ויש נוהגין ליטול לולב ביום א' בסוכה כדי ליחד ש"ש בשלמות משום דסוכה עולה ב' שמות אדנ"י יהו"ה ה"ם כ"ו: ולולב עולה עם ד' אותיותיו ע"ב רמז לשם בן ע"ב הנרמז בג' אבות בג' פסוקים ויס"ע ויב"א וי"ט ישר הפוך ישר וכן הדס עולה עם ג' אותיותיו ע"ב: אתרוג במילוי וי"ו עולה עם אותיותיו והתיבה תרי"א כמנין (תורה צוה לנו) כי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום והם המצות הנחמדים מזהב ומפז רב וכן ענין אתרוג הוא נחמד בלשון תרגום וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה:
ערבה עם אותיותי' עולה רפ"א וכן עולין ג"פ ע"ב שהם רי"ו אותיות עם שם אדנ"י הפועל בהם והוא הנקרא מלאך אלהים ועולה ה"ם א"כ כל העניינים אלה הם הדברים עליונים ומורים יחוד שמו הגדול ולכן נוטלין לולב בסוכה ליחד הכל כא' יחוד גמור ואפי' הלל גמור או כדי לנענע ד"פ כראוי ואין למחות בידם כי כוונתם לש"ש אבל מי שלא יעשה כדרך הזה לא הפסיד כיון שנוטל אותו בב"ה ברוב עם הדרת מלך וגומר ההלל עם הצבור במקום קדושתו לא גרע בה מן הסוכה אלא אדרבא תוספת מעלה וקדושה יתרה ימצא בו ולעולם אל יפרוש אדם עצמו מן הצבור ונהגו הצבור ליטול לולב אחר חזרת ש"צ תפלת שחרית קודם שיברכו לגמור את ההלל וטעם למנהג משום שעונת קריאת שמע היא קודם הנץ החמה כדי שיגמור אותה וברכת אמת ויציב ובשעה שיתחיל להתפלל תנץ החמה לקיים יראוך עם שמש וזמן נטילת לולב הוא מהנץ החמה ואילך שכל דבר שכשר בו ביום אינו אלא מהנץ החמה ואילך אלא שאם עשאו משעלה עמוד השחר כשר וא"כ ראוי הוא להתפלל לסמוך גאולה לתפלה עם הנץ החמה:
ואח"כ יטול לולב שהרי הגיע זמנו וכן ראוי למדקדק לעשות אלא שביום א' שהצבור מתעכבים בזמירות וכבר הנץ החמה יכול ליטול הלולב שלו או של אחרים א"כ הוא יפה והדור משלו כדי לברך שהחיינו מן הקודמין אחר שהגיע זמנו וא"צ בזה להמתין לצבור אחר שיש זריזות בדבר:
אחר שנטל לולב יגמור את ההלל מלה במלה שלא יחסר דבר לקיום ברכתו שבירך לגמור דמשמע כולו ואפילו כשש"צ אומר יאמר נא ישראל וכו' והקהל עונין אחריו הודו לה' וכו' יש מדקדקים שאינם מעלים זה בזה אלא הם אומרים בלחש יאמר נא יאמרו נא וכו' וכן ראוי ואין ראוי להפסיק בו כלל אלא כענין בין הפרקים של ק"ש לשאול מפני הכבוד ולהשיב שלום לכל אדם כי כל דבר שמברכין לפניו ולאחריו אין להסיח דעתו ממנו עד שיגמור מצותו ובזמן שש"צ מזמר איזה פסוק מן הלל ומתעכב בו לא מפני זה יעסוק הוא בדבר אחר כי אין להסיח דעתו עד שיגמור את כולו או ביחיד או בצבור ויעשה נענועים במקומות אשר זכרנו ואח"כ יברך ברכת יהללוך ויענה אחריה אמן כמו שעה אחר ברכת ישתבח שהיא סיום ברוך שאמר וכן נהגו. אח"כ מוציאין ב' ס"ת בא' קורין שור או כבש ובב' בענין מוסף היום בפ' פנחס ומפטירין הנה יום בא לה' וכבר דברתי על ענין ההפטרה למעלה ומה טיבה:
אח"כ יחזירו ס"ת למקומו ויתפללו תפלת מוסף ויכוין בה כראוי שתחשב לפני בורא עולם כאלו הקריב קרבן מוסף: מוסף היום י"ג פרים וב' אילים וי"ד כבשים כולם עולות. ומנחתם ג' עשרונים לפר וב' עשרונים לאיל ועשרון לכבש. ושמן שלהם חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש ונסכיהם חצי ההין לפר ושלישית לאיל ורביעית לכבש עוד שעיר א' חטאת:
ביום הב' י"ב פרים וב' אילים וי"ד כבשים ושעיר:
וביום הג' י"א פרים וב' אילים וי"ד כבשים ושעיר וכן בכל יום הפרים מתמעטים והאילים והכבשים במקומן: ובכל יום קודם שיתפלל מוסף יכוין במוסף היום מה הוא ויוציא אותו בשפתיו ויתחנן לפני אלהינו ית' וית' תהא שיח שפתותינו תחת קרבנותינו:
אחר תפלת מוסף מוציאין ס"ת ומניחין אותו בתיבה ויתחילו לומר ענין ההושענות ומקיפין הצבור התיבה אשר ס"ת עליה בכל יום פעם א': וענין ההקפה הזאת היא זכר לההקפה שהיו מקיפין את מזבח העולה בזמן שב"ה קיים כדתנן במסכת סוכה בכל יום מקיפין את המזבח פעם א' ואומר אנא ה' וכו' והתיבה לנו במקום המזבח שכמו שמזבח היו נקרבים הקרבנות ועולין לריח ניחוח כך אנו מקריבים תפלותינו שהם במקום הקרבנות ע"י ש"ץ שיעלה לריח ניחוח:
וענין ההקפה הוא להתחנן לפניו אלהינו יתברך וית' יושיענו מכל צרה ויצילנו מכף כל אויבינו ויפר כל עצת הקמים עלינו לרעה וכן במזבח בכל יום מתמעטים הפרים רמז שיתמעטו שונאינו והאילים והכבשים שהם ישראל דכתיב שה פזורה ישראל לעולם קיימין והיו מקיפין את המזבח על הכוונה הזאת והיו אומרים אנא ה' הושיעה נא ואין לך תשועה גדולה מזו ואנו מזכירים זכות אבות בזמן הקפתינו כדי שתעמוד לנו זכותם ותגן עלינו וכן ענין כל הפיוטים וההושענות על ענין הזה כל א' כפי מנהגו: