אחר שאכל ושתה יבקש אחר מזונותיו או במלאכה או באיזה צד שיהי' דרך נקיה קרוב לשכר ורחוק להפסד שכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכל מי שהוא ירא שמים ורודף צדקה וחסד צריך שיתפרנס ממעשי ידיו ומיגיע כפיו ולא יטיל עצמו על הציבור כי פוגם כבוד ה' וכבוד התורה והעבודה וכבודו בעיני הבריות מלבד שמצד הדין והיושר והסברה הנכונה אין ראוי להסתפק מממון אחרים דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך סומק טפי ויחשוב האדם בלבו למה אגרע חוקי משאר בני אדם כי כולם מחזרים אחר מזונותיהם ואני אשב בטל להתפרנס בטורח אחרים והלא בידים ורגלים בראני בורא עולם י"ו כאשר ברא לחברי ולמה לא אבקש לי מנוח אשר ייטב לי ואעשה רצון בוראי י"ו ואתפרנס ממעשי ידיי ומיגיע כפי:
ואם אמר יאמר בטענות ותואנות איך אעשה מלאכה ואבטל למודי ועבודתי ומתי אעשה גם אנכי לביתי להשלים נפשי והתורה ארוכה מארץ מדה והיום קצר והמלאכה מרובה הטענה חזקה לכאורה אבל כשתעיין בה בדקות השכל הנה נשברה ואינה טענה מספקת מפני שזה וזה מצווי המלך מלכו של עולם ית' הוא צוה על למוד התורה והוא צוה על המלאכה למה נבטל צווי זה מפני זה ושניהם כאחד טובים וקיימים וא"א לזה בלא זה אבל הענין הוא שלא יעשה מלאכתו קבע ותורתו עראי ח"ו אלא המלאכה תהי' ארעי כדי להשיב נפשו מדי יום ביום ואין לבקש אחר המותר והי' ה' מבטחו כי הוא המכין טרף ומזון לבריותיו ומ"מ אני אומר שאם אינו מדעתו להתפרנס מאחרים ולהטריח לבריות אלא שאחרים אומרים לו אין רצוננו שתתבטל מלמודך ואפילו רגע א' ולמוד תורה וכל מחסורך עלינו כענין זה נ"ל שמותר להטריח ואדרבה אם אינו גומר כוונתם חטא בא על ידו כי הי' יכול לזכות עצמו ולאחרים ואינו רוצה וכן מצינו יששכר עם זבולון וכמה כיוצא בהן בגמרא וראוי לו לאיש כזה להתחזק בלמודו כי מן השמים סייעוהו ושלחו את מזונו וטרפו לתוך שיניו ואין לבעוט בטובה הבא לו מן השמים וכן ממרחק תביא לחמה וע"ז סומכים החכמי' והתלמידים המקבלים הספקה ולומדים שמרצונם הטוב נותנים להם ומזכים אותם וכשעושה מלאכתו או משאו ומתנו יהי' באמת ובאמונה ויאמר על לאו לאו ועל הן הן ולא יחשוב כי בזה יבא לו הפסד ולא ירויח דבר חלילה למאמין כך כי אין בזה הפסד אדרבא לא ימצא לו מנוח ומרגוע בשקר ובתחבולות כי אין העושר והנכסים מכח החריצות והשתדלות כי רבים עשו ולא הועילו כי אע"פ שאנו רואין כמה אנשים שמצליחין סופה להתבטל ולא תתקיים אותו עושר מאב לבנו אבל מי שנושא ונותן באמונ' אותו מעט שמזמין לידו הקב"ה מתברך מאליו ונתקיים ולא יצטרך לבריות כי אין העושר והנכסים אלא למי שהעושר שלו והוא הש"י כדכתיב לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות ואמר לי לי ב' פעמים רמז לבית ענויים העניות והדלות כי יש אדם שאינו משיג בידו דינר זהב אלא בטורח גדול וכולי האי ואולי ויש אדם שהזהב אינו נחשב לו למאומה והכל הוא מאתו ית' וית' למאן דהוא צבי הוא ירים ולמאן דהוא צבי הוא משפיל והכל במאזני צדק ובמשקל שקל הקדש כאשר ידוע לפני תמים דעים ובהיות האדם נושא ונותן באמונה ודבורו בנחת עם הבריות ודבר אין לו עם אדם ואין מתרעמים ממנו משום דבר כי כל דרכיו צדק ואמת אותה המלאכה שעושה יהי' לו לעטר' על ראשו ואשריו ואשרי יולדתו דכיון דרוח הבריות נוחה הימנו ומתקדש ש"ש במעשיו ודאי דרוח המקום נוחה הימנו ונמצא כי מלאכתו ופעולתו תחשב לצדק' וימצא חן בעיני הבור' ית' וית' והרי נחשב לו כעוסק בתורה ובמצוה אבל אם בתחבולות יחשוב האדם לאסוף ולכנוס הון ולא יחוש אם יהי' בגזל או בגנבה או בעושק שכר שכיר מלבד שמחלל את ה' הנכבד והנורא בקלקול מעשיו וכבודו בקלון הומר והוי רע לשמים ורע לבריות ודאי לא יצליח במעשיו וסוף שילך הכל לאבדון ולמהומה ושממה כי בהבל בא ובחשך ילך והנה גם הוא אחריו לכן כל בעל נפש יחוס על נפשו ועל מעשה ידיו ויתנהג כדין וכשורה בכל עניניו ולמה יאבד עצמו לדעת בטענת יצה"ר אין טוב לאדם כי אם להתפרנס בהכרחי ויבקש רחמים ממי שהעושר והנכסים שלו שיזמין לו פרנסתו בהיתר ולא באיסור:
ואחר שעסק במה שחננו ה' י"ו למחיתו ולפרנסת ביתו יחזיר לקבוע זמן ללימודו כי הוא העיקר אשר כל העולמות תלוים בו ומתקיימים על ידו ושאר כל הדברים שבעולם טפלין לו ואם הוא אדם חלש וא"א לו ללמוד כראוי אם לא יישן מעט יטה ראשו ויישן ולא יאריך אלא יקצר כדי שינוח ראשו מעט לחזקו ללמוד ומצרכי הלימוד הוא ואין ראוי לבטלו והכל לפי מה שהוא אדם וכבר ארז"ל אסור לישן ביום יותר משינת הסוס וכל המרבה בשינה שינה טורדתו ולא יעשה כוונתו ומשחית נפשו וגופו: