אחר שביארנו סדר השבוע וכן ו' ימי המעשה ויום השבת ראוי לדבר בעניני המועדות וימים טובים שיש בתוך השנה איך יתנהג האדם בכל אחד מהם שלא יבא לידי חטא ולא לידי עבירה ונתחיל בראשון שהוא חג הפסח והוא מן המועדות חמורים שיש לנו שצריך הרבה מאד לדקדק בעניניו ולעשות אותו כמצותיו וחקותיו: ראשונה ביעור חמץ אור לי"ד בודקין את החמץ כו' וצריך האדם להיות זריז ומהיר על ככה שלא יתעצל ויתעכב בשום ענין כי אפי' לקבוע למוד לא התירו שמא ימשך אלא אחר שהתפלל ערבית ליל י"ד בניסן יצא ויהיה לו נר קטן של שעוה מוכן ומזומן לבדוק בו בחורין ובסדקין וידליק אותו בכניסתו לביתו ואח"כ יברך א"ק ב"ו עב"ח ויפנה עצמו מכל עסקיו ויתן לבו ומחשבתו בבדיקתו ויבדוק בכל מקום אשר אפשר שנתנו בו חמץ או בקבע או בעראי ואפילו היא חששא רחוקה מעט לא ימנע עצמו מלבדוק מפני כך כי חומרת החמץ בימים האלה גדולה עד מאד מכל אסורין שבתורה מחלב ודם נבלה וטרפה ומפני זה צריך לחוש הרבה מאד על בדיקתו ועל ביעורו וע"כ אין להניח שום א' מן הבית לבדוק לא נשים ולא עבדים ואצ"ל קטנים מפני שדעתן קלה ויקלו בענין ולא יחושו כאשר ראוי לחוש אלא יד ב"ה הוא בעצמו ובכבודו יקום בזריזות ובאזירות חיל לחפש ולבדוק בחורין ובסדקין ובכל מקום שהם ברשותו בתים וחדרים ובית תבשיל ואוצרות יין ושמן ובכל מקום שיש חשש כמו שבארנו ויקח עמו כלי א' שישים בו כל החמץ שימצא כי היא מצוה ליחדו בפני עצמו ולא יתערב באחר כדי שישרוף אותו כדין וכדת גם יקח עמו סכין וכיוצא שהי' ארוך מעט שאם ימצא איזה חמץ בחורין עמוקים לחטט בו אחריו ולהוציאו משם ולא יאמר אדם הרי נשים ובני הבית כבדו הכל יום י"ג בניסן ולא נשאר מקום שלא פנו מה צורך לבדיקה זו כי לא אמצא דבר אפ"ה לא יסמוך ע"ז כי אע"פ שנאמר שאמת הדבר שבדקו וחפשו הכל המצוה מוטלת עליו הלילה הזה והיא מצוה מד"ס לבדוק הכל לכתחלה כאלו לא נעשה דבר: אחר שבירך עב"ח אין לו לדבר ולהסיח דעתו עד שיגמור הבדיקה ואח"כ יצוה את בני ביתו שלא יתנו שום חמץ בשום מקום מן הבית אלא החמץ שיש להם לאכול אותה הלילה ומחרתה יקשרנו במטפחת וכשרוצים לאכול יתירו אותו ואח"כ יחזרו ויקשרו אותו עד הבקר שיאכלו השאר ומה שישאר אחר האכילה תיכף ומיד עם החמץ שקבץ בשעת בדיקה ישרוף אותו באש אם אפשר לו. ואע"פ שענין בדיקת חמץ זו ושריפתה מצות עשה אפ"ה הכוונה לדבר אחר גדול ממנו והוא לבער החמץ המחמיץ לבות בני אדם והוא היצה"ר אשר הוא שאור שבעיסה שגופו של אדם הוא כמו עיסה מגולגלת בדברים רבים ויש בו רמ"ח איברים ויצה"ר הניתן בגוף האדם בחפץ ורצון הש"י הוא להם כמו שאור אלא שיש הכנה באברים כח הנשמה הטהורה שניתנה באדם שאם לא ירצה להתחמץ בכח השאור לא יחמיץ אבל נקרא שאור לפי האמת שכל האברים קרובים אליו וסרים אל משמעתו והוא מלך זקן וכסיל וע"כ מי שהוא בעל נפש צריך לפקוח עיניו בענין החמוץ הזה שלא יתחמץ בו שאחר שיתחמץ הוא קשה להחזירו מצה כאשר הי' ובעל שכל א"צ להמתין עד ע"פ לעיין על דבר זה אלא בכל יום ויום מרדכי מתהלך לדעת את שלום אסתר היא הנפש העגומה הנסתרה בתוך הגוף נתונה ביד זרים אכזרים וצריך לידע בכל יום את שלומה ומה יעשה בה אבל מי שהוא ישן ותרדמת אלהים נפלה עליו ואינו חושש על נפשו להכיר את שלומה ע"כ המרחם על הבריות ית' צונו בזאת המצוה של ב"ח ומתוך זה יהיה אופן וענין לנרדם לחפש אחר מעשיו ויאמר מה ענין ביעור החמץ הזה כל השנה אנו צריכין אליו ורודפים אחריו ועכשיו לחפש אחריו ולרודפו כמי שרודף אחר אויב להשמידו ולהכחידו ולבערו מן העולם הלא דבר הוא ומתוך כך יתן אל לבו להתעורר או אחרים יגידו לו הענין: החמץ הוא יצה"ר שהוא חמץ ופגום וכן חמץ בגי' פגימה והוא המחמיץ את האדם ומטריד אותו מעבוד אלהיו י"ו וצריך האדם שיתגבר עליו ולא יניחנו לשלוט עליו מכל וכל אלא לצורך המוכרח ולשאר הענינים יחפש אחריו לרחק אותו מעליו ולא יתהנה ממנו כי הוא אסור בהנאה בזמן שאינו הכרח וא"ת למה התירוהו כל השנה וביערו אותו ז' ימים בלבד ואדרבא הפך הי' ראוי לעשות ליהנות בו זמן מועט והשאר לרחק אותו ולבערו זאת אינה קושיא כי הלואי שיוכל האדם להנצל ממנו זה המעט כי בכל רע יתגלע ואין לך מצוה שהוא אינו לוחם ועושה כל הבא מידו למנוע אותו מיד העושה והיא עצמה כוונת הבורא י"ו כדי להרבות לו שכר וגמול טוב על פועל ידיו ומפני שהוא צורך הבריאה בכל דבר וענין אין ראוי לבטלו כ"כ אבל רמז רמזו לבעל נפש ולבעל שכל לבער אותו והמשכיל יבין ויעשה השתדלותו כאשר ראוי לו: ואחר שבלילה בדק וחפש בכל מקום שידו מגעת לאור הנר כדין וכשורה צריך שיבטל אותו חמץ הנשאר ברשותו מה שלא ראה ומה שלא בער ויאמר כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ודלא בערתיה להוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא. והענין הוא שהבדיקה בלא ביטול אינו מועיל שאם ישאר איזה דבר ברשותו ולא ביטל אותו הרי הוא שלו ועובר עליו על בל יראה ובל ימצא ועיקר מן התורה הוא הביטול שכה"א תשביתו ואין השבתה אלא בלב אלא שחז"ל תקנו לבדוק ולחפש אחריו כדי שלא יבא לידי תקלה אחר שהוא מורגל בו כל השנה וא"כ העיקר הוא הביטול שמתוך כך אינו עובר עליו ואע"פ שהוא ברשותו. וכן תקנו ביום י"ד אחר ד' שעות שהוא זמן סעודה שיבטל פעם אחרת משום אולי נשאר חמץ ולאו אדעתיה ועדיין לא בטל בלילה אלא מה שלא ראה ולא מה שהניח לסעודת הבקר ומפני זה צריך שיאמר. כל חמירא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה להוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא: והוא דחזר ובטל מה שלא ראה ומה שלא בער והרי מהלילה בטל אותו משום שאם היה אומר דחזיתיה ודבערתיה נראה שהיה שולל החמץ שלא ראה ושלא ביער היה חוזר בו מביטולו לכן תקנו לכפול בין כך ובין כך והא שאומר אותו בלשון תרגום אעפ"י דאפשר לומר כי הוא תקון הקדמונים ולשונם היה בלשון תרגום ותקנו אותו כך כדי שיבינו הנשים והטף מה שהם אומרים אפ"ה אפשר לתת טעם לפי הסברא כי בהיות שהלחם הוא חיות האדם במוצא פי ה' וכל השנה אנו צריכים לו ואין ראוי לאדם לזלזל בכבוד הצריך לו ובז לדבר יחבל לו וכן אמרו ז"ל על דהע"ה ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו מפני שזלזל בהם כו' וכן בענינים אחרים ואלו היה אומר בלשון הקדש הוא לשון שהכל מבינים בו מזיקין ומקטרגין ואפשר שיבאו לקטרג על הענין תקנו אותו בלשון תרגום שאפי' המלאכים אמרו שאינם מבינים בו כ"ש שדים ומזיקין ובכן לא יהיה להם פתחון פה לקטרג ומהיות טוב אל תקרי רע: אחר חצות בערב הפסח צריך שישתדל האדם בענין המצה שמורה ויזהר בה הרבה ולא יסמוך בעשייתה על אחרים אלא הוא בעצמו ישתדל בענין התנור להסיקו היטב ושיתמלא גחלים בכל סביביו ויקח קמח הראוי לכך ואם אפשר לו לשמרו משעת קצירה לפחות למצה שמורה טוב ויפה הוא. ולא ילוש פחות משיעור חלה והוא עשירית האיפה והוא עשרון אשר אין מנחה פחות ממנו ואפילו לדלי דלים ועוד שיתחייב בחלה כי אין ראוי לאכול מצה של מצוה בלא הוצאת חלה ואע"פ שיאמר אני אצרפם בסל אינו דומה ענין לענין כי המצוה היא שיתחייב משעת גלגול ובהיותה עיסה שיפריש חלתה כדין וכדת ויברך עליה ברכה שלמה ויפריש שיעור כביצה וישליך אותה לתוך האור בענין שתשרף ולא תתעכב שאין השעה ראויה לכך וכן יזהר על כל הפירורים שיפלו מידו בין בשעת לישה בין בשעת עריכה או שידבקו באיזה מקום שיהי' שיבטל אותם מקודם ולכן יאמר בפיו (הריני מבטל כל פירורים וכל פתיתין שיפלו מידי לארץ או שידבקו באיזה מקום שיהי' ומחשב אני אותם כעפרא דארעא) ועכשיו לא יהיו ברשותו ולא יעבור עליהם. ויזהר בקמח שירקד אותה בנפה היטב קודם שילוש אותה שמא נפל בו איזה דבר ולאו אדעתיה או שמא יש בה איזו חטה וילוש אותה ויאמרו דבמים היתה ותאסר כל העיסה מפני החשש גם המים צריך שיקח אותם הוא בעצמו מאתמול עם ביאת השמש מן המעין או מן הבור ונהגו המדקדקים לקנות כלי חדש ולמלא אותו מים ולסנן אותה לתוכו ולשים אותו בלילה תחת אויר השמים כדי שיהיו קרים וצוננים ובקר קודם זריחת השמש יכנס אותה לתוך הבית במקום מוכן שאין בו לא הבל ולא חמימות ויהי' הכל מכוסה היטב בדבר נקי כדי שיהיו מנוקים ומשומרים לשם המצוה. ואח"כ ילוש הוא בעצמו אם הוא בר הכי ואם לאו ילושו לפניו והוא ישליך המים כדי שיעסוק הוא בעצמו במצוה ויעשה מהעיסה ג' מצות הא' שיחתוך ממנו תהי' א' של מצוה וכן יאמר בפיו ויעשה בה סימן להכיר אותה שלא תתחלף. ושמעתי שהסימן שיעשה בהם הוא טביעות עין. כיצד בראשונה יכניס אצבעו בה לצד א' ויעבור מעבר אל עבר ויאמר א' של מצוה ובשניה יכניס אצבעו ב' פעמים זה בצד זה ויאמר שניה של מצוה ובג' יכניס בה אצבעו ג"פ ויאמר ג' של מצוה ואם א"א יעשה אותן כסדרן הא' גדולה מכולם והב' קטנה ממנה והג' קטנה מכולם כדי שיהי' בהן ספוק למצותן והכל לפי רוב האוכלין ואם אין צריך לכך שבין כך ובין כך יספיק אין צריך לדקדק בזה ואחר שעשה כל א' יתן אותה לתוך התנור ולא יתעכב ומפני זה אין ראוי להתחיל בעיסה עד שיוסק התנור ויגמר מלאכתו כדי שלא יבא לידי עכוב ואיחור ויאפה אותם היטב כדי שיהיו מוטעמים באכילתם ולא יקוץ בהם והכל לפי מה שהוא אדם. ואחר שנאפו יסדר אותם זו על גב זו א' ב' ג' ויבא לביתו ויתקן קערה א' או סל המכיל' הענינים הצריכין לו כאשר נבאר בע"ה ויהיה היותר יפה ומהודר שיש לו כדי להדר את המצוה: