וקורין את שמע אחר הברכה הזאת כי ראוי לנו מן הדין ומן השורה לאהוב אלהינו מלבד האהבה שאנו צריכין לאהבו מצד עצמו ומצד גדולתו צריכין אנו לאהבו מצד הטוב והגמול שגמל עמנו ליחדנו לשמו ולקרבנו לעבודתו ואהב אותנו אהבה עזה וגם אנחנו צריכים ליחד אותו עלינו לאלוה ולפטרון כי אין עוד מלבדו. ולאהוב אותו בכל לב ובכל נפש לזה נתקן בהיכל הזה הברכה והקריאת שמע כי שניהם כאחד אהבה הם אם אהבה שהקב"ה ית' וית' אהב אותנו אע"פ שאין צריך לנו ואם נצטדק מה נתן לו או מה מידינו יקח ואפילו הכי חשק אותנו לעם והבדילנו משאר העמים באהבתו את אבותינו ומשמרו את השבועה אשר נשבע להם. אם האהבה שצריכין אנו לאהבו מכל שכן וכל שכן שהחיינו כיום הזה וגמל עמנו חסדים טובים ואהבה שצריכים אנו לאהבו היא ליחד את שמו פעמים בכל יום בבקר ובערב בשכבנו ובקומנו וכן נתקן בערב ק"ש אחר אהבת עולם כי היחוד מצד אהבה כי מי שיש לו חשק בדבר אחר אין ראוי לו להשליכו אחרי גוו. אלא לזכור תמיד אותו דבר ולהיותו בין עיניו. וכן ענין זה בתפילין שהם יחוד אחד נאמר בהם לטוטפות בין עיניך שלא יסיח דעתו מהם. ולכן אין לקרוא קריאת שמע בלא תפילין. ואם קורא מעיד עדות שקר. שנראה שכיון שאין לו תפילין אין יחודו יחוד שהרי מסיח דעתו ממנו ומקדושתו. אחר שאין לו תפילין בין עיניו להדבק בקדושתו שהוא יחוד בפועל זולת בקריאת שמע של ערבית שאינו זמן תפילין שאין צריך לקרות עמהם: כוונת היחוד ראיתי כתוב שצריך האדם לכוין כשאומר שמע בפתח הראשון. שאין דרך ליכנס למקום חפצו אלא דרך שם. והוא שם אדנות. וכן בתפלתינו אנו מזכירין אותו ראשונה להכנס בו תחלה. וכן הוא אומר בזאת יבא אהרן אל הקדש. וכן עולם שמ"ע כמספר בזא"ת. וכן שם אדנ"י עולה כמנין היכל שהוא ההיכל שאנו נכנסין בו תחלה. ובמילואו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד עולה תרע"א ר"ל פתח בלשון ארמי. ולשון שמע גם כן מלשון אסיפה וקבוץ כענין וישמע שאול את העם. רמז שהיא כוללת ומאספת הכל בתוכה כענין שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים. עוד שמע שם ע'. לפי שסביב הקו האמצעי הנקרא השם הגדול שבעים ענפים משתרגים ממנו וכנגדם התורה שבכתב שהוא עץ החיים מתפרשת לשבעים פנים וכנגדם למטה יש שבעים שרים וענין שמע ישראל ליחד כל הענפים כולם יחוד גמור עם כנ"י וישראל הוא ישראל סבא. וי"א ישראל ממש הוא יעקב אבינו ע"ה. כי יעקב אבינו לא מת. והכי איתא במדרש רות הנעלם השתא דכ"ע אמרי שמע ישראל למאן אמרי אלא הא תנינן יעקב אבינו לא מת וקב"ה חתים ליה גו כורסיה יקריה למהוי תדיר סהדא על בנוי. וכדקא מיחדי שמיה דקב"ה אמרו שמע ישראל. הוי סהיד עלן דאנן מיחדי שמיה דקב"ה כדקא חזי בההוא שעתא נטיל ליה ליעקב בד' גדפין פרישן לד' סטרין דעלמא וסלקין ליה קמי מלכא קדישא עילאה ומברך ליה ז' ברכאן. פתח ואמר זכאין איהו אבא דזרעא דא אוליד בארעא. זכאין אינון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי בההיא שעתא כל חילי שמיא פתחי ואמרי בשכמל"ו. ויעקב מתעטר בתליסר נהרי דאפרסמונא דכיא וכו'. והיחוד האמתי לכוין בסדר היחוד כמו שמצינו בהקפת המזבח והוא דרך ימין כמ"ש בא לו לקרן דרומית מזרחית. מזרחית צפונית. צפונית מערבית מערבית דרומית. ובתחלה אנחנו נכנסין בה בעצמה לעלות אותה לקבל שפע וברכה והיא נקראת קרן שהיתה לראש פנה וכן דוד נמשח בקרן. שאחז במדה הזאת כדכתיב זאת היתה לי כו'. ועל כן נמשכה מלכותו מלכות כל עולמים כדכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ומהקרן בא לו דרומית הוא ישראל סבא וזהו (שמע) והוא הקרן (ישראל) ישראל סבא ונקרא דרומית דתוקפיה מן הדרום. מזרחית היא חכמה כי ממנה זריחת האור והוא השם הא'. (אלהינו). הוא בינה והיא צפונית ליראך לעוה"ב. צפונית מערבית ת"ת ומלכות והוא השם הג' ונקרא צפון שאוחז בגבורה מצד צפון וכל הב' קצוות נכנסין בו כיון שהוא מכריע ועולה בתווך אוחז מזה וגם מזה. וכן מזרח. מערבית היא המלכות והוא תיבת (אחד). צריך לקצר קוץ שאחרי הדלת עם הא"ח שהוא אחריה וזהו שהוא חוזר מערבית דרומית לחזור ליחדה עם הא"ח והוא העיקר וכל היחוד נרמז בתיבת אחד דאל"ף והוא הכתר קוצו של יו"ד ומפני שהוא נעלם אין להאריך בו. ח' מחכמה עד חי העולמים והם שמונה ספירות הדל"ת היא המלכות. וצריך להאריך בה כדי להמשיך אליה כל הספירות ולהעלות אותה אל הוי"ו. וזהו א"ח ד' אח ואחות. ולפי שבזה היחוד הנזכר לא נתיחדה המלכות כי אם ברמז הדל"ת לבד. אבל עיקר היחוד היה על הו' קצוות סטרין של הזכר. והם (ה' אלהינו ה') אלא שכללנו אותה בתיבת אח"ד מראש ועד סוף כאשר ביארנו. והיינו במחשבה אבל לא בדבור שירמוז לה יחוד גמור כראוי לה וכאשר נפשה חפצה. אמרו זלה"ה משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה: דהיינו המבושם והריח הטוב העולה מן הקדרה והנמשל אל היחוד הנזכר שלא עלה לה ממנה אלא ריח יחוד דהיינו במחשבה ברמיזת הדל"ת שזכרנו. ונפשה אותה לה לטעום טעם ממש. מן הקדרה בפועל. ולהיות נכללת עם האחרות. והם השלשה שמות. ה' אלהינו ה'. שמורים יחוד לשלשה אותיות של שמו הגדול. והה"א אחרונה אשר רומזת אליה לא נזכרה כי אם ברמז על ידי דבר אחר. תאמר לה גנאי שנראה שמקנאה על הייחוד האחרות בפועל לא תאמר יש לה צער שנפשה אותה לה להתיחד עמהם במלה ידועה ומורה אליה יחוד גמור משית סטרין דילה הביאו עבדיה והם ישראל החפצים בתיקוניה ובתכשיטיה ומיחדין אותה יחוד גמור בעצמה ואומרים בשכמל"ו וזהו הכוונה שצריך לכוין בברוך שם. וכשם שביחוד שמע תקנו כוונת היחוד בתפארת שהוא סיום קרנות המזבח מערבית דרומית כך צריכין אנו בברוך שם להעלות את השכינה מן התפארת אל החכמה במלת (ברוך) ששם מקור הברכות כולם והוא יו"ד ראשונה של שם (שם) היא הבינה הנקראת שם גדול שם עולה ה"א ראשונה של שם. (כבוד) היא התפארת כולל שש קצוות. (מלכותו) היא המלכות ה"א אחרונה של שם (לעולם) שיתקיים היחוד לעולם באחדותו. (ועד) היינו אחד בחילוף אותיות וי"ו מתחלפת באל"ף באלפ"א בית"א ששית שסדרה כך א"ו ב"ה ג"ד ז"ח וכו' עי"ן מתחלפת בחי"ת באלפ"א בית"א ראשונה שסדורה כך א"ל ב"ת ג"ש ד"ר ה"ק ו"ץ ז"פ ח"ע וכו' והדל"ת הרי אחד וגם בזה הביאו לה עבדיה בחשאי שאנו אומרים לשון אחד בחילוף אתוון כדי שלא יבינו המקטריגים ויקטרגו עלינו בעוד רשע לנגדי עד שיבא משיח צדקינו במהרה בימינו כי אז נאמר בפירוש ה' אחד ושמו אחד יב"ב אכי"ר:
ואחזור לומר כוונת היחוד בקיצור באיזו חידוש (שמע) צריך לקבל עלינו עול מלכות שמים וכן ר"ת של שמע עול מלכות שמים וכן ר"ת שחרית מנחה ערבית ועול מלכות שמים היא המלכות תתנשא ותכונן לעד אמן ומלכות עכו"ם מהרה תתעקר ותתאבד במהרה בימינו. (ישראל) הם שלשה האבות המכונים בשם ישראל כמאמרם זלה"ה וצריך לחבר המלכות שהוא הרגל הרביעי עם האבות שהם שלשה רגלי המרכבה להיות המרכבה שלימה אחרי זאת אנו מזכירין האדם העליון הוא שם בן ארבע (ה' אלהינו ה' אחד) ה' הראשון הוא חכמה והיא יו"ד ראשונה של שם עם הקוץ שלה והיא פרשה ראשונה של תפילין שהיא קדש לי (אלהינו) בינה הוא אלהים חיים והוא הבורא העולמות כולם ולזה אנו מכנין אותו אלהינו שיש לו צד וענין עמנו פרשה שניה של תפילין אות שניה של שם (ה') נוף האילן עץ החיים עם שבעים ענפין והיא פרשת שמע שבתפילין אות שלישית של שם (אחד) יסוד עם מלכות מחובר בכח והיא פרשה רביעית של תפילין אות רביעית של שם בשכמל"ו לקשט הכלה בשבע הנערות הראויות לתת לה הם שבע היכלות שית ספרין דילה להעלותה מקושטת עם בעלה היחוד הראשון לזכר והשני לנקבה והזווג בשעת התפלה קול דממה דקה ואיש אל מקומו יבא בשלום נמצא לפי זה שביחוד קריאת שמע המלכות מיוחדת עם הספירות דרך כלל אבל בברוך שם הוא בפרט וזה הוא שנאמר בזוהר כלל וזו פרט זה תורה שבכתב וזה תורה שבעל פה. יש באותיות שמע ששה תיבות וחמש ועשרים אותיות נגד השכינה שנקרא כ"ה כדי ליחדה לעולם עם הבנין בכל דבר ושני פעמים שאנו מייחדים בכל יום הם כ"ה וכ"ה ובכח זה היחוד הרג משה את המצרי כד"א ויפן כה וכה. והם עולים נ' נגד נ' שערי בינה. והאומרו בכל יום יש לו חלק לעה"ב ומגדיל כח הנשמה אשר חוצבה ממקום הבינה ומחליש כח היצה"ר. הוא המצרי המצר לאדם בכל עת בתחבולותיו ובמועצותיו. וכן דוד לא הרג לגלית אלא בזה הכח וזהו ויקח ה' חלוקי אבנים מן הנחל הם ה' תיבות שבשמע וכד שוי לון בקלע נעשו אחד והנחל הוא הוי"ו. קלע עולה אחד באלפא ביתא של אי"ק בכ"ר. וזמ"ש ויחזק דוד בקלע ובאבן ר"ל ביחוד קב"ה ושכינתיה קל"ע רמז לת"ת קול ע' קולות שנחצבו לשבעים ובאבן היא השכינה אבן מאסו הבונים אבנא דמחת לצלמא ומלאת כל ארעא מלא כל הארץ כבודו:
וביחוד ברוך שם שש תיבות ועשרים וארבעה אותיות כנגד שש קצוות דילה ועשרים וארבעה אותיות כנגד כ"ד תכשיטין שצריך לקשט הכלה בהם והם ארבעה ועשרים ספרים וו' סדרי משנה ובזה הנערה באה אל המלך וזה עיקר היחוד ליחד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה. ואותיות שמע וברוך שם עולין מ"ט שכן התורה נדרשת מ"ט טהור מ"ט טמא והם בבינה. וב' יחודין כנגד ב' תפלות תפלה של ראש. והוא רמז לעולם העליון עולם הזכר. ותפלה של יד שהיא כנגד עולם הנקבה:
בתפלה של ראש ארבעה בתים כנגד ד' אותיות של שם בן ארבע ית' וית'. ותפלה של יד בית א'. מפני שהוא היכל ומושב לשם בן ארבע יתב' ומה שיש בזה יש בזה. כי הכל אחדות השוה ואין שינוי בין זה לזה אלא כדמיון זכר עם נקבה זה עלה וזה עלול זה נותן וזה מקבל זה משפיע וזה מושפע ולענין זה מכנין אותם זכר ונקבה: ואהבת פרשה זו גמר היחוד שצריך המייחד ליחד באהבה גמורה שלמה בכל לב ובכל נפש דאי לאו הכי לאו יחוד הוא ולאו אהבה איקרי. ויש בפרשה הזאת רמז לי' הדברות כולם רמז לתורה שבכתב כנגד היחוד ראשון של שמע ויש בה מ"ב תיבות רמז לשם בן מ"ב אשר יניקתו מצד הגבורה והוא כדי להציל הימין עם השמאל כמו שכתוב בזוהר במקומו. ופ' והיה אם שמוע. פרט קבלת עול מצות. כנגד תורה שבע"פ. רמז ליחוד בברוך שם. והיא מצד הגבורה ויש בה ע"ב תיבות עד ושמתם בכלל רמז שם בן ע"ב שהוא מצד החסד לכלול הימין עם השמאל כי כל א' מוזיף לחבריה וא"א זה בלא זה וזה כוונת היחוד לזכור שני הקצוות זה עם זה כי אע"פ שזה ימין וזה שמאל זה זכר וזה נקבה זה רחמים וזה דין. זה מטיב וזה מריע. אין שינוי ח"ו בין זה לזה. כי הכל אחדות גמור ואין שינוי ואין חלוק בין זה לזה חלילה ואם אנו מזכירין ומכנין שמות משונים וענינים מחולקים היינו לפי קוצר דעתנו ומיעוט השגתנו שאין אנו יכולין להשיג הענין ולהבינו. כי אם בדמיון ומשל וכולי האי ואולי שנשיג הענין במה שאנו רואין בעינינו בזה העולם הגשמי. אבל למעלה אין שינוי וחלוק חלילה ולענין הזה צריך רוחב לב הרבה מאד במאד מאד וזכות השכל להבין הדברים כאשר הם על מתכונתם. ומי שאינו מבין אותם לא יהיה עסק עמהם. ולא יבדוק ויחפש אלא עד מקום שיד שכלו מגעת ומשגת. והשאר יניחהו עד שיבא אליהו זל"ט ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. מושמתם עד ויאמר חמשים תיבות. והם רמז לעה"ב. נ' שערי בינה סוד היובל הקורא דרור לכל יושבי הארץ. כי באמצעות למוד התורה ועשיית המצות נזכה להיות גאולים ולמען ירבו ימיכם וכו'. נזכה לתחיית המתים שנאמר לתת להם:
פרשת ויאמר יש בה צווי מצות ציצית והיא מצוה רבה זכר לכל המצות. והיא קלה בעשייתה וכל עונשה מרובה וגדול במאוד מאוד ויש בה רמז לעניינים גדולים ועצומים במנין החוטים ובמנין הקשרים ובמנין החוליות ובמנין הכריכות ובמנין האצבעו' שמונה לענף וארבעה לגדיל וכל ענין מזו יש לו סוד ורמז לענינים עליונים כי לא בנקל יושג היא זכר לכל המצות ושכר המקיימה גדול כל כך עד שזוכה ומשמשין לו כמה וכמה אלא שיש בה ודאי רמז לענינים גדולים והמקיים אותה מקיים את העולמות ואת כל המצות כלם ואשרי אדם המשיג אותם ומכוין בהם כי זה יוכל להקרא אדם בשלמות. מה שאין כן לעושים המצות מצות אנשים מלומדה והם דומים כקוף בפני אדם ועל זה צריך כל אדם לתת את לבו לעשות כל מצוה ומצוה שתבא לידו לשם המצוה אותה ולשם מה שיהא לשמו ולשמה ובזה עושה רושם ובורא מלאך ה' בכל פעם שעושה המצוה וזכותו גדול במאד מאד ויש שאוחזים הציצית ביד השמאלית ומניחין כנגד לבן כל זמן ק"ש ויש לזה ראיה מהמדרש כל עצמותי תאמרנה וכו' מי כמוך: וראוי לעשות ולכוין בזה כי הנה לבו וכל מאודו משועבד לעשיית המצות וצריך להביט בהם בפ' ויאמר כשאומר וראיתם אותו וזכרתם ולשום נגד פניו זכירת כל המצות כשיבואו לידו לקיימה ואח"כ ינשק אותם וישים אותם על עיניו ויחבק אותם עם לבו וכל העושה זה וכיוצא בזה להדר המצוה ולרוממה שכרו הרבה מאד. ולא יחוש אם ילעיגו עליו. כי המלעיג ילעיג ממנו ואוי לו ולרוע מזלו כי כל המוסיף ביראת שמים ובקיום המצות מוסיפין לו חיים וטובה. ויש בק"ש רמ"ח תיבות חסר שלשה ובחזרת ש"צ ה' אלהיכם אמת משלים רמ"ח כמנין אבריו של אדם. ולכן צריך שיכוין בשמיעתן מש"ץ ומי שאינו מכוין בהם חסרים לו אותן השלשה אברים והוא מעוות שאינו יכול לתקן כי באומרו אלו רמ"ח תיבות משעבד כל רמ"ח אבריו לעבודת אלהינו וכל א' יש לו חלק כל אותו היום בעבודה וכשחסר מהם ולא השלים המנין נראה כבעל מום ולא זכו כל אבריו להשלים העבודה. ואע"פ שאומרים שיש תיקון אם ביום לכוין בט"ו ווי"ן של ויציב ונכון וקיים וכו' שעולין תשעים עם האל"ף של אמת שהם צ"א כנגד השני שמות הוי"ה וא"ד. וביחוד שני שמות אלו כל האברים משתלמים. וי"א שהט"ו ווי"ן הם כנגד שלשה שמות הוי"ה כל אחד עולה כ"ו וד' אותיות הרי שלשים וג' פעמים ל' הם צ' והם כנגד השלשה תיבות שחסרו מק"ש להשלים הרמ"ח. ואם בערב יכוין בוא"ו של ואמונה במילואה שעולה שלשה שמות בזה האופן. וא"ו בחשבון קדמי ר"ל שתחשוב עמה סכום כל האותיות הקודמות לה באל"ף בית עולה כ"א כמנין שם אהי"ה הרי לב' ווין ב' שמות של אהי"ה. והאל"ף שבאמצען עולה כ"ו כמנין הוי"ה בחשבון צוריי יו"ד למעלה יו"ד למטה וא"ו באמצע. הרי שלשה שמות. אפ"ה יותר טוב לכוין במלות שהחזן מוציא מפיו. שהן מן הק"ש עצמן. וחוזר אותם לכתחלה אחר זה ובזה משלים כוונתו. ולכן כל ירא שמים צריך שישתדל לקרוא ק"ש עם הציבור מלה במלה ואם גמר קודם ימתין לכוין באותם תיבות ואם גמרו הצבור קודם ימהר ויחיש לגמור כדי לשמוע התיבות במקומם ואם אי אפשר לו להשיגם כי רב המקום ביניהם יעמוד במקומו וישתוק וישמע לשליח ציבור ואח"כ יגמור. (ונ"ל שיועיל לו כיון שהוא עומד בתוך ק"ש והם הרמ"ח עצמן):
ויאמר אמת ויציב מלה במלה והוא שבח גדול ונורא ויש בתהלתו ט"ו ווין ואל"ף של אמת ליחד השני שמות שאמרנו. והם כולם תכשיטין לכלה ליחד אותה עם בעלה והיא מרגניתא דלית בה טימי. ושמעתי בזה השבח של אמת ויציב שלחו בני הגולה שהיו רחוקים מירושלים ולא היו עם עזרא בבבל ושלח עזרא אחריהם ולא רצו לעלות באמרם שכיון שהיו עתידין להגלות פעם אחרת ובית המקדש עתיד ליחרב למה לנו להכפיל יגוננו פעם אחרת טוב לנו לעמוד במקומנו ולעבוד את ה'. ושמעתי שהם אנשי טוליטולה והקרובים אליהם וכדי שלא יחזיקו אותם באנשי רשע ומחוסרי אמנה חלילה כתבו להם זה השבח הגדול וענין השלשה גליות והגאולות הנרמזים בו ויש בו שמונה פעמים אמת שהם כנגד שמונה גאולות. ארבעה מהם נמצאו במצרים כמו שרמוז בפסוק ולקחתי וארבעה בשאר גליות. ותשלום השמונה אמת באמת ובאמונה ובאמת אשרי איש וכו' והם ארבעה זכרים וארבעה נקבות שהגאולה עתידה להיותה כלה באה מכח זכר. ויהיה שיר חדש בע"ה. וצריך לסמוך גאולה לתפלה. והוא (חי העולמים) עם מלכות שהיא תפלה לעני דלית לה מגרמה כלום. וצריך לסמוך אותה עם צדיק. והוא המשפיע בה ובשלומו יהיה לה שלום ותוכל עמוד כיסוד עם הבנין דאז הבנין עומד ויכול לעמוד וכשאין לבנין יסוד אינו מתקיים ולא יוכל עמוד ואע"פ שהיא למטה והוא למעלה העליון נושא את כל שלמטה הימנו וזהו שארז"ל בא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה מדת בשר ודם הוא מלמטה ומשאו מלמעלה. אבל הקב"ה אינו כן הוא מלמעלה ומשאו מלמטה. וזהו שכתוב סומך ה' לכל הנופלים והם היורדים מטה: