פרשת אמור בס"ד
במדרש (ויק"ר סו"פ ל') ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' מי פירש להם לישראל על ארבע מינין האלו שהם אתרוג לולב הדס וערבה חכמים שנאמר (משלי כ"ד) והמה חכמים מחוכמים:
בצאת ישראל ממצרים הלא אב אחד ית"ר חוב"ב חיבה יתירה נודעת להם ליתו תלתא דמרחמי וממדבר מתנה כן יתן לידידו ויתן חינו, מוקפים חומה אור מקיף הקיפו יחד ענני כבוד מה למעלה מה למטה על ארבעת רבעיהם קדמה וימה דרומו וצפונו, והתייר הגדול נוטע לפניו לו היה ח"ן המעתיק הרים וכל גיא ינשא יישר לכת פרשז עליו עננו, הגם לחם אבירים משמיא מיהב יהבי והיה טעמו טעם כעיקר בבקר בבקר יום יום לפנות בקר לאיתנו, ושלח את באר"ו את מי ים צו"ף דבש היא הבאר נוזלים מסלע חלמיש למעינו, איכו השתא הוו בה קמאי חקור דבר ושאל"ו בראש העמק שאלה את פני מבין שיש בו מדעת קונו, מה זה היה יקר בעיני ה' מעלה נשיאים על גב מעלה זכר עשה לענני כבוד כל האזרח בישראל סביבותיו סוכתו ועמד על כנו, ואלו שתים זו מן ובאר לא אתיא זכירה לא מינה ולא מקצתה מעין דוגמא כי אין לחם ואין מים כל שיש במינו, ועל דבר זה אמור רבנן בטעמא במיני תרגימ"א איש איש ממקומו הן כל יקר ראתה עינו, ואני שמעתי באומרים לי ומטו בה משמיה דגברא רבה הרב החסיד מהר"ר חיים כפוסי הוא עדינו, תריץ יתיב כל שישנו בנותן טעם לשבח דבר דבור על אופנו, ההוא אמר דמן ובאר כביכול איבעי לקב" ה לזונם בלחם ובמים דלא סגי בלאו הכי על כן לא בא זכרונו, ואולם ענני כבוד דהוי נטירותא יתירתא לבל יכם שרב ושמש מילתא דליתא בכל עוברי דרך הלא היא ברבת מרובה מדה טובה אחת היתה ופרסמה בטולא דמהימנותא עוד הצפינו, ה' לו ציוה בסוכות תשבו שבעת ימים כי יזכר ויפקד ענין ענני כבוד דבר הלמד מענינו, אלו דברי הרב מקור חיי"ם זלה"ה.
ועל פי זה אפשר לפרש מסרה כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, (בראשית י"ט ב') כי ברחוב נלין, (משלי ו' כ"ג) כי נר מצוה ותורה אור, והראשונים פירשו מסרה זו כי שלשה המה סוכה עירוב וחנוכה שוו בשעוריהן עשרה טפחים כשר למעלה מעשרים אמה פסול, וז"ש כי בסוכות כמשמעו כי ברחוב רמז לעירוב כי נר מצוה רמז לחנוכה דהני תלתא דינן ושיעורן שוה. אמנם לפי דרכנו אפשר לפרש המסרה הזו, ונקדים דרבנן סברי פ"ק דגיטין (דף י"ב.) דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך בשני בצורת, אך מבואר בכתובות דף מ"ג דבעבד עברי חייב לזונו ואינו יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך, וזהו רמז המסרה כי בסוכות הושבתי דרחמנא אמר לעשות סוכה זכר לענני כבוד, וכי תימא מה נשתנו ענני כבוד לעשות להם זכר רב כי כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ואין אנחנו עושים זכר למן, ובאר שהם מהמתנות טובות שניתנו במדבר מן ובאר וענני כבוד, לזה רמז כי ברחוב נלים רמז תירוץ הרב הנזכר שענני כבוד אינם מוכרחות כמן ובאר דדרך הולכי מדברות ללכת בחורב ביום וקרח בלילה, וזהו כי ברחוב נלין שהיינו יכולים ללון במדבר מלון אורחים ולא היה מוכרח להקיפנו בענני כבוד, ואמטו להכי נצטוינו לעשות זכר לענני כבוד שהעדיף מטובו עלינו וגבר עלינו חסדו לא עשה כן לכל גוי, וכי תימא גם במן והבאר אי הוה בעי הקב"ה מימר אמר עשה עמי ואיני זנך דכך סברי רבנן, לז"א כי נר מצוה ותורה אור, כלומר דקבלנו התורה והמצוה ויש לנו דין עבד עברי דלכ"ע חייב לזונו ומש"ה אין זכרון למן ולבאר משא"כ בענני כבוד דהוי תוספת מרובה, על כן נצטוינו לעשות זכר למו וכתירוץ הרב הנזכר.
ואחשוב כי בזה אפשר לפרש מקרא קדש בסדר היום בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם, ועין אדם ראה יראה כי לכאורה נראה כמה כפל ויתור לשון יש בפ' זה. ונקדים תרי שינויי אחריני דמשנ"ו רבנן לחקירתנו זה יצא ראשונה באזנינו שמענו משם גדול הרב החסיד מהר"ר יהודה חאבילייו זלה"ה ראה ויתר וטעמא טעים על אשר ציונו יוצרנו לעשות זכר לענני כבוד במצות סוכה, ואלו למן ובאר שתים הנה רעותיה לא יפקדו ולא יזכרו לעשות להם שם, והיה טעמו כי הענני כבוד סוככים בכנפיהם לישראל עם קרובו ובהם נבחן וניכר תפארת ישראל כי הן הן בני אל חי ובחר בנו מכל העמים, כי הערב רב גם שקבלו התורה והמצוה מחוץ לענן יחנו ודוקא ישראל מוקפי ענן אבל מן ובאר היו נזונים מהם גם הערב רב, אי לזאת בדבר המסויים לישראל לבדם נצטוינו לעשות זכר, משא"כ מן ובאר שהיו גם לערב רב.
ועוד שמעתי משם הרב כמהר"ר ישועה זיין זלה"ה דאיהו מפרק לה דהענני כבוד נתונים נתונים המה בלי שאלה ומטובו וחסדו פרש ענן למסך, משא"כ הא לחמא והמים להם נתן להם על ידי שאלה בתלונה ותרעומת, ולכן לא נצטוינו לעשות זכר כי אם לענני כבוד אשר חסד ה' וטובו הגדול השפיע בצחצחות ובצל שדי יתלוננו אור מקיף מבלי שאלתם, ע"כ שמעתי. ועל פי הני תלתא שינויי לדידי מפרשא האי קרא כי אמר אלהים בסוכות תשבו שבעת ימים וכו', ואי תאמרו מה זאת עשה אלהים לעשות זכר לענני כבוד והרי שלש מתנות טובות נתן לישראל במדבר מן ובאר וענני כבוד, ומאי אולמיה קדים סליק עננא לעשות לו זכר ומן ובאר לא יזכרו, על כן בא הכתוב תריץ יתיב בנותן טעם לשבח למען ידעו דורותכם כי בסוכות הושבתי, הכונה ידעו וישכילו כי ענני כבוד אנא נפשאי מבלי שאלה עלה ברצוני למעבד להו נייחא, וזהו כי בסוכות הושבתי פירוש מעצמי. והוא תירוץ הרב מהר"י זיין הנזכר לא כן מן ובאר שאלו ישאלו ואתן להם, ועוד בה אמר רחמנא את בני ישראל, כלומר ענני כבוד היו את בני ישראל לבד וערב רב מבחוץ, ודין גרמא האי מטללתא בגווה דוכרנא מילתא יתירתא כי הפלא ה' לעדת ישראל כאב את בן ירצה, אך בחלקו"ת מן ובאר גם ערב רב עלה אתם ונזונו גם הם מהמן והבאר כמה דתריץ לה הרב מהר"י חאבילייו הנזכר, ועוד אחרת היתה אני ה' אלהיכם שקבלתם אלהותי ואתם כדין עבד עברי דחייב רבו לפרנסו וא"כ המן והבאר כביכול היה צריך לפרנסנו, משא"כ ענני כבוד הם מתנה גמורה כדפריק לה הרב מהר"ח כפוסי הנזכר לעיל כמה דאמרן, וזאת מצאנו התלתא שינויי רמיזי בקרא. ודרך חיים תוכחות מוסר אשר שפר קדמי לישב חקירה זו דרך רמז ומוסר והן קדם אהלוך במקראי קדש הללו דרך רמז ומוסר, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' בסוכות תשבו וכו', כי הנה אמרז"ל (מדרש תנחומא) ביום הראשון לחשבון עונות שעלו מן הרחצה לכל עון ולכל חטאת ביום הכפורים, ואיש ישראל משופה ומנוקה זך וטהור, וסדר התשובה הוא נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב כמאמר המשורר (תהילים ל״ד:ט״ו), וידוע (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) דעינא ולבא תרי סרסורי כאשר ירדוף הכור"ה באר שחת, גם ביארנו במקום אחר דרך רמז מאמר הכתוב (ויקרא ה' ט"ו) נפש כי תמעול מע"ל ר"ת מעור עינים לשון, כי המסתכל יפה לבבו יבין כי רוב גופי עבירה תחת שלש רגזה ארץ דהוו יתבי תלתא בחד קינ"ה מעור ולשון ועינים להם ופוגם בהם נשאר מעל, והוא הרמז נפש כי תמעול מעל, כי הפוגם במעור עין לשון מעל הוא כי גם מאכלות אסורות נכללות תחת הלשון והן הן המזיקין וחבלי שאול, וידוע כי הן האדם שתי דרכים לפניו אם זכה נוטה לדרך הקדש ומושל ביצרו ולוקחו לעבד לו, ואם לא זכה יצרו מושל בו ולוקחו לצד שמאל להפילו שוחה עמוקה על כן בא האלהים החפץ בתשובה מפני תקנת השבים, ובפרקי תשובה אחר יום הכיפורים שהוא מטהר ישראל אמר רחמנא ולקחתם לכם ביום הראשון לחשבון עונות, הכונה על דרך שפירשנו בעניותנו לעיל פ' בא דף מ"ז בסופו [ד"ה וזה אפשר] משכו וקחו לכם משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם שתקנו ותקחו לעצמכם ממש שיתקדש כל גופכם וכו' ע"ש. ועל דרך זה אני אפרש ולקחתם לכם שמיה"כ עד עתה אתם טהורים ועד האידנא אתם בקו האמצעי ואתם ברשותכם, אם שהיצר הצר הצורר יכבוש אתכם תחת ממשלת זדונו, אם שאתם תקנו עצמכם ותצאו בני חורין ואותו תכבשו לעבד, וכאב רחמן הוא ציוה ולקחתם לכם ביום הראשון לחשבון עונות יומא קמא טרוקו גלי לפני צר ואויב, ולקחתם לכם לעצמכם שתהיו בני חורין ולא תהיו תחת רשות הסט"א, ולהיותו ראשון לחשבון עונות עד אשר לא יפרוש רשת לצודכם בערמתו אתם תקנו עצמכם ולקחתם לעצמכם, וכיצד יהיה זה שתמשלו באיברים הראשיים הכוללים לכל טובה ותורה ומצוה, וכן להפך ח"ו ואתם תקחו ותמשלו בלב הרומז לפרי עץ הדר דרחמנא לבא בעי לב טהור וקדוש, ואחרי כן יותר מהמה בני הזהר בברית המעור שלא להיות פגום יוצא דרך השדרה הנמשל לכפות תמרים, ושלא לזון עיניו מדבר איסור הרומזים העינים להדס, ושלא לפגום שפתיו בדיבור אסור ומאכלות אסורות כי הערבה דומה לשפתים, ואלו הן האברים הראשיים לטוב ולמוטב ואתם הזהרו ביום הראשון קדמיה לרשיעא עד לא יקדמינך, ולקחתם לכם לעצמכם תקנו גופכם במה שתזהרו באברים הראשיים הרומזים לארבעה מינים והן הן המרכבה לקדושה או לסטרא אחרא, ואחר שהלב גם עינים ודבר שפתים כמער איש יהיו נכונים אז ושמחתם לפני ה' אלהיכם בשמחת מצוה ותורה כי זו היא שמחה שלימה, וכך היא המידה סור מרע ועשה טוב, לכן אמר ושמחתם לפני ה' כי השמחה לפני ה' היא בעבודתו בתורה ובמצות, כי שמחה זו היא שמחה ונרגשת ללב האדם בקיימו המצות לשמן ובלימוד תורה פקודי ה' ישרים משמחי לב וכמ"ש הרב העיקרים מגדולת תורתנו היא הנותנת שמחה לעוסק בה ונשאר לב שמח, לכן אמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם בשמחה של מצוה, כי היא השמחה המותרת לשמוח לפני ה' לאפוקי שמחת הבלי העוה"ז כי אל תקראן לה נעמי קראן לה מרה ושמחה לתוגה נהפכה, ומאמר ושמחתם לפני ה' הוא כלל גדול לעשה טוב תורה ומצות. ולא זו בלבד סור מרע ועשות טוב, כי גם צריך האדם לקבוע בלבו כי הוא צל עובר ובהאי עלמא ליכא העמדה והארכ"ה. וזה אפשר לתת טעם לחקירתנו כי מצות המלך היא לעשות זכר לסוכות הם הענני כבוד דוקא, כי כאשר יקבע בלבו כי האדם כענ"ן בקר וכטל משכים הולך, זהו כבוד"ו לעה"ב, והוא רמז עננ"י כבו"ד כמו שפירשו הראשונים מאמר הכתוב ביעקב שלימא (בראשית ל"ג י"ז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, כי הנה ביתו זה הקבר בנה אותו בתורה ובמצות ותדיר היה בונה לו בית קיים לעוה"ב, ולמקנהו פירוש כל קנין העוה"ז היה אצלו עראי ועשה סוכות דרך עראי, ורמז ולמקנהו לקנין העוה"ז לומר שהוא קנאו אבל לא ידע למי עשה סוכות היה אצלו עראי, על כן קרא שם המקום כל העוה"ז סוכות שהוא עראי כאורח נטה ללון, ולכן בחר ה' לעשות סוכה דרך עראי, וזכר לענני כבוד כי אשר יהיה בעיניו כעננים כבוד יהיה לו לעוה"ב, והוא רמז הסוכה כי העוה"ז עראי כענן, ולכן כל עניני האדם יהיו בעוה"ז דרך עראי וסוף הכבוד לבא לעוה"ב, משא"כ מן ובאר כי לא בחר ה' לעשות זכר לאכילה ושתיה להעיר לב נרדמים, כי אין לקבוע דבר לאכילה ושתיה כי כל האוכל אשר יאכל לקיום הנפש כדי חייו ותו לא, וזה רמז הכתוב אחר שהזהיר על סור מרע ועשה טוב אמר בסוכות תשבו שבעת ימים לרמוז שתמיד תחשבו, כי העוה"ז עראי בצל הקצ"ף צל עובר, ועל ידי רמז זה כל האזרח בישראל אשר הוא יהודי בעצם ומושרשים ביהידות ישבו תמיד בסוכות כי יהיו אצלם כל עניני העוה"ז עראי, וכי תימא למה נעשה זכר לענני כבוד ולא למן ולבאר, לז"א למען ידעו וישכילו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל סבא אשר קיים מעצמו ולמקנהו עשה סוכות, גם אני רומז לבניו שיהיו עניניהם עראי, ומטעם זה ממש לא נעשה זכר לאכילה ושתיה, כי כונתי שיהיו עראי ולא לקבוע זכר למו.
ורוח אחרת אתנו בו תרמו"ז בפסוק ולקחתם לכם וכו', ונקדים אשר פירשנו בעניותנו בקונטריסנו פתח עינים פ"ק דבתרא (ט"ז.) במאז"ל אמר רבא בקש איוב לפטור כל העולם כלו מן הדין אמר רבש"ע וכו' בראת ג"ע בראת גהינם בראת צדיקים בראת רשעים מי מעכב על ידך ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב (איוב ט"ו ד') האף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל ברא הקב"ה יצר הרע ברא תורה תבלין, ופירשנו כי ס"מ לילית גימטריא תרי"א והם היצה"ר עצמו כמשז"ל (שם) הוא שטן הוא יצר הרע, ולכן ציונו הקב"ה לבטלם במחשבה ודיבור ומעשה, במחשבה להיות יראת ה' בלבנו ובמחשבתנו כי יראת גימטריא תרי"א כמספר ס"מ לילית ועל ידי יראת ה' מבטלם במחשבה, ובדיבור ללמוד תור"ה גימטריא תרי"א כמנין הנזכר לבטלם בדיבור, ובמעשה לעשות גמילו"ת חסדי"ם גימטריא תרי"א כחשבון הנזכר לבטלם במעשה, ולכן צריך לעסוק בתורה וגמילות חסדים ויראת ה' היא אוצרו במעמד שלשתן כי הא בלא הא לא קיימא כי צריכים ביטול במחשבה ודיבור ומעשה, ובזה לא ישלטו עליו וניצול מהם. ויש לפרש בזה כמה מאמרי רז"ל הם המדברים על עסק תורה וגמילות חסדים לא ע"ט האסף. והנה איוב היה מרבה גמילות חסדים וכמו שהוא מעיד עליו (איוב ל״א:י״ט) האוכל פתי לבדי וכו' אם אראה אובד מבלי לבוש וכו' (שם כ"ט י"ג) ולב אלמנה ארנין וכו', וכיוצא בזה שהיה מקיים גמילות חסדים בכל כחו בגופו וממונו והוא היה טוען לפטור העולם מן הדין שהוא אנוס מיצה"ר ואנוסין הם החוטאים כמו שפירש רש"י ז"ל, והשיבו לו חביריו כי הגם שנתעסק בגמילות חסדים מ"מ צריך לבטל יצה"ר במחשבה ודיבור ומעשה, והוא עשה מעשה וחסרו לו המחשבה ודיבור. וזהו אומרם תפר ירא"ה ותגרע שיח"ה שאם היה קבוע בלבך ומחשבתך ירא"ת שמים והיית לומד תור"ה אז לא היה שולט בך היצה"ר, כי בצרוף גמילות חסדים שעשית היית מבטלם במחשבה ודיבור ומעשה וטוב לך, א"כ חזר הדין שכל העולם אם שלש אלה יעשו ירא"ת השם לימוד תור"ה ובמעשה גמילו"ת חסדי"ם לא ישלוט היצה"ר בהם, ואם כן לאו אנוסים מיקרו.
ובכן ולך תעלה כונת מאמרם ז"ל בילקוט פ' האזינו לו חכמו ישכילו זאת אלו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם לא שלטה בהם אומה ומלכות ואין זאת אלא תורה שנאמר וזאת התורה, דבר אחר אלו נסתכלו ישראל במ"ש להם יעקב אביהם לא שלטה בהם אומה ומלכות וזאת אשר דיבר להם אביהם ומה אמר להם קבלו עליכם עול מלכות שמים להכריע זה את זה ביראת שמים, והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים. ועל פי האמור אפשר שהכונה לו חכמו ישכילו זאת שהיא תור"ה אם היו מסתכלים ועוסקים בה לא היה שולט בהם אומה ולשון, וגם אם היו שומרים צואת יעקב אע"ה ירא"ת שמים וגם גמילו"ת חסדי"ם מצורף ללימוד תור"ה שאז היה ביטול ש"ר צילם של אומות העולם במחשבה ודיבור ומעשה לא היו שולטים בישראל שום אומה ולשון, כי כל השרים והאומות הם תחת יד השר הצורר הוא יצר הרע.
וזה אפשר שהוא רמז ברית העינים וברית הלשון וברית המעור שבכלם נאמר ברית, והן עיקרי הדת כמה דאמרן לעיל כי ברי"ת גימטריא תרי"ח עם הכולל ולהכניע ליצה"ר צריך להכניעו במחשבה ודיבור ומעשה ולבטלו ככל אשר דיברנו. ועתה נוסיף נופך כי יש בזה סור מרע ועשה טוב, סור מרע הוא לשמור ברית העינים שלא לתור אחר ראיית עינים ושלא להסתכל באיסור שלא לבא למחשבת פגול, והשומר ראית עינים מכניע היצה"ר שהוא ס"מ לילי"ת גימטריא ראי"ת עינים וגם ברי"ת עינים תרי"א עם הכולל, וזה מקיים סור מרע במחשבה ובדיבור ברי"ת הלשון שלא לדבר לשון הרע שקר וליצנות חנופה, והשומר ברי"ת הלשון מבטל הנז' כי ברית גימטריא תרי"א ומבטלם בסור מרע בדיבור, ומעשה ברית המעור השומרו מבטלם בסוד מעשה כי ברי"ת גימטריא תרי"א עם הכולל, וזה חלקי סור מרע ועשה טוב הם ירא"ת השם ולימוד תורה וגמילו"ת חסדי"ם כמש"ל, וידוע דמי שהוא עניו ניצול מס"מ כמ"ש גורי האר"י זצ"ל דמזמור קל"א הוא לא גבה לבי שם רמז דהעניו ניצול מס"מ גימטריא קל"א, ולפי דרכנו אפשר דהעניו תבי"ר לבא, ועל ידי זה שהוא תבי"ר גימטריא תרי"א עם הכולל ניצול מס"מ ונוקביה שהוא גימטריא תרי"א.
ואפשר שזה טעם שבא עמלק כאשר רפו ידיהם מן התורה (מכילתא ס"פ בשלח), כי על ידי לימוד תור"ה גי' תרי"א מכניע ס"מ ונוקביה, וכאשר רפו ידיהם וגבר עמלק ששרו הוא ס"מ כמש"ל פ' תצוה. ועוד היה לי כמה ציצים ופרחים וגימטריאות שונות תולדות מהאמור, ועתה בעת ההדפסה נשמטו מכאן ובע"ה איחד להם מקום בס"ד.
ולפי העלות האמור נסעה ונלכה להיות מטמין ברמ"ז במאמר בראשית רבה פ' ס"ג א"ר חגי בשם ר' יצחק בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' נפרע מראשון דכתיב ויצא הראשון ובונה לכם ראשון זה בית המקדש ואביא לכם ראשון מלך המשיח עש"ב. ואפשר כי אתרוג עם הכולל גימטריא ס"מ לילי"ת, והמקיים מצוה כתקנה זוכה להכניעם, וכן ס"ת פרי עץ הדר כפות תמרים יצר מת, וידוע דס"מ הוא שר עשו ועמלק, וזהו בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר שהוא אתרוג שסגולתו להכניע ס"מ ונוקביה נפרע מראשון עשו כי סר צילם מעליהם, ויבא משיח לבנות העיר רבת"י עם רבת"י בדעות והארץ רחב"ת ידים לזרע יעקב אשר בם בחר"ת.
ויתבאר בזה מאמרם ז"ל בסדר היום (ויק"ר פ' ל') ועם נברא יהלל יה שהקב"ה עתיד לברא אותם בריה חדשה, ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ולקלס להקב"ה, ואפשר כי ביום הקדוש יוה"כ חזרנו בתשובה ונעשינו בריה חדשה, והמקיים מצות ד' מינים כתקנה ברמזיה וסודותיה יכולה היא שתגן להיות לבו חלל בקרבו, כי כאשר ישמור לבו ועיניו ולשונו ובריתו הרמוזים בד' מינים כמו שרמזנו לעיל שז"ש ולקחתם לכם שתקחו עצמכם במה שתקחו ד' מינים ותשמרו הארבע אברים ראשיים הכוללים, אז ודאי יצר מת כרמוז בס"ת פרי עץ הדר כפות תמרים כאמור, ושומר ברי"ת העינים במחשבה וגם ברית הלשון בדיבור וגם ברי"ת המעור במעשה כי ברי"ת גימטריא ס"מ ונוקביה כמש"ל, וגם אתרו"ג הכי סליק בחשבן כאמור, וכן ס"ת ענף עץ עבות וערבי נחל גימטריא תרי"א עם הכולל והוא אומרו ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג ולקלס להקב"ה כי בזה יעשה לו סגולה להיות בריה חדשה ולהכניע יצה"ר, ותדיר יעבוד את בוראו בתשובה שלימה.
ויתקרב לזה משז"ל שם ברבה סדר היום, א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב באיין בידיה אנן ידעינן דהוא נצוחיא כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידיהן אנו יודעים דישראל אינון נצוחיא. וצריך לדעת מה אות לישראל בד' מינין ובמה יודע איפה בלקיחת ד' מינים הוראת ניצוח הדין. אמנם לפי מה שהקדמנו כעת יאמר דבד' מינין שם רמז הכנעת ס"מ ונוקביה בכמה רמזים שכתבנו לעיל, גם לולב גימטריא חיים לרמוז דאחר כל הקטרוג נחתמנו לחיים ואנו דבקים באלהים חיים, כל קבל דנא יצר מת כרמוז בס"ת שכתבנו וזה אות לטובה ובשם אלהינו נדגול דגל ישועה כי דידן נצח, ואין לך אות גדול מזה.
ובאופן אחר יראה דנהירנא כד הוינא טליא שראיתי בס' תורת חכם להרב המקובל מהר"ר חיים הכהן זלה"ה שכתב משם רז"ל כי עץ פרי וירק דשא וצמח האדמה יש לכל אחד מלאך כמשז"ל (בר"ר פ' י') על פסוק אם תשים משטרו בארץ, אבל ד' מינין אלו כביכול הוא ולא מלאך מושל ומשגיח בהם, ובזה פירש הרב ז"ל מאמרם ז"ל (ויק"ר פ' ל') פרי עץ הדר זה הקב"ה וכו' ע"ש באורך. ובזה יתבאר מאמרם ז"ל ארבע הם קטני ארץ ד' מינים נראים קטנים בעיני בני אדם וגדולים לפני הקב"ה, והכונה כי האדם יראה לעינים הני ד' מינין כי מעטו קטנים ככל הצמחים (שם) וירק עשב, אבל הם גדולים כי אין מושל עליהם שר או מלאך כשאר אילנות וירקות אלא כביכול הקב"ה מושל ומשגיח בהם ואין גדולים בכל הצמחים כהם. וידוע מ"ש הרמ"ע דהגוים אין להם תשובה דהתשובה לא תכון רק לישראל ולא לאומות העולם, והמפרשים נתנו טעם למה אין תשובה מועלת לגוים משום דהגוים עבדים ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, משא"כ ישראל דהם בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ואפשר שזה כונת המאמר הנז' כי הנה ביוה"כ נכנסו לדין ישראל ואומות העולם וישראל הפליגו בתשובה, אך יש פנים לומר דאין תשובתם מועלת ואנחנו עבדים וכביכול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אי לזאת גבר עלינו חסדו וציונו לקחת ד' מינים שהוא המושל ומשגיח בהם הוא ולא מלאך, והם רומזים לד' אותיות שם המיוחד כאשר כתבו חכימי לבא, וזה מופת חותך שאנחנו בנים ואנו משתמשין בשרביטו של מלך לקחת ד' מינין שהם מיוחדים לו יתברך כבן מלך המשתמש בשרביט המלך, לא כן העבד אם כה יעשה אחת דתו להמית, ומאחר שלקיחת ד' מינין הוראה שאנו בנים בא האות והמופת שנצחנו דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ונתקבלה תשובתם וגם נצ"ח ישראל, והוא משז"ל במאמר שהבאתי לעיל שהקב"ה בורא את ישראל בריה חדשה דבעל תשובה בריה חדשה ממש כמשז"ל, ומה עלינו לעשות ליקח לולב ואתרוג שהם חלק ה' ונודע בגויים שאנו בני אל חי ועל כן נשתמש בשרביטו ואב שמחל מחול ונתקבלה תשובתם, ועל ידי זה נעשו בריה חדשה.
ואולם במאמר שהבאתי לעיל בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון נפרע מראשון וכו', אפשר עוד לומר ונקדים מאמרם ז"ל ברבה סדר היום (פ' ל') פרי עץ הדר זה אברהם שהדרו הקב"ה בשיבה טובה שנאמר ואברהם זקן בא בימים, וכתיב והדרת פני זקן כפות תמרים זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח, וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים, וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו כמושה לפני שלשה מינין כך מת יוסף לפני אחיו. דבר אחר פרי עץ הדר זו שרה וכו', וערבי נחל זו רחל מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין כך רחל מתה לפני אחותה ע"כ. ואין צורך לדקדק במאמר כי פשטו אינו מובן והוא עד שצריך ביאור. וגם נבין מאי איכא בינייהו דמר דריש על האבות ומר על אמהות. ועוד צריך להבין מאי נפקא לן אי יוסף ורחל מתו לפני זמנם. אמנם נקדים מאמרם ז"ל בשיר השירים רבה (פ' ד') אלך לי אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים, ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח, כלך יפה רעייתי זה אבינו יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא נמצא בה פסולת. וצריך להבין מאי טעמא המשיל אברהם אע"ה למר ותו כלך יפה רעייתי שהמשיל ליעקב, מהיכן תיסק אדעתין שיהא מום בו ח"ו עד דטרח וכתב לה קרא ומום אין
ויראה פשר דבר במה שאמרו שם במדרש חזית (פ"א) בפסוק צרור המר דודי לי ר' עזריה בשם ר"י פתר קריה באברהם אבינו מה המר הזה ראש לכל מיני בשמים כך אברהם ראש לכל הצדיקים מה מר זה אינו מפיח ריחו אלא באור כך אברהם לא נודעו מעשיו עד שהושלך לכבשן האש וכו', ע"ש. וכבר ידוע מאי דהוו בה קמאי אי אבות יצאו מכלל בני נח לגמרי ויש להם דין ישראל גמור או לא יצאו מכלל בני נח אלא להחמיר דוקא, ומהרימ"ט כתב דאברהם אע"ה מן הדין לא היה לו להשליך עצמו לכבשן האש דגוי אינו מצווה על קדוש ה', ולכן אמרו רז"ל (בר"ר פס"ג) דניצול בזכות יעקב כמ"ש הכתוב (ישעי' כ"ט כ"ב) יעקב אשר פדה את אברהם, וכל זה למאן דסבר שלא יצאו מכלל ב"נ לגמרי, אבל למאן דסבר דיש להם דין ישראל גמור יפה עשה אברהם אע"ה למסור עצמו על קדוש ה', ונמשך מזה למה שלקח יעקב אע"ה שתי אחיות, דאי יש להם דין ישראל גמור גיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אך אי לא יצאו מדין ב"נ יש לפקפק על אבינו יעקב שלימא שנשא שתי אחיות. וצריך לומר דעל פי הדיבר נשאן כאשר למדנו להועיל בכל זה הרב מופת הדור מהר"י רוזאניס זלה"ה בריש ספרו הנורא פרשת דרכים ושם אתה מוצא שהרב ז"ל הביא ראיה שיש להם דין ישראל גמור, מאותה שאמרו בשילהי שבת (דף קנ"ו.) א"ר מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם רבש"ע נסתכלתי באצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד א"ל צא מאצטגנינות שלך אין מזל לישראל, ומזה מוכח שיש לו דין ישראל לגמרי.
מעתה קום קרא מאמרינו הנז' אלך לי אל הר המר זה אברהם שהוא ראש לצדיקים, כלומר שהוא הראשון שיצא מכלל ב"נ לגמרי ויש לו דין ישראל גמור ולכך מסר עצמו על קדוש ה' כדין ישראל, וזהו שנמשל למר שאין מפיח ריחו אלא באש אף אברהם לא ניכר שיש לו דין ישראל עד שהושלך לאור כשדים וניצול, ומוכח דיש לו דין ישראל גמור מדניצול דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי, ואם היה לו דין ב"נ נתחייב בנפשו ולא היה ניצול, אלא מוכח דיש לו דין ישראל והוא ראש לצדיקים, ואם כה יאמר האומר דילמא לעולם יש לו דין ב"נ ולאו שפיר עבד למסור עצמו על קדוש ה' דב"נ אינו מצווה על קדוש ה', ומה שניצול הוא בזכות יעקב, לזה אמר אל גבעת הלבונה זה יצחק, כלומר יש לנו ראיה דדין ישראל גמור יש לו והראיה שהוליד את יצחק, דאברהם ושרה היו טומטומין ומזלם שלא להוליד ומסיבת שאין דינם כב"נ אלא כישראל לכן ויוצא אותו החוצה דאין מזל לישראל, וא"כ מיצחק שפיר מוכח דיצא אברהם מכלל ב"נ לגמרי ומזה מוכח כלך יפה רעיתי זה יעקב, ואין לפקפק דנשא שתי אחיות דכיון דהרי נתברר מאברהם אע"ה דהיה להם דין ישראל לא נלכד יעקב אבינו באיסור שתי אחיות דגיירן וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והותרו לו, וזהו ומום אין בך, דאין לפקפק עליו מאיסור שתי אחיות דכדין עשה והיתה מטתו שלימה בלא פסולת.
ומן האמור נבא להבין המאמר הנז' פרי עץ הדר זה אברהם וכו', רק נקדים מ"ש הרב פרשת דרכים דף ד' ע"ב דעל מבוכה זו ישבו שבטי יה ויוסף אחיהם, ובהא קמפלגי דהשבטים סברי דיצאו מכלל ב"נ אף להקל ויש להם דין ישראל גמור ומשום הכי היו אוכלים מפרכסת, אך יוסף הצדיק סבר דאין להם אלא להחמיר דלהקל לא יצאו מכלל ב"נ ע"ש באורך. ואפשר דבהא פליגי הני דרשות דמאמרינו הנז', דמאן דאמר קמא סבר דיצאו מכלל בני נח לגמרי ונסבינן לד' מינים להזכיר זכות אבות פרי עץ הדר זה אברהם, וכי תימא דיש איזה פקפוק על אברהם אבינו שמסר עצמו על קדוש השם שלא כדין דיש לו דין בן נח, לז"א כפות תמרים זה יצחק, דממה שנולד יצחק משם בארה דיש לו דין ישראל גמור להקל ואין מזל לישראל וכדמוכח מינה הרב פרשת דרכים וכמש"ל. ואם נפשך לומר דאין ראיה משם דיש לו דין ישראל גמור, דלעולם לא יצא מדין ב"נ להקל אבל להא דמזל רחמנא אחשביה לאברהם רחימא כישראל באהבתו אותו, אמנם למאי דנוגע לדת ודין הרי נדון כמשפט כדין ב"נ, אלא דאברהם אע"ה היה מחמיר כחומרות ישראל ואין זה מופת חותך דהיה לו דין ישראל גמור, לז"א וענף עץ עבות זה יעקב שהיה רחוש בבנים דידוע דהבנים הן הן עדי ביאה אם הזיווג כהוגן וכמשז"ל (קידושין ע'.), והשתא מדחזינן דיעקב אע"ה מטתו שלימה ובניו כלם קדושים, מזה מוכח דאין פקפוק במה שנשא שתי אחיות, ומינה תפשוט דיש להם דין ישראל גמור ורחל ולאה נתגיירו וגר שנתגייר כקטן שנולד ושריותא נינהו גם שתיהם זרעם נכון לפניהם יתנו עדיהם כי קדש הם והאבות ישראל הם וצאצאיהם.
וכי תאמרו הרי יוסף הצדיק בר חכים הוא קרא ערער על אחיו וסבר דלא יצאו מכלל ב"נ ועדיין צריכין למודעי מסקנא דמילתא, לז"א וערבי נחל זה יוסף מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין כך מת יוסף לפני אחיו, כלומר דאין הלכה כמותו שהרי הנהיג עצמו ברבנות ולכך נסתלק קודם אחיו כמ"ש פ"ק דסוטה (דף י"ג:), ואמרו פ"ק דעירובין (דף י"ג:) דהלכה כבית הלל מפני שהיו ענותנין ולכך אין הלכה כיוסף הצדיק הלא הוא כמו"ש לפני ג' מינין, כלומר דמתלתא קראי אברהם יצחק ויעקב שמעינן איפכא מאברהם דמסר עצמו על קדוש השם כדין ישראל, ומיצחק שנולד מאברהם ושרה טומטומין דאין מזל לישראל ומיעקב דנשא ב' אחיות מכלהו שמעינן במעמד שלשתן כהלכתן של שבטי יה אחי יוסף הצדיק דדין ישראל להם, והכי נקיטינ"ן שלשה מינים הרומזים לאבות להזכיר זכותן וערבה בהדיהו לרמוז דאין הלכה כיוסף והעיקר כסברת האבות יחדיו יהיו תמים.
והאי מאן דדריש דבר אחר סבר כדעת רבני צרפת וסיעתם דלא יצאו האבות מכלל ב"נ להקל, ואברהם דמסר עצמו לא היה כדין וניצול בזכות יעקב אלא דלענין המזל אפיקיה רחמנא אגב חביבותיה דלא ליהוי תחת המזל, ויעקב אע"ה שנשא שתי אחיות לכך מתה רחל בכניסתם לארץ כמ"ש מהרימ"ט והביאו הרב פרשת דרכים דף י"א דמתה רחל שלא יהיה בארץ בשתי אחיות, ולאה קדמו נשואיה ובהתר נשאה דב"נ בביאה תליא מילתא לכן רחל שנשאת אחר לאה מתה ע"ש, וזו סברת הדבר אחר ולכן דריש לקרא באמהות וערבי נחל זו רחל שמתה לפני אחותה, והטעם דלאה בא עליה בהתר דנשואיה קדמו כמו שנאמר.
ודרך זו אלך להבין מאמרם ז"ל בילקוט משנמכר יוסף אמר יעקב אוי לי שנשאתי שתי אחיות. וצריך להבין מעיקרא מאי סבר ומה נתעורר במכירת יוסף. ולפי האמור אפשר לומר דיעקב אע"ה סבר דיש להם דין ישראל גמור וכדין עבד אברהם דמסר עצמו על קדוש השם, ועל כן זכה להוליד דאין מזל לישראל וברחל עבד והנה לאה לקראתו גיירנהו וינטלם וינשא"ם דאין כאן אחיות, אך משום דיש לפקפק קצת דדילמא לא יצאו מכלל ב"נ לגמרי ואסור בלאה ורחל, הדבר תלוי ועומד לחזות בנועם אם זרעו בו למינהו, והיה אם זרע ישראל מלאה ורחל זרע קדש איקרי אשר רוח בו רוח חכמה תסתיים דזיווג יעקב בלאה ורחל נאה ויאה ויותר לרואי זרעא מעליא בני עליה, הנה כי כן כאשר אבד יוסף ונחשדו אחיו בשפיכות דמים וגם יוסף יש לומר דמת בעונו והוא נער, א"כ למפרע נראין הדברים דלא יצאו מכלל ב"נ ופגע באיסור שתי אחיות, זאת היתה לו ליעקב אע"ה הולך וצוער כאשר קונ"ן אוי לי שנשאתי שתי אחיות, כי עתה הוברר כי לא כיונתי להלכה ופגעתי באיסור שתי אחיות.
ועד אחרן דיוסף הצדיק הוא בצדקו וכל אחיו צדיקים כיוצא בו ניכר הדבר והוברר דזיווג יעקב אע"ה כדין שקדשוהו שמים. ובזה אפשר לתת טוב טעם למשז"ל (בר"ר פ' ע"ג) אין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל והיינו דכתיב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב שלחני וכו' כי כבר נולד שטנו של עשו כמשז"ל, וחוץ מכמה טעמים שארז"ל באגדה אמרתי אטעום מידי לפי דרכנו. ונקדים מאמרם ז"ל שהביא הרב דת ודין פ' ויצא ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי אמר עשו לפני הקב"ה אמאי אהבת את יעקב הרי נשא שתי אחיות, ואם תאמר אני גרמתי לו א"כ למה תסתירהו בצל סוכה. ופירש הרב הנז' במ"ש הרמב"ן דלפי שהיה יעקב בח"ל נשא שתי אחיות דלא שמרו האבות התורה אלא בארץ, והקשה הרא"ם פ' תולדות (כ"ו ה') דלמה לעתיד בסעודת הצדיקים אינו מברך יעקב ואמר איני מברך לפי שנשאתי שתי אחיות הרי בהתר נשאן ולא חטא בהן, ואותה סעודה היא סעודת לויתן ואז"ל פ' הספינה (ב"ב ע"ה.) עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן ובריש סוכה (ב':) אמרו דסוכות ימות המשיח יהיו לצל ועונג וז"ש דהרי נשא שתי אחיות יעקב, ואם תאמר אני גרמתי שבשבילי ברח לח"ל ובשבילי בא לזה דבח"ל נשאם למה תסתיר פניו ממנו והיה לבשת בצל סוכה לעתיד לבא שלא יברך משום שנשא שתי אחיות, זה תורף דברי הרב הנזכר.
וקרוב לדבריו יש לפרש במ"ש רבני אשכנז בנותן טעם ליעקב אע"ה שנשא שתי אחיות, כי טעם איסור העריות הוא לפי שאין משתמשין בשרביטו של מלך וכמ"ש הרדב"ז בתשובה סי' תרצ"ו, ויעקב אבינו כביכול הקב"ה קראו אל והותר, זהו תורף דבריהם. ודרך דרש אפשר לישב קושית הרא"ם שהקשה דאמאי לעת"ל בסעודת הצדיקים אינו מברך יעקב ולמה יאמר יעקב איני מברך לפי שנשאתי שתי אחיות, דיש לומר דלעולם מותר היה מפני שנקרא אל אבל מחק המוסר ומהלכות דרך ארץ אמר יעקב שאינו מברך משום שנשא שתי אחיות, כי לא מן השם שיעקב אבינו יחזיק עצמו שנקרא אל ונועם מוסרו הדביקו ותאלצהו ולא רצה לברך לפי שנשא שתי אחיות, כי האף אמנם עבד עובדא בנפשיה לקשט אמרי אמת הכי קרא שמו והדברים עתיקים יכחידנה תחת לשונו אי משום כבוד ה' אי משום כבוד אבותיו שלא זכו לזה. ובזה נבא אל הביאור שאמר עשו דהרי יעקב נשא שתי אחיות, ואם תאמר אני גרמתי לו פירוש שהוא מדבר עם הקב"ה א"ת אני גרמתי לו כלומר שהקב"ה יאמר אני גרמתי לו והטעם שקראתיו אל והותר, א"כ למה תסתירהו לטעם זה שקראתו אל והותר בצל סוכה לעת"ל דכשיאמר יעקב איני מברך שנשאתי שתי אחיות, הו"ל להקב"ה לומר שנקרא אל ומותר וכיוצא בזה יש לפרש על פי מ"ש המפרשים דנשאן על פי הדיבר והרי הוא כמבוא"ר.
זאת עולה מן המדב"ר דעשו לא מצא מקום לקטרג על יעקב אע"ה אלא מטעם שנשא שתי אחיות, ותמיד מתלונן על זה כמו שביארנו בעניותנו לעיל פ' וישב בכונת הפסוק ויאמר מי אלה לך, כלומר רחל ולאה אחיות לך שאמרת עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ע"ש באורך. ואפשר דזה טעם יוסף הצדיק אשר עמד לפני אמו והמה באו לקראת עשו דכתיב ואחר נגש יוסף ורחל ודרשת רז"ל ידועה, ולפי דרכנו אפשר כי הנה יש לפקפק על זיווג רחל כאמור והמכריע היות זיווג כשר ונאה יוסף בר חכים חכם ירא וסר מרע צדיק וטוב לו ומשם בארה דזיווג רחל אמנו רצוי והגון בלי שמץ דופי, וזה כיון יוסף הצדיק ראשית הגש לפני אמו לאמר לו ממני תראה כי היא היתה אם כשרה וראויה, ואפשר דזהו טעם דאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, לפי שעשו מתחילה ועד סוף סבר שיעקב חטא בשתי אחיות ורחל לקחה באיסור והוא עורר על זה מאז ומקדם שאמר לו מי אלה לך ועד לעתיד לבא, לכן להורות לכל העולם צדקת איש תם והבל יפצה פי עשו באה ונהיתה מפלתו תמיד ביד בניה של רחל, לפרסומי מילתא כי קדש היא ופירותיה קדש והיא עיקרו של בית יעקב.
והוא טעם מאמר הנז' בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, כלומר דקרא רמז לשלשה אבות כמ"ש במאמר מדרש חזית הנזכר פרי עץ הדר זה אברהם וכו', וכמו שביארנו דהוא לברר דהאבות דין ישראל יש להם ולכך מסר א"א עצמו על קדוש ה' ונולד יצחק והותר יעקב באחיות וככל אשר דיברנו לעיל, וא"כ לפי זה מד' מינין ידענו דיעקב אע"ה הותר באחיות, ולכן בזכות ד' מינים נפרע לכם מראשון שהוא עשו הטוען שיעקב חטא בשתי אחיות, ועל ידי ד' מינים הוברר דאין טענתו טענה ומוכן לפורענו"ת ליפרע מראשון.
ועוד אפשר לרמוז ולבאר על דרך מאמרם ז"ל פרי עץ הדר אלו ישראל מה אתרוג יש בו טעם וריח וכו' ע"ש, ועל סגנון זה אפשר לרמוז כי במצות שישראל מקיימים יש ארבעה סוגים למיניהם ראשון שבראשון מקיימי מצוות כתקנן לשמן ונדמ"ו נאו"ת כאתרוג שיש בו טעם וריח, שהמצות כתקנן יש בהן בנותן טעם וריחן נודף זר"ח העודף כי הם מצות לשמן, ושניים יסעו עושים עבירה לשמה כאהרן הכהן שעשה העגל וכיעל שעשו עבירה לשמה להצלת ישראל כמו שיתבאר דומים לתמרים שיש בהם טעם ולא ריח שמעשיהם לשם שמים אבל אין בהם ריח כי הם עבירות, ואל השלשה שמקיימין מצות כתקנן שלא לשמן דומים להדס שיש בו ריח ואין בו טעם, כי למראה עינים הם מקיימין מצות ויש בהן ריח טוב כהדס כל רואיהם יכירום כי הם עושי מצות אבל אין בהם טעם כי הן מצות שלא לשמן ובקרבם ישימו ארבם, ועל ארבעה שמקיימין מצות כפי דעתם שלא כתקנן ושלא כהלכתן ולא יצאו ידי חובתן וגם הם שלא לשמן והם דומים לערבה שלא יש בה לא טעם ולא ריח, ועם כל זה כשישראל הם באגודה אחת והיו לאחדים גם את הכל יעלה לרצון, וזה רמז ולקחתם לכם שתקחו עצמכם להיות לאחדים כל מיני אנשים ורמז ד' מינים פרי עץ וכו' והן הם ד' סוגים הנז' הכל באגודה אחת עם פרי עץ הדר המהודר בטעם וריח, ושמחתם לפני ה' אלהיכם דכיון שאתם באחדות קרינן בכו ושמחתם לפני ה' כי כח האחדות גדול יתר מאד כנודע.
ומכללן של דברים אמורים הבה נא אבא להבין מקרא קדש ריש סדרא אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו, ונקדים מאמרם ז"ל (ויק"ר פ' י') וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, שראה אהרן והבין ממה שעשו לחור והרגוהו ונתירא שלא יהרגוהו ויתקיים אם יהרג כהן ונביא ולא יהיה תקומה לישראל, לכך אמר מוטב שיתלה הסרחון בי ומשום הכי קבע הקב"ה לו שכר שלא יצא מן המקדש ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וכו' עש"ב, הא למדת דאהרן הכהן עשה עבירה לשמה להצלת ישראל והיה טעמו צדיק כתמר יפרח כפי מה שרמזנו דזו מדרגה שניה במצוות שיש טעם ולא ריח כתמרים, וזה טעם שהקב"ה קבע לו שכר שיש במעשהו טעם כעיקר וטעם לשבח.
ואתיא כי הא דרב נחמן בר יצחק בנזיר דף כ"ג גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ופריך והא"ר יהודה אמר רב לעולם יעסוק אפילו שלא לשמה אלא אימא כמצוה שלא לשמה דכתיב (שופטים ה' כ"ד) תבורך מנשים יעל מנשים באהל וכו' מאן נינהו נשים באהל שרה וכו', ופירש"י שעשו מצוה שלא לשמה. ויש להבין דהא רב נחמן אמר ממצוה שלא לשמה. ותו להבין מאמר מנשים באהל דפשטו יותר מנשים, הן אמת דבפ' חלק (דף ק"ה:) אמרו בהדיא מעין נשים. אמנם אפשר לומר דהא והא איתא דאם אין העבירה לשמה צורך גדול ומוכרח ועשאה וכונתו לשמה זו שקולה כמצוה שלא לשמה, ואיכא מאן דסבר דמצוה שלא לשמה עדיפה מעבירה לשמה, ואסמכיה אמאמר ר' אבהו בב"ר (סופ"ב) מהרימ"ט בשם רבו הרב מהר"ש סאגיס כמבואר בדרשותיו פרשת בראשית ע"ש. ואנן בעניותין מוקמינן לה כשאין העבירה לשמה מוכרחת מאד, אבל בקושטא כאשר יהיה האופן כנדון יעל דלא סגי בלאו הכי להסיר כחו ולהורגו אלא בעבירה לשמה אז אותה עבירה לשמה היא יותר ממצוה שלא לשמה ובהא הוא דאמר רב נחמן גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, והיינו מנשים באהל יותר מנשים דבנדון יעל ודכוותיה גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה אלא דתלמודא בנזיר משני כמצוה שלא לשמה, כלומר בסתם עבירה לשמה בעלמא שלא היה מוכרח מאד כיעל ועשה עבירה לשמה דינו כמצוה שלא לשמה, ונמצא שתיהן מתקיימות דסתם עבירה לשמה היא כמצוה שלא לשמה ובהכי קמיירי הש"ס, אבל אם העבירה לשמה מוכרחת מאד להצלת ישראל כיעל אז היא יותר ממצוה שלא לשמה והיינו רב נחמן ממצוה שלא לשמה, ולפ"ז תבורך מנשים יעל הוא יותר מנשים באהל כיון דהיה הדבר מוכרח, ואותה שאמרו פ' חלק דף ק"ה היא סברת רבה בר מרי ואתי עלה מטעם דלאו ארח ארעא ולהכי קאמר מעין נשים, אבל אי אמרינן דהכי הוא קושטא דמילתא דעבירה לשמה כי האי גוונא דיעל הוי יותר ממצוה שלא לשמה שפיר מצינן למימר דהוי יותר מנשים, וכדמפרשינן נמי ויגדל כסאו מכסאך לר' יוסי בן חוני יותר מכסאך דבכל אדם מתקנא וכו' דלא כרבה בר מרי כמבואר שם בש"ס, והשתא מצינן למימר דרב נחמן דקאמר גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ואיהו ניהו הוא דיליף מיעל כמבואר בפ"ג דהוריות דף י"א הוא כיון על עבירה לשמה מוכרחת מאד דדרך טבע אי אפשר בלתה ואז הוא דהוי יותר ממצוה שלא לשמה, וכי פריך עליה מדאמר רב לעולם יעסוק וכו' שפיר הוה מצי לשנויי דרב נחמן לא בכל עבירה לשמה קאמר רק כשהיא מוכרחת מאד כיעל, אך הש"ס רצה ללמדנו דכל עבירה לשמה אף שאינה כיעל היא כמצוה שלא לשמה ולעולם דדברי רב נחמן קיימין בנדון מוכרח כיעל, והגם דיש מן הראשונים ואחרונים דבסוגית נזיר מפרשי מאמר מנשים באהל מעין נשים אנא זעירא דרך דרש אני אומר להעמיד שתיהן, ולפי דרכנו יאמר נא כי הוא הדבר אשר עשה אהרן קדוש ה' דלענין העגל היה הדבר נחוץ ומוכרח מאד בעידן רתחא דלא סגי בלאו הכי והוכרח במעשיו לעשות עבירה לשמה להציל ישראל שלא יהרגוהו ח"ו וכל כי הא עדיף ממצוה שלא לשמה. עוד נקדים מ"ש בספר מתת יה בסדר זה דטעם הכהן שמטמא למת מצוה הוא מטעם עבירה לשמה, וכתבו משם רבינו בחיי דטעם בני אהרן ולא בנות אהרן לפי שהם הביאו המיתה לעולם ונמצא שהם גרמו טומאת מת.
ובזה נבא לביאור הכתוב אמור אל הכהנים דוקא למעוטי ישראל, וכי תימא קדש ישראל לה' ומאי טעמא לא אזהר רחמנא לישראל נמי, לזה אמר בני אהרן ולא בנות אהרן וטעמא מאי שהם הביאו מיתה לעולם, ומשם בארה דהיינו טעמא דאני ממעט ישראל אשר זכו בקרבתם לפני הר סיני דפסקה זוהמתן והן בעון העגל הדור קבלוה לראש המית"ה ולכן איני מזהירם מטומאת מת שהם גרמא בסדר נזיקין כמו סדר נשים, ואם כה יאמר האומר אי הכי גם אהרן הכהן ליתיה באזהרה זו ח"ו שהוא עשה העגל, לז"א לנפש לא יטמא בעמיו ואז"ל בעוד שמת בתוך עמיו פרט למת מצוה שמטמא וטעמא מאי משום דגדולה עבירה לשמה כשהיא מוכרחת כאמור ומינה דאהרן לא חטא דעשה עבירה לשמה, והיה מוכרח מאד דלא סגי בלאו הכי ככל אשר דברנו.
ויתפרש בזה מאמרם ז"ל בילקוט (ריש פרשתין) יראת ה' טהורה עומדת לעד, מיראה שנתירא אהרן לפני הקב"ה זכה שניתנה לו פרשה זו שאינה זזה ממנו ומבניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו פרשת המת ע"כ. ופירשו המפרשים שנתירא אהרן בעגל שלא יהרגוהו ישראל ויתקיים אם יהרג כהן ונביא, ולפי דרכנו אפשר לומר דעל ידי שנתירא אהרן והוכרח לעשות עבירה לשמה וגדולה היא כמאי דאמרן על ידי זה זכה לפרשת המת שיטמא למת מצוה ולא לאחר להורות דהקב"ה הסכים על ידו דעבירה לשמה, כי האי דלא אפשר בלאו הכי גדלה מאד, ובמיתה עצמה זכר עשה לאהרן קדוש ה' להורות דבל יאמר עליו שהוא גרם להביא מיתה לעולם, וזה בצוותו לכהנים שלא יטמאו כי אם למת מצוה משום עבירה לשמה, ומתוך זה גלה צדקתו של אהרן כי כדין עשה. לזה אפשר לפרש הכתוב (תהילים י״ט:י׳) מצות ה' ברה מאירת עינים יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, והוא כמ"ש מהרימ"ט פ' בראשית ומהר"ש פרימו שם דאיכא מ"ד דמצוה שלא לשמה עדיפא מעבירה לשמה מתרי טעמי, חדא דהעושה מצוה שלא לשמה הרואה אומר ברקאי כי נר מצוה וכל העם רואים כי הוא עושה מצוה והם אינם יודעים שהיא שלא לשמה ובוחן לבות אלהים, אבל עבירה לשמה אזיל בתר איפכא בכל הרואה זר מעשהו כמעשה רשעים וכונתו אינה נגלית לעיני המון ישראל שהיא לשמה. ועוד אחרת היתה דמצוה שלא לשמה מצוה גוררת מצוה וכלפי ליא רע לעומת טוב עבירה גוררת עבירה, וזהו שאמר מצות ה' העושה מצוה בכל אופן אף אם היא שלא לשמה יש בה שתי מדות ברה מאירת עינים, כלומר ברה שהוא מפורסם שעושה מצוה לעין כל. ועוד מאירת עינים דמצוה גוררת מצוה ומתוך שלא לשמה בא לשמה ויאורו עיניו לקיים המצות לשם פעלן. ושתים זו ישנם להפך בעבירה לשמה ולכן צריך להתרחק מעבירה לשמה, אבל יש עבירה לשמה שהיא גדולה מאד והיינו כאהרן קדוש ה' שח"ו נעשה העגל להציל ישראל מיראתו שלא יהיה להם תקומה אם יהרגו כהן ונביא דבכי האי גונא צריך לעשות עבירה לשמה, וז"ש יראת ה' טהורה עומדת לעד כמו שדרשוהו רז"ל באהרן כמדובר אז תבין משפטי ה' אמת צדקו יחדיו דבמקום אחד מצינו שיתרחק מעבירה לשמה, וכמו שפירשו במאז"ל (בר"ר סופ"ב) וירא אלהים את האור כי טוב וכיוצא, ומצינו דהכתוב משבח לעבירה לשמה וכדכתיב ביעל תבורך מנשים יעל מנשים באהל דהפירוש לפי מש"ל היינו יותר מנשים, וא"כ מוכח דעבירה לשמה היא יותר ממצוה שלא לשמה והוו תרתי דסתרן, אבל לפי האמור צדקו יחדיו דיש לחלק בין כשהעבירה אינה מוכרחת להיכא שמוכרחת דלא סגי בלאו הכי כיעל ואהרן וצדקו יחדיו.
והרי זה מן הישו"ב בזה מאמרם ז"ל הביאו בס' מתת יה אמור אל הכהנים אמירה ראשונה למת מצוה יטמא אמירה שניה אם לא יהיה מת מצוה לא יטמא ע"כ, ולכאורה יפלא מאי קאמר. ולדרכנו אפשר כי יען אמור בני אהרן למעוטי נשים שהביאו מיתה לעולם והיינו טעמא דישראל אינם מוזהרים שהביאו מיתה בעגל, לכן לכבוד אהרן הקדים אמירת למת מצוה יטמא דטעמא משום עבירה לשמה, כי בזה מוצל אותו צדיק להרהר אחריו במעשה העגל כמו שאמרנו דהיה חייב לעשות עבירה לשמה, וכדאמרו בסוטה דף כ"א איזהו חסיד שוטה כגון דטבעא איתתא בנהרא ואמר לאו ארח ארעא לאסתכולי בה, והיינו שוטה דקא טעי בהא דשמע דבעי להתרחק מעבירה לשמה והוא לא ידע דההיא כשאין הדבר נחוץ ואינו מוכרח, אבל כגון זו מוכרח ומחויב לעשותה משום הצלת נפשות, וזו דרך ישרה ודרך חיים.