פרשת בהר סיני בס"ד
משנת חסידים (אבות פ"ג מי"א) חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתידה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד א') בנים אתה לה' אלהיכם:
בריך רחמנא דיהב אוריין לבנין דמוריין ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ושתי"ה היתה נקראת מיינה של תורה שותה כעסיס"ו רבו הנוטפין ההרים עסיס, לא עשה כן לכל גוי והוו כעור מן אדרי קיט הלא הוא כמו"ץ דין רישיה תביר ודין מוחיה ודימריס ודרסיס, ובישראל גדול שמו וירם קרן ישראל ראו קרא ה' בשם בני בכורי ישראל ויכוננהו עשאו כלי מחזיק ברכה כן ובסיס, ועמד על כנו מיניהו מלכי מיניהו אפרכי מלכים ימלוכו ושרים ישורו ובא ההו"ד מלכות וכל מיני טכסיס, וגם האדמה אשר הם עליה מבורכת ה' בבית ובשדה נמלא טל ורסיס, ועל כל כבוד ישראל מצויינין מוקפים חומה מצות כרמון בכל פונות ומאריה דארעא שמוט"י שמי"ט שמיטה לה' והיתה שבת הארץ לאכלה אדם ובהמה גם חסידה ותור וסיס, ככל האמור בפרשה בסדר היום וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' וכבר רז"ל (תו"כ) העירו מה ענין שמיטה אצל הר סיני ועוד צריך להבין אומרו אשר אני נותן לכם מה צורך להקדמות אלו למצות השמיטה.
ויראה וירצה בהקדים מאמרם ז"ל בסנהדרין דף ל"ט אמר ליה ההוא מינא לר' אבהו אלהכון גחכן הוא דקאמר ליחזקאל (יחזקא' ד') שכב על צדך השמאלית וכתיב ושכבת על צדך הימנית, אדהכי והכי אתא ההוא תלמידא א"ל מאי טעמא דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו לכו מילתא דשוייא לתרוייהו אמר הקב"ה לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו, מנהגו של עולם מלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה וכו' מיסר הגדולים שבהם אף הקב"ה מיסר יחזקאל כדי למרק עונותיהם של ישראל. וכבר שמעתי אומרים לבאר משונה ביאה זו של תלמיד הלזה הנכנס בין הדבקים ואנא בריה קלה ארחיב הביאור בס"ד, והנני יוסיף לדקדק מה הלשון אומרת השתא אימא לכו מילתא דשויא לתרוייהו מאי קאמר השתא דמשמע קצת דעתה יאמר כך דוקא, וצריך לדעת מה כונתו עתה ומה הוא סובר בדעתו לפי האמת, ואפשר דההוא מינא סבר דיש לישראל דין עבדים וגם ההוא תלמיד ס"ל דאין לישראל דין בנים, והנה כתבו המפרשים דטעם מצות השמיטה כדי שלא יהיה להם חזקה בארץ ישראל וההוא התלמיד אפשר דסבר הכי, ולפ"ז מוכח דאין לישראל דין בנים דאלו הם בנים מה צורך לשמיטה להורות דאין להם חזקה והלא קי"ל (ב"ב דף מ"ב.) דאין לבן חזקה בנכסי אביו וגם אין להם דין עבדים דמה שקנה עבד קנה רבו, אלא ישראל כמו זר נחשבו ואמטו להכי איכא למיחש פן יאמרו דיש להם חזקה על כן נצטוינו בשמיטה, והנה אם יש להם דין עבדים יש מקום לומר עבד שמכרו רבו פקע שעבודא דמריה קמא ואין לו עליו כלום, וכבר אמרו רז"ל (סנהדרין דף ק"ה.) שבדורו של יחזקאל היו קצת אומרים עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה יש להם כלום זה על זה והמין זה דעתו דכיון שהם עבדים וימכרם ה' לנבוכדנצר א"כ יצאו משעבודו יתברך ואינם חייבים בעבודתו, והוא אומרו אלהכון גחכן כלומר שאמר ליחזקאל לסבול יסורין לכלא הפשע והלא עבד שמכרו רבו אין להם זה על זה כלום, ומשום דלזה יש תשובה דישראל הם בנים וכל ימי עולם ברשותיה קיימי דלא יצוייר דהבן לא יהיה בן, ושפיר קאמר ליחזקאל לכפר על עונם ביסוריו, להכי אתא ההוא תלמיד לדחות תשובה זו ולהעיר לר' אבהו דלא לישני לההוא מינא דיש לישראל דין בנים הוא אשר דיבר מאי טעמא דשביעתא כלומר דמהשביעית מוכח דאינם בנים, ור' אבהו ירד לעומק כונתו ההוא אמר השתא אימא מילתא דשויא לתרוייכו, כלומר כשאני לעצמי רוח אחרת אתי דדין בנים לישראל, אכן השת"א דייקא אימא מילתא דשויא לתרוייכו דהמין סבר דדין עבד יש להם והתלמיד סבר דזר נחשבו, ולפי שיטתם השיב להם דטעם השביעית אינה משום חזקה רק להודיע שהארץ שלו וכיון שחטאו גלו ולא מכרם ח"ו ויסורי יחזקאל למרק, וזו תשובה לכל הדברות ולכל האמירות ולא רצה לבא במשפט בנים ועבדים ולהטריח עצמו להוציא מלבם אשר סברו דישראל עבדים או זרים ולהוכיח כי הם בנים, כי יען הם לא דיברו בעצם ובפירוש על זה רק מכללא אתמר לא נתוכח על זה רק בחכמתו השיב תשובה נצחת לכל הדעות, אך רמז להם כי הוא לא כן ידמה ולבו לא כן יחשוב והוא אומרו השת"א אימא מילתא דשוייא לתרוייכו כי ידעתי שאנו חלוקים בעיקר הדבר, ומיהו השתא אין רצוני לעמוד עמכם בזה אלא אימא מילתא דשוייא לתרוייכו כי הלא כה דברי יש בו מן הישוב לכל דעת אם כבנים אם כעבדים אם כזרים, דטעמא להודיע שהארץ שלו וממילא שאם התלמיד כל תוקף סברתו שאינם בנים הוא מכח מה שהיה סובר דטעם השביעית משום חזקה ומהא הכריע דאינם בנים על דרך האמור, עתה כשמעו טעם לשבח מר' אבהו דין הוא הד"ר ביה שודאי הם בנים שכן ראוי להיות חוזר, וזו חכמת ר' אבהו בדבור אחד לתרץ לכל צד ולהשיב התלמיד מדרכו כי אותה הוא מבקש כי המין עוד טומאתו בו לא ישוב מפני כל רק משום ענה כסיל פן יהיה חכם בעיניו בדברי תורה אהדר ליה.
ועל פי הבא"ר הזה אבא לפרש פסוקי פ' ראה (ט"ו ז') כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וכו' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וכו' נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך וכו' על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך, ויש לדקדק דאמאי קפיד קרא לומר בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך והגיעני כפול בסוף דכתיב לאחיך וכו' בארצך. ותו דלכאורה זה דבר השמיטה יהיה טעם למנוע ההלואה אך לבטל ענין הצדקה מה ענין שמיטה. ותו מהו אומר לבבך בליעל ואמרו רז"ל (כתובות דף ס"ח.) שהוא כעובד ע"ז. ותו אומרו ורעה בעיניך באחיך יתר ותיסגי באומרו קרבה שנת השבע שנת השמיטה ולא תתן לו.
ולבא לכלל ישו"ב נקדים מאז"ל פ"ק דבתרא (דף י'.) דטורנוסרופוס אמר לר' עקיבא שאסור לעשות צדקה דדמי לעבד שכעס עליו המלך וכו' והשיבו ר' עקיבא דדמי לבן המלך וכו' ע"ש. וכבר נודע דאם אמרינן דיש לישראל דין עבדים יש מקום לומר עבד שמכרו רבו וכו' וזו טענה לפרוק עול תורה ומצות, ומי שאינו נותן צדקה מורה ובא כי סבר סברת טורנוסרופוס דהעני הוא העבד שכעס עליו המלך וכו' וא"כ הרי הוא כעובד ע"ז, דבטענה זו אמר יאמר העבד שמכרו רבו וכו' וכמו שלמדנו כל זה מתורת גאון עוזנו הרב פרשת דרכים ע"ש בדברי קדשו באורך, ובס' לקט יוסף כתב דמהשמיטה מורה דיש לנו דין עבדים דהשמיטה כדי שלא יחזיקו בארץ ואם כבנים אין לבן חזקה בנכסי אביו, גם כתב הרב מהר"ש אלגאזי זלה"ה דממה שהוא יתברך נתן במתנה ארץ כנען לישראל יורה דיש לנו דין בנים, דאם כעבדים הא קי"ל (פאה פ"ג מ"ח) דהכותב נכסיו לעבדו ושייר כל שהו לא קנה דמה שקנה עבד קנה רבו, ואם כן מוכח ממתנת הארץ דאנחנו בנים בני אל חי ע"ש באורך.
ובכן נבא לביאור הכתובים הנז' כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך דמזה הוכ"ח תוכי"ח דיש לנו דין בנים כמ"ש, וזה שיעור הכתוב אביון מאחד אחיך כלומר זה עני הוא אחד אחיך כי מעלתו כמוך, לאפוקי בל יעלה על לב שהוא עבד וכעס עליו המלך ואסור לרחם עליו כסברא הנפסדת של טורנוסרופוס, אלא הוא חשוב כי כמוך כמוהו אחד אחיך המיוחד ולא כעס עליו המלך וגם אינו עבד אלא בן, והראיה בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך, כלומר דנתן הארץ במתנה ומינה דדין בנים יש לישראל דאם כעבדים אינה מתנה דהא שייר ומה שקנה עבד קנה רבו אלא דין בנים יש לנו, וא"כ לא תאמץ את לבבך בטענה שהוא עבד דמתנת הארץ תוכיח שאנו בנים. ולפי שיש מקום לומר שאנו עבדים ומתנת הארץ אינה מתנה גמורה רק בדרך השאלה אמר ה' אותו אתן לכם, והראיה מהשמיטה שנצטוינו כדי שלא יהיה לנו חזקה בארץ ומזה למדנו שאינה מתנה ואנו כדין עבדים דאם כבנים אין לבן חזקה ואסור לעשות צדקה, והוא אומרו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל שזה סרך ע"ז לומר דיש לכם דין עבדים, כי מזה נולד לומר עבד שמכרו רבו אין לו עליו כלום ותפרקו עול לעע"ז לאמר קרבה שנת השמיטה, דרך הלציי על פי דרכנו פירושו השמר וכו' לאמר שלהכריע ויכוח זה תאמר קרבה שנת השבע סברתי כאלו יאמר בספק זה שאתה מספק עלי שיש להם דין בנים נגד סברתי קרבה סברתי שנת השבע, דמשם יש ראיה דאנו עבדים דאין לבן חזקה. ובזה רעה עינך באחיך האביון דאחר שתכריע סברתך מן השמיטה דישראל הם עבדין רעה עינך באחיך האביון שיהיה רע בעיניך כי הוא עבד שכעס עליו המלך והרי הוא רע ולא תתן לו שלא להתריס למלך, וזה שורש פורה לעבוד ע"ז בטענת עבד שמכרו רבו וכו', השמר לך שמור עצמך אל תתן את פיך לחטיא את בשרך בטומאת ע"ז המטמאה מבית ומחוץ כי כל זה הבל, ואין טעם השמיטה כמו שאתה סובר נתן תתן לו ולא ירע לבבך שאתה עובר רצון המלך כי בן הוא וכל המטיב עם בן המלך בא בשכרו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך, ומשום דיש צדדים ויצר סמוך חכם להרע ובא בפסקי הרו"ש ומדת חסידות על כן אנכי מצוך פתוח תפתח וכו' בארצך, דמהצדקה ומתנת הארץ מורה דיש לכם דין בנים, ובזה לא תפרקו עול לאמר עבד שמכרו רבו וכו'.
ומעתה נבא להבין כונת הכתוב בסדר היום דאתאן עליה, כי הנה ממה שהוא יתברך נתן התורה לישראל מזה מורה דאנו בנים ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא, ומשום הכי לא זכו המלאכים בתורה כמ"ש המפרשים וכמו שביארנו בעניותנו במקום אחר באורך, וגם ממתנת הארץ מוכח דאנו בנים כמו שכתבנו בסמוך מיסוד הרב מהר"ש אלגזי, ולפי שיש מקום לומר דטעם השמיטה שלא יהיה חזקה וזה מורה דאנו עבדים כאמור, לכן כמערכה אל הדרוש לפני הדיבר בדבר השמיטה פתח דבריו האיר להוציא מלב טעם הלז דמעיקרא ליתא כי אנו בנים על פי שנים עדים תורה וארץ ישראל, והוא אומרו וידבר ה' אל משה בהר סיני שקבלתם התורה מטעם בנים כמאי דכתיבנא בעניותין כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וזה מורה גם כן שאתם בנים, ואחרי הודיע אלהים דיש לנו דין בנים הוא ציוה ושבתה הארץ שבת לה', והטעם להודיע שהארץ שלו שבת לה' למען תזכרו ותדעו שהארץ שלי ולאו דשייך חזקה כי בנים אתם.
ובאופן אחר אפשר לומר בכונת הכתוב, ונקדים משז"ל (ילקו"ש פ' בא רמז קפ"ז) דאומות העולם אומרים להם לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין והרב מהר"ם אלשיך זלה"ה כתב דזה טעם לשמיטה לאפוקי טענת לסטים אתם כי בשמיטה מפרסמא מילתא שהארץ של הקב"ה והוא נתנה לישראל, והנה הרב ווי העמודים כתב דטעם לסטים אתם כגני ליא מגן שויא והא נמי מגני"א דהרי כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו (סנהדרין דף כ':) וכתיב (ש"א ח' י"ד) יקח שדותכם יקח ונתן לעבדיו, אי לזאת רוח יזרעו אומות העולם באומרם לסטים אתם דהרי מלך מלכי המלכים שאנחנו עבדיו לקח הארץ מהם ונתנה לנו כמו שהוא דין מלך פשוט דלוקח שדות אחרים ונותן לעבדיו, זה תורף דברי הרב ז"ל. והתוספות פ"ב דסנהדרין הקשו דלמה נענש אחאב שלקח כרם נבות הרי היה מותר ומשנו עלה כמה שינויי, ואתיא מכלל תירוציהם דהאמור בפרשת מלך היינו ונתן לעבדיו משא"כ אחאב דהיה רוצה הכרם לעצמו. ועוד תירצו דנחלת אבות לא הותר למלך וכרם נבות נחלת אבותיו היה כמבואר בכתוב. ועוד תירצו דמה שהותר הוא למלך על כל ישראל ויהודה ואחאב לא מלך על יהודה.
ולפום הני שינויי דהתוספות יתבאר לפי קצורנו מאמר המשורר (תהילים מ״ז:ג׳-ד׳) כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ ידבר עמים תחתנו וכו' יבחר לנו את נחלתנו וכו', הכונה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ וכליה עלמא דיליה ודין גרמא ידבר עמים תחתנו וכו' כי זהו משפט מלך על כל ישראל, לאפוקי אחאב שלא מלך על יהודה, וק"ו כביכול לצד עילאה מלך מלכי המלכים ודין המלך פשוט דלוקח השדות ונותן לעבדיו, וז"ש יבחר לנו עבדיו את נחלתנו לאפוקי אחאב שהיה לעצמו והיתה נחלת אבות, והכא אדרבא זו נחלתנו ולא נחלת גויים שאלו היתה נחלת גויים מלך פשוט לא מצי ליקח נחלת אבות כמ"ש התוספות.
ולביטול טענת אומות העולם שאומרים לסטים אתם יש לומר עוד כי הבל יפצה פיהם מצד קבלת התורה דאלמלא קבלו ישראל התורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו (שבת דף פ"ח.) וקי"ל דמציל מזוטו של ים ושלוליתו של נהר הרי אלו שלו (ב"מ דף כ"א:), וא"כ מה להם כי יזעקו אומות העולם לומר לנו לסטים אתם והלא על ידי קבלת התורה הכל שלנו, ואפשר שזהו כונת הכתוב בפרשה להקדים הקדמה זו עד אשר לא יצונו במצות השמיטה, משום דיש מקום לומר דמצות השמיטה היא לבטל טענת לסטים אתם וכמ"ש הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה, על כן בא האלהים יעיר לנו אוזן כי אין זה טעם השמיטה דהרי טענת לסטים אתם בטלה היא תבטל מתרי טעמי, אחד הוא משום קבלת התורה כאמור דאנן מכח קבלת התורה כל העולם כלו כדאי הוא לנו, כי כל הגויים ושריהם בדבר ה' מאסו ולא רצו לקבל תורה, וכמו רגע נחרב העולם לולי שאנחנו קבלנוה וקנינו כל העולם, וז"ש וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר ומהתורה שקבלתם בהר סיני נדחה קרו לה לטענת לסטים אתם. ועוד כי תבואו אל ארץ אשר אני מלך גדול על כל הארץ נותן לכם שאתם עבדי, דכל כי הא אף במלך פשוט מלך מותר וכמ"ש התוספות כמדובר דאחאב שלא היה מלך גדול וגם היה לעצמו נענש וכמאי דאמרן. וא"כ שתים זו שמענו דטענת לסטים ליתא ואין לה מקום, ומאחר שכן הלא תדעו דטעם השמיטה הוא שבת לה' כמו שיתבאר ואינו מטעם לסטים וכו' דאין לו מקום כלל כדאמרן.
וקוטב דרושנו ינחני במעגלי צדק לפרש מאמרם ז"ל בשמות רבה פרשה ט"ו החדש הזה לכם הה"ד (משלי ה' י"ז) יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך אמר הקב"ה איני מזהיר לאומות העולם על ע"ז אלא לכם שנאמר (ויקרא כ"ו א') לא תעשו לכם אלילים לא נתתי המשפט אלא לכם וכו', הצדקה שלכם שנאמר (דברים כ"ד י"ג) ולך תהיה צדקה, הרחמים שלכם שנאמר (שם י"ג י"ח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, השמיטים והיובלות שלכם שנאמר (ויקרא כ"ה י') וקדשתם את שנת החמשים שנה, ואומר יובל היא קדש תהיה לכם ולא נתתי המצות אלא לכם שנאמר (דברים י"א י"ג) והיה אם שמוע וכו', המעשרות והבכורות שלכם שנאמר (שם י"ד כ"ג) ואכלת לפני ה' אלהיך, מעשר דגנך והקרבנות לכם שנאמר (שמות כ' כ"ד) וזבחת עליו את עולותיך, הברכות לכם שנאמר (במדבר ו' כ"ד) יברכך ה' וישמרך וכן (ויקרא כ"ה כ"א) וצויתי את ברכתי לכם, וארץ ישראל לכם שנאמר (שם שם ל"ח) לתת לכם את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד אלא אפילו כל הארצות שנאמר (דברים י"א כ"ד) כל מקום אשר תדרוף כף רגלכם וכו', לא נתתי את התורה אלא לכם שנאמר (משלי ד' ב') כי לקח טוב נתתי לכם, הציצית נתתי לכם שנאמר (במדבר ט"ו ל"ט) והיה לכם לציצית, ימים טובים נתתי לכם שנאמר (ויקרא כ"ג ז') מקרא קדש יהיה לכם, יום הכפורים לכם (שם שם כ"ח) כי יום כפורים הוא לכם, לולב לכם שנאמר (שם שם מ') ולקחתם לכם ביום הראשון, סוכה לכם שנאמר (שם שם מ"ב) כל האזרח בישראל וכו', לא נתתי אורה אלא לכם שנאמר (ישעי' ס' א') קומי אורי כי בא אורך, לא נתתי ראשי חדשים אלא לכם שנאמר (שמות י"ב ב') החדש הזה לכם, פסח לכם שנאמר (שם שם ו') והיה לכם למשמרת, הוי יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך עכ"ל המאמר. והנה המאמר הנשגב הזה אומר דורשני ולא נאריך בדקדוקים כי אם ניחזי אנן עשרים חלוקות הללו דנקט מאי שיאטיהו וכיצד הסמיכה נמשכת בדברים הבאים, ולא אפשר דהוא מאסף אסופות כל מקום שנאמר לכם דהא איכא כמה מצות שנאמר בהם לכם או קרוב לזה ולא הזכירם גם נקטינהו שלא על הסדר, ועוד דנקט כללים כגון לא נתתי המצות וכו' והוא מפרט כמה מצות, ואם עין המשכיל ישית יראה דלכאורה יש בחלוקות אלו כללי ופרטי רבויי ומעוטי לכל אשר יבטא, ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר להעמיד הדברים על בוריין בקשר אמיץ כפי קצורנו על פי הקדמותנו ויתר הקדמות בס"ד.
ומודעת זאת כי כל הגויים עע"ז ויצאו לטעון אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אינו מבטלה (ע"ז נ"ד:), ופירשוה רבנן דכונתם שהגוים סוברים מעשה שמים עדיף ולפי סברתם טענו אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אינו מבטלה, וזה שרש פורה רוש ולענה לבטל יסודי התורה כגון מילה עיקר הדת, אז יאמרו בגויים אי איתא דערלה חרפה היא א"כ יוצר האדם מדוע ככה עשה אשר יצר את האדם שיש לו ערלה והלא מיום הולדו אם יולד זכר תמים יהיה לרצון מלידה ומבטן ומהריון דמעשה שמים עדיף, וכמו שמבואר במדרש דזו שאלת המינים וכזאת וכזאת שאלו בראש הגויים על מצות הצדקה דאם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסן כמ"ש פ"ק דבתרא (דף י'.) משום דסברי מעשה שמים עדיף, אבל אנן בדידן בני אל חי אשר נתן לנו תורת אמת ידענו כי הבל המה כזבי"ם לכל דבריהם נפיש הבלייה"ו סרי ריחייהו איגלאי בהתייהו דנפיש פסידיהו, כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל ומעשה אדם עדיף לעשות נחת רוח ליוצרו בא בשכרו והיה אדירו לשמור לעשות עושי דברו ומעשה אדם עדיף, ומצות המלך היא לשרש אחר ע"ז ולמול ולעשות צדקה אינהו ואביזריהו, ובא האות דמעשה אדם עדיף מדבר המשפט כי העושק רעהו או גזלו דיבר אתו משפט לפני הדיינים ומוציאין את בלעו מפיו וכל האומות ישפוטו הם איש לפי מעללו, ואי אמרת מעשה שמים עדיף למאי אצטריכו שופטים בארץ הלא לאלהים פתרונים לפניו נגלו תעלומות והוא השופט הנאמן דן ידין ויוציא ממון מזה לזה על דבר אמת והיתה הרוחה אורה ושמחה מעולבנא דדייני חצצתא ומקבלי שוחדא, אבל העיקר הוא דמעשה אדם עדיף ואי לזאת דון דייני שפוט השופטים בין איש ובין רעהו וכאשר האריכו המפרשים בכל זה.
ובהא אתנח לן טוב טעם כי תחילת דיבר ה' לצוות את ישראל בארץ מצרים מצוה ראשונה היתה לראש פינה מצות קדוש החדש כמש"ה החדש הזה לכם ראש חדשים ואמרו רז"ל (ר"ה דף כ'.) כזה ראה וקדש, וצריכין אנו למודע"י מה מצוה זו ומה טעם יש בה, מגיד מראשית תנא רישא סדר קדושה לבנה בחידושה ועד מעלי שמשא הוה משתדר במחזה ואל משה אמר החדש הזה. אכן לפי דרכנו הנה אמת נכון טעם כעיקר דהלא ישראל במצרים גוי מקרב גוי עובדי אלילים כמשז"ל (שהש"ר פ"ב), ויסוד נופל של עובדי ע"ז היא טענה גרועה דסברי מעשה שמים עדיף ואם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה, לכן בא האלהים תחילת דיבר ה' מצות קדוש החדש ומסרה למשה ואהרן וכל ב"ד לקדש החדש ועל פיהם יהיה קביעות ראשי חדשים והמועדים, וכתיב אשר תקראו אתם אפילו מוטעין אין לי מועדות אלא אלו (ר"ה דף כ"ה.) וכמ"ש בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג, ועי' דב"ר פ"ב) מתכנסין מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אימתי ר"ה ואומר להם ולי אתם שואלין אני ואתם נשאל לב"ד של מטה, והאריכו בזה ע"ש. ונמצא דבמצוה זו לימדנו להועיל דמעשה אדם עדיף ערו ערו כנגד היסוד דסברי מעשה שמים עדיף ועובדים ע"ז, ועל ידי מצוה זו אור"ו מרא"ש אמנה דמעשה אדם עדיף, וזה מוכרח טרם כל להעיר אזן ישראל דמעשה אדם עדיף והוא דבר הכרחי כמערכה אל הדרוש כי הוא יתברך ציוה לשחוט הפסח שה תמים ע"ז של מצרים ולעשות בו שפטים דמצל"ו אצלויי צלי אש ודינא דגרמ"י אחזה רעדה עצמותיו והיו תוצאותיו בחוצות ישליכו בזה להם לעגה להם וכדי בזיון, ומצות המלך כל ערל לא יאכל בו שנצטוו למול ושתים הנה לפרוש מע"ז ולמול, הן הנה יקשו לישראל דהוו סברי מעשה שמים עדיף על כן בראש אמיר ציוה הוא יתברך על קדוש החדש ומסרו לב"ד ואפילו מוטעים כביכול מסכים עמהם להורות דמעשה אדם עדיף, ומעתה לא יקשה עליהם לפרוש מע"ז ולמול דכבר למדנו דמעשה אדם עדיף.
ואשא כפי לבאר בזה מאמרם ז"ל והביאוהו הטור ובית יוסף בא"ח סי' זי"ת דכיון שחטאו ישראל בעגל ניטל מועד דר"ח מהם, והנשים שלא טעו בעגל ניתן להם מועד דר"ח בשכרן, וצריך לדעת למה ניטל מהאנשים על עון העגל מועד ר"ח דוקא ואיך ר"ח מקביל לעגל. והנה מר"ן ז"ל שם בבית יוסף הקשה דאמאי קרי שכר לנשים מועד דר"ח והרי הם לא חטאו ועמדו בשלהן, הן אמת דהא לא קשיא דשפיר קרי ליה שכר דכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ואף בפסח וכיוצא אי לאו הקשה וריבויא פטירי, וא"כ אם לא היה העגל הני נשי לא היה להם מועד דר"ח ככל מצות עשה שהזמן גרמא, והשתא דהאנשים חטאו ניתן שכר לנשים שיהיה ר"ח מועד שלהן ושפיר הוי שכר. אך מרן ז"ל תירץ דסלקא דעתך אמינא שהן טפלות לאנשים, וכיון דניטל מהאנשים ממילא ניטל מנשים שהן טפלות להן לכך ניתן להם משום שכר, זהו תורף דבריו. ודרך דרש לפי דרכנו אפשר לישב הכל להמתיק הענין, דכבר ביארנו דמצות קדוש החדש היתה ראשונה להודיע לישראל דאין ממש בע"ז ומעשה אדם עדיף, ונצטוו לשחוט שה אלהיהם של מצרים ולבזותו דמעשה אדם עדיף, והן בעון בעשיית העגל נזורו אחור לעבוד ע"ז וסברי מעשה שמים עדיף התאוו תאוה לאלוהות הרבה כמשז"ל (סנהדרין דף ס"ג.) ובכן ניטל מהם ר"ח שעיקרו היה להפרישם מע"ז, וזו מצוה ראשונה שנצטוו משום לתא דע"ז. ועתה שפגמו בזה בדין ניטל מהם דכל עצם מצוה זו לעוררם וללמדם להתרחק מע"ז והן שלא נתנו לבם וחטאו נעשה רושם בהם לינטל מועד דר"ח מהם, וכלפי דקושטא קאי דמעשה אדם עדיף וזימנין דמשכחת דהטפל חשוב לענינו טפי כי הא דמעשה אדם עדיף, באותה מדה ניתן מועד ר"ח לנשים שהם טפלות ונעשו עיקר מעין דוגמא דמעשה אדם השפל עדיף.
איכו השתא נתנה ראש ונשובה למאמרין, דבעל המאמר חקר וחצב וחקק בחקירתנו דמאי טעמא מצות קדוש החדש היתה לראש והיה לה דין קדימה לכל המצות, וגם מאמר החדש הזה לכם תיבת לכם יתירה לכן אמר הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ובזה השיב תשובה נצחת כלומר לכם דייקא דמעשה אדם עדיף ואין לזרי"ם עובדי עבודה זרה אתך דהם סוברים מעשה שמים עדיף, ולכך זו מצוה ראשונה לישראל ואחשבה רחמנא קודם מצות פסח ומילה להורות דמעשה אדם עדיף, ולכך כביכול ממתין עד שיקדשו ב"ד החדש לפרסם שרצונו במעשה אדם ואם ירצה יזכה, והיינו דקאמר במאמר הנזכר אמר הקב"ה איני מזהיר לאומות העולם על ע"ז אלא לכם כי הם ברשעתם נותנין טעם לפגם לדבריהם דמעשה שמים עדיף ואם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה, ועיקרן של דברים שהם להוטים אחר ע"ז ושרשם טמא רק בפיהם ירצו לנקות עצמם ועושים סניגרון לומר אם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה, והוא יתברך בוחן לבות ידע מה בחשוכא אשר הלכו חשכים, ולכן אמר איני מזהיר על ע"ז אלא לכם דיש לכם שרש קדוש, לכן אנכי מצוה אתכם ומלמדכם להועיל דודאי מעשה אדם עדיף, והראיה מהמשפט שדנים הדיינים ומינה מוכח דמעשה אדם עדיף, ולכך המשפט לא יכון אלא לכם ולא לאומות דהוא סותר הנמשך מסברתם דמעשה שמים עדיף, וז"ש במאמר לא נתתי המשפט אלא לכם, ומזה הטעם עצמו הצדקה שלכם דכתיב ולך תהיה צדקה, ולך דייקא לפי שהאומות עובדי ע"ז אבירי לב רחוקים מצדקה דאמרי אם אוהב העניים למה אינו מפרנסן דמעשה שמים עדיף, וכן הרחמים בצדקה לנו יאתה דמעשה אדם עדיף וזכות הוא לנו לחוס ולרחם כמו הצדקה, ונמצא דהני חלוקות של המאמר צודקות מאד לדרוש החדש הזה לכם והכל הולך אל מקום אחד דמעשה אדם עדיף, וכלהו חד טעמא נינהו ודא ודא אחת היא.
ומכללן של דברים דהצדקה והרחמים נצטוינו עליהם דמעשה אדם עדיף, ממילא הדבר מוכרח שהוא לזכותנו דהוי כמי שעושה טובה עם בן המלך אשר ייטב בעיני המלך אף אם כעס על בנו, וכמ"ש ר' עקיבא לטורנוסרופוס דאם אנחנו ישראל יש לנו דין עבדים הן לו יהי דמעשה אדם עדיף מ"מ לא יכונו הצדקה ורחמים לעשות עם עבד המלך אשר המלך כעס עליו וחבשו ויקח את המאכל"ת ולא ירחמנו עושהו דהמרחם עליו עובר על דעת המלך ומתחייב וכמ"ש טורנוסרופוס, אלא ודאי מוכרח דדין בנים יש לישראל ככל האמור לעיל, וענין זה לבררו נצרך נמי לפרש החדש הזה לכם כמו שנבאר.
האמנם לכאורה מצות השמיטה היא סותרת לזה, דהשמיטה טעמא כדי שלא יהיה להם חזקה בארץ ומזה מוכח דאין להם דין בנים דאם כבנים אין לבן חזקה בנכסי אביו, אלא מורה דיש להם דין עבדים וכמ"ש בס' לקט יוסף וכמש"ל, וזה סותר למצות צדקה וחסד ורחמים דמהם יש הוכחה גדולה דיש לנו דין בנים כמדובר, אמטו להכי אמר בעל המאמר השמיטים והיובלות וכו', ונקדים דיש לומר כמה טעמים למצות השמיטה, ראשון הוא מ"ש בשם מהר"ם אלשיך ז"ל דמצות השמיטה לבטל טענת לסטים אתם. וזאת שנית אמור רבנן בטעמא רבני אשכנז כי בכל שנה מתבטלים ישראל מהתורה שני חדשים ניסן ותשרי, ובמלאת שש שנים נשלמה שנה של ביטול תורה במשך הששה שנים, לכן קרבה שנת השבע שיעסקו בתורה כל השנה בפרו"ע פרעו"ת בישראל אשר נתבטלו בששה שנים, וקרוב לזה כתב בס' לקט יוסף דהשמיטה היא כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה. והרב שארית יעקב טעמא טעים דישראל היה להם מודעא רבא לאוריתא ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חקיו, ובנתינת הארץ נתבטלה המודעא כמ"ש הרשב"א, ולכן באה מצות השמיטה להורות דהארץ של הקב"ה היא ונתנה לבטל המודעא. ועוד כתבו ז"ל בטעם השמיטה ורמזו הרמב"ן בפירושו דשש שנים כנגד ששת ימי בראשית, והשביעית כנגד יום השבת שהוא קדש, ומ"ט שנים כנגד מ"ט שערים, והיובל כנגד שער החמשים שהוא קדש, והכל רמז לדברים עליונים שחיבב השביעיות.
והשתא נבא להבין מאמרינו וכבר כתבנו דבאומרו הצדקה שלכם וכו' לומר דמעשה אדם עדיף אתיא מכללא שיש לישראל דין בנים, כי גם זה אנו מבקשים לדרשת החדש הזה לכם כאשר יתבאר לפנינו בסיום המאמר, ונתקשה מהשמיטה דמורה דאין לנו דין בנים כאמור לכן גלה סודו ואמר השמיטין והיובלות שלכם שנאמר וקדשתם וכו' רמז בזה שאין טעם השמיטה שלא יהיה להם חזקה אלא הטעם שחבב השבעיות ויובל כנגד שער החמשים, וז"ש וקדשתם את שנת החמשים ואומר יובל היא קדש רמז בזה לשער החמשים כידוע. וכדי שלא נאמר דטעם השמיטה כמ"ש רבני אשכנז שבטלים בכל שנה שני חדשים למצוא טרף כנזכר, לזה אמר לא נתתי המצות אלא לכם שנאמר והיה אם שמוע וכו' כלומר דשם נאמר ואספת דגנך נהוג בהם מנהג דרך ארץ כמ"ש רז"ל (ברכות דף ל"ה:), וא"כ ברשות עבדי במה שמתבטלים ניסן ותשרי ולא ניתנו להשבון ואין זה טעם מחוור, וכי תימא אכתי נימא דטעם השמיטה שיהיו פנויים לעסוק בתורה כמ"ש בס' לקט יוסף, לז"א המעשרות והבכורות לכם, וכתב הרב החינוך מצוה שנ"ו שטעם מעשר ונטע רבעי שנלך ונלמוד תורה בירושלם וימצא בכל בית חכם אחד וכו', וא"כ למה צריך שמיטה הלא בלאו הכי צריך לעלות לירושלם ללמוד על ידי המעשרות והבכורות כמדובר וא"כ טעם זה ליתא, וכי תאמר בלבבך שטעם השמיטה לבטל המודעא בנתינת הארץ כנזכר, לזה אמר הקרבנות שלכם, והענין כמ"ש הרב שארית יעקב פ' במדבר דטעם שכפה ההר לישראל היינו כמ"ש הרמב"ם פ"ב דגירושין (ה' כ') דזרע ישראל זרע קדש איקרי אך יצר סמוך מסיתו היסת כפול ושאור שבעיסה מעכב ועל ידי הכפיה מתבטל היצר הרע ועושה ברצון שלם, וזהו יקריב אותו לרצונו שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני (ערכין דף כ"א.), דבאומרו רוצה אני אמת נכון הדבר דלב ישראל לב טהור, וזה רמז בעל המאמר הקרבנות שלכם דוקא דבכם הוא דמתקיים כופין אותו לרצונו כי אתם בני יעקב חוטר מגזע האתנים ולא עשה כן לכל גוי, וא"כ אין כאן מודעא כלל דודאי בכפיית ההר נתרצו ישראל מלב ונפש, וממילא נסתר טעם זה דביטול מודעי דאעיקרא דמילתא אין כאן מודעא.
ואכתי היה אפשר לומר דטעם השמיטה לבטל טענת לסטים אתם כמ"ש הרב מהר"ם אלשיך זלה"ה, לזה אמר הברכות לכם, והענין כמשז"ל (ברכות דף ל"ה.) ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, ונמצא דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה א"כ איפה מי שם פה לומר לסטים אתם והלא הגויים לא קנו כלל לא הארץ ולא מה שתצמיח וכיוצא דהכל לה', וישראל לפי שהם מברכים נתונים נתונים להם הארץ וכל אשר בה וא"כ ליתא לטענת לסטים, וז"ש הברכות שלכם שנאמר יברכך דכל המברך מתברך וכיון שהברכות שלכם א"כ ליכא תו טענת לסטים אתם, ומאחר דטענת לסטים אתם נטולה היא אין לומר דמצות השמיטה להכי הוא דאתא לבטל טענת לסטים אתם וכן כל שאר הטעמים המה כרעו ונפלו, ועיקרן של דברים כמו שרמז שהם דברים העומדים ברומו של עולם א"ב חובב את השביעיות ועשה להם סימניות שבעה ושבעה מוצקות מ"ט שערי בינה ושער הגבוה הן כ"ל יקר יובל היא קדש.
והשתא דהשמיענו כזאת באומרו הברכות שלכם דעל ידי הברכות קנינו העולם ואין כאן טענת לסטים אתם, גמר אומר וארץ ישראל שלכם ולא ארץ ישראל בלבד אלא אף כל הארצות דעל ידי הברכה הכל שלכם ואין לפצו' פה לומר לסטים אתם, ואמר עוד לא נתתי התורה אלא לכם וכו', כלומר דמלבד דעל ידי הברכה קנו ישראל העולם עוד בה שכל העולם כדאי הוא להם שקבלנו התורה והיה העולם מתמוטט ואלמלא לא קבלו ישראל התורה היה עולם חוזר לתהו ובוהו ונמצא דישראל הם הצילו העולם בקבלת התורה, וקי"ל דהמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו וא"כ אין כאן טענת לסטים אתם דאדרבה כל העולם נתקיים על ידי ישראל והצילוהו והוא שלהם, וזהו שאמר לא נתתי התורה אלא לכם שנאמר כי לקח נתתי לכם תורתי אל תעזובו, כלומר הברכות שאמר שלכך זכו בארץ ישראל ולא ארץ ישראל בלבד יש מקום לבעל דין לפקפק דברכות לא יש כי אם במידי דמיזן אבל בקנית בתים וארצות ובתים מלאים כל טוב לא תקנו ברכה אלא ברכת שהחיינו ואינה בסוג ברכות הנהנין, אף שלפי האמת אינו פקפוק דודאי בברכה שתקנו רז"ל הוא קונה הדבר, והראיה דהכתוב דמינה יליף ר' לוי כתיב בארץ לה' הארץ ומלואה והארץ נתן לבני אדם, אבל הדוחה דוחה בקש דאין זה דוקא אלא בברכת הנהנין דאכילה, ועוד יש לדחות דהברכות נתקנו אח"כ ובעת שנחלו ארץ ישראל אפשר שלא היו ברכות, לכן אמר לא נתתי התורה אלא לכם שעל ידי התורה קנו העולם שכבר היה נאבד כדאמרן וא"כ ליתא לטענת לסטים וליכא למימר שהשמיטה היא לבטל טענת לסטים דבלאו הכי אין לה שחר, וא"כ עיקר טעם השמיטה כמו שאמר שחיבב השבעיות שהם מ"ט שערים ויובל כנגד שער הן' כמש"ל.
ומייתי ראיה בעל המאמר לחלוקת לא נתתי את התורה אלא לכם מפסוק כי לקח טוב וכו' דרמוז בפסוק שאמר על התורה לקח טוב שעל ידי התורה היה לקח טוב שלקחו כל הנאות העוה"ז וזכו מדין המציל מזוטו של ים וכו', וכן ישראל זכו בכל כי הם קיימו את העולם שהיה נאבד בקבלת התורה והוא לקח טוב נתתי לכם שלקחו וזכו בכל העוה"ז, ולכן אמר תורתי אל תעזובו שאם תרפו מן התורה תכף נפרעים כמו שהיה שבא עמלק (מכילתא סו"פ בשלח) אי לזאת תורתי אל תעזובו, ויען לעיל סמוך ונראה לפום מאי דאמרן אמר בעל המאמר לא נתתי המצות אלא לכם שנאמר והיה אם שמוע, ופירשנו לעיל שהכונה לומר דבניסן ותשרי שרי ליה לאיניש להביא טרף לביתו אף שמתבטל מדברי תורה וכדכתיב בפ' והיה אם שמוע ואספת דגנך ואמר ר' ישמעאל נהוג בהם מנהג דרך ארץ כמדובר לעיל, עתה באומרו תורתי אל תעזובו שכאשר ירפו ידיהם מהתורה הם לוקים כדרך שבא עמלק וכמ"ש הכתוב (הושע ח' ג') זנח ישראל טוב אויב ירדפו, וא"כ בזמן שמוכרח להתבטל להביא טרף לביתו או שמחה של מצוה מה יעשה שהוא בטל מהתורה.
לכן אמר הציצית נתתי לכם שנאמר והיה לכם לציצית, והענין במשז"ל (תדא"ר פ' כ"ו) שבשעה שהמקושש חילל שבת טען משה רבינו שכיון דשבת לאו זמן תפילין אין להם דבר לזכור בו המצות לכן ציוה ה' מצות ציצית, ונמצא דציצית עביד ומהני לזכור המצות ושקולה ככל המצות, ובזמן שמוכרחים לבטל תורה הרי ציצית דמהני ומועיל לזכור המצות. וכדי להמתיק יותר הדבר אפשר לומר במאי דכתיבנא בעניותין פ' אמור כי תורה גימטריא ס"מ לילית להכניעם וזהו הטעם שהמצות הם תרי"א חוץ מאנכי ולא יהיה לך שמפי הגבורה שמענום שהוא גימטריא ס"מ לילי"ת להכניעם, כי אמרו רז"ל (שהש"ר פ"א) שכאשר שמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה נעקר יצר הרע מלבם וכשאמרו דבר אתה עמנו חזר היצה"ר למקומו, ואפשר דכיון דחזר היצה"ר לכך נתן להם תרי"א מצות להכניע שרש היצה"ר שהם ס"מ ונוקביה. וזה אפשר שהוא כונת הכתוב (דברים ה׳:כ״ו) אחר שאמרו קרב אתה ושמע כי אמר ה' מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצותי וכו', הכונה כי עתה שלא רצו לשמוע וחזר היצה"ר מי יתן והיה לבבם ליראה אותי, כי ירא"ת ה' גימטריא תרי"א להכניע שרש יצה"ר ולשמור את כל מצותי שהם תרי"א גימטריא הנז' להכניעם, ולכך ציצית גימטריא תרי"ג כמ"ש רז"ל שהם שתים זו שמענו מאת ה' ותרי"א להכניע הנז', וגם הציצית בא לזכור המצות שהם תרי"א חוץ מהשנים לבטלם שהוא גימ' הנז', וגם הציצית מעורר היראה כמ"ש בזהר וכתיב וראיתם אותו ויראתם אותו ונמצא שציצית מזכיר המצות ומעורר יראת ה' ששניהם מועילים להכניע היצה"ר משורשו וגם ציצית גימט' תרי"ג כאמור, וגם ראי"ת ציצית גימטריא הנז' להכניעם, ונמצא שכאשר מוכרחים לבטל תורה אין לחוש דמצות ציצית יכולה היא שתגן לפי שעה לבטל היצה"ר על דרך סגולת לימוד תור"ה שהוא גימטריא תרי"א כאמור, הוא אשר דיבר במאמר הנז' אחר שהביא פסוק תורתי אל תעזובו הציצית נתתי לכם דבזמן המוכרח לבטל תורה מצות ציצית היא העולה לבטל יצה"ר וכעובדא דההוא תלמידא פ' התכלת (מנחות דף מ"ד.).
אמור מעתה נמשך לזה מה טוב מה שסיים אחר זה במאמר הנז' ימים טובים נתתי לכם וכו', כלומר דימים טובים למאן דאמר כלו לכם באכילה ושתיה (ביצה דף ט"ו:) ונמצאו ישראל עוסקים בשמחת יו"ט אוכלים למעדנים כי זכו בכל העולם על ידי התורה כמו שאמרנו, אך בו בפרק איכא ביטול תורה ועל ידי מצות ציצית אהניא להו להתעסק כל היום למאן דאמר או חציו למ"ד, ויכולה היא שתגן להצילם מיצה"ר שהוא מעורר ירא"ת ה' ומזכיר תרי"א מצות ככל אשר דיברנו, וכלפי אשר איזן ותיקן בעל המאמר לעיל דישראל יש להם דין בנים ותריץ יתיב מאי דהוה ק' מהשמיטה ונמשך מענין לענין כאשר פירשנו בעניותנו, עתה חוזר להכריח ליסוד מוסד שהם בנים ואמר יום הכיפורים לכם לולב לכם, והענין כמה שכתבנו בעניותנו לעיל פ' אמור בכונת מאמר רז"ל (ויק"ר פ"ל) דלקיחת ד' מינים הוא אות שזכו בדין, שהכונה דארבע מינים מיוחדים לו יתברך כי כל האילנות וזרעים כל אחד יש לו שר אחד כמ"ש (איוב ל"ח ל"ג) אם תשים משטרו בארץ וד' מינים ייחד לו הקב"ה וקי"ל המשתמש בשרביטו של מלך חייב מיתה, וא"כ לקיחת ד' מינים הללו מורה ובא דיש לישראל דין בנים, וזה מוכיח שנצחו בדין שכיון שהם בנים ודאי נמחל להם ביוה"כ דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, והוא הדבר אשר דיבר בעל המאמר לחזק ולגדל יסוד מוסד דאין טעם השמיטה משום עבדים, דליתא דדין בנים יש להו כדמוכח ממעשה הצדקה וכסא וסמוכות לזה יוה"כ ולולב כמו שביארנו.
ויען שענין ד' מינים שהם מיוחדים לו יתברך הוא ענין נעלם ואינו נגלה להמון לזה גמר אומר בעל המאמר הסוכה שלכם שנאמר כל האזרח וכו', וקודם נקדים כמה חקירות זה יצא ראשונה אשר חקרו כת הקודמין דמה זאת עשה אלהים אשר שם עבים עליונים למעלה לעשות זכר לענני כבוד בסוכה ולא כן עשה למן והבאר תרי מגו תלתא מתנות טובות כמו שכתבנו לעיל פ' אמור. וזאת שנית כי ה' שומר את גרים וציוה בתורתו על הגר בכמה מקומות, ומדוע הערב רב חוץ לענני כבוד יחנו ולא חס עליהם כי גם הם יזכו לשבת תחת ענני כבוד אתמהה וכי כך עושים לבני לויה, ועם שזה ממה שיקל תירצו מ"מ לפי דרכנו יתישב היטב. ועוד יש קצת לחקור דמסיק בסוכה דף כ"ח דאזרח זה אזרח האזרח לרבות הגרים סלקא דעתך אמינא האזרח בישראל אמר רחמנא ולא את הגרים קמ"ל, וחדא מגו חדא יש להעיר דכיון דהסוכה זכר לענני כבוד הרי ערב רב לא נכנסו תוך ענני כבוד ואמאי הגרים חייבים. ותו דהשתא דאמרת גרים חייבים אמאי כתיב האזרח דלא ליכתוב אזרח דמשמע דגרים פטורים ולא יצטרך לכתוב ה"א לרבויינהו, הן אמת דמדברי התוספות שם משמע דמאי דהוה ס"ד למעט גרים היינו מדכתיב בישראל דישראל משמע ולא גרים.
ברם חזינן להריטב"א בחידושיו שם בסוגי' הלזו ברישא שכתב משם הרמב"ן דהא דכתיב האזרח בא לומר שלא יתחייב בסוכה אלא מי שהוא כאזרח רענן פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער וכיוצא בהן, ואחר זה כתב וז"ל ויש שואלין ה"א דהאזרח למה לי דמוקמי לרבות את הגרים דגרים בכלל ישראל ברוב מקומות אלא במיעוט מקומות כגון גבי תנופה ויולדת, ותירצו דאצטריך רבויא לגרים משום דאיכא טעמא למעוטינהו הכא משום דכתיב האזרח הוה אמינא דאתא למעט גרים ולהכי אצטריך ה"א, כך תירצו בתוספות ויש נוסחאות שכתוב בהן בפירוש כן, ולפום מאי דפרישנא באזרח לא משמע מיעוטא דגרים כלל. ותו לדידהו דלא מפרשי אזרח לטעמא דכתיבנא אמאי כתב אזרח דמשמע מיעוטא דגרים דאצטריך ה"א לרבות לא לכתוב אזרח ולא ה"א וכו' והנכון דה"א לא דרשינן כיון דליכא למדרש והיכא דאיכא למדרש דרשינן וכו', עכ"ל. עין רואה דהריטב"א כתב משום התוספות דאזרח משמע למעט גרים, ובתוספות דקמן מוכח דמאי דס"ד למעוטינהו הוי מדכתיב בישראל וגם הריטב"א דקדק כדוקיין דלא לכתוב אזרח ולא לכתוב ה"א כמה דדייקנן בעניותין.
איברא דהשתא לא נחתינן לפלפולא רק לענין דרשא, אמנם לא אוכל להתעלם אגב ארחאי דרך דרש לדקדק בדברי הריטב"א הללו במ"ש בשם יש שואלין דגרים בכלל ישראל ברוב מקומות אלא במיעוט מקומות כגון תנופה ויולדת, כי הנה גבי תנופה במנחות דף ס"א מדכתיב בני ישראל הוי ממעטינן גרים ואצטריך ריבויא לרבויינהו וכן גבי יולדת בכריתות דף ז' ע"ש, ומשמע דברוב מקומות הגם דכתיב בני ישראל גרים בכלל ולא אצריכנא לרבויינהו, וכן ראיתי בס' אמרי נועם על התורה שהוא מלוקט מהתוספות וגדולים אחרים שכתב פ' צו בסוף וז"ל דבר אל בני ישראל בני ישראל מוזהרים על החלב מנין לרבות הגרים והמשוחררים ת"ל כי כל אוכל חלב וכו', ויש לשאול דהכא אמרינן דגרים אצטריך לרבויינו דלא הוו בכלל ישראל וה"נ אמרינן פ' הערל (דף ע"ד:) דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע וכו' טעמא דרבי רחמנא הא לאו הכי לא והכי נמי אמרינן במנחות וכו', שמעינן מכל הני דגרים ומשוחררים לאו בכלל ישראל נינהו, ובסנהדרין פ' הנחנקין (דף פ"ה:) אמר וגונב נפש וכו', וי"ל גלי קרא במנחות לענין תנופה וגבי יולדת בכריתות והכא בחלב וילפינן מינהו ושלשה כתובים לא הוו שיש צריכותא לכלהו עכ"ל, וקרובים דבריו לדברי הריטב"א הנז'.
והדברים קשים בעיני שהרי אשכחן כמה וכמה בריתות בספרא וספרי ובבלי וירושלמי דאצטריך ריבויא לרבות גרים כי כתיב בני ישראל או לשון כיוצא בו כמתבאר ממאי דכתבינן בעניותין בס' ברכי יוסף בא"ח סי' תר"ם ובי"ד סי' א', ושם אתה מוצא למעלה מעשרים בריתות דמרבו גרים וגם גבי גונב נפש פ' הנחנקין איכא רבויא וכמ"ש בס' ברכי יוסף בא"ח סי' תר"ס ע"ש, ושם דקדקתי על התוספות בסוכה בסוגיין שהקשו מארבעה מקומות דכתיב בני ישראל ולא ממעטינן גרים וכתבו ושמא בכל הני יש שום ריבוי וכו', ואנא בריה קלה אומר שמא ס"ד והרי מפרש בבריתות בכל הני דדריש ריבויא לרבות גרים וכמו שכתבנו בעניותנו שם באורך ע"ש.
והנה בתורת כהנים פ' אמור שנינו גבי סוכה בישראל לרבות הגרים, וכתב הרב קרבן אהרן וז"ל בישראל לרבות הגרים לא גרסינן לה דה"א דהאזרח לרבות הגרים ואומרו בישראל אינו אלא לרבות את העבדים שהם בהם ועמהם אבל אינם מהם, עכ"ל. וקשה לי על הרב ז"ל חדא דכתב בפשיטות דלא גרסינן בבריתא לרבות הגרים והעלים עין דרש"י בפירושו כתבה, והרא"ם פירשה דמבישראל משמע כל שהן בתוך ישראל אפילו גרים ועבדים משוחררים, ומאחר דרש"י והרא"ם גרסי לה איך מחק הספרים וכתב דל"ג לה ולפחות הו"ל להזכיר דבריהם. ותו קשה במ"ש דבישראל אינו אלא לרבות את העבדים ובודאי דהוו משוחררים וכדקתני בהדיא בת"כ, דאי סתם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות פטירי כנשים, אלא מוכרח דהרב ז"ל בעבדים משוחררים איירי, וזו היא שקשה דעבדים משוחררים הרי הם גרים גמורים והוא ז"ל כתב דל"ג גרים דה"א דאזרח לרבות גרים, ומאחר שכן איך קאמר דבישראל אינו אלא לרבות את העבדים האמרת דה"א דאזרח לרבות גרים, והא תו למה לי לימוד לעבדים משוחררים. ועל הרא"ם קשה שכתב דמשמעות בישראל הוא דגרים בכלל, דהרי בש"ס מסיק דה"א דאזרח לרבות גרים ומוכרח דבריתא דת"כ הכי פירושא דהא קתני האזרח להוציא הנשים וכבר מסיק הש"ס דהלכתא אתיא לנשים והוא אסמכתא, ולפי האמת ה"א לרבות גרים ומכרח דהכי פירושא דבריתא דתורת כהנים וכמו דמאי דקתני ה"א להוציא את הנשים לאו דוקא הכי נמי מאי דקתני בישראל לרבות הגרים לאו דוקא, והכונה לקושטא מה"א דהאזרח, ותו חזינא לרב החסיד מהר"ר יעקב אלגזי זלה"ה בס' נאות יעקב בקונטריס מענה לשון דף ח' ע"א שהק' על הרא"ם דאמאי לא דרשי הכי בקרא דביצחק שאמרו (נדרים דף ל"א.) ביצחק ולא כל יצחק, וע"ק דפ' מצות חליצה (דף ק"ב.) דריש בישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל, ואמאי לא דרשינן כל שנקרא שמו בתוך ישראל ואפילו גרים, עכ"ל. וקושיות אלו אינם אלא כי אם לפירוש הרא"ם בתורת כהנים אבל למאי דכתיבנא בעניותין בפירוש בריתא דת"כ לק"מ כמבואר, וכן הרב הנז' הביא פירוש הרא"ם, ועל זה מקשה אלא שנראה מבין ריסי עיניו שפירוש הרא"ם מוכרח בת"כ, ובעניותנו פירוש הרא"ם דלא כשמעתין דסוכה וכונת ת"כ כדאמרן.
ומוצא אני בירושלמי ריש פ' מצות חליצה דאתמר התם אית תנויי תני חליצה בגרים כשרה ואית תנויי תני חליצה בגרים פסולה מאן דאמר חליצה בגרים כשרה כמאן דאמר בישראל לרבות את הגרים מ"ד חליצה בגרים פסולה כמ"ד בישראל פרט לגרים, הכא את אומר פרט לגרים והכא את אומר לרבות את הגרים תמן האזרח פרט לגרים בישראל פרט לגרים מיעוט אחר מיעוט לרבות את הגרים, ברם הכא בישראל לא גרים ובפירוש פני משה כתב דלמ"ד לרבות דס"ל כדדריש התם האזרח להוציא הנשים ודריש מישראל לרבות הגרים ע"ש. ועמו הסליחה, דהא אמרינן דפיטורא דנשים הלכתא היא וכדמסיק בבבלי בשמעתין דסוכה, ודוחק לומר דמ"ד לרבות פליג וסבר דליכא הלכה כלל, ומה גם לדעת הרמב"ם דסבר דבהלכה למשה מסיני לא משכחת פלוגתא וא"כ האזרח לא אצטריך להוציא הנשים דהלכה להכי אתיא, ויותר נכון למימר דהאי מ"ד לרבות ה"א לא דריש, וכמאי דאמרינן בעלמא כמ"ש הריטב"א אך מ"ד בישראל למעט השמיענו בירושלמי דריבויא דגרים הוי מטעם מיעוט אחר מיעוט, ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת הנה נכון להשוות הבבלי והירושלמי ובריתא דת"כ והיו לאחדים כי הנה הלכה רווחת בבבלי פ' מצות חליצה דבעינן לחליצה שיהא ישראל גמור, ולפ"ז יש מקום לומר דמאי דאמרינן פ' הישן דהאזרח לרבות גרים דס"ד אזרח בישראל אמר רחמנא ולא גרים, הכונה דאי לא כתיב ה"א ממעטינן גרים מבישראל והשתא דכתיב ה"א דהאזרח מרבינן גרים והיינו מכח מיעוט אחר מיעוט כמ"ש בירושלמי, וגם בריתא דת"כ כך פירושא בישראל לרבות גרים כלומר מכח מיעוט אחר מיעוט, אלא דנקט הכי לפי שדרך אסמכתא קתני דה"א למעט נשים, ולפי האמת לא איצטריך וה"א דהאזרח ובישראל הויין תרי מיעוטי לרבות גרים, ועדיין יש לצדד בזה ואין כאן מקום להאריך רק ק"ק על כל הגדולים הנז' שלא הזכירו הירושלמי כלל.
ונחזור לכונתנו למה שחקרנו דרך דרש בריבויא דגרים בסוכה, ועוד יש לחקור דקי"ל (סוכה דף כ"ו.) דמצטער פטור מן הסוכה ומשמע דדין זה דמצטער פטור הוא דוקא בסוכה מה שאין כן בשאר מילי, והגם דלדעת הרמב"ן מקרא נפקא דכתיב כל האזרח ופירושו שיהיה כאזרח רענן וכמ"ש בשמו הריטב"א והבאתיו לעיל, היא גופא דרך דרש נדרוש טעמא דקרא דפטר למצטער בסוכה מאי דלא מפטר בשאר מילי. ועוד יש לעמוד בהא דאמרינן בריש ע"ז (דף ג'.) גבי הא דאמרי א"ה תנה לנו מראש ונעשנה ואומר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה והקב"ה מקדיר עליהם חמה כתקופת תמוז וכו', והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. והשתא צריכין אנו למודע"י מה טעם בחר ה' לתת להם מצות סוכה טפי ממצוה אחרת קלה שאין בה חסרון כיס. ותו אגב ארחין נישב מאי דפריך הש"ס דמצטער פטור מן הסוכה דרך דרש, הלא זה הדבר כי כבר נודע אשר פנת יקרת יסוד מוסד לעדת ישראל ממצרים ועד הנה הוא היות ישראל בני אל חי וחביבים ישראל שנקראו בנים וזאת לפנים היתה לראש פנה בצאת ישראל ממצרים, כי יען היותנו בנים קושי השעבוד בא חשבון להשלים הקץ דאלו היה לנו דין עבדים כל תועבת מצרים, ויהי כי הקשה פרעה קושי השעבוד אינו יוצא בגרעון שנות מספר ת' שנה, ואולם בהיותנו בנים כל היתר על השעבוד נחשב הוא מידי העבודה לשנים הבאות ופרוח תפרח ישועת ישראל, וזה דבר המעמיד לעדת ישראל כי בשגם חטאו בשובם תשובתם מועלת ונסלח להם דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, ועל ידי כן כל ימי עולם ישראל עושה חיל דבקים בה' דלא יצוייר לבן שלא יהיה בן, אבל אם היה לישראל דין עבדים אז יאמרו עבד שמכרו רבו וכו', אבל כיון שאנו בנים כל ימי עולם אנו תחת רשותו יתברך ולהיות דבר זה שרש גדול ועצום לזרע ישראל בחסד עליון רצה האב לפרסומי מילתא ותכף כשיצאו ממצרים פרשז עליו עננו והקיפם בשבע ענני יקרו ונטה את שפרירו בהלו נרו וכל העם ילכו לאורו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם, וכל זה מורה ובא כי ישראל הם בנים ומתוקף חיבתן עשה להם כל הכבוד הזה על דרך שאז"ל בילקוט בשלח (רמז רכ"ח) שאנטונינוס נטל פנס והאיר לפני בנו להודיע חבתו ע"ש, ועוד בא כי הענני כבוד הן הן נוראותיו וכלי הקדש ואין משתמשין בשרביטו של מלך, ומוכרח שחביבין ישראל שנקראים בנים וכל העולם כלו כדאי להם, ונמצא דמהענני כבוד אנו למדין בשופי כי ישראל בני אל חי ולכן תכף ליציאת מצרים פרסם הוא יתברך להודיע לכל כי הם בנים ונפקי בריש גלי בדינא ודיינא כי כל תוקף השעבוד הכל בא חשבון ועלה מן הארץ לפי מלאת ת"ל שנה, ומאחר שענין זה שאנו בני ישראל בנים למקום הוא שרש גדול ליציאת מצרים ויצא חוטר מגזע זה לקיום הדת כמו שנאמר, לכן עשאה סימן ודבר קבוע וציונו הוא יתברך מצות סוכה זכר לענני כבוד שבאו לפרסם דיש לנו דין בנים כי הוא יסוד ועמוד הימני לתורה ולתעודה כאשר דיברנו.
וזהו טעם דמצטער פטור מהסוכה, דכיון דכל עצם מצותה משום ענני כבוד שבהם נתפרסם שאנו בנים א"כ דין הוא דמצטער פטור כרחם אב על בנים, דבדבר שמצטערים פוטרם ומרחיקם מכל מיני צער, לא עשה כן במצות אחרות דאף אם הוא מצטער חייב לשמור ולעשות, וזהו הטעם שעשה זכר לענני כבוד ולא למן ולבאר יען ענין זה שאנו בנים הוא צורך גדול באותו פרק מריש ועד כען, וזהו הטעם שהערב רב לא חסו בצל שדי בענני כבוד כי הם אינם כדאים ולא עליהם יהיה אי משום שאינם רשאים להשתמש בשרביטו ואינם בסוג בנים ואי משום דענין ענני כבוד הוכרח לישראל שיצאו ממצרים בחצי הזמן, וחפץ ה' להראות כי כל דרכיו משפט שנשלם החשבון בקושי השעבוד ולכן פרסם חיבתו והקיפם מזוהר ענני יקר להורות שהם בנים חביבים וזה לא שייך אלא בישראל, אכן מצות סוכה אף שהיא זכר לענני כבוד גם הגרים נתרבו כמו שחייבים בכל המצות, ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדילני ה' מעל עמו דכיון שנתגייר תורה אחת לכל ונטפל לישראל, אמנם יען בענני כבוד לא היו כי אם ישראל לזה במצות סוכה כתיב בישראל, ואמנם נתרבו הגרים בה"א דהאזרח לפום פשטא דסוגיין, אי נמי נתרבו מכח מיעוט אחר מיעוט לשיטת הירושלמי שהבאתי לעיל.
ויש לי לרמוז בזה דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן, כי הנה זה בא חיוב הגרים בסוכה באופן זה דמיעוט אחר מיעוט לרבות לרמוז דמן הדין הגרים בסוכה יש להם מיעוט אחר מיעוט, דמיעוטא קמא היתה לראש בעיקרו ותוקפו של דבר בענני כבוד שהיו לישראל דוקא, והערב רב מחוץ יחנו כמ"ש בזהר פ' תשא (קצ"א:) וכמש"ל, ומיעוט אחר ימעטו וישוחו בסוכה שהיא זכר לענני כבוד, אמנם נתרבו בסוכה מאחר שקבלו התורה ונספחו על בית יעקב.
ויתכן לכוין בהקדמות הנז' כונת הכתובים בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם, הכונה בסוכות תשבו זכר לענני כבוד להורות שאתם בנים כמו שהארכנו לעיל, ומאחר שעיקר הדבר במקומו ושעתו היה להורות שישראל בנים על כן זכרונו בא בסוכה ומצטער פטור בסוכה, דכך היא המדה דהמלך פוטר לבנו מאיזה חק מלכות אם הוא מצטער, והאב הרחמן מרחם על צער בנו ופוטרו, וז"ש כל האזרח בישראל דהיינו שהוא כאזרח רענן לאפוקי מצטער וכיוצא בו כמו שפירש הריטב"א משם הרמב"ן וכמש"ל ישבו בסוכות, וזה דוקא בסוכה יען היא זכר לענני כבוד שבאו להורות שהם בנים ומזה נמשך בסוכה דמצטער פטור, ורמוז באומרו כל האזרח וכאמור, וז"ש למען ידעו וכו' כלומר אל יקשה בעיניך דמצטער פטור מסוכה ולא משאר מצות, דטעמו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות וכו' דהיינו ענני כבוד והיו ליקר ותשבחן וידעו שהם בנים ומשו"ה מצטער פטור, והוא אומרו בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, כלומר דענני כבוד הורו שהם בנים לפי שיצאו ממצרים ולא היה הדין נותן לצאת בקושי השעבוד אם לא שהם בנים ונתפרסם בענני כבוד, וחתם אני ה' אלהיכם כי כיון שאתם בנים אזדא לה טענה מזויפת בזמן הגלות שס"ד לומר עבד שמכרו רבו וכו', ועתה שהם בנים אני ה' אלהיכם ואין כאן טענה לפרוק העול ח"ו.
אדהכי והכי מצינו טוב טעם למה שהקב"ה לעתיד נותן לא"ה מצות סוכה והוא כי מצות ראשונה שנצטוו ישראל היא החדש הזה לכם, ומלבד כל האמור לעיל שהוא יסוד הדת לדעת כי מעשה אדם עדיף ככל הדברים אשר ראו עיניך מראש מקדמי אר"ש, ועוד יש טעם לשבח בזה כי כבר נתבאר דהיות לנו דין בנים הוא עיקר גדול ממנו יתד ממנו פינה לגאולת מצרים ולמחילת פשעי ישראל ולקיום התורה בגלות, ועל כן פתח הכתוב החדש הזה לכם שמזה מוכח דיש בישראל דין בנים וכמשז"ל פ' היו בודקין (דף מ"ב.) אלמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים, והוא כדרך הבן הרואה את אביו לפרקים, וכן רמזו רז"ל בלשון הזהב פני אביה"ם שבשמים וכן כתב הרב מהר"י אלגאזי זלה"ה בספר נאות יעקב סוף דרוש חנוכה דמצות החדש אות לטובה שאנו בנים, ויתמתק עוד על דרך האמת כי כל ישראל בני מלכי"ם בני רחל אמנו לבנה בחידושה, וזאת היתה כונת בעל המאמר דאתאן עליה כמו שנבאר בס"ד, והנה כי כן א"ה כי ירדו שאו"ל לקיים התורה ואמרו תנה לנו מראש ונעשנה כמשז"ל בריש ע"ז וכמש"ל טח מראות עיניהם, דבשלמא ישראל הגם שקבלו תרי"ג מצות הן וסייגיהן וגדריהן וסעיפיהן ולא יבצר לחטוא יש לנו תשובה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל לא"ה עכו"ם לא יש תשובה שהם עבדים וכמ"ש הרמ"ע זלה"ה והמפרשים והתורה להם לפוקה ולצעקה מאחר שלא יש להם תשובה, וכשהפצירו לקבל תורה נתן להם מצות סוכה שהיא הוראה לישראל דיש להם דין בנים, וכמצוה ראשונה שנצטוו החדש הזה לכם להורות שהם בנים, ומטעם זה מצטער בסוכה פטור כיון דמצות סוכה לרמוז שהם בנים דין הוא דמצטער האב פוטרו, ולזה הוציא להם חמה מנרתקה לומר להם דהם שאינם בנים מצטער חייב, ומטעם זה לא נאה להם התורה כי א"א בלי חטא ואין להם תשובה שאינם בנים, ועוד שהתורה אינה ראויה כי אם לבן מיוחס וכמשז"ל (ילקו"ש במדבר רמז תרפ"ד) שא"ל הקב"ה הביאו לי ספר יוחסין, וזו תשובה נצחת דרך דרש שא"ה אינם ראוים לתורה ומצות ומצטער חייב בסוכה לדידהו, ודבר גדול רמז להם במצות סוכה ובהוצאת חמה מנרתקה כי לאו בני תורה נינהו.
הנה כי כן זהו כונת בעל המאמר שאחר שלמד דיש לנו דין בנים מד' מינין שהוא דבר נעלם כמש"ל הוסיף להוכיח ממילתא גלויה ומפורסמת שרירא וקיימא מהסוכה דיש לנו דין בנים, וגמר אומר הסוכה שלכם שנאמר כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כלומר דהסוכה להורות זכר לענני כבוד אשר באו בקרב ישראל לפרסם שהם בנים, ומטעם זה מצטער פטור כי רחמי האב על הבן לפוטרו ממידי דאית ליה צערא, והיינו דמייתי קרא כל האזרח בישראל דמשם למדנו דמצטער פטור כמו שכתבנו לעיל, ומזה נמשך דלעתיד הא"ה המה כרעו ונפלו ואין להם תקומה וירם קרן לעמו, הוא אשר דיבר בעל המאמר האורה שלכם שנאמר קומי אורי וכו' דכתיב ביה כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים, לעתיד שנותן להם סוכה ומוציא חמה מנרתקה ונגמר דינם לפי שהם עבדים ואינם מיוחסים ואין להם חלק בתורה וכמש"ל, וסיים בעל המאמר ר"ח שלכם וכו' כלומר דגם ממצות החדש מוכח דאנו בנים כמו שביארנו, ולכן פתח הקב"ה במצות החדש הזה לכם אי מטעם שמוכח מינה דמעשה אדם עדיף כמש"ל, ואי משום שאנחנו בנים והן הן יסודי התורה והלכות דעות כמו שביארנו באורך לעיל, וגם הוא הכנה גדולה למצות הפסח הוא אשר חתם במאמר הפסח שלכם שנאמר והיה לכם למשמרת, דבפסח נלוו מילה וביטול ע"ז ועת גאולה ושלשה אלה לא יכונו אם לא בהשריש לישראל דמעשה אדם עדיף, ולכן יש לבטל ע"ז ואין לטעות אם הקב"ה אינו חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דמעשה אדם עדיף, וכן המילה חיוב לעשותה דמעשה אדם עדיף גם הבנים הן לישראל הוא יסוד המעלה לצאת ממצרים דקושי השעבוד משלים, וגם על ידי המילה נחתמים למלכות והם בני אל חי, ובזה ניחא דבעל המאמר לא נקט ר"ח בסוף דעליה קאי החדש הזה לכם וכו' וכן ארחות רז"ל בכמה דוכתי, אך הכא בעל המאמר רמז דאף דמצוה ראשונה החדש הוא כמערכה למצות הפסח ולהשרישם דמעשה אדם עדיף וישראל הם בנים, דבזה יבואו אל נכון כל חקת הפסח כמש"ל.
סובב הולך דרך המדב"ר קדמו"ת הניתנין למעלה הנה באתי עלי בא"ר פסוקי פרשת עקב, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' לא תחסר כל בה וכו' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, ואמרו בברכות דף מ"ח וברכת וכו' ברכת מזון אשר נתן לך משנתן לך והיינו ברכת המוציא ע"ש, ולא נאריך בדקדוקים ונקדים מה שכבר כתבנו לעיל דממה שכפה ההר כגיגית הוייא מודעא רבא לאוריתא כמשאז"ל (שבת דף פ"ח.), אך כתבו המפרשים דשתי תשובות בדבר אחת היא על כן אמרתי לעיל כי זרע ישראל קדוש אלא דשאור שבעיסה מעכב, ובאמצעות הכפיה שאור לא ימצא וישראל עושה חיל בלב שלם וכמש"ל באורך, וזאת שנית דכל טענת המודעא הויא טענה עד שלא באו לארץ ברם אחר מתנת הארץ בטלה מודעא כמ"ש הרשב"א, ומייתי לה מקרא (תהלים ק"ה מ"ד) ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו וכמו שכל זה נודע למבין עם תלמיד.
ובזה נבא אל הביאור, וידעת עם לבבך שכולל שני יצרים יצר הטוב ויצר הרע, והכונה התבונן לדעת לבטל טענת היצר הרע, וזהו עם לבבך כי יצר לב האדם יוצא לטעון דכפה ההר ויש מודעא, לכן אמר ידוע תדע כי אין כאן מודעא וטעמא כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכיון שאתם בני אל חי א"כ קדש ישראל לה' ואין כאן אונס שהכפיה הוא לבטל היצה"ר, ובאומרו רוצה אני הוא רצון גמור ושלם, וזהו אומרו כי כאשר ייסר איש את בנו לומר שהיסורין והכפיה שכופה אותנו כאב את בן ירצה, ומאחר שכבן אנו חשובים אין כאן מודעא דבני אל חי לא מדעתם מסרבין רק הוא היצר הרע ובכפיה מתבטל וכו' כאמור, ונמשך מזה ושמרת את מצות ה' אלהיך וכו' דמאחר דמודעא ליכא חיובא רמיא לשמור לעשות כל מצותיו, וכדי שלא נאמר דעדין המודעא במקומה ופטורים מהמצות, והא דאשכחן בקרבנות כופין אותו עד שיאמר רוצה אני והטעם לפי שהשרש קדוש וכו' וכמ"ש הרמב"ם פ"ב דגירושין וכמו שנתבאר לעיל, יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר דדין זה דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני בקרבנות היינו היכא דאחר דאמר רוצה אני לא זכר עוד מאונסו ואין מלה בלשונו מעת שאמר רוצה אני אז הוא דאמרינן דאחר הכפיה היה ברצון גמור, אבל הכא בענין קבלת התורה אחר הכפיה שקבלוה עוד הם מדברים אנוסים היינו, ובכי האי גוונא יאמר האומר דשפיר הויא מודעא ולפום דינא פטירי ועטירי מעול תורה ומצות לאפוקי זה קרא להכי הוא דאתא, ואמר ושמרת את מצות וכו' כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' הורה בזה דממתנת הארץ נתחייבו לשמור חקיו ותורותיו אפי' תימא דהמודעא כדין מ"מ מתנת הארץ מפקא ממודעא וכמ"ש הרשב"א וכמדובר.
ואם תבעיון בעיו אעיקרא בנתינת הארץ יש טענת לסטים אתם, לזה אמר ואכלת ושבעת וברכת וכו' וילפינן מיניה ברכת המוציא כנז', ואחר שאתם מברכים אתם קונים הכל וכדכתבינן בעניותין לעיל מדר' לוי דקודם ברכה לה' הארץ ומלואה ואחר ברכה הארץ נתן לבני אדם, וא"כ לדידן יתובי יתבינן ברוכי מברכינן ועל ידי הברכה קנינו הכל, משא"כ האומות שאינם מברכין א"כ אין הארץ שלהם והיא מהקב"ה כמש"ה לה' הארץ ומלואה, וכל אשר להם גזל הוא וכמשז"ל (ברכות דף ל"ה.) כל הנהנה מהעה"ז בלא ברכה מעל וגוזל וכו' ותנתק ותמוש טענת לסטים, ואם בכל זאת לא שב אפם של האומות כי לא יודו בענין זה של הברכות, על זה חתם הכתוב ואמר אשר נתן לך רמז בזה לדברי הרב ווי העמודים שמדין פרשת מלך רוח יזרעו האומות, כי זה פשוט שהמלך שדותיהם יקח ונתן לעבדיו ועאכ"ו מלך הכבוד, וזהו אשר נתן לך דעל פי התורה יכול המלך ליקח מזה ולתת לעבדיו וגם בדת נמוסית הוא חק למלכות וזהו אשר נתן ל"ך, ומאחר דבדת ודין נתן לנו הארץ וזכינו בה א"כ נתבטלה המודעא, הוא הדבר אשר דיבר הכתוב ושמרת את המצות כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו'.
וקרוב להאמור יתכן לפרש על פי מ"ש הרמב"ם פי"א (ה' י"ד) דאבידה דזקן ואינו לפי כבודו אם מצא בהמה והכישה נתחייב להטפל בה ולהחזירה, ומשמע דכך הדין בכלים שהרי כתב נתחייב להחזיר שהרי התחיל במצוה, והר"ן תמה עליו דבבתרא דף פ"ח אמרו אימור דאמר רבא בבהמה דאינקיטה נגרי בריתא דרגילה לברוח ולילך מרחוק, ומרן בכסף משנה תירץ דגם דעת הרמב"ם כן ונדחק בל' הרמב"ם ע"ש, וכתבו המפרשים דכביכול הקב"ה מקיים כל המצות כמשז"ל ומצות השבת אבידה כביכול מקיים במה שמקבל תשובת השבים, כי נפש החוטא היא מוצאת לסטרא אחרא וכל תורתו ומצותיו נדדו הלכו שבי לסט"א, וכביכול הוא משיב מעמקי סט"א לבעליהן בעיניהן ואין לך השבת אבידה גדול מזה, אמנם הנה האדון ממ"ה הקב"ה אין כבודו ליטפל בזה ולהשיב אבידה שנפלה למקום הטנופת דאף זקן ואינו לפי כבודו פטור מלהשיב אבידה שאינה לפי כבודו, אבל לפי מ"ש הרמב"ם דאם הכיש לבהמה נתחייב הואיל והתחיל במצוה, יש מקום לומר דהיסורין אשר הקב"ה מיסרנו הם בתוכחות על עון ומדה כנגד מדה, ועל ידי זה מתעורר החוטא לשוב מרשעו אז תפקחנה עיניו לראות במו אופל אשר הלך חשכים ויחשוב מחשבה על שיצא מרשות הגבוה ויתן לב לשוב וכל זה על ידי יסורין שכביכול מיסרו, וא"כ זה דומה להכיש במקל שהתחיל ליטפל בה דכיון שהתחיל במצוה צריך לגומרה, וכן כביכול אשר התחיל ליסר החוטא צריך לגמור ולהחזיר אבידת נפשו ותורתו ומצותיו, אף שדומה ענין זה למאי דאית לן בזקן שאינו חייב ליטפל באבידה שאינה לפי כבודו מ"מ גם בזקן אם התחיל אומרים לו מרוק אלו דברי המפרשים ז"ל.
והיה בהני"ח הקדמה זו הנח"ה סוברת לדמיון ומשל בעלמא, אפשר לפרש על פי מאמרם ז"ל במדרש חזית (פ"א) הנך יפה דודי אף נעים אמרו רבונו של עולם אף שאתה מביא עלי נעים הוא למה שאת מחזירני ומביאני לידי מוטב, ועם הקודם מבואר אז ישיר ישראל בשיר השירים ושמחין ביסורין הם אמרו רבונו של עולם אף שאתה מביא עלי כאשר ישר בעני היוס"ר נעים הוא למה כי על ידי היסורין שנטפלת בנו הו"ל כהכיש בהמה אבודה במקל דכיון שהתחיל נתחייב, והוא הדין להקב"ה שמתחיל יסור יסרנו יה שעל ידי זה הוא משיב אבדה ולמות שהוא הסט"א לא נתננו ועזבנו, והוא אומרם למה שאת כינוי לשכינת עוזנו, דהגם דאין כבודה להשיב נפש החוטא ותורה ומצות שלו מהסט"א על ידי שיסרה אותנו ביסורין מחזירנ"י ומשיבה אבדתי ומביאני לידי מוטב ואין לך נעימות גדול מזה.
ודרך זו אלך לפרש פסוק (ישעי' י"ב א') אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, ויש לדקדק מה טיבה של הודאה על היסורין והיה טעמו ישוב אפך ותנחמני והרי טוב משניהם בלא יסורין כלל, אבל לפי דרכנו הנה זה בא על נכון אודך ה' כי אנפת בי, אני שמח ונותן הודאה על היסורין דאלמלא יסורין לא היה תקומה לאבדת נפשנו דהו"ל כדין זקן ואינו לפי כבודו אבל על ידי יסורין התחיל במצוה וגומרה, ונמצא כי היסורין הן עצמם סיבה אשר ישוב אפך ותנחמני בהחזיר לי אבידת נפשי ומצותי.
נמשך לזה נלכה נא להבין כתובים הבאים בירמיה סי' ל"א, שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה', ומלבד כמה דקדוקים המורגשים לעין אדם עוד בה צריכים אנו למודע"י קשר"ן של דברים, ואולם אני אדרו"ש על פי הקדמתנו ונקדים הקדמות אחרות, זה יצא ראשונה מ"ש הרי"ף והביאו הרב שארית יעקב פ' ואתחנן ברומיא דקראי דכתיב (ישעי' נ' א') איזה ספר כריתות אמכם וכתיב (ירמי' ג' ח') ואתן את ספר כריתותיה, דהגט אינו גט מפני שהיה בו גלוי דעת שנאמר ובפשעכם שולחה אמכם וזה גלוי דעת שהגט היה על פשעי ישראל וכיון שמתכפרים העונות הגט בטל, עוד כתב הרב שארית יעקב פ' האזינו בנותן טעם למאמרם ז"ל לא זז הקב"ה מחבבן עד שקראן בנים שהוא לשלול הגרושין שאינם אלא בנים ודומין לבן שמתגרש מפלטין אביו, עוד אז"ל דעל ידי התשובה נעשה בריה חדשה, וכתבו המפרשים דה"ט דהשתא לא שייך הן ישלח איש וכו' דפנים חדשות באו לכאן, עוד נקדים משז"ל דלענין הטובה הקב"ה ברחמיו צופה ומביט הטובה שעתידין לעשות ומרחם עליהם וכמש"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, וכאשר ביאר באורך בס' פרשת דרכים.
מעתה נבא לביאור הפסוקים שמוע שמעתי אפרים מתנודד, כלומר בנועם מוסרו מתנודד לבד ואינו מתריס ח"ו רק נוע ינוע ודינא קתבע ההוא אמר יסרתני ואוסר כיון שהבאת עלי יסורין הו"ל כהכישה במקל וכביכול נתחייב להחזירני בתשובה מדין השבת אבידה, כי אף דזקן ואינו לפי כבודו פטור מ"מ לכ"ע בבהמה אם הכישה במקל חייב ליטפל בה דאנקטה נגרי בריתא, וה"ה לחוטא כיון שיסרתני הו"ל כעגל לא לומד דחייב ליטפל וא"כ השיבני ואשובה לקיים מצות השבת אבידה, וכי תימא מצד אחר קשיא דאיכא לאו לא יוכל בעלה הראשון וכו', לז"א השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי רמז טעם רז"ל בספרי (ר"פ האזינו) הן ישלח איש כתיב ולא אל, וז"ש כי אתה ה' אלהי והכתוב אמר הן ישלח איש, וכי תימא דיש מקום לומר דכל התורה לישראל נאמרה ובככמה אזהרות איש כתוב בפרשת ועם כל זה הימנותא בידן דכביכול מקיים המצות וזו כיוצא בהן וליתא בבל תשוב, לזה אמר יש לי טענה אחרת לא שייך לא יוכל וכו' שהרי אחרי שובי נחמתי וכו' בושתי וגם נכלמתי שהוא גדר תשובה, ואז"ל (ברכות דף י"ב:) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה נמחלו עונותיו, וא"כ אין גט בעולם דכבר נתכפרו העונות דאיכא גלוי דעת דהגט בשביל העונות כמ"ש ובפשעכם שלחה אמכם וכאמור ויאמר ה', עוד אלמדך להועיל שתי טענות אחרות דלא שייך לא יוכל בעלה הראשון וכו' זה יצא ראשונה הבן יקיר לי אפרים בנים אתם לה' אלהיכם והו"ל כבן המתגרש שכן ראוי להיות חוזר יכנס בן אצל אביו ואף מחיצה של ברזל אינה מפסקת ולא יצוייר שהבן לא יהיה בן, וזאת שנית אם ילד שעשועים כי על ידי התשובה נעשה בריה חדשה ילד דייקא כמספר הימים אשר שב ואהיה שעשועים דפנים חדשות באו לכאן ולא שייך לא יוכל וכו' ותשובתכם היא העולה למרום, הלא תראו כי מידי דברי בו דיבור קשה שאני דנו בפורענות על חטאיו עם כל זה זכור אזכרנו עוד אם לעתיד יעשה טובה, על כן המו מעי לו להקל עונשו בשביל הטובה שעתיד לעשות ומכל שכן בעת ששב בכל לבו רחם ארחמנו רחמים כפולים נאום ה'.
הדרן למילתין לפרש הני קראי דאתאן עלייהו, וידעת עם לבבך כי הנה האדון ה' צבאות גברו חסדיו דדין זה דאם הכישה במקל היינו אם הזקן עבר בשוגג והכישה במקל אמרינן ליה זיל גמו"ר מצוה שלימה, ואולם לצד עילאה ליתנהו להני מילי דלפניו נגלו כל תעלומות ומראש מקדם כשרוצה ליסרנו הוא בכונה מכונת להשיבנו, וז"ש וידעת עם לבבך דאף דכיון שהקב"ה מיסרנו צריך להשיבנו מ"מ גדלו חסדי המקום כי זה כונתו מראשית דבר, והוא שאמר כי כאשר ייסר איש את בנו שהוא מדעת להשיבו אליו כן ה' אלהינו מה שמיסרנו כך כונתו מתחילה וזה חסד עליון, ולכן ושמרת את מצות וכו' כי אתה בן ולא יצוייר לבן להתגרש גרושין גמורים כדת הנשים ולידחות שלא יוכל לחזור, וכי תימא מי זה אמר שיש לנו דין בנים, לז"א כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וכו' ומזה מוכח דדין בנים יש לנו כמו שכתבנו בראש הדרוש משם הרב מהר"ש אלגאזי, וז"ש כי ה' אלהיך מביאך וכו' לא תחסר כל בה, וכי תימא דיעקב ועשו חלקו העולמות ויעקב נתן לעשו העה"ז וכל היתר על כדי חיינו אז יאמרו בגויים אלופי אדום כי גזל הוא בידינו ואיך מצאנו ידינו ורגלנו לבא אל ארץ טובה לאכול מפריה ולשבוע מטובה, לז"א וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך משנתן לך שהוא המוציא כמש"ל, וכיון שכן על ידי הברכה כל העולם כלו כדאי הוא לכם שאתם קונים הכל על ידי הברכה ולכן בואו ורשו את הארץ כי שם ציוה ה' את הברכה חיים.