זאת תהיה תורת המצורע וגו'. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת וגו'. ואת הצפור החיה יקח אותה וגו'. והזה על המטהר וגו'. צוה שבטהרתו יקח שתי צפרים כסוד שני שעירי יום הכפורים. ושחט:
את הצפור האחת במים חיים להיות מדת דינו כלולה ברחמים זהו סוד עירוב הדם במים. וצוה שיהיו שם עץ ארז ואיזוב הרומזים לדיו פרצופין כמו שרמזתי בסוד אגודת אזוב גם שני התולעת ידעת בסוד המשכן. גם טעם כלי חרס ארמוז לך בסוד הסוטה בגזירת האל. ואמרו רז"ל למה צפרים אלא כשם שהוציא דברים של רוח מתוך פיו כך מתכפר בצפרים ששטות על פני הרוח ומודיעות לשמים שנאמר כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ'). הצפור השני המשולח על פני השדה סודו כסוד שעיר המשתלח רק שהשעיר ההוא לעזאזל וכאן לפורחות ואע"פ שהן לכח אחד אלו עופות ואלו בהמות שהבהמות לסמאל והעופות לשדים שהן טסין ופורחין באויר וזהו טעם אמרו על פני השדה הרמז לשדה של תפוחים כי משם קבלתם ומצאתי בתרגום יונתן בן עוזיאל ז"ל ויפטור ית צפורא חיתא על אנפי חקלא ויהי אין איטימוס ההוא גברא למלקי תוב בצורעא תייבא ציפורא חייתא לבייתיה ביומא ההוא וכן בנגעי בתים אמרו אין איטימוס ההוא ביתא למילקי תוב בצירעא תייבא תמן צפורא ביומא ההוא:
<הג"ה לבעבור שלא פירש הרב בנגעי בתים ראיתי להעיר על ענין זה הערה אחת דע אתה המעיין כי כמו שיש י' צורות אלהיות מצד הטהרה כן יש דוגמתם מצד שמאל בסוד כי זה לעומת זה וגו' וכל אחד משפיע על דוגמתו בעולם וכשהיו אותם הז' עממים כגון הכנעני וכו' בונין בתיהם היו בונים ע"ש אותו הכח של אותה הספירה של צד שמאל והיה אותו הכח מתפשט ומשפיע באותו הבית וע"ז רמז שלמה המלך ע"ה "הוי בונה ביתו" וגו' וכשבאים ישראל היו נראים אותם הנגעים בבתים לפי שידוע שכשהכלים מזוהמין ובלעו זוהמא בהציץ השמש עליהם אזי מראים זוהמתם יותר ונפלט לחוץ מה שבלעו בתוכם וכשהם נקיים מתנוצצים יותר ולכן צוותה תורתינו הקדושה להרוס הבנין והיסוד כדי להסיר אותו הכח הטמא מכל וכל ולבנות בנין חדש ואבנים אחרות בשם הש"י ולהדבק בעץ החיים ולא באילנא דמותא וכשמתפשט אותו הכח אזי מעפש האויר ומפסידו ובסיבת זה היה פועל בדומם ג"כ שהיה נכנס בד' יסודות ומפסיד הרכבתן ובהאיר האור הזך הטהור היו פולטים הזוהמה של הג' נגעים של שא"ת וספח"ת ובהר"ת הרמוזים לשלשה אבות הטומאה של צד שמאל. והמשכיל יבין וברוך שהבדילנו מן הטועים. ע"כ הג"ה>:
וכבס המטהר את בגדיו וגו'. והיה ביום השביעי יגלח את כי שערו וגו'. טעם כבוס בגדי המצורע וטהרתו במים להעביר רוח הטומאה מעליו כמה שפירשתי. וטעם גילוח שערו תבין מסוד והעבירו תער על כל בשרם כי צריך להכניע כחות הטומאה השופעת עליו וטעם קרבנותיו ידוע ממה שקדמנו:
ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכובס במים וטמא עד הערב. הטעם להיות שכבת זרעו של אדם מטמאה כי היא כמו המת המסתלק משם הנשמה שהיא חלקו של הב"ה. וכבר ידעת עונש המוציא שכבת זרע לבטלה שהוא כמו הורג את הנפש שנאמר שוחטי הילדים (ישעיה נז ה) ואמרו רז"ל אל תקרי שוחטי אלא סוחטי כי לא ניתן השפע הזה להוציאו מפי האמה כי אם בבת זוגו ואז שורה על הטפה ההיא נשמה טהורה הבאה מצד הקדושה אבל כשיוצא שלא כסדר שורה על הטפה ההיא רוח טומאה. ואמרו קצת מחכמי הקבלה כי השערות אשר סביב הערלה רומזים לכחות הטומאה אשר סביב הברית העליון וכשיוצא שכבת זרע לבטלה מתעטפים שם הרוחות ההם בהמציא להם מקום לחול שם:
ואשה כי תהיה זבה וגו'. כבר ביארתי כי הדמים הטמאים באים מהשמאל כי הם מזוהמת הנחש שהטיל בחוה וכל זמן שהוורידין ההם פתוחין כחות הטומאה משפיעין ואם תבוא שם נשמה תהיה מן הכחות ההם והן הן עזי פנים שבדור מוסף על זה ידעת כי הזכר והנקבה הם רמז לשני המאורות הרומזים למדת יום ומדת לילה והשמש לעולם בשלימותו שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו (תהלים יט ו) אבל הירח שהיא כנגד האשה העליונה מקבלת תוספת וחסרון וחדוש בכל חדש וחדש ולפעמים לובשת בגדים אחרים והכתם שנמצא בידה שאינו סר ממנו לעולם היא הזוהמה שהטיל הנחש הקדמוני בירח העליון ולעתיד תסור הזוהמא ההיא שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב). וכבר הודעתיך כי כל הדברים העליונים ממציאים דוגמתם למטה. וטעם טבילה במ' סאה לא פחות. גם טעם מפני מה המים שאובין פוסלין את המקוה הוא סוד גדול לבעלי הקבלה כי האשה הדבקה בבן זוגה ולא קבלה מאחר נותנת כח בשכינה המקבלת מצינור הצדיק לא מים שאובין הבאים ממקום אחר ולפיכך המשכת המים בצינור מותר כי הוא כעין דוגמה של מעלה אף כי הם מי גשמים מפני שהגשמים הבאים מן השמים לארץ הן העונה של מעלה הבאה דרך הצנורות הטהורות. אמנם אם הם שאובים הם מרוח הטומאה ולפיכך פוסלין את המקוה ואיך תטהר האשה בהם. הנה לך טעם פסלות השאובין גם טעם פסלות החציצה תבין כי צריך כל גופו שיהא עולה בהם. אמנם טעם מ' סאה איני רשאי לכתבו והמשכיל יבינהו מפסוק ויהי שם עם י"י ארבעים יום וארבעים לילה. בכל יום למד סאה אחת מן השפע היוצא מן הברית העליון ששיערו ארבעים סאין והמשכיל יבין. ועונש הבא על הנדה אמרו קצת מן המקובלים האחרונים כי יבוא בגוי שמשמשין בנדות כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו. ואם קבלה נקבל והשם יודיענו איזה הדרך ישכון אור. וסוד חטאתה הוא כי האשה סחטה ענבים וכבר פירשתי: