Rambam on Mishnah Yadayim, Introduction

נקדים למסכת הזאת הקדמה והוא כי נטילת ידים אינה טבילה ואכן נטילת ידים היא מחוייבת לאוכל פת ואפילו היה חולין אמרו כל שטבולו במשקה צריך נט״י אכן פירות של חולין אין חייבים נט״י אמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח ושוה הוא אם היו ידיו טמאות בא׳ מן הטומאות אשר יטמאו הידים או היה נעלם ממנו שלא ידע לה שנטמאת הרי הוא חייב נטילת ידים לחולין כמו שזכרנו אכן יש בזה חלוק וזה כי הוא אם לא ידע לידיו טומאה ונגע באוכלין ואפילו במשקה חולין הרי הוא טהור ואם היו ידיו טמאות ונגע באוכלין של חולין אינו מטמא אותם לפי שידים טמאות הם שניות לעולם כמו שיתבאר והשלישי בחולין טהור ואם נגע במשקה חולין טמא אותם וחזרו משקין טמאין כמו שנתבאר בשלישי של טבול יום אמנם התרומה אפילו לא ידע לידו טומאה כשנגע באוכלין של תרומה פסלן כמו שנתבאר בסוף זבין ועל כן צריך נטילת ידים לתרומה ואפילו לפירות בין ידע בודאי שהיו ידיו טמאות או לא ידע הוא צריך נטילת ידים לתרומה אמנם הקדש אין מספיק לו נטילת ידים אלא טבילת ידים בין ידע שידיו טמאות בין לא ידע חייב הוא להטביל כמו שנתבאר בב׳ של חגיגה (דף יח:) באמרם ולקדש מטבילין וההפרש בין הטבילה והנטילה כי נטילת ידים תהיה במים שאובים אכן מתנאיה הוא שישפכו מכלי עכ״פ אל הידים אבל אם היו מים שאובין שנתקבצו במקוה לא יותר נטילת ידים בהם וצריך שלא יהיה מראה המים משונה ותהיה רביעית או יותר לכל א׳ הוא אמרם על דרך השאלה (חולין קז.) קפדיתו אחזותא קפדיתו אמנא קפדיתו אשיעורא א״ל אין ואמנם טבילת ידים אינה ראויה בשיש שאובין אלא במי מקוה משאר המקוה והוא שיהיה בהם מ׳ סאה כמו שנתבאר במקואות (פ״ה) וטבילת ידים ונטילת ידים בין לחולין בין לתרומה עד הפרק ושמור ההקדמה הזאת. והקדמה אחרת כשיהיו הידים טמאות לשפוך עליהם מים לטהרם ושיעורו אינו פחות מרביעית כמו שביארנו ידיו הם טהורות אכן ירחצם אח״כ במים אחרים ואז יאכל בהם תרומה כי המים אשר רחץ בהם ידיו נטמאו בידיו וחזרו תחלה כמו שביארנו ועל כן צריכין רחיצה אחר כך במים אחרים כדי שיטהר מטומאת המים אשר נגעו בידיו כיון שנטמאו מחמת ידיו והמים האלו אשר רחץ בהם ידיו תחלה נקראים מים ראשונים והמים אשר ירחץ בהם אחר כך נקראין מים שניים וכבר נתבאר בתוספתא כי הנוטל ידיו צריך לשפשף ר״ל שיחכך קצתם בקצתם ושם נאמר שפשפה בחבירתה טמאה בראשו או בכותל טהורה: