צדקתך כהררי אל. וסיפא דקרא אדם ובהמה תושיע ה' וכמ"ש בסוף הסימן. וכל דברי סימן זה בויק"ר ריש פר' כ"ז בשינוי מאמרים בקדימה ואיחור ושם יתבאר:
א"ר לוי. בויקרא רבה ריש פר' כ"ז ובריש במ"ר שם הגירסא ר' מאיר. וכן העיר הגאון רש"ש זצ"ל כי הדרשה היא ברייתא מתנאים ור"ל והוא אמורא:
הובלתי כתיב. בויק"ר שם ובמ"ר שם לא גרסינן ליה ובקרא כתיב האבלתי אלא שדורש א"ת האבלתי אלא הובלתי כי הוקשה לו איך אמר ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום משמע שתהום ענין אחר הוא שאחר שירד שאול האביב וכיסהו בתהום על כן דורש שהשאול הוא הקבר ואחר שירד בקבר יוביל ויוליך אותו בתהום בגיהנם ושם מכסהו בתהום וחושך. וכל זה ע"פ מדת ממעל ומנגד ודרך קצרה:
צדקתך עד משפטיך. כאן בשיבוש וכצ"ל כמ"ש ויק"ר פר' כ"ז שם צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה ופי' באופן שעומדים ההרים על תהום כך הצדקה עומדת על המשפט וכמ"ש כאן מה ההרים נכבשים וכו' ומאמר מה ההרים אין להם סוף אין מקומו כאן אלא מקומו אחר שחותם הדרשה שלא יצאו וישרוף העולם שהוא פירוש על דרשת ר' יונתן וכמ"ש במ"כ ודרשת ר' יונתן ע"פ מדה ל"א ומדה ט' ע"כ מוסיף תיבת על משפטיך על תהום כי על שסומך תיבת צדקתך לתיבת משפטיך ע"פ מדה ל"א הוכרח להוסיף תיבת על. על פי מדה ט':
כך הצדיקים נכבשים. בויק"ר שם הגי' כך הצדקה כובשת על הפורענות:
אמרו צדיק. וס"ד כי פרי מעלליהם יאכלו. וצריך לסמוך לדרשה זו מ"ש אח"כ מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות כך הרשעים וכו' שנאמר אוי לרשע רע וס"ד כי גמול ידיו יעשה לו ולא פירות. וכן הגירסא בויק"ר פר' כ"ז וכאן המאמרים והפסוקים בערבוב:
ריב"ל סליק לרומי. עי' לקמן פר' ע"ח סימן ה' ג"כ ריב"ל סליק לרומא:
גידומי דדהב. בויק"ר שם גורס רמוני דדהב וחזורין דדהב ולחמא דדהב:
בר דכר ברתא נוקבתא. כפול לשון הוא ושם הגירסא אית לך בר אית לך ברתא:
ר"י בר"ם. כל דרשה זו בשביל מאמר זה בלבד ששייך כאן על שבפסוק זה יש צדקה ומשפט הרים ותהום אדם ובהמה. וכל דברים אלו כתובים אצל נח ודורש גז"ש:
אלא עם הררי אל. כוונת המדרש על האבות שנקראו הרים כמ"ש שמ"ר פר' ט"ו סימן ד' וסימן ז' שנולדו אבות בר"ה היינו בחודש השביעי וכמ"ש פסיקתא פר' מ' סי' ו' ובויק"ר פר' כ"ט סימן ט' בחודש השביעי בירחא דשבועתא שנשבע הש"י לאברהם בעקדת יצחק: