ברביעית החודש הזה לכם (מגילה כט.) ונקרא פרשת החודש ולא נקרא פרשה הפסח כמו שנקרא פרשה שקלים ולא נקרא פ' כי תשא וכן פרשה פרה שלא נקרא פ' חקת התורה רק ע"ש הענין שקלים פרה וכן הו"ל לקרות פרשה זו פרשה הפסח. רק עיקר המכוון בהפרשה מה שנאמר החודש הזה לכם שהוא התחלת דברי תורה כמ"ש אר"י לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה כו' (כמ"ש רש"י ר"פ בראשית) וכן הובא בזוה"ק (בא לט ב) לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחדש הזה לכם וגו' מ"ט משום דשירותא דסיהרא הוי. וע"ד אורייתא הוה אצטריך למכתב מהכא דהא בקב"ה אתקשר מלה ולא קשיא דלא כתיב זאת החדש הזאת דהא זה וזאת כחד מתקשרן כו' והענין דסיהרא היא מקבלא משימשא וכתיב כי שמש ומגן ה' אלהים והשכינה בחינת סיהרא דמקבלא משמשא והו"ל למכתב החודש הזאת וכאן תחלת ההכרה שיש אור שמכירין ויכולים להראות באצבע זאת. וזהו דשירותא דסיהרא הוה. והו"ל להתחיל התורה דהא בקב"ה אתקשר והיינו כמ"ש בזוהר הקדוש (בשלח ס א) ואוליפנא דקב"ה תורה איקרי כו' ואין תורה אלא קב"ה וכאן ניתן מצוה ראשונה לישראל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש שישראל יכולים להכניס קדושה לחודש וכמ"ש (שמות רבה פ' טו) ואם כלי חול כשמתמלא מן הקודש מתקדשת עאכ"ו ישראל שהם קדושים ומקדשים את החודש כו' ואמר דהא זה וזאת כחד מתקשרן שהקדושה בישראל הוא מצד הקב"ה כמ"ש (מדברי תורה קדושים ב) הואיל ונקדשתם לשמי כו' היו קדושים כשם שאני קדוש כו' מלה"ד כו' אני מלך ואת מלכה כו' וז"ש דהא זה וזאת כחד מתקשרן. וזהו הקדמה למצות הפסח דב"נ אין להם כח לאכול אכילה בקדושה כמ"ש (זבחים קטז.) לא קרבו שלמים בני נח ואף למ"ד קרבו שלמים מכל מקום בפסח מפורש כל בן נכר לא יאכל בו וכל ערל לא יאכל בו ואחר שניתן להם פרשה החודש שנעשו אומה ישראלית בחינת כנסת ישראל אז ניתן להם מצות הפסח. ואמר דהא זה וזאת כחד מתקשרן ובאת דאית דו"נ כחדא לית שבחא אלא לדכורא וע"ד ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דשנה נקרא שנת החמה שהוא שונה בכל פעם בגמר ההיקף והיא היא החמה כבראשונה מה שאין כן הלבנה נקראת חדשה בכל חודש מולד הלבנה דאי' (ר"ה כה.) על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה כו' והיינו שמקבלת הלבנה אור חדש מאור החמה וזהו שנולד מחדש. וכשנאמר לחדשי השנה. חדשי היינו חדתותא דסיהרא כנ"ל שנקרא חודש. והשנה היינו החמה ששונה בכל שנה כנ"ל וזהו דזה וזאת כחד מתקשרן. ואחר כך מק' אמר ר' יהודה לכם תרי זמני למה א"ר יצחק מנייהו אשתמע יתיר כמה דכ' כי חלק ה' עמו כו' והוא עפמ"ש במ"ר (ר"פ תרומה) ויקחו לי כו' מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה כו' והיינו שנעשו חלק ה' שלא ניכר קדושת השי"ת רק ע"י קדושת ישראל שמקבלין מקדושת השי"ת. (ונת' יתרו מא' ז) ועל זה א' לכם תרי זמני החודש הזה לכם שירותא דסיהרא. ראשון הוא לכם היינו השי"ת שנקרא ראשון הוא ג"כ לכם. ואמר אתקשרותא דא לכם ולא לשאר עמין עדמ"ש (שמות רבה פ' כה) משל למלך שיושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהן כו'. ובפסיקתא רבתי (פרשה טו סי' כד) גם כן נדרש ויקחו להם איש זה הקב"ה דכתיב ביה ה' איש מלחמה והיינו שבמצות הפסח לוקחים להשי"ת וכמו שאמרנו דלא יתכן מצות הפסח לישראל רק אחר שנתקשרו בקדושת השי"ת ויוכלו לאכול אכילה בקדושה. ואמר מקודם מצות החודש הזה לכם למשה ואהרן שנתן להם כח להכניס קדושה לחודש ואחר כך ניתן מצות הפסח לכל ישראל שכל ישראל יש להם קדושה בגוף ויכולים לאכול אכילה בקדושה וזה דתנן (ר"ה כד.) ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. דכיון שאמר ראש ב"ד מקודש שוב היה כח לכל ישראל להכניס קדושה לחודש. ואמר אחר כך באותו פרשה וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש. דכיון שישראל יש להם קדושה יוכלו להכניס קדושה לזמן. ואחר כך נאמר להם מצוה זו לדורות ואחר כך נאמר להם מצות תפילין שהוא כתר על הראש. ואף שעיקר התגלות עתיקא זכו בקריעת ים סוף. כיון שכבר במכת בכורות נקראו בני בכורי ישראל שקשורים בראשית המחשבה בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית נאמר להם פרשה תפילין. ובשבת שהן גופן אות לאו זמן תפילין שאז כל ישראל קשורים בשרש והם כהולכים כל היום בתפילין (ונת' פקודי מאמר ט):
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם וגו' בפסיקתא רבתי (סו"פ טו) חדשו מעשיכם שעדיין ראש וראשון לבא ראש זה נבוכדנצר הרשע דכתב ביה אנת הוא רישא דדהבא ראשון זה עשו דכ' בי' ויצא הראשון אדמוני. והיינו דנבוכדנצר בקליפה ראש כנגד מדת חכמה בקדושה חכמה מוחא שהוא תחלת ההכרה. וגם אחשורוש נקרא אחיו של ראש ובן גילו של ראש הוא הרג הוא ביקש להרוג הוא החריב הוא ביקש להחריב (כמ"ש מגילה יא.) ולעומת שבקדושה ה' בחכמה יסד ארץ כנסת ישראל שנקרא ארץ והם זלעו"ז בקשו להרוג ולהחריב הכל. וראשון קליפת עשו שהיה כנגד מדת כ"ע שהוא נעלם מכל רעיון. וכן לעו"ז היה כחו להסתיר עצמו שיוכל להטעות וכמו שמצינו ביצחק אבינו ע"ה שהיה עשו צדו בפיו וכשהיה אומר לו היכן היית היה אומר בבית המדרש לא כך הלכה מן כך וכך כו' (כמ"ש מדברי תורה תולדות ח) ובודאי יצחק אבינו ע"ה היה יודע ברוח הקודש להבדיל בין אמת לשקר רק זהו כח עשו להסתיר עצמו עד שלא יוכלו להכיר בו. ואיתא (חולין צא.) כת"ח נדמה לו דאמר מר המהלך לימין רבו כו' שהשר שלו הסתיר עצמו עד שנדמה ליעקב כמו רבו שמורה לו דרך הטוב. וכן לעתיד איתא (מדברי תורה צו ב) מה עשו עושה מתעטף בטליתו כזקן ובא ויושב לו אצל יעקב כו' שזה כחו שיוכל להסתיר עצמו עד שאפילו מלאכים לא יבינו ערמתו. ועז"נ ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם ה' שהשי"ת שדן את הלבבות הוא יורידנו ארץ. וכ' בתר הכי איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו. שהשי"ת יגלה מצפוני לבבו שמלא תועבה. וכן היה גלות ראשון ע"י בבל ואיתא (יומא ט :) ראשונים שנתגלה עונם והיינו שאז היה טענות על ישראל בנגלות שעברו על דברי תורה בג' עבירות החמורות. מה שאין כן בבית שני שהיו עוסקין בתורה ומצות ובגמ"ח רק שהיה טענה עליהם בנסתרות. וזה קליפת עשו ועמלק שהוא כלב כמ"ש בזוה"ק (סו"פ בשלח) נובח ומקטרג מספק יודע או אינו יודע מקטרג על ישראל והשי"ת שהוא אוהב משפט כשיש מקטרג עושה דין ולכן היה גלות שני ע"י אדום. וז"ש שעדיין ראש וראשון לבא. ואמר חדשו מעשיכם אף דעיקר חדתותא דסיהרא האור תורה ולא המעשה. אבל עיקר אור תורה ג"כ המעשה כמ"ש (מגילה כז.) שהלימוד מביא לידי מעשה. רק כבר אמרנו כ"פ דכ' בפיך ובלבבך לעשותו ולא כ' במעשיך דגמר המעשה מהשי"ת (ונתבאר פקודי מא' ד עש"ב) וז"ש חדשו מעשיכם היינו ע"י חידוש האור בדברי תורה ומזה יבא למעשה שהגמר מעשה היה ע"י השי"ת כש"נ לעשותו. וכן סופר מהיהודי הקדוש זללה"ה שאמר שבשבת זה יש בו התחדשות בשפע בדברי תורה. החודש הזה לכם ראש חדשים שכל חודש יש לו קדושה מיוחדת ויום ראשון נקרא רשא חודש שהוא ראש של כל החודש דבתר רישא גופא אזיל (כמ"ש עירובין מא.) והוא כולל קדושת החודש. וניסן כולל כל קדושת י"ב החדשים ונקרא ר"ח שלו ראש חדשים. ראשון הוא לכם וגו' שהוא גם כן ראשון שמורה שקשורים בשרש בראשית המחשבה שהוא שכל הנעלם מכל רעיון. וזהו בקדושה בזלעו"ז נגד קליפת בבל ועשו ב' הגליות כנ"ל. ושבת הוא כולל כל קדושת ימי המעשה שאחריו ועל כן בשבת שחל בשבוע שאחר כך ר"ח ניסן קורין פרשה החודש וכשחל ר"ח ניסן בשבת הוא עצמו ר"ח שאז יוכלו להשיג שפע התחדשות בדברי תורה:
הפייטן תפס בראשי החרוזים פסוק ראשון לציון הנה הנם וגו' והוא מיוסד עפמ"ש (שמות רבה ר"פ טו) כביכול הקב"ה שנקרא ראשון וציון נקרא ראשון ועשו נקרא ראשון ומשיח נקרא ראשון שנאמר ראשון לציון הנה הנם וגו' יבא הקב"ה ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון כו' ופתח ציון נקרא ראשון ואחר כך א' ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון. אך הכל א' דבית המקדש היינו ציון וכמ"ש (יומא נד :) שתיה שממנה הושתת העולם תנן כמ"ד מציון נברא העולם כו' מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יפיו של עולם ע"ש. אף דאבן שתיה במקום ארון בבית המקדש מייתי לה למ"ד מציון נברא העולם. ובגמרא (פסחים ה.) בזכות ג' ראשון זכו לג' ראשון כו' לשמו של משיח דכ' ראשון לציון וגו' דשמו של משיח נקרא ראשון שנבר קודם שנברא העולם כמ"ש (שם נד.) רק דשם מייתי מפסוק לפני שמש ינון שמו דרוחו של משיח נדרש (ב"ר פ' ב) במה שנאמר ורוח אלהים מרחפת זו רוחו של משיח כו' בזכות המים בזכות התשובה שנמשלה למים ובתקו"ז (תי' לו) אמר דלית מים אלא אורייתא. ובאמת הכל א' שמלך המשיח יהיה יחיד שעשה תשובה שמוחלין לכל העולם כולו בשבילו (כמ"ש יומא פו :) והיינו שיופיע הרהור תשובה בלב כל ישראל. וכן ע"י משיח יהיה גמר התפתחות תורה שבעל פה (וכמ"ש קה"ר פרשה יא) דתורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לפני תורתו של משיח. וזה רוחו של משיח שנזכר במאמר בראשית שהוא התחלת הבריאה ושמו של משיח היינו עיקר החיים שלו שזהו שמו וכמ"ש בסה"ק דכל א' שמו עיקר חיותו ועל כל כשקוראין אותו בשמו ניעור משנתו. וז"ש דשמו של משיח נברא קודם שנברא העולם. ועל פי זה זכר הפייטן בראשי החרוזים פסוק ראשון לציון וגו' שבניסן עתידין להגאל (כמ"ש ר"ה יא.) וזכר כל לשונות של ארבע שמורה על היקף מד' רוחות. החודש אשר ישועות בו מקיפות. והשורש בזה ארבע כוסות שזה נתקן כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי (כמ"ש ב"ר פ' פח) והיינו הגאולה מן הקליפה שהיתה מקפת מכל צד במצרים והיה מציר ומעיק לישראל. ואחר כך ד' מלכיות כו' ואחר כך בברכה שאחרי ד' חרשים כו' והוא ע"פ מא' הכ' ויבאו אלה להחריד אותם לידות את קרנות הגוים וגו' דד' מלכיות הם ד' קליפות המקיפות מכל צד וכנגדן ד' חרשים לבטלן. ובגמרא (סוכה נב :) מאן נינהו ד' חרשים כו' משיח בן דוד ומשיח בן יוסף ואליהו וכהן צדק ופירש"י משיחים שניהם חרשים לבנין בית המקדש אליהו חרש שבנה מזבח. ושם נקרא חרש שבנה התיבה. ויש להבין מה טיבו של שם שבנה התיבה לד' חרשים בוני בית המקדש. אך הענין דב' המשיחים בוני בית המקדש. הוא דמה שכל ישראל נקראים על שם יוסף שארית יוסף (כמ"ש ב"ר פ' עא) היינו שיוסף מברר כל ישראל שנקראו צדיקים כש"נ ועמך כולם צדיקים וגו' וכל מאן דאתגזר איקרי צדיק (כמ"ש זח"ב כג א) וזה יתברר ע"י משיח בן יוסף. וכן כל ישראל נקראו על שם יהודה (כמ"ש ב"ר פ' צח) היינו גם כן שדוד המלך ע"ה שהקים עולה של תשובה וכן משיח בן דוד יהיה יחיד שעשה תשובה כו' כנ"ל ויברר כל ישראל שיהיו זדונות נעשות כזכיות כשלג ילבינו. וכהן צדק הוא הכהן הראשון דכ' ביה והוא כהן לאל עליון. שאז לא נתגלה עדיין התחלקות המדות והיה כהן לאל עליון ובירך לאברהם אבינו ע"ה בזה ברוך אברם לאל עליון. ואחר כך אמר גם אברהם אבינו ע"ה הרימותי ידי אל ה' אל עליון ואברהם אבינו ע"ה זכה וקיבל ממנו הכהונה לדורות (כמ"ש נדרים לב :). ואליהו הוא הכהן האחרון ואיתא בס' ע"מ (מא' אכ"ח ח"ג סי' כג) שאף בזמה"ז אליהו מקריב תמידין במקום המזבח וכ' שאיפשר שאליהו יש לו מקופת הלשכה מעות גנוזים לזה (ונת' שקלים מא' ב) ואליהו היה לו כח שהקריב בזמן הבית בחוץ שהיה איסור כרת ומכל מקום זיכה על ידי זה את ישראל שאמרו כולם ה' הוא האלהים. וזהו ראשון לציון הנה הנם שמקודם בונה ירושלים ה' ואחר כך נדחי ישראל יכנס (כמ"ש מדברי תורה נח יא) וע"י ארבע חרשים שהם המייסדים בנין בית המקדש והקרבנות יבטלו קליפת הד' מלכיות שמקיפים הקדושה ואז נדחי ישראל יכנס:
בפסיקתא רבתי פ' החודש (סוסי' ג) תוחלת ממושכה מחלת לב כיון שבא משה אצל ישראל וא"ל א"ל הקב"ה אמור להם פקוד פקדתי אתכם א"ל משה רבינו לא עדיין זמן פקידה מה כחי כי אייחל אם כח אבנים כחי' כו' וכיון שא"ל בחודש הזה נגאלים אמר הא סימן טוב ועץ חיים תאוה באה. ויש להבין מה זה הלשון הא סימן טוב הא הבטחה מפורשת היא והו"ל למימר הבטחה טובה. אמנם ענין התוחלת ממושכה הוא מ"ש בפסיקתא ובמד' (שהש"ר ב ח) א"ל משה רבינו האיך אנו נגאלין וארץ מצרים מליאה מטנופת ע"ז שלנו כו' אינו מביט במעשים שלכם מדלג על ההרים ואין הרים אלא ע"ז כו' רבינו משה האיך אנו נגאלין ואין בידינו מעשים כו' אינו מביט למעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם כגון עמרם ובית דינו כו' ע"ש. ועז"א תוחלת ממושכת כו' מה כחי כי אייחל כיון שאין בנו מעשים טובים ואדרבה יש בנו ההיפך מה כחי כי אייחל עד שיטיבו מעשיהם. ואף שיטיבו מעשיהם אין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וראינו שנכנסו למצרים יעקב וזרעו שבטי יה ומכל מקום זרעם נתקלקלו כ"כ ונשתקעו בקליפת מצרים. ומי לנו גדול מיעקב אבינו ע"ה שהובטח ושמרתיך בכל אשר תלך ומכל מקום דאג פן יבא והכני אם על בנים ואמרו (ברכות ד.) שמא יגרום החטא וא' יגרום לשון עתיד ביום או יומים שלא האמין בעצמו. וכן דוד המלך ע"ה אמר איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא (כמש"ש) וזהו התוחלת ממושכה שייך אף כשהובטחו בחודש הזה נגאלים. עם זמן ט"ו יום הוא תוחלת ממושכה. אך לאחר מכה ט' כתיב ולכל בני ישראל היה אור וגו' ואמרנו דהמכות היו מתתא לעילא נגד ע"ס והיה בסוד נגוף למצרים ורפוא לישראל (ע"ד שא' זח"ב לו א) ובכל מכה יצאו ישראל מקליפה א' שהיא בזלעו"ז ונכנסו בקדושה במדה שכנגדה ומכה ט' שכנגד חכמה שהוא מאמר יהי אור זכו ישראל ולכל בני ישראל היה אור (ונת' פ' בא) ובמאמר יהי אור ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה (כמ"ש ב"ר פ' ג) וכיון שנאמר להם החודש הזה לכם שכבר התחיל דברי תורה וכמ"ש לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחודש הזה לכם אמרו הא סימן טוב ולא אמרו הבטחה טובה שאין הבטחה בעולם הזה כנ"ל שמא יגרום החטא רק סימן טוב ועץ חיים תאוה באה אין עץ חיים אלא תורה (כמ"ש ברכות לב :) והיינו שאז התחיל הופעת דברי תורה החודש הזה לכם סיהרא דמקבלא משמשא תורה שבעל פה מקבל מתורה שבכתב והרגישו האור גם מהשמש שנ' כי שמש ומגן ה' וגו' ולית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא (כמ"ש זח"א רב א) ואמרו הא סימן טוב שיהיו נגאלין. ואז זכו למדת כנסת ישראל והיינו אני ה' שוכן בתוך בני ישראל שהקב"ה לבן של ישראל כש"נ צור לבבי וחלקי אלהים לעולם (כמ"ש שהש"ר ה ב) והוא סימן טוב שיוכלו להוציא ולהוריק הרע מלב כסיל לשמאלו ושיכנס קדושה ודברי תורה בלב חכם לימינו ויהיו נגאלין. וזה ענין פרשה החודש שירגישו קדושה זו. וקורין אותה בשבת דאי' (תקו"ז תי' מח) לדרתם זכאה מאן דעביד לון בשבת דירה בתרי בתי לבא כו' ויכולים לזכות להאור מר"ח וחג הבא והוא סימן טוב שבניסן נגאלין:
בפסיקתא (שם סי' יח) וכ"ה בירושלמי (ר"ה פ' א ה' ג) החודש הזה לכם מסור לכם אריב"ל למלך שהיה לו אורלוגין וכיון שעמד בנו מסר לו שומירה אר"א למלך שהיה לו טבעת כיון שעמד בנו מסרה לו א"ר למלך שהיו לו אוצרות כיון שעמד בנו מסר לו המפתחות ארחב"א למלך שהיה לו כלי אומנות כו' רבנן אמרי לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות כיון שעמד בנו מסר לו כו' ויש להבין ענין המשלים. דאורלוגין שהוא כלי שעות יתכן שהמשיל קידוש החודש שהוא על הזמן אבל איזו ענין שומירה וטבעת ומפתחות וכלי אומנות ונרתיק רפואות שהמשיל. אך הענין כמו שאמרנו במה שנאמר ועץ חיים תאוה באה שהוא הדברי תורה שמסר לישראל מאמר החודש הזה לכם ואמר שמסר להם השומירה והיינו עד"ש אנו כרמך ואתה נוטרינו שהשי"ת שומר ישראל וכ' כי יצפנני בסוכו וגו' שכביכול השי"ת יושב בסוכה סוכת שומרים. וזה מסר לישראל דהיינו בית המקדש שנקרא סוכת שלום ונעשה ע"י ישראל וכ' דומה דודי לצבי ובפסיקת"ר (שם סי' ט) מה הצבי הזה מדלג כו' כך הקב"ה מדלג מבית הכנסת זו לבית הכנסת זו ומבית המדרש זה לבית המדרש זה כו' והיינו אחר החורבן דכ' ואהי להם למקדש מעט וא' (מגילה כט.) אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל כו' זה בית רבינו שבבבל. ואוהב ה' שערי ציון המצוינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות כו' ארבע אמות של הלכה (כמ"ש ברכות ח.) ובית המקדש משם שורש תורה שבעל פה כש"נ כי מציון תצא תורה וגו' ושם לשכת הגזית שממנו יוצאה תורה לכל ישראל (כמ"ש סנהדרין פו :) וזש"נ החודש הזה לכם חידוש תורה שבעל פה שמסר לישראל והוא בית המקדש וד' אמות של הלכה שנק' סוכת שלום וז"ש במשל למסר לבנו השומירה. ואחר כך א' למשל למלך שהיה לו טבעת כו' עדמ"ש (ב"ר פ' י) למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסרה חותם כך היה העולם חסר שבת ע"ש דבריאת שמים וארץ הטבעת ושבת החותם היינו שיושאר כך עדש"נ ונחתום בטבעת המלך אין להשיב. וחותמו של הקב"ה אמת כמ"ש (שבת נה.) ואיתא (ב"ר פ' פא) מהו אמת א' בראשון של אותיות מ"ם באמצע תי"ו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון. והיינו שם הוי"ה שמורה היה הווה ויהיה וזהו שבת שהוא החותם. וכמו שאומרים בשבת אתה אחד ושמך אחד כל קדושת הוי"ה עד עתיקא דשם הוי"ה כולל הט' מדות (כמ"ש זח"ג רנח סע"א) וקוצו דיוד דלעילא רמיז לאין כ"ע (כמש"ש סה כ) ושפת אמת תכון לעד ונחתום בטבעת המלך אין להשיב וזה מסר לישראל שנעשו אז מ רכבה למדת מלכות כ"ע איהו כתר מלכות. ואחר כך א' המשל למלך שהיה לו אוצרות כו' היינו יראת ה' היא אוצרו שאין לו להקב"ה אלא אוצר של י"ש. (כמ"ש ברכות לג :) וכן מצינו (שמות רבה פ' ל') יש לך אפותיקאות ליתן אותם בהם כו' אם יש לך יראת חטא כו' המשיל היראה לאוצרות. ומפתחות היינו מ"ש (שבת לא :) מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות שהם תורה וי"ש. ומדת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכן איהי יראה ושריא בה יראה (כמ"ש זח"א ה ב) והשם כנגד מדה זו היא שם אדנ"י (כמ"ש זח"ג יא ב) והוא מורה על יראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי. וזה שהמשיל מה שנאמר החודש הזה לכם שהוא מדת מלכות בחינת סיהרא דמקבלא משמשא. לאוצרות שמסר לבנו כגי' ירושלמי או למפתחות שמסר לבנו כמ"ש בפסיק'. ואחר כך אמר המשל למלך שהיה לו כלי אומנות ובירושלמי לנגר שהיה לו כלי נגרות. והיינו ג"כ המכוון על תורה שבעל פה דאיתא (ריש ב"ר) התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה שבריאת העולם היה בתורה ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י חידוש ההלכה שמחדש בב"ד של מעלה בכל יום (כמש"ש פרשה מט) וזה חידוש הלכות מסר לישראל שע"ש כך נקראו בנאין שעוסקין בבנינו של עולם (כמ"ש שבת קיד.) וזה שהמשיל לכלי אומנות שמסר לבנו שנקראו בוניך כנ"ל. ואחר כך אמר המשל לנרתיק של רפואות שהיה לרופא והיינו גם כן על דברי תורה כש"נ רפאות תהי לשרך וגו' ולכל בשרו מרפא שבדברי תורה יכולים לרפאות הכל וכמ"ש (קידושין ל :) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין וזה מועיל לתקן שרש הקלקול והמשיל כאן השי"ת לרופא דכ' מחץ מכתו ירפא מחץ מכתו של עולם ירפא (כמ"ש ב"ר פ' י) והיינו בתורה שבעל פה כמ"ש (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובית המדרש הוא מקום חידוש הלכות שזהו הרב חכמה לתקן הרב כעס וזה מסר לישראל דכ' החודש הזה לכם והיינו השפעה בתורה שבעל פה וז"ש במשל שמסר לו נרתיק של רפואות ושבת איתא (זח"א מז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי והיינו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה וכן קורין פ' החודש תמיד בשבת:
במשנה (ריש ר"ה) בא' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ובגמרא (ד.) רגל שבו ר"ה לרגלים. וקשה דהוה ליה לומר בניסן ר"ה לרגלים. אך כבר אמרנו דמהאי טעמא נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש שהוא ראש של כל החודש והיינו שכל קדושת החדש כלול בר"ח ובר"ח ובתר רישא גופא אזיל (כמ"ש עירובין מא.) וצריך להרגיש הקדושה מהרגל שבו בא' בו שהוא ראש החדש. וכן ראש השנה פירושו ראש של כל השנה וזהו ר"ה לרגלים שכל קדושת המועדות כלולות ברגל דפסח וזש"נ החודש הזה לכם ראש חדשים שנכלל בו קדושת כל המועדות שבכל החדשים. וזה שפתח בפסיקתא (לפ' החודש) בפ' עשה ירח למועדים והיינו שכל המועדים באים ע"י קידוש הירח ונכללים בקדושת החודש שע"י שנתן הש"י כח לישראל להכניס קדושה לחודש אף שלא נמצא בתורה בו לעשות מקרא קודש ויוכלו לקבוע כל המועדות. וזה כט. ושמות רבה (פ' טו) שהיה קשה למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו החודש הזה. ויש להבין למה לא למד דיני קידוש ע"פ הראיה והכללים ולמה הוצרך השי"ש להראותו באצבע. אך נתקשה משה רבינו ע"ה האיך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש ובתורה לא נמצא בו קדושה. וכן האיך יעשו ישראל מקרא קודש. עד שהאיר לו השי"ת זה. ויש לומר דמטעם זה נקרא פרשה זו פרשה החודש ולא פרשה הפסח ע"ש הענין כמו שארי. אך כל עיקר עסק הפרשה הוא האיך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש וממילא יוכלו להכניס קדושה למועדים וזהו בא' בניסן ר"ה לרגלים ראש לכל הרגלים ובתר רישא גופא אזיל ואמר בפסיקתא (שם סי' כא) נתעטף בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש כו' א"ל כסדר הזה כו' בני מקדשין את החודש כו' א"ל כסדר הזה כו' בני מקדשין את החודש למטן ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצויצת. ומ"ש ע"י זקן הוא מ"ש במשנה (ר"ה כד.) ראש ב"ד אומר מקודש ולמה לא אמר אב ב"ד כרגילות הש"ס. רק רומז ראש של הב"ד והיינו שיוכל להשיג עד הראש דחכמה מוחא והראש הוא בחינת קרקפתא דתפילין כ"ע. וזהו ע"י זקן שיוכל להשיג עד עתיקא שהוא מדת זקן כידוע ונצרך לזה הגדול שבדור. ומי שלא הניח כמותו בא"י יוכל לקדש חדשים גם בחו"ל (כמ"ש ברכות סג.) מפני שהוא ראש של כל ישראל ויוכל להשיג עד עתיקא. וכן מ"ש ע"י עדים היינו כמו העדים שהראה לו מיכאל וגבריאל שדברי המלאכים הם דבר ה' וכן העדים צריכין לכוין האמת הנרצה לזה ברצון דעתי"ק. וז"ש בפסיקתא (סי' ב') רבות עשית וגו' נפלאותיך ומחשבתיך אלינו וגו' עד שלא יצאו ממצרים היה הקב"ה יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים כו' עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם. דרש מחשבותיך לשון חשבונות שלך וכן נדרש בירושלמי (ר"ה פ"א ה' ג) וכתיב נפתאתיך נפלאות שלך בחינת פל"א עליון מעתיקא המכוסה ונעלם. והוא מ"ש (ר"ה כה) אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו' וזהו סוד מ"ש (שם כ.) מאיימין על העדים כו' אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו. ומלמדין אותן לשקר רק הראש ב"ד שהוא הזקן משיג הנפלאות שצריך להיות כן לשעתו וזהו רצון העליון. וזה שהראה לו ע"י זקן וע"י עדים וכל הענין מנפלאות. וכן מ"ש ע"י טלית מצוייצת שהוא אור מקיף ואומרים בעטיפתו ברכי נפשי וגו' הוד והדר והינו דעוטה אור כשלמה וגו' דמלך בעשרה לבושים היינו שנתלבש בעשר ספירות שהאציל לבריאת העולם וחשב בפסיקתא (שוש אשיש) לבוש הראשון הוד והדר והיינו דעוטה אור כשלמה הוא נגד יהי אור שנגד מדת חכמה וכמ"ש (ב"ר פ' ג) שנתעטף בה הקב"ה כשלמה כו' עוטה אור וגו' והוד והדר לבוש ראשון שנגד כ"ע (ונת' ריש פ' חיי וחנוכה מא' ב ד"ה והנה עש"ב) וזהו האור מקיף שזוכין ע"י טלית מצוייצת ועל כן אומרים פסוק הנ"ל. וע"י הטלית מצוייצת זוכה הראש ב"ד להופעת בחינת עתיקא ולהכניס קדושה לחודש על ידי זה מכניסין קדושה למועדות שצריך להיות מאור עתיקא כנ"ל וזה שנתקשה בו משה רבינו עד שהראה לו הקב"ה. וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים שזה הקדמה לפסח שיוכלו לעשות מקרא קודש. ומר"ח צריך להשיג ולהרגיש קדושת המועד שיבא בחודש זה והוא ר"ה לרגלים שממנו מסתעף כל קדושת הרגלים. וכשחל ר"ח בחול צריך לקרות בשבת שקודם ר"ח פרשת החודש שבשבת שלפניו צריך להרגיש קדושת ר"ח שיהיה בימי המעשה שאחריו כמו שאמרנו כ"פ דשבת כולל כל קדושות שיבאו בימי המעשה שאחריו כמ"ש ברכתו מכל הימים כו' וכלול בשבת זה קדושת ר"ח שכולל רגל שבו שהוא שורש כל המועדים. וכשחל ר"ח בשבת קוראין הפרשה בשבת ואז הקדושה כפולה דקדושת שבת מקבל מקדושת ר"ח ור"ח משבת וכמו שאמרנו במ"ש (זבחים צא.) לענין תדיר ומקודש דחשב ר"ח מקודש טפי מצד שהוא מקודש מישראל וענין תדיר הוא מה שישראל עושין תדיר ומקודש דחשב ר"ח מקודש טפי מצד שהוא מקודש מישראל וענין תדיר הוא מה שישראל עושין תדיר ומקודש דישראל מקדשי (ונת' חנוכה ריש מא' כה) ואמרו שבת לא אהני ע"ש והיינו ששניהן מקבלין הקדושה ע"י קריאת הפרשה בשבת ור"ח דשבת מועיל לר"ח ור"ח לשבת:
בא בניסן ר"ה למלכים. ובגמרא (ר"ה ג.) לא שנו אלא למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם מתשרי מנינן דתשרי ר"ה לשנים היינו שנות החמה ואו"ה מונין לחמה והוא א"ש כו' מה שאין כן ישראל מונין ללבנה שהיא כל אור כך ישראל נוחלין האור (כמ"ש שמות רבה סו"פ טו) והיינו דלבנה רק מקבלת אור מאור החמה ואינה של א"ש וז"ש (נדרים ח :) הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה כו' והיינו שמשיגים רק האור מהחמה כלבנה שמקבלת האור ורשעים נידונים בה שאש שורפתן כש"נ ילהט אותם היום הבא. וכן דרשו (תענית ח :) שמש בשבת צדקה לעניים מדכ' וזרחה לכם יראי שמי והיינו שומרי שבת (כפירש"י) והיינו דישראל כנסת ישראל בחינת מרכבה לה. וכן דוד המלך ע"ה אמר ואני תפלה דתפלה ממדה זו כש"נ אדנ"י שפתי תפתח. ושלמה המלך ע"ה כתיב ביה וישב על כסא ה' והשיג כל החכמה תתאה חכמת שלמה. ובשבת השמש מרפא בכנפיה שמשיגין ומקבלין האור מהשמש בחינת סיהרא דמקבלא משימשא שם הוי"ה דכ' כי שמש ומגן ה'. וחשב בפסיקתא ומד' (שמות רבה שם) ט"ו דור מאברהם אבינו ע"ה עד שלמה המלך ע"ה. והיינו דאברהם אבינו ע"ה היה התחלת האור כמ"ש (ב"ר פ' ב) יהי אור זה אברהם והיינו שהוא הבין הדברי תורה מעצמו וכמ"ש (שם פ' סא) אב לא למדו רב לא היה לו כו' ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו מלמדות אותו כו' והיה התחלה מאור תורה שבעל פה שהיה מרכבה למדת מלכות עד שלמה שהי אשלמותא דסיהרא. ואברהם אבינו ע"ה היה נקרא ראש חודש ההתחלה מבחינת סיהרא. וכן נקראו כל ישראל בני מלכים (כמ"ש שבת סג.) והיינו שהן בני אברהם יצחק ויעקב. ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שפרסם מלכות שמים וכמו שאמר כיון שהודעתיו לבריותיו אלהי הארץ (כמ"ש ב"ר פ' נט) ונעשה מרכבה למדת מלכות וכן כל האבות פרסמו מלכותו ית' ונקראו מלכים. ובאברהם אבינו ע"ה מצינו מפורש (שם פ' מב) עמק שוה א"ל מלך את עלינו כו' וכן נקראו כל האבות מלכים. וע"ד שמצינו בזוה"ק (ח"ג רי ב) מראש צורים אלין אינון אבהתא דכ' הביטו אל צור חוצבתם. ואף דשם קאי על אברהם אבינו כדכ' הביטו אל אברהם וגו' רק כיון שנקרא אברהם אבינו ע"ה צור נקראו כן כל האבות צורים. וכן מצינו בזוהר הקדוש (שם קנ סע"א) כרוה נדיבי עם אלין אבהן דכ' נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם. ואף שנזכר רק אברהם וכן בגמרא (חגיגה ג.) למדו מזה בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב כו' אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא כו' מכל מקום בזוהר הקדוש יליף מינה לכל האבות שנקראו נדיבים כיון שאברהם אבינו ע"ה נקרא נדיב שהיה תחלה לגרים וקיים כל התורה קודם שניתנה רק מנדיבות ממילא כל (בבא מציעא פג.) שאפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת י"ח שהן בני אברהם יצחק ויעקב שסעודת האבות גדולה משל שלמה ובגמ' (פו :) שהמליכוהו נקראו כל האבות מלכים ובניהם בני מלכים. ואיתא בתקו"ז (תי' לו) יהי אור דא פסח כו' כמו באברהם אבינו ע"ה שהיה ראש חודש ולמד מעצמו רק התגלות האור דתורה שבעל פה איך שמקבל מתורה שבכתב ולכן היה גם כן בניסן כש"נ נכון כסאך מאז ואי' (שמות רבה ר"פ כג) באז ישיר ע"ש והוא כמ"ש (ויקרא רבה פ' ב) הן שהמליכוני תחלה על הים ואמרו לי ה' ימלוך לעולם ועד. וכמו אברהם אבינו ע"ה שפרסם מלכותו ית"ש נעשה מלך וזכה לבחינת עתיקא דכ' ואברהם זקן וכן כל האבות נקראו מלכים וזכו לבחינת עתיקא דכ' בהו ג"כ לשון זקנה. כן כל ישראל אומה שלימה שקבלו מלכותו ית"ש זכו למדת מלכות כש"נ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' וכן זכו לבחינת עתיקא כמ"ש (זח"ב נד א) אז ישיר אל"ף אנקיב בחשוכי כו' ומטו לזיין וזהו נכון כסאך מאז באז ישיר. וכן בניסן היה התחלת מלכות ישראל כשיצאו ממצרים ונאמר להם החודש הזה לכם בחינת סיהרא וזה מ"ש בניסן ר"ה למלכים. ובאברהם אבינו ע"ה כ' מי העיר ממזרח צדק ומזה למדו בב"ר יהי אור זה אברהם ע"ש. והוא מרמז צדק מלכותא קדישא שהיה הוא התחלת האור אור הלבנה סיהרא עד שלמה המלך ע"ה שהיה אשלמותא דסיהרא. ומשיח יהיה נקרא נשיא דשם נשיא גם כן מורה שהוא מנושא וכבר אמרנו דלשון נשא בדברי תורה מורה עד למעלה מהתפיסה שהוא בחינת עתיקא (כמו שנת' פ' שקלים) וזש"נ בהפטורה כי יתן הנשיא וגו' וכן כ"פ. ונאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם. והיינו שבתחלה כששאלו להם מלך כתיב כי אותי מאסו ממלוך עליהם והוא דישראל היו צריכין לומר שהשי"ת מלך ישראל וכן מבקשים בברכת השיבה ומלוך עלינו אתה ה' לבדך. ובר"ה ותמלוך אתה כו' ימלוך ה' לעולם וצריך שיהיה רק נשיא. והוא גם כן מרכבה למדת מלכות כ"ע איהו כתר מלכות וכן כ' ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. ומכל מקום בעולם הזה כ' שום תשים עליך מלך שאם ירצו ישראל ימנו מלך. והיינו דכ' כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכינו הוא יושיענו. מחוקקנו היינו תורה שבכתב עדש"נ כי שם חלקת מחוקק ספון והיינו שנחקק בלב הדברי תורה עדש"נ חרות על הלוחות. שופטינו היינו תורה שבעל פה שהם בחינת שופטים. מלכנו הוא שיש דיני המלך שדן בדיני מלכות שלא ע"פ דינ התורה. ולעתיד שיהיה הכל ביד השי"ת שיתגלה ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו אז הוא יושיענו שיתגלה מדת הו"א עתי"ק דאקרי הוא כמ"ש (אד' האזינו רצ א) ואז יהיה הישועה האמיתי הוא יושיענו ודוד עבדי נשיא להם לעולם:
בהפטורה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ויש להבין למה לא נזכרו בחגים שדיבר מהם למעלה וכן יש לדקדק במה שנאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני ולא נזכר ג"כ ברגלים שיש מצות ראיה. והנה מה שלא נצטוו בזמן הזה לעלות לרגל בכל חודש ושבת יש לומר שהוא מפני הטורח ועד"ש (מדברי תורה פנחס טו) בשמיני עצרת שהיה ראוי להיות אחר החג נ' יום כעצרת אחר הפסח אלא אמר הקב"ה חורף הוא כו'. ולעתיד לא יהיה טורח וכמ"ש בפסיקתא רבתי (פרשה א סי' ג) שיהיה העבים באים וטוענין אותם ומביאין אותן לירושלים כו' ולכן יבאו בכל שבת ור"ח וכשחל ר"ח בשבת יבאו ב' פעמים כמש"ש. אבל עכ"פ ברגלים שיש מצוה גם בזמה"ז לעלות וליראות למה לא נזכר שיבאו להשתחות והלא התורה לא תשתנה. אך הענין שבכל החגים יש קדושה שהישראל כשבא למקום המקדש יכול להרגיש קדושה ו. וזה יפתח לעתיד לכל ישראל שיוכלו להרגיש בכל מקום בארץ ישראל הקדושה מהחג. רק בחודש שיש בכל חודש התחדשות קדושה שכן נקרא מולד הלבנה חדתותא דסיהרא שבכל חודש מקבלת אור מחודש מהחמה. ורומז למעלה סיהרא כנסת ישראל שמקבלת מהשי"ת שנקרא שמש כש"נ כי שמש ומגן ה'. וכן בשבת יש בכל שבת קדושה מחודשת שכן נקראת שבת כלה מלכתא ואם היה בכל שבת הקדושה שוה לא היתה נקראת כלה דכלה רק כל ז'. רק בכל שבת יש קדושה חדשה כמו שאמרנו כ"פ. ועז"נ מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו בחדשו דייקא בשבתו דייקא. יבא כל בשר היינו הגוף שנקרא בשר דהנשמה נקרא אדם והגוף בשר אדם שהוא לבוש (כמ"ש זח"ב עו רע"א וזהו מקדושת יעקב אבינו ע"ה דאיתא (תקו"ז תי' יג) דאיהו גופא שהוא מכניס קדושה לכל גוף ישראל שיש בו קדושה שכולם מזרעו וזה הקדושה יקבלו מחדש בכל חודש ושבת. ובחגים אף שלא יבטל התורה ויעלו לרגל אך עיקר הראייה יהיה בשביל השבת שבו לרגל אך עיקר הראייה יהיה בשביל השבת שבו שבפסח וסוכות יש תמיד שבת ושבועות אף שהוא יום א' יש לו תשלומין כל ז' (כמ"ש ר"ה ד :) אבל הקדושה שמרגישין בחג בזמה"ז יזכו להרגיש בכל מקום בא"י שיהיה כירושלים. וזש"נ מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר. וכן בשונמית כתיב לא חדש ולא שבת וגמרא (שם טז :) שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל. והיינו שברגל כל א' מישראל מרגיש הקדושה וצריך להקביל פני רבו אז ומי שמרגיש קדושה בכל חודש ושבת צריך להקביל פני רבו בכל חודש ושבת. ובזוה"ק (ח"ג רסה ב) דחיובא עליה דב"נ לקבלא אפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתי ומאן איהו רביה כו' ע"ש. והוא הכיר בה שמרגשת למיזל ושאל מדוע הולכת ולא חודש ולא שבת. השבת יפתח וביום החודש יפתח שאז יפתח או רחדש שיאיר השי"ת לכנסת ישראל כאמור. וכשמתחברין שבת וחודש יוכלו להרגיש מקדושת השבת והחודש:
ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. בפסיקתא לפ' החודש (סי' כד) ויקחו להם איש זה הקב"ה דכ' ביה ה' איש מלחמה שאתה לוקחו בשני תמידים שה זה קרבן תמיד כו' הוא עפמ"ש (מ"ר ר"פ תרומה) כי לקח טוב וגו' מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל כו' קיטון א' עשה לי שאדור אצלכם כו' ע"ש והיינו המשכן וז"ש שאתה לוקחו בב' תמידים דכ' בהו את קרבני לחמי לאישי ואיתא (זח"ג ז ב) ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים והיינו ויקחו לי שהוא דר עמהם כנ"ל. ותיכף כשנאמר להם פרשה החודש שהוא עץ חיים תאוה באה שהוא התחלת דברי תורה נאמר להם ויקחו להם איש זה הקב"ה והיינו דכביכול נמכרתי עמה ועשו לי קיטון שאדור אצלכם. ואף שעדיין לא היה מקדש ומשכן. לב ישראל הוא משכן לשכינה כמ"ש בפסיקתא ומד' (שהש"ר ה ב) שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. ואף שלא היה אז מזבח וקרבנות המשקוף וב' המזוזות היו שלש מזבחות (כמ"ש פסחים צו.) וכתיב זאת התורה החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. ות"ח שעוסקין תדיר בתורה הם תמיד משכן לשכינה ואתקריאו שבתות (כמ"ש זח"ג כט ב) ובשבת כל ישראל כת"ח ולבם משכן לשכינה כמ"ש לדרתם דעביד דירה נאה לשכינתה בליביה (כמ"ש תקו"ז תי' ו) ואז הוא פריסת סוכת שלום עלינו כו' ועל ירושלים שזוכין לקדושת ירושלים ולב ישראל משכן לשכינה. והתורה לכו לחמו בלחמינ נהמא דאורייתא וכמו קרבנות שהם לחמי לאישי. ובתיקו"ז (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלא הותתאה. לדרתם זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא כו' והוא דשכינתא תתאה מדת מלכות ה' שוכן בתוך בני ישראל נקרא צור וכמו שלמדו בפסיק"ר ושהש"ר מדכ' צור לבבי וגו' והוא אלהים בתראה (זח"א לא ב) והיינו שם אדנ"י המורה על היראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי אספקלריאה דלא נהרא דבה אתעביד עבידתא דעלמא (כמש"ש קעב א) ובכל מעשה בראשית נזכר שם אלהים והיינו אלהים בתראה כנ"ל. ומדה זו נקרא לב כמו שנדרש (יומא עב :) על מי שאין בו י"ש ולב אין. ובינה לבא היינו ג"כ יראה כש"נ אז תבין יראת ה' והיינו כשנכנס היראה לעומק נקודה שבלב הוא בחינת בינה לבא. וזה נקרא צור כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב סד א) לאכללא אימא עלאה כו' ובג"כ צור עלאה איקרי ולעיל מינה א' מסטרא דצור עלאה נפיק צור אחרא כו' והיינו דצור מורה על גבורה ובינה אימא עלאה אע"ג דלאו איהי דינא מסטרהא אשתכח כו. וצדק מלכותא קדישא דינ"א דמלכותא דינא שם אדנ"י בהיפך אתוון (כמש"ש קיח א) וזהו דנפיק צור אחרא. והתחלת התורה שהוא פרשת החודש הזה לכם נאמר להם ויקחו להם איש שיהיה כל אחד משכן לשכינה וכמו שזכו אחר כך במתן תורה. ואחר שקלקלו וזכו אחר כך לעשות משכן כ' ויקחו לי כנ"ל. וז"ש שאתה לוקחו בשני תמידים. ועז"נ שה לבית אבות שה לבית והוא מ"ש בפסיקתא סמוך לזה. מימיו לא לן אדם בירושלים ובידו עוון תמיד של שחר מכפר על עבירות שנעשו ביום כו' וזש"נ שה לבית אבות היינו תמיד של בין הערבים שמכפר על עבירות של יום שנעשו ע"י חברת אנשים ועל זה מרמז זה לבית אבות. שה לבית מרמז על תמיד של שחר שמכפר על עבירות של לילה שאדם עובר כשהוא בפ"ע בודד בביתו וזהו שה לבית. ומסיק בפסיקתא מה טעם צדק ילין בה צדיק ילין בה. והיינו צדק מלכותא קדישא והיינו ויקחו לי עשו לי קיטון שאדור אצלכם. וכתיב פתחו לי שערי צדק וכ' בתריה זה השער וגו' צדיקים יבאו בו דלכנוס לשערי צדק מלכותא קדישא צריך שיהיה צדיק וזה שדרש שיהיה ה' שוכן בתוך בני ישראל צריך להיות צדיק ילין בה וע"י כן צדק ילין בה שהשי"ת שוכן בתוך בני ישראל:
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם