מתני' הבנים יוצאין בקשרים. הכא מפרש בגמרא קשרי פואה והוא עשב שעשוי כמין קשרים קשרים וסגולה יש בו לשאת אותו להקטנים כדאמר לעיל בהלכה ב' הדא פואה עיקר טב סגין וכו' והתם מפרש לה מעיקרא נמי הכי ובתר הכי מסיק לה בן שיש לו געגועין על אביו נוטל רצועה ממנעל ימין שלו וקושרין לו בשמאלו של התינוק וחלופא סכנתא שמגעגע יותר ויותר ולהכי נקט בנים דלא שייכא כ"כ בנקיבות שאין האב מחבבן כל כך מתחלתן שיהיו מגעגעין עליו:
ובני מלכים יוצאים בזגין. פעמונים קטנים של זהב תפורין בכסותן:
וכל אדם. מותרין בזוגין שבכסותו:
אלא שדברו חכמים בהוה. שכן דרך בני מלכים:
יוצאין בביצת החרגול. היא מין חגב וביצה שלו סגולה לרפואת כאב האוזן:
ובשן של שועל. למי שישן הרבה יותר מדאי תולין בו שן של שועל חי ולמי שאינו יכול לישן תולין בו שן של שועל מת:
ובמסמר הצלוב. מסמר של העץ שתולין עליו היא סגולה לנפח של המכה להסיר הנפוח:
דברי ר' יוסי ור"מ אוסר אף בחול. משום דרכי האמורי ואין הלכה כר"מ אלא דכל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי: