אופני יחוד האלהים חלקי החקירה ביחוד האלהים וקרא לחלקי החקירה אופנים מלשון אופני העגלה שע"י תסוב העגלה ותתגלגל עד הגיעה למחוז החפץ כן ע"י חלקי המחקר תתגלגל דעת האדם ותגיע לידיעת הדבר ששמה אליו מגמת חפצה:
והיתה הבחינה בחכמה כו' הבחינה שיבחין האדם חכמת הבורא הנראית בברואיו היא הדרך הקרובה שעל ידה יגיע האדם אל בירור מציאות הבורא והוא הנתיב הסלול שעל ידו יגיע האדם לדעת אמתתו. כלו' לדעת שהוא ית' אחד אמת וכל זולתו אחד עובר כמבואר בשער היחוד ואמר והיתה לשון עבר לפי שכבר בשער היחוד בפרק ז' בא בארוכה בביאור הראיות על היחוד בשבעה פנים והבחינה בברואים היא אחת מהם ואמר בכאן שהיא הטובה שבכולם אם מצד שהיא הדרך הקרובה שבכולם. כלומר שאין בה כ"כ הצעות והקדמות רבים כמו בשאר דרכים זולתה ואם מצד שהיא דרך סלולה. כלומר כבושה לרבים והדרך הכבושה היא בטוחה מן המכשולות והנזקים ומן התעות והנה בשאר דרכי המחקר אין האדם בטוח מן המכשולות והטעות שיקרה להולך בם כמו שבאמת רבו כמו רבו חללי העוברים בדרך המחקר הפילוסופי משא"כ לעוברים בדרך הבחינה שאין עיף ואין כושל בהם: nearest way...the clearest path -- nearest in that it does not require many logical constructs and preliminary introductions like the other ways [such as philosophical inquiry]. Clearest in that it is a well-trodden path by many people, and a well-trodden path is free from stumbling blocks, mishaps, and errors. In other ways of inquiry, a man is not assured against mishaps and mistakes in treading them, as in truth, there are many, many casualties strewn along the path of philosophical inquiry unlike the path of examination [of G-d's wisdom], which none grow weary or stumble in it.
התחייבנו להדביקו אליו כלומר לכן אנו מחוייבים מצד השכל להדביק ולהסמיך שער הבחינה אל שער היחוד:
אל מה כו' כלומר שאל זה שמנו מגמת פנינו שאחר גמר כתיבת איזה שער נבחר משאר השערים שיש עדיין לפנינו איזה שער שהוא דומה לשער ההוא שכתבנו ולהסמיכו אליו וכן בעניני שער אחד בעצמו נראה להביא אחר כל ענין מה שנאות לענין ההוא ואותו נבחר משאר הענינים ואמר בשערים לשון דמיון לפי שכל אחד ענין שלם בפני עצמו ואין סמיכתם רק מצד דמיונם שהם דומים זה לזה כמו ד"מ היחוד בהבחינה האמורים בכאן שהם דומים במה ששניהם חוקרים לעילוי ית' זה באחדותו וזה בחכמתו אמנם עניני שער אחד הם לה נאותים וראוים זה לזה להיותם תלוים ומסובכים זה בזה לזה אמר בהם מה שיאות וכו':
אשר בהם נתחייב כו' בחקירת אברים אלו ועל ידם נראה את עצמנו מחוייבים בעבודתו ית' אשר למעלה ובשבילה ברא אותנו:
והאלהים עשה כו' כונת הכתוב לפי דעת המחבר על העשיה הכוללת דהיינו בריאת המציאות בכללו:
ונאמר הנו"ן בחול"ם כמו ונאמר אמן והוא כינוי לרבים מדברים בעדם והוא מדרך המוסר בדבר אדם דבר חכמה ליחס אותו לרבים אשר אתו השומעים דבריו כאלו הדבור יצא מבין כולם ולא יהא נראה כנוטל עטרה לעצמו ואומר שמעוני ואאלפכם חכמה:
כי טובת האלהים על ברואיו הטובות הבאות מאת האלהים וחלות על ברואיו:
ואם הם כוללות את כלם רובם כעורים כו' כלומר אף שטובותיו ית' כוללות כל הברואים שהרי הויותם וחייהם וקיומם הם בטובותיו והיה ראוי לפי רוב פרסומם שיהיו ידועים ונכרים לכל אעפ"כ רובם הם כמו עורים מלהכירם וכו' ופרט ג' לשונות מהכירם ומהבין גודל מעלתם ואינם משכילים ענינם נגד ג' מיני עורון הנופלים בתוק האדם שיש טובות שאין האדם מכיר בהם כל עיקר והטוביות שבהם נעלם ממנו בהחלט וע"ז אמר כעורים מהכירם ויש טובות שיש לו בהם קצת הכרה אמנם איננו מתבונן בהם להבין ערך מעלתם בשלימות מלואם וטובם ועליהם אמר ומהבין גודל מעלתם ויש רעה חולה משניהם דהיינו שיש טובות הנראות לרעות בתחלת ההשקפה וצריך שום שכל ועיון דק להכיר טובם ולהבין הטוב הטמון בקרבם ועל כיוצא בזה נאמר (דניאל י״ב:י׳) ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו אמר החכם משכיל על דבר ימצא טוב (משלי ט״ז:כ׳) כלומר מי שאינו מסתפק בדבר במה שנראה לו בבחינתו בהשקפה ראשונה אמנם הוא משים שכלו ועיונו בדבר ימצא טוב כלומר ימצא הדבר אחר עיונו שהוא טוב ולא כמו שנראה לפי שטחיותו שהוא רע וע"ז אמר ואינם משכילים ענינם ואמר שהעורנות הנ"ל הם בסבת שלשה דברים שהולך ומבאר בסמוך וכונתו שכל אחד מן הג' דברים הוא סבה לעורון אחד מן שלשה עורנות הנ"ל כמו שאבאר אי"ה לקמן אחד לאחד בכלות דבריו באלו הג' דברים: (1) too blind to recognize .. (2) comprehend .. (3) think over -- He specified three terms corresponding to the three types of blindness which tends to affect human beings. (1) Benefits which one does not recognize at all and which one is completely ignorant of - on this he wrote "too blind to recognize". (2) Benefits which he realizes a bit, but he does not contemplate them to "comprehend their high excellence" and goodness. (3) Thirdly, and this is worse than the first two, that some benefits seem at first impression to be bad, and they require to deeply "think over" to recognize their benefit and understand the good concealed in them. On those like this it is written, "the wicked do not understand, but the thinkers will understand" (Yirmiya 12:10), and the wise man said "he who thinks on the matter will find good" (Mishlei 16:20) i.e. he who is not satisfied with the first impression that appears to him but instead applies his intellect and understanding on it - "will find good", i.e. after thinking it through he will find the thing to be good, unlike the superficial appearance which deemed it evil. He will now explain that these three types of blindness are due to three reasons and that each reason is a cause for one of the above three types of blindness. I will explain each of them, G-d willing, after his words.
בענין העולם ותענוגיו הם שני חלוקים נגד אהבת המועיל ואהבת הערב שבאמרו ענין העולם כונתו על עסקי בני אדם לפי הנהוג הטבעי שבעולם שרוב עסקיהם ובילוי זמנם במילוי תשוקת אהבת המועיל כמו בנות בתים ותקוני מלבושים ואסיפת הקנינים ולזה קרא ענין שענין הוא לשון מנהג והתעסקות כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק ולחוטא נתן ענין. ובפסוק הוא ענין רע וכו' ובאמרו ותאותיו הכונה על אהבת הערב כמו אכילה ושתיה ומשגל שעיקר לשון תאוה הונח עליהם: their absorption in (1) matters of this world and (2) its pleasures -- Two terms corresponding to love of "useful" things and love of "enjoyable" things. For in saying (1) [their absorption in] "matters of this world", the author's intent is on the way of most people, that most of their occupation and most of their time is squandered in fulfilling their lust for "useful" things such as building houses, making garments, and amassing possessions. The author called this "matters" [of this world], since "matters" (inyan) connotes "conduct" [in Hebrew] as Rashi explained on the verse "but to the sinner He has given a matter to gather and to accumulate" (Kohelet 2:26), and "it is an evil matter [that G-d has given to human beings with which to occupy themselves]" (Kohelet 1:13). (2) On the second term "its pleasures", the author's intent is on love of "enjoyable" things such as eating, drinking, marital relations where the [following] term "lusting" applies primarily to this type.
והתאוותם מה שלא יגיעו ממנו מלת ממנו מוסבת על העולם שהם מתאוים תמיד להשיג מתאות העולם מה שלא הגיעו עוד. כלומר שלא השיגו עדיין ומלת יגיעו הוא עתיד במקום עבר. ואפשר שבדיוק כתב לשון עתיד לומר שאפילו לדבר שהוא נמנע בחוקם להשיגו ובוודאי לא ישיגו אותו אעפ"כ הם משתדלים בכל עוז להשיגו ונמצא לבם תלוי לעולם בתוחלת ממושכה מאין הפוגות: lusting for what they will not attain of it -- i.e. they constantly lust to attain more worldly lusts that they have not yet attained in the past. One can also render this as referring to the future, i.e. even for something which is beyond their ability to ever attain, and certainly they will never attain it, nevertheless they strive full strength to attain it. Hence, their heart is forever absorbed in a prolonged longing which never ceases.
והתעלמם להביט כו' כלומר ונמצא שמה שהם מתעלמים מלהביט אל טובות הבורא שבאו עליהם הוא מפני שלבם תלוי וכו' ואין לבם פנוי לזה וכונתו בלשון הבטה על ההסתכלות והתבוננות בדבר וכן במקומות הרבה מזה הספר:
בעוצם מה שהם מקוים בעצם הדבר ההוא שהם מקוים:
ממלאת תאותם כו' מ"ם הראשונה בחיר"ק והשניה בשו"א והלמ"ד בחול"ם. כלומר מן מילוי תאותם וגם בכאן כוון לב' חלוקות הנ"ל כי באהבת הערב שטבע האדם הומה בו למלאות תאותו שייך בו לשון מילוי תאוה ובאהבת המועיל שייך לשון השלמת משאל: of satisfying their lusts and fulfilling their wishes -- here too, the author's intent is for the two kinds [of love] as above, since for love of "enjoyable things", which a person, by nature, is enthusiastic about fulfilling, it is proper to use the term "satisfying their lusts", while for love of "useful" things, it is proper to use the term "fulfilling their wishes".
אשר יגיעו ממנו מן העולם. והכונה שבכל מעלה אשר ישיגו ממעלות עניני העולם לא יסתפקו וישתעשעו בו רק מיד יהמו רעיוני לבם לבקש מדרגה שהוא למעלה ממנה:
מבקשים מה שהוא למעלה ממנו ודורשים מה שאחריה ופרט ב' חלוקות כי באמרו ממה שהוא למעלה ממנה כוון על מעלה נוספת בכמות באותו המין עצמו כמו בעושה אמרו חז"ל אדם יש לו מנה מבקש מאתים ובאמרו ודורשים מה שאחריה כוון על מעלה ממין אחר הנמשכת אחר המעלה ההיא בטבע העולם ד"מ הכבוד נמשך אחר העושר בטבע העולם. ומי שהשיג מעלת העושר הוא דורש אחר השגת הכבוד ולכן אמר בזה לשון דרישה שהוא השתדלות יתירה לפי שהוא מין אחר שעדיין אין לו בו שום התחלה וידוע שכל התחלות קשות: seek what is higher than it, and strive for what is after it -- Two terms. (1) "higher than it" refers to increasing the same kind [of worldly thing], such as regarding wealth, where our Sages said "he who has 100 coins wants 200 coins" (Kohelet Raba 1:13). (2) The second term, "strive for what is after it" refers to a stage of a different kind which normally follows his current stage. For example, honor seeking normally follows after wealth seeking. Hence, he who has attained the stage of wealth, now strives to attain honor. Therefore, he used the term "strive" which connotes great exertion since it is a different stage [and a new beginning] which he has no momentum in and, as is known, (Rashi Shemot 19:5) "all beginnings are difficult".
ותמעטנה אצלם כו' ותקטננה אצלם כו' במלת הטובות הכונה על טובות העוברות לשעתן כמו אכילה ושתיה ולבוש ודומיהן על דברים המתקיימים לזמן ארוך אמר ל' מתנה כמו נחלת בתים שדות וכרמים גם בזיווג האדם אמרו אשה טובה מתנה טובה ואמר שע"י סיבה הנ"ל ימעטו אצלם מספר ריבוי הטובות לפי שרבים מהם יהיו נעלמים מהכרתם כנ"ל וגם המתנות הגדולות יוקטנו בעיניהם עד שלקוטן ערכם לא יורגש טוביותם אצלם:
עד שהם חושבים כו' שב"כ תתגבר בהן בולמוס התאוה עד שיתאוו לשאוף עולם ומלואו וידמו שכל הנמצא ביד זולתם הוא ראוי להם וכאלו שללום זולתם וגוזלים מהם: The hunger of lust intensifies so much in them until they will desire everything for themselves, and they will imagine that they deserve everything that is in other peoples' hands and imagine that it is as if other people plundered them and stole from them.
ומה שהגיע אליהם ממנה כו' מלת ממנה מוסבת על הטובה. כלומר שמיד בהגיע איזה חלק מן הטובה לזולתם יחרד לבם ויתמרמרו על זה כאלו היא רעה שמצאה אותם כי טובת זולתם היא רעה להם והם ב' חלוקות שבתחלה דבר בסתם על הטובות הנמצאות ומוחזקות מכבר ביד זולתם ואמר שהם שואפים ומשתוקקים להם כאדם המשתוקק ומצפה להשיב לידו דבר הנשלל ממנו ובשנית כוון על תחלת זמן הגעת הטובה לזולתם שהם מתפעלים ומרגישים בו בהרגשת הרע וחרדתו בתחלת בואו שעיקר ההרגשה ברע הוא בהתחלתו שאח"כ כיון דדש דש ולכן אמר בזה לשון הגעה שהונח על תחלת בא הדבר ולפ"ז מלת אליהם מוסבת על זולתם ואפשר לפרש שמלת אליהם מוסבת לעצמה. כלומר שע"י גודל תשוקתם ודמיונם שהם חסרים הרבה מן הטובה לכן גם אותו חלק מן הטובה שהגיע להם שלפי דמיונם הוא רק קצת מקצת מן הראוי והנצרך להם הוא נחשב אצלם לרע שמצא אותם כדרך המון העם המתאוים שכשטועמין דבר הערב לשעתו ואין בידם למלאות תאותם ממנה ולבם הומה עליו מצטערים על מה שטעמו ומתלוננים ואומרים שמוטב הי' להם אלו לא טעמו ממנו כלל ולא תבער בם אש תשוקתו ואף שהדבר הוא אמתי בעצמו אמנם המליצה הראשונה עיקר: (1) any advantage possessed by another person as if it was taken away from them...and (2) when others attain some benefits, it is as if evil befell them -- immediately when someone else attains some benefit, their heart will be disturbed and will be bitter on this, as if some evil befell them because good that reaches others is evil to them. The first expression above (1) refers to benefits already in other peoples' possession, and they hope for and long for it, like a man who hopes for and waits to recapture that which was stolen from him. The second expression (2) refers to the initial time when the good reached the other person's hands, they are disturbed and feel bad, since the primary pain of feeling a bad thing is in the beginning of it.
ולא יבינו אל פעולת ה' כו' המטיב בהם אליהם מלת בהם מוסבת על הטובות והכונה שאינם מבינים שהטובות הם פעולת ה' ואחר שהם באים ממנו ית' וידו חלקתה להם אין מקום לקנאה ולא תועלת בהשתדלות יתרה: They do not understand the works of G-d who bestows good to them -- they do not understand that these benefits are the works of G-d, and since they come from Him, and His hand distributed them, there is no room for jealousy, and there is no avail to excessive hishtadlut (striving, since it is all G-d's decree what each person will attain as explained in gate 4).
רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כו' שלפני זה אמר כי הלל רשע על תאות נפשו ומסיים דבריו בפסוק זה ואומר שהרשע מחמת גאותו וגאונו איננו דורש על סבת טובותיו לדעת מקור מוצאה ומאין באו למו כי אין זכרון אלהים בכל מזמותיו ומחשבותיו. ויתכן לפרש כונת המחבר בפי' הפסוק בדרך הצחות לומר שמפני גובה רוחו גאותו וגאונו הוא מדמה שהכל ראוי ונאות לו ולכן איננו מסתפק במה שבידו ודורש להשיג מה שלא השיג עדיין כנ"ל לז"א בל ידרוש הכונה במלת בל מה שאין לו עדיין והוא דורש להשיגו: The wicked, in his high arrogance, does not enquire -- due to his arrogance, he does not examine the cause of his benefits to know their Source, because G-d is not in any of his thoughts. Alternatively, due to his arrogance, he thinks he deserves everything. Therefore, he is not content with what he has and seeks what he did not yet attain.
צאתם אל העולם הזה הכונה במלת צאתם אל היציאה מן ההעדר או הכונה בכאן על צאתם מבטן אמם:
כבהמות סכלות וכעיר על סכלות העדרי אמר כבהמות סכלות באין מבין ועל סכלות קניני אמר וכעיר שהוא החמור הבחור שהוא מסרך דרכיו ומשבש ארחותיו:
והתגדלם בטובת אלהים והתגלגלם בהם על הטובות התמידוות כמו החיים והבריאות אמר והתגדלם בטובת וכו' שהם גדלים בהם ועל הטובות הבאות לעתים וחוזרים בגלגול הזמן אמר והתגלגלם בהם: continuous and recurring Divine favors -- on constant favors such as life and health, he wrote "continuous", while for favors which come and go over time, he wrote "recurring".
רגילות וידועות על התמידיות אמר רגילות ועל הבאות לפרקים אמר ידועות שאף שאינם רגילות אצלם כ"כ אעפ"כ הם ידועות להם ומשוקעות בציורן מחמת חזרתן הרבה פעמים: they become so used to and familiar with -- on the constant favors, he wrote "used to", while for those that come and go, he wrote "familiar with" since even though they are not so used to them, nevertheless, these are familiar to them and ingrained in their imagination due to their recurring many times.
גאילו הם עצמיות להם עצם מעצמיהן:
בלתי סרות מאתם ולא נפרדות מהם כו' הנה מלת סר יאמר גם על דבר שנעדר ונתבטל מציאותו לגמרי כמו אם גולחתי וסר כחי (שופטים ט״ז:י״ז) שכח האדם אין לו מציאות בזולת נושאו שהוא האדם וכן וסרו הצפרדעים (שמות ח׳:ז׳) שמתו ונעדרו ובטלה המכה אולם לשון פירוד לא יצדק זולת על דבר שנפרד ממחברתו והוא קיים במציאות בפ"ע כמו באברהם ולוט נאמר ויפרדו איש מעל אחיו והנה שתים רעות אלה תקרינה לאדם בטובותיו שבידו כי מהם שיסורו ממנו ויעדרו ממציאותם כמיתת בנים ושריפת קנינים ר"ל ומהם שיפרדו ממנו ויגיעו לזולתו כמ"ש יצבור ולא ידע מי אוספם ובאמת לא רעה זו כרעה זו שהראשונה היא רעה חולה להיותה באפס תקוה להשיג עוד אותו דבר הנעדר בעצמו משא"כ דבר שעודנו נמצא רק שהוא ביד זולתו עדיין האדם יושג ומצפה אולי ישוב עוד לידו אולם מצד אחר יש בשניה מחלת לב יותר כי קשה כשאול קנאה שיראה האדם עמלו ביד זולתו כמ"ש אדמתכם לנגדכם זרים אוכלים אותה (ישעיהו א׳:ז׳): not to be (1) removed or (2) separated from themselves -- There are two ways a man can lose his benefits. Either (1) they can be removed from him and cease to exist such as in the death of his children or the burning down of his possessions. Or, (2) they can be separated from him and transferred to someone else.. In truth, they are different calamities. The first case is difficult in that there is no hope left for reattaining this thing which no longer exists unlike something which still exists but is in someone else's possession where one still sits and hopes perhaps it will someday return to him. On the other hand, the second case also has a harsher evil since (Shir 8:6) "Jealousy [is] cruel as the grave", that a man sees his hard earned work in someone else's hands, as written (Yeshaya 1:6) "your land, strangers devour it in your presence".
כאשר יגדלו ותתחזק הכרתם אע"פ שחזק כח הכרה שלהם אעפ"כ יסכלו טובת הבורא עליהם כלומר יהיו נשארים סכלים בלתי מכירים בטובות הבאים עליהם ואמר יסכלו לשון פועל כמו ידברו יספרו אע"פ שבאמת הם נשארים בסכלותם הקדום ואין דבר שנתחדש אצלם רק לפי שהזמן גורם מצד גדולם להכרה שיש בכחם אז לצאת לפועל וכאלו הם דוחים אותה ומעכבים בידים עד שתסוגר מבית מבא:
ומשלם בזה המשל שלהם בזה הדבר:
שמצאו איש כו' המ"ם בשו"א והצד"י בקמ"ץ כמו ומצאה איש בעיר:
ויתנדב עליו בכל כו' הראה בדיבתו עליו בכל דבר הטוב ונצרך לו:
עד שהשכיל והבין אופני כו' שנהג עמו כך כל משך ימי עוללותו עד שגדל והבין וכו' ודייק באמרו אופני דרכי טובותיו. כלומר שהנער חסר לב אין מבין באיזה דרך הטובה באה ואוזה אופנים וגלגולי סבות מביאים לו דרך הטובה ואין לו רק הרגשת הטובה וערבותה בשעתה משא"כ אח"כ בבואו לכלל דעת הוא מבין דרך הטובה וגם אופני גלגולי סבותיה והבן: understood the ways of the many benefits -- the author precisely chose the term "the ways", which means, that the infant was ignorant and did not understand from which ways his benefits came from and what chain of causes bring him the benefits. He only experienced the end benefits and its enjoyments. Unlike, when he grew up and understood the ways of his benefits and the chain of causes which bring them to him. Understand this.
על אסיר שנפל ביד שונאו תחלה הניח עליו תואר אסיר ואח"כ ביאר שענין מאסרו באה לו ע"י שנפל ביד שונאו וכו':
והגיעהו שונאו הגיע אותו אל תכלית הצער וכו':
הצער והרעב כו' הכונה במלת הצער על יסורים בפועל כמו הכאה בשוטים ועקרבים וכדומה ואח"כ זכר הרעב והעירום שהם חסרון הצורך:
ופייס לשונאו כו' לשון פיוס הוא בדברים כמ"ש (ברכות כח) ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון ודייק בזה לרבותא שאע"פ שלא פדה אותו בממונו ולא הפסיד עבורו כלום אעפ"כ היתה הודאתו לו גדולה:
מענין העוני והצער כו' העוני בחוסר הצורך כרעב ועירום שזכר כמ"ש ויענך וירעיבך וכן כל פרטי עינוי האמורים ביה"כ כולם חוסר הצורך הם וגם תואר עני הונח ע"ז והצער הם יסורין בפועל כנ"ל ואמר שיצא אל הפכם והם הטובה והשלוה שהיפך הצער היא הטובה והפך העוני היא שלות הלב ומנוחתו במילוי צרכיו והקדים בכאן העוני לצער להיותו קודם בזמן בטבע המאסר ובתחלה הקדים הצער לעוני להיותו סבה קודמת לעורר רחמי האיש עליו כפי טבע האנושית שיותר יתפעל לב האדם בראותו את רעהו בצער מכאוב בפועל מבראותו אותו חסר המצטרך לו וכן דייק שם באמרו ונכמרו רחמיו על צערו:
בעת שהכרתו בה גמורה מלת בה מוסב על העת. כלומר שכח ההכרה שלו נגמרה בשלימותה בעת ההיא:
טובת האיש החסיד וחסדו הם שתי בחינות בחינת מעלת הטובה וערכה ובחינה ב' שעשה לו רק בחסד ולא בגמול מחוייב לו:
והתישב בדעתו שנתישבה דעתו לו והיא מליצה רגילה והכונה שכשמחשבת אדם מסופקת בדבר דעתו פונה לכאן ולכאן ואינה מיושבת במקום אחד והנה שהנער חסר לב ומסופק בכל ענין שכלי עד שיגדל ויתבררו לו ספיקותיו ואז תתיישב דעתו במקום א':
כוללים ונראים יותר שאותן הטובות כוללים בטבע העולם כל הברואים שכולם צריכין לגידול בזמן הינקות ולכל הטובות ההוות בזמן ההוא ולכן הם נראים לכל לטובות גדולות להיותה מנוסים בהם משא"כ בטובת הוצאת המאסר שרוב בני אדם אינם מנוסים בה ולפי פי' זה הוא דבר אחד ויש לפרש שני דברים שבמלת כוללים כוון שיש בטובות התינוק כמה טובות כולליות דהיינו שכ"א כוללת כמה טובות פרטיות דרך משל בנישואו האשה שהיא עזר בעסקי הבית ומצלת מן החטא ויולדת בנים לקיום המין ובמלות נראים יותר כוון לומר שטובת התינוק נראית יותר בבירור שהיו מוכרחות לו משא"כ טובת הוצאת המאסר אינה נראית כ"כ לטובה גדולה שכבר אפשר לחשוב שבעוד ימים היה שב אף שונאו ממנו והיה מתפייס מעצמו ומניחו כי כן דרך חמת גבר להתקרר בהמשך הזמן כמ"ש עד אשר תשוב חמת אחיך (בראשית כ״ז:מ״ד):
בהתמדת ההודאת והשבח ההודאה היא ההגדה שמקבל הטובה מגיד למטיב שהוא מכיר בטובתו והשבח הוא ההילול שמהלל אותו על כך ומתאר אותו במעלת הנדיבות והחסד:
ואנכי תרגלתי לאפרים כו' ולא ידעו כו' הרי שהרגילות סבה להעדר ידיעה:
ממיני הפגעים ומה שמגיע אליהם הם ב' חלוקות כי פגעים נקראים המקרים המתרגשים בעולם כשריפת אש ושטף מים שלפי הנראה הם דברים המתהלכים לתומם בטבע העולם ומזיקים לפוגע בהם מבלי כונה אליו בפרט (ומ"ש לך פגע בו ויפגע בו שם נאמר בבחינת קרבת המות כאלו המות הולך נכחו ופגעו זב"ז ואין כאן מקומו להאריך) ולזה נקראים פגעים כאדם הפוגע בחבירו בלכתו לתומו ועליהם אמר ממיני הפגעים ועל הדברים הנראים לעין כל שהם שלוחי ההשגחה להגיע היזק במכוון עליהם בפרט אמר ומה שמגיע אליהם כו'. ויותר נראה שמה שסיים בגופם ובממונם הוא המכוון בב' חלוקות הנ"ל שעל מקרי הגוף אמר פגעים ועל הפסד הקנין אמר ומה שמגיע עליהם מעניני ההפסד וביאר אח"כ שזה בגופם וזה בממונם:
סבת אופני סובתם ותועלות הנסיון והמוסר להם הם ג' חלוקות שברעות שהוא ית' מביא על האדם יש ג' בחינות אם שכוונתו ית' שיהיו הרעות ההם סבה לטובתם בעוה"ז כמכירת יוסף ומאסרו שהיו סבה למלכותו ויש מהם שהכונה בהם לתועלת הנסיון שיכיר המנוסה מדרגתו ותועלת גדולה היא להם להוסיף אומץ בהוציא כחם לפועל כמבואר בדברי החוקרים בנסיונות הצדיקים ובפרט בנסיון עקידת יצחק מה שאין כאן מקומו להאריך וע"ז אמר לתועלת הנסיון או תהיה הכוונה לתועלת המוסר. כלומר ליסר אותם על עונם בעוה"ז בכדי להצילם משטף אף ואכזריות חמה בעולם הגמול וע"ז אמר ותועלת המוסר שמלת ותועלת מוסבת על הנסיון ועל המוסר: (1) benefit them, and the benefits of (2) trial and (3) suffering -- Three terms. The tribulations that G-d brings on a man fall into three categories. Either G-d's intention is that this bad thing will result in benefit for them in this world, such as the sale and imprisonment of Joseph, which eventually caused him to become king [of Egypt]. Some tribulations He intends for the benefit of trial, namely, that the person tested comes to recognize his level. It is very beneficial for them to strengthen themselves and bring out their potential to actuality, as explained in the Sages regarding the trials of the righteous, especially on the binding of Isaac.. On this he wrote "benefits of trial". Or G-d's intent is for the benefit of suffering, namely, to bring him suffering in this world in order to save him from fury and wrath (of the evil forces created by his sins) in the world of retribution.
אשרי הגבר כו' והנה אם תפקח עין תמצא כל הג' חלוקות כלולים בכתוב כי באמרו אשרי הגבר אשר תיסרנו יה הוא מאמר נגזר בפני עצמו וכוון בזה לתועלת הנסיון שע"י זה יוסיף אומץ להתגבר לעומת יצרו כנ"ל וכבר ידוע מדברי רז"ל שתואר גבר הונח על התגברות נגד היצר ואמר אח"כ ומתורתך תלמדנו שכוון בזה לבחינת סבת הטובה כידוע מדבריהם שהתורה היא אחת מג' דברים שנקנים ע"י יסורין ולמדו ז"ל ממקרא זה בעצמו והוי"ו במלת ומתורתך הוא במקום או כמו וי"ו מכה אביו ואמו ובאמרו להשקיט לו מימי רע כוון לבחינת תועלת היסורין שע"י יסורי עוה"ז ישבון בטח בדד שליו ושוקט באחריתו:
ושכתו כי הם וכל אשר כו' המאורעות האלו גם כל אשר להם כל הדברים העוברים עליהם הם כלם טובות שהטיב להם הבורא מגודל טובתו וחסדו:
וגזר בהם בצדק גזר בהם כפי דין הצדק ע"פ מה שחייבה חכמתו:
וקצו בהראות צדקו בהם שבאמת יש לאדם לקבל בלב טוב מה שהוא ית' מראה דינו הצדק בו שזה מורה השגחתו ית' עליו ושהוא מיסר אותו מדה במדה בכדי שיבין ויתבונן ויפשפש במעשיו ושב ורפא לו גם למרק עונו לטוב לו להיות שמח ביסורין כמאמרם ז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם כו' והם קצו בזה:
ולא שבחוהו בהגלות כו' כלומר על ידי שקצו בדברים הנראים לרעות אף שבאמת צפונה בהם כונתו ית' לתכלית הטוב להם נמשך מזה שגם לא שבחוהו בטובותיו וחסדיו הגלוים והרי הוא אצלם כאומר לא מדובשך כו' או הכונה באמרו וקצו בהראות צדקו ולא שבחוהו בהגלות כו' על בחינה ראשונה שאמר שלפעמים הרעה סבה לטובה הבאה אח"כ כנ"ל והכונה שכמו שלא קבלו מתחלה בספ"י וקצו בצדקו ית' כנ"ל כן גם אח"כ אף שכבר נגלית הטובה שנתגלגלה ממנה לא שבחוהו אז ג"כ כי דיים שהסירו תלונותם אז: They resent the things which appear bad, even though in truth, concealed inside them, G-d's intent is for the greatest possible good for them. This leads them to not praise G-d even for the good which manifests openly towards them. Alternatively, even when the thing which appeared bad was visibly seen to result in good, nevertheless they still don't praise Him.
להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריות כו' אמר במעשהו על הדברים הכוללים הנוהגים בטבע העולה כמו החום היתר והקור המופלג שנפש האדם קצה בהם וידמו הסכלים שהעדרם היה טוב ממציאותם ואפשר שכוון באמרו במעשהו על ההנהגה שהוא ית' מנהיג עולמו שההנהגה נקראת מעשה כמ"ש מה יהיה משפט הנער ומעשהו (שופטים י״ג:י״ב) שהכונה שם איך להתנהג עמו ובהיות שבאמת דעת האנושית קצה בהנהגת העולם בראותם צדיק ורע לו והפכו והסכלים האלה מדמים שאלו היתה הנהגת העולם מסורה לידם היתה יותר טובה נאה ומסודרת ממה שהוא עכשיו ובאמרו ובמיני הבריות וכו' הכונה על הברואים המזיקים וצמחים הארסיות ודומיהם מה שבאמת הכל עשה יפה לתקנת האדם וז"ש אשר בראש לתקנתם: "G-d's work" refers to general things in the world such as extreme heat, or extreme cold, which a person's soul hates, and the fools speculate that their absence would be better than their existence. Alternatively, it refers to G-d's providence with which He guides the world... and in truth, most people are resentful in seeing bad things happening to good people or vice versa, and these fools think that if the world's conduct was in their hands, it would be better and more orderly than it is now..."the various creations which He created for their well-being" - this refers to damaging creatures and poisonous plants, and the like, where, in truth, everything was created perfectly for the well-being of mankind.
ומה נדמו בזה מה מחד נדמו בזה הענין אל וכו':
על מכונתו הטובה על בסיסו הראוי לו:
על התיקון הנאה והנאות כו' הם ב' בחינות שבדברים השייכים לצורך כל ב"א כמו כסאות טובות למושבם ומטות נאותות למשכבם אמר שהותקן על התיקון הנאה ועל הדברים השייכים להם בפרט אמר והנאות לתועלתם כמו כלים המיוחדים לשום בהם הכחלים ושאר דברים הנאותים לתשמיש רפואתם:
וכונת תקנתם שכל זה נעשה בכונה מכוונת לתקנתם ולא שהיה נמצא כך במקרה מכבר בכל פרטיו כפי הצודק להם אז שבוודאי היה מן הנמנע להמצא כ"כ בשלימות כמי שנעשה בכונה עבורם כי מטבע המקרה להיות חסר אם מעט ואם הרבה:
כחלים שם כולל הסמים המשמשים לרפואת העין:
שייטיב ראותם כלומר שתהיה ראותם טובה ומלת שייטיב שיהיה טוב כמו לא יצר צעדך (משלי ד׳:י״ב) לא יהיה צר:
מעורונם מחמת עורונם:
מי שנפצע ומי שנשבר פצע הוא ביקוע ורעוע העור והבשר שנתרועע ע"י הכאה ושבר הוא שבר יד או שבר רגל או צלע:
ורב צערם הרגשת כאבם וזה על הנפצעים שהוא רק דבר מצער לשעתו ועובר אח"כ:
ונכפלה רעתם הוא על הנשברים שנעשה בה מום קבוע וצודק לקרותו בשם רע בהחלט ואמר ונכפלה רעתם שעד הנה היה בהם מום העורון לבד ועתה נתוסף מום השבר ההוא:
בעל הבית והבונה אותן על מי שהבית שלו אמר בעה"ב ועל האומן הבנאי שבנה אותו אמר והבונה אותו שכן דרך המתלונן על איזו נזק שקבל להתלונן גם על כל מי שהיה איזה גרם או חלק בדבר המזיקו אף שלא כוון ולא ידע שיגיע לו נזק והוא כאומר מרשעים יצא רשע:
במקצר והוא העושה איזה עסק ברפיון ידים ובלי שום לב שאז אינו עולה בידו בשלימות ולזה נקרא מקצר שמקצר הדבר משלימותו והדבר התהר לא די שאינו מועיל כי לפעמים אף מזיק: falling short -- this refers to one who performs some undertaking in a lazy manner, without proper attention. Then the resulting work does not succeed perfectly. Therefore, he is called "falling short", that he reduces the matter from its perfection, and something which is lacking, not only is it not useful, but sometimes it is even harmful.
וכמנהיג רע הוא איש מבוהל ומשתגע שכל עניניו ברע המה כי בשגעון ינהג:
הצער והנזק נגד הנפצעים והנשברים כנ"ל:
וגם בדרך כו' כלומר לא מבעיא בשבתו בביתו שהוא יושב בטח ואינו משים לב לפקח בעניניו כי גם בדרך שידוע לכל שסתם דרך עלול למכשולות הולך בלי שום לב ונכשל תמיד ולזה הוא מורה לכל שהוא סכל משא"כ בשבתו בביתו שאז אין סכלותו נראה כ"כ ולפ"ז מלת ואמר הוא לשון הוראה שהיא מורה לכל ואפשר לפרש ואמר לכל סכל הוא שאחר שהוא הולך ונכשל בסכלותו ואולתו תסלף דרכו הוא זועף וכועס על כל זולתו שסללו הדרך ההוא באמרו שהתקינו מכשולות לרגליו ולפ"ז מלת ואמר הוא כמשמעה ומלת לכל הוא כמו על כל והנה פתרון המשל ושברד מבואר מעצמו שהוא יתברך ברא מין האדם בעולמו ולהיותם עורי לב טחי תפל ממכון שבתו השגיח להראות בעליל נורא עלילותיו על בני אדם אולי פועל ה' יביטו יקנו לב והם בעורונם ילכו ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו באותן הדברים עצמן שנבראו לטובתן ואחר כך מתלוננים על רוע חלקם ומגנים כלל ענין בריאת האדם בזה העולם וכבר האריך בזה במורה בביאר סכלותם וכתב שם שסכל אחד מפילוסופי האומות חבר חבור שלם להראות רוע חלק האדם בעולמו ושבריאתו היא לנקמה לו לא כאלה חלק יעקב ומאמרם ז"ל נוח לו לאדם שלא נברא יש לו סוד ולא יסופק בזה שום משכיל על דבר אמת ובכלות הצעת אלו השלשה דברים אתה הקורא משכיל שים לבך למה שידעתי לך לבאר איך הם מכוונים לעומת שלשה מיני העורון הנזכרים למעלה כי הנה בסיבה הראשונה שהיא רוב טרדת האדם בעסקי העולם ושאון המון גלי תאותיו לא יתנו פוגת לרעיוני לבבו הנה באיש כזה בודאי אין שום תקוה שמעצמו יעיר לבבו להכיר בטובת הבורא ית' ולשבחו כעל גמולות כי ההכרה מאין תמצא אחר היות לבו עמוס התראות עד אפס מקום למחשבה זולתם ומצורף לזה היותו חסר הרבה תמיד לפי דמיונו וכל שיש לו איננו שוה לו למאומה והנה בין כך לכך אין בלבו שום מבוא להכרת טובותיו וע"ז אמר למעלה רובם כעורים מלהכירם בסתם שאינו מכיר בהם כלל ובסבה השניה שהיא רוב רגילתו בהם מקטנותו והנה ידוע שבוודאי אין כח בהרגל להעדיר ולבטל הרגשת הדבר בהחלט שאף מי שיכוהו בשבט מוסר כל היום כמה שנים ירגיש גם באחרונה רק שלא תהיה חרדת ההרגשה גדולה כ"כ כמי שלא טעם טעמו עדיין שאין סבה זו מספקת להעדר ההכרה מכל וכל וכן בטובות מצד רגילתו בהם אין הכרתו שלמה בהם לפי ערך גודל מעלתם וע"ז אמר למעלה ומהבין גודל מעלתם ונגד הסבה השלישית שהיא היות האדם מר נפש ומתלונן בהרבה מעניני טובתו מצד הראותם לרעות לפי שטחיותם בלי התבוננות ע"ז אמר שם ואינם משכילים ענינם כמבואר למעלה בין והתבונן כי קצרתי: Now that the author has finished presenting the three reasons, you, intelligent reader, put your attention to what I have made known to you - to clarify how they correspond to the three types of blindness mentioned earlier. (1) For corresponding to the first cause, namely, their great absorption in matters of this world and the endless clamor of its waves of pleasures which do not allow quietude of the imaginations of his heart, behold, for a man caught in this, certainly there is no hope whatsoever that on his own, he will stir himself to recognize the beneficence of the Creator, and praise Him on them. Because, from where will this recognition come? Since his heart is preoccupied with too many things until there is no room left to think of anything else. Combine this, with his imagining always that he is lacking much, and whatever he has is worth nothing to him. Either way, there is way that his heart will come to recognize G-d's beneficence. On this he wrote earlier "the majority of mankind are too blind to recognize these benefits". He wrote "blind" without qualification, in that they do not recognize them at all. (2) Corresponding to the second cause, namely, being greatly habituated in them from childhood, behold, it is known that habit alone cannot by itself annul and desensitize a person from feeling something. If someone strikes him with a stick every day for several years, he will also feel the latest one, only that his fear of the feeling will not be so great, like someone who never experienced it. Hence, habit alone is not enough to block out the recognition completely. Likewise for the good, due to being habituated in them he does not recognize them properly, relative to their high excellence. On this he wrote: "or comprehend their high excellence".(3) Corresponding to the third cause, namely, that a man is bitter and complains on many of the matters that are actually good for him due to their appearing bad on the surface, without contemplation. On this he wrote "they do not think over their matters", as explained earlier. Think and contemplate this for I have been brief.
להעיר מי שלא הבין כו' ולהורות בני אדם כו' על סבה הראשונה שהיא חסרון ההכרה בהתחלה מצד היסח הדעת אמר להעיר מי שלא הבין מזה צריך הערת הלב מעיקרא ועל השניה והשלישית שהצד השוה שבהם חסרון ידיעת המעלה אמר ולהורות בני אדם לדעת יתרונם פירש מעלתם ומוסב על הטובות:
בדרך שכלם כלומר שאין החכמים יוצאים ידי חובתן במה שיודיעו להמון יתרון מעלתם בדרך הודעה לבד ושההמון יקבלו דבריהם בדרך אמונה רק מחוייבים להורות להם בחקירה שכלית עד שיבינו בעצמם: to realize through their own intellect -- i.e. the sages do not fulfill their duty in informing the people the high degree of the good by simply informing them so that the people will accept it with faith. Rather, it is their duty to teach them through rational inquiry until they understand it on their own.
כמה טובות מנע בעליהם כו' כלומר בהרבה טובות מצאנו ראינו שהסיבה שמנעם בעליהם ליהנות מהם ולערבב שמחתו בהם היא חסרה הכרתו אותם כו' וגם במליצה זו פרט שתי חלוקות הנ"ל כי במלות מנע בעליהן ליהנות מהם כוון למניעה ההנאה לגמרי וזה באה להם בסבת חסרון ההכרה בהחלט כי בדבר שאין בו הכרה כלל עפ"י רוב תמנע הנאתו לגמרי ובמלות ערבב שמחתו בהם כוון לחלוקה שנית שהיא הכרה בלתי שלמה כפי מעלת הדבר ובודאי בחלוקה זו לא ימלט שיהיה לו קצת הנאה אחר שהיה לו קצת הכרה אבל יתכן שע"י שלא הכיר מעלתם בשלימות נהג בם מנהג בלתי נאות לערך מעלתם ונפל בהם הפסד ונזק ועל ידי כן נתערבבה שמחתו שהיה שמח בה כפי ערך הכרתו וזה אומרו מנע בעליהם כו' וערבב שמחתו כו' ומסיים חסרון הכרתו מוהב על מנע בעליהם כו' וחסרון ידיעת מעלותם מוסב על ערבב השמחה בהם ודוק:
להכיר אופני יתרונם יתרון מעלתם והיינו בטובות שהוא מכיר קצת ומגלים להם מה שנעלם כו' היינו בבלתי ידועים לגמרי ואמר יגדל שבחם נגד הראשונים שהיו מכירים בהם קצת ומסתמא היו נותנים קצת שבח עליהם אך עתה שיכירו יתרונם יגדל שבחם ביותר ועל הבלתי ידועים לגמרי אמר ותרבה הודאתם שעד עכשיו היו מודים רק על אותן מעט הטובות שהכירו בהם ועתה יודו גם על אלו ותתרבה הודאתם במספר:
וישיגו בזה כלומר ובאמת למי יועילו בזה אם לא לעצמם כי ישיגו ע"י זה כו':
התענוג וההנאה אמר התענוג על הידועים קצת שהיו כבר נהנים מהם הנאה מועטת לפי הכרתם ועתה שיכירו ביותר תופלג הנאתם עד להתענג כי מלת תענוג תורה על הנאה מופלגת ועל הבלתי ידועים כלל אמר וההנאה שעד הנה לא היה להם שום הנאה מהם:
בענין ההערה שכמו שהדרבן מעיר את הפרה ליישר הילוכה כן דברי חכמים מעירים הלבבות לישר דעתם אל האמת:
בעבור קיום עיניהם בלבבות כלומר שהדברים שהחכמים מדברים ומלמדים להמון הם קיימים בלבם להיותם ברורים ומיושבים ומתקבלים על הדעת ולזה דמה אותם למסמרות קבועים ואמר וקיום אופני החכמה בהם כלומר שע"י החיבורים כל עניני החכמות קימים בעולם ואינם נשכחים במשך זמן רב:
וכבר פירשו בבעלי אסופות כו' כוון לדרש חז"ל (ברבה קהלת) בפסוק זה שפירשו שם הענין על עשרים וארבעה ספרי נביאים הרי שפרשו בעלי אסופות בעלי החיבורים כלומר מחברי הספרים:
בהסתרת דברי כו' כלומר שמלת דברי הכתובה בתחילת הפסוק שייכה גם לכאן כאלו ישנה פה ונסתרת מעינינו וזה שמסיים והטעם כלומר והכונה בפסוק וכמסמרות נטועים דברי בעל אסופות:
קיימים עומדים כוון בשתי מלות אלו על שתי יתרונות הנמצאים בדברים שבכתב על דברים שבע"פ אחד שלא תפול חרפת השכחה בדברים הכתובים מפני שהאדם יכול לעיין בהם בעת צורכו וזה כוון במלת קימים שאינם נשכחים ונפסקים ובמלת ועומדים כוון להיותם עומדים במצב אחד בלי שיבוש ועירבוב משא"כ בדברים המקובלים ע"פ שיפול בהם השיבוש והעירבוב בהמשך הזמן ע"י רבוי מחשבות אדם ותחבולותיו:
אמתתה כלומר שיתבאר לך אמתת עניניה ולא כפי הנראה בהשקפה ראשונה:
איזה מהם קרוב כו' איזה מסימני החכמה קרוב אלינו כלומר קרוב לדעתנו יותר ויושג לנו יותר בנקל ולכן בודאי אנחנו חייבים לבחון בו יותר מבשאר להיותו מושג אלינו בקוצר זמן וקדימת שעה קלה בקנין דבר יקר יקרה מאד גם כל שתתרחק הבחינה ויתרבו הצעותיה היא עלולה יותר לשיבוש וערבוב: .