Paaneach Raza, Vayechi

ובעזר אשר פקודתו שמרה רוחי, נתחיל סדר ויחי:

ויחי יעקב, ולעיל מיני' כתיב וירבו מאד ואח"כ ויחי וגו' מלמד שלא מת יעקב עד שראה ל' רבוא, כי לקמן בשמות כתיב במאד מאד והיו ס' רבוא כאן שכתב פ"א מאד הוא למ"ד רבוא:

ויחי יעקב, כמנין ויחי היו חייו דהיינו י"ז שמלידת יוסף עד שקפץ עליו רוגזו וי"ז מאז בא אל יוסף, (ולכך הטעם יכרית שבע עשרה שנה מן בארץ מצרים כי היכי דלישתמע י"ז שנה לעצמו, כלומר אהנך קמאי מלבד אלו שבארץ מצרים ירמוז ג"כ), ולכן לא אמר אח"כ ויהיו ימי וכו' לכלול כל ימיו כמו אח"כ, מצאתי:

פרשה זו סתומה מפני שאין הפסק באמצע חשבון, דלעיל חשב ליעקב ק"ל שנה וכאן עוד י"ז, הר"ר יוסף קרא:

(ד"א דלעיל מיני' כתיב ויפרו וירבו מאד שמתוך כך ג"כ היו חייו שבארץ מצרים שזכר כאן חיים טובים, ומה שאמר בארץ מצרים ולא אמר בארץ גושן שהרי בגושן הי' אלא כדי לכלול גם את יוסף שאינו בארץ גושן שגם מצדו נחשבו לו שנים אלו לחיים):

ומה שעלו חייו בכלל קמ"ז שנה וחסרו לו ל"ג שנה מימות ק"ף של יצחק אביו הוא מפני קללה עם אשר תמצא את אלהיך לא יחי' שבאה גם עליו כקללת חכם הבאה אף על תנאי, והנה במספר יחיה חסרו לו:

שים נא ידך, פי' רי"ח תכניס עצמך בעובי הקורה לפרנס את בניי:

ועשית עמדי חסד ואמת, פירש"י חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, וקשה והא שילם לו יעקב גמול על כך כפירש"י לקמן על נתתי לך שכם אחד על אחיך, וי"ל דה"ק לי' ועשית עמדי דבר שהוא חסד של אמת בשאר מתים, אבל באמת אני אשיב גמולך בראש, וקאמר לי' הכי כדי ללמד הך מלתא אגב גררא:

(ולי נראה דעכ"פ שפיר קאמר לי' חסד של אמת דיוסף יקבל עתה הדבר על עצמו בלאו אדעתא דהאי תשלום גמול, דהא לא ידע מה מאומה בשעה שניאות לו על כך וגם לבסוף לא עשה בשביל כך ע"ד אל תהיו כעבדים המשמשים וכו'):

אל נא תקברני במצרים, וקשה הלא הבטיחו הקב"ה ואנכי אעלך גם עלה ומה הוצרך להשביע את יוסף על כך, וי"ל דחשש שמא לעליית עצמותיו הבטיחו והוא לא רצה להקבר שם כלל:

(ועי"ל דהשביעו שהוא בעצמו ובכבודו יסייע בו ויקברנו, שזהו אצלי פי' הכתוב כולו, אמר ושכבתי עם אבותי, ר"ל לא זו שאל תקברני במצרים אלא אף זו שרוצה אני לשכב עכ"פ עם אבותי דוקא ולא בשום מקום זולת זה אף שלא במצרים, ואח"כ יבאר בקשתו שירצה כ"ז מיוסף עצמו, דהיינו ונשאתני ממצרים בעצמך ובכבודך, נגד אל נא תקברני במצרים, וכנגד ושכבתי וגו' אמר עוד וקברתני אתה בעצמך בקבורתם, ואמר בקבורתם, להוסיף עוד שלא זו שרוצה לשכב עמם אלא אף זו בקבורתם ממש תוך המערה עצמה ולא אצלם בעיר או בקברות שחוץ למערה כאשר הי' אפשר להבין מלשון עם אבותי, ובזה רמז לו סוד הדבר שישכב הוא עמם במערה):

וישתחו ישראל על ראש המטה, כי יוסף הי' יושב בראש המטה והשתחוה לו מפני שניאות לבקשתו ובזה נתקיים חלום השמש והירח משתחוים וגו':

ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, זהו מאוחר, כי פירושו קודם שהשביעו יעקב, ותדע שהרי אח"כ פירש"י על ואני בבואי מפדן וגו', אע"פ שאני לא עשיתי כן לאמך וכו':

הנה אביך חולה, תימה דבב"מ אמרו עד יעקב לא הוי חולשה ועד אלישע לא הוה דחלש ואתפח, ובהשותפין אמרו מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של א"א כל חולה שרואה אותה וכו', אלמא דקודם יעקב נמי הוי חולשה, וי"ל דבחולה של הכאה איירי התם, ור"י ור"ת פי' חולי של מיתה לא הוה:

אפרי"ם ומנש"ה בגימט' ראוב"ן ושמעו"ן (והוא הרמז אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי):

מתה עלי רחל, פי' באופן שבבנימין שילדה לי נשלמו כל בניי ואין לי עוד להוליד בנים לכן אני מתעצם לברכן, ואגב שהוצרך להגיד לו שבלידת בנימין מתה ואין לו עוד להוליד כנזכר האריך בענין מיתתה לומר בארץ כנען וגו':

ועיני ישראל כבדו מזוקן, פי' כמו ביצחק שכתוב בו ויהי כי זקן יצחק, שכשם שרימה הוא את אביו ע"י כבדות עיניו כך בא בנו לרמותו לשום את מנשה לימינו:

לא יוכל לראות, וקשה הא כתיב וירא ישראל את בני יוסף, וי"ל דדמות אנשים ראה אבל לא הכיר מי הם וזהו ענין כבדות עינים לא שהי' סומא לגמרי, הר"ר יעקב:

בזה, פירש"י בשטר דילפינן מזה ספר תולדות אדם לכן האי נמי מיירי בספר, ממורי:

ויוצא אותם מעם ברכיו, להגיד שנתן להם מתנת בריא, שישב לו על המטה ורגליו נצבות על הארץ והם היו עומדין בין ברכיו לפניו, והיינו דקאמר לקמן ויאסוף רגליו אל המטה שכבר הוציאם בעת שישב לו על המטה לברכם כנזכר, רבינו שמואל:

בקרב הארץ, וקשה על הארץ מבע"ל, אלא שרמז לו שכשיהיו נחבאים ביערות ובשדות דהיינו בקרב הארץ גם שם יצליחו וידגו לרוב, רי"ח:

לא כן אבי, פי' כן, כמו כן דברת, כן בנות צלפחד וגו' כלומר יפה, וכמתמי' אמר, וכי לא יפה עשיתי להעמידם כך, ג"ן:

שכל את ידיו, וקשה למה לא חזר וצוה להעמיד אפרים לימין, הר"ר משה, וי"ל כדי שלא לבייש את הבכור, אורליינ"ש:

שכם אחד, אמרו במס' סוטה בא' מהפירושים ורש"י הביאו שפי' חלק אחד והוא הבכורה, וקשה והלא מה שלקח יעקב הבכורה מעשו הוא משום העבודה והכהונה והיכן נמצא זה ביוסף, וי"ל דודאי מתחלה היתה העבודה לבכורות והם היו מעותדים לכהונה רק שמשבא חטא העגל נתנה לבני לוי, הר"ר יעקב:

בחרבי ובקשתי, פי' תיכף בביאתי שמה בעודי חגור חרבי וקשתי קניתיו, כדכתיב ויבא יעקב שלם ומיד ויקן וגו':

הקבצו ושמעו, ביקש לגלות להם את הקץ מפני שלא נמצאו אותיות ח"ט בשמותיהם, ואמר בודאי הם בלא חטא וראויין לגלות להם וא"ל הקב"ה בדוק ותמצא שגם אותיות קץ לא נמצאים בהם, לומר שהקץ ראוי להעלים מהם, אף כי הם ראויין בהיותם בלא חטא (ועוד טעם ורמז במה שלא בא אותיות ק"ץ וח"ט בשמות השבטים שגלו, לומר כי הקץ יאריך ויתעלם זמן רב בשתי סבות הפכיות, דהיינו אמרם אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי וכו', דהיינו או עד דור שכולו חייב, שבכולם יהי' חטא, וכל עוד שלא ימצא חטא בכולם יתעלם גם הקץ, או בדור שכולו זכאי, שהקץ נעלם עד שהחטא יהא נעלם לגמרי מכולם):

ראובן בכורי אתה, תימה איך נתנה בכורתו ליוסף והתנה על מ"ש בתורה שלא לעשות בכור פשוט ופשוט בכור וכתיב לא יוכל לבכר וגו', וי"ל מפני שגם אליו לא היתה בכורה כ"א בלקיחה:

כח"י וראשי"ת אונ"י, בגימט' של"א רא"ה קר"י לעול"ם:

כלי חמס מכרתיהם, פי' הם מכירים אותם בטוב שהם אומנותם, ד"א שהוא כמו מגורותיהם בחילוף גיכ"ק, כי היו גרים בארץ חרבה, מכרתיה"ם בגימט' ז"ה קר"ח וז"ה שמוא"ל, שמואל יצא משמעון וקרח מלוי:

כ"י באפ"ם הרג"ו אי"ש בגימט' ז"ה שכ"ם ב"ן חמו"ר:

גו"ר ארי"ה יהוד"ה, בגימט' דו"ד ושלמ"ה בנ"ו:

לא יסור שבט מיהודה וגו', פי' ששבט מלכותו לא יסור שיהא נחלק עד שיבא לעיר שילה, דהיינו עד שבא רחבעם לשכם, כי אז נחלקה מלכות ב"ד ושכם ושילה היו סמוכים מאד ונקרא מתוך כך שם של זה על זה, כדכתיב ויאסוף יהושע את כל שבטי ישראל שכמה, ובסוף הפרשה כתיב ויקימה שם וגו' במקדש ה' והוא שילה, וא"כ עד כי יבא שילה הרי הוא כאלו נכתב עד כי יבא שכמה, רבינו שמואל:

ולו יקהת עמים, פי' אע"פ שתתחלק מלכותו עדיין ישלוט על קבוץ עמים שישאר בידו יהודה ובנימין, ג"ן:

ד"א לא יסור, פי' לא יפרח כמו סורי גפן נכרי' שלא יקום ויפרח מלכות ב"ד עד כי ישקע שמשה של עיר שילה ותחרב כדכתיב ויטוש משכן שילה ויבחר בדוד עבדו, ד"א לא יסור וגו' עד כלומר לעולמי עד לא יסור שבט מלכות ומחוקק משבט יהודה כשיבא שילה משיח, אורליינש:

ד"א לא יסור שבט המוסר והגלות מיהודה, ומחוקק ממה שכבול ואסור בכבלים וחבלים של נחושתים מבין רגליו עד כי יבא משיח, ואז יהי' בן חורין לעולם, שמעתי:

סות"ה, בה"י, נגד ה' לבושים שהי' יהודה לבוש בהם כדאיתא בויגש רבה:

לחוף ימים ישכון, שבגבולו יהי' נמל טוב לאניות לעלות מה שאין מצוי בכ"מ, זבולון בגימט' חלזון:

דן ידין עמו, פירשב"ם לא יתכן שנתנבא יעקב על שמשון שנפל ביד פלשתים ונקרו עיניו, אלא נגד דן דיבר שמאסף לכל המחנות והי' צריך להלחם על האומות הרודפים אחריהם ולהנקם מהם נקמת עמו, כמו כי ידין ה' עמו, שפי' ינקום:

גד גדוד יגודנו וגו' ושמא תאמר ממה יתפרנס, מאשר שמנה לחמו, כלומר שלחם אשר שמנה ורבה הוא כפי שתספיק לשניהם לכך כתיב מאשר במ"ם, מהר"ר משה:

נפתלי אילה שלוחה, כשהוא רץ בדרך אין מי מעכבו ולמה הנותן אמרי שפר שמקדים שלום לכל אדם ולהכי שלחוהו להביא האגרות ממצרים כדאיתא בסוטה:

אילה שלוחה "הנותן ר"ת אש"ה לומר כי הרבה בנות הי' לו, ונקט אילה בלשון נקבה כי הוא אותיות אלי"ה מלמד שיבא חיש קל מהרה כדכתיב מה נאוו רגלי מבשר וגו':

בן פורת יוסף וגו', הקשה הר"ר יודא בן הר"ר מאיר מ"ש יוסף דלא פתח ברכתו בשמו תחלה כבשאר שבטים יוסף בן פורת היל"ל, וי"ל דזהו לכבודו כנהוג למלכים וחשובים שאין להתחיל בשמם תחלה, כמו אדוני המלך וכיוצא:

בן פורת יוסף בן וגו', כן דרך הכתובים להתחיל איזה דבר ושלא לגמרו ואח"כ חוזר ומתחיל וגומרו כמו נשאו נהרות ה' וגו' כי הנה אויביך ה' וגו' וכאלה רבים, ג"ן:

בן פורת עלי עין, פי' ראוי לו שיפרח כגפן פורי' על עין שהעלים מאשת אדוניו במדה כנגד מדה, בן פורת אותיות פותר:

שדים ורחם, שדי"ם ר"ת "שמאל "דוחה "ימין "מקרבת (ר"ל שהוא דחה את יצרו ונתברך בכך, כי יצר תינוק ואשה שמאל דוחה וכו', ולכן כתיב שדים, לרמוז תינוק יונק שדים, ורחם לרמז אשה בעלת רחם, וכנגד היצר אמר, מאל אביך ויעזרך, כי צריך לכך עזר אלהי ממעל כאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עזרו וכו' שנאמר צופה רשע וגו' וה' לא יעזבנו וגו', וזהו עצמו רמז ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת שנתברך בדבר זה שצריך עזר שמים מעל, ועזרו עזר תהום רובצת תחת הוא:

שדי"ם ורח"ם בגימט' כ"ח היצ"ר הר"ע):

ד"א שדים ורחם, שלא ישכלו נשיו ובהמותיו רק יולידו בעתם ושדיהן יספיקו חלב לילדיהן לגדלן כראוי, ומפני כי החלב באה לאשה ולבהמה קודם הלידה לכן הקדים שדים קודם לרחם, ג"ן:

עד תאות גבעות עולם, פי' לשון תאוה וחמדה, ור"ל שרבקה חמדה הברכות של יצחק והזקיקה את אביו לקבלן, זהו ברכות אביך גברו וגו' ולכן כתיב גבעת חסר ו' כי היכי דלשתמע לשון יחיד על רבקה אמנו, שהאמהות נקראות גבעות עולם, והכי אמר קרא ברכות אביך דהיינו הברכות שלי אני יעקב אביך גברו ע"י ברכות הורי זה יצחק שברכני ורבקה שחמדה וחבבה את זה כדמפרש ואזיל עד תאות וגו' אלה תהיינה לראש יוסף וגו':

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, פי' אלה שבטי ישראל י"ב הם כל, כלומר כלל וקשר א' כי אותיות שמותיהם עולים חמשים אותיות כמנין כ"ל לרמז הזה שהם הכלל, והנפקותא הוא שיהיו כל הבאים מהם בני עוה"ב, ולכן נקט לשון שבטי ישראל לרמז על כל ישראל יש להם חלק וכו'. והיינו מפני כ"ל כלומר מפני שבוטחים בישועתו ית' כדכתי' אשרי כל חוכי לו:

דברו נא באזני פרעה, וקשה למה לא דיבר בעצמו, וי"ל בעבור בגדי אבלות שהי' לבוש ואין לבא אל המלך בלבוש שק:

ויעשו בניו לו כן כאשר ציום, פירש"י שציום שבני בניו לא ישאוהו מפני שהם מבנות כנען, וקשה למ"ד תאומות נולדו עם השבטים הרי לא נשאו כנעניות ולמ"ד שלא נולדו תאומות הלא שמעון עכ"פ נשא דינה אחותו ולמה לא ישאו בניו ואולי מפני שגם היא קראה הכתוב כנענית בשביל שנבעלה לכנעני כדכתיב שאול בן הכנענית אבל קשה להאי מ"ד איך מלאן לבן לישא כנעניות אחר שאבותיהם אברהם ויצחק הזהירו כ"כ ע"ז ועוד הרי אפי' יהודה דכתיב בי' וירא שם יהודה בת איש כנעני מסקינן דלאו כנעני ממש קאמר אלא תגר, הר"ר יעקב:

ויבכו אותו ע' יום, כנגד ע' נפשות שירדו מצרימה, ואולי כ"א מהם בכה יומו עם בניו ובני בניו, מצאתי:

ויעש לאביו אבל שבעת ימים, וקשה הא לא חל עליו אבלות עדיין כיון שלא נקבר ובפרט שגם יוסף עצמו עלה עמו וי"ל דיוסף עמד בגורן האטד לשעה, ואחיו העלו הארון מפני שכל המלכים תלו כתריהם בארונו של יעקב מכיון שראו כתרו של יוסף כדאיתא בסוטה והיו מתפחדים שמא יכבוש שם מלכותם ולא הניחוהו לעלות (ואעפ"כ לא עבר בזה ציווי ובקשת אביו והבטחה שהבטיחו הוא על כך כי אח"כ גמר יוסף עלייתו והלך אחריהם אחר שנתיישבה דעת המלכים וסברו שלא ילך עוד וסייע בקבורה, והרי לא הטיל עליו יעקב רק לסייע במשאו וקבורתו כדכתיב ונשאתני וקברתני אבל לא שישא הוא דוקא בכל הדרך, דלא כתיב אלא ונשאתני ממצרים, ולא כתיב עד ארץ כנען, והרי קיים יוסף את הכל, ואולי לטעם זה אמר יעקב כן שידע כ"ז שלא יניחוהו המלכים:

גם בני מכיר בן מנשה וגו', לומר שנתקיימה בחיי יוסף ברכת ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו, שהרי לקטן ראה שילשים ולמנשה לא ראה רק ב' דורות, (ולכך מ"ם סתומה של שילשים רבתי לרמוז על מ"ם סתומה שבאמצע תיבת למרבה המשרה להורות שבזה יבטח שגם לעתיד יגדל ככל מה שרמז יעקב בזה ושיהי' הוא מרבה המשרה דהיינו יושיע ושגם משיח מרבה המשרה גם מבניו, במהרה יבא, אמן:

פקד יפקד, חולם של פקד הוא תחת ו' למלאות מספר התיבה כמנין קץ, שרמז להם הקץ כי אליו גילהו יעקב, וזה וישבע יוסף, שלא לגלות לזולתם, וי"מ יפקד מלשון ולא נפקד ממנו איש כלומר פקד שהוא כמנין קץ יחסר ויגרע לכם אלהים ממספר ת' שנה, (ולכך כתב פקד יפקוד ב' פעמים, שפעם הראשון אמרו על אותו הגלות שיקצר גזרת ת' שנה כמנין פקו"ד למהר את הקץ. ובזה כתיב והעלה אתכם מן הארץ הזאת שרמז באצבע על גלות מצרים, ושנית אמרו על סתם הגלות הארוך המר הזה כענין כשמע מצרים יחיל כשמע צור שגם אותו ימהר ויחישנה במהרה בימינו אמן ואמן):