לקח טוב על ברכת יעקב אבינו ע״ה
[בית המדרש ח״ה 191]
א׳) ויקרא יעקב אל בניו, לאחר שבירך את יוסף ואת בניו קרא לשאר האחים ויאמר האספו ואגידה לכם, מהו האספו הטהרו כמו תסגר שבעת ימים ואחר תאסף (במדבר י״ב ט״ו), וכמו ונשא ידו אל המקום ואסף המצורע (מ״ב ה׳ י״א). אמר להם הטהרו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, בקש לגלות להם את הקץ מיד נגלה אליו שכינה, כיון שראה את השכינה התחיל מצווה אותם על ייחודו, אמרו לו וכי כלום אנו חשודין לפניך על ייחוד השם שאתה מצוה אותנו, שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (במדבר ו' ד') בישראל אבינו מדבר, מיד ענה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והם אמרו בלחש ולא בקול, בלחש משום כבוד יעקב אבינו שאמרו, ולא בקול משום כבוד משה שלא אמרו. הם אמרו שש מלות (שמע ישראל) והוא ענה שש מלות (ברוך שם) הכל שנים עשר כנגד השבטים, לפיכך נהגו ישראל לומר בק״ש בשכמל״ו (עי׳ פסחים נ״ו).
ב') הקבצו ושמעו בני יעקב, זו ברכת יעקב אבינו בפרשה זו, ושמעו אל ישראל אביכם זו ברכת משה רבינו בפרשת וזאת הברכה, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו. אביכם, שהסכים אביכם שבשמים על ברכת אביכם ישראל, שהרי ברכת משה רבינו מעין ברכת יעקב אבינו. ד״א ושמעו ב׳ פעמים שמעו הקנטורין שמעו הברכות.
ג׳) ראובן בכורי אתה, בכור לנחלה בכור לכהונה. כחי וראשית אוני, כחי מתשמיש המטה וראשית אוני אפילו ממקרה לילה. ד״א ר׳ לוי בן שלום אומר בן שבעים שנה ושבע שנים היה יעקב אבינו ועדיין לא ראה קרי (בנוסחא דלעיל פ״ד שנים היה), ללמדך שבחן של אבותינו כי לא על חנם בחר בהם הקב״ה. יתר שאת ויתר עז, אמר לו ראוי היה לך ליטול שלשה חלקים יותר על אחיך: הבכורה הכהונה והמלכות, יתר שאת זו בכורה שנוטל פי שנים, יתר עז זו הכהונה שנוטל כ״ד מתנות, ד״א יתר שאת זו כהונה שנאמר ואותה נתן לכם לשאת (בתנחומא מביא ראיה מן הפסוק וישא אהרן את ידיו (ויקרא ט'), יתר עז זו מלכות שנאמר ויתן עז למלכו, ועתה ניתנה בכורה ליוסף וכהונה ללוי ומלכות ליהודה.
ד) פחז כמים אל תותר, וכל כך למה שנוטלו ממך ג׳ כתרים הללו? לפי שפחזת, כמו יחפוץ (יחפוז) זנבו כמו ארז (איוב מ' י״ז) כלומר נתקשה ולא נכנע. פחז כמים, כמים הנגרים ארצה בזריזות, שהרי שאר משקין יורדין בנחת כמו היין והחלב והדבש, וריח לא נשאר בכלי כשהן (המים) נשפכין ממנו, כך כל כעסך הבערת. כי עלית משכבי אביך, כדי לבלבל יצועי, שכיון שמתה רחל הביא יעקב אבינו את בלהה והושיבה על יצועה, אמר ראובן לא דיי שאחות אמי צרה לאמי אלא גם שפחתה תהא צרה לאמי, עמד ובלבל יצועה, לפיכך אמר לו אז חללת שלשה כתרים הללו על עסקי יצועי. עלה, עלית לא נאמר אלא עלה שאין לו תרופה עד שיבא משה רבינו שכתוב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות י״ט ג'). שכיון שכתוב אלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וגו׳ ואמרו ארור שוכב עם אשת אביו (דברים כ״ז) ידעו הכל כי ראובן אביהם של שבט לא שכב את בלהה פלגש אביו. וישמע ישראל, ולא עשה בו נקודות (סוף פסוק) כדרך כל הפסוקים אלא צורף הענין עם ויהיו בני יעקב שנים עשר, ללמדך שנקי היה אותו צדיק מאותו עון. כיוצא בדבר אתה אומר אשר ישכבון הנשים הצובאות (ש"א ב׳ כ״ב) אפשר חפני ופנחס שוכבים את נשי ישראל והן שותקין? אלא ששהו את קיניהן והיו מתאחרות לישכב עם בעליהן ומעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום, להודיעך שהתורה לא ניתנה לטיפשין ולא נמסרה אלא לחכמים לדרוש ולאזן ולחקור אותן ולתקן מדרשות נאות, דברים דבורים על אופניהם לקיים מה שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדו (תהלים י"ט) ואין מקרא עוקר מקרא. ד״א פחז כמים, לשון נוטריקון – פ׳חדת מן החטא, ח׳לית, ז׳רחה תפילתך. אל תותר, שלא נותר בך חטאת ואע״פ שעלית משכבי אביך. אז חללת יצועי עלה, עלה שבחך בהצלת אחיך שנאמר וישמע ראובן ויצילהו מידם (שמות ל״ז כ״א).
ה') שמעון ולוי אחים מאב ומאם, אחים בעצה אחים בכעס, כלי חמס מכירותיהם, שכן קורין בלשון יוני לסכין מכורין. ד״א מכירותיהם מגורותיהם כ׳ וג׳ משמשין כאחד כמו גנתו כנתו וכנה אשר נטעה ימינך (תהלים פ׳ ט״ז), פי׳ וגנה כלומר בארץ מגורותי עשו חמס להרוג בעלי שכם, שאם חטא שכם בן חמור כל העיר מה חטאה?
ו׳) בסודם אל תבא נפשי, זה מעשה קרח דכתיב ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ולא ייחסו הכתוב ליעקב לומר בן יעקב, ובקהלם אל תחד כבודי כמו לא תחד אתם בקבורה (ישעיה י״ד כ') שהרי במעשה זמרי נשיא בית אב לשמעוני לא נתייחס ליעקב. כי באפם הרגו איש, אלו יושבי שכם, וברצונם עקרו שור, זו חומת העיר שהרי חומה בלשון ארמי שור. ד״א עקרו שור זה יוסף שנאמר ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, אלו שמעון ולוי שנקראו אחים, וראיה לדבר שהרי במצרים לא לקח יוסף לאסור אותו אלא שמעון שנאמר ויקח מאתם את שמעון ויאסור אותו לעיניהם, וכתיב ויפתח האחד את שקו זה לוי שנשאר יחיד כי נותר שם שמעון ושמו לו כספו בפי אמתחתו כדי לבהלו.
ז׳) ארור אפם כי עז, שלא נטלו עצה מאביהם כשהלכו להרוג את שכם בן חמור, ועברתם כי קשתה, וארור כעסם כי קשתה, שאם יהיו שני השבטים אלו יחדיו אין העולם מתקיים, אלא אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שיהיו משבט שמעון ולוי מלמדים ומשכימים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שיהיו עוסקין בתורה אולי יתכבשון. ד״א ארור אפם כי עז כמו וארוה כל עוברי דרך (תהלים פ׳ י״ג) כלומר תתבצר אפם ותתמעט ועברתם תקטן. אחלקם ביעקב, שהרי לשמעון נתנו לו חלק בשני מקומות בא״י וכן לוי אין לו נחלה אלא מ״ח עיר נפוצות בישראל.
ח׳) יהודה אתה יודוך אחיך, יהודה שמו הודאה על שהודתה לאה אמו שנאמר הפעם אודה את ה׳ על כן קראה שמו יהודה (בראשית כ״ט:ל״ה), והוא בעצמו הודה במעשה תמר ולא בוש לפיכך אתה יודוך, כלומר אתה הודית על האמת והצלת את תמר מלשרוף לפיכך יודוך אחיך שאתה מלך עליהם, וכן היה שעמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים כמנין יהוד"ה הרי שלשים. מן אברהם עד שלמה ט״ו דורות ואברהם אבינו נשיא היה שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כ״ב:י״ב), אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ושלמה הרי ט"ו. ומן שלמה עד גלות יכניה ט"ו: רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם יואש אמציה עזריה יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יכניה. לכך נמשלה מלכות דוד כירח שנאמר כירח יכון עולם (תהלים פ״ט) כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט״ו יום ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ט״ו יום כך מן אברהם עד שלמה ט״ו ומיכן ואילך ט״ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך יהודה, ולכך עולה חשבון יהודה שלשים. ויהודה רביעי לבטן והמאורות ביום הרביעי נבראו לפיכך נמשלה מלכות יהודה למאורות שנאמר וכסאו כשמש נגדי, כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה, ואומר לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו, ואומר אחת נשבעתי לדוד (שם). דויד (בדברי הימים דוד מלא יו"ד=דויד) על שם עשרים וארבעה ספרים (תנ"ך). תחלת שמו ד׳ וסופו ד׳ לפי שהיה יהודה רביעי לבטן, לכך נקרא יהודה. אתה יודוך אחיך שכל ישראל מודים שה׳ בחר במלכות בית דוד ושירי דוד המעולים וחסדי דוד הנאמנים. לפיכך לקח אהרן קדוש ה׳ את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון שהוא ראש לנשיאים, דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה, ואומר כי יהודה גבר באחיו (דהי״א ה׳ ב׳). וכשם שנכרתה ברית לכהונה כך נכרתה ברית למלכות בית דוד, ודגל יהודה נוסע בראשונה וכו׳ (כמו בנוסחא א׳), ישתבח שם אלהינו שאינו מקפח שכר, שהוא נוצר חסד לאלפים וכו׳ וגם לעתיד לבא ויצא חוטר מגזע ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו (ישעיהו י״א:י׳) זה מלך המשיח, ואומר והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳), ואומר ועבדו את ה׳ אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (שם ל') זה מלך המשיח שהוא מזרע יהודה לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. ד״א כיון שראה יהודה שהיה יעקב מוכיח את אחיו, ראובן על מעשה בלהה, שמעון ולוי על מעשה שכם ועל מעשה יוסף וכו׳ נתכרכמו פני יהודה אמר שמא יוכיחני על מעשה תמר, כיון שראה יעקב אבינו שנתכרכמו פני יהודה התחיל לפייסו אמר לו יהודה אתה יודוך אחיך, גלוי וידוע לפני הקב״ה שאתה הצלת את יוסף משפיכות דמים ולא נטרדו אחיך לגיהנם, לפיכך יודוך אחיך. שכל ישראל יקראו על שם יהודה "יהודים". ידך בעורף אויביך, זה הקשת שהיא יד כנגד העורף, וכה״א בדוד ויאמר ללמד בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר (ש״ב א' י״ח), והיכן היא כתובה בספר בראשית, ספר שכתוב בו מעשה הישרים, מעשה אברהם יצחק ויעקב, וכן בלעם אמר תמות נפשי מות ישרים (במדבר כ״ג:י׳), והיכן רמיזא? ידך בעורף אויביך, איזו היא מלחמה שהיא יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת.
ט׳) גור אריה יהודה, שלא יירא מפני כל, אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג׳:ח׳) זה מלך המשיח, או מי יחיה משומו אל (במדבר כ״ד:כ״ג) כי גדול יום ה׳ ונורא מאד ומי יכילנו (יואל ב׳:י״א) [זה מלחמת גוג ומגוג]. מטרף בני עלית, מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טורף יוסף. כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו, לעתיד לבא שנאמר ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים ל״ב:י״ב). הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא (במדבר כ״ג:כ״ד) בימי מלך המשיח ישתחוו לו גוים, וכתיב והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך ה׳ לפניהם (זכריה י״ב:ח׳), וכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בראשם (מיכה ב׳:י״ג).
י׳) לא יסור שבט מיהודה, אלו סופרים שביהודה כמו מושכים בשבט סופר. ומחוקק מבין רגליו, אלו יושבי יעבץ שמורין הלכות לישראל. עד כי יבא שילה, פי' שי לו שעתידין או"ה להביא דורנות למשיח בן דוד שנאמר בעת ההיא יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳), ואומר מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו וגו׳ (תהילים ע״ב:י׳). ולו יקהת עמים, שעתיד להקהות שיניהם של או״ה שנאמר וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו (שם), ואומר והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. עד כי יבא שילה עד כי יבא בנו (משיח בן דוד) כמו ובשליתה. זש"ה אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה (בגימט׳ של״ה) רמזו יעקב אבינו בברכתו אלף והוא הכלל, והפרט הוא של״ה. וכן רמזו משה רבינו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא [הסת״ר אסתי״ר בגימטרי'] אלף ושלש מאות ושלשים וחמש כי א׳ דאסתיר טפל כי הסתירה עיקר, ובא דניאל ופירשהו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף ושלש מאות ול״ה, והם עידן עידנין ופלג עידן, מועד מועדים וחצי (דניאל י"ב י״ב) מספרם יהיה שלש שנים ומחצה שבהן יהיו ימי הצרה וממנו יושע, אבל התחלתם איני יודע אימתי, ועל זה נאמר פתאום יבא אל היכלו (מלאכי ג׳:א׳), זש״ה כי יבא שילה פתאום יבא. ויש לומר יקהת מלשון יקהל כענין להקת נביאים, וכן הוא אומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).
י״א) אסרי לגפן עירה, אסרי כמו יקבץ כענין שנאמר מלך אסור ברהטים (שיר השירים ז׳:ו׳), עירה קריה, גפן זה ישראל, כמו גפן ממצרים תסיע (תהילים פ׳:ט׳), יקבץ ישראל לעירו בירושלם שנקרא עיר ה׳ צבאות. ולשרקה בני אתנו, שרקה אלו ישראל שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (ירמיה ב׳ כ״א), בני אתונו המה יבנו בית קדשו שכן כתוב ביחזקאל (מ׳ י״ד) שער האיתון לשון ביאה הוא שיבואו ישראל לירושלם ויבנו אותו לימות המשיח. כבס ביין לבושו, יכבס כל צואתם שנאמר והושעתי אתכם מכל טומאותיכם (יחזקאל ל״ו:כ״ט), ביין רמז לתורה שנקראת יין שנאמר הביאני אל בית היין (שיר השירים ב׳:ד׳), לבושו תתלבש ירושלם שנאמר חי אני נאום ה׳ כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה (ישעיהו מ״ט:י״ח). ד״א כבס ביין לבושו אלו נקמות שעתיד הקב״ה לעשות באדום שנאמר מי זה בא מאדום (שם ס״ג). ובדם ענבים סותה, כמו כסותה אלו נקמות שעתיד הקב״ה לעשות בגוים שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי וגו׳ ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי (שם) לכך נקראת אדום ע״ש שיבוא צח ואדום ויעשה נקמה באדום, ונקראת בצרה שעתיד הקב״ה לבצור אותה כאשר יבצרו הענבים וידרכום בגת.
י״ב) חכלילי עינים מיין, יתאדמו הרי ישראל מרוב כרמיהם בימות המשיח, ולבן שינים מחלב והגבעות יתלבנו מן הצאן, וכה״א והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וגו' ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד׳). ד״א חכלילי עינים, ישמח את ישראל, לשון ארמי הוא, מצחק מחאיך, בזמן שיראו ישראל את השכינה שנאמר עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון (ישעיה נ״ב ח׳), וכתיב וראו כל בשר יחדו כי פי ה׳ דבר. ולבן שינים מחלב, שימלא שחוק פינו, שכל השוחק בפה מלא שיניו נראות, על אותו הזמן הוא אומר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה וגו' (תהלים קכ״ו).
י״ג) זבולון לחוף ימים ישכון, שיהא תגר ויורד בספינה ומביא סחורה לפי שהיה מביא ונותן לתוך פיו של יששכר שהיה עוסק בתורה לפיכך הקדימו יעקב קודם ליששכר, שאלמלא זבולון אין יששכר עוסק בתורה, וכן משה רבינו אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהלך (דברים ל״ג:י״ח) שמעין ברכתו של יעקב היא ברכתו של משה רבינו, לפיכך אמר שלמה בחכמתו כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז׳:י״ב) ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (משלי ג׳:י״ח). וירכתו על צידון, כמו עד צידון. למה זכר צידון? שהוא צד המזונות ונותן ליששכר.
י״ד) יששכר חמור גרם, כמו עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳ י״ח), כשם שהחמור שובר את העצם כך שבטו של יששכר שובר כל ישראל בהלכה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים (דהי״א י״ב ל״ג) אלו מאתים ראשי סנהדראות של שבטו של יששכר. רובץ בין המשפתים, שהרביצו תורה בישראל שנאמר בהם אם תשכבון בין שפתים וגו' (תהילים ס״ח:י״ד).
ט״ו) וירא מנוחה כי טוב, זו תורה שנאמר כי טוב סחרה מסחר כסף (משלי ג׳:י״ד), ואת הארץ כי נעמה זו שבחו של ה׳ שנאמר זמרו לשמו כי נעים (תהילים קל״ה:ג׳). ויט שכמו לסבול, אלופינו מסובלים (שם קמ״ד) אלופים בתורה מסובלים במצות ומסובלין ביסורין. ויהי למס עובד, למס זה סיני חשבון זה כזה ק"ל. עובד, עובד אדמתו ישבע לחם (משלי י״ב:י״א) זו תורה, ואומר מתוקה שנת העובד (קהלת ה׳:י״א).
ט״ז) דן ידין עמו, זה שמשון בן מנוח ששפט את ישראל והושיעם מיד פלשתים. כאחד שבטי ישראל, ששפט שבטי ישראל כאחד שהקב״ה נקרא אחד, כשם שהקב״ה אינו מטריח על ישראל יותר מדאי כך שמשון היה שופט את ישראל ולא היה מטריח עליהם. וכן אמרו רבותינו (במס׳ סוטה) מאי דכתיב ה׳ אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו׳ (שופטים ט״ז:כ״ח) אמר שמשון לפני הקב״ה רבש״ע זכור לי עשרים שנה שהייתי שופט את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.
י״ז) יהי דן נחש עלי דרך, זה שמשון, מה נחש זה נוקם ונוטר אף שמשון נוקם ונוטר לפלשתים. שפיפון עלי אורח, מה השפיפון מלא כעס אף שמשון מלא כעס על פלשתים. הנושך עקבי סוס ויפול רוכבו אחור, זש״ה ויך אותם שוק על ירך מכה רבה (שם ט״ו), ופי׳ שוק על ירך הפרשים עם הרגלים.
י״ח) לישועתך קויתי ה׳, כיון שראה יעקב גבורתו של שמשון אמר לישועתך קויתי ה׳, לפי ששמשון החל להושיע את ישראל מיד פלשתים שנאמר והוא יחל להושיע וגו׳ (שם י״ג), לישועתך קויתי שתים עשרה אותיות כנגד שנים עשר שבטים, זה שא״ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל (תהילים קכ״ב:ד׳).
י״ט) גד גדוד יגודנו, אלו שעברו את הירדן בימי יהושע שנאמר כארבעים אלף חלוצי הצבא עברו את הירדן (יהושע ד׳ ג׳), והוא יגד עקב, שאחרי כן ברכם יהושע וחזרו שנאמר ויברכם יהושע וגו׳ ויאמר אליהם בנכסים רבים שובו אל אהליכם ובמקנה רב מאד בכסף ובזהב וגו׳ (יהושע כ״ב:ח׳), ד״א גד גדוד יגודנו זה היה בימי יהושע, והוא יגוד עקב בימי דוד, שכן כתיב ואלה הבאים אל דוד לצקלג וגו׳ ומן הגדי נבדלו אל דוד וגו׳ ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר אלה מבני גד וגו׳ אשר עברו את הירדן וגו׳ ויבריחו את כל הענקים למזרח ולמערב (דהי״א י״ב),
כ׳) מאשר שמנה לחמו, שהיו מספיקין שמן המשחה שהכרמל בשבט אשר היה ולכן כתיב מאשר ולא כל אשר. והוא יתן מעדני מלך, שהרי בגבול נחלתו היה אלמלך על שם מעדני מלך, דכתיב ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר וגו׳ ואלמלך (יהושע י״ט:כ״ד).
כ״א) נפתלי אילה שלוחה, שהיו קלים כאילה לרוץ. הנותן אמרי שפר, שהיו לשונם של שבט נפתלי מתוקים כדבש בדברי אגדה. אמרו ז״ל על נפתלי ממש, כשבאו לקבור את יעקב במערה עמד עשו לעכב שהיה אומר לו אתה קברת את לאה אשתך במערה, מעתה אין לך חלק בה כי אם חלקי נשאר, וכבר יעקב אבינו קנה חלקו ממנו שנאמר אשר כריתי לי בארץ כנען ואין כריה אלא מכירה, עד שקפץ נפתלי להביא השטר של המערה במצרים. חושם בן דן היה חרש וכשראה עשו מונע מלקבור את יעקב מיד דקרו [במקל אשר] בידיו על צואריו והתיז את ראשו ונפלו שתי עיניו על מטתו של יעקב אבינו שפתח עיניו וראה נקמה ושמח, שנאמר ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע (תהילים נ״ח:י״א). באותה שעה נתקיימה נבואת רבקה שאמרה למה אשכל גם שניכם יום אחד, שאע״פ שלא מתו שניהם ביום אחד נקברו שניהם ביום אחד.
כ״ב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמר שתי פעמים בן פורת, על שם מנשה ואפרים. עלי עין מלמד שאין עין הרע שולט בזרעו של יוסף, אל תקרי עלי עין אלא עולי עין. ד״א עלי עין שיהא שבטו פרה ורבה כמעין הנובע שנאמר ויפלו חבלי מנשה עשרה וגו׳ וכתיב וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתת לי חלק אחד וגורל אחד עם רב אני עד אשר כה ברכני ה׳, ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה וגו׳ (יהושע י״ז:י״ד-ט״ו) אמר להם החביאו עצמכם ביערים כדי שלא ישלוט בכם עין הרע, אמרו לו אין עין הרע שולט בזרעו של יוסף שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. בנות צעדה עלי שור, שהיו בנות מלכים צועדות על החומה לראות את יוסף בשעה שהרכיבו אותו במרכבת המשנה ולא נתן עיניו באחת מהן.
כ״ג) וימררוהו ורובו, אלו אחיו, וישטמוהו בעלי חצים אלו שמעון ולוי דכתיב ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל״ז:י״ח).
כ״ד) ותשב באיתן קשתו, זש״ה ויהי כהיום הזה ויבא יוסף לעשות מלאכתו ואין איש וגו׳ (שם ל״ט), באותו שעה נתגבר יצרו עליו ונראתה דמות יעקב בחלון ואמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיחקקו על אבני השהם ואתה עמהם, רצונך שתמחה מהם? מיד ותשב באיתן קשתו מלמד ששב קשתו לאיתנה. ויפוזו זרועי ידיו, מלמד שנתפזרו זרעו מבין צפרניו, מידי אביר יעקב, מאביר תוכחת יעקב. משם רועה אבן ישראל, כדי שיהא חקוק באבן ישראל, דכתיב ששה משמותם על האבן האחת. ד״א ותשב באיתן קשתו זה זכותו של יוסף, ויפוזו כמו מפז רב, מידי אביר יעקב שעמדה לו זכותו של יעקב, שכשם שיעקב אביו לא יכלו לו אחיו כך יוסף לא יכלו לו אחיו. משם רועה אבן ישראל, אב־בן שהרי יוסף כלכל אביו ואת אחיו ואת בית אביו.
כ״ה) מאל אביך ויעזרך, כלומר מאל אביך היתה עזרתך, ויעזרך גם מעתה. ואת שדי, מי שאמר די לצרותי יאמר די לצרותיך, ויברכך, וכה״א עד אשר כה ברכני ה׳ (יהושע י״ז:י״ד). ברכת שמים מעל, היא ברכה שבירך יצחק את יעקב שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים. ברכת שדים ורחם, שדים אלו מזונות ורחם אלו בנים. ד״א שדים זו זכות אבות וכה״א אני חומה ושדי כמגדלות (שיר השירים ח׳:י׳) ורחם זו זכות אמהות.
כ״ו) ברכות אביך זה יעקב, גברו על ברכות הורי זה יצחק, עד תאות גבעות עולם זה עומדת לעולם, תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו, שמשעה שנמכר יוסף הזיר עצמו מן היין, שנאמר וישתו וישכרו עמו (בראשית מ״ג:ל״ד) עד אותו הזמן לא שתו יין לא הם ולא הוא.
כ״ז) בנימין זאב יטרף, שבט גדול וחזק, מה הזאב חוטף כך בני בנימין היו חוטפים נשים, מפני השבועה אשר נשבעו בני ישראל ארור נותן אשה לבנימין, וכתיב וחטפתם לכם. בבקר יאכל עד, זה שאול בן קיש שהכה את עמלק, ולערב יחלק שלל זה מרדכי שנאמר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן (אסתר ח׳:ב׳). ד״א בבקר יאכל עד זה תמיד של שחר ולערב יחלק שלל זה תמיד של בין הערבים, שהרי המזבח היה בחלקו של בנימין, וכן משה רבינו אמר לבנימין ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו (דברים ל״ג:י״ב).
כ״ח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, לא פחות ולא יותר, כשם שהיו חקוקים על אבני האפוד ועל אבני השהם. וזאת אשר דבר להם אביהם, אמר להם אימתי הברכות האלו מגיעות לכם בזמן שיבא משה ויברך אתכם בזה הענין, שנאמר וזאת הברכה אשר ברך משה. ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך אותם, מה ת״ל? שבירך את יהודה בגבורתו של אריה ואת יוסף בכחו של שור ואת נפתלי בקלותה של אילה, שמא תאמר שזה גדול מזה, ת״ל ויברך אותם כולם שוים, ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה שעורים ולנפתלי חטים יכול לא יהו אוכלים אלו משל אלו? ת״ל איש אשר כברכתו ברך אותם הכליל הברכה לכולם.