[מובא במעשיות ובמדרש עשרת הדברות (ע״ע)]
מעשה בשני בני אדם לסטים שיעצו ואמרו: "נלך ונעמוד על אם הדרך ואם יבואו בני אדם עם ממון נעמוד עליהם ונהרגם ונקח מהם את ממונם."
אמר האחד: "איך נעשה? אם יודע הדבר – ויהרגונו."
אמר האחר: "אני אתן לך עצה: נחפור שני בורות, באחד נשליך הפגרים ובאחד נשים הממון."
אמר האחד: "כן דברת."
ויעשו הבורות וכל מי שהיה עובר שם היו הורגים אותו ומשליכין אותו בבור האחד ונוטלין ממונו וטומנין אותו בבור השני. פעם אחת עברה סיעה של בני אדם.
אמר אחד מהם: "כבר עברתי פה פעם אחת ומצאתי דרך סלולה ועכשיו עלתה עשבים, אי אפשר בלא שום דבר, נחפש אולי נמצא כלום."
חיפשו ומצאו שם שני בורות, באחד ממון ובאחד פגרים.
אמר להם: "הלא אמרתי לכם לאמור, כי אם נחפש נמצא שם כלום. נחפש עוד בעבור הלסטים אולי נמצא אותם."
הלכו ומצאום נחבאים.
אמרו להם: "מה טיבכם בכאן?"
בא מלאך המוות וחטף את דבריהם ואמרו: "עונותינו הביאונו לכאן."
תפסום והוליכום לבית המלך ואמרו: "אדונינו המלך מצאנו אלו הלסטים וכבר הרגו אנשים הרבה."
אמר להם המלך: "היאך עשיתם?"
סיפרו לו כל המעשה, מיד ציווה המלך לאסרם בזיקים ואסרום ונגדום מאד בכל יום ולא נתנו להם שום דבר מאכל אלא לחם צר ומים לחץ, ויעשו להם כן עד שמתו במיתה משונה.
ולכן יזהר אדם שלא ישפוך דם נקי, ואם הוא הורג נפש מיד הקב"ה מוסרו לחמשה מלאכי חבלה על שלא קיים חמשה חומשי תורה. האחד מכהו והשני מונה כדרך שמכין ומונין בית דין (במלקות), השלישי מוציא אור מגופו ושורפו, הרביעי מוציא ומביא חצבי אבנים קטנים ואומר לו דקדק אלו בשיניך שכל מה שגזלת בשיניך אכלת, והחמישי מביא אביו ואמו ומעמידם בפניו ואומר להם: "מפני מה לא הדרכתם את בנכם בדרך ישרה וטובה ולא למדתם אותו תורה ומצות כדי שיפרוש עצמו מן העבירות?"
מיד נותנים להם רשות לענוש אביו ואמו, ואותו הרוג שמח, שנאמר 'ישמח צדיק כי חזה נקם' [תהלים נח, יד]. על כן ציווה: לא תרצח.