הוספה למזמור קי״ט
(בסימנים הראשונים נרשמו הדברים בנוסחא אחרת)
א׳) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ – אמר שלמה המלך (משלי כ' ז') מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו, ואם בניו אשריהם בעבורו, הוא על אחת כמה וכמה. והקב״ה לא בקש מאברהם אלא שיהיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳), וכן אמר משה לישראל תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (דברים י״ח:י״ג) – לפני ה׳ אלהיך אין כתיב כאן, אלא עם ה׳ אלהיך. אם היית תמים הרי אתה עם ה׳ אלהיך, למה? שאף הוא תמים, שנאמר בו הצור תמים פעלו, וישראל תמימים, והתורה תמימה, שנאמר תורת ה׳ תמימה, לכך נאמר אשרי תמימי דרך. תמימים וחסידים היו דור המדבר, וכן היה ר׳ אלעזר אומר, אמר להם הקב״ה אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח (תהלים נ' ה'). שלא קבלו ישראל את התורה [עד שהלכו] י״ב מיל לפניהם וי"ב מיל לאחריהם על כל דבור ודבור, לכן נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳. בתמימות קבלו ישראל את התורה, אמר להם כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, ולא אמר להם למה, אלא קבלו עליהם. אמר להם וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ וגו' (ויקרא י"ט כ"ג), ולא אמר להם למה, אלא קבלו עליהם. ואף משקבלו עליהם, לא אמרו לו מה שכרן שנעשה אותם, לכך נאמר אשרי תמימי דרך וגו׳.
ב׳) אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ – מהו אשרי נוצרי עדותיו, אם נצרת אותה היא נוצרת אותך, וכן שלמה אמר שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה כִּי לֶקַח טוֹב וגו׳ (משלי ד', א'- ב'), וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי וגו', אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ (שם ו'), החזק במוסר וגו' (משלי ד׳), לכך נאמר אשרי נוצרי עדותיו וגו׳ וכן הוא אומר בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ וגו׳ (משלי ו' כ"ב).
ג׳) אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ – מהו אף, אין האף נוגע בהם, למה כי לא פעלו עולה אלא הלכו בדרכיו של הקב״ה, לכך נאמר בדרכיו הלכו.
ד׳) אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד – בכל מקום צוה הקב״ה על התורה, צוה אותם בתורה צוה אותם בנביאים צוה אותם בכתובים, וכן הוא אומר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת (משלי כ״ב:כ׳), ואומר ושמעת ישראל ושמרת לעשות (דברים ו׳:י״ב), ואומר רק השמר לך ושמור נפשך מאד (שם ד׳), מהו השמר לך, אלא אמר הקב״ה אם שמרת את התורה אני שומר את נפשך, לכך נאמר השמר לך וגו׳ כל ימי חייך (שם), מהו כל ימי חייך, אם עשית את התורה כל ימי חייך – תזכה שתראה בנים ובני בנים, לכך נאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. ואם ראית בנים ובני בנים – הרי שלום, שנאמר וראה בנים לבניך שלום על ישראל (תהילים קכ״ח:ו׳).
ה׳) בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ לִשְׁמֹר כִּדְבָרֶךָ – אמר שלמה בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳), אם ידעת להקב״ה בכל דבר ודבר הוא יישר אורחותיך (שם), וכן דוד אומר שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים ט״ו), ובשביל ששויתי ה׳ לנגדי תמיד, לכן שמח לבי ויגל כבודי וגו׳ (שם). מה אף בשרי ישכון לבטח? אלא אמר דוד יודע אני שאין הרמה שולטת בבשרי, וכך הם הצדיקים נוחים בלא רמה, למה? ששוקדים ושוחרים וחוקרים באיזה דבר יבואו לחיי העוה״ב, לכן דוד אומר תודיעני אורח חיים וגו׳ (שם). וכן משה אמר להקב״ה ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך (שמות ל״ג:י״ג), וכן הוא אומר הדריכני באמתך ולמדני (תהילים כ״ה:ה׳), וכן הוא אומר הורני ה׳ דרכך וגו׳ (שם כ״ז), וכתיב כֹּה אָמַר ה׳ עִמְדוּ עַל דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם אֵי זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב וּלְכוּ בָהּ (ירמיה ו׳ ט"ז), ראו באיזה דרך הלך אברהם ובאיזה דרך הלך נמרוד – ואיזה מהם הצליח, הוי בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ.
ו׳) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוותֶיךָ – הלב הזה הוא מכניס הצדיקים לג״ע, ולבן של רשעים מורידם לגיהנם, וכה״א הִנֵּה עֲבָדַי יֹאכֵלוּ וְאַתֶּם תִּרְעָבוּ הִנֵּה עֲבָדַי יִשְׁתּוּ וְאַתֶּם תִּצְמָאוּ וגו׳ הִנֵּה עֲבָדַי יָרֹנּוּ מִטּוּב לֵב וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ (ישעיה ס"ה, י"ג י"ד), וכן היה דוד אומר לשלמה בנו, וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה׳ וגו׳ (דהי"א כ"ח ט').
ז׳) בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ – אין יצר הרע שולט אצל התורה, ומי שהתורה בלבו אין יצה״ר שולט בו ולא נוגע בו, וכן הוא אומר אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה (משלי ח׳:י״ב), במקום ששכנתי סביבותי ערמה, ובערמה אין יצה״ר שולט, וכה״א תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו (תהלים ל"ז ל"א). וכן משה אומר ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם, לכך נאמר בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ.
ח) גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וְאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ – אמר ישעיה כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם וגו' (ישעיה נ"ט י"ח), כך הקב״ה משלם לרשעים לפי שהם גומלים, ולצדיקים משלם להם כמעשיהם, משלם לרשעים חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו (שם), ומשלם גמול לצדיקים, וכן הוא אומר אַךְ טוֹב לְיִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְבָרֵי לֵבָב (תהלים ע״ג א'), וכן הוא אומר אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו (ישעיה ס״ג ז'), אין הקב״ה משלם כלום על חנם לא לרשעים ולא לצדיקים, הרעה הבאה על הרשעים לא הקב״ה מביאה עליהם, וכן הוא אומר מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב (איכה ג׳ ל"ח), אלא הם גומלים לנפשם, וכן הוא אומר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם (ישעיה ג' ט'). ומהו גומל לצדיקים? חיים חנם, וכן הוא אומר בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה׳ וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי וגו׳ הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי (תהלים ק״ג א' – ד'), ולא אלה בלבד אלא הרבה צדקות הוא עושה, שנאמר עֹשֵׂה צְדָקוֹת ה׳ וּמִשְׁפָּטִים לְכָל עֲשׁוּקִים (תהלים ק"ג ו'), וכן הוא אומר שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה׳ גָּמַל עָלָיְכִי (שם קט"ז ז') ומה גמל לי, כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת וגו', וכן אמר דוד להקב״ה חיים אתה גומל לי, גְּמֹל עַל עַבְדְּךָ אֶחְיֶה וגו׳, ומפני מה אתה גומל חיים לי, מפני שאֶשְׁמְרָה דְבָרֶךָ. חיים היא התורה, וכן הוא אומר נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד׳ י"ג), לכך נאמר גמול על עבדך אחיה.
ט׳) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ – א״ל דוד להקב״ה: רבש״ע, רצונך שאשמור דבריך, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, ואם אין אתה גולה עיני מנין אני יודע, לכך נאמר גל עיני ואביטה וגו׳. ואע״פ שעיני פתוחות איני יודע כלום, בוא וראה – אע״פ שהיה שמואל נביא לא היה יודע כלום עד שגלה הקב״ה את אזנו, שנאמר וה׳ גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל וגו׳ (ש"א ט' ט"ו), וכן נבוכדנצר אמר מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין (דניאל ב' מ"ז), וכן דניאל אומר וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי (שם ל'). ואומר, הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא (שם כ"ב), וכן דוד אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ולמה? פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה (תהלים קל״ט ו'), פליאה – זו תורה, וכן הכתוב אומר פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ (תהלים קי"ט קכ"ט), לכך נאמר נפלאות מתורתך. אוצרות – היא התורה, וכן הכתוב אומר אוצר נחמד וגו׳ (משלי כ״א:כ׳). מטמונית – היא התורה, וכן הכתוב אומר אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה (משלי ב' ד'). הרבה דלתות יש בה, הרבה פתחים יש לה, וכן הוא אומר אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹותַי יוֹם יוֹם (שם ח׳ ל"ד). וכן אמר דוד, פלאות – היא התורה, אמר משה אינה נפלאת, שנאמר לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וגו׳ (דברים ל׳ י"א), לא נפלאת היא אלא ממך שלא עמלת בה, לכך נאמר נפלאות מתורתך.
י׳) גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ – וכי גר היה דוד, אלא א״ל כשם שהמתגייר היום אינו יודע כלום בתורה, כך עיניו של דוד פתוחות ואינו יודע בין ימינו לשמאלו כלום בתורה. ומה אם דוד שאמר כל השירות וכל המזמורים הללו, אמר גר אנכי בארץ ואיני יודע כלום, אנו על אחת כמה וכמה שאין אנו יודעים כלום בתורה, לכך נאמר גר אנכי בארץ. וכן הוא אומר כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ (דהי"א כ"ט ט"ו), עבר הצל הזה – כן האדם, ואימתי ימינו הם כצל? אם אינם לומדים ועוסקים בתורה. וכן שנו רבותינו היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק (אבות פ״ב), לכך נאמר גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ.
י״א) גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת – מהו גרסה נפשי? א״ל לא היה להרחיק פרשה אחת, הייתי פותח את הפרשה והייתי רואה היפה הימנה, לא היה לי פנאי להרחיק, ובשביל כן הייתי גורס, אלא מי יוכל להרחיק שכבר נאמר אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם (איוב י״א ט'), בשביל כן הייתי גורס אותה, לכך נאמר גרסה וגו'. (המאמר קשה הבנה, ונראה שכוונתו לומר בשביל שהתורה ארוכה ורחבה אי אפשר לו ללמוד אותה כולה כי אין לו פנאי, ולא יוכל למלאות תאותו לגרוס אותה).
י״ב) דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ – אמר ישעיה יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (ישעיה מ' ח'), קיימים הם דברים שאמר הקב״ה ליעקב אבינו, שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ (בראשית כ״ח:י״ד), כשם שעפר הארץ מדושה לכל, כך יהיו בניך מדושים לכל, ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם, כך בניך מכלים כל אומות העולם והם קיימים לעולם. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה (שם), וכן ישעיה אמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלם (ישעיהו נ״ב:ב׳), וכן בני קרח אמרו לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ (תהלים מ"ד כ"ו), מיד קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ (שם), וכן חנה אומרת מֵקִים מֵעָפָר דָּל (ש"א ב' ח'), הגיעו הם לארץ – הקימות אותם, על כן דוד אמר דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי וגו׳.
י״ג) דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ – מהו ספרתי? התוודיתי ואמרתי כל מה שחטאתי, ולמה הכיתני? אלא בשביל שחטאתי, וכן הוא אומר חָטָאנוּ וְעָוִינוּ הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ וְסוֹר מִמִּצְוֹתֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ (דניאל ט' ה'), וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה׳ אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים (דניאל ט' י'), ובשביל שלא שמענו הִנֵּה אֲנַחְנוּ הַיּוֹם עֲבָדִים וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ לֶאֱכֹל אֶת פִּרְיָהּ וְאֶת טוּבָהּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֲבָדִים עָלֶיהָ (נחמיה ט' ל"ו), ואע״פ שאנחנו עבדים בה כורתים אנו לך אמנה, וכה״א וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ (שם י' א'), וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ (שם ט' ל"ג), לכך נאמר דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי, ואע״פ שחטאתי הודיתי לך, לכך למדנו חקיך.
י״ד) דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ – מה הבינני? א״ל דוד: רבוני, אל תאמר לי הרי הם לפניך התבונן אתה לעצמך, אם אין אתה מבינני איני יודע כלום, לכך נאמר דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ.
ט״ו) דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ – מהו מִתּוּגָה? מן השברים שבא אלי, אין שנה שאין בה שבר, אין חדש שאין בו שמועה, אין יום שאין בו צרה, הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא וּשְׁמֻעָה אֶל שְׁמוּעָה תִּהְיֶה (יחזקאל ז' כ"ו), לפיכך דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ. מהו כִּדְבָרֶךָ? כשם שאמר משה לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וגו' (דברים כ"ט י"ב). דבר אחר, דלפה נפשי מתוגה – טיפה היום טיפה למחר, עד שהיא מתמצה ויוצאה, לכך נאמר דלפה נפשי מתוגה.
ט״ז) הוֹרֵנִי ה׳ דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב – אמר שלמה, אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ וגו׳ יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ (משלי ג׳:ט״ו), שלשה בני אדם שאלו חכמה מהקב״ה – דוד ושלמה ומלך המשיח. דוד אמר הורני ה׳ חקיך, שלמה אמר חכמה ומדע תן לי וגו' (דהי״ב א׳), א״ל החכמה והמדע נתון לך (שם). מלך המשיח – שנאמר לִשְׁלֹמֹה אֱלֹהִים מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן וגו׳ (תהלים ע״ב א'), לכך נאמר הורני ה׳ דרך חקיך.
מהו הורני? אמר דוד אל תאמר לי הרי הם לפניך, למוד מעצמך, אלא אתה הורני, שנאמר הבינני ואצרה תורתך, לכך נאמר הורני ה׳ דרך חקיך. מהו דרך? עשה אותם לפני דרך. וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב – מה עקב? שתהיה בידי התורה עד עקב, אדם שהוא עוסק בתורה כל ימיו ומניחה, מה בידו כאילו לא עסק בה, וכן לכל דבר. למה״ד – למי שהיה עושה עששית למלך והביאה לו ונשברה, מה בידו? כאילו לא עסק בה, וכן שהיה עושה כלי נאה ונשבר בידו, מה בידו? כאילו לא עשאו. כך אדם שהיה עוסק בתורה כל ימיו ויגע בה ואח״כ הניחה, מה בידו? דואג שהיה עוסק בתורה ואח״כ הניחה, וכן אחיתופל, מה הועילו? אלא אמר דוד הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב, וכן הוא אומר הנחמדים מזהב ומפז רב וגו׳, גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב (תהילים י״ט:י״ב), וכן הוא אומר שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול (שם קי״ט).
י״ז) וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ ה׳ תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ – אותן החסדים שאמרת לאבותינו, וכה״א תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז׳:כ׳), וכן משה אמר נחית בחסדך עם זו גאלת (שמות ט״ו:י״ג), כך אמר דוד ויבואני חסדיך ה׳, ומהו החסד שאתה עושה עמנו? שאתה מושיענו, ואם אתה מושיענו יש לי פה לומר ולענות למחרפים אותי אע״פ שעכשיו איני משיב להם, שנאמר נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ (תהלים ל"ט י'), רצונך שאענה אותם? הָסֵר מֵעָלַי נִגְעֶךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ אֲנִי כָלִיתִי (שם ל"ט י"א), לכך נאמר ואענה חורפי דבר והם מחרפים אותי עליך, שנאמר כִּי עָלֶיךָ נָשָׂאתִי חֶרְפָּה כִּסְּתָה כְלִמָּה פָנָי (שם ס"ט ח'), וכן הוא אומר כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי וָאֶבְכֶּה בַצּוֹם נַפְשִׁי (שם ט' -י'), ומה הם מחרפים אותי? אומרים לי איה אלהיך (שם מ״ב), א״ל הקב״ה בשבילי אתם מתחרפין – אני מסיר חרפתכם, וכה״א בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה׳ אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יְהוָה דִּבֵּר (ישעיה כ״ה ח'). ומה כתיב אחריו? וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ וגו׳, והרשעים שהיו אומרים איה אלהיך, יודו ויאמרו זֶה ה׳ קִוִּינוּ לוֹ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ (שם ט').
י״ח) זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי – אמר ירמיה, ה׳ עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה הִכִּיתָה אֹתָם וְלֹא חָלוּ (ירמיה ה' ג'), מהו וְלֹא חָלוּ? לא חזרו בתשובה. א״ל, ומה אתה אומר? אמר, ה׳ עֵינֶיךָ הֲלוֹא לֶאֱמוּנָה, היכן היא אותה האמונה שהאמין אברהם, שנאמר והאמין בה׳ (בראשית ט״ו:ו׳), וכן דוד אמר זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ, אותו הדבר שקיימת לאברהם בין הבתרים שנאמר זְכֹר דָּבָר לְעַבְדֶּךָ עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי, על הדברים אני מיחלת, מה שאמרת לאברהם והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים (שם כ׳׳ב), לכך נאמר על אשר יחלתני.
י״ט) זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי – על הדברים האלה אני מתנחמת, על מה שאמרת וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם (שמות ל״ב:י״ג), לכך נאמר זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
כ') זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי – מה הליצוני? מליצים *(לצנות) הם אומרים לי, מי שהגלה אתכם עוד אינו משיב אתכם, וכה״א פְּנֵי ה׳ חִלְּקָם לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם (איכה ד' ט"ז), וכה״א סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר (שם ט"ו), לכך נאמר זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, ואעפ״כ מתורתך לא נטיתי (שם). ועוד חוזרין ואומרים לי, לא תמולו ולא תשמרו את השבתות ולא תקראו [בתורה], ואני מתיירא ממך ואין אני שומע להם, שהם חציר יבש, כשם שאין החציר קיים כך אין דבריהם קיימים, וכן אמר הכתוב יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ (ישעיה מ' ח'), וכשם שאתה קיים לעולם כך דבריך קיימים לעולם, שנאמר וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (שם).
כ״א) חֶלְקִי ה׳ אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ – אמר משה כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה׳ אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר וגו׳ (דברים י"ד ב') בכם בחר ה׳ אלהינו אין כתיב כאן, אלא וּבְךָ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ, אפילו אחד מכם חביב לפני הקב״ה יותר מכל האומות, וכן ישעיה אמר כל הגוים כאין נגדו וגו' (ישעיהו מ׳:י״ז) לכך נאמר בך בחר ה׳ אלהיך, הוא בחר בכם ואתם בחרתם בו. וכן הוא אומר, כי יעקב בחר לו יה וגו' (תהילים קל״ה:ד׳), ה׳ בחר ביעקב ויעקב בחר בה׳, וכן הוא אומר אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו׳:ג׳), הוא אומר לכם חלקי אתם ואתם אומרים לו חֶלְקִי ה׳ אָמְרָה נַפְשִׁי (איכה ג׳ כ"ד), וכה״א חלקי ה׳ אמרתי, והקב״ה אומר לכם חלקי אתם ושלי אתם, ומה אני מבקש מכם? דברים, שנאמר והיו הדברים האלה וגו׳ (דברים ו׳:ו׳), וכה״א ושמתם את דברי אלה וגו׳ (שם י״א), לכך נאמר חלקי ה׳ אמרתי וגו׳, חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ, וחנותי את אשר אחון וגו׳ (שמות ל״ג:י״ט).
כ״ב) טוֹב עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ ה׳ כִּדְבָרֶךָ, טוֹב אַתָּה וּמֵטִיב לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ, טוב אתה – בעולם הזה, ומטיב – לעולם הבא, טוב היית לאבות ומטיב לבניהם אחריהם, לכך נאמר טוב אתה ומטיב.
כ״ג) טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ – ומהו טפלו? אמרו, הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ (שמות א' י'), אֲנִי בְּכָל לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ, וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו׳ (שם), טפלו עלי שקר זדים, מהו שנאמ וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וגו' (שם) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, ובאותה צרה אֲנִי בְּכָל לֵב אֱצֹּר פִּקּוּדֶיךָ.
כ״ד) יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ – אמר איוב יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי וגו' הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וגו' עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וגו׳ (איוב י׳:ח׳). מי עשה כל אלה? אמר דוד, אתה האלהים ידיך עשוני ויכוננוני, הכלי הזה בזמן שהוא נאה מי משתבח? הוי אומר מי שעשאו, כך אמר דוד – אני הכלי ואתה הוא האומן, עשה אותי נאה בשביל שיקלסוך, לכך נאמר יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי. מהו הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ? אמר דוד, החבית של יין אין נותנין לתוכה יין עד שיזפתו אותו בזפת, כך זפתני ואח״כ שים בי יין, הבינה היא הזפת והתלמוד היא היין, הבינני – תן בי בינה ואח״כ ואלמדה מצותיך. קנה חכמה קנה בינה וגו׳ ובכל קניניך קנה בינה (משלי ד׳:ז׳), וכן הוא אומר לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה (שם א׳), מי שיש לו חכמה ואין לו בינה דומה למי שיש בידו פת ואין לו מה יאכל בה, ומי שיש לו בינה ואין לו חכמה דומה למי שיש בידו תבשיל ואין לו פת שיאכל בו, ומי שיש לו חכמה ובינה דומה למי שיש בידו פת ותבשיל והוא אוכל שניהם ושבע, כך אמר דוד – הלחם היא החכמה, והתבשיל היא הבינה, ומי שאין בידו לא זו ולא זו אין בידו כלום, מנהגו של עולם אדם עושה לו חלוק במאה מנה ואין לו מה לאכול – אינו כלום, כך אמר הבינני ואלמדה מצותיך.
כ״ה) יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי – אימתי ישראל שמחין, כשהן רואים למלך או לנשיא שלהן עוסק בתורה, וכן הוא אומר ירנו וישמחו חפצי צדקי (תהילים ל״ה:כ״ח) ומה כתיב אחריו? ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך (שם), הוי כל זמן שהמלך עוסק בתורה ישראל שמחין, לכך נאמר יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ.
כ״ו) יָדַעְתִּי ה׳ כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי – כך אמר דוד, כל המשפטים והיסורין שהבאת עלי, והענויים, באמונה הבאת עלי, בצדק עשית, איני קורא תגר, באותה שעה ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך, וכן הוא אומר ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה (שמואל ב ט״ו:ל׳), יכול שקרא תגר או קינה? לא אמר אלא מזמור, שנאמר מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ (תהלים ג' א') לכך נאמר ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך. א״ל, רבוני עניתני, נחמני כשם שעניתני.
כ״ז) יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ – איזו היא אמירה? אותה שאמר איתן האזרחי, וְכַתּוֹתִי מִפָּנָיו צָרָיו וגו׳ (שם פ"ט כ"ד) לכך נאמר כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ.
יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי – אמר דוד, הבא עלי מאותן הרחמים שבהם בראת את העולם, וכן הוא אומר זכור רחמיך וגו׳ (שם כ״ה), לכך נאמר יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה וגו׳.
כ״ח) יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ – אמר דוד אע״פ שהרשעים הם מעותים אותי, לא הנחתי את התורה, וכן הוא אומר אֶת אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת וגו׳ (ש״ב כ"א כ"ב), אע״פ שעמדו עלי לא הנחתי את התורה, אלא וַיְדַבֵּר דָּוִד לה׳ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת וגו׳ (שם כ"ב א').
כ״ט) יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ. יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ – אמר ליה קדירה שאכלתי בה חולין לא אכלתי בה קדשים למען שלא אהיה מתבייש, לכך נאמר וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים ק"ט כ"ב) וכתיב יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ, וכתיב לב טהור ברא לי אלהים (שם נ״א), הלב הוא שמבייש את האדם, למה? שיודע מה עשה ומתבייש מעצמו, לכך נאמר לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר (משלי י״ד:י׳), והלב הוא שמח, וכן הוא אומר נתת שמחה בלבי (תהילים ד׳:ח׳), לכן אמר דוד יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ. וכמו שהיה מבקש דוד כך נתן לו הקב״ה, שנאמר וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וגו׳ (שם מ"א י"ג) לכך נאמר לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ.
ל׳) כָּלְתָה לִתְשׁוּעָתְךָ נַפְשִׁי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי – אמר ירמיה לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ וגו' כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ וגו' הֲשִׁיבֵנוּ ה׳ אֵלֶיךָ (איכה ה' כ"א), וכן הוא אומר, עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ (ירמיה ח' כ'), ואמר דוד: עַד אָנָה ה׳ תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח (תהילים י״ג:ב׳), אַתָּה יָדַעְתָּ ה׳ זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי וְהִנָּקֶם לִי מֵרֹדְפַי אַל לְאֶרֶךְ אַפְּךָ תִּקָּחֵנִי (ירמיה ט"ו ט"ו), אתה ארך אפים ואנו קצרי רוח, וכל שאתה מאריך אפים נפשנו כלתה, לכך נאמר כלתה לתשועתך נפשי וגו'.
ל״א) כָּלוּ עֵינַי לְאִמְרָתֶךָ לֵאמֹר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי – מהו כלו עיני? על מה שאמר כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי (דניאל י"ב ז') ועברו מועדי מועדים ולא נחמתני, לכך נאמר מָתַי תְּנַחֲמֵנִי.
כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר חֻקֶּיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי – לא כן אמר דניאל יִתְבָּרֲרוּ וְיִתְלַבְּנוּ וְיִצָּרְפוּ רַבִּים (שם י"ב י'), הרי כבר נתלבננו כבר נצרפנו, הרי עברו עלי הצרות כלם, שנאמר כִּי הָיִיתִי כְּנֹאד בְּקִיטוֹר, יש צריפה גדולה מזו? מתי תושיענו, כשנמות? כמה ימי חיינו, שנאמר כַּמָּה יְמֵי עַבְדֶּךָ (תהלים קי"ט פ"ד), אע״פ שהוצאת את ישראל ממצרים, מה אנו חוששים? אותם שנכבשו תחת הבנין, אם רצונך עשה לעינינו, שנאמר יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ (תהלים ע"ט י'), אמר הקב״ה, לעיניכם אתם מבקשים שאעשה – וכן אעשה, שנאמר וְשִׁלַּמְתִּי לְבָבֶל וּלְכֹל יוֹשְׁבֵי כַשְׂדִּים אֵת כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְצִיּוֹן לְעֵינֵיכֶם (ירמיה נ"א כ"ד).
ל״ב) כָּרוּ לִי זֵדִים שִׁיחוֹת אֲשֶׁר לֹא כְתוֹרָתֶךָ – כך אמרו ישראל אל הקב״ה, לא שיחה אחת כרו לי הרשעים אלא שיחות הרבה, כתבת בתורה אֹותוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד (ויקרא כ"ב כ"ח) ועלי כתיב אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה (הושע י' י"ד), כתבת בתורה וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר (ויקרא י"ז י"ג), ועלי כתיב שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם (תהלים ע"ט ג'). אמר להם הקב״ה, אל תאמרו כן אלא לעצמן כרו, שנאמר כֹּורֶה שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּול (משלי כ"ו כ"ז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל (תהלים ז' ט"ז), וכתיב תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע (שם ל"ה ח').
ל״ג) כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּודֶיךָ – מהו כִּלּוּנִי? בקשו הרשעים לכלותינו מן העולם אלולי כמעט רחמת עלינו, וכן הוא אומר בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ (אסתר ו' א'), אלולי לא נדדה שנתו כמעט היו מכלין אותנו, שנאמר להשמיד וגו׳ (שם ג׳), לכך נאמר כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ.
ל״ד) כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדוּת פִּיךָ – אין הקב״ה גואל את ישראל אלא כדי שיעשה התורה, ואלולי לא עזבו את התורה לא היו גולים לעולם. אמרו לו, עכשיו שגלינו גואלנו ואנו שומרים את התורה, לכך נאמר כחסדך חייני וגו׳, וכתיב ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד (שם), שלא נתת תורה לישראל אלא שישמרו אותה לעולם, וכן הוא אומר כי גבר עלינו חסדו וגו' (תהילים קי״ז:ב׳), וכתיב ואני זאת בריתי אותם וגו׳ (ישעיהו נ״ט:כ״א), אם עשיתם כן מה כתיב אחריו? קומי אורי וגו׳ (שם ס׳).
ל״ה) לְעוֹלָם ה׳ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם – אמר ישעיה יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם (שם מ׳), וכן אמר דוד, לְעוֹלָם ה׳ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם, ולמה הוא נצב? שאינו נעשה לא על פי עד אחד ולא על פי שנים' אלא כל ב״ד העליון מתמנין עליה, ומהו אומר אֵל נַעֲרָץ בְּסוֹד קְדֹשִׁים רַבָּה (תהלים פ״ט), וכן דניאל אומר גְזֵרַת עִירִין פִּתְגָּמָא (דניאל ד' י"ד), וכן הוא אומר בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס דָּבָר נִגְלָה לְדָנִיֵּאל וגו׳ (שם י' א'), ולמה הוא אומר וְצָבָא גָדוֹל (שם), אומר שצבא גדול מתמנין בה, לכך נאמר וֶאֱמֶת הַדָּבָר וְצָבָא גָדוֹל. אמר איוב, וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ (איוב כ"ג י"ג), אמרו למיכיהו אתה מה ראית, אמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא וגו' (מלכים א כ״ב:י״ט) ויאמר ה׳ מי יפתה וגו׳ ויאמר זה בכה וזה אומר בכה (שם), הרי ישראל מתמנין עליו, לכך נאמר לְעוֹלָם ה׳ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
ל״ו) ד״א, דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם – איזה דבר הנצב בשמים? אלא אמר הקב״ה, על מה השמים עומדים? על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים וגו׳ ויהי כן, וכתיב, כי הוא אמר ויהי (תהילים ל״ג:ו׳), אותו הדבר שאמר הוא עשה, לכך נאמר הוא צוה ויעמוד, בדבר ה׳ שמים נעשו (שם), ובאותו הדבר שברא אותן, בו הם עומדים לעולם, לכך נאמר לְעוֹלָם ה׳ דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.
ל״ז) לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד – השמים והארץ עומדין על האמונה, שנאמר חַסְדֵי ה׳ עוֹלָם אָשִׁירָה לְדֹור וָדֹור וגו׳ (תהלים פ״ט ב'), וכן הוא אומר מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מֵחַטָּאתִי (משלי כ' ט'), הֵן בִּקְדֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וְשָׁמַיִם לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו (איוב ט"ו ט"ו), ומי נמלט והכל עומדין בדין, לכך נאמר לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
ל״ח) לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי – אמרו ישראל, אלולא תורתך שהיתה עמי והיא שעשועי אז אבדתי בעניי, וכן משה אומר בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי (תהלים צ"ד י"ט), וכן פרעה אומר תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר (שמות ה' ט'), ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם משבת לשבת (עי׳ תנחומא וארא סי׳ ו׳, שמ"ר פ"ה י"ט), לכך נאמר לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.
ל״ט) לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי – הם חיים לישראל אלולא היא *(התורה), לא היה חיים, וכן הוא אומר כי הוא חייך (דברים ל'), וכתיב כי מוצאי מצא חיים (משלי ח׳:ל״ה). וכתיב כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (שם ט׳).
מ׳) לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי – אמרו ישראל להקב״ה, יכולה היא פרה לחרוש בשני נירין? לא כך אמרת כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם (ויקרא כ"ה נ"ה), לך אני הושיעני, וכן הוא אומר פְּדֵנִי מֵעֹושֶׁק אָדָם (תהלים קי"ט קל"ד), לכך נאמר לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי.
מ״א) מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי – אמר שלמה אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן וגו׳ (משלי ה' י"ט), אילת אהבים – היא התורה, הכל אוהבים אותה, אמר הקב״ה לישראל וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה (שם כ'), וכן הוא אומר רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ (קהלת ט' ט'), ולכן אמר אני אוהבה, שנאמר מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ וגו׳. כל מי שאוהב את התורה אינו אוהב אלא חיים, וכן הוא אומר רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אמר דוד אני אוהבה, שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך (דברים ו׳:ה׳), וכתיב והיו הדברים האלה (שם), לכך נאמר מה אהבתי תורתך וגו׳, אני הולך והיא עמי, אני ישן והיא עמי, כמו שצויתני וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו (שם י"ז י"ט), וכתיב בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו׳:כ״ב), לא הנחתי אותה כל עיקר, ולפי שלא הנחתיה לא היתה עלי למשאוי אלא זמירות, וכן הוא אומר זמירות היו לי חקיך (תהלים קי"ט נ"ד), ולא זמירות בלבד אלא גם שיחה, שנאמר כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי, ולכן היתה עומדת לי על שונאי.
מ״ב) מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי – היא עמדה ליוסף בבית פרעה, שכן אמר לעבדיו הֲנִמְצָא כָזֶה (בראשית מ"א ל"ח), והיא עמדה לדניאל בביתו של נבוכדנצר, וכן משה אומר ושמרתם ועשיתם וגו' (דברים ד׳:ו׳), לכך נאמר מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶךָ.
כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי – מהו כי לעולם היא לי? שלא עסקתי בספרים אחרים אלא בה, וכן שלמה אומר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ (קהלת י"ב י"ב), ואומר דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ (משלי כ"ה ט"ז), התורה משולה לחבית מלאה דבש, אם נתת לחבית רביעית מים יצאה כנגדה רביעית דבש מתוכה, כך הם אם הכנסת דברים אחרים בתוך לבך יצאו דברי תורה, לכך נאמר כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי.
מ״ג) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִֿי – מהו מכל מלמדי? צריך אדם שיהיו לו חברים ותלמידים בתורה, שאם שכח דבר אחד שואל לחבריו ומזכירים אותו, וכן הוא אומר טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד ... כִּי אִם יִפֹּלוּ הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ... גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם וְחַם לָהֶם (קהלת ד׳:י׳-י״א), לכך נאמר מכל מלמדי השכלתי. ומי גרם לי, שיחת זקנים, שנאמר מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, מהו מזקנים אתבונן? הרבה כבדת את הזקנים ולא הוצאתם ממצרים עד שפרשת ואמרת לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות ג' ט"ז), ולא נתת את התורה עד שאמרת אספם, שנאמר וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳ (שמות י"ט ז'), ואומר מפני שיבה תקום וגו' (ויקרא י״ט:ל״ב), וכן הוא אומר שאל אביך ויגדך (דברים ל״ב:ז׳), מן הכבוד שנתת לזקנים הוא עושה שאצור פקודיך, לכך נאמר מזקנים אתבונן. א״ל הקב״ה, עד עכשיו לא ראית כלום, עדיין יש לך לראות, שנאמר כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַים וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד (ישעיה כ"ד כ"ג).
מ״ד) נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶיךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי – אמר שלמה, וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וגו' דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה (משלי ד' י"ח י"ט), למה הרשעים דומין? למי שהיה מהלך בדרך ולא היה בידו נר והוא נכשל באבן ונפל, פגע באילן והכהו בפניו, מצא נחל נפל לתוכו, לא היה יודע היכן הוא מהלך, כך הרשעים אין להם אורה שנאמר דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, אבל הצדיקים דומין למי שהיה מהלך באפלה והנר בידו, מצא אבן – מסתלק הימנה ולא נכשל בה, ראה אילן – לא הכהו כלל, כך אומר דוד נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶיךָ, וכתיב כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו' כ"ג), וכן אמר דוד אפילו אני מתאוה ומבקש לחטוא אין דברי תורה מניחין אותי, אם בקשתי להלך הם מאירין לפני, לכך נאמר נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶיךָ.
מ״ה) נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ – שני שכרים היה נוטל דוד – שכר השבועה ושכר המצוה, היה נשבע שנוטל הלולב ונוטל, שהוא עושה סוכה ועושה, והיה נוטל שכר השבועה ושכר המצוה של סוכה ושל לולב ושל ציצית ושל תפילין ושל מילה (עי׳ נדרים ח׳.), לכך נאמר נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה.
מ״ו) סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי – אמר שלמה יראת ה׳ שנאת רע (משלי ח׳), כך הקב״ה שונא למי שהוא שונא דרך החיים והולך דרך הרע. א״ל דוד, כל מה שאתה שונא אני שונא, לכך נאמר סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי. מהו סעפים? כל מי שפורש מדרכיו של הקב״ה, וכן הוא אומר בִּסְעַפֹּותָיו קִנְנוּ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם (יחזקאל ל"א ו'), רוצה לומר סעפים, וכן אליהו אמר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִיפִּים (מ״א י״ח) – אמר, לא תאחזו החבל בשני ראשים, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן (יהושע כ"ד ט"ו). סעפים שנאתי – אלו הם בני אדם שמחשבין יראת אלהים מתוך יסוריהן ולא מאהבה, וגם מי שפירש מדרכי האלהים והולך בדרכי בני אדם, אמר דוד לא עשיתי אני אותם לא באונס ולא מיראה – אלא מאהבה, שנאמר ותורתך אהבתי, שנאתי מה ששנאת אהבתי מה שאהבת, בשר ודם פורש כתב גזרתו והכל עושין אותם, אע״פ שעושין אותם אינם עושין אלא מיראה, אני איני כן – אלא מאהבה של תורה אני עושה אותה, וכן הוא אומר מה אהבתי וגו׳. ובשביל שאהבתי אותה אל תניחני אלא סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה.
ד״א, סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי – לאיזה דבר שאמרת לאברהם אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית ט״ו), וכן הוא אומר ותתן לי מגן ישעך (ש״ב כ״ב) ולא לעצמי אלא לכל מי שבוטח בך, וכן הוא אומר מגן הוא לכל החוסים בו (שם), לכך נאמר סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה.
מ״ז) סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי – זה דואג ואחיתופל, שהיה אומר להם מה אתם דוחפים לי, הניחו לי שעה אחת שאשב ואעסוק בתורה, וכן הוא אומר לשאול ועתה ישמע נא אדוני המלך את דברי עבדו וגו׳ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים (ש״א כ״ו), וכי אלהים אחרים היה עובד? אלא אמר דוד בשביל שרדפוני ואיני עוסק בתורה כאילו אלהים אחרים אני עובד, לכך נאמר סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וגו'.
מ״ח) סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי – באיזה אמירה? כשם שאמרת סומך ה׳ לכל הנופלים (תהילים קמ״ה:י״ד), וכן הוא אומר כי יפול לא יוטל כי ה׳ סומך ידו (שם ל״ז), אמרת שאתה סומך, סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי, שברתי שאעשה את התורה, תן לי חיים ואני עושה את התורה ואיני מתבייש.
מ״ט) סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד – כך אמר דוד, סעדני שיהא בי כח לעמוד ביסורין שאתה מביא עלי, בשביל שתושיעני. הלכתי לשנות פרק אחד ולא היה בי כח – סעדני, אם תבא לידי מצוה לא הייתי יכול לעשותה – סעדני ואושעה, וכן הוא אומר וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי (תהלים י"ח ל"ו), מכאן אתה למד שאין הקב״ה מושיע לישראל אלא על שעוסקים בתורה, לכך נאמר סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה.
נ׳) סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם – מהו סלית כל שוגים? החוטאים. בא דואג ולמד את התורה ולא עשה אותה וחלפת אותו, בא אחיתופל מעלה פנים ולמד את התורה ולא קיימה, וחלפת אותו. למה היו דומין דואג ואחיתופל? לבית מלא תבן, לאחר ימים פנה בעל הבית וטחו בטיט, אע״פ שטחו בטיט, חורין מלאים תבן. נפל הטיט – התחיל התבן יוצא מן החורין. כך היו גם אלו, באו ולמדו כל דקדוקי תורה ולבבם מלא הוללות, לכך נאמר סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ. כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם – כשבאו ולמדו את התורה, בשקר ותרמיות למדוה. לכך נאמר כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם.
נ״א) סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ – מהו סגים השבת? האשכול הזה, כל זמן שיש בו ענבים הוא נתון ביד האדם, אכל הענבים – נעשה סיגים הנשאר משליכו לארץ, כך אלו הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ (תהלים י"ד ג'), לכך נאמר סִגִים הִשְׁבַּתָּ וגו׳.
נ״ב) סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי – מפחד של גיהנם, וכן הוא אומר פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים (ישעיה ל"ג י"ד), א״ל הקב״ה, פחדת? אשריך, שנאמר אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד (משלי כ"ח י"ד).
נ״ג) עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי – אמר ישעיה (א' כ"ז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וגו', כך אמר הקב״ה אם עשו ישראל משפט וצדקה – מיד נגאלין, ולא עוד אלא שאני פורע משונאיהם, לכך נאמר ציון במשפט תפדה, מה כתיב אחריו? וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וגו' (שם כ"ח), אמר דוד, במשפט הם נפדים, גם אני עשיתי משפט וצדק, וכן הוא אומר שמרו משפט ועשו צדקה וגו׳ (שם נ״ו), כך אמרו ישראל, ולא עשינו ערבותנו כאברהם אבינו, שנאמר כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ וגו' (בראשית י״ח:י״ט), עשינו ערבותנו, עשה גם אתה את שלך.
נ"ד) עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים – מהו ערוב עבדך? שלא ארד לגיהנם, אם אין אתה ערבני מי יוכל לערבני. וכן חזקיה אמר, כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה וגו׳ ה׳ עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי (ישעיה ל"ח י"ד), וכן איוב אמר שִׂימָה נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ (איוב י״ז ג') – אמר איוב, אילו היה ממון או כסף או זהב או מרגליות, הייתי ערב בדבר ההוא, אבל הנפש מי יוכל ומי נותן נפשו תחת נפש חברו, מי יוכל לערבני, אם אין אתה ערבני מי יוכל לערבני? לכך נאמר עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, שאעשה רצונך והבא עלי את הטובה ואל יעשקוני זדים.
נ"ה) עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ – לאיזה אמירה? שאמרת לישראל כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וגו' (ישעיה מ"ג ב'), למה? כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעֶךָ (שם), וכתיב וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי (יחזקאל ל"ד כ"ב), הושיענו כמו שאמרת כי כלו עיני וגו׳ (תהילים ס״ט:ד׳), שמא חפץ אתה במעשים טובים שבנו? זכות מעשים אין בנו, עשה עמנו חסד, שנאמר עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ (שם), הראשונים אשר גאלת – לא במעשיהם גאלתם אלא עשית עמהם חסד וגאלתם, וכן הוא אומר נחית בחסדך וגו׳ (שמות ט״ו:י״ג), כשם שעשית עם הראשונים – כך עשה עמנו, לכך נאמר עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ.
נ״ו) עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ – מהו עבדך אני הבינני? לא תאמר הרי הספר לפניך – קרא ואת מוצא ויודע, וכן הוא אומר וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר וגו׳ וְאָמַר לֹא יָדַעְתִּי סֵֽפֶר (ישעיהו כ״ט:י״ב), לכן אמר דוד עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי.
נ״ז) עֵת לַעֲשׂוֹת לה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ – מהו עת לעשות לה׳? אל תאמר לכשאפנה אשנה, אלא בכל שעה ושעה הוי עושה. אמר הקב״ה, לא תאמר כן, אלא סרס המקרא ודרשהו – הפרו תורתך עת לעשות לה׳, אם ראית הדור שהניחו את התורה ורפו ידיהם ממנה ומיד נשתכחה התורה – אותה השעה עשה אותה, לכך נאמר עֵת לַעֲשׂוֹת לה׳ וגו׳.
נ״ח) עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז – כך אמר דוד, אוהב אני תורתך יותר מכל זהב ומפז. למה? לפי שאין עומד הממון והזהב והפז ביום הדין, וכן הוא אומר כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם וגו׳ (יחזקאל ז' י"ט), וכן הוא אומר לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה (משלי י״א:ד׳), אפילו דינו יוצא למיתה, התורה שלמד בה היא משיבה את נפשו, שנאמר תורת ה׳ תמימה משיבת נפש (תהילים י״ט:ח׳). אמר דוד, בשבילכם אהבתי את התורה, שנאמר עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ.
נ"ט) עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי – מהו ישרתי? הארתי לשון (ערבי) [עברי], כשאדם אומר לחבירו האר לי הוא אומר הישר לי, כך אמר דוד ישרתי לפני בניך, וגם הארתי להם, אף אתה האר לי, וכן הוא אומר כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, ה' אֱלֹהַי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי (שם י"ח כ"ט).
ס׳) פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי – אמר משה כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים (דברים ה׳:כ״ג), כך אמר להם לישראל, דעו כי כשברא הקב״ה את השמים לא ברא אותם בקול, וכשברא את הארץ לא ברא אותה בקול, ולא שמעה אומה קולו של הקב״ה, ואימתי נשמע קולו? כשנתן את התורה, וכן הוא אומר קול ה׳ שובר ארזים קול ה׳ חוצב וגו׳ (תהילים כ״ט:ה׳), כל הקולות למה? ה׳ עוז לעמו יתן (שם), וכתיב ויהי קול השופר וגו׳ (שמות י״ט:י״ט), לכן אמר דוד מכל הקולות יבואו הפלאים שעשה הקב״ה עם ישראל, מה הם הפלאים? פלאות התורה, לכן נאמר פלאות עדותיך וגו', וכן הוא אומר פליאה דעת ממני (תהילים קל״ט:ו׳). עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי וגו׳, נפשי היא נוצרת אותם, וכן הוא אומר נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ (משלי ד' י"ג), וכתיב רק השמר לך ושמור נפשך (דברים ד׳:ט׳), אם שמרת את התורה נפשך אתה שומר, לכך נאמר עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
ס״א) פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים – מהו פתח דבריך יאיר? מאירים הם דברי תורה, וכן הוא אומר מצות ה׳ ברה מאירת עינים (תהלים י״ט), וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג), לכך נאמר פתח דבריך יאיר וגו', דברי תורה פותחים זה לזה כמו פתחים ודלתות היא התורה, שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי (משלי ח׳:ל״ד), אוי להם לרשעים שאין הקב״ה פורע מהם אלא על שלא עשו את התורה, וכן הוא אומר עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי וגו׳ תָּשׁוּבוּ לְתוֹכַחְתִּי וגו׳, גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק (משלי א׳:כ״ב), באותה שעה אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה, ולמה? תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וגו' וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וגו' כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וכן הוא אומר עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי (תהלים י"ט ח'), לכך נאמר פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר.
ס״ב) פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה – פערתי פי לתורתך, למה? כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי, כשם שפוערים פיהם בני אדם למלקוש, וכן הוא אומר וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ (איוב כ"ט כ"ג), למה? מטר היא התורה, וכן משה אומר יערוף כמטר לקחי וגו' (דברים ל״ב:ב׳), לכך נאמר פי פערתי, כמו התנינים שואפים רוח, כך אני הייתי שואף לתורתך.
ס״ג) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ – מה שאמרת ופניתי אליכם והפריתי אתכם וגו׳ (ויקרא כ״ו:ט׳) לכך נאמר פנה אלי וחנני.
ס״ד) פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן – כך אמר דוד אל תניח את רגלי שילכו למקום רצונם, אלא לתורתך כל היום לבית המדרש, כי אין יצר הרע נכנס לביהמ"ד. הולך עמו כל הדרך, כיון שמגיע לבית המדרש אין לו רשות ליכנס שם, וכן הוא אומר לפתח חטאת רובץ (בראשית ד׳:ז׳), כל מי שהוא עוסק בתורה אין יצר הרע שולט בו, לכן נאמר פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ.
ס״ה) פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ – כך אמר דוד לפני הקב״ה, כלי שנשתמש בו המלך אין לסגן רשות להשתמש בו, ואנו עמך ולך אנו משועבדים, רצונך שנעבדך ונעשה רצונך? פדנו מהם ונעשה תורתך, לכך נאמר פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם.
ס״ו) פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ – כך אמר דוד, רצונך אל תסתכל בנו בחמה אלא במאור פנים, כשם שאמר משה יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ (במדבר ו׳:כ״ה), לכך נאמר פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ.
ס״ז) פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ – כך אמר דוד, בוכה הייתי על אותן הגדולים שפירשו מן התורה, על דואג ואחיתופל, על לא שמרו תורתך, וכן ירמיה אמר פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי וגו׳ (איכה ג' מ"ח), וכן הוא אומר קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע וגו' רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ (ירמיה ל"א י"ד), וכי ראתה רחל בנים [אלא] (ל)יוסף, לא מתה מן המשבר כשנולד בנימין? אלא הנביאים בוכים על ישראל על שאינם עושים את התורה. א״ל הקב״ה, בכיתם על ביטול תורה, כֹּה אָמַר ה׳ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וגו׳ (שם), לכך נאמר פלגי מים תרד עיני.
ס״ח) צַדִּיק אַתָּה יְהוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ – אמר שלמה: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין (משלי ח', ח' ט'), מהו בצדק כל אמרי פי? כל מה שהוציא הקב״ה מתוך פיו בצדק הם צדיקים וישרים, לכך נאמר צַדִּיק אַתָּה ה׳ וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ, כשם שאתה צדיק כך משפטיך הם צדיקים וישרים, וכן הוא אומר כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל וגו׳ (דברים ד' ז'), וכן כנסת ישראל אומרת וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ וְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשָּׁמָיִם וַתִּתֵּן לָהֶם מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים וגו׳ (נחמיה ט' י "ג), לכך נאמר צַדִּיק אַתָּה ה׳ וגו׳.
ס״ט) צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד – מהו צוית צדק? צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שנתן להם את התורה, וכן הוא אומר ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ אלהינו לטוב לנו כל הימים (דברים ו׳:כ״ד), מה כתיב אחריו? וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות וגו׳ (שם), לכך נאמר צוית צדק עדותיך. מהו ואמונה מאד? אמונה – זו תורה שהיא גדולה, שבה ברא הקב״ה את עולמו ובה נשבע, שנאמר איה חסדיך הראשונים ה׳ נשבעת לדוד באמונתך (תהלים פ״ט), הרי תורה, לכך נאמר וֶאֱמוּנָה מְאֹד.
ע׳) צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי – אמר דוד, איני מקנא לא באכילתן של רשעים ולא בשתייתן, אלא על כל הטובות שאתה מביא עליהן ואיך שכחו את תורתך, וכן הוא אומר וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה (איכה ג' ז'), לכך נאמר כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי.
ע״א) צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ – מהו צרופה אמרתך? משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו קערה של כסף, נתן הכסף לצורף א״ל צרפהו לי, הכניסו לכור צירפו והוציאו, א״ל שוב צרפהו פעם שנית, ועוד צרפהו פעם שלישית. כך הקב״ה צירף את התורה מ״ט פעמים, וכן הוא אומר כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה (משלי ל' ה'), ואומר אמרות ה׳ אמרות טהורות וגו׳ מזוקק שבעתים (תהילים י״ב:ז׳), שבע פעמים שבע הרי מ״ט פנים שהתורה נדרשת בהן, לכך נאמר כל אמרת אלוה צרופה, ואומר צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד.
ע״ב) צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי – צעיר היה דוד? והלא אליהוא השמיני, וכן הוא אומר דוד השביעי אליהוא השמיני (דהי״א ב׳) אליהוא הוא אחריו? אלא שהיה עושה עצמו קטן, שנאמר צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה. הרבה בִּיזָנִי שאול, וכן הוא אומר וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה (ש"א י"ח י"ט) וְשָׁאוּל נָתַן אֶת מִיכַל בִּתּוֹ אֵשֶׁת דָּוִד לְפַלְטִי בֶן לַיִשׁ (שם), לכך נאמר צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה וגו׳.
ע״ג) צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת – כך אמר דוד, צדקה שאתה עושה עם האדם שאתה נותן לו מתנה ואין אתה נוטלה ממנו, וכתיב לא יסור שבט מיהודה וגו' (בראשית מ״ט), לכך נאמר צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וגו׳.
ע״ד) צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְותֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי – כשם שאמר משה במצור ובמצוק (דברים כ״ח) באו הצרות, יבואו גם הטובות והנחמות, לכך נאמר צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי.
ע״ו) קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי ה' חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה – וכן הוא אומר ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ (ש״א ז׳), מהו בכל לבבכם אתם שבים? אלא כך אמר שמואל, אם שבתם בכל לבבכם עונה הקב״ה תפלתי שאני מתפלל עליכם, וכן הוא אומר ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל בעדכם אל ה׳, ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה׳ (שם), ואיזה מים היו שואבים ושופכים? אלא שעשו תשובה ושפכו לבם כמים לפני הקב״ה בתשובה שלמה, וכן ירמיה אומר שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ וגו׳ (איכה ב׳), לכך נאמר וישאבו מים, ולכך נאמר קָרָאתִי בְכָל לֵב וגו'.