קונדריס אחרון ממדרש ילמדנו
[בית המדרש חלק ו׳]
ו') וירק את חניכיו (בראשית י״ד י״ד) א״ל אם לבבכם לשמים אתם יוצאים והקב״ה עושה לפניכם שונאיכם כירק הזה שהוא תלוש, כירק עשב נתתי לכם את כל.
ז׳) אנכי מגן לך (שם ט״ו א') כשם שאדם הולך למלחמה והמגן בידו היא מקבלת הכל כך אנכי מגן לך. ד״א היה מתיירא שמא נתקבל שכרו של עוה״ב, א״ל אל תירא כל אלו מַגָן (כלומר בחנם) לך אבל שכרך קיים לעוה״ב.
ח') שכרך הרבה מאד, אמר הקב״ה לישראל כשם שאכל אברהם אביכם פירות בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב אף אתם, הנה ה' בחזק יבא וזרועו מושלו לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (ישעיה מ' י').
ט') ילמדנו רבינו בשעה שקורין בתורה בשבת, העבד עולה ממנין שבעה? (כנראה חסרה התשובה כי עבד כשר מצטרף למנין וכן אליעזר וכו׳) וכן אליעזר עבד אברהם מפני שהיה צדיק נשתווה לאדונו, בא ברוך ה' (בראשית כ״ד ל'). וכן בני השפחות נמנו עם השבטים, וכן ציער הקב״ה לאברהם ושרה ולא נתן להם בנים בשביל הגר שהיתה צדקת שתכנס לאברהם ויעמיד הימנה בן דכתיב ושרי אשת אברם.
י') בא וראה שרי היתה עקרה שנאמר ותהי שרי עקרה ולא אמרה לו שהיא עקרה אלא עצרני ה׳ מלדת, ולמה שמע לה (לישא את הגר) שהיה רוצה לבדוק את עצמו אם הוא עקר אם שרי עקרה.
י״א) וביום השמיני ימול (ויקרא י״ב ג') את מוצא השבת והמילה מדיינות זו את זו, אמרה שבת אני גדולה ממך שבי שיכלל עליונים ותחתונים שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי, אמרה לה המילה אני גדולה ממך שאלולי אני לא נברא העולם שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג כ״ה). א״ר יהודה ב״ר שלום [משל] לשתי מטרוניות שלא היה [העם] יודע להפריש איזה מהם גדולה מחברתה, כיון שהעביר אחת לפני חברתה ידעו הכל שאותה שעברה לפני חברתה היא הקטנה, כך השבת כיון שנדחת מפני המילה אנו יודעין שהמילה גדולה מן השבת, וכן אברהם לא הניח מצוה שלא עשאה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם וגו׳ ואומר כי ידעתיו וגו׳, ואעפ״כ לא נקרא שלם עד שמל עצמו שנאמר התהלך לפני והיה תמים.
י״ב) ימצאהו בארץ מדבר (דברים ל״ב ח׳) זה היה אברהם, מה מדבר הזה אינו עושה פירות כך היה בית אביו של אברהם בלא מצות; ובתהו ילל ישימון (שם) שהיו בבית אביו צלמים שלא הועילו שנאמר הבל המה מעשה תעתועים; יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו (שם) עין אין כתיב כאן אלא עינו וכתיב כי לה׳ עין אדם (זכריה ט׳ א׳), אמר דוד רבש״ע אמרת לאברהם כל מי שהוא משמר תורתי אני נוצרו כעין, ואדברה בעדותיך (תהלים קי״ט מ״ו) אף אתה שמרני כאישון בת עין, וכתיב הנה עין ה׳ אל יראיו (שם ל״ג י״ח).
י"ג) ותכחש שרה (בראשית י״ח ט״ו) מכאן פסלו רבותינו את הנשים מן העדות, ואלולי שאמר הקב״ה לאברהם שהוא נותן לו בן משרה לא היתה יולדת שלא האמינה.
י״ד) והאלהים נסה את אברהם (שם כ״ב א׳) עשרה נסיונות בזכות עשרה דברות ועשרה מכות לשונאיהם, ועשרה נסים בבית המקדש, ושכינה בעשרה שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פ״ב א׳) ומתכפרים בעשרה בתשרי, ונגאלו בחדש עשירי בחדש טבת (בזמן אסתר) והכהנים רוחצים בעשרה כיורות.
ט״ו) העשירי יהיה קדש (ויקרא כ״ז ל״ב) אשר (בן יעקב) היה שמח ואמר אני נעשה כהן גדול שאני העשירי, אמר הקב״ה אינו מתחיל מן הגדולים אלא מן הקטנים והעשירי זה לוי.
ט״ז) ותלך לדרוש את ה׳ (בראשית כ״ח כ״ב) הלכה למדרשו של שם, א״ל מרי אש וקש אכלנו, א״ל שם והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש (עובדיה). שני גוים בבטנך (בראשית שם), עשו מעמיד גוי, ריבה ריבי מגוי לא חסיד (תהלים מ״ג א׳) ויעקב מעמיד גוי, מי כעמך ישראל גוי אחד (דהי״א י״ז). ד״א שני גוים, יעקב שנאוי למטה בין האומות ועשו שנאוי למעלה שנאמר ואת עשו שנאתי (מלאכי א׳:ג׳).
י״ז) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מ״ב א׳), למה אתם מתייראים מן הרעב, אל תתייראו, למוד הוא הקב״ה לעשות נסים לצדיקים בימי הרעב, כבר עשה כך בימי אבותי אברהם ויצחק, כך הוא עושה לי, בשנת בצורת לא ידאג (ירמיה י"ז ח׳), אף לעתיד לא ירעבו ולא יצמאו (ישעיה מ״ט י׳).
י״ח) כתיב וילך עשו אל ישמעאל (בראשית כ״ח ט׳) וכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג׳ י״ח) משל למטרונא שהיתה לה שפחה כושית, עמדה בלילה והיתה מריבה כנגדה ואומרת אני לבנה ממך, אמרה לה יבא הבקר ואנו יודעים מי שחור מי לבן, כך אמר שומר אתא בקר וגו׳. באותה שעה ושבתם וראיתם וגו׳. משל לצייד שהיו בידו שני מיני עופות ולא נודע איזה טמא ואיזה טהור, מה עשה נטל שניהם והפריחם באויר והלך לו עוף טמא אצל הטמאים והטהור אצל הטהורים, כך עשו ויעקב לא היו הבריות יודעים איזה צדיק ואיזה רשע, מה עשה הקב״ה הפריח שניהם בעולם, הלך לו עשו אל ישמעאל ויעקב הלך לו לחרן אצל לאה ורחל הצדקניות.
י״ט) כי במקלי עברתי את הירדן הזה (בראשית ל״ב י״א) כיון שהגיע לירדן לא היה יודע מה לעשות, תלה עיניו להקב״ה אמר רבוני! אתה יודע שאין עמי כלום אלא המקל הזה, א״ל הכה את הירדן ועבור, וכן עשה. א״ל זה סימן לבניך כשם שנקרע הירדן מלפניך כך עתיד ליקרע לפני בניך.
כ׳) יוסף ה׳ לי בן אחר (שם ל׳ כ״ד) בן אחרונו של עולם, מכאן שמשוח מלחמה עתיד לעמוד מיוסף, כשם שהוא אומר כי שת לי אלהים זרע אחר (שם ד׳ כ״ח) שמשיח עתיד לעמוד ממנו. אסף אלהים את חרפתי (שם ל׳ כ״ד), נתנבאית שמשיח עומד ממנה, ובימיו "והחזיקו שבע נשים באיש אחד" וגו׳, אסוף חרפתנו (ישעיה ד' א').
כ״א) וילך לבן למקומו (בראשית ל״ב א׳) אלא לעיר אחרת הלך? מהו למקומו שחזר לעניותו שבאו לסטין ונטלו כל מה שהיה לו, ואמר יעקב ותבט עיני בשורי (תהלים צ״ב י״ב, עי' ב״ר במקומו).
כ״ב) וישלח יעקב מלאכים (בראשית ל״ב), היה מבקש לשלוח שלוחים אצל עשו ולא היה אדם רוצה לילך שהיו מתייראים, עמד ושלח מלאכי השרת.
כ״ג) ויותר יעקב לבדו (שם), יחדתי שמי על אברהם ויצחק, ועוד עליך יש לי לייחד, מכאן ואילך איני מייחד שמי על שום בריה, לכך נאמר לבדו. ד״א לבדו, לבדו במערה עם האבות. ד״א לבדו בצדקות, אף בניו הן עם לבדד ישכון (במדבר כ״ג ט׳), וכשם שאני עתיד להיות לבדי, ונשגב ה׳ לבדו (ישעיה ב׳ י״א) כך ישראל בדד ינחנו (דברים ל״ב י״ב).
כ״ד) היה רועה את אחיו (בראשית ל״ז ב׳) עם אחיו אינו אומר אלא את אחיו, שהיה שומע הלכה מפי אביו והולך ומלמדה לאחיו, והוא נער, שהיו מזלזלין בבני השפחות, ויוסף עומד ומשמשן כעבד.
כ״ה) כי בן זקונים הוא, שהיה משמש שני מדרשות של יעקב ושל יצחק.
כ״ו) בחלומי והנני עומד על שפת היאור (בראשית מ״א י״ז), לא בקש פרעה לאמר ליוסף החלום כשם שראה אותו אלא החליף הדברים, היאך הוא ראה תחלה יפות מראה ובריאות בשר ולא אמר לו אלא בריאות בשר ויפות תואר, וכן ראה רעות מראה ודקות בשר ולא אמר לו אלא דלות ורעות תואר; מה אמר תחלה ותאכלנה הפרות הרקות והרעות ולא ראה כן אלא ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר; ראה תחלה והנה שבע שבלים בריאות וטובות ולא אמר אלא מלאות וטובות; מה ראה תחלה דקות ושדופות קדים ולא אמר אלא צנומות דקות שדופות קדים, שהיה מבקש לבודקו ולא הועיל לו כלום, אלא כשם שראה פרעה כך פתר לו יוסף. א״ל פרעה אני מבקש להטעות אותך וכשם שראיתי כך פתרת לי, שמא אחרי היית כשהייתי חולם? אחרי הודיע אלהים אותך וגו׳.
כ״ז) וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מ״ב א׳) משל לתפוח שהיה עומד בפרדסו של מלך בקשו האריסין לקצצו א״ל בן המלך אם ידע המלך נוטל את ראשיכם, לאחר ימים בא השמש עליהם ולא היו יודעים היכן לילך, הלכו וישבו אצל התפוח בצלו ואוכלים מפירותיו, כך אחי יוסף נטלו עצה להורגו אמר להם יהודה מה בצע כי נהרוג את אחינו, בא הרעב והם יורדים אצלו והוא מקבלם, ויכלכל יוסף (שם מ״ז י״ב).
כ״ח) ויכר יוסף את אחיו (שם מ״ב ח׳) בקש לקבלם בסבר פנים יפות בא מלאך וקטרגן ואמר ליוסף אינן באין אלא להרגך, שמע לו יוסף, מיד ויתנכר אליהם. ואיזו המלאך, זה שמצאו בדרך שנאמר וימצאהו איש (שם ל״ז ט״ו), חזרו ואמרו לאביהם אדם אחד היה מקטרגנו לפני השלטון, אמר להם ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש (שם מ״ג). ויגש אליו יהודה (שם) אמרו רבותינו צריך אדם להחניף לאשתו משום שלום ביתו ולבעל חובו שלא ילחצנו ולרבו שילמדנו תורה, אבל מי שהוא מחניף לאחרים אינו רואה בישועה שנאמר גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבא (איוב י״ג ט״ז), ולא עוד אלא שהוא גורם למטר שאינו יורד שנאמר וחרה אף ה׳ וגו׳ (דברים י״א י״ג), וכן מצינו שלא החניף מרדכי להמן. ויהודה לא בקש להחניף את יוסף מפני שנמשל כאריה וכתיב ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל (משלי ל׳ ל׳).
כ״ט) אמר ר״י העבד עשה כעבדותו ובן חורין עשה כחירותו, העבד וישם העבד את ידו תחת ירך (בראשית כ״ד ט׳) ובן חורין ויאמר אנכי אעשה כדבריך וישבע לו על הדבר הזה (שם מ״ז ל׳).
ל׳) ועשית עמדי חסד ואמת (שם) אמר ר׳ כרוספדאי אמר רבי שתעשה דבריו של הקב״ה אמת, שאמר לו הוא קוברך שנאמר ויוסף ישית ידו על עיניך (שם מ״ו ד׳).
ל״א) הנה אביך חולה (שם מ״ח א׳) זה שאמר הכתוב רוח איש יכלכל מחלהו (משלי י״ח י״ד) אדם שהוא מטורף מנעוריו ובא לידי חולי אין בו כח לקבל את החולי, כך יעקב עשו רודפו וכן לבן, ונפגש עם המלאך, צרת דינה צרת יוסף, לפיכך בא לידי זקנה וחלו אבריו עליו, לכך כתיב בו חולי.
ל״ב) ויהי אחר הדברים האלה (שם מ״ח א׳), יוסף הרהר ואמר שיעקב עושה אותי בכור ודוחף את ראובן מן הבכורה ושהוא מצוה שתכנס רחל אמי עמו במערה. ונטל שני בניו עמו, משל לכהן שהלך לגורן ונטל שני בניו עמו להודיע שיש להם חלק כמותו. מי הגיד לו (שאביו חולה) אסנת אשתו, שמשעה שירד אביו יעקב למצרים היתה משמשת אותו, וכיון שראתה אותו חולה מיד שלחה ואמרה ליוסף.
ל״ג) ויתחזק ישראל וישב, חזק עצמו וישב לו, שלא יברך אותם מיסב ויאמרו שכיב מרע היה ולא היה יודע מה עשה. ואקברה שם, כענין שנאמר וימת שם משה (דברים ל״ד ה׳) מה להלן על פי הדיבור אף כאן ע״פ הדיבור.
ל״ד) ועיני ישראל כבדו (בראשית מ״ח ה׳), מן הנבואה שנאמר כי נסך עליכם ה׳ רוח תרדמה ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ״ט:י׳), שנסתלקה ממנו רוה״ק כשנמכר יוסף, וכן יצחק כשהיו נשיו של עשו מכוערות דכתיב ותכהין עיניו (בראשית כ״ז א'), וכן אחיה השלוני מפני צרת ירבעם ואחיהו לא יכל לראות (מ״א י״ד ד׳). כיון שראה יוסף שלא שרתה עליו רוה״ק הוציאם מעם ברכיו והשתחוה לפני האל ומבקש רחמים על בניו, באותה שעה שרתה רוה״ק על יעקב וברכם.
ל״ה) גור אריה יהודה (בראשית מ״ט:ט׳) אתה שהודית בך אמך והודית במעשה תמר כל השבטים יודוך. מטרף בני עלית, מטרפה של תמר נתעלית שכבר היתה טרופה היא ושני בניה אלא שהודית והצלת אותה, אף בניך חנניה מישאל ועזריה ניצולין.
ל״ו) יהי דן נחש (שם) זה היה שמשון כשם שהנחש יוצא לעצמו והורג כך שמשון יוצא והורג, כשם שהנחש אם לוקה בזנבו אינו מת כיון שהוא לוקה בראשו הוא מת שנאמר הוא ישופך ראש, כך שמשון אסרו אותו בידיו וברגליו ולא מת, כיון שגלחו ראשו והוא לא ידע כי ה׳ סר מעליו (שופטים ט״ז כ׳), ואעפ״כ הנושך עקבי סוס וגו׳ שאחז בשני העמודים והפיל הבית.
ל״ז) גד גדוד יגודנו (שם) זה אליהו ז"ל שמגדד שרשן של אומות.
ל״ח) ונפש כי תחטא (ויקרא ה׳ א׳) אמר הקב״ה חביבה הנפש הזו לפני, אפילו הוא חולה והנפש בגופו מטלטלין אותו בשבת. מת כאבן הוא מושלך ואי אפשר לטלטלו; אפילו הוא רשע והנפש עולה ויורדת בו מטלטלין אותו שמצפין לו שהוא עושה תשובה. כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה (קהלת ט׳ י׳) עד שיש בך כח, עד שהנר דולק תן לו שמן עד שלא יכבה, כבה הנר אין השמן מועיל לו, כי אין מעשה וחשבון (שם) ואם היה לך ממון עשה ממנו מצוה עד שאתה בחיים שהיא מכפרת עליך שנאמר כפר נפש איש עשרו (משלי י״ג ח׳) וצדקה תציל ממות (שם י׳ ב׳), ואם חטאתם ושבתם לפני אני מעלה עליכם כאילו בשגגה חטאתם שנאמר ונפש כי תחטא. דבר אחר למה אינו אומר נפשות כי יחטאו? שכל ישראל נקראו נפש אחת שנאמר כל איש ישראל כלם כאיש אחד (שופטים כ׳ י״א), ואם חטא אחד מהם כלם ערבים זה בזה. למה הדבר דומה לבני אדם שהיו באין בספינה נטל אחד מקדח והתחיל קודח תחתיו א״ל שוטה אתה קודח תחתיך והמים נכנסין וכולן אבודין, כך נפש כי תחטא.
ל״ט) זאת תורת העולה היא העולה (ויקרא ו׳ ב׳), שלא תזוז מן המזבח מפני שהיא (העולה) חביבה מכל הקרבנות, למה״ד למלך שהיתה לו שמחה והיו אריסין ובני ביתו ואוהביו מביאין לו דורונות והיה מקבלן, א״ל מי אתה? א״ל אריסו של מלך וכן לשני וכן לשלישי, בא אחד טעון דורון א״ל לכבד את המלך באתי, אמר המלך דורון שהביא זה לא יהא זז מן השלחן, א״ל מרי למה חבבת דורון זה מכל הדורונות? אמר כל אלו שהביאו דורונות הן חייבין לי וחייבים בכבודי אבל זה שאינו לא אריסי ולא בן ביתי אלא כבדני חנם דורון זה חביב עלי מכולן, כך אם חטא אדם מביא קרבן חטאת ואם אשם מביא קרבן אשם אבל העולה נדבה היא לפיכך חביבה היא לפני.
מ׳) קח את הבגדים (שם ח׳ ב׳) שהן כבודו של אדם, בן סירא אומר הדר אלהים בני אדם והבגדים מכבדים האדם. מעשה בחסיד אחד כשהיה עולה מן השוק היה נוטל בגדיו ומקפלן, א"ל כמה תלמידים יש לך ועבדים ובני בית לקפלן. א״ל הבגדים מכבדים אותי בשוק אף אני מכבד אותם בבית, כי מכבדי אכבד (ש״א ב׳ ל').
מ״א) אשה כי תזריע (ויקרא י״ב ב׳) זש״ה אדם ילוד אשה (איוב י״ד א׳), אדם רואה עמוד נאה ואומר מה נאה עמוד זה ומה משובח, וחברו אומר לו על העמוד אתה תמה אילו ראית המחצב שנחצב ממנו היאך היית תמה וכן רואה קורה גדולה וכו׳, ואם ראה אדם נאה ומשובח וקווץ (קווצותיו תלתלים) הוא משבחו, וחבירו אומר לו לזה אתה משבח אילו ראית מאיזו טומאה וסירוח יצא לא היית יכול להסתכל בו, נמצא האבן והעץ יפין מן האדם, שכן עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים וכו׳ דע מאין באת וכו׳.
מ״ב) מעשה בטורנוסרופוס שהיה מבקש לשלוט בר' עקיבא ולא היה מוצא עלילה היאך לשלוט בו, א״ל אשתו הריני עושה עלילה היאך תשלוט בו עמדה וקשטה עצמה ועמדה על פתח בית מדרשו כיון שראה אותה ר״ע מיד רקק בארץ, כעסה ואמרה לו אתה הוא גדולן של יהודים ואתה רוקק בצלם האל, א"ל אף אני לא רקקתי אלא אמרתי כל הנוי הזה בידו ואת מכעסת אותו, כיון ששמעה כך נפלה על רגליו, א״ל איני זזה מכאן עד שתגיירני עמדה ופירשה בספינה והלכה למקום אחר.
מ״ג) שלשה לקו בצרעת קין ואיוב ועזיהו על שהיו אוהבין את הנכסים ולא את התורה, שנאמר וקין היה עובד אדמה, ואכל ושבע ודשן והביא מותרו, ויהי מקץ ימים ויבא קין וגו׳ ולא קרא בתורה ראשית (מובחר) בכורי אדמתך (שמות כ״ג י״ט), ויצא אל מחוץ למחנה, נע ונד תהיה בארץ, ולקה בשחין שנאמר וישם ה׳ לקין אות, וכתיב בחזקיהו מה אות (ישעיה ל״ה) וכתיב וימרחו על השחין (שם). ואיוב שנאמר ויהי מקנהו וגו׳ (איוב א׳ ג׳) והיה רועה אותם בארץ ישראל, וכתיב ויך את איוב בשחין רע (שם ב׳ ז׳). ועוזיהו, כי אוהב אדמה היה ויהי מצורע עד יום מותו (מ״ב ט״ו ה׳).
מ״ד) ולקח למטהר שתי צפרים (ויקרא י״ד ד׳) כשם שהוציא דברים של רוח מתוך פיו כך מכפר עליו בצפרים שהן טסין על פני רוח שהן מודיעות לשמים דברים שאמר, כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י׳:כ׳).
מ״ה) ועץ ארז, למה? שנמשלה תורה לעץ שנאמר עץ חיים היא (משלי ג׳ י״ח) וכן מרפא לשון עץ חיים (שם ט״ו ד׳). ושני תולעת למה? בשביל ששינה דבריו וחזר בו מתכפר בשני תולעת, בזכות יעקב, אל תיראי תולעת יעקב (ישעיה מ״א י״ד). ואזוב למה? על שם תחטאני באזוב ואטהר (תהלים נ״א ס׳).
מ״ו) אחרי מות וגו׳ (ויקרא ט״ז א׳), התשובה חביבה מן התפלה שהתפלה מבטלת חצי גזירה והתשובה מבטלת את הכל. קין נגזר עליו נע ונד, התפלל גדול עוני מנשוא וביטל ממנו חצי גזירה וישב בארץ נוד, והתשובה מבטלת את הכל, מאנשי ענתות דכתיב ושארית לא תהיה להם לפליטה (ירמיה י״א כ״ג) וכיון שעשו תשובה כתיב אנשי ענתות קכ״ח (נחמיה ז׳ כ״ז). וכן כתיב ובאהרן התאנף ה׳ להשמידו (דברים ט׳ כ׳) ואין השמדה אלא כלוי בנים שנאמר ואשמיד פריו ממעל (עמוס ב׳ ט׳) עמד משה והתפלל עליו שנאמר ואתפלל גם בעד אהרן (דברים שם), א״ל הקב״ה הריני מבטל ממנו חצי גזירה, ממה שקרינן בענין אחרי מות שני בני אהרן. ד״א אחרי מות, ראה מה היו חביבין בניו של אהרן שאחר מיתתן מזכירן הכתוב שמתו כשם שהזכיר למשה אחר מיתתו, משה עבדי מת (יהושע א׳ ב׳).
מ״ז) שלש שנים יהיו לכם ערלים (ויקרא י״ט כ״ג) א״ל הקב"ה אם שעבדו בכם שלש מלכיות לא תצפו לגאולה, לא יאכל, אין לכם גאולה אלא בשנה הרביעית תאכלו את פריו שבמלכות רביעית יש לכם גאולה, א״ר ינאי הוא שכתיב תחת שלש רגזה ארץ וגו׳ (משלי ל' כ״א), לא תוכל שאת (שם) כביבול אין הקב״ה יכול להטה את ישראל, אלא מיד הוא גואלם ונוטעם בארצם שנאמר ונטעתים על אדמתם (עמוס ט׳ ט״ו).
מ״ח) איש אשר יתן מזרעו למולך (ויקרא כ׳ ב׳) זש״ה חכו ממתקים (שה״ש ה׳ ט״ז) הקב״ה מצוה את ישראל להנאתן ולטובתן לעשות מצוה ונותן להם שכר, כיצד? מזהיר שלא יאכלו שקצים ורמשים שנאמר אל תשקצו נפשותיכם ונותן להם שכר, יש חיך מתוק מזה. וכן הדם אינו אלא מאכל לכלב ואומר וכל דם לא תאכלו והרחיקם מן הנבלות וטרפות. וכן ושרט לנפש לא תתנו וגו׳ וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה׳ (שם י״ט כ״ח), ליתן לכם שכר, יש חיך מתוק מזה. וכן אומות העולם מעבירין את בניהם באש וכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש (דברים י״ח י׳).
מ״ט) והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כ״א י׳) זה גדול ממיכאל השר הגדול שנאמר בעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול (דניאל י״ב א׳), שמיכאל סניגור בדברים וכהן גדול עושה מעשים שהוא נכנס בבית קדש הקדשים ואינו זז עד שאני מוחל עונות ישראל. ד״א והכהן הגדול, שגדול ממשה רבנו, משל לשני סניגורין אחד מהם עומד בפני הדיין מ׳ יום ומבקש על אוהבו ולא פנה אותו עד שהכניס עמו עוד שלשה סניגורין, והשני נכנס שעה אחת לפני הדיין ופינה את אוהבו, הוי אומר השני גדול מן הראשון. כך משה ואתנפל לפני ה׳ ארבעים יום (דברים ט׳:כ״ה) ולא אמר סלחתי עד שהכניס עמו שלשה סניגורין שנאמר זכור לאברהם ליצחק וליעקב (שם), וכהן גדול נכנס שעה אחת וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל (ויקרא ט״ז י״ז).
נ׳)שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו (שם כ״ב כ״ז) שאם נשחט באחד מן הימים הוא סבור שהוא שוחט לשם אחד שנברא בששת ימי בראשית, אלא ימתין ז׳ ימים, שידע שאני בראתי עולמי בששה ימים ונחתי בשביעי ולי הוא מתקרב שנאמר ירצה לקרבן אשה לה׳ (שם).
נ״א) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו (שמות ט״ז ד׳) ארשב״י מזון אלפים היה המן יורד להן לישראל בכל יום ויום שנאמר דבר יום ביומו, ואומר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול (תהלים צ׳ ד׳).
נ״ב) דרש רשב״ל שבע חנוכות הן: חנוכה הראשונה בראשית ברא, יהי אור, הרי נר אחד. ביום שני ויהי ערב ויהי בקר, משל לארכיטקטון שהיה מבקש תלמיוס ונטל נר והאירה כך האירה התורה, כי נר מצוה ותורה אור (משלי ז׳ כ״ב). ביום שלישי נבראו האילנות ושמן זית מאירה. ביום רביעי נבראו המאורות וכסאו של דוד כשמש נגדי (תהלים פ״ט ל״ז) וכן ערכתי נר למשיחי (שם קל״ב י״ז). ביום ה׳ נבראו ברקים, קול רעמך בגלגל (שם ע״ז י״ט). ביום ו׳ נברא אדם שנאמר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ׳ כ״ז) (חסר כאן מספר ז' ועי' פסיקתא רבתי סוף פ״ב ושם מונה ז׳ חנוכות אחרות).
נ״ג) בהעלותך (במדבר ח׳ ב׳) א״ר יהודה ברבי שלום מצינו שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית ביום א׳ נבראו שמים וארץ וכתיב בהן נוטה שמים כיריעה (תהלים ק״ד ב׳), ובמשכן כתיב ועשית יריעות (שמות כ״ו:ל״ג). בשני יהי רקיע ויהי מבדיל, ובמשכן והבדילה הפרוכת (שם). בשלישי יקוו המים, ובמשכן ועשית כיור נחשת וגו׳ ונתת שמה מים (שם ל׳ י״ח). ברביעי יהי מאורות, ובמשכן ועשית מנורה (שם כ״ה ל״א). בחמישי ועוף יעופף, ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים (שם). בששי תוצא הארץ נפש חיה, ובמשכן אדם כי יקריב (ויקרא א׳:ב׳). בשביעי היה כלו אור, ובמשכן כיון שנכנס האל בתוכו מבהיק מן השכינה, לכך סמך ובבוא משה וגו׳ בהעלותך. ד״א בהעלותך, למה״ד למלך ב״ו שהיה יושב ברומי והיה לו אוהב בסוריא, שלח לו המלך התקן לי חצר אחת ותביא לתוכה לפי כוחך מטות של אבליגא, שלחן של שיש, מנורה של ברזל, קונבי של נחשת, הציע המטות ביקטאות ובטפיטין. בא המלך ליכנס למדינה יצא אוהבו לאנפטי שלו והוא רואה עם המלך מטות של זהב ושל אבנים טובות שלחנות ומנורות של זהב, רץ האוהב לקלקל המצעות ולהעביר המנורות והשלחנות מפני שהיה מתבייש, ידע המלך מה בלבו א״ל חייך שעשית לפי כחך, הוי זהיר בה שתהא דולקת יפה. כך הקב״ה אמר ועשו לי מקדש, עמדו ועשו לפי כחם, מיד ירד הקב״ה בכבודו ומלא את המשכן. באותה שעה ביקש אהרן להתעצל מהמנורה, א״ל למשה דבר אל אהרן בהעלותך. למה שבעה נרות? כנגד חנכ״ל שצ״ם (שבעה כוכבי לכת), ד״א כנגד ז׳ ימי בראשית, ד״א למה עשה משה שבעה נרות ושלמה שבעים נרות (בעשר מנורות), אלא משה עקר ז׳ אומות מלפני ישראל, אבל שלמה היה מושל על שבעים אומות. אמר הקב״ה בעולם הזה אע״פ שהיתה במשכן אורה מכבודי, הנרות הללו היו דולקין לתוכו, אף לעתיד לבא אע"פ שאני ממלא ירושלם מכבודי אני מדליק לתוכה נרות שנאמר אחפש את ירושלם בנרות (צפניה א׳ י״ב).
נ״ד) וביום הקים את המשכן כסה הענן (במדבר ט׳ ט״ו), אותו הענן שנגלה עליו על הר סיני. למה״ד למלך שהיה לו אוהב שלח לו התקן עצמך שאני בא אצלך ביום פלוני, לא האמין אותו האוהב. חזר ואמר אפילו הוא בא אצלי יבא בדמות הדיוט או בלילה, ידע המלך מה אמר אוהבו שלח לו חייך ביום אני בא אצלך בפרהסיא, והסוס שרכבתי עליו ביום שנעשיתי מלך אני רוכב, ופורפירא שנזרקה עלי ביום שנעשיתי אוגוסטוס אני לובש ואבוא אצלך כדי שידעו הכל מהו חיבתך עלי. כך כיון שנגלה הקב״ה בסיני בענן נגלה שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן (שמות י״ט ט׳) ואמרו נעשה ונשמע, ונטל הקב״ה מלכות, לאחר זמן א״ל ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שם כ"ח ח'), היו ישראל תמהים, האמנם ישב אלהים על הארץ (מ״א ח׳ כ״ז)? אמר להם חייכם בפרהסיא אני בא אליכם דכתיב וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות (במדבר ט׳ ט״ו). אמר רשב״י העדות לשון סהדא אל תקרי עדות אלא תורה, אלה העדות והחקים (דברים ד׳ מ״ה). א״ר לוי מה עדות יש כאן שויתר להן לישראל.
נ״ה) ברוך מרחיב גד (דברים ל״ג כ׳) מהו מרחיב גד שנקבר משה בתחומו של גד, אותו שקבל התורה שכתוב בה ורחבה מני ים (איוב י״א ט׳). כלביא שכן, זה משה שהיה זריז כארי, ובלעם רואה אותו וצווח שאינו יוצא מן העולם עד שהוא צובע בדמו, אמרו לו מזה אתה מתיירא, בשנה הזאת הוא מת שנאמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה (במדבר כ׳ י״ב), א״ל אפילו הוא מת היום לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, דמו ודם בלק. וירא ראשית לו (שם) זה קבורתו שנבראת בתחלת ברייתו של עולם, כי שם חלקת מחוקק (שם) זה משה שהיה סופר. ויתא ראשי עם (שם) עם כל חבורה וחבורה נוטל שכר עמהם, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל (ישעיה נ״ג י״ב) וכ״כ למה? תחת אשר הערה למות נפשו (שם) שנאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות ל״ב:ל״ב).