ילמדנו: מדרש קדמון שנזכר כמה פעמים בערוך ובילקוט, ונחלקו חכמי הדור אם הוא התנחומא הנדפס או התנחומא בכ״י שנדפס ע״י באבער או אם הוא מדרש שאבד מאתנו.
ר״א גרינהוט בספר הלקוטים סוף ח״א הדפיס עוד הפעם מאמרו מהמגיד שנה ו', ומביא כל הדעות וגם דעת עצמו אודות מדרש ילמדנו. כי המדפיסים את מדרש תנחומא בפעם הראשונה בקושטא רפ״ב כתבו על שער הספר "מדרש תנחומא הנקרא ילמדנו" וכן נהגו המדפיסים אח״כ, וכתב ע״ז ר׳ מנחם די לונזאנו בספרו המעריך המעתיק אות תנחומא כי "מה שכתבו המדפיסים תנחומא הנקרא ילמדנו שקר הוא, הלא תראה הילקוט שמזכיר שניהם בכמה מקומות אלמא האי לחוד והאי לחוד, והנה תנחומא אינו נמצא כלל", ולפי דעתו הוא הילמדנו. עד שקם צונץ והביא ראיות להיפך כי הילמדנו נאבד וזה שבדפוס הוא קצור ממנו ונקרא תנחומא (עי׳ ספרו על הדרשות הוצאה ב' צד 237 והלאה). אולם ר"ש באבער שהו״ל התנחומא הישן הביא ראיות (עי׳ המבוא) כי מלבד הילמדנו הנאבד היו עוד ב' מדרשים שנקראו בשם תנחומא. אחריו בא עפשטיין לבטל ראיות באבער ואומר כי שני המדרשים הנקראים תנחומא הם רק קיצור הילמדנו והמסדרים מדרשי תנחומא הוסיפו בו איזה מאמרים ממדרשים אחרים (עי' בית תלמוד לשנת תרמ״ו) ועי״ז חזקה השערת צונץ כי הילמדנו אבד ואיננו. גם גרינהוט מסכים כי הילמדנו הוא קדום בזמן מהתנחומא אשר לקח ממנו כמה דרשות המתחילות במלות ילמדנו רבנו והן שאלות בהלכה ולשון התשובה תמיד "כך שנו רבותינו". הנוצרי הירונימוס (במאה הרביעית) שהעתיק את התורה ללשון רומית (וואולגאטא) אומר כי חכמי ישראל בדרשם "בימים ידועים" (היינו שבת ויו״ט) פתחו בלשון שנו חכמים, וזהו לשון מדרש ילמדנו.
במדרש הזה השתמשו מסדרי מדרשות אחרים, ואפילו בראשית רבה היותר קדום בין מדרשי רבות שאב ממדרש ילמדנו והסיר מקודם את השאלות בהלכה והרחיבו מתוך ספרים אחרים וע"פ הרוב מהירושלמי כמו שהוכיח פראנקעל במבוא הירושלמי (דף נ״א ע״ב והלאה), וכן עשה מסדר מדרש ויקרא רבה אך לא הסיר את סגנון לשון הילמדנו, ובפרט לקחו ממנו מסדרי התנחומא בשתי נוסחאות, אך המסדרים ההם העתיקו לפעמים את המלות הלועזיות ביונית ורומית לעברית, וגם העתיקו לשון הסורי ללה"ק. לדעת גרינהוט כל מקום שהביא רש״י ז"ל מדרש ר׳ תנחומא כוונתו על הילמדנו, ר' טוביה בר״א בעל לקח טוב השתמש בילמדנו ולא בתנחומא. גם הרמב״ם השתמש בו (עי' מבוא התנחומא צד 94), ורבנו בחיי ראה רק את הילמדנו ולא את התנחומא.
ואף כי נאבד הילמדנו, יש לנו ממנו כמה לקוטים המובאים במדרשים אחרים, ובאבער במבוא להתנחומא הישן עשה רשימה מהילקוטים האלה, ומהרשימה הזאת עשה גרינהוט ילקוט גדול בספרו הלקוטים: מדרש ילמדנו על ספר במדבר (שם חלק ד') על ספר דברים (שם ח״ה) על חלק בראשית (שם ח״ו חוברת א' וב'), ובהקדמתו שם הבטיח להדפיס גם על ספר שמות.
ווערטהיימער בבתי מדרשות חייא הדפיס שני קונטרסים קטנים מן מדרש אחד בכ״י וחושב שהוא "אולי" ממדרש ילמדנו, הראשון מתחיל קוריוסיס (עשיר גדול Croesus) אמר אם יהא אדם עשיר יהא הקוריוסים עושה דינו ואם לאו הרי ההגמון, ואם הוא עני אין אדם סופנו (אין אדם חושבו לכלום, כמו מאן חשוב מאן ספין במו"ק כ"ח) וכו', הקונטרס השני מתחיל מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען (ויקרא י״ח ג') אמר להן הא' (האדון, הקב״ה) בניי אם מבקשין אתם לירש את הארץ הזאת שמרו עצמכם מן העריות וגו', גם יש לו קונטרס של מדרש קצת מפרשת פקודי ופ' עקב (שם ח"ג) ובזה ברור לו שהוא מהילמדנו בהשענו על הערוך ע' פמבי שכתב כי בילמדנו בסוף כי תשא ובוהיה עקב תשמעון פסל לך, לוחות הראשונות על ידי שנתנו בפומבי לפיכך שלטה בהם עין עכ"ל, והדרוש הזה נמצא גם בקונטרס שלפנינו בפסוק פסל לך. גם נראה שהיה המדרש הזה לפני הרד״ק בפירושו על ירמיה ב' כ' עה"פ ותאמרי לא אעבור, כתב כשהייתי מציל אותך היית אומרת לא אעבור עוד על מצותיך, והכתיב אעבד לא אעבוד עוד לעכו״ם עכ״ל. והדברים ההם במדרש זה פ' עקב ותאמרי לא אעבור שלא אעבור על מצותיך ושלא אשתעבד לאלהים אחרים.
יעלינעק בבית המדרש חלק ו׳ הדפיס קונדריס אחרון ממדרש ילמדנו לר' שמעון הדרשן בעל הילקוט כמו שמצא בסוף הילקוט שמעוני עה״ת דפוס שאלוניקי ה׳רפ״ו—עזר״י. איזה סימנים או רמזים חסרים.