אגרת מיוחסת לרבן יוחנן בן זכאי אשר כתב בירושלם בצווי הנשיא רבן גמליאל הזקן להנשיא יוסף בן שמעא בעיר רומא בעשרים וששה לחדש כסלו שנת ג״א ושמונה מאות ושלש עשרה לבריאת עולם.
האגרת כוננה נגד דת הנוצרית, ונכתבה ע״י מחבר פלאי והוא תלה את עצמו באילן גדול כריב״ז, והזיוף ניכר מתוכו כי שנת ג״א תתי״ג היתה ט״ז שנים קודם החורבן והוא מזכיר באגרתו "אריכות הגלות" כמה פעמים, ומזכיר את פאולוס ופטר שהיו אח״כ, גם לא מנו אז לבריאת עולם כ״א למנין השטרות. בכ״ז אין ספק כי האגרת היא עתיקה מאד וקדומה בזמן, בעת שהיו עוד הנוצרים הראשונים מקורבין ליהודים עד שהיה מן הצורך להזהיר את בני ישראל להתרחק מהם. אמנם אין ספק שנוספו בה מאמרים וענינים הרבה אח״כ ע״פ הסוד ורמזים וגימטריאות ובפרט לפי מספר קטן.
האגרת נדפסה מכ״י ישן בעיר טשארטקאוו בגליציא בשנת תרנ״ה, ופעם שנית בס׳ ספורי מחוקקי דת הנוצרים בלונדון בשנת תרס״ו, אך המדפיס העלים מקום ושנת הדפוס ורשם בשער כי נדפס ע״י היברו פאבלישינג קאמפאני בברוקלין אצל נויארק.