אברהם אבינו: מדרש או מעשה דאברהם אבינו, או מעשה אברהם אבינו ע״ה ממה שאירע לו עם נמרד. אגדה אודות אברהם אבינו שהכיר את בוראו ושבר את הצלמים שעבד להם תרח אביו. גם הוכיח אברהם לבני דורו כי נמרד שעשה עצמו אלוה הוא כשאר בני אדם ואינו ראוי שישתחוו לו אנשים כערכו. לפי האגדה ניצול אברהם מכבשן האש שהשליכו אותו ע״פ מצות נמרד, על כי מרד באלהותו, ודרשו אשר ״הוצאתיך מאור כשדים״ כמו מאש כשדים ע״ד לשון הכתוב אשר אור לו בציון (ישעיהו ל״א:ט׳). מקור האגדה בבראשית רבה (פל״ח י״ט) על הפסוק וימת הרן על פני תרח אביו: ״ר' חייא בריה דרב אדא מיפו אמר תרח עובד לצלמים ומוכר היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב אברהם מוכר תחתיו, היה אתי בר אינש בעי דיזבן, והוה א״ל (אברהם להקונה) בר כמה שנין את? והוה א״ל בר חמשין או שיתין, והוה א״ל ווי ליה לההוא גברא דהוא בר שיתין ובעי למסגד לבר יומא, והיה מתבייש והולך לו. חד זמן אתת הדא איתתא טעינא בידה חדא פינך (קערה) דסולת, א״ל הא לך קרב קדמיהון. קם נסיב בולקסא (מקל) בידיה ותברהון לכולהון פסיליא, ויהב בולקסא בידה דרבה (גדול) דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה א״ל מאן עביד להון כדין? א״ל מה נכפור מינך, אתת הדא איתתא טעינא לה הדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קדמיהון. קריבת לקדמיהון, הוה דין אמר אנא איכול קדמאי, ודין אמר אנא איכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון נסיב בולקסא ותברינון, א״ל מה אתה מפלה (מהתל) בי, וידעון אינון? א״ל ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר!—נסביה ומסריה לנמרד. א״ל נסגוד לנורא (אש). א״ל אברהם ונסגוד למיא דמטפין (מכבים) לנורא. א״ל נמרד נסגוד למיא, א״ל אם כן נסגוד לעננא דטעין מיא. א״ל נסגוד לעננא, א״ל א״כ נסגוד לרוחא דמבדר עננא, א״ל נסגוד לרוחא, א״ל ונסגוד לבר אינש דסביל רוחא. א״ל מילין את משתעי (דברים רקים אתה מדבר), אני איני משתחוה אלא לאור. הרי אני משליכך בתוכו ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פליג (עמד מחולק בדעתו ולא ידע איך להכריע), אמר מה נפשך אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרד אנא אמר דנמרד אנא. כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה דמאן את? א״ל מן דאברהם אנא, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא ומת על פני תרח אביו. הה״ד ״וימת הרן על פני תרח״.
בספר הישר מסופר כי אברהם ידע את ה', ותרח אביו היה שר צבא למלך נמרד ועובד ע״ז, ויבא אברהם לבית אביו וירא שנים עשר צלמים עומדים בהיכליהם וכו' וישאל אברהם את אביו לאמר הודיעני נא אבי איה האלקים אשר ברא את השמים ואת הארץ וכל בני האדם וכו'. ויאמר לאמו לעשות לו מטעמים למנחה לאלילי אביו וכו' ויהתל בהם אברהם וכו', וילך ויקח את הקרדומות בידו ויבא החדרה וישבר את הצלמים, ויתן את הקרדומות ביד האליל הגדול וכו' (שם פרשת נח). כנראה לקח את כל הספור הזה בהרחבת דברים מהמדרש נוסחא א' המובא להלן.
בס' אליהו זוטא (פרק כ״ח) יש נוסחא אחרת ממעשה אברהם, ושם נאמר כי הקב״ה מחבב את ישראל יותר ממלאכי השרת וכו', וכיון שמגיע ראש השנה אומרים מה״ש לפני הקב״ה רבש״ע מפני מה אתה עושה חסד עם אומה זו ואתה נושא להם פנים, ואומר להם הקב״ה בזכות אברהם אביהם אני נושא להם פנים ואני עושה עמהם חסד וכו', בשעה שנתן לו לאברהם תרח אביו הרבה אלהות, ואמר לו לאברהם לך ומכור אותם בשוק והלך אברהם ושבר אותם והיה מבטל לכל ע״ז שבשוק מן העולם וקידש את שמי בעולם וכו'.
בפרקי דר״א (פכ״ו) רשומים עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו: הנסיון הראשון כשנולד אברהם אבינו בקשו כל גדולי נמרד, להרגו ונחבא מתחת לארץ (במערה) י״ג שנה שלא ראה לא שמש ולא ירח, לאחר י״ג שנה יצא מתחת לארץ מדבר בלשון הקדש ומאס אשרים ושקץ כל הגלולים ובטח בצל יוצרו, ואמר ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך (תהלים פ״ד). נסיון השני נתנוהו בבית האסורים עשר שנים ג' בכותא וז' בקרדא, וי״א ג' בקרדא וז' בכותא. לאחר עשר שנים שלחו והביאו אותו ונתנוהו בתוך כבשן האש והמלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו מתוך כבשן האש שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. עכ״ל. ועי' ילקוט לך לך רמז ס״ח; תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית י״א כ״ח; ובצאינה וראינה פ' לך ובסוף ס' שבט מוסר לר׳ אליהו הכהן מאזמיר.
ר' חיים מאיר הורוויץ בקובץ מדרשים קטנים מביא מעשה א״א שמובא ג"כ במדרש עשרת הדברות דבור שני והקדמה אליה המתחלת: ראו נתתי לכם תורתי אל תכעיסוני בהבליכם כי הבל המה מעשה תעתועים ואל תשתחוו למתים, וממעשיהם אל תלמודו, שמעשה הגוים הבל המה,שהעץ שעושים ממנו האליל כרתו ביער ועשהו חרש כצורת אדם ומצפין אותו מכסף וזהב וייפהו. אם אין לעושהו מה יאכל הוא מה יתן לו, ואם רעב לא ישביענו, ואם צמא לא ישקנו מים. כמוהם יהיו עושיהם וכל הבוטח בהם. אדון ישראל יוצר הכל הוא, אשרי כל חוכי בו והוא מציל מכל צרה הבוטחים בו. מעשה כשנולד אברהם אבינו וכו'.
מעשה דאברהם אבינו נדפס ראשונה בקושטא שנת רע״ט (1519), ויעלינעק הדפיסו שנית בספרו בית המדרש חדר א' (מובא להלן). והוא הספור היותר ארוך מספורים אחרים בענין זה בנוסחאות שונות. וראוי לדייק כי נשנה בו הרבה פעמים ״אמר המגיד״ ונזכרו בו המחלה "קולצני" והמכונה ״טראבוקו״ והדבור ״צלם שאין בו תועלת לא לעצמו ולא למי שיקנהו לעובדו״. ונראה שהוא העתקה מלשון ערבית, כי ההגדה הזאת שגורה גם בפי הערביים. בביהמ״ד חדר ב' מובאה נוסחא שניה שהיא קצור מהראשונה, ומובאה בס' רבנו בחיי פ' לך בשם ר' משה הדרשן (עי' להלן). נוסחא שלישית יותר קצרה העתיק יעלינעק מתוך גימטריאות לתלמידי ר' יהודה חסיד מכ״י שראה אותו הרב חיד״א (עי' שה״ג דפוס ווילנא ח״ב י״ג:) והדפיסו בחדר ה' (עי׳ להלן).
ויש עוד אגדת אברהם בתנא דבי אליהו רבה כ״י בוואטיקאן משנת ד״א תתל״ג (1073) שנדפסה ע״י ר"מ איש־שלום (פרידמאן) בספר תהלה לדוד לזכרון ר״ד קויפמאן, ברעסלוי תר״ס (עי' להלן).