Ohr Sameach on Mishneh Torah, Ritual Slaughter 9:7

ה"ז ספק ויראה לי שמתירין אותה.
בפירוש המשנה כתב רבינו שאוסרין אותה, ולישב דבריו כמוש"כ הכס"מ יעו"ש, תמוה, דעד כאן מקילין מספק רק היכי שיש ספק במציאות אם נטרף דאוקי אחזקה, אבל בספיקא דדינא לא שייך לאוקמי אחזקה, כמו דחזינא לרבינו בהנך בעיות דבגמרא גבי שהיה דרסה דהוי ספיקא דדינא דפסק רק ספק נבילה ולא נבילה ודאית, כמו שפסק בלא בדק סימנים, וטעמו דבהא לא שייך לאוקמי אחזקה, אך יתכן לומר דהכא ספק הדין הוא ספק המציאות אם היא אינה יכולה לחיות, או היא כשירה ויכולה לחיות ומוקמינן אחזקה שיכולה לחיות ולא נתחדש בה חולי הממית אותה, אבל לפי מה שפסקו דאפילו חיה י"ב חודש מ"מ טריפה ודאית נשארה באיסורה, ומיעוט טריפות חיות, א"כ אין לנו לדון אם היא חיה רק אם נאסרה בכלל טריפת גלודה בכה"ג וכיו"ב ותו הוי ספיקא דדינא ולא שייך חזקה כלל, אמנם לעיל גבי כבד פסק לאיסור באיבעיות דגמרא עי"ש ויש להאריך בזה ואכ"מ:
ואפשר שטעם רבינו פה להתיר, מדפליגי רב ור' יוחנן אם עור בין הפרסות מציל, מוכחא דסברי דבכל מקום אם נשתייר בו כסלע מציל, וזה דחוק דפליגי על כולהו אמוראי, ועוד דחזינא דפסיקא ליה לתלמודא דבעי מקום מיוחד להך שיור כסלע, דקאמר אם נשתייר בו כסלע היכא, [אם לא דנדחוק דרב יהודה גופיה קאמר לה וזה דרך הש"ס כידוע ע' ריש פ' אלו מציאות] וכי פליגי ע"ז רב ור' יוחנן, לכן פירש דהכי קא אמרי היכי דנגלדה מקום השדרה ובי פרקי וכי"ב ונשתייר העור כולו קיים דכשירה, ונראה דכולו קיים לאו דוקא וה"ה רובו, וע"ז פליגי אם לא הוה רובו בלא עור בית הפרסות אם מועיל או לא, וזהו דרב סבר דבעור בית הפרסות מצטרף לרובא, ור"י סבר דאינו מצטרף, וכיון דרב ור"י סברי דבכה"ג כשירה פסק כוותייהו ודוק, ולפ"ז אפשר דפליגי להחמיר דאם נגלדה העור מבין הפרסות ובזה הוה חציה, דלרב דלא חשיב ליה לעור רק כבשר, אינו מצטרף גם להטריף, וכיון דסלקת הך גלודה של בין הפרסות תו הוה רובא בשאר עור, אבל לר' יוחנן לא נשאר רובא, אולי מחלק בין להטריף להכשיר, דלהטריף אינו מעלה ומוריד הך עור נגד שאר עור וכ"ז צ"ע. [ולפי שיטת הרשב"א יש לדחות בגוונא דחסר מקצת השדרה דאינו מציל ואינו מטריף ע"ש בחידושיו, ובכה"ג מצי מיירי רב ור"י ודוק]: