השוחט לשם קדשים כו' שחיטתו פסולה.
יתכן דכמו דאמרו אין שוחטין לתוך ימים ונהרות משום דמעשה השחיטה מוכיח דשחט למים או לצורה שתראה במים, כן אם יחזיר סימנים אחורי העורף וישחוט מוכיח דקדשים הוי ולשם קדשים קא שחיט ועביד כעין מליקה אע"ג דמליקה הוא רק בעצמו של כהן בלא סכין ומלק בסכין מטמא בבית הבליעה, בזה נאמר, דמשום ששוחט בחוץ עביד שנוי קצת, וכמו שוחט לשם פסח בשאר ימות השנה אמרינן דמקדישו לפסח ושחיט ליה בפסול בחוץ, כן המעשה מוכח שכעין מליקה בקדשים עביד וקדשים נינהו, ואם הם תורים ובני יונה דאית בהו מליקה בפנים נאמר דכעין מליקה דבפנים עביד, וזה נראה מוכרח מהא דבפ"ק דף י"ט אמרו בני ר"ח מצות מליקה מחזיר סימנים אחורי עורף ומולק, איכא דאמרי אף מחזיר ואיכא דאמרי מחזיר דוקא. ומסתברא כמ"ד אף מחזיר מדקתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה המולק מן העורף מליקתו כשירה ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי אלא ש"מ אף מחזיר, והלשון מסתברא תמוה, ולכן נראה ברור דאם מחזיר סימנים אחורי עורף בתורים ובני יונה הוי כשוחט קדשים ועביד בהו מעשה מליקה דהוי הכשרן בפנים והוי כשוחט לשם עולה דפסול משום מראית עין אע"ג דקדשים עופות ליכא בהו רק מליקה בעצמו של כהן, אמרינן דזה השנוי עביד משום חוץ, שבחוץ עביד מעשה קדשים, אבל אין ה"נ דקדשים נינהו, ורק דדחיק לאוקמי מתניתין בתורים וב"י דוקא, דבעופות דעלמא לא נחית בהו קדושת הגוף, ומסתברא דבכל מה דהוי הכשר שחיטה קתני השוחט מן העורף שחיטתו פסולה, ובבהמות ג"כ קשה לומר כן, דכיון דלית בהו דין מליקה כלל אף בפנים ונאמר דהמעשה מוכיח דקדשים הוי ועביד בהו מעשה עוף בחוץ, זה לא יתכן, הגם דמצאנו דהיכי דשחט סימן אחד בחוץ בבהמה חייב [בדף כ"ט] משום דעשה בה מעשה חטאת עוף בחוץ לשיטת תוספות שם יעו"ש, וא"כ נוקמא השוחט מן העורף דוקא בתורים וב"י וזה לא מסתברא אבל תיובתא גמורה ליכא דאפשר דמיירי רק בהנך דמליקה איכא בהו, ומיהו להלכה אינו דדוקא לבני ר' חייא דכשר במליקה אם מחזיר סימנים אחורי העורף לדידהו אם יחזיר סימנים אחורי העורף וישחוט מיתחזי דעביד בהו מעשה מליקה דבפנים ולשם קדשים שחיט. אבל לפי מה דפסק רבינו דלא כבני רבי חייא ואם החזיר סימנים ומלק מליקתו פסולה, כאן דמחזיר סימנים ושחיט לאו מעשה קדשים הוי ושחיטתו כשירה, ולכן אמר ר' ינאי יקבלו הרובין את תשובתן כו' כשר בשחיטה פסול במליקה למעוטי מחזיר סימנים אחורי העורף, פירוש דאם החזיר סימנים אחורי העורף כשר בשחיטה והיינו מסתמא אף בתורים ובני יונה כיון דמצות מליקה פסולה בכה"ג א"כ לאו כעין קדשים נינהו וליכא משום מראית עין כלל וז"ב:
אך דא יצא לנו מבורר, דאם עביד מעשה בשחיטה דמוכיח דכעין קדשים נינהו הוי כשוחט לשם קדשים דפסולה, א"כ בשוחט לתוך ימים ונהרות אמאי בדיעבד שחיטתו כשירה דהמעשה מוכיח דהוי כשוחט לשם ימים ונהרות ולהוי שחיטתו פסולה, ודוקא בשוחט לשם ימים לרפואה פסק רבינו דפסולה משום מראית העין, אבל בשהמעשה מוכיח פסק דכשר ואפילו בשוחט לגומא פסק דבעי בדיקה אחריו הא אם נבדק השחיטה כשרה ובכל הני אף שחיטתו כשירה בדיעבד ואינו צריך בדיקה כמבואר בדבריו, ולכן אפשר משום דשם אם תפסול השחיטה יחזיקוהו לשוחט לשם ע"ז ולמין, חששו חכמים על לעז הבריות והכשירו לשחיטתו, וגדולה מזו מצאנו ביבמות כ"ה באם יש לה בנים לא תצא דלא יחזיקו אותן כממזרים, וזה נכון:
Loading...
2:17
1
Loading...