מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב.
עיין הרב המגיד. ובאמת מלשון רש"י בשמועה זו בדיבור מר בר רב אשי אמר הך סיפא לא תפרש הכי דמשמע כו' מוכח דברישא מוקי כבלישנא קמא דלא אזלינן בתר רובא דהוי ספק נפשות להקל וכ"ש למר בר"א דמיקל טפי בפקוח נפשות ודלא כשיטת שאילתות ורבינו. והא שכתב לקמן בדף פ"ד אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים א"צ ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא כו' נראה מדבריו דהולכין בתר רובא המעיין בדבריו יראה דסבר לחלק דבאכילה ביוהכ"פ דעל זה אמרו איזה ענוי שהוא אבידת נפש זהו אכילה ושתיה ואם נשבע שלא יאכל שבעה ימים מכין אותו ואוכל לאלתר ויותר תלי' בגוף האדם שבכחוש הוא סכנה יותר ובבריא צריך זמן מרובה אבל בכלל הוא ענין מסוכן וכיון שהוא חולה והענין אתחזק בו סכנה שיש בעינוי נפש אבידת נפש תו כי מיעוטא אמרי צריך שקולים כפלגא ופלגא ומאכילין אותו ביום הכיפורים כדרך האדם בכל הימים, אבל תמן פירש"י על מחמין לו חמין לרחצו שבזה אין ענין זה שייך לסכנה כלל שאם לא ירחץ אדם כל ימיו בחמין אין בו סכנה ושבועה שלא ארחץ לעולם חייל [עיין נדרים ריש פרק ואנ"ד] ורק כשהוא חולה וצריך זה לרפואה סבר רש"י דהוי כאומדנא ואזלינן בתר רוב דיעות דברובא כזה גם בדיני נפשות אזלינן בתר רוב כן נראה דסבר רש"י ז"ל [ודלא כמו שכתב רמב"ן לדעתו].
ובאמת מסתפקנא דאולי הא דמר רב רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אין בקיאין זה דוקא באכילה דיום הכפורים דבמידי זה איכא סכנה אם לא יאכל כשיעור ז' ימים יש בו אבידת נפש לכל אדם ויותר ניתן לשעורין לחולה לכחוש ולבריא כל חד לדידי' אבל ברפואה אחרת בשבת אם בקיאין אמרי אינו צריך לא מצאנו דאיהו גופי' מכריח כל הבקיאין וצ"ע כי סתימת הפוסקים משמע דאין חילוק. בכ"ז להלכה המיקל בפקוח נפש שפיר עביד וכמו שכתב הרא"ש ובפרט לגירסת ההלכות ורבינו ואין אומרים יעשו דברים אלו ע"י נשים כו' מפני שמצטרפין לדעת אחרת יעוין פ"ב מהלכות שבת בההמ"ג. אין מקום כלל למה שפירש"י לפי גירסתו. לכן הלכה כדברי המיקל בפקוח נפש וכן פסק בש"ע. וכן נראה דאינו מוכרח מש"כ הרמב"ן דחולה מסוכן מאכילין אותו פחות מכשיעור אם צריך טובא מהך דכריתות ואין ראי' דשם הלא אכלה זית וזית ביותר מכדי אכילת פרס דהוי דרך אכילה לכן מאכילין אותה בכך אבל שלא כדרך אכילה לא ועיין ברא"ש בזה.