אירע (בה) פ[י]סול בהזייתה כו' לפני פיסולה מטמא בגדים.
בתוספתא פ"ד ר' שמעון אומר בין לפני פיסולה בין לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים מפני שהיא נידונית על שם סופה. נראה דר"ש לטעמו דסבר פרה נפדית אף אם שחטה כדין ע"ג מערכתה, א"כ כשנפדית הויא חולין גמורין ומותרת מן התורה לאכילה, ורק אימתי אינה נפדית כשנגמר ההזיה וכדמוכח דאמר פרה מטמאה טו"א הואיל והיה לה שעת הכושר מוכח דקסבר דכשהזה דמה שוב אינה נפדית ואינה ראויה לאכילה רק היה לה שעה"כ קודם שהוזה דמה, וברור דפרה אינו דומה לפר יוהכ"פ דסבר ר"ש דמתחיל ממקום שפסק בנשפך הדם באמצע הזייה, דתמן חובת היום או חובה לטהרת מצורע יעוין יומא (דף ס"א) ומה שכבר נעשה אינו חוזר ועושה מפר האחר או לוג האחר כדמפרש שם, אבל כאן כל פרה שנעשית לטהרת טמאים צריכה הזייה ז' פעמים נגד פתח אוהל מועד וכיון שנפסלה קודם גמר הזייה יש לה פדיון והיא חולין גמורה, ושוב העוסק בה עסק בשל חולין ואינו מטמא בגדים מי שעסק בה קודם פסולה, אבל כשהוזה דמה שוב אף אם נפסלת בתר כן העוסקים בה קודם שנפסלה מטמאים בגדים דתו אינה נפדית וזה ברור. ולפ"ז יתכן למה דשנינו בתוספתא דר' שמעון אמר פעם אחד איפכא יעו"ש ולכן נשנית פרת חטאת לר"ש דאינה שחיטה ראויה לפום מה דהוי סברי דר"ש סובר דלפני פסולה מטמאה בגדים הוי סבר דאינה נפדית. ומדוייק לשון הגמרא אמר ר"ל אומר היה ר"ש פרה נפדית כו' ע"ג מערכתה הוא בתוספתא הנ"ל ודוק, ואנן דקיי"ל כרבנן דנשחטה ע"ג מערכתה אינה נפדית לכן קיי"ל דעד שלא נפסלה מטמאה בגדים, ויעוין שם דפליגי אם כולן מטמאין בגדים או האחרון שהוא גומר הכפרה ויעו"ש בתורת כהנים ואכמ"ל: