השוחט את הפסח בזמנו והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה כו'.
בגמרא פרק תמיד נשחט השוחט את הפסח על החמץ ר"ש אומר הפסח בי"ד לשמו חייב ושלא לשמו פטור ושאר כל הזבחים כו' ובמועד לשמו פטור כו' ופרש"י משום דר"ש לטעמו דסבר דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה. ובתוספות תמהו ע"ז דמפרש בפרק כה"ד טעמייהו דרבנן דילפי משחיטת קדשים בחוץ דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ור"ש סובר דחולין מקדשים לא ילפינן א"כ כאן בשוחט פסח על החמץ דהוי קדשים ניגמר מקדשים בחוץ דשמה שחיטה גם לר"ש, ונראה לי עפ"י מה שהקשו התוס' התם למה לרבנן לילף משחוטי חוץ ניגמור מאותו וא"ב גופיה דנוהג בקדשים אע"ג דלאו שחיטה ראויה הוי השני דהוי מחוסר זמן, וזה לק"מ לדעתי, דמזה לא מצי למילף דאם תאמר דשחיטה שאינה ראויה לא הוי שחיטה ואינו עובר משום אותו וא"ב הלא שפיר שחיט השני ולא הוי מחוסר זמן רק דהא הפכא כיון דלא הויא מחוסר זמן וכשר תו שחיטתו ראויה וכשר לקרבן והוי שחיטה ראויה ועובר בלא תשחטו או"ב ותו הוי מחוסר זמן, נמצא דמי עשאו לשחיטה שאינה ראויה הלאו דאו"ב וכי כתבה התורה או"ב לא תשחטו הלא על השחיטה אשר היא שחיטה ראויה זולת איסור או"ב שעושאו למחוסר זמן ומשום זה הוי שחיטה שאינה ראויה, אבל בשוחט הטריפה שבלא הלאו דאו"ב הוי שאינה ראויה מנא לן לחייבו דכי כתבה התורה או"ב לא תשחטו הוא על שחיטה הראויה ולא טריפה שאינה ראויה בלא הלאו דאו"ב, והא דיליף משחוטי חוץ דהתם כתיב החיוב על השחיטה אף דבלא האיסור לשחוט קדשים בחוץ ג"כ לא היה ראוי לשוחטו בחוץ היינו דקדשים שנשחטו אסורים באכילה עד שיתירום ארבעה עבודות ובחוץ אין מקום לעבודות ואין מי שיתירו ויפקיענו מידי איסורו שנאסר בהקדישו, וכזה פרש"י בשילהי האיש מקדש מה שלי בשלך אסור דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק (יעוין בתוס' שם ואכמ"ל) א"כ כי כתבה התורה שחיטה בקדשים בחוץ הוא על אופן שאינו ראוי להיות נאכל זולת האיסור שאסור לשוחטו בחוץ וקריא רחמנא שחיטה, הוא הדין ילפינן לשוחט או"ב טריפה דאינו ראוי מטעם טריפה ודוק:
ובזה אתי שפיר קושי' התוס' ב"ק (דף ע"ו) ד"ה והלא זריקה מתרת על הא דיש רוצים לתרץ דצריך קרא למעט רובע ונרבע דילפינן מקדשים בחוץ דא"כ השוחט טריפה חולין בעזרה נילף מגופי' יעו"ש והיינו דכמו דפסול רובע ונרבע עפ"י עד אחד דהוא פסול הנוהג בקדשים ילפינן מקדשים בחוץ כן בחולין נילף טריפה דהוא נוהג בחולין מאיסור דחולין בעזרה וכיון דבלא זה הוי שחיטה שאינה ראוי' תו לא איכפת לן אם אינה ראוי' מחמת דבר אחר, אבל לפ"ז אתי שפיר דבקדשים בחוץ לולא האיסור והחיוב על מה ששוחט בחוץ גם כן לא הי' מותר באכילה קדשים שנשחטו בחוץ א"כ האיסור הוא על מה שאינו ראוי זולת האיסור לכן לא איכפת לן אם נתוסף עוד איסור, אבל בחולין בעזרה לולא האיסור דחולין בעזרה הי' שחיטה הראוי' לאכילה לכן כי אינה ראוי' לאכילה מצד אחר שהוא טריפה לא הוי שחיטה לענין איסור חולין בעזרה והוי שחיטה שאינה ראוי' ודו"ק:
וכיון שכן נתבונן טעמא דר"ש דלא יליף. ונראה משום דעיקר אזהרה וחיובא דקדשים בחוץ הוי משום ולא יזבחו זבחיהם לשעירים, וטעמו דיהיו נזהרים להקריב באיסור במה וכמו דמצאנו דר"ש סובר דאף על הסלע או על האבן חייב משום דאשכחן בקדשי במה שהקריב מנוח על הצור, לכן כאן בקדשים דאע"ג דאינן ראוין לאכול מכל מקום הואיל והוי שחיטה בקדשי במה דעיקר הקרבתן בחוץ לכן מקריא שחיטה לחייבו עליו בחוץ אע"ג דאינה ראויה באכילה בחוץ, ולכן כאן מלבד דפסול שלא לשמו הנוהג בפסח וחטאת דהמה דברים שאינן נוגעים בבמה נראה אף אם שחט בפסול פיגול דפסול דאיסור פיגול נוהג בכל הזבחים שקרבין בבמה כמו עולה ושלמים [ובשוחט על החמץ איכא איסור פיגול כיון שהפסח כשר ואיכא כהרצאת כשר כך הרצאת פסול והוי כשלא לשמו בשאר זבחים דלא עלו ואין מוציאין מידי פיגול] מכל מקום אין הלאו דלא תשחט על חמץ מטעם דהוי כקדשים בחוץ ולכן הואיל דבפנים שחיטת קדשים ראויה נינהו כי הוי שאינה ראויה פטור, ור"ש אומר דחולין בחוץ לא ילפינן מקדשים בחוץ וטעמו כמו שבארנו ודוק:
ואחד המקטיר אימורין כו'.
ירושלמי פרק תמיד נשחט ה"ד הקטיר אימורין על החמץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור מ"ד חייב דם מכל מקום מ"ד פטור זבח מה זביחה מיוחדת שהיא מעכבת הכפרה יצאו הקטר אימורין שאינן מעכבין את הכפרה, הפירוש פשוט דמשמע ליה דם זבחי אפילו שפיכת שיריים שעל היסוד שאינן מעכבין הכפרה ואפ"ה חייב בשופך על החמץ כש"כ מקטיר את האימורים דחייב ועיין זבחים (דף י"ג ודף קי"א) עיי"ש ודוק. מלק עוף על חמץ אית תניי תני חייב כו' פטור מ"ד חייב דם מכל מקום ומ"ד פטור זבח יצא עוף שאינו זבח, ריב"ז בעא קומי ר' יוסי מ"ד חייב ניחא מ"ד פטור מ"ט א"ל למדין עונש מעונש ואין למדין עונש מפטור. ונראה דמפרש דפליגי אם מלק העוף אם חייב אח"כ על הזייה ומצוי שלהן על חמץ לכן בעי דבשלמא למ"ד חייב ניחא דכמו דיליף לקמן רבנן דקסרי מה זביחה מיוחדת שחייבין עליה בחוץ כו' א"כ במלק בפנים והעלה בחוץ חייב ולר"ש אף במלק בחוץ והעלה בחוץ חייב לכן כאן אם מלק עוף והזה דמו או הקטירו על חמץ חייב אבל למ"ד פטור מ"ט, א"ל למדין עונש מעונש דבקרא כתיבא לא תשחט על חמץ דם זבחי מקרא דדם מרבה זריקה א"כ על איזו זריקה או הקטרה חייב בזמן שמתחייב על השחיטה וכמו שבר עונש הוא על שחיטה כן הוא בר חיוב על זריקתו והקטרתו ואין למדין עונש מפטור, פירוש היכי שעל המליקה שלו אינו בר חיובא אין חיוב ג"כ על זריקתו והקטרתו שבמקום שיש עונש על שחיטתו אתרבי לעונש על שאר עבודותיו יצא בעוף שאינו בר חיוב על שחיטתו ומליקתו כן אינו בר חיובא על זריקתו והקטרתו, וזה פשוט: