1
ששער נזיר שנצטרע מותר בהנאה.
ואזיל בזה לטעמו לעיל סוף פרק ז' דביאר דמשו"ה דוחה תגלחת דמצורע ל"ת ועשה דנזיר לפי שאינם עולים ובטלה קדושתו וליכא עשה דקדוש יהי' גדל פרע שהך קדוש יהי' קאי על שער נזיר שאסור בהנאה כמפורש בספרי ובבלי קדושין יעו"ש והכא בטלה קדושתו ודוק. ומיהו אפשר דכוונת רבינו דוקא הכא שהוא מצורע מתחלת נזירותו היה מותר אילו היה ודאי אבל נזיר שכבר נתקדש ונאסר השער לא הותר כשנצטרע וכן משמע מהירושלמי עיי"ש. ועיין בירושלמי דר"י ורשב"ל פליגי בנזיר שנצטרע אם שערו אסור בהנאה. וברור דלטעמייהו אזלי לעיל בתלמודין (דף י"ד) אם נטמא בימי צרעתו אם סותר דלמ"ד סותר ע"כ וטמא ראש נזרו קרינא א"כ ודאי לא פקע קדושת שערו, אולם ז"א כפסק רבינו דפסק לעיל דסותר יעו"ש: