ואפילו היה נזיר ה"ז מגלח כו'.
בתו"כ והתגלח אעפ"י שהוא נזיר לפי שנאמר תער לא יעבר על ראשו יכול אעפ"י שהוא מנוגע ת"ל והתגלח אעפ"י שהוא נזיר יכול כשם שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהוא ודאי כך תהא תגלחת הנזיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק ת"ל ואת הנתק לא יגלח עכ"ל. ונראה פירושו דמכוון התורה במה שמגלח הוא סביבו הוא לטהר את הנתק ובמה שאינו מגלח סביבו הוא שמא תפשה ויהיה ניכר הפשיון וע"ז קאמר הואיל ותגלחת הנגע דוחה ל"ת דתגלחת דנזיר אע"ג דתגלחת הנגע היא בספק דאם פשה יפשה הלא בטלה מכוון התורה דלא נטהר כלל ומש"ה צריך קרא [עיין משל"מ ולמ"ש מבואר יותר] ובכ"ז דחי לל"ת דנזיר הודאי א"כ סד"א דה"ה עשה דתגלחת נזיר טמא דמגלח ומונה ימי טהרה דימי הסגרו עולין לו דחי לאו דאת הנתק לא יגלח דהיינו משום תולש סימני טומאה שלא יהיה ניכר הפשיון וא"כ הוי כתולש סימן טומאה ואינו אלא ספק והוא דיגלח את הנתק קודם. ואפשר דפירושו דתגלחת נזיר ודאי דחי ל"ת דאת הנתק לא יגלח רק אילו לא כתיב הו"א דחיובו משום ל"ת דתולש סימני טומאה דאינו אלא ספק שמא יפשה שמא לא וא"כ סד"א דספק נזיר דחי ל"ת דנתק קמ"ל קרא דהתורה עשאתו כודאי וא"כ ספק נזיר לא אתי תגלחתו ודחי ליה אבל ודאי דחי ליה דאפילו ל"ת גמור אתי ודחי ומש"כ הק"א משום דאפשר לקיים למחר ולאח"ז, במח"כ כבר כתבו הראשונים ומהם הרשב"א ריש פרק ר"א דמילה גבי הא דקאמר דמילה שלא בזמנה לידחי יו"ט דזה לא מיקרי אפשר לקיים שניהם, ולפי מש"כ הראב"ד פרק י' דחייב ג"כ משום תולש סימני טומאה אפשר דלא אתי עשה דנזיר ודחי תרי לאווי דגילוח הנתק כדאיתא נזיר (דף מ"ח) ודוק: