כגון בהמה שאכלה תבן או עמיר כו' חייב לשלם נזק שלם מן היפה שבנכסיו כו'.
הנה רבינו תם בריש פרק הניזקין פירש, הא דאמר רבא הזיק זיבורית גובה מן העידית שפאי עידית גובה מן הבינונית דמן התורה גובה בזיבורית, ופירש שאכלה מסוף השדה העומד למרעה בהמות והנהר שוטף תמיד, וכפי הנראה משם דלהכי לא הוי כמזיק גבי מיטב משום דלהכי קיימי, ואין לומר גבי תבן דלהכי קיימי, דז"א דהא אמרו כל מידי דמיטלטל הוי מיטב דאי לא מזדבנא הכא מזדבנא במתא אחריתא, וא"כ מאן אמר דהוי מזדבן כאן דילמא מובילנא להו במתא אחריתא, אבל כאן בשפאי עידית דאצל הנהר וסוף השדה דעומד למרעה בהמות כאן, ולהאכיל לבהמות אחרים כדרך שבהמתו אכלה שפיר לא חשיב כמזיק רק כחוב דעלמא ודינו מן התורה בזיבורית, וז"ב. [וראיתי אח"כ במהר"ם שי"ף מש"כ בזה יעו"ש]:
אולם דא מסתפקא טובא בהנך מילי דאמרו דאינה משלמת רק מה שנהנית כמו ברה"ר, כיון דעל ההיזק פטרתו תורה מפני שיש לה רשות להלך, א"כ לא הוי דין היזק עליו רק דין חוב בלבד ומשלם מזיבורית, כיון דהתורה מעטה זה מדין נזק, וכיוצא בזה פרשתי במקום אחר לשיטת רבינו דמזיק הקדש חייב בתשלומין בקרן וכדמשמע פשטא דשמועתא דשמואל בפרק השואל (דף צט:) דרק מחומש אתמעט מזיק בהקדש, ולכן פסק דפושע חייב בשומר נכסי הקדש מטעם דהוי כמזיק יעוין בהלכות שכירות פ"ב. והא דהביאו רבוותא מהא דאמר בירושלמי ריש הניזקין ק"ו להקדש [דמשלמין במיטב] אם להכשר נזיקין [פירוש נזקי ממון] הדא כו' שור רעהו ולא שור הקדש כו' אם לנזקי גופו הדא הוא דתני ר' חייא נזיקין להדיוט ואין נזיקין לגבוה, פירוש שלגבוה אין דין נזיקין, רק הוי כחוב דעלמא שבכח האדם להתחייב להקדש כן הוא חייב על ידי פעולת הזיקו שאם מזיק ופשע [דבאונס גמור פטור אדם המזיק כמו שביארו תוספות ריש פרק המניח ובכ"מ] חייב בתשלומין אבל לא מדין היזק, וא"כ הוי כבעל חוב דעלמא ומשלם מן התורה בזיבורית [ועין תוספתא ב"ק פ"ד], הרי אנו רואים היכי דאיתמעטא מדין נזיקין תו לא הוי דינו בעידית ורק כבעל חוב דעלמא, א"כ ה"נ כאן דכתיב בשדה אחר לא ברה"ר איתמעט נמי מדין נזיקין והא שמשלם מה שממונו נהנה הוא מדין חוב ומשלם בזיבורית או בבינונית לא במיטב, וכן כי הזיק הקדש בשן ורגל שבהמתו אכלה פירות שדה הקדש, יתכן אף דאימעיט משור רעהו וילפינן לשן ורגל בכל זה משלם מה שנהנית, והא דאמר בירושלמי כרמו פרט להקדש מה אנן קיימין כו' אם בשהקדיש [להשדה] ואחר כך הזיק [שבהמתו אכלה פירותיה] הדא הוא דתנינן שור רעהו ולא שור של הקדש, פירוש ופטור על תשלומי נזקו, ואם משום דמשלם מה שנהנית כיון דאיתמעט מדין נזיקין רק חייב בתשלומי הנאת בהמתו [שאפילו אם ההנה פלוני בידיו היינו הבעל פירות האכיל לבהמת חבירו, ג"כ משלם מה שנהנה, עיין בתוספות פרק הגוזל קמא (דף קא) ד"ה או דילמא אין שבח סממנים ע"ג צמר, ובש"ך סימן שצ"א ס"ק ב' בזה] אין זה מדין היזק רק כחוב דעלמא ואינו צריך לשלם ממיטב ולא צריך כרמו למטע. ולפי מה דמסיק אביי לר' ישמעאל דמיטב שדהו דניזק פירוש כמו דסליק לקמיה ונידון כמשויר, וזה לא שייך במקום דמשלם מה שנהנית וא"כ לא נאמר שם מיטב ישלם וצ"ע:
ולכאורה נראה דתליא בהך מילתא דאמוראי דפרק כיצד, דשקיל וטרי טובא אם זה נהנה וזה לא חסר פטור או חייב, ופשיט רמי בר חמא ממשנתנו אם נהנית משלמת מה שנהנית, ופרשו הקדמונים בשיטה, דכמו ברה"ר פטור מדין נזיקין לגמרי רק משום ההנאה חייב, א"כ הלא מוכח דנהנה וזה לא חסר חייב, דעל החסרון הלא לא חייבתו תורה, ומשני רבא דהאי זה נהנה וזה חסר, ופירוש דאימת פטרתו תורה על החסרון במקום דליכא הנאה, הא במקום דאיכא הנאה לא פטרתו תורה על החסרון [ומה שיש לדבר בסוגיא יבואר במק"א] ותו מצטרפת החסרון עם ההנאה וכיון שכן תו מסתברא דלרמי בר חמא דאין החיוב רק על ההנאה לחוד, ודאי דדינו כדין בעל חוב דעלמא, אבל למאי דמסיק דהחיוב משום החסרון אפשר דמשלם כדין מזיק ממיטב. וגם זה אינו מוכרח דכיון דחזינא דפסקו רוב הפוסקים דהמאכיל פירותיו לבהמת חבירו משלם פלוני כדין יורד שלא ברשות אף דבדעת בעל הפירות ורצונו הוא א"כ האוכלת ברה"ר במקום שדרכה להלוך יתכן דהוי ע"ז הדרך ומשלם מה שנהנית אבל לא ממיטב דאין זה בכלל תשלומי נזק, והדבר צריך קצת הכרע. ומ"מ א"ש לפ"ז הא דלא תני במשנתנו דמכניס פירותיו לחצר כו' שלא ברשות דמשלם מה שנהנית דאינו משלם ממיטב:
וזכר לדבר, מהא דמצינו בפרק האומנין (דף עז) דרב אחא ב"א אמר אפילו תימא מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזי מוזיל ומזבן והוי כמזיק ותנן הניזקין שמין להן בעידית. ופירשו בתוספות דלא הוי ממש כמזיק שהרי אין משלם מה שהזיקו שאינו משלם אלא כפי המעות שקבל, אלא קצת דמוהו למזיק במה שנוטל מן העידית. ומסתברא דמסתמא בדין נזיקין הנך נמי דאין משלמין רק דמי מה שנהנו משלמי כן ממיטב, לכן דמוהו חכמים שאע"פ שמשלם מעות שקיבל והוי כמו שנהנית בבהמה ג"כ משלם ממיטב, אבל אם לא מצאנו תשלומי מיטב רק במקום שמשלם מה שניזק, הא כשמשלם מה שנהנית לא משתלם ממיטב, אין סברא דחכמים יעשוהו כמזיק למיטב כיון שאינו משלם מה שניזק, ובכ"ז לא מכרע ועדיין צ"ע: ואח"ז רב מצאתי בשו"ת הרשב"א חלק ד' סימן יג בזה והעלה דמשלם כבע"ח יעו"ש וראייתו אינה מכרעת יעו"ש:
Loading...
1:2
1
Loading...