משנה
פירס עליה – על הסוכה, היינו על הסכך, סדין – כדי להגן על היושבים בסוכה, מפני החמה – מפני קרני השמש, או תחתיה – או שפירס תחת הסוכה, היינו תחת הסכך, סדין כדי להגן על היושבים בסוכה, מפני הנשר – מפני העלים הנושרים מן הסכך, או שפירס – סדין, על גבי הקינוף (מילה יוונית: מיטה עם כילה) – מיטה שמעליה (בגובה מעל עשרה טפחים) נפרס בד שמוחזק על ידי ארבעה עמודים העומדים לצידי רגלי המיטה אך אינם מחוברים למיטה ("ריהוט הבית במשנה", עמוד 214), - פסולה – הסוכה מלישב בה כשפירס סדין עליה או תחתיה, וכן הקינוף פסול מלישון בו בסוכה כשפירס על גביו סדין, לפי שהסדין גבוה מעשרה טפחים, והוא נחשב כאוהל החוצץ בין היושב בסוכה ובין הסכך. אבל פורס הוא – סדין, על נקליטי המיטה (משענות הראש והרגל של המיטה (מקור המילה נקליטין ביוונית)) – שני לוחות (שגובהם פחות מעשרה טפחים) המחוברים למיטה, אחד למראשותיה ואחד למרגלותיה, ששימשו משענות לראש ולרגליים, ומעליהם חיברו עמודים נמוכים נוספים וחבל או מוט מקשר ביניהם כדי למתוח עליהם כילה ("ריהוט הבית במשנה", עמודים 210-213), וכשפורס עליהם סדין נעשה מעל המיטה אוהל שגובהו פחות מעשרה טפחים, ואינו נחשב כאוהל החוצץ בין הישן בסוכה ובין הסכך, ולכן המיטה כשירה לישון בה בסוכה כשפירס על נקליטיה סדין.
• • •
תלמוד
מציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא): תילה (תלה) בה – בסוכה, קיטיות (יריעות (מקור המילה ביוונית) / אריגי משי הבאים מארץ סין (קיטאי הוא הכינוי הפרסי לסין)) – לנוי, - כשירה – הסוכה.
ומצמצמים את תחולת הקביעה: אמר רבי חנניה (דציפורין, אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי): הדא דאת אמר – זאת שאתה אומר (דבר זה שאתה אומר, שתלה בה קיטיות - כשירה), - מן הצד – שתלה בדפנות, הא – אבל מלמעלן – אם תלה תחת הסכך שעל הסוכה, - פסולה – הסוכה מלישב בה, לפי שהקיטיות נחשבות כאוהל החוצץ בין היושב בסוכה ובין הסכך.
• • •
במשנה שנינו: "או תחתיה מפני הנשר".
מציעים דיוק: אמר רבי יוסה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי): לא אמרו – שאם פירס תחתיה סדין - פסולה, אלא מפני הנשר – רק במקרה שפירס מפני הנשר, הא – אבל שלא מפני הנשר – במקרה שפירס תחתיה סדין שלא מפני הנשר אלא לנוי, - כשירה – הסוכה, לפי שסדין התלוי לנוי אינו נחשב כאוהל (לפי רבי חנניה לעיל, אף אם תלה תחת הסכך לנוי - פסולה, שלא כרבי יוסה).
בבבלי סוכה י,א אמרו: אמר רב חסדא: לא שנו (שפסולה) אלא מפני הנשר, אבל לנאותה (פירס עליה סדין ליפותה) - כשירה (ואפילו הוא פרוס מתחת לכל שטח הסכך). - פשיטא, "מפני הנשר" תנן! - מהו דתימא: הוא הדין דאפילו לנאותה (פסולה), והאי דקתני: "מפני הנשר" - אורחא דמילתא קתני, קא משמע לן.
רבי יוסה בירושלמי כרב חסדא בבבלי, אלא שבעוד רב חסדא אומר בדרך החיוב שהסוכה כשירה אם פירס לנאותה, רבי יוסה אומר בדרך השלילה שהסוכה כשירה אם פירס שלא מפני הנשר.
• • •
במשנה שנינו: "אבל פורש הוא על ניקליטי המיטה".
מסבירים: רבי ביבי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני): שכֵּן הוא עושה חלל (מקום ריק) באצילי ידיו (הזרועות העליונות שמן המרפק ועד השכם) – כשם שאם הוא מגביה את שתי זרועותיו כשהוא ישן תחת הסדין בסוכה ונעשה הסדין כאוהל עליו - אין בכך כלום, כך נקליטי המיטה הם כמו שתי זרועותיו ואין בכך כלום.
• • •