בשנייה – בשבת השנייה של חודש אדר, שהיא השבת שלפני הפורים, - "זָכוֹר" – קוראים "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז-יט), שהמן היה מזרע עמלק, בשלישית – בשבת השלישית של חודש אדר, שהיא השבת שלאחר הפורים, - פרה אדומה – קוראים "זאת חוקת התורה... ויקחו אליך פרה אדומה" (במדבר פרק יט), כדי להזהיר את הטמאים לטהר עצמם ולעשות את הפסח בטהרה, ברביעית – בשבת הרביעית של חודש אדר, שהיא השבת שלפני ראש חודש ניסן או השבת שחל בה ראש חודש ניסן, - "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" – שמות יב,א-כ, שהיא פרשת הפסח, בחמישית – בשבת שלאחר ארבע השבתות שקוראים בהן את ארבע הפרשות הללו, חוזרין לכסדרן (בכתבי היד של המשנה: 'לסדרן') – חוזרים לקרוא את הסדרים השבועיים, שהרי הפסיקו באותן ארבע שבתות את הקריאה הרגילה של הסדרים השבועיים ולא קראו אלא את ארבע הפרשות הללו.
לכל מפסיקין – לכל הפרשות שיש לקרוא אותן בגלל המאורע של אותו היום מפסיקים את הקריאה הרגילה של הסדרים השבועיים וקוראים את הפרשות האלו: לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, בתעניות, ובמעמדות – לפרשות של ראשי חודשים ושל החנוכה וכו', שאם חלו בשבת או בימי שני וחמישי, אין קוראים את הקריאה הרגילה של הסדרים אלא קוראים את הפרשות שהן מעין המאורע של אותו היום, כמפורט להלן בהלכה ו, וביום הכיפורים – לא היה צריך לשנות 'יום הכיפורים', לפי שהוא מועד, ולכל המועדות מפסיקים וקוראים מעין המאורע, ולא רק ליום הכיפורים, אלא ששנה יום הכיפורים אגב תעניות ומעמדות, כדרך שהם שנויים כאחד במשנה תעניות ד,א (בשני כתבי יד של המשנה: 'בכל מפסיקין בראשי חדשים בחנוכה ובפורים...', ובכתב יד שלישי של המשנה: ''לכל מפסיקין... לתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים').
קרוב לומר שהגרסה העיקרית במשנה במגילה היא: '...ולמעמדות ולמועדות וליום הכיפורים', אולם הסופרים טעו וקראו 'ולמעמדות ולמעמדות', ולכן נמנעו מלהכפיל מילה זו שנראתה להם כיתירה. ומשום ששונה קריאת יום הכיפורים מכל המועדות, שבהם קוראים חמישה ובו שישה, לכן נשנה במיוחד שמפסיקים גם ליום הכיפורים ("פירושים וחידושים בירושלמי").
נראה שצריך לומר 'ולמועדות' (במקום 'ולמעמדות'), לפי שלא נשנה כלל במשנה שמפסיקים להם (ואין לגרוס 'וליום הכיפורים', שהמועדות כוללים אף את יום הכיפורים). וכנראה היו תחילה כתובות שתי המילים 'ולמעמדות ולמועדות', וטעו המעתיקים במילים הדומות הללו וכפלו וכתבו פעמיים 'ולמעמדות', וחזרו והגיהו על פי המשנה בתעניות ד,א 'וליום הכיפורים' ("ששה סדרי משנה", מועד, עמוד 502).
יש להניח שהזכרת יום הכיפורים היא אשגרת לשון של שלושה הזמנים המנויים במשנה בתעניות ד,א: 'בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים'. המשנה לא הזכירה את שאר המועדים, שכן היא הניחה כידוע וכמובן מאליו שבימים טובים יש לקרוא מעניינו של יום, כאמור במשנה כאן בסוף פרק זה. המשנה באה להוסיף שאף בשאר הימים המיוחדים מפסיקים את הקריאה הסדירה של התורה ("משנת ארץ ישראל", תענית ומגילה, עמוד 336).
רוב ארבע הפרשות, ובעיקר פרשת שקלים ופרשת זכור, הן פרשות קצרות, ומספר פסוקיהן אינו יכול להתחלק בין שבעה קוראים. היו ששיערו שהקוראים חזרו שוב ושוב על אותם פסוקים עצמם. אך מעדויות שבסידורים ארץ ישראליים שעלו מן הגניזה מתברר שהשיטה היתה שונה: בסידורים הללו באות הוראות לקריאה רחבה יותר, שתחילתה בפרשת היום והמשכה בכמה קטעים נוספים, המספיקים ברווח לכל הקוראים ("להיקפה הקדום של פרשת שקלים", "תרביץ" פב, עמודים 395-396).
• • •
במשנה שנינו: "בשלישית - פרה אדומה, ברביעית - 'החודש הזה לכם'".
רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי (הסופר במסירה שלפנינו כתב 'ר'', וצריך לומר: 'רב') חייה בר אשי (אמורא בבלי בדור השני): אין מפסיקין בין פורים לפרה – אם יש שלוש שבתות בין פורים לראש חודש ניסן, אלא קוראים פרשת פרה אדומה בשבת שלאחר הפורים, ומפסיקים בין פרשת פרה אדומה לפרשת "החודש", שאין קוראים בשבת שלאחריה אחת מארבע הפרשות, וקוראים פרשת "החודש" בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בשבת שחל בה ראש חודש ניסן.
רבי לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי חמא בר חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני): אין מפסיקין בין פרה ל"החודש" – אם יש שלוש שבתות בין פורים לראש חודש ניסן, אלא מפסיקים בין פורים לפרשת פרה אדומה, שאין קוראים בשבת שלאחר הפורים אחת מארבע הפרשות, וקוראים פרשת פרה אדומה בשבת שלאחריה, וקוראים פרשת "החודש" בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בשבת שחל בה ראש חודש ניסן.
אמר רבי לוי: סימניהון (צריך לומר: 'סימניהין') דאילין פרשתא: – סימניהן של הפרשות האלו (הסימנים של ההפסקות בין ארבע הפרשות): בין הכוסות הללו – בין הכוס הראשונה מארבע הכוסות שתיקנו חכמים לשתות בליל הפסח לכוס השנייה, ובין הכוס השנייה לכוס השלישית, אם רצה לשתות – עוד יין, - ישתה – לפי שהיין שלפני הסעודה ושבתוך הסעודה אינו משכר. אבל בין השלישי לרביעי – בין הכוס השלישית לכוס הרביעית, - לא ישתה – יין, כדי שלא ישתכר (משנה פסחים י,ז). - שתיית יין בין ארבע הכוסות הללו היא סימן להפסקה בין ארבע הפרשות, שמפסיקים בין הפרשה הראשונה לפרשה השנייה ובין הפרשה השנייה לפרשה השלישית, אבל אין מפסיקים בין הפרשה השלישית לפרשה הרביעית (הסימן שנתן רבי לוי הוא לפי מה שהוא אמר לעיל בשם רבי חמא בר חנינה).
רבי לוי אמר בשם רבי חמא בר חנינה: בדין הוא – כך היה ראוי להיות (דין - שורת הדין), שתקדום "החודש" לפרה – שיהיו קוראים פרשת "החודש" קודם לפרשת פרה אדומה, שבאחד בניסן הוקם המשכן – על ידי משה, שנאמר: "וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ,יז), ובשֵיני – בניסן, נשרפה הפרה – האדומה על ידי אלעזר הכוהן, ולמה פרה קודמת – ל"החודש"? – והרי ראוי לקרוא את פרשת פרה אדומה לאחר ראש חודש ניסן כזמן עשייתה, ולכן יש להקדים את פרשת "החודש" לפרשת פרה! שהיא – פרה אדומה, טהרתן של כל ישראל – מטהרת אותם מטומאת מת, כדי שיוכלו לעשות את קורבן הפסח במועדו בטהרה. וכיוון שטהרת הפרה קודמת לעשיית הפסח, פרשת פרה קודמת לפרשת "החודש" שהיא פרשת הפסח.
בספרי במדבר פסקה מד נאמר: בראש חודש ניסן הוקם המשכן, בשני נשרפה הפרה.
בתוספתא מגילה ג,ג שנו: בשלישית - פרה אדומה... אי זו היא שבת שלישית? כל שסמוכה לפורים מאחריו.
בבבלי מגילה ל,א אמרו: "בשלישית - פרה אדומה". - תנו רבנן: איזו היא שבת שלישית? כל שסמוכה לפורים מאחריו. - רבי חמא ברבי חנינא אמר: שבת הסמוכה לראש חודש ניסן. - אמר רב פפא: ולא פליגי, הא (המקרה של פרשת פרה בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן) - דאיקלע ראש חודש ניסן בשבת (וקוראים פרשת "החודש" באותו יום, ומפסיקים בשבת שאחרי פורים), הא (המקרה של פרשת פרה בשבת הסמוכה לפורים מאחריו) - דאיקלע (ראש חודש ניסן) באמצע שבת (וקוראים פרשת "החודש" בשבת שלפני ראש חודש ניסן, וקוראים פרשת פרה בשבת הקודמת, שהיא השבת הסמוכה לפורים מאחריו).
אפשר לומר שלא כרב פפא בבבלי, שהברייתא ורבי חמא ברבי חנינא חלוקים, שרבי חמא ברבי חנינא סבור כדבריו בירושלמי שאין מפסיקים בין פרה ל"החודש" וקוראים פרשת פרה בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, והברייתא סבורה כדברי רב חייא בר אשי בירושלמי שאין מפסיקים בין פורים לפרה וקוראים פרשת פרה בשבת הסמוכה לפורים מאחריו.
• • •
כאן התחלת מקבילות בירושלמי ברכות ד,א ותעניות ד,א.
שתי שיטות היו בחלוקת התורה לקריאות השוטפות של השבתות. לפי האחת, נחלקה התורה לחמישים וכמה פרשות, שקריאתן נסתיימה מדי שנה ביום טוב של שמיני עצרת. לפי השנייה, נחלקה התורה ליותר ממאה וחמישים סדרים, שקריאתם נסתיימה אחת לשלוש שנים ומחצה לערך במועד לא קבוע. השיטה הראשונה נתקבעה בבבל, והשיטה השנייה נתייחדה לארץ ישראל.
דנים בעניין הקריאה בתורה בראש חודש שחל בשבת.
ירמיה ספרא – הסופר (סופר בית הכנסת. - אדם זה נזכר רק כאן ובמקבילות) שאל לרב (צריך לומר כמו במקבילה בברכות: 'לרבי') ירמיה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי והרביעי): ראש חודש שחל להיות בשבת - במה קורין? – האם קוראים בתורה שבעה אנשים קריאה של השבת (הסדר של אותה השבת על פי חלוקת התורה לסדרים) או קריאה של ראש חודש?
אמר ליה: – אמר לו (רבי ירמיה): קורין בראש חודש – קוראים בתורה שבעה אנשים קריאה של ראש חודש.
ומציעים סיוע ממשנה: אמר רבי חלבו (אמורא בדור השלישי) קומי – לפני רבי אימי (רבי אמי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): מתניתא אמרה כן: – המשנה (המקור התנאי, והוא המשנה להלן) אומרת כך (כמו שאמר רבי ירמיה): לכל מפסיקין – לכל הפרשות שיש לקרוא אותן בגלל המאורע של אותו היום מפסיקים את הקריאה הרגילה של הסדרים השבועיים וקוראים את הפרשות האלו: לראשי חדשים, לחנוכה, ולפורים, לתעניות ולמעמדות וליום הכיפורים (משנה מגילה ג,ד) – לפרשות של ראשי חודשים ושל החנוכה וכו', שאם חלו בשבת או בימי שני וחמישי, אין קוראים את הקריאה הרגילה של הסדרים אלא קוראים את הפרשות שהן מעין המאורע של אותו היום. - הרי שכשחל ראש חודש להיות בשבת, קוראים קריאה של ראש חודש.
סופר בית הכנסת היה מתעסק בקריאת התורה בבית הכנסת, ושימש כלבלר הכותב ספרי תורה והמטפל בהגהתם.
בבבלי מגילה ל,ב נחלקו רבי אמי ורבי ירמיה בפירוש המשנה הזו. לפי רבי אמי, בראשי חודשים שחלו בשבת מפסיקים את הקריאה הרגילה של הסדרים וקוראים שבעה בשל ראש חודש, וזה כדברי רבי חלבו לפני רבי אמי בירושלמי כאן. ולפי רבי ירמיה, בראשי חודשים שחלו בשבת קוראים שישה בסדר של אותה שבת ואחד קורא בשל ראש חודש (ראה בבלי מגילה כט,ב) ומפסיקים את הקריאה הרגילה של ההפטרות ומפטירים הפטרה מיוחדת מעניין היום, וזה שלא כדבריו בירושלמי כאן.
דנים בעניין הקריאה בתורה בראש חודש שחל בחנוכה.
יצחק סחורה – הסוחר (אדם זה נזכר רק כאן ובמקבילות. - מתוך שאלתו בעניין קריאת התורה, ומתוך הקבלה לשני סופרים הנזכרים בסוגיה זו, ירמיה ספרא ובר שלמיא ספרא, שגם הם שאלו בעניין קריאת התורה, נראה שצריך לומר 'יצחק ספרא' במקום 'יצחק סחורא'), שאל לרבי יצחק (נפחא, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי): ראש חודש שחל להיות בחנוכה – שהוא ראש חודש טבת, - במה קורין? – מה הקריאה שקוראים בתורה ביום זה? וכמה קוראים ביום זה? שכן בראש חודש קוראים ארבעה אנשים (משנה מגילה ד,ב), ובחנוכה קוראים שלושה אנשים, שאין קריאה בפחות משלושה (בראש חודש מוסיפים קורא אחד, כדי להודיע לציבור שראש חודש הוא מעין יום מועד).
אמר ליה: – אמר לו (רבי יצחק): קורין שלשה בראש חודש ואחד בחנוכה – קוראים בתורה ארבעה אנשים משום ראש חודש, שלושה אנשים ראשונים קוראים קריאה של ראש חודש, וקרוא רביעי קורא קריאה של החנוכה, מפני שקריאת ראש חודש שהיא תדירה קודמת לקריאת החנוכה שאינה תדירה. - בשמונת ימי החנוכה קוראים בפרשת הנשיאים (משנה מגילה ג,ו) - הקורבנות שהביאו נשיאי השבטים בחנוכת המזבח שבמשכן (במדבר פרק ז).
ומביאים דעה חולקת: רבי פינחס (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי סימון (רבי שמעון בן פזי, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי); ורבי אבא בר זמינא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) מטי בה – מגיע בה (במימרה זו עד שם המוסר הקדום ביותר שלה, ואומר אותה) בשם רבי אבודמא דחיפה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי, מהעיירה חיפה, על חוף הים התיכון) – המימרה שנמסרה על ידי רבי פינחס בשם רבי סימון נמסרה על ידי רבי אבא בר זמינא בשם רבי אבודמא דחיפה שהוא אמורא קדום יותר: קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חודש – קוראים בתורה ארבעה אנשים משום ראש חודש, שלושה ראשונים קוראים קריאה של החנוכה, כמו בשאר ימי החנוכה, ורביעי קורא קריאה של ראש חודש, להודיעך (נראה שצריך לומר כמו בכתב יד רומי בברכות: 'להודיע') שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש – כדי להודיע לציבור שהקורא הרביעי לא בא משום החנוכה אלא בא משום ראש חודש, שהרי בחנוכה קוראים שלושה אנשים ובראש חודש ארבעה, ולכן הרביעי קורא בשל ראש חודש.
ומציעים קושיה (בהצעת מקרה שממנו מקשים על הדעה השנייה בעניין הקריאה בתורה בראש חודש שחל בחנוכה): בר שילמיא ספרא – הסופר (סופר בית הכנסת. - אדם זה נזכר רק כאן ובמקבילות), שאל – הקשה לרבי מנא (השני, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי): הגע עצמך – שער בנפשך, שחל ראש חודש של החנוכה להיות בשבת – במקרה שראש חודש שחל בחנוכה חל גם בשבת. ומפרטים את הקושיה: ולא שבעה קרויין אינון?! (בתמיהה) – וכי אין הם שבעה קוראים?! (ביום זה קוראים שבעה משום שבת, והקריאה של ראש חודש והקריאה של החנוכה שתיהן דוחות את הקריאה של השבת (הסדר של אותה השבת על פי חלוקת התורה לסדרים)) - ויש לתמוה: אית לך מימר שלא בא הרביעי (נראה ש'הרביעי' הוא אשגרה מלעיל, וכאן צריך לומר: 'השביעי', וכן הוא בראבי"ה וברש"ס וב"ספר ניר") אלא מחמת ראש חודש?! (בתמיהה) – (וכי) יש לך לומר (האם אתה יכול לומר), שהשביעי בא משום ראש חודש?! שלפי הדעה השנייה, שבראש חודש שחל להיות בחנוכה, קוראים שלושה בחנוכה ואחד בראש חודש, הרי כשחל ראש חודש של החנוכה להיות בשבת, יש לקרוא שישה בחנוכה ואחד בראש חודש, אך במקרה זה אין אתה יכול לומר: להודיע שלא בא השביעי אלא מחמת ראש חודש, כמו שאמרו במקרה הקודם, שכן השביעי לא בא משום ראש חודש אלא משום שבת. וכשם שכשחל ראש חודש של החנוכה להיות בשבת, אין אומרים: להודיע שלא בא השביעי אלא מחמת ראש חודש, כך בראש חודש שחל להיות בחנוכה, אין אומרים: להודיע שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חודש, כיוון שראוי שיהיה סדר אחד לקריאה בעניינים של ראש חודש ושל החנוכה בשני המקרים האלה. כך הקשה בר שלמיא על הדעה השנייה.
אמר ליה: – אמר לו (רבי מנא לבר שלמיא ספרא): והדא שאילתיה דספר?! (בתמיהה) – ו(כי) זאת שאלתו של סופר?! ("אוצר לשונות ירושלמיים". - רבי מנא השיב לבר שלמיא ספרא, ששאלה זאת ששאל אותו לא היה לסופר כמוהו לשאול אותה, מפני שאינו דומה ראש חודש של החנוכה שחל בחול לראש חודש של החנוכה שחל בשבת, שבראש חודש של החנוכה שחל בחול, שהרביעי בא משום ראש חודש, קוראים שלושה בחנוכה והרביעי בראש חודש, אבל בראש חודש של החנוכה שחל בשבת, שהשבעה באים משום שבת, קוראים שישה בראש חודש והשביעי בחנוכה, כיוון שתדיר קודם, ואין למדים אפשר משאי אפשר. - רבי מנא השיב לבר שלמיא ספרא תשובה עוקצת, שאף על פי שאינו חכם אלא סופר (חכם עדיף מסופר, והסופרים היו ממוצעים בין החכמים ובין התלמידים), לא היה לו לשאול שאלה זאת).
עד כאן המקבילות בירושלמי ברכות ותעניות.
הסוגיה כאן היא חלק ממקבילות ארוכות בירושלמי ברכות ותעניות, שחלקן הראשון הועתק מתעניות לברכות וחלקן השני הועתק מברכות לתעניות. הסוגיה כאן היא בחלקן הראשון של המקבילות, והועתקה לכאן משום שהובאה בה המשנה כאן.
אפשר שתשובת רבי מנא היא שלא חילקו חכמים בין חול לשבת, וכיוון שבחול קורא בשל החנוכה בראשונה והאחרון בשל ראש חודש, גם בשבת ראש חודש וחנוכה הסדר כן, שקורא בשל החנוכה בראשונה והאחרון בשל ראש חודש, ואף שטעמו של סדר זה בחול אין לו מקום בשבת, לא ראו חכמים לשנות את הסדר בשבת ממה שהוא בחול ("פירושים וחידושים בירושלמי").
ראש חודש שחל להיות בחנוכה
בתוספתא מגילה ג,ט שנינו: בראש חודש של החנוכה קורים "ובראשי חודשיכם".
לפי התוספתא בראש חודש של החנוכה קורים בראש חודש בלבד, ואין משגיחים בחנוכה כל עיקר. אבל בירושלמי תפסו כדבר פשוט שקורים בשניהם, אלא שנחלקו האם קורים שלושה בחנוכה ואחד בראש חודש או להיפך. ושמא דיברו בירושלמי במקומות שבארץ ישראל שנהגו כמנהג הבבליים ("תוספתא כפשוטה").
כך הנוסח בכתב יד אחד של התוספתא. אבל הנוסח בשני כתבי יד אחרים של התוספתא: בראש חודש קורים "ובראשי חודשיכם". ונראה שהוא הנוסח הנכון.
בבבלי מגילה כט,ב אמרו: איתמר: ראש חודש טבת שחל להיות בחול - רבי יצחק נפחא אמר: קרו תלתא בדראש חודש וחד קרי בדחנוכה. ורבי אבדימי דמן חיפה אמר: קרו תלתא בדחנוכה וחד קרי בדראש חודש. - אמר רבי מני: כוותיה דרבי יצחק נפחא מסתברא, תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם (וכיוון שראש חודש תדיר מחנוכה, הקריאה היא בעניינו). - אמר רבי אבין: כוותיה דרבי אבדימי דמן חיפה מסתברא, מי גרם לרביעי שיבוא? (מי גרם שיקראו בתורה ארבעה אנשים?) - ראש חודש (שבחנוכה קוראים רק שלושה), הלכך רביעי בדראש חודש בעי מקרא (להדגיש שתוספת הרביעי מפני ראש חודש היא).
מאי הווי עלה? - רב יוסף אמר: אין משגיחים בראש חודש. רבה אמר: אין משגיחים בחנוכה.
בבבלי נחלקו רבי יצחק (נפחא) ורבי אבדימא (אבדימי) דמן חיפה כפי שנחלקו בירושלמי. בירושלמי אין הנימוק של רבי מנא (מני) לדברי רבי יצחק. הנימוק שנתן רבי אבין לדברי רבי אבדימא בבבלי הוא זה שנתן רבי אבדימא עצמו לדבריו בירושלמי. בבבלי הכריע רבי מנא כרבי יצחק, ואילו בירושלמי נשאל רבי מנא על דברי רבי אבדימא ודחה את השאלה. לעומת דעת חכמי ארץ ישראל, פסקו אמוראי בבל שאחת הקריאות נדחית לגמרי, אלא שנחלקו רבה ורב יוסף איזו קריאה נדחית.
ראש חודש של החנוכה שחל להיות בשבת
בבבלי מגילה כט,ב אמרו: אמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת - מביאים (מחדר הסמוך לבית הכנסת) שלוש תורות וקורים אחד בעניינו של יום (בפרשת השבוע) ואחד בשל ראש חודש ואחד בשל החנוכה.
רבי יצחק הלך לשיטתו, שכל התדיר מחברו קודם לחברו. הוראה זאת בבבלי היא לפי מי שסבור, שאין מפסיקים את הקריאה הרגילה של הסדרים לקריאת פרשות של ימים מיוחדים שחלו בשבת. אבל בירושלמי סבורים, שמפסיקים את הקריאה הרגילה של הסדרים לקריאת פרשות של ימים מיוחדים שחלו בשבת, כפי שהיה מקובל בארץ ישראל. לכן דומה שיש בהוראה זאת עיבוד בבלי של מימרת רבי יצחק המקורית.
• • •