וישב יעקב בארץ מגורי אביו נראה לרמז ע"ד שביארנו למעלה פ"ה ישרים ישכנו ארץ ודרש בזוהר ישכינו קרי ע"ש ותוכן הדברים נודע מאמרם ז"ל מים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא והיינו נצוצות קדישין המה אותיות התורה שבה הסתכל קודשא ב"ה וברא עלמא וממילא מוכרח להיות אותיות בכל בחי' בריאה מן הדומים וצומחים וחיות ועופות וכדומה מה שבא לכלל בריאה יש שם אותיות התורה המחיה אותם וזה תכלית עבודת אדם בעוה"ז להעלות משם אלו האותיות למרום שבתם וממקום הראשון שנחצבו משם ולהיות שלא כל מוחא סביל דא להיות עבודתו בבחי' מעולה כזה לעשות בתחתון במדריגות הנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה ומו"מ ושארית תענוגי הגשמיים ולרמוז בעליון להיות מחשבתו דבוקה ברוממות אלהות להעלות בחינת תענוגים אלו למקום מוצאתם כי בהיות עסקו בתורה ותפלה ומעשה המצות יתכן לו לכל אדם לעבוד עבודת בוראו ולא במדריגות התחתונות ולזה מים התחתונים המה אותיות התורה ונצוצות קדושים המלובשים במדריגות התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי ג"כ קדם מלכא כמו אותן האותיות שבמדריגות העליונים אשר שוה לכל אדם לעבוד בהם את הבורא ב"ה והנה המשכילים והישרים הנותנים את רוחם ונפשם לעבודת אל אפילו בעוסקיהם במדריגות אלו להעלות משם אותיות התורה יעשו שלום למים התחתונים לבלתי יעשו מריבה כלפי מעלה וזהו וישרים ישכינו ארץ קרי כלומר יכינו אותה בהארה עליונה ועובדים גם עמהם את הבורא ב"ה אפילו השוכנים בבחינת ארציות. ואפשר לרמוז בכתוב וישב יעקב להיותו בחיר האבות לעוצם הכרתו ותשוקתו הגדולה לעבודת אל העלה אותיות התורה המלובשים בארציות ומדריגות הנמוכים הבוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא לבלתי עשות מריבה כלפי מעלה וישב יעקב לשון וישב לישבם על מכונם ושיעור הכתוב כן הוא אותן האותיות הגרים בארציות הנמשכים מרום המעלות אביו שבשמים עשה בהם ישוב וחניה כמדובר ודו"ק:
בפסוק ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו ויפשיטו את יוסף את כתנתו ויקחוהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים ופירש רש"י ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים א"כ מה ת"ל אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו נראה לפרש בהקדם פסוק שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך כי הנה יש להבין מי מכריח לאדם להכניס א"ע לבחינת הדבור אפילו להזהיר ולצות בטוב והלא טוב לו לאדם להיות יושב בסוד המחשבה לחשוב רוממות האל ועוצם יכלתו אזי ממשיך ומשפיע ע"ע הארה העליונה ע"י מחשבתו הקדושה לאפוקי כשיוצא ממחשבה אל הדיבור איידי דטריד למפלט לא בלע עוד מחשבות קדושות מקדמת השכל ועיין בריש פ' ויצא יעקב וגם במקום אחר הארכנו מענין זה כי באמת מי שחכמת אלקים בקרבו תועלתו גדולה ועושה פעולה נפלאה מלבד תועלת המגיע שמוציא דברים מן הלב ונכנסים בלבות ב"א לעורר לבם בתשובה שלימה ומבינים חכמת אלהות לדעת איך לעבוד את הבורא ב"ה נוסף ע"ז שגורם עוד צירוף שם הוי"ה ב"ה ע"ד שביארתי פי' הכתוב והי"ה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד היינו מי שרוצה לעשות יחוד בד' אותיות הוי"ה יצא מן המחשבה אל הדבור הנקרא אהל מועד להיות הדיבור אינו בתדירי כ"א לזמנין משא"כ המחשבה מחשבת תמיד בלתי הפסק רגע אשר בזה תולה חיות אדם וכשיוצא מחשבתו אל בחינת הדיבור גורם יחודים בעולמות עליונים שד' אותיות הוי"ה מורה עליהם ועוד יש תועלת גדול לבחינת עבודתו יתברך המכריחו לאדם לצאת מן המחשבה אל הדיבור והענין כי הנה כתיב החרש ואאלפך חכמה ונראה לפרש ע"ד האמור כי כל זמן שהמחשבה טרודה לפלוט לא בלע שכליים ממדריגה יותר עליונה ולכן צריך המשכיל להיות יושב בסוד המחשבה בכדי לקבל ולהמשיך עליו השפעת שכלית מלמעלה אמנם בהיות האדם מעצור במילין לבלתי צאת בחי' מחשבתו והשגתו מכח אל הפועל נותן גרעון בבחי' השגתו ואינו מקבל עוד השגה יותר עליונה לאפוקי כשמוציא השגתו מהעלם אל הגלוי יכולת בידו לקבל השגות כהנה וכהנה ומחשבתו הולכת ורווחת זה הוא הסיבה שאיש המשכיל מכניס א"ע לבחינת הדיבור בכדי להרויח אח"כ כשהוציא השגתו הראשונה לפועל מרויח ומקבל השגה יותר עליונה וכל הנאמר בדברינו אלה לא נאמר אלא לאיש משכיל וחכם הכולל המבין מדעתו לעבוד את הקב"ה באמת ובתמים יכול להבין להיכן הדברים נוטים וזהו פירוש הכתוב החרש כלומר כשאתה בסוד המחשבה אזי ואאלפך חכמה תתכן לך ללמוד חכמת הבורא ולהמשיך עליך השפעות שכליות אכן להיות שיש בחי' גרעון בבחי' השגתו לקבל עוד תוספת השגה בהיותו תמיד רק בסוד המחשבה לזה רומז הכתוב ובא ליתן עצות לנפשו שתה מים מבורך ויש לפרש משמעות שתה כמו מים השותתין שהוא לשון נטיפה ירצה ללמד דעת כאשר יעלה על דעת המושל ביצרו לקרב אל הקודש פנימה להעמיק ברוממות השגת אלהות יתברך עצה היעוצה שתה מים מבורך הטיף מים הכינוי לשכליות מבורך בחי' חמשה מוצאות הפה יש לכנותה בבחי' בור ומים מכונסים בתוכו שאינם נובעים מעצמם כ"א נמשכים ממקום אחר כי בחינת הדיבור לית ליה מגרמיה כלום כ"א קבלתו מקדימת המחשבה והבינה ובאר מרמז לה' ראשונה ה' מוצאות הבינה באר מים חיים לנזלים מן לבנון לובן עליון בלתי הפסק ואומר הפסוק שתה מים מבורך דהיינו חמשה מוצאות הפה ולהוציא הדיבור ותועלת המגיע לך שנתוסף מחשבה יותר עליונה והשגה עמוקה מלובן עליון המרומז לחכמה ובינה וזהו ונוזלים מתוך בארך כמדובר:
או ירצה ללמוד לאדם דעת אופן התפלה ואיך יאמר דברי תורה ומוסר לעורר לבות ב"א אל התורה והעבודה וידוע מאמרם ז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים בלב ואם לאו תועלתם נכזבה ואין רשומו ניכר בפי הבריות ולכן חובת גברא טרם מוציא דיבור תורה ותפלה מהראוי להיות להתבונן במעוז שכלו לקשור את הדבורים למחשבתו קודש להוציא דיבורים בהארת מחשבה עליונה כאשר נאמר לבסוף וזהו שתה מים מבורך ותטוף מלתך לבית יעקב להזהיר לסור מרע ולצוות בטוב או לעורר לבך בתפלה להוציא דבורים לפני אלהים. אמנם לא יתכן לך להיות רשומך ניכר למעלה ולמטה בלבות בני אדם כ"א בתנאי המבואר ונוזלים מתוך בארך ירצה להורות האמור לקשר המחשבה ה' מוצאות הבינה אל חמשה מוצאות הפה המכונים לבאר מים חיים ובור מים מכונסים. אשר באמצעות שניהם נבנה תיבות התורה ותפלה בשלימות והיינו בהיות מקשרם ומיחדם בקשר אמיץ וחזק קשר של קיימא ואם נפסק ח"ו השפעת הבאר מאותיות הדבור אזי נופלים אלו האותיות והדבורים לקליפות ח"ו. ומעתה תבין הענין שהתחלנו ויהי לשון צער כאשר בא יוסף אל אחיו יוסף רומז לאות השפעת השכל ואחיו המה ה' מוצאות הפה כאשר יתבאר זה במקומו ע"ש ותבין ויפשיטו את יוסף את כתנתו כלומר שלא נעשה בחי' הקשר המחשבה אל הדיבור וממילא לא נתלבש אות השפעת החכמה במלבושיו המה ה' מוצאות הפה וזהו וישליכו אותו אותו דייקא הבורה לבור מים מכונסים וכאשר נדבר מזה לקמן פ"ה ויוסף הורד מצרימה וענין השלכת יוסף אל הבור היינו שמשליך את השפעה שנמשך מקדימת המחשבה אל הדיבור אל החיצונים כיון שאין דיבורו מקושרות אל בחי' החכמה ממילא נעשה צירוף לא טוב בקליפות ולזה גמר אומר הכתוב ומורה באצבע כיון שכן והבור רק אין בו מים כלומר ה' מוצאות הפה המכונים בשם בור מים מכונסים הוא רק בלתי לחלוחית הארה כלל ובא רש"י לפרש ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר אין בו מים כלומר בודאי השכל נותן אם אינו מכניס המחשבה אל הדיבור האותיות המה בלתי הארה כלל ואינם פורחים לעילא ומהראוי לכתוב והבור רק ודי ומה ת"ל אין בו מים. אמנם להורות מלבד זאת שאינו פועל כלום בדיבורים כאלה בהיות עושה פירוד בין הדבקים כמבואר עוד זאת שגורם ח"ו צירופים בחיצונים כיון שאין תבונה בו לדחות מעליו מחשבה זרה מהבלי עולם ממילא יש אחיזה לחיצונים המה נחשים ועקרבים לחטוף אותיות לעשות צירופים בקליפות וזהו הרמז בדבריו מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו בבחי' הדבור שאינו מקושר אל המחשבה לחטוף דיבורים לחצונים ח"ו לא כן בחכמה אתברירה כולה וטוב לו בזה ובבא ודוק בזה היטב:
בפסוק ויכירה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף להבין נראה כי כבר נודע מספרי הקבלה שסגולת היסוד לעלות אל הדעת ולהוריד משם הטפה וברית המעור וברית הלשון המה מכוונים כידוע ובלתי אפשרי להוציא הדבור כ"א בהקדם קבלת טפה הארה מדעת והנה נודע כשהיסוד רוצה להשפיע לנוק' משפיע בבחי' כלליות כל הו"ק ומערב אצלו תחלה כל השפע בסוד התכללותה בו ואח"כ משפיע לנוק' והרמז בפסוק שאמר יעקב ליהודה מטרף בני עלית ומשמעו של טרף מל' ביצים טרופות כלומר ממה שבחי' יוסף בחי' היסוד טרף ומערב אצלו תחלה השפע עלית יש לך יהודה עליה ע"י שבחינתך מלכות ויש עת לטובה שבחי' המלכות נעשה עטרת בעלה כידוע מכוונות שבת אשר יש לה עליה למעלה מעצמות ז"א ונקראה אז עטרה לבעלה ואם ישראל אין עושין רצונו של מקום מורידים אותה ח"ו למטה והנה זה היא בבחי' כללות העולמות וגם בפרטות האדם הנקרא עולם קטן ישנה כל הבחי' הדבור הוא בחי' המלכות ויסוד הוא השפעת השכל המשפיע הארה עליונה מקדימת המחשבה וכמוזכר בפסוק הקודם ומעתה בין תבין את אשר לפניך אשר נאמר ביעקב איש תם ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף מתרעם ואומר מה שיוסף בני בחי' יסוד מערבב אצלו השפע להשפיע לנוק' ומחמת שאין צדיק בארץ לגרום המשכות השפע וברכה למקום הראוי ממילא מוכרח להשפיע לחיצונים וזהו חיה רעה אכלתהו רומז לקליפות שנקרא חיה רעה אוכלת ומקבלת לעצמה את השפע הראוי לבית אלהינו שכינת עוזינו והשם ברחמיו ורוב חסדיו יראינו אותו ואת כוחו אמן סלה:
ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו' ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי ויהי מאז הפקיד אותו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. וראוי לשום לב להבין השלשה ויהי הכתוב כאן אשר נודע כל מקום שנאמר ויהי לשון צער וכיון שהיה ה' את יוסף מאי צער שייך אדרבא לשמחה יחשב לו כיון שהיה איש מצליח אפילו בביתו של אותו רשע כל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו וקשה לכאורה מה מרמזים ג' לשונות של ויהי בפסוק א' והנכון בעיני אשר בכאן נרמז הערת התפלה לדעת כל אנשי מעשה בעוסקו בצרכו אפילו המוכרח בהם שבלתי אפשר זולתם עכ"ז החיוב מוטל על כל או"א לקשור החכמה אל פרטי עובדותיו לראות התלבשות רוממות אלהות אפילו כשיוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב בכדי לדבק מחשבתו תמיד באל ולחקוק בלבו שהוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות היוצר יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם ואפילו מספר צעדיו המה לפניו יתברך לזכרון וא"כ מה מאוד צריך האדם להיות תמיד בדביקות והתלהבות ולהסתכל בכל שעה ורגע על התפשטות החכמה על כל הנבראים לעורר לבו מחמתם ותועלת המגיע להיות לו מחשבות טהורות ונקיה בתורה ותפלה בלתי מ"ז מהבלי עולם לאפוקי איש בער לא ידע כל זאת והולך בשוקים וברחובות כל היום כולו כבהמה הרודפת למלאות תאותה בכל אשר תמצא ויתרון האדם מן הבהמה אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם ויחרידו בקרבם ב"י אם עבודתם נכריה עבודתם כמעשה הבהמה נמצא הולך כל היום נפרד מבורא עולם ובהאיך אנפין יקום קדם מלכא להתפלל ולהתחנן לפניו לשאול אוכל לנפשו וכדומה ואיה איפו כבודו ומוראו יתברך כיון שכל עצמו והתאמצו כל היום כולו רק למלאות תאות לבו ודי ספוק לו ובורא עולם שכוח מלוח לבו ובודאי עוד לא זאת כיון שאין לו התפשטות השכל לעשות הכל בהתקשרות ודביקות הבורא אפילו כשרוצה להתפלל או הכין את עצמו לעסוק בתורה מחשבותיו מבלבלים וטורדים אותו בדמיונות הגשמיות שפעל ועשה מקודם ומה מאוד צריך טרחות והכנות לדחות מעליו אותן המחשבות שחשב כל היום והכל בשביל שאין לו התפשטות השכל כ"א במיצר ים החכמה והנה כבר קדם לנו הדיבור יוסף רומז לאות השפעת השכל כי ברית המעור וברית הלשון המה מכוונים והיינו בבחי' פרטיות אדם התחתון וכן השפעת התגלות מדריגות עליונים בהנהגת עולמות התחתונים זה נקרא ג"כ בחינת יוסף ורומז הכתוב הדור אתם ראו מה החטא גורם בהעדר המשכילים להתמיד בעבודה הבורא בהתפשטות השכל בכל פרטי עובדותיהם אזי ויוסף השכל שנקרא יוסף הורד מצרימה כלומר הוריד למצר ים החכמה ויקנהו פוטיפר ואיתא בזוהר לסטר חטאה קנה ליה לסטר חטאה ודאי כיון שהעדר החכמה והמדע לדעת שאין שום פעולה גדולה וקטנה הנפעלת בעולם שאין שם התלבשות אלהות ליקח משם רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא זהו בחי' עקב בלא יו"ד כמבואר לנו דברי התיקונים כדין פרח יו"ד מניה ומשתאר עקב כדין אתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב ויש לנחש הוא היצר הרע אחיזה זה בפרטי עובדותיו וזהו ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה וכיון שהשכל נופל ביד הסט"א בודאי צער גדול הוא אמנם לגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל ממתין לכל או"א מישראל עד שיתחרט בחרטה גמורה לשוב אליו ית' כנאמר ושב ורפא לו ומיד מקבלו וזהו ויהי לשון צער ה' את יוסף לשומרו כמאמרם ז"ל לולי ה' עוזרו וגו' וממתין לתשובה ואין לך צער גדול מזה שהכסיל בחושך הולך והקב"ה אשר מדרכו הטוב להטיב לנבראיו ממתין לתשובתו וזהו ויהי ה' את יוסף לשומרו כנ"ל אמנם כל עוד שהוא משוקע בקליפות וצריך הבורא ב"ה לשמור אותו לבל ישאר שקוע שם ח"ו ולהטיב לו בכל די צרכיותיו ולהיות שהוא עדיין משוקע בקליפות לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב סובר שחכמתו עמדה לו ועשה את החיל הזה ולכן הצליח עושר ולא חסר מאומה באין מבין שמאת ה' היתה זאת. זה רומז הכתוב ויהי לשון צער איש מצליח ירצה לבו אומר לו שרוב חכמתו עמדה לו והשתדלותו יומם ולילה אחר הפרנסה לכן הצליח עושר ונכסים בודאי צער גדול הוא זה והנה הכסיל לא יבין את זאת מה גורם עוד במיעוט אמונתו בחסדי אל בכל פרטי עתיו ורגעיו האיך שמטיב עמו ושומרו מכל פגעים כמ"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו כ"א תולה ההצלחה ברוב חכמתו והשתדלותו זה גורמת לו מיעוט דיבורים בתפלה להחזיר לו שבח והודאה על טובותיו וחסדיו העודפים עליו כיון שאין נותן דעתו להכיר בהם ותולה הכל בעצמו והשתדלותו וא"כ מה לו לדבר בתפלה והכל נכון לפניו ולא עוד אלא כל מחשבותיו וצירופים שעשה ופעל כשיצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב ודיבר עם הערלים ונשא ונתן בהם עתה בשעת תורה ותפלה באים לו נגד פניו והם הם המ"ז הבאים לו לאדם בתוך תורה ותפלה ורצונם שיעלה אותם אל מקומם הרמתה והכסיל אשר בחושך הולך לא די שאינו מעלה אותן המחשבות זרות וצירופים החיצונים להפכם לצירופים קדושים ואדרבא תיכף שנופל לו במחשבתו מתחיל לחשוב עוד האיך ומה הרבה בהשתדלותו במו"מ וככה עשה וקנה סחורה בחריצות גדול וכה דבר עם הערלים ונמצא מוציא אותיות מפיו ומחשבותיו משוטטים בהבלי עולם ומכניס מילוי באותיות ממחשבות חוץ מערלים וכדומה מן הכיעור והערל עומד בתוך מחשבתו כאלו עוד מדבר עמו בשוק ואיך לא יעלה מורא ופחד על ראשו שמכניס מחשבת הערל באותיותיו של הקב"ה שעמהם נבראו כל העולמות ושרפים וחיות ואופנים. לזה רומז הכתוב ויהי בבית אדוניו המצרי כלומר צער גדול הוא. אשר בבית אדוניו היינו תיבה של תורה ותפלה נקרא בתים כנודע מספר יצירה עומד שם המצרי ואוי לאותה בושה וכלימה שבבית האדון ה' צבאות עומד שם מצרי קליפיות כזה ועוד מתרעם הכתוב על העדר המשכילים להתמיד בעבודתו יומם ולילה נאמר ויהי לשון צער מאז הפקיד אותו בביתו וגו' ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף והיינו להזהירה באה תורתינו הקדושה ראו אתם בני ישראל אשר תכלית הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות הכל לטובתם ושלימותם כמו דאיתא בספרים שלא תאכל הנשמה מנהמא דכסופא ולסיבה זאת היה צורך ג"כ לגבול הרשע לעומת גבול הקדושה כ"א אין רע בעולם אם כן אין חילוק בין אצילתה של הנשמה ממקומה הראשון ושורשה הנחצבת מכסא כבודו ית' הלא טוב לה אז מעתה אכן לסיבה הנ"ל שלא תאכל מנהמא דכסופא ירדה לעולם השפל הזה וגם שאר טעמים הכמוסים בעצמותו ית' כפי שגזרה חכמתו וא"כ בודאי רצונו יתברך תמיד להשפיע לנו כל טוב וברכה עליונה אכן בראותינו שנתמעט ההשפעה והולך לחיצונית בודאי צריך לתלות החסרון בנו וכמאמרם אבל מה אעשה שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי והחי יתן אל לבו לא די שאין הקב"ה יכול להשפיע אליו כל טוב ובודאי גורם לו צער כביכול כמאמרם יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ולהיות שאינו מוכשר לקבל רוב השפעתו ית' גורם עוד להשפיע לחיצונים וכאשר מצינו שירדה המרכבה לבבל בשביל עמו ישראל לטוב להם תחת יד נבוכדנצר וגם שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזהו ויהי לשון צער ודאי מא"ז כלומר קודם שנתעטף אלופו של עולם בזי"ה זהו מורה תיבת מא"ז עיקר הכוונה בשביל ישראל להטיב להם וזה הפקיד אותו בביתו ירצה אות השפעתו ילך למקום הראוי וכמ"ש והראיני אותו ואת נוהו והדור אתם ראו מה גרמתם בהרעותכם מעשיכם וקפחתם פרנסתיכם והולכתם כל השפע לחיצונים וזהו ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף וע"ד האמור להטיב לעם קרובו ישראל המכונים בשם יוסף תחת יד האומות ובכדי שלא יאמרו ביד אומה שפלה מסר את בניו וזה גלות השכינה ודאי ונמצא מכל הנ"ל נשמע היות לא פסק זה הענין ועדיין ישנה בכל עת ובכל זמן ונוקב והולך ענין הורדת יוסף למצרים עד ביאת הגואל ב"ב וכל אדם שאין לו התפשטות השכל לדעת ולהבין אשר בכל מקרי הזמנים והפגעים גם שם יש התלבשות אלהות זה נקרא ויוסף הורד מצרימה כמדובר השכל נופל תחת הזמן אין תבונה בו להעלות משם איברי השכינה אשר בכל צרתם וגו' ואדרבא בהעדר השכל והמדע לדעת כל זאת עושה צירופים בקליפיות כשאין אמונה תקוע בקרב לבו בעוסקו במו"מ לתלות הכל בבורא עולם המנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות כמוזכר לעיל והוא הנותן לו עצה ושכל בכל ענין מעובדותיו הן מדברי הרשות והן במעשה המצות ותורה ותפלה הכל מאתו ית' ובהעדר זאת ידע נאמנה שבודאי עושה ח"ו צירופים לא טובים ואח"כ בבואו אל הקודש פנימה באים אלו הצירופים ומבלבלים אותו מדביקותו אמנם אם ישים לבו ורוחו ונפשו לדעת זאת יכול להפוך אותן הצירופים ולהעלות למרום שבתם אחר החרטה הגמורה ותשובתו הרמה בכל נפשו ומאודו בתורה ותפלה ורוצה לדבר דיבורים בהתקשרות והתלהבות לפניו יתברך ממילא נהפכים ונתבטלים צירופים הראשונים שגרם תחלה בעת עוסקו בחיצונים והנה כ"ז מרומז בענין יוסף ואשת פוטיפר פר כי יוסף הוא צדיק יסוד עולם וכבר נודע שבכל דור ודור נוהג זה הענין שיש לצדיק זה הבחי' שהיה לו עם אשת פוטיפר ועתה ראה והבן בעת שהצדיק רוצה לגשת אל התורה והעבודה זו תפלה אשר כל זה מלאכתו של אדם בעוה"ז מיד בא היצה"ר לעמוד נגד ולדחות אותו חוצה במ"ז ופגעי ומקרי הזמנים וכיון שנותן דעתו לזה שהוא בעצמו גרם כל זאת להיות שלא ידע להזהר ולשמור את עצמו בהיות עוסקו בצורכי גופניות והשליך אותיות של תורה ועשה עמהם צירופים בחיצונים ועתה ע"י נענוע אותיות של תורה ותפלה באים אותיות האלו ורוצים עליה על ידו למקום אשר היה שם אהלם מקדם ואם מתקן המחשבות זרות גורם יחוד למעלה וגורם תוספות תענוג להקב"ה להיות שהשיב את ניצוץ הקדוש שהיה תחלה רחוק מאתו יתברך והוא בעוצם הכרתו קרב אותה אל הקודש פנימה ולזה רומז הכתוב: מרחוק ה' נראה לי כלומר אפילו מדבר שנראה לכאורה רחוק מהבורא ב"ה גם שם מלובש התלבשות אלהות וגם משם ה' נראה לי היינו ניצוץ הקדוש המלובש שם ומעתה בין תבין אשר לפניך מקראי קודש אלו:
ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו. ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזוב בגדו אצלה וינס ויצא החוצה ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה ותקרא לאנשי ביתה וגו'. ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ואקרא וגו' ותנח בגדו אצלה עד בא אדוניו אל ביתו. נראה לרמוז את האמור למעלה כאשר בא הצדיק אל הבית של תורה ותפלה לעשות מלאכתו מלאכת הקודש אמנם בהיות שלא ידע להזהר ולכפול שמירתו בעוסקו במדריגות התחתונים וממילא יש לו בחי' בגידה צירופי אותיות בחיצונים כמדובר למעלה וזהו ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי כלומר המחשבה זרה בחינת אשת פוטיפר יש לה אחיזה במה שבגד תחלה ועשה צירופים אשר לא טובים לאמר שכבה עמי נודע כ"מ לשון יחוד כלומר האותיות אלו רוצים עליה ע"י להעלותם לשורשם הראשון לעשות עמהם בחי' יחוד ואולם בעבור זאת שאין ו שכל חזק כ"כ אינו יכול לעשות יחוד ולהחזיר את נצוצות קדושות של המחשבה זרה ותיכף ומיד שמתחיל לחשוב מענין המחשבות זרות איך להעלותם אל קדמותם מושכת אותן המחשבות זרות למטה למחשבתו הראשונה ונשאר שקוע לשם כאשר בתחלה משטות והבלי עולם וזה מרומז בכתוב: ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה כלומר הכתוב מתרעם על מיעוט הכרתו להיות שאין תבונה בו להעלות המ"ז ממילא ויעזוב בחינת בגידתו כאשר מאז כן עתה יוצא במחשבתו לחיצוניות: ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה כמדובר ירצה שלא פעל כלום לעשות יחוד למעלה עם אותיות המ"ז אשר לכיון זה באתה אצלו המ"ז בכדי להפכה לצירופים קדושים ולגרום יחוד למעלה כאמור: ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו כלומר צחוק ודאי עשה לי בא אלי לשכב עמי כלומר תחלת מחשבתו רצה לעשות יחוד עמי עם המ"ז כנזכר:
ויהי כשמעו כי הרימותי קולי ואקרא בקול גדול כלומר כשמעו שאני רוצה להרים קולי למעלה למעלה אל מקומי הראשון ורוצה אני עליה מחמתו ומחמת מיעוט הכרתו שתים רעות עשה לא די שלא תיקן והפך צירופים ראשונים אלא אדרבא נשאר עוד שקוע במחשבות חיצונים ומשוטטים בהבלי עולם ולא פעל ועשה כלום גם לו גם לי אין מגיע שום תועלת והנה איתא בזוהר ובספרים שכל תפלות פסולות כשהאיש מתקן מעשיו ומכין את לבו להוציא דבור לפני אלקים בדו"ר במחשבות טהורות מול הארה עליונה אזי יש גם כן עליה לשאר התפלות הפסולות עם התפלה הכשרה מול זה בא הרמז בתורתינו הקדושה:
ותנח בגדו אצלה ירצה להורות הנ"ל מה שבגד תחלה בתפלותיו הפסולות מונח אצלה אצל החיצונים עד בא אדוניו אל ביתו כלומר עד שמכין לבו לומר דבורים כאלה להכניס אדוניו אדון צבאות אל ביתו אל התיבה אזי מעלה עם זו התפלה כל שאר התפלות והשם בגודל חסדיו יאמץ לבבינו ורעיון לבנו להתפלל במחשבות קדושות וטהורות אמן נס"ו: