שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעיניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ונראה על דרך מאמרם ז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך והכוונה כי הנה אנחנו בני ישראל בכלל נקראים עדת יעקב ומשמעו מלת עדת לשון כנסייה כלומר כללות נשמתינו הוא רק בחי' יעקב שלם כי יעקב אבינו הוא בחיר האבות ומטתו שלימה שלא נמצא פסול בזרעו ונאמר שבטי יה עדות לישראל ומשמעות מלת עדות לשון קישוט ועדי כלומר בהיות שמעשה אבות בידיהם לקשוט מדותם בדרכי אמת כמדתו של יעקב מדות האמת וממשיכים עליהם שם יה בכל פרטי עובדותיהם זהו קישוט ועדי לישראל דלעילא כי יעקב אבינו לא מת על דעת רז"ל ונתעוררו וכי בכדי חנטו חנטייא ותירצו מקרא אני דורש ואת זרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ולכאורה אינו מובן כי עדיין הקושיא במקומה עומדת וכי בכדי חנטו וגו' אמנם כבר נתבאר לנו ענין זה באריכות בכמה מקומות ותוכן הדברים יעקב אבינו לא מת כלומר בחי' מדתו שאחז בה והרכיב אלהותו יתברך בזה העולם כי האבות הן הן המרכבה שהרכיבו אלהותו בעוה"ז כל אחד לפי מדתו ואותו ההתגלות שעלה ברצונו הקדום לגלות באמצעות קומת אדם הראשון וכיון שחטא נתמעט קומתו ולא יכלה הארתו יתב' להגלות באמצעות קומתו ונתגלגל באברהם ונצטרף ביצחק ונתלבן ביעקב ושופריה דיעקב מעין שופריה דאדם והכוונה מהות השופריה היינו אותו ההתגלות שרצה שתתגלה באמצעות אדה"ר נתגלה באמצעות קומתו להיותו בחיר האבות ואח"כ נתפלג לי"ב שבטים וע' נפש ות"ר אל"ף רגלין ובחי' מדתו הכלליות נתחלק לבחי' פרטיות ונוקב והולך מאז עד ביאת משיחנו ב"ב בהתאספם יחד שבטי ישראל במעשה מצותם וכשרון פעולתם וכל עדת ישראל יעשו אותו אות השפעתו של יעקב אבינו בחי' מדתו מדת ההתפארת להתפאר במעשיהם וכמו שבארתי בדרוש שבועות פ"ה ויחן שם ישראל נגד ההר כלומר בעת הזאת בהכינו את לבם לקבל התורה וזככו את גופם בתכלית הזיכוך היה שם חניה לישראל דלעילא כמו דאיתא במדרש ויחן שם ישראל ודרש ישראל סבא הוא הדבר אשר דברתי היינו שנשלם מדות ישראל אשר במקומה זה נקרא סבא ע"ש ותשכיל נפלאות וככה רמז בלעם וישא את עיניו וירא והנה ישראל שוכן לשבטיו כלומר בהיות כללות השבטים מטיבים דרכיהם לכת יושר ועוסקים בתורה ועבודה אזי שוכן ישראל דלעילא באמצעות כללותם יחד ונאספו ונתקבצו בחינותיו הפרטים לבחינת הכללי וכאלו לא מת וזה הרמז בגמרא מקרא אני דורש וזרעך מארץ שבים מה זרעו בחיים כלומר שמקשרים את עצמם לחי החיים אזי אף הוא בחיים כי כללות מדתו נאסף אל עמיו ועובדים את הבורא ב"ה עמה כאשר בחיים חיותו וזהו הנרמז בכתוב שבטי יה עדות לישראל היא קישוט ועדי לישראל דלעילא למדת התפארת ואיתא במאמרם דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד ואיתא בתיקונים והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא דנשמתא דנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מניה נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא וחזאן דלא אשתני מדיוקנא דלעילא ואומרים דא הוא יעקב החקוק בכרסייא ודחלין מיניה והרי זה כבא ללמד ונמצא למד שכל אחד ואחד מישראל שיש לו איזה בחי' מיעקב אבינו דיוקנו חקוקה למעלה בכסא הכבוד לערך אחיזת נשמתו והחיוב מוטל עליו שאל יגרום ח"ו בעשות רע שישתנה דמות דיוקנו למטה מרשימו דההוא דיוקני הגלוף בכסא הכבוד וחשך משחור תוארו במקום שורשו ואוי לאותה בושה ש. וכלימה וב' רעות עושה שחת לו לעצמו וגם אליו יגיע צער לישראל דלעילא הגלוף בכסא הכבוד אשר אין תואר לו ולא הדר באמצעות פרטי בחינתו הכלולה במדת יעקב כנזכר ורז"ל העמיקו בדבריהם גדול כח הנביאים שמדמים הצורה ליוצרה לכוונה הנזכר היינו אשר כח בהם לדמות הצורה הרשומה לתתא ליוצרה לדיוקן החקוקה בכ"כ יתב' והכוונה בדברי קודש סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא דנשמתא כלומר עצם התענוג שצפה הקב"ה לגלות באמצעות קומתו של יעקב אבינו אשר נודע ציורא דעובדא דבראשית וציורא דמשכנא וציורא דאדם חד אינון ותכלית בריאת האדם על הארץ להראות ולגלות באמצעות קומתו ותכונת ציורו ציורא דעובדא דבראשית כנזכר לנו באורך בפרשיות הקודמות ע"ש ותבין וזהו הכוונה דיוקן של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד לגלות באמצעותו ומלאכי אלהים עולים ויורדים עולים לעילא ומסתכלין בדיוקנא החקוקה בכסא הכבוד איך שרצה הקב"ה לגלות ע"י ויורדים למטה ומסתכלין בדיוקנא דלתתא ורואים שלא נשתנה דמות דיוקנו מקדימת רצונו כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות באמצעות דיוקנו דמזדעזעין מיניה וזה נקרא שמדמין הצורה ליוצרה כלומר כמו שעלה ברצונו לגלות מחמת ציורו התגלות אלהות ואפשר לכוון מה שיסד הפייטן בזמירות שבת כל עדת ישראל יעשו אותו הכוונה כי הנה בתחלה רצה הקב"ה לגלות אות השפעתו באמצעות קומת אדה"ר וכיון שחטא נתמעט קומתו ורבו הדעות בגמרא ח"א מין היה ח"א משוך בערלתו היה והיינו ערלה דחפיא על ברית עליון שלא יכלה אות השפעתו להגלות באמצעותו ואח"כ באו האבות שלשה ותקנו כ"ז ונאמר וכרות עמו הברית כלומר אתו עמו כרת הערלה מברית עליון לגלות אות השפעתו ואח"כ בימי יצחק נאמר את בריתי אקים את יצחק הוא באמצעות מעשיו הטובים יגרום הקמת ברית עליון להשפיע בהעולמות ואחר כך ביעקב אבינו נאמר ויאסף אל עמיו וכלנו בני איש אחד נחנו הגורמים הקמת ברית עליון וזה הרמז כל עדת ישראל כלומר כנסיה של ישראל דלעילא פרטי בחינותיו בהתאספם יחד עם כשרון פעולותיהם יעשו אותו מוסב על אות השפעתו יתברך ולזה גמר אומר וסיים הזמר ה' אלהי ישראל אהבת תמים ה' אלהי ישראל תשועת עולמים והכוונה נודע היות שתי בחי' השפעות בעולם בחינה א' השפעה לקיום העולמות שבלתי אפשרי זולתה ובהעדרה נבטל העולם ממציאות ולזה אין הפסק עולמית מיום הבריאה כי אינה תולה בהתעוררת התחתונים אמנם השפעה זו היא במדה ובמשקל רק לקיום העולם לא פחות ולא יותר ובחינת השפעה ב' תולה באמצעות כשרון פעולת התחתונים ככה מרבים אות השפעתו אם מעט ואם הרבה לזה רמז הפייטן ה' אלהי ישראל אהבת תמים מורה להשפעה הנשפע באמצעות עדת יעקב הנקרא איש תם ותמים וזה תולה בעיקר עבודתם שעובדים את הבורא ב"ה החצא הוא הרפה ככה גורמים הקמת ברית להשפיע משפע ברכה עליונה ה' אלהי ישראל תשועת עולמים מורה בחי' השפעה לקיום עולמים שאינה נפסקת עולמית כנזכר כלל הדברים כשאנו בני ישראל מטיבים דרכינו לאחוז במדות יעקב כל אחד ואחד לערך בחינתו ואחיזת נשמתו אזי כאלו לא מת ואנו מדמים הצורה ליוצרה שלא נשתנה דיוקנו דלתתא מדיוקן החקוק בכסא הכבוד ואפשר לרמז בדבריהם גדולה תשובה שמגעת עד כה"כ כלומר להורות אימתי התשובה בגדר גדלות האיכות והכמות שמגעת עד כסא הכבוד כלומר בהיות תשובתם חזקה בידם וכח להם להדמות דיוקנא דלתתא להיות ממש שוה לדיוקנא דלעילא החקוקה בכסא הכבוד ותואר פניהם לא ישונה כי אם מלאכי אלהים עולים ויורדים סלקין לעילא ומסתכלין בדמות של יעקב ויורדין למטה ומסתכלין בדמות דיוקנן ונתראים בפנים מאירות מדות יעקב בשלימות ואומרים דא הוא יעקב החקוק בכסא הכבוד וכאשר ככחו אז כחו עתה בהסתכלות פרטי הבחינות שבדעת יעקב ונמצא תועלתם גדולה וחזקה בתשובתם הרמתה ומקשטין ומתקנין דמות דיוקנם אזי מחזירין את ישראל דלעילא הרשום לתתא בפרטי נשמות ישראל מחזירין אותו למחשבה הקדומה לציור ולדיוקן החקוקה בכסא הכבוד לכוונתו יתברך מה שצפה לגלות באמצעות קומתו התגלות אלהות. ומעתה תאיר עיניך להבין דבריהם שהביאו ראיה שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך ולכאורה למה דרשו בזה על פסוק הכתוב בנביאים ותשוב' כתובה בתורה ושבת עד ה' אלהיך ומשם ג"כ ראיה שגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ולמה בחרו בכתוב הנאמר בנביאים וכלפי דברינו יתפרש שפיר אשר עיקר אזהרה בעניני התשובה להשיב ישראל החקוק בכסא הכבוד לדמות דיוקנו ותואר הראשון שלא ישונה דיוקנו דלתתא מדיוקנו דלעילא וכנזכר סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא החקוקה בכסא הכבוד ויורדים לתתא ומסתכלין על דמות דיוקנו והיינו כללות עם קדוש המה בכלל יעקב שלם כנז' ואומרים דא יעקב החקוק בכרסי' ודמות דיוקנו לא ישונה כי משלימים רצונו הקדוש אשר עלה להראות ולהגלות באמצעות דיוקנו וציורו ולכן לא הביאו ראיה מכתוב הנאמר בתורה ששם לא נאמר מלת ישראל ודרשו מפסוק שבנביאים ושם נאמר שובה ישראל רמז להנ"ל שעיקר האזהרה לנו עדת יעקב להשיב ישראל החקוק בכסא הכבוד עד ה' לכוונתו יתברך כאשר עלה ברצונו יתברך ודיוקנא דלתתא לא ישונה מדיוקנא דלעילא ולכן עתה תיכף אחר ראש השנה כי בראש השנה נאמר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב ובארנו למעלה עתה בראש השנה חקוקה לישראל דלעילא והכוונה על ידי מה שאנו מקבלים עלינו עתה עול מלכות שמים שלימה וממליכין אותו מחדש בתוספת תורה ועבודה משנה שעבר ומכאן ולהבא יתאמצו יומם ולילה רק בעבודת גבוה מזה נולד מדות ההתפארות שזה עיקר תכלית הבריאה להתפאר במעשה הצדיקים אשר גדול כחם לדמות. הצורה ליוצרה וזהו כי חק דייקא הוא לישראל דלעילא מדות ההתפארות ובא האזהרה שובה ישראל עד ה' אלהיך להשלים הכוונה כאשר עלה ברצונו הפשוט לקבל ההתפארת מנשמות הצדיקים ולזה גמר אומר כי כשלת בעונך ונודע כי משמע בד' לשונות כלומר הגם שכשלת בעונך בשנה שעברה ותרצה לומר אפס תקוה חס ושלום כי ימינו פשוטה לקבל שבים ועתה זמן תשובת השנה ובכל יום מי' ימי תשובה יכול לתקן דבר יום ביומו העליון כנז' בהאר"י ז"ל לחיי עולם הבא וצריך להיות האמונה תקוע בלב שלם שיש לאל ידו לתקן כל הפגמים. ובארתי פ"ה שאמר דוד המע"ה חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך כי הנה יש לך אדם שנותן גרעון בבחינת עבודתו ומשים עצמו לאן המוחלט באומרו מה אני בריה קלה נוצר מטפה סרוחה יכול לגרום בעשיות מצותי תיקון בעולמות עליונים ולערך מחשבתו אינו פועל באמת כלום עם תפלתו ותורתו וכך שמעתי בשם הבעש"ט זצלה"ה פ"א שאל לחכם הדור מענין התפלה איך עתם נוהג ולאן פונה מחשבתך בשעת התפלה השיב אני מקשר א"ע עם כל פרטי החיות שבהנבראים ובכל דבר הבא לכלל בריאה צריך להיות שם חיות משפט אלוה אני מקשר עצמי עמהם להוציא דבור לפני אלהים להעמיק שאלה למעלה למעלה אמר לו אם כן אתה מחריב את העולם כיון שאתה מושך מהם חיותם להעלות ולהגביה למעלה נשארים פרטי הנבראים בלי חיותם והשיב לו וכי אפשר שאני יכול בבחי' התקשרות למשוך מהם חיותם למעלה אמר לו א"כ כלפי דבריך תועלתך בתפלה מעט הכמות כיון שלא האמנת כי תדבר שיש לאל ידך להעלות מהם בחי' חיותם אמנם: האמת כן הוא החכמים האמיתים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך דא צלותא החיוב מוטל לקשור א"ע באופן הנ"ל אמנם רק בסוד רצוא ושוב כנודע למשכילים עומק הענין ואני בארתי למעלה פ"ה שאמר הקב"ה לנח ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל והיה לך ולהם לאכלה ע"ש ותשכיל נפלאות וכלל הדברים שצריך האדם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם הכל שייך אל התורה והעבודה ובזה נושא ונותן עמהם כלומר נושא מהם בחי' לעבודה גבוה ותועלת מחשבתו גורם שנותן להם חיות והארה ע"י התורה והתפלה וזהו קח לך מכל מאכל אשר יאכל אכילה מתייחס בלשון זווג ויחוד תקח לך איזה רמיזא דחכמתא לגרום יחוד למעלה מחמתם והפעולה והיה לך ולהם לאכלה זהו עיקר תורת האדם בעוה"ז בעניני תורתו ותפלתו להיותו האמונה תקוע בקרבו שכל יכול או לפעמים יש לך אדם שהסכיל עשות איזה עבירה ואומר בלבו הרי אני כעץ יבש ככלי אין חפץ בו ומחמת זה מרחיק א"ע מהבורא ב"ה ובאמת זה מעשה היצר הרע המחשיך אנפי בריות ובאמת מדות הבורא דרכו עבור על פשע כי חפץ חסד הוא אחר החרטה הגמורה ועוזב עונותיו לבלתי יעלה על הלב לעולם ושמעתי מהמגיד זצלה"ה היה אומר סור מרע ועשה טוב חובת גברא לדחות מעליו מחשבותיו הבאים לנגד פניו בשעת תורה ועבודה לומר מי אתה שפל בריה וכזה וכזה עשית ואיך ימלא לבך לעמוד ולגשת אל עבודת הקודש פנימה וידע נאמנה שכל זה מעצת היצה"ר הצופה אליו ומבקש להמיתו לבטלו מעבודתו ולזה בעצה יגיד הכתוב סור מרע מאותן המחשבות המזכירין לך רוע מעשיך ועשה טוב ואל תתן רפיון בעבודתך וקום בקיומך כאלו לא עשית רע מעולם וזהו הרמז בכתוב חשבתי דרכי ל' חשיבות כל בחי' דרכי שדרכתי בהם בעבודת הבורא חשבתי אותם לומר. הרי אני חלק אלוה ממעל ויש לאל ידי לפעול פעולות גדולות באמצעות מעשי מצותי ותורתי ותפלתי ובמחשבה זה תועלתי ואשיבה רגלי אל עדותיך להיות לי התעוררת לילך ממדריגה למדריגה בהתלהבות ומלת עדותיך ל' עדות ממש להעיד עליך בבתי כנסיות ובתי מדרשות שאתה הוא הבורא ומנהיג ומשגיח בפרטי פרטיות וכמו שדרש בז"ח מה עשיתי לך ענה בי ע"ש ובעשות ככה כחו יפה להחזיר מחשבה הנאצלה בתכלית בריאות עולם ישראל עלו במחשבה להבראות מחזירין זאת למחשבה הקדומה וכנזכר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי עתה הוא זמן תשובת השנה ואם לא עכשיו כי כשלת בעונך אל תתן מחמת זה רפיון בעבודתך והנביא רמז ולא הפנו אבות על בנים מרפיון ידים הכוונה ג' מחשבות האדם נקרא אבות כמבואר לנו בכמה מקומות ועיקר התפלה ומעשה המצות לשום מגמתו והתאמצו למלאות האותיות במילוי הארה מאהבה ויראה והתפארת הבורא ב"ה ואזי פורחים לעילא ואם לאו נא' ונהר יחרב ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני ובארנו למעלה מוסב על בחי' הדבור נקרא בית שני והמחשבה נקרא בית ראשון ואם אין לו במחשבה התעוררת ג' מחשבות הנ"ל אזי יבש בבית שני אותיות יבישות מכל טוב ואפשר לרמז אשר חכמים הגידו ה' דברים היה חסור בבית שני ומהם האורים ותומים והכוונה ע"ד מאמרם למה נקרא אורים ע"ש שמאירים את דבריהם ותומים ע"ש שמשלימים את דבריהם וכלפי דברינו שבחי' הדבור אין לו מגרמו כלום כי אם מה שהמחשבה מזה בבחי' ה' מוצאות הפה ונמצא אי אפשר לומר אורים ותומים רק בבית ראשון המורה בחי' המחשבה שהיא המאירה ומשלימה את בחינת הדבור והדבור בעצמו חסור מהם ולכן בבית שני היה חסור אורים ותומים מטעם הנ"ל והנה סיבת האדם שאינו יכול לקשר המחשבה אל בחי' הדבור ועל הרוב בגשתם אל עבודה שבלב זו תפלה סגור עליהם הדור ומוציאים אותיות חריבות ויבישות במילוי מחשבות מעורבות מהבלי עולם וחסור מהם בחי' האורים ותומים שאינם יכולין להאיר את דבריהם ולהשלים את דבריהם במחשבה קדושה הכל תולה על שלא ידע לקשוט מדות במעשהו בחוץ ועדיין הנחש הוא היצה"ר יש לו מגע במדותיו ומשליך אותיות בקליפיות ועושה צירופים לא טובים והם הם המ"ז המבלבלים מחשבתו קודש וזהו הרמז ולא הפנו אבות המה ג' מחשבות חג"ת על בנים להוציא דבור לפני אלהים בדחילו ורחימו והכל בסיבת רפיון ידים שיש להם רפיון במדותם הנקרא ידים ומה מאד יחרד האיש וילפת להיות שאין כחינו עתה בעשרת ימי תשובה כ"א בפה ברחמים ותחנונים לפני המקום ואם לא קשטו וזיככו מדותיהם ממגע נכרי ממילת דבור אין להם עם המלך המשפט וא"כ במה ירצו את בוראם עתה בימי התשובה ורמז הנביא קחו עמכם דברים ושובו אל ה' הכוונה כי מצד הסברא מהראוי שכל או"ח מישראל לערך נשמתו ועוצם הכרתו ותשובתו הרמתה ששב בכל לבו אל קונו ככה יעשה צירופים בתפלה ותחנונים וכמו שבארתי למעלה פ"ה שאמר נעים זמירות ישראל ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך והכוונה כי הנה אנו מצינו שדוד המלך עשה ק"ן קפיטל תהלים שלא מצינו כזה זולתו והכל בעבור גודל בהירותו ואמונתו שלימה שהשליך א"ע וכל יהבו אל הליכות הגוזר מטוב עד רע ידע נאמנה שהכל מאת ה' היתה זאת ולערך בחי' מאורותיו ככה לקט אותיות ועשה מהם צירופי תואר שמותיו וכינוייו הקדושים עד שעשה וחיבר ספר תהלים בשלימות ובכל יום ויום הוסיף על תהלותיו יתברך לאפוקי אישים פועלי און התולים הכל בחכמתם שעמדה להם לעשות חיל וכשנתהפך עליהם הגלגל תולים בהעדר הסיבה וכדומה ומאת ה' שכוח לבם ע"כ דבריהם מעוטים ואין להם שום שבח וההודאה להוציא לפני אלהים ולזה בא הרמז ואני תמיד איחל לחסדי אל וידעתי נאמנה כל הקורה אותי מטוב עד רע והנצלי ממני טובתי בל עלי כי אם מחסד אל וזאת הגורמת והוספתי על כל תהלתך בכל שעה ורגע נתוספים לי תהלות ושבחים והנה ככה ראוי לכל איש הישראלי לערך הכרתו והשגתו בחסדיו יתברך העודפים עליו לעשות ולחבר בעצמו שירות ותשבחות להחזיר שבח והודאה אכן אין אתנו יודע עד מה כי נתמעטו הלבבות והלואי שיוכל האדם לעבוד עבודת בוראו עם השירות ותשבחות שסדרו לנו קדמוננו ז"ל וע"ד שבארנו בפרשיות הקודמות פ"ה דרשו מעל ספר ה' ע"ש ותוכן הדברים הנביא בא להוכיח על פניהם אם אומר לכם לעבוד הקב"ה אפי' בשוקים וברחובות להבין ולהשיג שגם שם שם לכם חק ומשפט לעבודת הבורא תשיבו לומר לאו כל מוחא סביל דא לעסוק בדברי גשמיות ולדבק פנימיות מחשבה לרוממות אלהות עכ"פ דרשו מעל ספר בעת לימוד תורה דרשו שם את ה' לירא את שמו הגדול והנורא כי על הרוב אפילו בעת הלימוד כאשר בא ללמוד בלא דחילו ורחימו כן ילך ונפטר מהספר בלא דחילו ורחימו וכאן אין שום תירוץ בעולם וכזה נרמז בתורה לא נגרע מעבודתכם דבר כי איזה עבודה שבלב זו תפלה ומצינו לרז"ל שאמרו חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם התפלה ושעה א' לאחר התפלה קודם התפלה כדי להכניס בקרבם גדלות הבורא להתמלא בושה וכלימה לדעת לפני מי הם עומדים להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ושעה א' לאחר התפלה להשהות המוחין כנודע אמנם עתה חדשה בארץ ועיקר העבודה נעדרה וכל או"א לדרכו פנה והעביר מועד התפלה ועדיין לא בא לבית המדרש ואמרתי בדרך צחות שחסידים הראשונים שנשארו מעט מהרבה אם יש איזה חסיד על התורה ועבודה להשכים ולהעריב לבית המדרש היו שוהין שעה אחת קודם התפלה להמתין עד שנאספו שם עשרה למנין שבקדושה כנהוג עלמא בעו"ה ולא היה ועינים להם ולא יראו אזנים להם ולא שמעו קול המוכיח בשער להזהירם ולצותם בטוב ודרך איש ישר בעיניו כי חדל להשכיל להיטיב ואטומה אזנם משמוע קול המוכיח המגיד להם פשעם ועונם ונלאה מלדבר ולהוכיח עוד כיון שאין מי לקבל תוכחות אמנם מצוה עלינו להוכיח ולחזור ולהוכיח ואל ירע עיניו של המזהיר ומצוה בטוב למה ישחית את דבריו הנעימים הנעימים כיון ששומעים ועושים אינם עושים ותרצה לומר מוטב שיהיו שוגגין ולא מזידין
ע"ז בא הנביא לעורר לב הנרדמים קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך ואמרתי בדרך צחות שהנביא אמר בזה נגד המוכיחים המושכים מלהרבות בתוכחות עלי עון כיון ששומעים ואינם עושים ואמר להם קרא בגרון דברי תוכחות ומוסרים אל תחשוך ואם תאמר מה תועלת בדברי כיון ששומעים דברי ועושים אינם עושים ולזה אמר כשופר הרם קולך כלומר כענין השופר שתיקנו לנו לתקוע בכדי לערבב את השטן וכשמוע קול שופר בהול ואומר שמא הוא קול שופר ההולך וחוזר משופר משיח ואנו רואין שכבר עבר זמן זמניהם למאות ולאלפים ראש השנות שתקעו בשופר ולא הועילו כלום בתקנתם כי עדיין השטן מרקד בנו ועכ"ז בהגיע ימי ראש השנה מצוה עלינו לתקוע בשופר ככה הענין לקול המוכיח מזהיר הנביא קרא בגרון אל תחשוך בסיבת שאין מי לקבל תוכחות וקח לך ראיה משופר הרם קולך גם כן כי בזה אתה את נפשך הצלת ונחזור לענין לא נגרע מעבודתכם דבר כי עיקר העבודה בשירות ותשבחות שאנו אומרים פסוקי דזמרה בכדי לזמר הקליפות השוכן בקרב כל איש כמבואר בדרוש ראש השנה מאמרם ז"ל לעולם יסדר אדם שבחיו של הקב"ה ואחר כך יתפלל ע"ש ותוכן הדברים אשר בהמצעות השבחים מזמר הקליפות של עצמו ותוהה על הראשונות להשליך מעליו מדותיו המגונות לבלתי יעלה על הלב לעולם זהו עיקר זמור הקליפיות שאנו מזמרים עם פסוקי דזמרה אמנם אימתי הדברים נאמרים בהיות האדם נפטר מהתפלה ונעשה כבריה חדשה ואין מחשבו' פונים עוד למעשהו הראשונים ולגנות מדותיו שעשה טרם עומדו להתפלל לאפוקי אם אנו רואים תיכף שפוסע פסיעה אחת מבית המדרש פונה מחשבתו למדותיו הראשונים שפעל ועשה טרם התפלה זה לך האות מסתמא לא זימר עדיין אפילו קליפה אחת בשירותיו ותשבחותיו ומאומה אין בידו מסדר שבחיו ולזה בא הרמז לל ו"ה ואומר נגד אישים פועלי און לא נגרע כב זו תפלה שום דבר וכמעשהו בתחלה כך מטא בסוף ורפואה ותעלה אין לו באמצעות תפלתו ומעתה יחוש גודל פחיתת הערך מה שהיה ראוי לעשות ולצרף בעצמו מעוצם ההכרה שירות ותשבחות להחזיר שבח והודאה על גודל טובו וחסדיו העודפים על בני אדם ואף גם זאת אפי' השבחים וזמירות שכבר סדרו לנו קדמונינו לזמר בהם הקליפות גם בזה אין לנו פה להשיב מרעה לטובה ובזה בא הרמז קחו עמכם דברים דיבורים ממש צירופי שירות ותשבחות המסודרים לפניכם בסדר התפלות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה וכדומה ושובו אל ה' עם דיבורים המוכנים ומסודרים לפניכם כשלחן הערוך ומזומן בלא שום מונע ואין לך תוכחה גדולה מזה:
או יאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' כי הנה כבר קדמנו עיקר עבודת איש הישראלי להמשיך עליו שם אלהותו ואדנותו ית' ולעשות מאלהים סתם שם אלהיך ביחוד עש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך והכוונה כי אין אימתו של אדם מוטל על הבריות כ"א בהיות חותם אלוה חתום בפניו ואך בצלם אלהים יתהלך האיש אזי מתייראים ומתפחדים ממנו לאפוקי השוטה המאבד חותמו ותואר פניו ישונה אין פחדו מוטלת כלל על הבריות ואדרבה הוא מתיירא מפני כל עש"ה פחדו בציון חטאים והנה במה נאות לו לאדם לקנות ולחקוק עליו חותם אלו"ה בהוציא את עצמו מכלל דרכי מדותם של זולת עמים ש הבהולים וטרודים יומם ולילה אחרי הכסות ודירה נאה ופרטי. המותרות ולא זרו מתאותם לא כן עם קדוש ישראל מובחר הבריאים אשר בשבילם תכלית הבריאה וכמאז ישראל עלו במחשבה הקדומה כן עתה בכל שנה בהגיע ימים הנוראים והאדירים האלה התחדשות הבריאה כי חוזר למציאות הראשון ג"כ עיקר התחדשות בשביל נשמת ישראל ונאמר כל פעל ה' למענהו ופירש"י הכל בשביל קילוסו וא"כ מהראוי שכל אחד מישראל יערוך מחשבה להתבונן בקרבו לערך מעשיו שיודע בנפשו איה איפוא הכבוד והקילוס שמגיע מחמתו לבורא עולם והלואי שלא יגיע ח"ו גנות ונמצא אפי' כל השנה כלה באומרו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ויאמין כי ידבר אשר בכל יום תמיד נעשה חדוש במעשה בראשית א"כ מהראוי שאל יתנו דומה לנפשם ותיכף בהשכמה אל יעלה שום מחשבה על הלב מהבלי עולם כ"א יתבונן במה מהעובדות יתכן להם לגרום התחדשות במעשה בראשית ולכן יקבלו עליהם תוספות עבודה ביום זה יותר מיום שעבר ובפרט עתה בעת הזאת שחוזר. למציאות הראשון החיוב מוטל שאל יתנו דומה לנפשם אפי' כמעט רגע ויקבלו עליהם עול מלכות שלימה בתורה ותפלה ופרטי תנועות איבריהם והרגשת חושיהם יטהרו ויקדשו לעבודת הבורא ב"ה כי השעה צריכה לכך וממכון שבתו השגיח על יושבי הארץ היש משכיל דורש אלהים וראוי לחדש בשבילו את העולם ולסלוח פשע וחטא בנ"י בשבילו ולכן איש את רעהו יעזורו ויעוררו לתורה ולעבודה וכל או"א יקבל עליו עול מלכות שמים על מלא קומתו מראש עד עקב לבלתי עשות מהיום והלאה שום תנועה ועובדא גדולה וקטנה זולת מה שנוגע צד הנאה לבורא עולם ובזה מעלה ארוכה ורפואה ותעלה לנפשו ורוחו ונשמתו וגדולה תשובתו אפי' אם הסכי' עשות בשנה שעברה מדות מגונות ואשם נפשו תשובתו כתובה בצידו בעשי"ת דרשו ה' בהמצאו שהקב"ה נמצא לכל אחד מישראל ורוצה בתשובתו ואפי' בכל השנה ביקש ולא מצאו עתה ימצאו כמאמרם ז"ל ועיקר תולה בפנימיות מחדריו לאן פונה א"ע בתשובתו הרמתה ואפי' אבד חותמו החתום בפניו מחזירין לו עתה לערך הכנות לבו ונחזור לביאור וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וייראו ממך הכוונה שם ה' נקרא עליך סובל שני פירושים א' כמשמעו שם הוי"ה החתום בפניך שלא אבדת חותמך וייראו מהארת פניך. וע"פ זה בארתי פסוק בפ' וישלח ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב ולכאורה הלא כל מקום שנאמר ויהי יגיד צער וכאן אין מקום לצער ואדרבה שמחה לבני יעקב שחתת אלהים על הערים ולא רדפו אחריהם למעיק להם אמנם כלפי דברינו יתפרש על נכון כי מהראוי אשר יהיה חתת על הערים אשר סביבותיהם משם החתום ומאיר בפניהם מזה יראו ויפחדו מדלוק אחריהם אמנם כיון שהתורה מעידה שעיקר היראה מחמת תחת אלהים זהו בחי' הצער ויהי יגיד צער חתת אלהים דייקא על הערים ולא חתתם של בני יעקב והכתוב אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך משם המאיר בפנים ועוד יש לפרש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך על דרך שבארנו בפרשיות הקודמות וישמע יתרו את כל אשר עשה ה' למשה ולישראל עמו ע"ש ותוכן הדברים לשעבר טרם צאת צבאות ה' ממצרים עדיין לא ניכר בשביל מי היה עיקר הבריאה ושם הוי"ה ואלהים שם מלא על עולם מלא שלא ביחוד על עם קדוש ואחר עשות אותות ומופתים במצרים ושידד המערכות ופתח אסוריו ניכר שהן המה מוחא דאגוזא בשבילם עיקר הבריאה וזהו וישמע משמעו לשון הבנה שמע כלומר הבין את כל אשר עשה ה' היינו עשיות העולם ומלואה היה רק למשה ולישראל עמו בשבילם עיקר העשיה ועליהם נקרא ביחוד שם מלא ועתה אלהי ישראל יקרא וזה הרמז בכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך דייקא ביחוד אז וייראו ממך וכל זמן הגלות אין השם שלם וניכר על ישראל ולכן ארכו לנו הימים עד קץ הפלאות ומלחמה לה' בעמלק מדור דור אין הכסא שלם ואין השם שלם כנודע מכתוב כי יד על כס יה וכ"ז תולה מכשרון פעולתינו להטיב דרכינו בזה נאות להעלות נ"ק המפוזרים ותתרוקנה קומת הסט"א מנ"ק ואותיות התורה המלובשים בה ויבנה הכסא ויתמלא השם ומלחמות ה' בעמלק נחה שקטה והרמז שיסד הפייטן ממרחק עלות להר קדשו ר"ת עמלק ע"ד מאמרם נשבע הקב"ה שלא יכנס לירושלים שלמעלה עד שיכנס לירושלים שלמטה והיינו אחר תשלום הבירור שיעלו ויגביהו כללות הנצוצין קדישין ואותיות התורה ממקום המרחק למרום שבתם ותתרוקנה קומת הסט"א וקומת השכינה תתמלא מקום חסרונה כי לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים ואחרי שיעלו ממקום המרחק מורה לקומת הסט"א כללות הקדושה המלובש בה ממילא יבואו ימים המקווים לנו והוא הקץ ומלחמת ה' בעמלק נחה שקטה וזהו הרמז בפייטן ממרחק היינו ממקום הנמוך כשיעלו משם נ"ק ואורות התורה למקום אחדות' והבנה ותכונן השם שלם והכסא שלם ויוכלון כל ישראל וה' בראשם עלו"ת לה"ר קדש"ו ירושלים שלמטה המכוון כנגד ירושלים של מעלה ומחה ימחה את זכר עמלק הרשום בר"ת כי אין לזרים חלק לעמוד על אם הדרך ולמנוע עלות להר קדשו אמנם הכל תולה בתשובה ואם אין תשובה אין כלום מול זה בא הרמז שובה ישראל עד ה' אלהיך כלומר באזהרה בא להיות תשובתם גדולה בכמות ואיכות כ"כ עד שיגרמו באמצעות תשובתם הרמתה ליחד עליהם שם מלא ביחוד וזהו שובה ישראל כל כך בחזקה עד ה' אלהיך שייחד שמו עליכם ביחוד וגמר אומר כי כשלת בעונך הכוונה ע"ד שזכרתי למעלה בשם האלשיך שביאר פ"ה אל תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם ה' אלהיך אני ה' ותוכן הדברים כי באמת בעשותם מעשים רעים ח"ו לא מגיע מזה להקב"ה שום פגם כי שחת לו בניו מומם מום שלהם ולא לו וזהו אל תשבעו בשמי לשקר כי ראה מה החטא גורם וחללת את שם ה' אלהיך שאינו יכול לכנות שמו הקדוש עליך ביחוד להקרא אלהיך אבל אני ה' אם חטאת מה תפעל לי כ"א חללת שאיני יכול לייחד שמי להקרא אלהיך ביחוד וככה הענין כאן שובה ישראל עד ה' אלהיך כמדובר כ"א לאו אין הפגם מגיע אליו יתברך כ"א אליך נוגע הדבר וזהו כי כשלת בעונך הכשלון הוא שלך שאינו יכול לייחד שמו עליך והוסר ממך יראת פניך כי אם הטבת דרכך בתשובה הרמה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ביחוד וייראו ממך אמנם יאמר נא ישראל שקשה עליהם המעשה והרבה מונעים יש ממקרי ופגעי הזמנים המבלבלים מחשבתו קודש ואיך אפשר להתמיד ולהשתדל בדרכי התשובה יומם ולילה לזה רומז קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כלומר אותן הדברים הנראים רחוקים ובאים לבלבל מחשבתך תדע נאמנה שהכל מאת ה' היתה זאת וגם שם שם לך חוק ומשפט לעבוד עבודת בוראך וכמבואר לנו פירוש הכתוב לא נגרע מעבודתכם דבר הכתוב רומז שלא נגרע שום דבר בעולם והכל שייך אל בחי' עבודת בני ישראל לעבוד עמהם את הבורא באשר הוא שם מאיזה סבה ומקרה הקב"ה שולח לו כזה במתכוין כי הוא יתברך יודע לתקן עניינם יותר ממנו וכזה שייך לעבודתו וזהו שרמז הנביא ללמד לאדם דעת ותועי רוח בינה שאין מענה לכם ונכונה מפיכם לומר הרבה דברים יש בעולם שמונעים דרכי התשובה אדרבא קחו עמכם אותן הדברים ושובו אל ה' כי שם ג"כ שם לכם חק ומשפט השייך לתורה ולעבודה לדעת איך לתקן במקום עליון כנזכר הענין בכמה מקומות ודו"ק:
או יאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' בהקדים מאמר נעים זמירות ישראל ואתה ה' אל תרחק יש לרמז כי כבר קדם לנו מלת ואתה מורה על ענין התפלה כנזכר בזוהר אות וי"ו מורה המשכה א"ת מורה כלליות הא"ב אות ה' מורה ה' מוצאות הפה והחיוב מוטל על כל אחד מישראל בגשתו לתפלה להוציא דיבור לפני אלהים תבנה ותכונן צירוף שם הוי"ה באמצעות דיבורו באופן המבואר לנו כמה פעמים והיינו לקשר בקשר אמיץ וחזק החכמה ובינה בחי' שתי אותיות י"ה לקול ודיבור שתי אותיות ו"ה אם לאו עושה דבריו חולין ולשונו ל' רמיה רם י"ה הסתלקות החכמה ובינה מקול ודבור ונעשה פירוד בין הדבקים והכ' רומז לא ממוצא ולא ממערב ולא ממדבר הרים ויובן ע"ז שבארנו למעלה פ"ה לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ע"ש באורך והכלל הקב"ה רצה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה המה כללות הא"ב אותיות התורה שעמהם נבנה העולם וקבען בפינו בה' מקומות ה' מוצאות הפה המבואר בס"י והכל בכדי שאנחנו יוכלין לקרותו ולהמשיך השגחתו עלינו ע"ד שבארנו פ"ה האותיות שאלוני ע"ש וכיון שכן מהראוי שיתלהב האדם בעבותות האהבה והתענוג גדול בכל בחי' מוצא מה' מוצאות הפה ירגיש בעצמו תענוג פרטי איך הוא יתברך בעצמו מצומצם שם בהאותיות ועל כן בכל מוצא ומוצא יקבל תענוג זמ"ז והנה ילמד האדם הענין דרך משל מי שיש לו כלי יקרה ומפוארת ובראותו שהכלי עומדת במקום סכנה ליפול לארץ ותשבר ואינו יכול לשלוח יד להחזיקה כי הכלי ממנו והלאה בין כך ובין כך תלך לאיבוד אזי מרים קולו למרחוק לאדם העומד קרוב אל הכלי ואזי משים כל מאמצי כחו אל הקול והדבור לרוב חשקו ותשוקתו אל הכלי המפוארה וירא לנפשו אם יאחר כמעט רגע מלהוציא מחשבתו מכח אל הפועל בבחי' קול ודיבור אזי יאבד הכלי ותשבר ולכן מכל מוצא מה' מוצאות הפה יש לו תענוג בפ"ע ואם ככה הענין בגשמיות כ"ש וקו"ח מהראוי להיות ביתרון שאת בגשתו לתורה ותפלה לפתוח פה להוציא דיבור ועל כל מוצא פי הוי"ה כלו' יש צירוף שם הוי"ה ב"ה וראוי שיחיה האדם א"ע בתענוג גדול ובזה יתכן לו לבחון בחינת ערכו באם שאינו מרגיש בפרטי התענוגים מכל מוצא בפ"ע זה לך האות שאינו מדבר בהתלהבות ודביקות ממשל כלי הנ"ל:
והנה יש כמה בחי' קודם שמוציא המחשבה אל בחינת הדבור וכל בחי' מהראוי להרים א"ע בהתלהבות אל טרם כל יבנה הבונה את הצירוף תיבה שרוצה לדבר בהיותו עדיין בסוד המחשבה כנזכר לנו כמה פעמים פ"ה בחכמה יבנה בית ואח"כ בבואו אל ה' מוצאות הבינה הנמשכות קוים מן החכמה ונקרא קלא דלא אשתמע וגם שם צריך להתלהב בעבותות האהבה שזכה למדריגה זו ואח"כ בבואו לבחי' הקול ודיבור וכל מה שמוציא מכח אל הפועל הוא תענוג בהרגשה יותר קצת עד תשלום בחי' הדיבור בשלימות עם כל מוצאיו ונגמרת שלימות המחשבה ומרגיש בעצמו פרטי התענוגים והמשכיל על דבר ימצא טוב טעם ודעת אשר ככה יאתה לאיש הישראלי להוציא דיבורים של תורה ותפלה באופן הנזכר לאפוקי איש בער לא יבין את זאת ואין בפיו נכונה וגם תורתו ותפלתו תועבה כי לשונו ל' רמי"ה רמ י"ה כנזכר והכ' רומז יכרית הוי"ה כל שפתי חלקות ירצה אם השפתים מחולקים היינו הקול והדיבור נפרד מחכמה ובינה עושה פירוד בין הדביקים וזהו יכרית הוי"ה כביכול שפתי חלקות ואין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם כי האותיות המה חריבות ואינם פורחין לעילא ולקראת אנשים כאלה תמה דוד המלך עליו השלום באומרו לא ממוצא ולא ממערב ולא ממדבר הרים בכאן נרמז שלשה הבחי' הנזכר והיינו לא ממוצא רומז לה' מוצאות הבינה ולא ממערב כשהמחשבה באה בהתלבשות ברית הל' יסוד של חו"ב המערב בחי' השפעתם וכאן הוא בהרגשה יותר קצת ולא עוד אפי' לא ממדבר בחי' הדיבור הרים אינו יכול להרים א"ע בהתעוררת ועבותות האהבה להוציא דיבור בדחילו ורחימו והכל בעבור שלא ידע לשמור פיו ולשונו במעשהו בחוץ והשליך אותיות לחצונים ועשה עמהם צרופים לא טובים ועתה בעת תורה ותפלה באים לנגד פניו ורוצים עליה ע"י ולהיות שנבער מדעת קונו כמעשהו בחוץ כך מטהו בפנים ונשאר שקוע באותן המחשבות מעורבות והקול ודיבור נפרד מפנימיות מחשבתו כי אין פיו ולבו שוים וממילא נעשה פירוד בין הדביקים בשם הוי"ה ב"ה ולזה רמז בנעים זמירותיו ואת"ה מורה ענין התפלה הנרמז במלת ואת"ה כלו' כשאתה רוצה להתפלל הוי"ה אל תרחק כלומר. פנה מחשבתך מהכיעור והדומה ממ"ז לבלתי עשות ח"ו פירוד וריחוק בשם הגדול והקדוש הוי"ה ב"ה כלל הנשמע בהיות שאינו מוציא דיבורים שלימים לא די שלא יבנה אלא יהרסם ועבירה הוא בידו ועוד יש לך אדם שמתעורר לפעמים וזעק לבו עד שנשמע למרום קולו באמצע התפלה ובאמת אין ממש בהרמות קול הנשמע למרחוק וכל עצמו של התעוררות מדבר שטות הנדמה לפניו ונתעורר מחמת זה ומשים מגמת נפשו באותיות שמוציא מפיו וכזה נרמז בכ' באיוב הידעת שחר מקומו ואיתא בזוהר ה' התרחקת משח"ר ודרש שם לעומק עניינו וכלפי דברינו בא הרמז ידעת ה' מוצאות הפה כלומר אפילו אם אתה מוציא אותם בהתקשרות כי מלת ידעת משמעו לשון התקשרות כמו וידע אדם את חוה היינו שבאה לך התעוררת באמצע התפלה להרים קול עדיין החיוב מוטל עליך להתבונן במעוז שכלך מאין באה לך בחי' ההתעוררת ושמא מדבר שטות וכאשר עינינו רואות משוטים הבוכים בתפלה שאינו יודע בעצמו על מה ולמה מוריד דמעות וכן דרכם מתחלה מורידים דמעות סתם ואח"כ כשרואין שהוריד דמעות מרחמים על בחי' עצמם ועליהם לבם דוה ומעוררים לבכי עוד יותר ובאמת בקרב איש ולב אין וכן בחי' שמחתם שמעוררים בתפלה כל עצמה של השמחה נתעורר מדבר שטות ולפעמים מארבעה וה' גדולים כנראה בחוש הראות ונמצא גם שמחתם ואהבתם ויראתם הוא כסלותם ומאומה אין בידם כי גם תורתם ותפלתם תועבה אפילו משימים התעוררת מחשבתם בהאותיות כל עצמה של קדימת המחשבה מאין שנתעוררו הוא רק מ"ז וכיון שנחרב בבית ראשון יבש בבית ב' ג"כ לזה בא הרמז ידעת ה' מוצאות שחר מקומו הראשון מאין באה לך התעוררות לקשר ה' מוצאות הפה ואחר העיון היטיב תשכיל לדעת שצריך תשובה על התקשרות דיבורים במחשבה בזה מול זה בא הרמז שובה ישראל עד הוי"ה אלהיך להיות תשובתך שלימה להוציא דיבורים מקושרים בקדימת המחשבה וזהו עד הוי"ה אלהיך שתבנה ותכונן צרוף הוי"ה באמצעות הרחמים ותחנונים לפני המקום ורומז הנביא כי כשלת בעונך ואין לך מדות מקושטים ממגע נכרים ז' תועבות ממילא כמעשהו בחוץ יש לנחש הוא היצה"ר אחיזה במדותיו ככה מעשהו בפנים בתורה ותפלה אין נכונה בפיו ועושה פירוד בשם הוי"ה כנזכר ולזה רמז קחו עמכם דברים ושובו אל הוי"ה כלו' אין ממש בדיבורים שאתה מוציאם לפני אלהים ואפי' נראה שהם בהתקשרות ודביקות עכ"פ חובת גברא לשחר מקומם של הדיבורים מקום מוצאם קדימת התעוררת מחשבתו מאין נתעורר כנזכר ידעת ה' שחר מקומו וזהו קחו עמכם דברים דיבורים ממש ושובו אל ה' כי עליהם גופא צריך תשובה שעשה הריסה בשם הוי"ה כנזכר ואותן הדיבורים צריך להשיבם אל הוי"ה צירוף הקדוש ואז טוב לו. וכזה יש לרמוז בפסוק דרשו הוי"ה בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב באזהרה בא לדרוש תמיד יחודו ואחדותו יתברך מפרטי עובדותיו ולדבק פנימיות מחשבתו לרוממותו והתגלות אלהותו שבפרטי הנבראים והדוממים והצומחים להעלות הכל אל מקום אחדותם אך יאמר נא ישראל איך יתכן כזה לאדם הגשמי מלובש בגוף עכור ואיך יכול לתפוס אורות הבהירים ע"ז בא כמתרץ ואומר בה' מוצאות ירצה בה' אחרונה היא השכינה השוכנת בפרטי המדריגות שם מקום מציאת השארת התגלות אלהותו להשיג הרוחני מגשמית כי היא דמות דכל דמיונות מתחזיין בה מתתא לעילא ומעילא לתתא כמבואר כמה פעמים מהות הענין ואז תועלתם נשגבה ומעולה מאוד בגשתם לתורה ותפלה ימלא פיהם תהלה בקול נעימה בלא שום טרחא לדחות מחשבות מעורבות מהבלי עולם כיון שלא נפרד ממחשבות. קדושות אפי' בעבודתו בחוץ במעשה הגשמיות לכן יכול להוציא דיבור בשלימות הקול ודיבור מקושרים לחכמה ובינה ונתהוה צירוף הוי"ה ב"ה ולזה כפול בלשונו דרשו ה' בהמצאו כנזכר והפעולה קראוהו בהיות קרוב מוסב על צירוף הוי"ה ב"ה נבנה ונתקרב אחד אל אחד יחדיו ידובקו.
ורומז הכ' כל הנ"ל יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו באופן המבואר לקדש ולטהר פרטי חושיו בלתי לה' לבדו ובזה נאות להשלים את נפשו את אלהים וישוב אל הוי"ה כנזכר כי זה תולה בזה לאפוקי כשנבער כל אדם מדעת להתבונן על פנימיות מחשבותיו ופרטי חושיו לקדשם ולטהרם ידע נאמנה שלא יתכן לפעול כל אלה ואפילו נדמה בעיניו שעושה עבודתו בשלימות ומכוין יחודים וכדומה תועלתו בהם מעט ואין רשומו ניכר למעלה לזה רמז כי לא מתשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה' להורות הנ"ל כי מלת דרך מורה בחי' יחוד כמו דרך גבר ומורה הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם כלומר שנבערים מדעת קונם להשוות מחשבותם תמיד למחשבות הב"ה תדעו נאמנה ולא דרכיכם בחינת היחודים שאתם מכוונים בתורה ותפלה ומעשה המצוה אינם דרכי שאין נעשה באמצעות כוונתכם יחוד למעלה בדו"נ הכינוים בשמים וארץ.
וזה הרמז כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם כלומר להיות שהכל תולה בפנימיות המחשבה בהיות משוה מדותיו למדות הקב"ה כמבואר בזה נאות לגמור יחוד שמים וארץ להוכיח על פניהם כמו שנעשה' פירוד בין מחשבותיו למחשבותיכם כן נעשה פירוד וגבהו דרכי מדרכיכם ושמים הכינוי להקדוש ב"ה גבהו מארץ הכינוי לשכינה ומלת כן כנותן טעם למה גבהו שמים מארץ ולא נעשה בהם בחי' יחוד כי כן גבהו דרכי וגו' והכלל להיות שנבערים מדעת קונם גם אהבתם ויראתם ושמחתם היא כסלותם ואתה תחזה אפי' אם מראה בעצמו איזה הכנעה והולך בכפיפת הראש עכ"ז שבע תועבות בלבו וכן כשמראה בעצמו איזה שמחה ונשיאות ראש משמחת הבורא ב"ה ושמחה מה זו עושה כי אין בה ממש ויש לרמוז כזה בתיקונים כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף ושם לבד מעומק עניינו הידוע מכוונות יש לרמז את האמור כל איש מישראל הכורע ומראה הפנאעש בעצמותו היותו עניו מאוד ומרכין ראשו לאשעי יהוכל חוץ לארבע אמות יראה להשות מדותיו למדת הקדוש ברוך הוא באמת וכל מקום זז מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו באמת וזה כל הכורע כורע בברוך כינוי להקב"ה הנקרא ברוך כמו דאיתא בזוהר איהו ברוך ואיהו ברכה כלומר במדת ענותנותך תמצא שם ענותנותו של הקב"ה הנוגע אליו ולא שתראה מדות ענוה ובקרבך ישים ארבו ושבע תועבות בלבך אין זה ענוה של כלום וכן כל הזוקף זוקף בשם כשאתה מראה בעצמך בחי' זקיפה והרמת ראש לנשיאות את נפשך כלפי מעלה זוקף בשם כינוי לשכינה הנקרא שם שמים עיקר נשיאת ראשך וזקיפת קומתך רק בשם אם השכינה תמן בשמחת לבך והרמת ראשך זה נקרא זקיפה ואם לאו לא נקרא זקיפה ואדרבה הגבוה השפל והשפלה הגבה והוא איש זר והפכפך במעשיו וגם ענותנותו ושמחתו היא כסלתו.
ורומז הכ' להיות כי כן. כי בשמחה תצאו כלומר אמור לשמחה כזה מה זה עושה ויכול להיות שתצא מגבול הקדושה לשחוק ולקלות ראש וזהו כי בשמחה שאין שם השכינה תצאו ח"ו סוף הדברים הכל נשמע היות עיקר עבודת האדם להצוות מדותיו פנימיות מחשבותיו למדות ומחשבות הבורא ברוך הוא ואל ירגיש מצורך עצמו כלום אז ישרים דרכיו וענותנותו ענוה של אמת ושמחתו שמחת הבורא ברוך הוא כנזכר כל הכורע כורע בברוך וכל הזוקף זוקף בשם תמן קב"ה ושכינתיה ולזה בארתי מאמרם בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו ויש לרמז שמוסב על הצדיק השלם ותמים במעשיו וזהו בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה היינו שהקב"ה גודלו ורוממו למעלה ראש:
או יאמר בכ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה כי באמצעות מעשה הצדיקים ניכר גדולת הקב"ה ע"ד שנתעוררו חז"ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע והצדיק השלם כל מה שנתגדל יותר שם אתה מוצא ענותנותו עוד יותר ויותר.
ולזה בא הרמז. מי חכם ויבין אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם מוסב לראש דרשו ה' בהמצאו כמבואר לדרוש אחדותו ויחודו בכל פרטי הנבראים יש שם התלבשות אלהות איברי השכינה השוכנת שם להחיותם ומחמת הגשמיות יתכן להשיג במושכלות וזהו בה' מצאו בה' אחרונה שם עיקר המציאות ובא האזהרה להשוות מדותיו למדות הקב"ה ומחשבותיו למחשבות הבורא ובזה נאות להם לגרום אחדותו ויחודו כנזכר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי בחי' יחודיכם אינם שלי והיינו ופושעים יכשלו בם אבל מי שהוא חכם ונבון נפשו יודעת מאוד כי ישרים המה הצדיקים הנקראים ישרים דרכי ה' כלומר דרכיהם המה דרכי ה' וצדיקים ילכו בם באותן הדרכים של הקב"ה וגורמים יחודים למעלה אסנ"ו:
תקעו שופר בציון קדשו צום בכאן בא הרמז לעיקר התשובה היינו בהיות משים עיקר מגמתו והתאמצו בעבודת הבורא יומם ולילה ולא באקראי כאשר עינינו רואות עתה בדור הזה אפילו כשמתעוררים לתשובה ולתפלה ולצדקה ויהי כמעט רגע יפול הנופל ממדריגתו ואין הוא דבר של קיימא.
ורז"ל רמזו כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים והכוונה כי אתה תחזה בהתכנס רבות בני אדם לפעול פעולתם הגשמיות מתענוגות עולם הזה בוודאי בלתי דבר המתקיים זמן רב מצד מזגם המתחלפים וטבעם השינוים ומה שנחמד לזה שנואה לזולתו והשנוא לו מצד הטבע אהובה לחבירו ונמצא בלתי אפשרי להיות חבורת בני אדם בעניני הגשמיות להתקיים זמן רב מצד מזגם וטבעם המתחלפים לאפוקי בהתאספם יחד לעבוד עבודת גבוה הגם שאין דעתם דומה זה לזה וכמאמרם קודשא ב"ה טבע כמה מטבעות בחותמו של אדם הראשון ואין דעתן דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומה זה לזה והעמיקו במאמרם ואין דעתן דייקא דומה זה לזה כי אפילו בעשיה הגשמיות בחינתם שוה בעשיות מעשה המצות או העבירות אבל שכר המצות וגמול תשלום העונות יש הפרש גדול לערך פנימיות המחשבה והשתוקקם לעשיותם מטוב עד רע ככה הוא השכר ועונש ובזה תאיר עיניך אשר חכמים הגידו בהגיע ראש השנה הקב"ה שוקל מעשה המצות והעונות שפעלו ועשו כל השנה ורבו הדעות חד אמר נושא וחד אמר כובש ולכאורה יש לתמוה הלא מספרם ידוע רמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת ומסתמא יש לכל מצוה מהמצות שכר ערוכה וכן השלמת גמול העונות גם כן עונשם ידוע למספר העונות ואם כן למה לו יתב' לשקול בפלס מאזנים העונות והמצות כיון שמשקלם ומספרם ידוע רק בעת בא על שכרו יספור כמה מצות עשו וכמה עונות וכלפי דברינו יובן שפיר להיות שהכל תולה בפנימיות המחשבה החזק הוא הרפה אם מעשהו בהתעוררת ועבותות האהבה אזי שכר המצוה גדולה לערך מגמת נפשו והתאמצו שמשים בעשיותם ולהיפך כשהמחשבה רפוי והמעשה בהתרפות אעפ"י שעושה המצוה של חברו עם כל זה הפרש גדול ביניהם עת בואם על שכרם וכן שנים העושין עבירה אחת מי שעושה בדביקה וחפיצה עונשו כפול ומכופל יותר מזולתו העושה העבירה ברפיון בלא דביקה וחפיצה והכלל להיות שאין שכר ועונש תולה במספר עשיות המצות ועונות כי אם לערך עומק מחשבות הלב ומגמת נפש בכוונות המעשה אם מעט אם הרבה יאכלו ככה פרי מעשיהם ויש מצוה אחת הגדולה בכמות ואיכות ממצוה הרבה שלא בכוונה ולזה שוקל הקב"ה פנימיות המחשבה והשתוקקותם של כל אחד ואחד מישראל בעשיות מצותיו החזק הוא הרפה וכן סופר ושוקל עשיות העונות ולדבר זה בוודאי אין מספר ידוע כי אם בפלס מאזני שכלו ית' הבוחן לבות וכליות ונחזור לענין בהתכנס רבות בני אדם בענייני עבודתם ברוחניות מתורה ותפלה ומעשה המצות הענין אפילו אם כולם יתכוונו לטובה בענין אחד ומצוה אחת עם כל זה מחולקים הם בפנימיות מחשבתם לערך חוזק הכרתם ותבונתם למשל כולם פותחים את פיהם מלת אחד בקריאת שמע הגם שהקול נשמע למרחוק ולא ניכר שום הפרש עם כל זה תכלית היחוד במלת אחד תולה בעוצם ההכרה ואמונה התקועה בהשגחתו ית' בפרטי פרטיותיו והשגת התפשטות אלהותו מרום המעלות עד מדריגה התחתונה דורש תמיד אחדותו אפילו בהתחלקות המדריגות מייחד שמו יתב' בעולמו ככה משים מגמתו וכוונתו בתיבת אחד שבקריאת שמע איך שהוא תופס אחדותו בפרטי הפדר המדריגות לא כן מי שאין הכרתו חזקה ואין לו התפשטות הדעת להבין אחדותו כנזכר ועם כל זה בהגיע לתיבת אחד זעת לבו אחד בכל מאמצי כחו ובקול רב ממש שוה לזולתו ונמצא בבחינת הדבור כולם שוים לטובה וכן בענין המעשה רק בפנימיות המחשבה ועומק לבם יש הפרש גדול ביניהם ועם כל זה בהיות אנו בנ"י מתכנסים ומתאספים לדבר שבקדושה ומעשה המצות לעשות במטבע שטבעו חכמים ז"ל אפילו אין דעתם דומה זה לזה כנזכר אכן להיות שכולם לטובה יתכוונו והכל לשם שמים הרי זה דבר של קיימא לעולמי עד אעפ"י שהם מתחלפים בדעתם לאפוקי בהתאספ' יחד לעשות בגשמיות מתענוגות בני אדם בוודאי אין סופו להתקיים מצד מזגם וטבעם המתחלפים ומעתה תבין דברי חכמים ורמזותם כל כנסיה שהיא לשם שמים סופה להתקיים כנזכר לשלול כנסיה לגשמיות אינו דבר של קיימא ונמצא לפי הדברים הנ"ל בראות האדם שהתחיל במצוה ואינו גומרה ניכר תחלתו מסופו שלא הי' לשם שמים כי אם כמצות אנשים מלומדה ומעשה אבותיו בידו וכן בתשובה וצדקה ותפלה שלו אינו רואה אבל רואה באחרים לעשות כמעשיהם בלא התעוררת נשמתו ופנימיות מחשבתו מצד עצמותו ולכן כמעט רגע נופל ממדריגתו ורוח עברה בו ואיננו ולא נודע מקומה איה מעשה המצוה או התפלה והתשובה שעושה כי אינו דבר של קיימא והכל מורה היות עומד עדיין עם ראשו ורובו תחת שהחלקות הזמנים ולא נגע עם מחשבתו לעולם התשובה היא הבינה אם הרוחצת צואת בנה ששם למעלה מעולם הבנין ובהגיע לשם עבודתו בתמידיות ותשובתו שלימה לאפוקי בהיותו תחת עולם הבנין אין עבודתו בתמידיות ואין תשובתו שלימה וזה ההפרש של בינה ומלכות שגם שניהם נקראים תשובה וה' ראשונה נקרא תשובה שלימה לכוון הנ"ל ולזה אנו שואלים ומתפללים בשמ"ע והחזירנו בתשובה שלימה לפניך וכי יש תשובה שאינה שלימה אמנם הכוונה לעולם הבינה ה' ראשונה הנקרא תשובה שלימה כנזכר לזה בא הנביא לרמז תקעו שופר בציון כנוי לבינה ומלכות ה' ראשונה נקרא שופר כנודע מלשון שפרו מעשיכם וציון כנוי למלכות הנקרא עיר ציון ונודע זווג תפארת ומלכות אינו תדיר בזווג חו"ב כנזכר בזוהר על פסוק אכלו רעים שתו ושכרו דודים עיין שם ובא באזהרה תקעו כמו לתקוע יתד במקום נאמן היינו לתקוע בחי' שופר המורה בינה אפילו בציון שכאן איי הזווג בתדירי עם כל זה ישים מגמת נפשו בכל פרטי מעשיו לייחד גם שם איברי השכינה להעלות לעולם הבינה ולעסוק בעבודתו יומם ולילה ואל יאמר שעיקר התשובה תולה במה שמתענה וכי כזה צום בחר הבורא ב"ה ולב אין ומחשבותיו פונים חוצה וצריך למיתב תענית לתעניתו ולזה גמר אומר קדשו צום שצריך לקדש את הצום במעשה הצדקה ומחשבות קדושות ואז טוב לו בזה ובבא אסנ"ו: