Ohr HaMeir, Scroll of Esther

מורה בעומק מגלת אסתר

ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה ופירש"י הוא אחשורוש ברשעו מתחלתו ועד סופו. ראוי לשום לב לעומק מגילה הזאת הנזכרים ונעשים בכל שנה ושנה נכון להיות כל איש ואיש מאיש הישראלי להכיר ולידע את החסד שעשה אלהי אבותינו וגם אותנו גאל עמהם כי על כן נכתב ונחתם בטבעת המלך מלכו של עולם וימי הפורים האלה נזכרים ונעשים ובכל שנה ושנה חוזר למציאות הראשון ובהשים איש המשכיל מגמת פניו אל הענין מגילה זאת איך שישנה בכל אדם ובכל זמן רוח נכון יחדש בקרבו לעורר ולהכניס אהבת הבורא בקרב לבו כאשר יבואר אם ירצה השם לפנים וטרם נבוא לביאור יש להקשות לכאורה תמוה ויהי בימי אחשורוש ושאר הכתובים בתורה ונביאים וכתובים כגון ויהי בימי ויהי אמרפל וכדומה וכי הימים אלו היו של אחשורוש או ימים של אמרפל הלא הכלל מונח בידינו מאבותינו חז"ל שעיקר הבריאה ישראל עלו במחשבה להבראות וימים יוצרו בשבילם וא"כ ראוי ליחס הימים בעם הקדוש ובצדיקים אשר בימים ההם ולא לאומות העולם ואז באמרפל מהראוי ליחס הימים לתלות באברהם ומארי דאברהם תלה תניא בדלא תניא וכן בימי מרדכי ואסתר צדיקי הדור ראוי לתלות ליחס הימים במרדכי ואסתר ולא בימי אחשורוש וכמוהו הרבה נמצא בתורה נביאים וכתובים וטעמא בעי אמנם נראה שדבר גדול נרמז בזה להורות נתן בלבות בני אדם נתן את הענין לענות בו והחי יתן אל לבו כי הנה בכל יום מהימים אשר יצרו לא אחד בהם שלא נתגלה ונתפרסם התגלות אלהותו ית' בבחי' שונות וכנודע מהזוהר שכל עצמם של בריאות הימים בגין דישתמודען ליה ויתפשט נהוריה על כל בריין ולפעמים כשבני ישראל אינם עושים רצונו של מקום אזי משפיע לאו"ה לקרב את ישראל לאביהן שבשמים כאשר מצינו שיגיד הכתוב ופרעה הקריב ולא כתיב קרב שהקריב את לבן לאביהן שבשמים ולכן נתן השפעה לשר של מצרים ויקם מלך חדש במצרים הכל בסיבתן של ישראל ואח"כ ע"י הראותו אותות ומופתים במצרים וידו החזקה בהכות כסיל אזי נתגלה ונתפרסם התגלות אלהותו להכיר גדלות האדון כמו שהארכנו מזה בפרשיות הקודמת ע"ש וכן בגלות בבל ירדה המרכבה לכבוש כל העולם כולו תחת יד נבוכדנצר וכן באחשורוש מלך טפש היה ולא היה ראוי לאותו גדולה למלוך בכפה כ"א הכל בסיבתם של ישראל שקיימו וקבלו עליהם את התורה והעבודה מחדש כנודע מדברי חז"ל ונמצא שנתגלה התפשטות אלהותו יתברך באמצעות אחשורוש ולכן תולה הימים באחשורוש אשר באמצעות ימי מלכותו שמלך מהודו ועד כוש נתגלה ונתפרסם אלהותו יתברך על כל הברואים שזהו עיקר יצירת הימים בעולם והתגלות שהיה ראוי להיות בהתלבשות השכינה וכמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים והכוונה בשביל התגלות מדותיך הקדושים באמצעות התלבשות מדת המלכות להנבראים בעוה"ז שהיא השער לה' שע"י יוכלון להשיג אורותיו הבהירים זאת הגורמת בריאות כל העולמות עליונים ותחתונים וזהו מלכותך מלכות כלומר ממדת המלכות ראוים להבין מלכותך ואדנותך ועתה בהרע מעשיהם בימי אחשורוש נתלבשה מדת המלכות להשפיע למלך אחשורוש בכדי שע"י יתגלה אלהותו ית' בעולם וזהו ויהי יגיד צער כי באמת אין לך צער גדול מזה בימי אחשורוש ליחס ולתלות הימים שיצרו באחשורוש ולא בעם קדוש וזהו שרומז הכתוב:

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו וירצה להורות את האמור בימים ההם נראה ונדמה בעיני העם כשבת המלך כאילו שבת. מלך מלכות של עולם את אחשורוש על כסא מלכותו מה שהיה ראוי להיות התגלות אלהותו באמצעות התלבשות מדות המלכות ומחמת שאין הדור ראוי לכך באותו הזמן שבת המלך הקב"ה את אחשורוש על כסא מלכותו שתתקיים מדות המלכות בידו בכדי לגלות ולפרסם התפשטותו בכל העולם וכמוהו נוהג הענין מראשית הבריאה עד סוף המעשה באמצעות מי שנתגלה ונתפרסם אלהותו בעולם תולה הימים אליו ודו"ק:

ובאופן אחר ויהי בימי אחשורוש בהקדם מה דאיתא בספר צרור המור מביאו השל"ה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת ה' וכו' ע"ש ותוכן הדברים אשר כשרון עם פעולתם עבודת הקודש והתקדשם בפתח אהל מועד יש לאל ידכם לתקן ולישב את שבעה.: הימים המה ז' ימי הבנין שעמהם עשה שמים וארץ ופרטי תיקונם תולה בהכשר מעשים טובים של התחתונים ע"ש לשונו סוף דבר הכל נשמע אשר אנו בנ"י זאת היא עיקר עבודתינו בעולם הזה לתקן אותן זי"ה ולזאת אנו מעותדים יומם ולילה כי הכל תולה בהתעוררות התחתונים ובהיות מיישרים אורחותם ודרכיהם הטובים ללכת בתורה ועבודה ולהתמיד יומם ולילה בעבודת הבורא אזי גורמים עם פרטי מעשיהם מילוי והארה בשבעת הימים הידועים זי"ה וברעות מעשיהם גורמים ח"ו מילוי והארה בשבע תועבת ז' מדות הפכיים ואתה תחזה מה דאיתא בזוהר ענין חלום פרעה שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר ושבע פרות אחרות עולות אחריהן כקוף בפני אדם מן היאור רעות מראה ודקות בשר ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקות הבשר את שבע הפרות יפות מראה וגו' וכן ענין השבלים ותבלענה שבע השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות ע"ש ותבין נפלאות וחלום פרעה אחד הוא להורות על ענין ז' ימי הבנין וז' הפכיים כי זה לעומת זה עשה אלהים לירא מלפניו כל הימים והכל תולה בכשרון והכשר מעשים טובים של ישראל ונודע דברי חז"ל לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים והכונה צור וירושלים הוא דבר והפכו השכינה נקרא ירא שלם ותיקון בניינה וקישוט מדותיה תולה בקישוט ובנין מדות הצדיקים כאשר הארכנו בזה בכמה מקומות ולכן נקראו תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים תמיד בבנין העולם היא. השכינה הנקראת עולם ובהיות מדותיה בנוים ומתוקנים בקומה שלימה ובנויה אזי ירא שלם מלאה מהארה עליונה והפכה הצור חריבה באין תיקון קומה וכדין אתרפי האי סטרא ונהרס בנינה וזה ענין חלום פרעה את אשר אלהים עושה הראה לפרעה אשר אלהים עושה תמיד מראשית הבריאה עד ביאת משיחנו במהרה בימינו נוהג הענין בהעדר הבנאים המה תלמידי חכמים לעסוק בבניינה של ירא שלם כמדובר כי אם כל עצמם לבלות ימים ושנים להוטים ובהולים יומם ולילה למלאות די מחסורם הבהמה הרודפות ג"כ וא"כ מותר האדם מן הבהמה אין ואין זוכרים מבורא עולם כלום אזי גורמים בהרע מעשיהם מילוי והארה בז' הפכיים והפכה הצור אגם מים ממילוי הארה ונבנית בקומה שלימה ח"ו כי נתמלאה צור מחורבנה של ירושלים כיון שכל עצמם עם פרטי מדותיהם מעשיהם זר מעשיהם נכרית עבודתם ככל הגוים בית ישראל המה לעשות כמעשיהם לאהוב אהבה רעה ח"ו ולירא יראה רעה ח"ו וכדומה שארי מדות הפכיים בהיות אדם פועל עמהם לעשות רע אזי יש התגלות ז' מדות תועבת הסטרא אחרא וז"ה הקדושים כאלו נשכחים מן הלב וזהו ותבלענה הפרות הרעות ודקות הבשר את שבע פרות בריאות בשר ותבלענה ודאי כמדובר וכן ענין השבלים כמ"כ ותבלענה שבלים הדקות מורה ז' תועבות את שבלים הבריאות המה ז"ה נבלעו כאילו נשכחו ח"ו ואוי לאותה בושה וכלימה ואין שם על לב מתי יעשה לביתו לבנות קומת השכינה ולקשטה בתקון מדותיה הקדושים ועיר ציון תמלא ממילוי הארה בכדי להרוס ולסתור צור לראות בחרבנה כי לא נתמלאה אלא מחרבנה של ירושלים מול זה בא הרמז בתורה ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים כלומר זאת תורת האדם עודו בחיים חיותו בעולם הזה ליישב ולתקן את שבעת הימים ז' המדות ולתקן אותם במעמד קיים לבלתי יבלעו ח"ו ובהיות כן תתרפה צור ונהרס בניינה מכל וכל כי בתקון ירא שלם נתהפך צור בחרבנה כנזכר והנה זאת הוא עבודת האדם כל ימי חיים חיותו ומספר ימיו החרוצים עלי אדמה אשר בדרך כלל הן המה שבעים שנה ישים את לבו ורוחו ונפשו ומאודו לתקן את שבעת הימים והכתוב רומז ימי שנותינו בהם שבעים שנה ולכאורה תיבת בהם אך למותר ויש לרמוז כי הנה השבעים שנה של כל אחד ואחד מישראל הכל נמשך מז' ימי הבנין הקדמונים אמנם הפרש שביניהם בכמות ואיכות כי ימים הקדמונים המה גדולים בכמותם ואיכותם ובכל אחד ואחד מימים הקדמונים צפונים וטמונים כללות שבעים שנות פרטיות נפשות ישראל וימינו החרוצים עלי אדמה המה קטנים באיכותם קצרים ולא ארוכים וזה נרמז בפסוק ימי שנותינו כלומר ימים הקדמונים מורה שבעת ימי בראשית שעמהם עשה אלהים שמים וארץ כאשר נודע מזוהר הקדוש ע"פ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ששת ימים דייקא וזהו ימי אותן הימים שנמשך מהם שנותינו המה גדולים בכמות כ"כ עד אשר בהם ירצה בכל או"א מהם נכללים פרטיות שבעים שנה של כל או"א מישראל ולהיות כי כן ששבעים שנות האדם המה תחלה בכח בז' המדות ואח"כ נמשכים אלו הימים לעוה"ז בבחינות פרטיות השכל נותן שגם פרטי המאורעות ומקריות לא טובים הקורה מיום הולדו עד כלות שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ידע נאמנה מסתמא פרטי מאורעותיו ופגעי ומקרי הזמנים כולם המה תחילה בכח באותן זי"ה הקדמונים וכאשר הוא בכלל כן הוא בפרט ומזה נמשך אחר כך סבת מאורעותיו ופרטי מקריותיו שיצאו מן הכלל וכאשר נתבאר לנו לעיל ענין יניקת פרעה מאחורי עורף עיין בפסוק ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך ע"ש ותבין כאן והכלל היוצא מה שאירע להם הבחי' השעבוד קשה תחת יד פרעה הכל נמשך משורש פרעה אשר יונק מאחורי עורף בדין הקודש בשורשו ומקורו אירע ככה ג"כ למטה בעולם העשיה וכן גם כן שורש אחשורוש כמו שיש לו בחי' בשורש להרע לישראל ככה נתפשט בעולם העשיה וכן סיבת אמרפל כולם בכלל היו תחלה בכח זי"ה ואח"כ נתפשטו ממקורם בגופים בעולם העשיה ואלה הגוים שהניח ה' לנסות בם את ישראל ובזה תולה עיקר העבודה עד ביאת הגואל ב"ב שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב ולא יהיה שום מעיק ומיצר לישראל ומעתה תחזה הרמז בתורה: ויהי בימי אמרפל ירצה להורות אפילו בימים הקדומים זי"ה גם לשם בחי' אמרפל גנוז במקור ודין קדוש להיות עומד נגדו של אברהם אבינו הראשון וככה נתפשט אח"כ בימים אלו עולם המעשה שעמד אמרפל ואמר פול לכבשן אש וכמוהו הענין:

ויהי בימי אחשורוש ג"כ ע"ד האמור בימי הידועים זי"ה הי' אחשורוש בכח וגנוז במקורו דין קדוש וככה נתפשט בעולם העשיה אחשורוש בגוף עכור להיות עומד נגד מרדכי ואסתר והבן הענין כי עמוק ומעתה תבין ותשכיל איך העמיק רש"י ז"ל בדברי קדשו הוא אחשורוש ברשעו מתחלתו ועד סופו הוא הדבר אשר דברתי כלומר מתחילתו מקום אחיזתו בימים הקדמונים עמד ברשעו בבחי' הנאמר אצל פרעה שהיה יונק כן אמרפל וכן אחשורוש עומד ברשעו מתחלתו ועד סופו היינו בעוה"ז בגוף עכור עומד ברשעו להרע למרדכי ואסתר וכללות הענפים של מרדכי צדיק יסוד עולם:

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה ולכאורה בימים ההם אך למותר כי בודאי הדבר מובן שמלך בכיפה בימי אחשורוש ולא בימים זולתו שמלכו הם ולא הוא אמנם יגיד הכתוב שכבר מלך בימים ההם כנזכר ויהי בימי הידועים אחשורוש כשבת המלך אחשורוש במקורו בזי"ה מרום שבתו גבוה יותר על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה ואדרבא משם קנה מלכותו כאשר היה בכח בימים ההם הקדמונים ככה נתפשט בעולם העשיה עולם הגשם אשר בשושן הבירה ובין והבין הדברים:

בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי וגו' בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים שמונים ומאת יום כלפי דברינו הנאמרים כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו מוסב על מלך מלכי המלכים הקב"ה שבת את אחשורוש להיות יושב על הכסא שתתגלה ותתפרסם התפשטות אלהותו על ידו הוא אחשורוש עומד ברשעו ולא כן ידמה ולבו לא כן יחשוב והתחיל להתגרות ועשה משתה וגו' בהראותו את עושר כבוד מלכותו דייקא ואת יקר תפארת גדולתו דייקא ובאמת עיקר כוונת הבורא ב"ה לו את הכבוד והגדולה כ"א שתתגלה כבוד המלכות עולמים כנזכר בפתיחת דברינו והוא אחשורוש ברשעו מתחלתו ועד סופו להראות רק יקר תפארת גדולתו דייקא מחיצונים ולזה רומז הכתוב ימים רבים מורה על בחי' הקליפות ע"ד כי אתם הרבים לא כן בקדושה המה אחדין דלא מתפרשין ורומז. ובמלואות הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן וגו' כחוזר על סיבה המביאה לידי כך ומי ומי הגורמים ככה כי להיות עיקר עבודתינו בעוה"ז להשיגו ית' מצד פעולותיו כי מה שהוא למעלה מעולם הבנין לית מחשבה תפיסה כלל עש"ה שאל נא לימים הראשונים המה זי"ה ובג"ר כתיב אל תזכרו ראשונות ויש לרמוז תזכרו משמעו לשון זכר המשפיע כלומר אין לאל ידכם ועוצם תבונתכם לגרום השפעה בשלש ראשונות כיון שאין רעיון לבות בנ"א יכול לתפוס לשם לגרום הורדת השפע וכאן מהבנין ולמטה תולה תקונם בכשרון פעולת הצדיקים ואין אמצעות בדבר אז גורמים תיקון ומלוי בז' מדות הקדושים ונתמלאה בחי' ירא שלם ובהפך גורמים ח"ו מילוי לז' תועבת ונתמלאה צור מחרבנה של ירושלים ע"ד שביארנו ותבלענה פרות הרעות וגו' וזהו ובמלאות הימים האלה דייקא שקלקלו והרעו מעשיהם וגרמו מילוי לימים האלה הן המה ז' תועבות ז' הפכיים ומראה באצבע ראה מה עלתה כשנעשה מילוי בקומת הסט"א בז' תועבות עשה המלך לכל העם ידוע פחותי הערך מכונים בשם עם עשה להם דייקא משתה שבעת ימים כלומר משתה כזה שיש לה אחיזה בז' הפכיים וע"כ נתחכם לבל תהיה להם ארוכה למחלתם ונתייעץ להחטיאם במאכלות אסורות ויי"נ כנודע והכלל שלא עצר כח לעשות משתה שבעת ימים כ"א בסיבת עם הנמצאים בשושן שיש להם מציאות בקליפות הם הם הגורמים בהרע מעשיהם מילוי בימים האלה ובעונותם יצאת מחשבתו לפועל ונתחייבו כלייה כמו דאיתא בדבריהם ז"ל לולא צדקות הצדיק מרדכי שעמד לימינם להיות מעיר לעזור לבלי גבר האויב לכלותם ח"ו:

ואני אמרתי בדרך הלצה שאפילו עתה בזמן הזה עדיין לא פסק הענין ויש לך אנשים כאלה הנהנים מסעודה אחשורוש והיינו העם הנמצאים משוקעים בגשמיות לעשות יום משתה ושמחה ואומר שלום עליך נפשי ולא זרו מתאותם עוד אכלה בפיהם ששים ושמחים ושמחה מה זה עושה לא באלה חפץ ה' לשמוח לפניו כיון שלא שתו לבם גם לזאת בהגיע ימי הפורים האלה ליתן התעוררות לנפשם אל עבודתו ית' להבין ברמזי עליונים מה נעשה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת לעשות בתחתון ולרמוז בעליון זה עיקר התענוג והשמחה לשמוח לפניו ית' בשמחה של מצוה והתעוררות הנפש ורבים הם עם הנמצאים לבם חסור והם בכסילותם לא כן ידמו ולבבם לא כן יחשוב כ"א להיטיב לבם ולמלאת כריסם במעדנים והנה כמו אז גם עתה מסעודת אחשורוש שגרם להם לעם הנמצאים בשושן ליהנות מסעודתו למלאות כריסם ובפרט לאותן האנשים שיושבים ומצפים למעות פורים וראשם ורובם עם כל מחשבתם קשורה לשם ומהבורא ב"ה שכוח לוח לבם לחשוב מרוממות אל ולעבוד אותו ית' כפי ערך התלבשות אורותיו הבהירים בבחי' הזמנים דאיתא בכוונות שעתה בימי הפורים סוד התגלות מדות ההוד ורמזו מרדכי ליסוד אבא ואסתר למדת המלכות וכמוהו לפרטי צירופי שמות שנתגלים באמצעות סיפור מגילה זאת כנודע למביני מדע וכיון שלא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' האיך שברחמיו הגדולים מאיר לארץ ולדרים עליה ומגלה להם באמצעות הזמנים הנזכרים ונעשים בכל שנה ושנה נתגלה אותה הארה שהיה בימי מרדכי ואסתר והואיל שלא שמו לבם לזאת וטובות הבורא העודפת עליהם שכוח מלוח לבם לכן גוברת עליהם תאות הגשמי ומעשיהם זר כבהמה נדמה ונהנים כמו אז גם עתה מסעודתו של אותו רשע ולא הרגישו עדיין בחי' הנס אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ואדרבא האויב הוא היצה"ר שולט עליהם לעשות עמהם כרצונו ואתה תחזה ודע לך כי באמת ספורי מעשיות הכתובים בתורה ונביאים לא פסיק לעלמין וישנם בכל אדם ובכל זמן ואי"ה יתבאר לקמן וכתיב גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים וגו'. ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן וגו' שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך להורות נתן בלבות בנ"א אשר בחי' הקליפה היא כקוף בפני אדם דקדושה וכמו שאותו רשע נתייעץ להחטיאם במאכליו האסורות גם ושתי בחי' מלכה דקליפה יצאת להחטיא לעשות משתה נשים ולעשות כלייה ח"ו אנשים ונשים וטף וכאשר חכמים הגידו על פ' ומרדכי ידע בעל החלום אמר שהסכימו העליונים לכך שהשתחוו לצלם ושנהנו מסעודת אחשורוש וידוע רזא דהשתחואה היא הורדת השפע או בהכשר מעשים טובים גורמים הורדת השפע למקום הראוי ובהרע מעשים אשר לא טובים גורמים הורדת השפעה לחיצונים והמה ברעות מעשיהם אז בימי אחשורוש השתחוו לצלם ר"ל בגעלם את נפשם בפת המלך אחשורוש והנשים במשתה ושתי המלכה וכולם נתכוונו לרעה ח"ו וראה גם ראה שכל הנזכר נוקב והולך מדור לדור המוטל על כל איש הישראלי לתקן בחי'הרע הנאחז במלא קומתו וכל בחינת התיקונים והעליות המה בערב שבת קודש שאז זמן עליות העולמות כמבואר לנו למעלה ע"ה והיה ביום הששי וכו' ע"ש לזה רומז הכתוב על העבר ועתיד:

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין ופירש רש"י ביום השביעי רבותינו אמרו שבת היה שאז הוא עליות העולמות וגם הקליפות רוצים עליה כנודע מכוונת רחיצת ערב שבת קודש כאשר נשלמו ששת ימי החול לינק מהקדושה ובאדם דעשיה רגליה אנו יורדות מות של הקליפות נוגה הקרובה אליה ורוצה אף היא לינק עתה ממנה לעלות עם עלייתה לפיכך צריך להוריד השלהבת להוריד ולהפריד קליפה זו עד תהום רבה ע"ש עומק עניינו ומעתה בין תבין עומק דבריהם ביום השביעי שבת היה כטוב לב המלך ביין מוסב על ממה"מ שמקבל אז מוחין מאותיות י"ה תמן יין המשומר בענבים מששת ימי בראשית כלומר משומר ממגע נכרי אשר אחיזתם רק בששת ימי בראשית ולא למעלה בג"ר ולהיות הקליפה כקוף בפני אדם העליון אמר ג"כ למהוען "בזתא" חרבונא" בגתא" ואבגתא" זתר" וכרכס" מונה והולך שבעה מדריגות הפכיים משבע רועים הקדושים כמבואר לנו למעלה פ"ה ויבאו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען ע"ש וכאן מונה שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשורוש המה כקוף בפני אדם ורוצים עלייה ולזה נרמז מה אמר להם אחשורוש:

להביא את ושתי המלכה בחי' הקליפה להביא אותה גם כן לפני המלך מלכי המלכים לינק מהקדושה בעת עליות העולמות ובאמת המלך זקן וכסיל לא חפץ בתבונה כי אם בהתגלות לבי ומעיד עליו הכתוב שכל עצמו ומגמתו להראות העמים והשרים הסובבים את הכסא את יפיה דייקא כאלו היופי נמשך ממנה וזהו שגמר אומר כי טובת מראה היא בעצמה ומעתה תבין מה כתיב:

ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים וצריך לדעת למה מיאנה ושתי המלכה ובודאי לאו מחמת מדת צניעות ודרשוה חז"ל ידוע שפרחה בה צרעת כדי שתמאן ותהרג לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהם מלאכה בשבת לפיכך נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת ודבריהם צריך הבנה ולהבין כל הנזכר נראה דשמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שאמר א מרם המלך אחשורוש אמר להביא את ושתי המלכה לפניו ולא באה ותוכן הדברים דברי קדש כי בחי' הקליפות אין להם בחינת מציאות בעולם כ"א דרך הלבשה באיזה בחי' וכיון שאמר המלך להבית את ושתי המורה על קליפות נגד אסתר שבקדושה מצוה להביא את הקליפות ערום בלא לבוש ולכן לא באה כי מאין לה לבוא שאין לה שום מציאות בלתי אמצעיות הלבשה הענין עמוק ולאו כל מוחא סביל את דבריו הקדושים וע"פ הדברים האלה נראה לרמוז בכאן דברי חכמים ורמזותם והעמיקו בדבריהם לפי שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות ועושה בהם מלאכה בשבת נגזרה עליה שתתפשט ערומה בשבת והכוונה כלפי דברים הנאמרים בעת הזאת בימי אחשורוש היתה תגבורת הקליפות כ"כ חזקה לשלוט בבנות ישראל אפילו בשבת שאז תגבורת הקדושה ועליות העולמות ולכן מדד לה גמול תשלומה להפרידה ולהורידה בעת עליות העולמות לנוקבא דתהום רבה כנזכר לעיל וממילא תשאר ערומה בלי לבוש למטה לבלתי עלות אחרי הקדושה ולינק משם ומעתה אם עיני שכל לך תבין ותשכיל מה ראתה ושתי המלכה למאן ואולם בעבור זאת שנשארה ערומה בלי לבוש שוב אין לה מציאות לבוא לפני המלך כנזכר ודוק:

או יאמר ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך וחז"ל אמרו שניהם לדבר עבירה נתכוונו ואיה איפוא הרמז בכתוב שגם היא כוונתה להראות את יפיה בעיני השרים והעמים ולרוץ אחריו נראה שבתיבת ותמאן גופא בכאן גלתה להראות קלונה שרצונה וחפצה לרוץ אחריו כי ותמאן נוטריקן ותמאן משכני אחריך נרוצה כלומר אתה רוצה למשכני ובאמת אני אחריך נרוצה בחשק גדול אלא שפרחה בה צרעת ונתהפך התיבה ותמאן למיאון גמור עד שתהרג וק"ל:

ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין ויש להבין למה בחר הכתוב לייחס לחכמים דייקא ליודעי העתים מה משפט העתים לחכמים ונראה בכאן מוסר השכל כי לאו כל מי שרוצה ליטול את השם יבא ויטול לכנות אליו שם חכם כאשר ראו עיני ולא זר עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המדמים בנפשם שחכמים המה בעיניהם וחכמת מה להם וידע נאמנה אפילו הוא גדול בתורה וגדול בחכמה אם נעדר ממנו החכמה והמדע לקשור הבינה לפרטי העתים לנהוג את עצמו בעבודת הבורא כפי העת והזמן שהוא יתברך נתראה ונתגלה א"ע אל עם קרובו ישראל באמצעות התלבשות מדותיו בהמועדים והרגלים שדיבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל ובכל מועד ומועד מאיר אור טובו הגנוז באמצעות המדה השולטת כגון בפסח מאיר אור החסד ובשבועות אור הת"ת וכדומה פרטי המועדים וימים כאשר יבוא ביאורם אי"ה כל אחד במקומו המיוחד ולכן נקרא ימים טובים להורות על בחינת הטוב שנתגלה באמצעותם ואפילו בפרטי ימי החול גם כן משתנה פניו יתברך ככרום מפאת המקבלים לנהוג עמהם לערך התקשרותם והתעוררותם אל התורה והעבודה לפעמים במדת הדין ח"ו ולפעמים במדות הרחמים כאשר גזרה חכמתו ית' והכלל אין יום אחד דומה לחבירו ובכל יום מהימים צריך לעבוד את הבורא ב"ה בבחי' שונות לערך העת והזמן וכאשר נתבאר לנו במקום אחר פירוש הכתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ע"ש והחכם אשר עיניו בראשו יודע ומבין טרם בוא עת המועד מכין את עצמו ומעורר לבו להיות כלי קיבול ומוכשר לקבל טובו שתתגלה בזה העת ונפשו יודעת מאד שהעת והזמן גרם ככה לגלותת טובו הגנוז ולא כרבת בני עמינו אשר לא ידעו ולא יבינו אל פועל ה' להכין א"ע אל בחינת המועדים לעורר לבם בקרבם בהאיך אנפין יקומו קדם מלכא ולבם בל עמם כי אם כדבר המזדמן והכל שוה בעיניהם אם יום מחר יהיה שבת או יומים וכן בחינת הרגלים הם רק כדבר המקרה בהגיע מועד הרגל אזי מוכרח לקיים הלכות הרגל ברגל וגם אם הגיע עת המועד ביום מחר ויש מחר שהוא רחוק הכל ישרה בעיניו ובאמת לא באלה חפץ ה' להיות לו לעם סגולה כי המשכילים והמבינים יודעים פרטי העתים ונפשם יודעת מאוד שבלתי אפשר לעבור הרגל כ"א בזמן המוגבל כפי המדה השולטת וכן בפרטי העתים. אפילו בימות החול מקשרים הבינה אל בחינת התחלקות העתים והן המה החכמים יודעי העתים שראוי לייחס חכמתם בסבת העתים ע"ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מול זה בא הרמז ויאמר המלך מלך הקדוש למי מגלה אמריו לחכמים האמיתים והן המה אשר יודעי העתים כמדובר כי כן דבר המלך לגלות סודו אל עבדיו הנביאים וחכם עדיף מנביא ידבר המלך אליו לפני כל יודעי דת התורה ודין להמתיקו בשורשו לערך העתים ודו"ק:

אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור אשר לא תבא ושתי המלכה לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. ראוי לשום לב כיון שפתח קרא אם על המלך טוב ומדבר ממלך אחשורוש מה היה המקרא חסר שלא יזכר ולא יפקד שמו אח"כ אשר לא תבא ושתי המלכה לפניך ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה ולפני המלך אחשורוש רק למחסור כי מוסב על מלך שפתח במקרא וגם שנות הלשון בתחלה וסוף אומר המלך סתם ובאמצע חלק כבוד המלך אחשורוש וצריך להבין בשנותו את טעמו והנראה על דרך שביארנו במקום אחר פירוש הכתוב וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים ופירש"י מבונה על אחת משבעה והכוונה להיות שתי אלה חברון וצוען מצרים הם דבר והפוכו חברון רומז לקדושה וצוען מצרים לקליפות ומאין ניכר בנין קומת השכינה להיות מבונה בז' מדותיה הטובים ידוע שיתרון אור ניכר מן החושך ועיין למעלה שהארכנו שבזה תולה עובדותינו בעולם הזה וע"ד מאמרם ז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים וכשזה קם זה נופל והכל תולה בכשרון פעולתן של עם ישראל בהכשר מעשיהם הטובים נתמלא ירושלים במילוי הארה ונבנתה על אחת משבע ביתרון אור ויתרון שאת בצור חריבה ונהרסה וח"ו ברוע מעשיהם גורמים בנין ומלוי בצור ואז שפחה תירש גבירתה ח"ו וכן הענין בחברון לפני צוען מצרים והכל בחכמה עשה הקב"ה לקבל מאתנו עם קרובו ישראל תוספת תענוג בהיות ניכר יתרון אור מחשך קומת הס"א ובזה תולה שכר ועונש שלא תאכל הנשמה בבואה לעולם עליון מנהמא דכסופא וכזה נוהג הענין מראשית הבריאה עד ביאת הגואל ותתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב ואז בלע המות לנצח ומעתה בין והשכל אם על המלך טוב מוסב על המלך הקב"ה יעשה זאת למען שמו יצא דבר מלכות הרשע מלפניו לזה פירש"י דבר מלכות גזרת מלכות מורה על המלכות הרשע אשר לא יזכר ולא יפקד בעולם ויכתב אפילו בדתי פרס ומדי בספרי חוק ומנהגם שגם הם יתנו עדיהם ויצדקו יכירו וידעו כי לה' המלוכה ומושל בגוים ולא יעבור אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש שלא יהיה בקליפות שום בחינת יחוד והאלילים כרות יכרתון והעולם יתוקן במלכות שדי ומלכותה של מלכות הרשע יתן המלך סתם המלך הקדוש לרעותה מוסב על השכינה שתתבנה ותכונן מכל טוב ביתרון אור ויתרון שאת מקומת הסט"א וזהו שגמר אומר הטובה ממנה דייקא ממנה ניכר שלימותה ויתרונה ודו"ק:

איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני יובן ענינו על דרך דאיתא בתיקונים בראשית תמן רא"י תמן שמע"י תמן ב"ת וביארנו לקמן בדרוש ראש השנה באורך עיין שם ועיקר הדברים החכם אשר עיניו בראשו לבבו יבין וישכיל שאין שום פירוד בעולם הגם שאנו מכנים יתברך שמו ברבוי תואר הכנוים לפעמים אל ולפעמים גבור וכדומה מכנויים הנראים לכאורה שינוים ידע נאמנה הכל נמשך מפאת המקבלים ויכול האדם להבין זאת מבחי' הרוחניית שבו יש חמש חושים מחולקים בכלים נפרדים חוש הראות בעין וחוש השמע באוזן וחוש המשוש ביד וכדומה ואינו יכול להשתמש בפרטיות חושיו כי אם בכלים המיוחדים להם שאינו יכול לראות את הנשמע ולא לשמוע את הנראה אמנם יש חוש אחד הנקרא חוש המשותף ושם מעורבים יחד כל החושים ואיש הירא והתמים ההולך בדרכי השם ומטהר פרטי חושיו ומגביה את עצמו למעלה מהתחלקות יכול לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה כאשר כבר היה לעולמים במעמד הקדוש שזככו ישראל את גופם מכל טומאה מעידה עליהם התורה שראו בכלי העין את הקולות ועיין בדרוש שבועות שם הרחבנו ביאור הכלל היוצא מי שעיני שכל לו ילמוד סתום מן המפורש אם אדם הגשמי המורכב מארבע יסודות יכול להמציא בבחינת רוחניותו אחדות החושים בחוש המשותף כל שכן וקל וחומר בן קל וחומר במלך מלכי המלכים הקב"ה תמן אחדות גמור ואין שום פירוד והתחלקות המדריגות כלל לא ואני אמרתי לזה כיוונו חכמינו ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת וכו' כלומר אזהרה לאדם כשרואה שנוי תוארים אליו יתברך בתורתינו הקדושה לכנותו לפעמים באברים הגשמים יד ה' ותחת רגליו וישמע ה' אל תאמר ח"ו ותחשוב איזה ציור ותמונה ודיוקן או בחינת התחלקות כמו באדם הגשמי כי אם דברה התורה כלשון בני אדם לשבר את האזן שיכול לשמוע ואת העין לראות ואפשר שלזה כיונו במאמרם דע מה למעלה שהבורא ב"ה נתכנה בבחינת אברים נפרדים הכל ממך ובסבתך לשבר את האזן שיכול לשמוע והעין לראות וזהו ממך צריך לכנות אליו יתברך עין רואה ואזן שומעת ובאמת מצדו יתברך לית ציור ותמונה ודיוקן כלל והכל אחדות אחד ומיוחד וזהו הנרמז בתיקוני בראשית ותרגום יונתן בחוכמתא תמן רא"י ותמן שמע"י כלומר ראיה ושמיעה כולם מעורבים יחד בחכמה עילאה ועיין במקום אחר ביארנו זה לכמה פנים ולזה בא הרמז במגילה זאת להעיד על צדקות הצדיק איש יהודי היה בשושן הבירה בקליפות כל כך שגברה יד האויב ואעפ"כ ושמו מרדכי יובן על דרך מאמרם ז"ל מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא מורה היות שזיכך מלא קומתו וראוי לכנותו בשם מרי דכיא ולהיות כי כן בין והבין אחדותו ויחודו וזהו בן משמעו לשון הבנה. הבין כל זאת יאיר אותיות רא"י ויו"ד יתירה על שם המחשבה נאמרה הרמוז לחכמה אות יו"ד והבן המן רא"י בן שמעי תמן בחכמה חוש השמע מעורבים יחד כנאמר בן קיש וכדבריהם שהקיש על דלתי רחמים כלומר על דבר הנראה בחינת דלת הביא לשם רחמים ולזה גמר הכתוב להיותו איש ימיני ימין עילאה ולא יתכן באמת לחבר רחמים המורה ימין אל בחינת הדלת המורה שמאל ודו"ק כי קצרתי:

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה יובן על דרך מה ששמעתי מהמגיד זללה"ה פי' המשנה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום כשמתרמי לפעמים שנכון לבך להתפלל אז אל תעש תפלתך קבע לשאול עבור צרכיותך הגשמיות אלא רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה שהיא מקומה של עולם וזהו עיקר עבודה שבלב כל עצמו ומגמתו בהשפך שיחו רק עבור צורך גבוה וכן הוא דרכו של הצדיק ומעיד הכתוב על צדקת הצדיק מרדכי מרי דכיא בחינת צדיק בדורו אז וכן עתה מי שהוא בחי' צדיק החיוב מוטל עליו לעשות כמעשהו ובכל יום ויום מגמת הצדיק ורוחו ונפשו בעוסקו בתורה ובתפלה ובכל פרטי עובדותיו אפילו הגשמיות הצריכים לצורך גופו מקשר הכל אל הבורא ב"ה להעלות משם נצוצין קדושים לגרום יחוד השכינה ולא תוליך ההשפעה מעולמות עליונים כי אם למקום הראוי אל שכינת עוזינו הנקראת אסתר וזהו לדעת את שלום אסתר לדעת לשון זיווג כמו וידע אדם את חוה אשתו ליחד שלום בחי' יסוד הנקרא שלום אל אסתר אל השכינה שהיא בגלות בהסתרה במדרגת התחתונים ואין איש שם אל הלב שגם שם יש איברי השכינה ומ"ה גימטריא אדם שם מ"ה כידוע כל אורות והשפעות של שם מה יעשה בה דייקא כי באמצעות התלבשות השכינה נתחזיין כל אורות עליונים וכזה התפלל דוד המע"ה והראני אותו ואת נוהו פי' אות היא בחינת ההשפעה ואת נאוה קודש של האות היינו אל השכינה ואיש אשר אלה לו בכל יום ויום מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום עם בחינת אסתר תועלתו גדולה וגורם באמת יחוד השכינה להתפאר אתו לומר חזי במה ברא אתינא לקמך ולזה נרמז ובזה הנערה באה אל המלך. נודע השכינה כינוי לפעמים נער ולפעמים נער"ה ובכשרון פעולת הצדיק שכל עצמו ומגמתו בכל יום ויום רק עבור תיקון השכינה בזה ודאי מה שהיתה תחלה בחינת נער עתה נער"ה באה אל המלך הקב"ה להתפאר ולהיות שאין איש צדיק בארץ לעמוד תמיד במעלה הרמה כי בסוד רצוא ושוב וידוע כשאדם הוא בבחינה המעולה בהתעוררות לפניו יתברך זה נקרא בחינת בוקר ולהפך כשנופל ממדריגתו המעולה אז נקרא בחינת ערב מורה על חשכת המחשבה ולערך פעולותיו תולה תיקון ויחוד השכינה גם כן ובזה נרמז בכתוב:

בערב היא באה מוסב על השכינה כשהצדיק הוא בבחינת ערב היא באה כמו וילן שם כי בא השמש ובבוקר מורה כשהצדיק הוא בבחינתו המעולה היא שבה לעלות ולהתיחד עם דודה ודו"ק:

אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צוה עליה מרדכי ופירש רש"י אין אסתר מגדת מולדתה לפי שמרדכי יושב בשער המלך המזרזה ומרמזה על כך. נראה לרמז כי הנה עיקר עבודת האדם בעולם הזה להשיג אותו יתברך מצד פעולתיו והתלבשות מדרגותיו הקדושים המה נקראים אפי מלכא כמו דאיתא בזוהר וכמו שביארנו במקום אחר פירוש הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואיתא בזוהר על פני לאפקא אפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון כ' בודאי אין לך שום שעה ורגע בעולם שלא יתראה הבורא ברוך הוא בבחי' פנים שונות כפי העת הצורך להתלבש בפנים כזה ומאי הוא עיקר הפנים שלו יתברך הן המה המדות שהוא מתלבש ומצמצם את עצמו בהם וכל אורות מצוחצחות העליונים מראה אותם באמצעות צמצום מדותיו וכל זה נקרא אנפי מלכא דבהו אתחזי מלכא קדישא אכן לאו כל מוחא סביל דא לדעת ולהשיג פנים מאירים שלו יתברך באמצעות התלבשות מדותיו האיך הוא מסתתר בכל שעה ורגע בפנים שונות זה מזה כי אם בהתאמצות והשתדלות רב וכולי האי ואולי מול זה בא הרמז אין אסתר מגדת עמה כלומר שהאדם צריך בעצמו לבוא על ההשגה לדעת ולהשכיל הסתרת פנימו המאירים במדרגותיו אחרי השתדלותו והתאמצו בטורח רב וכל אדם חייב לפי שעורו וקט שכלו וכיון שנותן דעתו ורוחו לזה ומתחיל לבוא על איזה בחי' השגה אזי מגלין לו ג"כ מלמעלה לבוא על תכלית ההשגה ע"ד מאמרם ז"ל אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה אמנם תחלת התעוררות תולה בבחינתו כי בזה צריך להיות הבחירה חפשית ביד האדם וזהו אין אסתר היינו הסתרת מלכות שבמדריגות תחתונים אינה מגדת לעמה קרובה ישראל להגלות להם תיכף ומיד בלתי טורח והשתדלות בכל מאמצי כוחם לחפש אחריה להשיגה איך שיש איברי השכינה בכל המדריגות כולם והוא השער אשר צדיקים יבואו בו להשיג את הקדוש ברוך הוא כדברי הזוהר דבהו אתנחי מלכא קדישא ואינון שמיה והוא אינון ולהיות שכל זה תולה בבחירת האדם על כן רומז הכתוב כי כן צוה עליה מרדכי שהוא צדיק יסוד עולם אשר לא תגיד ותתגלה מבחי' הסתרתה כי אם המה בעצמם יבואו על בחי' ההסתרה להיות שבזה תולה עיקר עבודת האדם בעולם הזה ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו מרדכי יושב בשער המלך היא השכינה הנקרא זה השער לה' צדיקים יבואו בו המזרזה ומרמזה על כך דו"ק ותבין:

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה ירצה כלפי דברים הנאמרים מובן עניינו מה שהוא אצל מרדכי הרומז לצדיק עליון בחינת מאמר אצל אסתר נעשה בחינת מעשה כי האמירה מתייחס לגבוה ולאסתר עולם העשיה ודו"ק:

ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי מדוע אתה עובר את מצות המלך. יובן עניינו על דרך שביארנו פירוש הכתוב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב והענין בקיצור כי נודע מה דאיתא בזוהר נודע בשערים בעלה לפי מה שמשער בלבו והצדיק מכונה בשם ציון כמו שאמר רשב"י לתלמידיו אנא סימנא בעלמא וסימן הוא ציון וגם תלמידי חכמים נקראים מצוינים בהלכה ודרכי צדיקים אמיתים כל עוד שמרבים להוסיף בתורה ועבודה והשגת אלהות נדמה בעיניהם כאלו הם מקצרים ועומדים מעל פתח השער ועדיין לא נכנסו לפנים לעוצם הכרתם בגדלות ורוממות אלהות כפי מה שמשערים בלבם לא כן פחותי עם מכונים בשם יעקב המדמים בנפש שכבר תקנו את עצמם והמה משכן עם מלא קומתם להשראת אלהות ובפרט בעשותם איזה מצוה או לימוד תורה ותפלה אזי המיעוט מחזיק את המרובה כאלו יצאו ידי חובתם מתורה ותפלה ומעשה המצות ולית על עולם מושלם להיות נדמה לבחינתם ובאמת שטותם נגד פניהם והכרת פניהם ענתה בם ששקר בימינם ובמשכנות כזה געלה נפשו יתברך ויתעלה ולזה רמז דוד המלך עליו השלום אוהב ה' שערי ציון מה שהצדיק הנק' ציון משער בלבו איך לעבוד את הבורא ב"ה וכל שעה ורגע יותר שבא על בחי' השגה ועבודה עכ"ז חס על כבוד קונו ונדמה לו כאלו עדיין עומד על פתח השער ולא עייל לפנים כ"ז אהוב לפניו יתברך יותר ויותר מכל משכנות יעקב ממה שנדמה בעיני העם המכונים בשם יעקב שכבר המה משכן אליו ית' עם פרטי מעשה מצותם ואדרבא כיון שמדמים בנפשם עשיות מצותם כראוי ונכון בלתי אפשרי שלא יתגאו ונתנו שמחה בלבם מאת תורתם רבו ומתענגים א"ע ובאמת מצות לאו ליהנות נתנו ונמצא עוברים את פיו ית' בעת עשיות מצותם ולזה בא הרמז ויאמרו עבדי המלך היינו עבדי ה' ומי איש הירא הזוכה לשמוע בקול עבדו לכנות עליו היותו עבד המלך באמת לזה בא הכתוב לפרש אשר בשער המלך כלומר אותן אנשים המשכילים המשערים בלבם גדלות ורוממות אלהותו יתברך עד שנראה בעיניהם כאלו עומדים רק בשער המלך ולא אעילו לפנים הן המה עבדי המלך ב"ה באמת והם אומרים מדוע אתה עובר את מצות המלך ולכאורה מה היה המקרא חסר בלא תיבת את מדוע אתה עובר מצות המלך אמנם את לרבות תלמידי חכמים כאלה שעוברים אפילו בעשיות מצותם את מאמר המלך וזהו מדוע אתה עובר את משמעו עם מצות את מאמר המלך כמדובר ודוק:

ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו' ובכן אבוא אל המלך. להבין נראה להקדים מה שאמר שאול לעבדיו הנצבים עליו שמעו נא בני ימיני גם לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים לכולכם ישים שרי אלפים ושרי מאות ואין חולה מכם עלי וגולה את אזני והכוונה הורה להם דרכי ענייני התפלה לדעת בני ישראל מה יאמרו ומה ישאלו כי עינינו רואות כולי עלמא אזלי לבי כנשתא ולית דידע לאתערא מלה כדקא יאות ומה ששאל זה לא שאל זה וכל מגמתם בתפלתם לשאול אוכל לנפשם ולמלאת בתיהם זהב וכסף ונכסים וכל טוב. לא יבצר מה' כל אחד ואחד שואל חסרונו הגשמיות לקבל פרס וכבר ביארנו למעלה שאין זה עבודה של כלום כי כל עצמה של תקוני התפלה רק עבור צורך גבוה ולא צורך עצמו ולזה בא שאול ונודע שגם שאול בנביאים להוכיח על פניהם לעבדיו הנצבים עליו המה הרוצים לעבוד ה' וסרים למשמעתו ואמר להם לכולכם יתן בן ישי ידוע מדתו בחי' יסוד המשפיע כל טוב כנודע מפסוק בן ישי חי על האדמה בודאי ישפיע לכלכם שדות וכרמים וכל טוב לא יבצר כי מדרך הטוב להטיב לנבראיו ויותר ממה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק ואין המניעה מאתו יתברך כי אם אתם המעכבים על ידו מלהשפיע ואינכם כלי מוכשר לקבלה ולהיות שגם שאול בנביאים אמר במקומו של הקב"ה ראו גנות מדותיכם ואין חולה מכם עלי מוסב על הקב"ה כלומר אין אחד מכם שיחלה את עצמו לצער צרות השכינה לעורר לבו בקרבו בפחד ומורא על השפעות אלהות ההולך ממקום הגבוה למקום הנמוך ונשפע אל החיצונים וזה עיקר גלות השכינה וכיון שלא שתו לבם גם לזאת כ"א הכל עבור צורך עצמם זאת המעכבת על ידם לבלתי תעלה תפלתם השמימה וכבר נשמע קולו שזכרתי בשם המוכיח זללה"ה בצרתה לי קראתי ויענני בצרת ה' כינוי לשכינה לי לזה חליתי פניו ברחמים בטוח אני שבודאי יענני ואם לאו יש כמה וכמה מבלבלים המעכבים מלשמוע תפלתן של ישראל והן המה הדינים המורים על בחי' שערות שסותמים אזנים עליונים מלשמוע ולזה רמז להם שאול אין חולה מכם עלי מוסב. על הקב"ה כנזכר וגם לית מאן דידע לאתערא לדעת לגלות אזני מבחי' השערות לשמוע תפלתכם ויש לו ית' צער גדול מזה כ"י שהם עצמם מעכבים על ידו ית' להשפיע להם כל טוב ולזה רמזה אסתר הכינוי לשכינה להשיב למרדכי בחינת צדיק בדורו וכן בכל דור ודור יש צדיק יסוד עולם המשפיע ענין עבודת בני דורו לדעת מה יעשו ואת הדרך אשר ילכון בה וכבר רמזנו ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר כל עצמו ומגמתו בתורה ותפלה לדעת לשון יחוד בחי' שלום עם השכינה ומה יעשה בה דייקא ואז גורם עליה לשכינה ובא וראה מה דאיתא בזוהר וסימנך בזמנא דגלותא כי נמכרנו אני ועמי להשמיד וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך מאי בנזק המלך כד"א והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול דהא שמא עלאה לא אתקיים בקיומיה ודא איהו בנזק המלך משם ראיה אפילו בכל צרתם של ישראל אל יחשבו צרות עצמם כ"א צער שמגיע בנזק המלך עליון ושמו הגדול וקדוש לא אתקיים בקיומא כן הוא דרכו של צדיק אמיתי בכל יום ויום משים רוחו ונפשו לדעת מה יעשה ב"ה דייקא וכזה מלמדת אסתר כינוי להסתרת השכינה שהיא בגלות ושמא עלאה לא אתקיים בקיומיה מלמדת את מרדכי אופן עבודה הגבוה לך כנוס א"ת כל היהודים ירצה להורות החיוב מוטל על צדיק הדור לכנוס כללות אלפ"י ביתו"ת של כל היהודים ואפילו אותן הנמצאים בשושן מורה היות להם בחי' מציאות בקליפות ולא נטרו ברעיונם עכ"ז יאסף ויכניס בחי' אותיותיהם וצירופיהם ויגביהם למעלה כמבואר למעלה בפ' תצוה ע"ש באורך אז תשכיל ותבין כאן וצומו עלי עלי דייקא שלא תלך ההשפעה לחיצונים ושפחה תירש גבירתה ח"ו כ"א זה צום אבחר לצום שתוליך שפע וברכה עליונה עלי מדת מלכות:

ובכן אבא אל המלך כלומר בצומות וזעקת כאלה שיתנו קולם להגביה למעלה עבור השכינה בכן אבא אל המלך מלכו של עולם לומר חזי במה ברא אתינא לקמך שכן מעשיו מוכשרים וכל עצמו ומגמתו לצער בנזק המלך כנזכר וזהו תכלית היסוד הנעשה מתפלתם וזעקתם של עם קדוש:

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמוד וכו' והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות והכוונה ע"ד שביארנו בפתיחת דברינו כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו שאז ברעת הדור גרמו שמלך הקב"ה ישב את אחשורוש על כסא מלכותו מה שראוי להתגלות פרסום אלהותו באמצעות מדות מלכותו נתגלה זאת באמצעות אחשורוש שקרב את לבם לאביהם שבשמים וכמו אז כן עתה בכל דור ודור זאת ישים האדם אל לבו ומורא יעלה על ראשו לקשט מדותיו המגונות בהיותם בלתי מזוככים ונקיים מז' תועבות ויש להם אחיזה במדותיו ידע נאמנה שעדיין הוא משוקע בקליפות ולא יצא מגלות הצר ואויב המן הרע שלו כי לכל אדם יש לו המן שלו ואחשורוש הוא האויב הוא היצה"ר ולזה רמזו חז"ל המן מן התורה מנין המן העץ שכ"ז נמשך מאז ומקדם מנחש הקדמוני שהחטיא בעץ הידוע את אדם וחוה ונוקב והולך עד ביאת הגואל העומד לשטן ולא ניצל האדם ממנו עד שמתקן מלא קומתו מראש עד עקב לטהר מדותיו ממגע נכרי אזי יצא מגלות ז' תועבת שהם נק' ימי אחשורוש והנה אז בזמן שגבר הצר ואויב בימי אחשורוש לא היה הדור ראוי לנס ברעת מעשיהם המגונות שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע כאשר חכמים הגידו ואפי' באמצעות אסתר המלכה אשר מראש עד עקב לבה בטח באל עכ"ז לא היתה בבחי' קומתה הכנה להשראת מדות המלכות שתתגלה ותתפרסם באמצעות תכונות גופה והקב"ה לגודל רחמנותו וטובותיו העודפות על בני אדם רצה לזכות את הדור ולכן הרבה בה הארה של מלכות עליונה במדה גדושה יותר מהכנות כלי גופה וקומתה והרמז בדברי חז"ל אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד משוך עליה ואפשר שכיונו אל האמור שהיתה ירקרקת בבחינת זכות כלי גופה לערך גדול הארה שהאיר הבורא ב"ה במלא קומתה אלא שהקב"ה עשה זאת למען שמו הגדול וברוב רחמיו משך עליה חוט של חסד יותר מדאי והכל לפי שהדור צריך לכך ואפשר לרמוז בזה מה שיסד הפייטן ביוצר שמנה עשרה מלכות בה רבה מרבה לסלוח והכוונה שהקב"ה ריבה בה באסתר הארת מדות המלכות יותר מערך הכנתה וזכות גופה ומה ראה על ככה לעשות כזאת שהדור היה צריך לכך לסלוח להם עון רב להוציאם מגלות המר זאת הגורמת להאיר בה הארה רבה ועצומה בכדי לסלוח סלוח רב ומעתה תחזה בעין שכלך רמז ותלבש אסתר מלכות מלכות ודאי כנזכר הארת מלכות עליונה בכדי שתתגלה ותתפרסם התגלות אלהותו יתברך באמצעות צדקות הצדיק מרדכי ואסתר הצדקניות ולא לישב עוד את אחשורוש על כסא מלכותו לגלות על ידו שיקבלו בני ישראל עול מלכותו יתברך עליהם ולזה תבין ותשכיל מה שכתוב והמלך יושב על כסא מלכותו והמלך סתם ולא כתיב והמלך אחשורוש מוסב על מלך המלכים כאשר לבשה אסתר מלכות כמדובר אזי ניכר לעין כל שהמלך הקדוש ב"ה יושב על כסא מלכותו ולא זולתו ודוק מאוד ותבין:

ויאמר לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש להבין הענין נראה כי הנה המובחר של עבודת האדם זו תפלה אמנם עיקר התפלה סדרו לנו אנשי כנסת הגדולה עבור תיקון עליון ולא צורך עצמו הגשמיות כ"א להוציא השכינה מגלות אשר נודע שיש איברי השכינה בכלל המדריגות כולם המוטל על עם קרובו ישראל להעלות משם למרום שבתם ולכוונה זאת מזמן הקב"ה לאיש הישראלי לשמוע דיבור איש אל רעהו וכדומה ממקרי הזמניים הקורה לאדם בכדי שיעלה אותן האותיות וצירופים לשורשם ואם הוא איש בער ולא ידע איך לקשר ולהעלות אל השורש אזי יש צער גדול לניצוץ הקדוש המחיה אותו דבר שנברא ללא צורך מוסר לא לקחו מזה איזה רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא ב"ה ואז הנ"ק היא בחושך לא אור כיון שנעדר מי להאיר לשם ויבא גאולה לשם מהארה עליונה וזה עיקר גלות השכינה שיש צער לנ"ק השוכן במדריגה התחתונה ואין משכיל להאיר לשם בעוצם מחשבתו הטהורה דרך משל אב שיש לו בן משכיל ומראה לו דף גמרא ועיקר רצון האב לא על הפשוט כי אם הבן ישכיל ויבין החכמה הגנוזה לשם והנה כל זמן שאין הבן בא על חכמה הגנוזה כ"א אומר כפשוטה וככתבה אזי יש לו צער מתי יבא על בחי' החכמה הגנוזה שבשבילה הראה לו דף זה ולא על הפשוט רצונו כ"א בבן חכם ישמח האב מזה ילמוד האדם דעת איך גורם כ"י צער לבורא עולם שברא בעולמו כמה ברואים והכל בשביל ישראל עמו לאשתמודעא בהו עלמין ויקחו מכל מה שבא לכלל בריאה רמיזא דחכמתא לעורר לבו בקרבו כי בודאי יש שם חכמה הפועל כמ"ש הכל בחכמה עשית וזה שמראה אב הרחמן לבניו בנ"י שיתנו לב להשכיל ולדעת חכמה הגנוזה בכללות הנבראים ולהשיג משם עולמות עליונים ובאמת עינינו הרואות רובם כמו כולם לא שתו לבם גם לזאת שיפרדו א"ע מגשמיות ולהשגיח ברוחניות כ"א איש לדרכו פנה ורוצים בפשוט וא"כ אין שמחה לאב מבנו כמשל הנ"ל וזה נקרא גלות השכינה ונקרא ג"כ אסתר המלכה היינו ממ"ה נסתר שם ואין מי שמעורר א"ע וזה ויאמר המלך לאסתר ירצה המלך ב"ה אומר למי שמפיל תחינתו לפניו יתברך על הסתרת המלכות ששוכנת במדריגות התחתונים כנזכר. והנה נודע שתיבת מה סובל שני פרושים לפעמים משמעו לשון חשיבות ולפעמים פירושו של מה כמו ונחנו מה וזהו שאמר מה שאלתך כלומר אימתי יש חשיבות בתפלתך ושאלתך בהיות מגמתך לשאול עבור אסתר המלכה עבור הסתרת המלכות כנזכר וזהו מה שאלתך והיה מעמו מלשון חשיבות וינתן לך ע"ד שזכרנו בצרת"ה לי קראתי ובטוח אני שיענני לא כן אם כל עצמך בשאלתך ובקשתך עד חצי המלכות היינו שעושה תפלתו לחצאין עבור צורכי הגשמיות וגם עבור צורך הסתרת המלכות באמת הם שתי הפכיים בנושא אחד והטעות נגד פניו ונמצא קרח מכאן ומכאן כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו ית' וטורפים תפלתו בפניו זהו ומה בקשתך ומה זה סובר פירוש השני במה נחשב בקשתך כשהיה רק עד חצי המלכות וחצי לצורכם כנזכר ולזה גמר אומר ותעש בלשון תמיה וכי עולה על דעתך שתעשה בקשתך באופן כזה ע"כ יעשה אדם תפלותיו רחמים ותחנונים לפני המקום דייקא:

בלילה ההוא נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך ומשמעות תיבת ויהיו נקראים שמעצמם יהיו נקראים דברי הימים והוא תמוה ורבותינו ז"ל נתעוררו מכאן מתחיל עיקר הנס ואפשר לרמוז כי איתא בדבריהם ישנו עם אחד ונתעוררו אלהיהם של אלו ישן הוא ונודע מספרים עומק עניינו לכנות אליו ית' בחינת שינה והכל תולה בהתעוררות התחתונים וכשרון מעשים טובים על דרך מאמרם ישראל מפרנסים אביהן שבשמים וגורמים לו כ"י מוחין להשפיע כל טוב משפע ברכה עליונה עש"ה תנו עוז לאלהים ולהיפך ברוע מעשיהם תשש כחו כ"י כנקבה מלהשפיע וזה מורה בחינת שינה בלי מוחין מלהשפיע ומעתה בין והשכיל בלילה ההוא נדדה שנת המלך מלכו של עולם ויאמר להביא לפניו ספר משמעו לשון ספירות ובהירות דברי הימים ימים ממש כלומר דיבורים של הימים פרטי העתים והרגעים אם יש להם במה להתפאר וע"ד שביארנו במקום אחר דברי חז"ל מאי חשמ"ל תניא עתים חשות ועתים ממללות וא"ל יש עתים כזה שהם חשות ואין להם במה להתפאר כיון שלא השלימו בני ישראל רצון הבורא ית' ולכן הם חשות בלי נשמע קולם להתפאר במעשים טובים של צדיקים ועתים ממללות היינו בהיות ישראל מקשרים הבינה לפרטי התחלקות העתים והרגעים לעבוד בהם עבודת הבורא בכל עת כפי מה שהוא ומשלימים רצונו של מקום אזי הם ממללים ומביעים אומר להתפאר וזהו ויהיו נקראים לפני המלך ובודאי דבורים של ימים כאלו נקראים מעצמם שבני ישראל השלימו רצונו של מקום בהם במעשה המצות ומעשים טובים ובזה תולה באמת עיקר הנס וסיבת גאולתם מצד המיצר ומעיק להם ונדדה שנת המלך כנזכר:

וישב מרדכי אל שער המלך והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש נראה להבין כי כבר נודעת עיקר התגברות הסט"א לפעמים על עם ישראל ח"ו בכדי לקרבם אל עבודת הבורא ביראה וכמו שיסד הפייטן ביוצר ש"ע של פורים שושן חוחים לעבדו ביראה והכוונה על דרך הכתוב כשושנה. בין החוחים ופירש"י החוחים מנקבין אותה ונכנס מים בנקבי החוחים ועומדת ברטיבתה תמיד וזה מעלות מנקבי החוחים כן האומות מעשיהם כמו החוחים לישראל שנמשלו לשושנה ובנקבותם גורמים שנכנסו המים הכנוי לתורה ולחלוחית של זכות וזהו הנרמז בפייטן שושן חוחים כלומר החוחים גורמים לשושן הם עם ישראל לעבדו ביראה על דרך ופרעה הקריב ואפשר לרמוז בפסוק שיר השירים עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת עיין פירושו במקומו ועיקר הצורך לענין עיניו של הקב"ה אשר משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים להשגיח עליו בעין חמלה כי מדרכו הטוב להטיב לנבראיו בכל שעה ורגע אכן בהעדר הכנות כלי גופם להיות כלי מוכן ומוכשר לקבלה מסולקים השגחותיו והעינים הם סומקין בחינת דין במה רוחץ מן הסומק בחלב נוטריקון "חוחים "לעבדו "ביראה כנזכר יושבות על מלאת משמעו לשון המתנה כמו וישבו בקדש והכוונה הבורא ית' ממתין ושוהה להם מתי יגשו בני ישראל אל עבודת הקודש להכניס בכשרון עובדותיהם מילוי והארה לז' ימי הבנין ולא יקלקלו מדותיהם לגרום מילוי לז' הפכיים ח"ו יושבות על מלאת להכניס מילוי והארה לימים הקדמונים הידועים והיה כי ירחץ ה' עיניו בחלב ומקרבם ע"י המעיקים אזי נפקחו עיניו כ"י להשגיח עליהם בעין פקיחא להשפיע שפע וברכה עליונה באין מונע כיון שכבר זככו מלא קומתם ונקיים ממגע נכרים ואז הרע נופל ממילא כיון שכבר עשה שליחותו וזה הרמז וישב מרדכי אל שער המלך כלומר כיון שכבר שב אל המלך בכל לבו ומאודו אזי והמן הוא הצר הצורר ומעיק נדחף אל ביתו היינו נדחף ונופל לנוקבא דתהום רבה אב"ל נוטריקון "אשר "ביקש "לאבדי ירצה לרמוז בתיבת אב"ל סיבת נפילתו ובטולו מאין בא לו כזאת אשר מלאו לבו וביקש לאבדי והאמת כיון שכבר עשה שליחותו וקרב עם הקדוש לתורה על דרך והדת ניתן בשושן ולכן נדחף משורשו ומקורו ע"ד שביארנו בפתיחת המגילה ויהי בימי אחשורוש וגם המן תחלת אחיזתו בשורש הימים וכאשר חכמים הגידו המן מן התורה מנין המן העץ וראה עומק דבריהם שתחלת אחיזתו מעץ הדעת טוב ורע וכיון שכבר נעשה ועשה והצליח נדחף ונפל משורשו וראשיות שלו וזהו אב"ל וחפוי ראש כלומר מה שהיה תחלה ראשיות שלו חפוי במקורו דין קדוש נעקר ונשרש ונדחף למטה לנוקבא דתהום רבה וכן יאבדו כל אויביך ה':

ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם הכוונה שיעורר אדם לבו בקרבו בראותו איזה צער ומעיק עומד לנגדו יתן רוחו ונפשו שמאת ה' היתה זאת להשלמת עניינו לקרבו אל התורה ועבודה כראוי ונכון ועיקר להבינו ולהשכילו לדעת איך לתקן במקום עליון ומבחי' המיצר ומעיק לו יתן לב לדעת לתקן מדה כנגד מדה להרגיש חסרון עליון מחסרון התחתון לתקן בעולמות עליונים ויוסיף אומץ בתורה ועבודה והרע נופל ממילא כאשר קדם לנו הדבור מזה כי זה כלל גדול זה לעומת זה עשה אלהים ואין שלימות לקומת הסט"א כ"א בהיות פגם ח"ו בקומת השכינה וע"ד מאמרם ז"ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כמבואר לעיל ולכן בראות איש הישראלי שנתמלאה קומת הסט"א ח"ו לשלוט ביהודים ויש להם אחיזה לשטנה ולהיצר להם לעם הקדוש אזי יראה בצריו איך לתקן קומת השכינה בכל נפשו ולבו כאשר יכול שאת ולא יחוש וידאג מצער עצמו כלום כי אם ידע נאמנה שהראה לו הקב"ה ככה להשכיל לדעת איך לשאול ולהתפלל עבור תיקון קומת השכינה וכיון שנתקן למעלה ממילא נהרס בניינה ולא תוסף הסט"א תת כחה לעמוד נגדם לשטן להם ביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם מגודל הפגם שפגמו אז אנשי הדור והשתחוו לצלם או נהנו מסעודתו של אותו רשע על דרך חז"ל זהו הגורמת להם שנתחייבו כליה ח"ו והם הם שנתנו כח להתלבש בקליפות איש צר ואויב המן הרע ובקש לאבדם אמנם אחרי עשותו והקימו מזימות לבו ובאו בני ישראל על ההשגה אמיתית והשכילו לדעת שהם בעצמם גרמו ככה ונתנו כח בקומת הסט"א לשלוט בהם כמדובר ואזי נתנו עצות לנפשם איך לתקן קומת הקדושה ולמשוך הכח שניתנו בעצמם ונתלבשו בבחי' הרע להרע להם ובזה יש לאל ידם לברר הטוב מהרע מהמן ועשרה בניו כאשר איתא בכוונת מקום מוצאם ורמיזתם מה הם מרמזים וכיון שהוציאו הכח שנתלבש בקומת הסט"א להרע להם מענין הפגם שפגמו ונתרוקנו מכל טוב זהו סיבת ביטול הקליפות ואין שטן ופגע רע ואפשר שלזה רומז הכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים ומפרש הכתוב טעם לשבח מה הגיעו על ככה שנהפוך כזה מחושך לאור גדול כי המה בשונאיהם כלומר מה שיש אחיזה לשונאיהם להרע המה בעצמם נתלבשו ונתנו כח להרע על פניהם וכיון שמשימים דעת לזה למאוס ברע ולבחור בטוב בחינת עצמם המלובש בקומת הסט"א ללכת בדרכי יושר נהפוך הוא ודאי לשלוט בהם בשונאיהם של ישראל ולהרוג בהם כרצונם ודו"ק:

או יאמר המה בשונאיהם והכל עולה בקנה אחד אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם של עצמם הוא היצה"ר הצפון בלבם וטמון בקרבם ובכל יום ויום צופה רשע לצדיקים ומבקש להמיתם לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אמנם אין מעצור לו יתברך להושיע ברב כ"א במעט התעוררות התחתונים שהם יקדימו תחלה והמקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה וכיון ששולטים בשונאיהם של עצמם הטמונים בקרבם לכבוש היצה"ר תחת גבול הקדושה כל או"א לערך בחינתו מעט או רב בנקל להם לשלוט בשונאיהם שחוץ להם היינו בני נשא דאתו מסטרייהו כי זה נמשך מזה וזהו אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם של עצמם ואז טוב להם בזה ובבא:

ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן הכלל בזה בתחלת קודם שתקנו מה שפגמו אז באותו הדור ולא יכלו ליתן עצות לנפשם איך להוציא דבור לפני אלהים לשאול עבור תיקון עליון כי אם בצר להם ויצעקו אל ה' ואח"כ בזכות צדקות הצדיק מרדכי ואסתר שעמדו לימינם ולמדו להם אופן היותר טוב בענין העבודה אל האלהים כנרמז ומרדכי את כל אשר נעשה ונודע מרדכי רומז לצדיק מרי דכיא וגם עתה צדיק הדור הוא ג"כ מרי דכיא ידע לשון זווג והתקשרות את כל אשר נעשה כל המעשה אשר נעשה ונפעל בעולם אפילו מענייני גשמיות ודבור איש לרעהו מקשר ומעלה הכל אל הבורא ב"ה וזהו ומרדכי ידע את כל אשר ידע נעשה ולמד כן לדורו לעבוד עבודת הבורא ב"ה שיקחו לעצמם רמיזא דחכמתא מכל דבר שנפעל בעולם וזה הגורמת להוציא תיבות שלימות בתורה ותפלה בהתעוררות ודביקות גדול לערך השגתם שהשיגו בעוסקיהם בעבודתם בחוץ גם שם מעשיהם בקדושה וטהרה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון כאשר הארכנו מזה בכמה מקומות ואם לא ידעו ולא יבינו לקחת רמיזא דחכמתא מענייני גשמיותם ואינם יכולין לשאת א"ע בתורה ותפלה כי אם באיזה מקרה ופגע זה נקרא בית המן ירצה בית נקרא תיבה של תורה ותפלה אשר המן גורם להם להוציא דבור לפני אלהים בצר להם ובתים ותיבות כאלו אינם חשובים וספונים לפניו ולא כלום וזהו ויסר המלך וגו' ותשם אסתר כינוי לשכינה ותשם את מרדכי הוא הצדיק אשר בכל דור ודור על בית המן כלומר למעלה מבית המן מתיבות של תורה ותפלה שהמן גורם כי אין זה עבודה של כלום כי האדם צריך לעבוד את הקב"ה בין בטיבו ובין בעקו ולהתלהב אליו יתברך שמו באמצעות מאור התורה וכמוזכר לעיל פירוש הכתוב גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ולא מבתים כאלו שהמן גורם להם לישראל לשאול ולהתחנן אל נפשם כמעיק להם ותשם אסתר את מרדכי כמאז גם עתה בכל דור ודור מעלה ומגביה השכינה את הצדיק במדריגה עליונה מובחר שבעבודה להוציא דיבורים מרוב עוצם ההכרה בהשגת אלהות וזהו על בית המן גבוה יותר מבתים ותיבות שהמן גורם כ"א דבורים וצרופים טובים בהתעוררות עוצם יכולתו יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין:

ומאמר אסתר קיים דברי הפורים האלה ונכתב בספר איתא בגמרא שלחה אסתר לחכמים כתבוני לדורות קבעוני לדורות ובקשה זאת מאת חכמי הדור לקובעה ולכתוב ספר זה עם שאר הכתובים וצריכין אנו למודעי מה ראתה אסתר לבקש כזאת מאת חכמי הדור כתבוני לדורות קבעוני לדורות והנראה כי הנה נודע מאמרם ז"ל לית לך מלה בנביאים דלא רמיזא באורייתא וכמו שתורתינו הקדושה היא תמידיות וישנה בכל אדם ובכל זמן ופרטי המעשיות הכתובים בה מעשו ומלבן ובלעם ובלק וכדומה בחינתה נמצא בכל אדם וממילא מוכרח להיות ג"כ בנביאים המעשיות הכתובים נמצאים בכל אדם וגם אחשורוש והמן יש להם אחיזה במלא קומת האדם בהיות שאינו מקשט מלא קומתו כמבואר עד הנה ורמיזא רמזה ברוח קדשה מאז עד עתה ועד ביאת הגואל ואיתא בגמרא מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה ורבו הדעות בין החכמים להביא ראיה מן המגלה זאת ורבי עקיבא מביא ממקרא זה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה ונראה לפרש בדבריהם כי נודע נבואות הצריכים לדורות מכ"ד ספרים נכתבו ונחקקו וקבעוהו לדורות בין הנביאים וכתובים לדורות הבאים בכל דור ודור להורות להם דרכי ה' ולכן מצינו כמה פעמים נבואה כזאת שלא נצרכה אלא לשעתה כתיב במקרא הלא היא כתובה ע"י גד החוזה או ע"י עדו הנביא להורות על הנ"ל להיות שהיה נבואה כי אם לשעתה שאינה נצרכה לדורות ע"כ סתמוה ולא נכתבה בין הכתובים והנה אסתר המלכה בקשה כזאת מן החכמים חכמי הדור לכתוב סיפור מעשה מגלה זאת ברוח הקדש בכדי שיכלו דורות הבאים אחריה עד ביאת הגואל להמציא מרגוע לנפשם בסיפור מעשיות הכתובים במגלה זאת ענייני עבודה בכל עת ובכל זמן כפי הצורך והשעה הצריכה לכך באותו הדור ולא תתכן כזה כ"א כשיכתבו אותה ברוח הקודש ולזאת בקשה מעמהם כתבוני כזה עד שיגיע הנאה לדורי דורות כנזכר וכן קבעוני לדורות ג"כ לכיוון האמור שלא תהיה נבואה לשעתה כ"א לדורי דורות הבאים יוכלו להשיג מחמתה ענייני עבודה לערך העת והמאורע הצורך להם אז יוכלו הכל להמציא לעצמם במגילה זאת לקרב זמן גאולתה העקריות כאשר היתה בגלות בבל פתח גאולה שיראו וילמדו לעשות תשובה בשלימות ואז יזכו לגאולה אחרונה וכאשר מצינו אשר חכמים הגידו בתשובתם הרמתה בשמחה תצאו ובשלום תובלון ואם ח"ו אין עושין תשובה הקב"ה מעמיד להם מלך כהמן שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב בעל כרחם וכיון שכן איך לא יעטו כמעיל בשתם לפרוץ מעשיהם הטובים לבוא לידי כך וכי לא טוב להם אז מעתה בשובה ונחת יושעון לשמוע לחכמים לשוב בתשובה ואז לא יצטרכו למלך כהמן ובאמת מעט הצדיקים שבדור בראותם איחור פעמי רגלי מבשר ביאת משיחנו ואין איש שם על הלב מדוע לא בא בן ישי והכל תולה בסיבתם כנזכר ומהראוי שכל או"א מישראל אל יתן דומה לנפשו ירעד ויפחד בקרבו ותשיב אמריו לדבר אליו בעצמו אני הגורם ועי"כ יחזיק בתשובה הרמה אולי יחוס ואולי ירחם עם עני ואביון דור יתום שאנו בו ואולם בעבור שאיש לדרכו פנה לב הותל הטהו ונהבלו אחרי ההבל ובראותם הצדיקים כי כן מתמיהים על המראה הגדול מדוע לא יבער הסנה והמעיק להעמיד להם מלך כהמן וזהו וסריסי המלך הגיעו ויבהילו להביא את המן כלומר הצדיקים המסרסים גרמייהו כל ימי החול כנזכר בזוהר ואלו הם הנקרא' סריסי המלך הגיעו ומשתוממים על איחור ביאתו ובראותם שרשעי הדור גורמים איחור פעמי רגליו לעמוד על הר הזתים לבשר טוב לעמו אזי היטיב חרה להם ויבהילו להביא את המן מבהלים על הקב"ה למהר יחוש מעשהו להביא את המן ובלבד שיקרב את לבם לאביהם שבשמים ויתקרב זמן הגאולה כיון שאין העולם מעוררים מעצמם להטיב דרכיהם ולשוב אליו ית' באמת אלא מה יעשה הקב"ה והימים ממשמשין ובאין ימי משיחנו ב"ב וכלפי דברינו מאוד מאוד צריך כל או"א מישראל לערך בחינתו והכרתו יחזיק בתשובה שלימה וירגיש בעצמו צער המגיע למעלה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ממנו ומכל פרטיות ישראל. ועתה נחזור לענין ראשון שאסתר לרוב צדקתה בקשה זאת מחכמי הדורות כתבוני לדורות קבעוני לדורות שכל הדורות הבאים עד גאולה אחרונה יוכלו להמציא מרגוע לנפשם ממגילה זאת לדעת איך לשוב אליו יתברך לגרום אז גאולתם כי לזה מגמת נפשם של הצדיקים ולזה אמר ר' עקיבא מגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה היינו שחכמי הדור כתבוה וקבעוה ברוח הקודש בכדי שיגיע תועלת לדורי דורות כאשר בקשה זאת מחכמים להמציא להם כל הבאים אחריה רמזים וסודות נפלאות לעורר לבם בקרבם לעבודת בוראם ומביא ראיה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה כלומר זה לך האות שנאמרה ברוח הקודש כיון שעינינו הרואות שמגילת אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה מדור לדור שחלפו ועברו וגם עתה עד לעתיד כל אחד ואחד מישראל ממציא לעצמו לערך בחינתו עבודת הבורא ואנו רואין כמה ספרים וסודות ורמזים נפלאים שנתחברו בספור מגילת אסתר מכאן ראיה מסתמא כתבוה וקבעוה בין הכתובים והיא צריכה לדורות וזהו ומאמר אסתר קיים את הפורים האלה ונכתב בספר ודאי' כנאמר ודוק כי עמוק:

שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור הכוונה בזה על דרך דאיתא בכוונת ענין הארת מרדכי שהיה אז בימי מרדכי סוד יסוד דאבא בסוד ומרדכי יצא מלפני המלך עיין בכתבי האר"י זלל"ה עומק הענין והנה החכמים הגידו אם כל המועדים יהיו בטלים ימי פורים לא נבטלים והאמת כן הוא הכוונה אשר בכל שנה ושנה בהגיע ימי הפורים נתגלה מחדש אותה ההארה שהיה בימי מרדכי ואסתר כנודע למשכילים ולכן מצוה עלינו להרבות בצדקה ביום הזה בכדי לקיים אותה ההארה שנתגלה גם עתה באמצעות סיפור המגילה והארתה היום והכל תולה בנתינת הצדקה אשר מקום שורשה ביסוד עליון ובפרט ביום הזה רומז הצדקה ליסוד דאבא וכן כל הפושט יד נותנים לו ותועלתו גדולה במאוד להציל א"ע משטן ופגע רע וכאשר נודע שהצדקה תציל ממות ואני אמרתי רמז שלכן נאמר במגילה זאת ומתנות לאביונים ולא מנות להורות האמור והיה מעשה הצדקה שלום להצילו ממות ולכן כתבו אותיות תנו בין שתי אותיות מת לרמוז אשר במה שמקיים תנו מפריד צירוף מ"ת ונעשה צירוף טוב מתנות ובמקום אחר דיברנו עוד מזה והכלל אשר בכל שנה נתגלה הארת מרדכי בעולם ולזה רמז הפייטן שושנת יעקב צהלה ושמחה ואם תאמר שמחה מה זה עושה כיון שכבר חלף ועבר הארת מרדכי שנתגלה אז בימי אסתר ומרדכי ומה הגיע על ככה עתה בכל דור ודור לזה גמר אומר מעלות עם קדוש ישראל וחיבתם הנודעת להם מאב רחמים שלא נמצא כזה זולתם ומאי היא החיבה בראותם יחד תכלת מרדכי כלומר אפילו בראותם שכבר מרדכי כלה ומה שהיה היה וחלף ועבר עכ"ז תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור נתגלה מחדש זאת ההארה שנתגלה אז בימי מרדכי ובזה תולה תשועתם וזהו תשועתם היית לנצח ותקוותם בכל דור ודור א"ס נ"ו:

תם ונשלם ספר שמות. בעזרת מגיד אחרית מראשית