Ohr HaMeir, Emor

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר לנפש לא יטמאו כיון שמדבר על הכלל בני אהרן ופתח בכלל וסיים בפרט אמור אל הכהנים לשון רבים בני אהרן ג"כ לשון רבים ואמרת אליהם הכל מדבר מכלל הכהנים וגמר אומר בלשון יחיד לנפש לא יטמא בעמיו והנכון להיות כבר זכרנו בפרשה הקודמת איך שאנו כללות עם ישראל עיקר קדושתינו וטהרת נפשינו תולה רק בפנימיות מחשבות אדם לאן שפונה במחשבתו ככה משרה בקרבו השראת אלהות ונעשה מרכבה לסטרא דקדושה וגו' ע"ש ובכלל זה תורת עבודת אדם לטהר מחשבותיו ופרטי חושיו לעבודת בוראו ואזי ראוי לכנותו ולקרותו בשם כהן כינוי לעובד את עבודת הקודש וכאשר נבאר לקמן אי"ה פירוש הכתוב והכהן הגדול מאחיו ע"ש אמנם עינינו הרואות עתה בדור הזה רבים הם המתפרצים ם ומדמים בנפשם שגם המה מגדולים אשר בארץ המה ועליהם מוטל להורות להזהיר ולצוות בטוב וראוי לכנותם בשם הכהנים. אשר תורה בקשו מפיהם לומר דברי תורה ומוסר ואמרתי בדרך צחות אשר חכמים הגידו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו הכוונה כי באמת מי שנוגע יראת ה' בלבו בודאי מכיר את עצמו ובחינתו ואינו מוציא דבור לפני אלהים אפי' מתורה ומוסר כ"א לערך בחינתו והשגתו ובאמת רחמנא לבא בעי ואחד המרבה וכו' אמנם יש לך רב מן המתנשאים ומתפארים שמדמה את עצמו למלאך ה' צבאות ויהי בעיני עצמו כעם ככהן גדול אשר יוצק על ראשו שמן הכינוי לחכמה להניק לאחרים להנות ממנו עצה ותושיה מתורה ותפלה ובאמת הוא בעצמו ערום ועריה ובביתו אין כל ועדיין לא עמד בסוד עם ה' ולא פסע אפי' פסיעה אחת בעבודה ועכ"ז נפשו רחבה עליו ומדמה את עצמו לעובדים את ה' באמת ובוש לא יבוש והכלם לא ידע ואפשר לרמוז בדבריהם ז"ל אם הרב מוסב על הרב מן המתפארים דומה למלאך ה' צבאות כלומר שמדמה א"ע להם להיות מן הגדולים עצה היעוצה לברר ולדעת רוח שטותם תורה יבקשו מפיו ואז כשיפתח פיו בתורה תדע נאמנה מה מעשיו בבית ובחוץ ויגלה בעצמו חרפתו ושטותו כי מדבוריו ניכר אם תלמיד חכם הוא ופיו ענה בו וכן יש לרמז במשנה כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש כי מי שמרמה את הבריות להדמות בעיניהם שהוא חכם וראוי לכבדו במנה יפה כיון שגם הוא מן היראים ושלימים לזה הזהירו חכמים בדבריהם אל יכנס לבית המדרש בין אישים משכילים ידועים כי החכם עיניו בראשו לדעת ולהבין רוח שטות והכרת פניהם של אישים פועלי און ולכן אל יכנס לבית המדרש ויתרחק את עצמו מהם כמלא עיניו ואז תמשוך מלכותו להשתרר על פחותי העם חסרי דעת כמוהו כמותם יחד כסיל ובער לא ידעו ולא יבינו רוח שטותו וסכלותו אשר כל עצמו להונות את הבריות לשאול אוכל לנפשו ולכן אל יכנס לבית המדרש בין אנשים חכמים כמבואר אכן רוח הוא באנוש אשר דרכו דרך המלך ונאמנה את אל רוחו לבבו לא כן ידמה כי אם כל עצמו ומגמתו שיגיע מפרטי מעשיו צד הנאה לבורא יתברך ואפי' כשמוכרח לפעמים לדבר עם אנשים מענייני גשמיותם עם כל זה פנימיות מחשבתו דבוקה ברוממות אלהות ומעשהו הכל בחכמה ודעת לעשות הכל בהתקשרות לבלתי יפרד מחשבתו ממנו יתברך אפילו כמעט רגע ואיש אשר אלה לו ראוי באמת לכנותו בשם כהן העובד את ה' ותורה יבקשו מפיו דייקא ולא מזולתו ולבו בטח באל שבידאי לא ינטה מדרך ה' בסבת פחותי הערך הבאים ליהנות ממנו עצה מול זה בא הרמז אשר יצוה ה' אל משה אמור אל הכהנים הן המה העובדים את ה' באמת המכונים בשם כהנים בני אהרן דייקא ולא בנות אהרן המכונים בשם נקבות המורה שלא זרו מתאות לבם ואין דרכם לכבוש היצר הרע ולשלוט עליו ואדרבא התאוה מושלת עליהם והמה בשם בנות יקראו ולא בנים ולבני אהרן מצוה עליהם להזהיר ולצוות בטוב להורות את בני ישראל דרך העבודה וגם לשאול מהם עצה בענייני העולם כי כחם יפה לתקן את עצמם וגם לתקן את אחרים לאפוקי להנבערים מדעת קונו סכנה להם להכניס את עצמו לעסוק בעניני גשמיות פן ואולי יגררו עם ראשם ורובם אחרי העם אחרי תאות הגשמיות מעניני משאם ומתנם ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין לדעת ולהשכיל איך לדבר ולנהוג עמהם ולזה גמר אומר לנפש לא יטמא בעמיו ויצא צא הכתוב מן הכלל כהנים בני אהרן כי אם מדבר מפרט בני ישראל מי שנבער מדעת קונו והכרתו חלשה אליו מזהיר הכתוב שירא לנפשו לבל יטמא נפשו בעמיו להכניס את עצמו לעסוק עמהם פן ואולי ילכד ח"ו במצודת היצר הרע ושומר נפשו ירחק מהם ויקנה לו דרך אשר נוכח ה' ואז טוב לו בזה ובבא אמן:

בפסוק והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה קודם נבוא לביאור אבאר פ"ה הסר המצנפת והרם העטרה זאת לא זאת השפלה הגבה והגבה השפל נראה לפרש כוונת הכתוב כי נודע מאמרם שנתעוררו ודרשו בזמן שמצנפת בראש כ"ג עטרה בראש כל אדם ודברי חז"ל צריך לימוד ויתפרש דאיתא בזוהר מאמר הינוקא בפ' בלק פתח ואמר החכם עיניו בראשו וגו' וכי באן אתר עינוי דבר נש אלא בראשו דלמא בגופו או בדרועיה דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגלוייא דרישא ארבע אמות מ"ט שכה דשכינתא שריא על רישיה וכל חכם עיניו ומילוי בראשו אינון בההוא דשריא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דא דליק על ראשו אצטרך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא אצטריך למשחא וגו' ע"ש הנשמע מדברי הינוקא אשר כל אחד ואחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הקודש פנימה ירא לנפשו מאד ויחרד בקרבו שחכמה השופע עליו תמיד לא יפסיק ממנו אפילו כמעט רגע פן יאבד טובה הרבה והכתוב רומז להצהיל פנים משמן נראה כי עינינו רואות רבות בני עמינו יש להם גם כן הצהלות פנים וכל אחד ואחד לפי ערכו כמו כן מצהיל את פניו ולפעמים מדבר שטות צהלה פניו כאלו טעם טעם גן עדן ולפעמים משתיה כדת מרובה מאכילה נצהל פניו ג"כ ולא בהצהלת פנים כזה חפץ ה' כ"א רבים וגם שלימים ההולכים בתורת ה' ויראת ה' נגד פניהם תמיד המה מצהילים פניהם מחכמת הבורא ית' השופעת עליהם בלי הפסק ואם נפסק מעליהם הארה עליונה אזי חשך בעיניהם ולא אור כי נפשם יודעת מאוד אם נפסק מעליהם שפע אלוה האורות החכמה מחשבותם לאפס ותוהו נחשב כמ"ש אפס בלתך דבר שהוא בלתך אינו נחשב לכלום כ"א לאפס ותוהו ע"כ חובת גברא לבלתי ירפה א"ע אפי' מעט רגע מלחשוב מרוממות אלהות ובזה ימשוך על עצמו שפע והארה עליונה וזאת המעולה שבמדריגת אישים הישראלים העובדים אלהים ולזה רמזו חז"ל לא יהלך אדם ד' אמות בגילוי הראש כדברי הינוקא פי' אם אינו זוכר ליבוש ולהכלים בכל שעה ורגע משפע אלוה השופעת עליו תמיד והוא למיעוט הכרתו אינו משגיח ע"ז בעשות מעשים אשר לו המה ולבבו פונה משפע אלוה השופעת עליו וממילא דוחה רגלי השכינה כ"י דקיימא על ראשו ובאמת אלו היה מכיר מזה בודאי הי' מואס וגואל עשות מעשים מכוערים ואפי' מחשבות חוץ בזוכרו זאת שע"י מחשבה מעוטה כחוט השערה יאבד טובה הרבה משפע ברכה עליונה השופעת עליו תמיד והנה להבין דברי חכמים שנתנו שיעור לדבריהם ארבעה אמות דייקא לא פחות ולא יותר דאיתא ד' אמות מקומו של אדם שלשה לקומתו ואמה לפישוט ידים ורגלים וגם זה מינדע בעי מהות ענין ג' אמות לקומה וא' לפשוט ידים ורגלים והנראה כי כבר נודע ידים כינוי למדות אדם אשר מתנהג עמהם בעבודת אלהים וחובת גברא להיות לו התפשטות המדות כלומר להלוך בהם ממדריגה למדריגה כפי הראוי ונכון לבלי יעבור את גבולם חוצה כ"א צריך להיית התפשטות המדות בגבול הקדושה לעשות הכל בהתקשרות ולהכניס בפרטי עובדותיו אפילו הגשמים החכמה והמדע ואם לאו אל ינענע ביד וברגל פן יעבור הגבול אשר גבלו הראשונים וילכד בחרמו של היצה"ר ר"ל ומי שיש לו בהירות השכל לדעת ולהשכיל לנהוג מדותיו בהתפשטות החכמה והמדע זה נקרא פישוט ידים ורגלים וזהו דאיתא בגמרא ומרגלא בפיהם כשלא כיון אחד מהחכמים בהלכה אליבא דהלכתא למדו לשונם לומר פלוני אין לו ידים ורגלים בבה"מ הוא הדבר אשר דברתי כיוונו במאמרם שאין לו התפשטות הדעת להתנהג את עצמו במדותיו ע"י ההלכה שאמר ולכן לא כיוון יפה בהלכה עפ"י האמת וזהו אין לו ידים ורגלים הכינויים למדותיו בבה"מ כלומר בדרש שדרש אין ממש בדרשותיו כיון שאינו עפ"י מדותיו וכלל זה נקוט בידך כל מה שאדם לומד ומחדש איזה חידוש בתורה צריך להלביש כסות הבושה והמורא מפניו ית' אם פניו הולכים באמת עם התורה וחידושיו בעבודת הבורא הלא טוב לו וזה נקרא מגלה פנים בתורה כהלכה כלומר כהליכה שהולך כל ימי חייו בתורה ועבודה לאפוקי אנשים שלבם רחוק מפיהם ופוערים פיהם לבלי חק בתורה ומחדשין חדושין באורייתא מן הבא בידם אין מעצור לרוחם ומעולם. לא קיימו בעצמם אפי' דיבור אחד כל זה נקרא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה שאינם הולכים בעבודתם את הבורא ב"ה לערך תורתם ואיש אשר אלה לו בודאי לא כיון יפה בהלכה ודרוש חידושיו שחידש בתורתו אינו על פי מדותיו ואינו נכנס בלבות בני אדם כיון שמעשהו זר ופעלו סותרים את דיבורו וכמו שכתב החסיד בעל חובת הלבבות על אחד מן הפרושים אשר הלך לארץ רחוקה לבקש הטרף בתחלת פרישותו ופגע אדם אחד מעובדי ע"ז בעיר אשר הלך אליה אמר לו הפרוש כמה אתה בתכלית העורון וכו' אמר לו האמגושי ומה אתה עובד אמר לו הפרוש אני עובד את הבורא היכול המכלכל האחד המטריף אשר אין כמוהו אמר לו האמגושי פעלך סותר את דבריך וכו' ונפסקה טענת הפרוש ושב לארצו וכו' ע"ש ונמצא נשמע מהנ"ל אשר כמה צריך המשכיל ללבוש כסות הבושה וכלימה בהיות אפילו לומד תורה הרבה ואומר חכמה ומוסר ומזהיר ומצוה בטוב לעם הנלוים אליו וסרים למשמעתו על כל פנים יראה ורעד יבוא בו טרם מוציא דיבור ישכיל שפעלתו לא יסתרו את דבריו ויגלה פנים בתורה כהלכה בהליכותו שהולך בעבודת הבורא והנה בהיות כן מעשיו כל מה שלומד תורה הוא הכל ע"פ מדותיו ממילא יש לו קומה שלימה הנבנית מכללות המדות אשר בדרך כלל המה ג' קוי חג"ת כידוע ואפשר לזה כיוונו במאמרם ג' אמות לקומתו להיות מלא קומתו מראשו עד עקבו נבנה ונתקנת על פי מדותיו הכוללים ג' קוים הנ"ל ואמה לפישוט ידים ורגלים כמבואר לעשות פרטי מעשיו אפילו הגשמיות בהתפשטות הדעת וזהו לא יהך בגילוי רישא ד' אמות הכוונה כללות קומתו מראש עד עקב ואפילו מדה אחד מהמדות לא נעדרת כללותם מוקשרים בחפץ ורצון קונו ובלתי יפסיק מחשבתו אפילו רגע אחד ואזי ימשוך עליו שפע אלהים ויהי' לו הצהלת פנים מחכמה עליונה הכינוי לשמן ולזה כיון דהע"ה להצהיל פנים משמן מורה לחכמה כאמור ולא מדבר אחר וזאת תורת אדם ואם לאו עבודתו פסולה ואינה חשובה למאומה אפילו לועד תורה הרבה ועוסק במצות כי הכל תולה בפנימית מחשבתו לאן הוא פונה מחשבותיו בכל שעה ורגע. ועתה נחזור לענין והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ירצה להורות מי האיש הראוי לכנותו בשם כהן גדול כלומר עובד גדול יותר משאר אחיו בית ישראל מראה הכתוב באצבע לא כל מי שרוצה ליטול השם יבוא ויטול כי אם אשר יוצק על ראשו שמן המשחה היינו שיוצק תמיד על ראשו חכמה משפע אלהי השופעת עליו תמיד בלי הפסק וכמוזכר למעלה זה האיש נקרא כהן גדול יותר מאחיו תועלתו גדולה ומובחרת להעלות כל התחלקות המדריגות לשורשם ומקורם כי בחכמה אתברירא יכול האדם לברור טוב מרע ומקשר כל עובדא לשורשה ברצון אל לכוון אותם למחשבה קדומה וזה נקרא מצנפת כלומר על ידי עוצם הכרתו וחכמתו צונף ומכנס הכל אל מקום אחד מול זה בא הרמז בנביא הסר המצנפת והרם העטרה כמתמה ואומר וכי אפשר לומר אדם כזה שתסיר ממנו מדה מעולה בחי' מצנפת לצנף פרטי מדותיו ועובדותיו לשורשם לעשות הכל על פי התורה אשר לא יתכן כזאת כי אם כששמן על ראשו לא יחסר וכנ"ל בדברי הינוקא ולזה מתמיה הכתוב הסר המצנפת ועל כל זה והרם העטרה מדמה בנפשו להרים השכינה הנקרא עטרה להיות עטרה בראש בעלה כי נודע שיש שתי בחי' להשכינה לפעמים ברבות מעשיהם הטובים של ישראל גורמים לה עליה להיות עטרה בראש בעלה ולהיפך ברעות מעשיהם מורידין אותה כ"י למטה תחת רגליו ואומר הכתוב זאת לא זאת כלומר כיון שהסיר ממנו בחי' מצנפת מבשרו הנביא זאת לא זאת כלומר כיון שהוא מפחותי הערך וחסר עיקר היראה להיות עיניו בראשו בההוא דקיימא על ראשו לעשות פרטי מעשיו בהתקשרות ולהעלות נ"ק למקומם הרמה מכל המדריגות עבודתו אינה נחשב למאומה וטעות נגד פניו תמיד שמדמה בנפשו כאלו מעשהו הכל עבור השכינה ועושה כמצווה מהבורא ברוך הוא ובאמת תועה מדרך השכל זאת כינוי לשכינה הנקרא זאת כלומר למיעוט ההכרה סובר שמעשהו עבור צורך השכינה הנקרא זאת ובאמת לא זאת כלום אין זה עבור זאת כי אם הכל בפניות ורמאות ואין כאן קדושה כלל ועוד אומר הכתוב להיות שהסיר ממנו בחי' המצנפת המבואר לא די שתועלתו מעוטה וטעות נגד פניו בסוברו שמעשהו בעבור זאת ולא זאת נוסף ע"ז השפלה הגבה כלומר היא מדמה בנפשו שבאמצעות פעולותיו כחו יפה להגביה למעלה מדריגת השפלים והנמוכים באומרו שגם הוא מגדולי עולם ויכול להעלות התחלקות לשורש אחדותם ובאמת טעות בידו וגומר הכתוב והגבה השפל כלומר מעשהו היפך ואדרבא שמגביה הקליפות השפלה וגורם להם עליה ח"ו ע"י רוע מעשיו וכמוזכר למעלה שגורם השפעה לחיצונים ואז יש להם עליה לחיצונים ושכינת עוזינו שהיתה לראש פנה גורם לה ירידה ח"ו להשפיע לחיצונים וזהו השפלה הגבה והגבה השפל כלומר הפכפך במעשיו משפיל למטה את הגבוה ומגביה את השפלה ליונק ממקום גבוה ח"ו כנזכר ולזה נתעוררו חז"ל בזמן שמצנפת בראש כהן גדול לרמוז אל האמור אפילו בזמן הזה יש בחי' כ"ג עובד גדול את הבורא ב"ה כנזכר ואז בודאי המצנפת בראשו לקשור ולצנוף כל העובדות לשורשם וכיון שמצנפת בראש כ"ג ומעשהו ישרים ונכונים וכחו יפה להרים העטרה כינוי לשכינה בשלימות ונעשית עטרה לראש בעלה וזהו מאמרם עטרה בראש כל אדם כינוי לז"א הנקרא אדם כנודע וכל הנ"ל לא נאמר כי אם מאיש הירא ותמים במעשיו ואשר יוצק על ראשו שמן המשחה הכינוי לחכמה ולהיות מחשבתו דבוקה תמיד אליו יתברך כל יכול ואין שום דבר לבטלו כי בחכמה אתברירא ודוק והבן:

ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים אפשר לרמוז שבכאן באה תורתינו ללמוד לאדם דעת לעבוד את הבורא ויאחוז צדיק דרכו בכל לימוד תורה ותפלה ומעשי מצותיו לבלתי ישים מגמתו והתאמצו עבור טובת הנאות עצמו כ"א הכל עבור צורך גבוה ונקדים משנה דאבות כל הנהנה מד"ת כאלו נוטל חייו מן העולם והכוונה כי זכרנו ודברנו כמה פעמים אשר תכלית ראשית הבריאה בשביל התענוג והשעשועים שאתה לקבל מעם קרובו ישראל ותכלית עבודת אדם למאוס ברע ולבחור בטוב ומכל פרטי התענוגים שנתפשטו מרום המעלות אל יתענג את עצמו בהם כ"א מה שנוגע אל הבורא ב"ה לאפוקי אם אדם לומד תורה הרבה ואומר דברי תורה ומוסר ברבים וכוונתו בכדי שיכבדו אותו ולקרותו רבי ולקבל חלף עבודתו ותורתו פרס לומר שגם הוא מן הת"ח וכו' וזהו כל הנהנה מדברי תורה שרוצה לקבל הנאה מדברי תורה ומבורא עולם שכוח לוח לבו ועתה ראה מה החטא גורם כאלו נוטל חייו מן העולם ולא דבר רק הוא ומה מאוד צריך איש הישראלי ליירא ולפחד ממורא הנזכר והכוונה כי נודע מה דאיתא בזוהר אסתכיל קב"ה באורייתא וברא עלמא וממילא מוכרח להיות אותיות התורה בכל דבר הבא לכלל בריאה והיא חיות כללות העולמות וכל התענוגים שיש בעולם הכל נמשך מהתורה שהיא תענוג כל התענוגים ואנו אומרים בכל יום וחיי עולם נטע בתוכנו כלומר התורה שהי' חיי עולם נטע בתוכנו וכיון שכן מהראוי שלא ילמוד בתורה כ"א שיקבל תענוג התענוגים מהתורה בעצמה שזכה להיות מבני המלך העומדים בחצר מלך פנימה וחופש בגנזי המלך ואין מוחה ואין לך תענוג גדול מזה וזה פשיטא מי שלומד שלא לשמה כ"א לכבוד עצמו דורש באופן המבואר נמצא אינו מקבל חיות מן התורה כ"א מבני אדם כמותו אשר בעפר יסודם ואין לך שטות גדול מזה וגם עליו ישחקו הרואים מעשיו המכוערים והוא בסכלותו הכל ישר ונכון בעיניו וזהו כל הנהנה מדברי תורה לקבל הנאה לעצמו נמצא פורש את עצמו מחיי התורה ונוטל חייו מן העולם לקבל פרס מבני עולם כמוהם כמותו וכיון שכן מאומה אין בידו וכאשר בא כן ילך ערום בלא תורה ערום בלא לבוש וגם ראו דבר חידוש הוא שנתרבה עתה בדור הזה המתפרצים ומתפארים לומר פרושי התורה וכוונתם להראות את יפים בפני העם איך שנאה אומרים ולכן מתפאר גדלות התורה באומרו כמה רזין וסודות גדולות יש בתורה נוראים ורמים ובאמת הוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כ"א בקרבו ישים ארבו ומעורב בשטות וגדלות להנשא את עצמו שיאמרו הבריות עליו ראו חכם כזה היודע גדלות התורה ורזין דאורייתא הגנוזים בה וזהו ג"כ פירוש המשנה: אל תעשם עטרה להתגדל בהם והכוונה על דרך האמור אל יעשה את התורה חשובה וספונה בפני עם להתפאר אותם הרבה סודות הצפונים בה לעשותה כמו עטרה ועיקר כוונתו העולה על רוחו להתגדל בחינת עצמו וגדולתו ולא התורה וזה לך האות ששואל תיכף עבור הכסות והמזון לפרנסת אשתו ובניו ורוצה תועלתו באשר שהוא מבין גדלות התורה ומחוייבים העם לפרנסו ולהושיבו בראש כאשר עינינו רואות עתה ולזה כיונו אל תעשם עטרה להתגדל בהם כלומר להתגדל את עצמו בהם כמבואר וזהו כונת הכתוב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים להורות עם ישראל עיקר מגמת נפשם בתורה ותפלה ומעשה המצות רק לעשות נחת רוח ליוצרם לקבל אותן השעשועים ותענוגים שצפה לקבל מהם ובהיות כן שכל עצמו של אדם ומגמתו רק עבור צורך גבוה בודאי רשימו ניכר ובאתערותא דלתתא מתעורר ככה למעלה לערך אחיזת נשמתו בעולמות עליונים גורם ככה בחי' יחודים וזוגים וממשיך שפע וברכה מרום המעלות מעולם לעולם ועד מדריגה התחתונה בכולם משפיע באמצעות נשמתו משפע ברכה עליונה ואחרי זאת גם היא אינו חסר משפע עליונה שגרם בכשרון פעולותיו וממילא אליו יגיעו ג"כ בעולם הזה אמנם בתנאי הקודם למעשה מצותיו שלא ישים את רוחו ונפשו עבור הטובה שלו הגשמיות כ"א כל מחשבותיו שם בעולמות העליונים וזהו ובא השמש כלומר אחר גמר היחוד ובחי' זיווג שגורם למעלה כי מלת בא משמעו לשון שקיעה כמו וילן שם כי בא השמש והיינו אחר שכבר שקעה וכלה בחי' ההשפעה שגרם בתפלתו ותורתו כי מה שהבורא ב"ה משפיע שפע ורוב טוב בהעולמות זהו נקרא שמש ואחרי ששקע ובא בחי' השמש כנזכר אחר יאכל מן הקדשים יקבל ג"כ מברכה עליונה טובת הנאה לעצמו בלא מתכוין כ"א ממילא יגיע משפע קודש עלאה לא כמו בנוהג שבעולם תיכף מיד שעומדין להתפלל זאת עולה על לבם לשאול אוכל לנפשם ואיך לא יעטו כמעיל בשתם וכלימה יכסה פניהם וכי בשביל זאת תקנו אנשי כנסת הגדולה תיקוני תפלה וצירופי אותיות ותיבות הכל בעבור צורך הדיוט בתמיה בודאי הן המה הדברים העומדים ברומו של עולם ע"כ באה תורתינו הקדושה ללמוד דעת ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ודו"ק:

דרוש ספירת העומר

בפסוק וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' ממושבותיכם תביאו לחם תנופה. ואיתא בגמרא מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי וראוי לשום לב להבין רמז הרומז בעומר הלז אשר בא באזהרה תספרו חמשים יום ופרט לשבע שבתות תמימות וגם ראוי להתבונן דבריהם לממני ימים לחוד ושבועות לחוד הגם בכוונות האר"י נראה סודה אמנם מי יכול לעמוד על עומק סוד עמוק מי ימצאנו ובני עליה המה מועטים להבין ענין הספירה ע"פ סודות האר"י זלה"ה דברים העומדים ברומו של עולם ולאו כל מוחא סביל דא ונרשם ע"פ דרכינו לקרב קצת אל השכל להבין אפס כי הנה הקדמנו וזכרנו כמה פעמים מהות עבודתינו בעוה"ז כל עצמה של בחינות העבודה בתורה ותפלה בלב ומעשה המצות המה רק תיקוני שכינה ולא לצורך עצמו כלום ועיקר תיקון בנין קומת השכינה כ"י תולה בתיקון מלא קומתו של אדם מישראל לכן מה מאוד ראוי להיות כ"א מישראל הרוצה לגשת אל התורה והעבודה יקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יום ולילה לא ישבות ולא ינוח ולא ישקוט ואל יתן רפיון אפילו מעט רגע מעבודת בוראו ובזה נאות לו לעשות איזה בחי' תיקון בקומתה לערך אחיזת נשמתו למעלה ולערך התאמצו להשיג אורותיו ית' וצימצום מדרגותיו הקדושים באמצעות התלבשות התחלקות פרטי מעשים הגשמים והכתוב רומז לזה יאר פניו אתנו סלה ירצה זאת שאלתינו ובקשתינו מאתו ית' שיאיר פנימו המאירים בהעולמות עליונים ותחתונים אתנו כלומר באמצעות כשרון פעולתינו ומעשינו הטובים שאנו עושים יגרמו ככה להאיר מרום המעלות אורות הבהירים ואיתא בזוהר דוד מלכה אשתדל לאתקנת עולמתן ולקשטא לון במטרוניתא לאתחזאה מטרוניתא ועולמתהא בשפירו וגו' כיון דאתא שלמה אשתכח למטרוניתא מתקשטא ועולמתהא בשפירו אשתדל למיעל לה לגבה חתן ואעיל כחתן לחופה ומה מאוד העמיקו בדבריהם ולצד עלאה ימללו והכוונה כי ה"כ נאמר בדוד המלך ע"ה ויעש דוד שם כלומר כל עצמו של דוד כל ימי חיים חיותו עודו בעוה"ז עיקר השתדלותו לעשות שם לשכינה ולהבינך מהו עשיור שם לשכינה היינו להשיג התלבשות אלהות בכללות המדריגות כולם שבאו לכלל בריאה בודאי יש שת רמיזא דחכמתא המורים על פועל החכם שפע ועשה בעולמו הכל בחכמה נפלאה ורמה ועיקרם להכניס בקרבו זאת המדה כדי לעובדו ית' ולקרותו ל בשם כפי בחי' הראות התלבשותו וצמצומו וע"י זה גורם העלאות נ"ק ואותיות התורה למקורם ומרום שבתם וכמוזכר לנו כמה פעמים וזהו לאתקנא עולמתן ולקהטא לון במטרוניתא ר"ל העלאות נ"ק הן המה איברי השכינה לשורשם אזי אתחזאה מטרוניתא ועולמתהא בשפירו כיון שיש בני אדם העוסקים בבנינה ועושין לה קומה שלימה כ"ז היה בימי דוד המע"ה עיקר השתדלותו שם עבור השכינה לקשטא בקישוטין נאים כיון דאתא שלמה אשכח למטרוניתא מתקשטא ועולמתהא בשפירו מה שפעל ועשה דוד אביו ולהבין כ"ז דאיתא בזוהר דוד מלכא הוי מקרב חייתו שדי לגבי ימים כיון דאתא שלמה בריה ארקי לון ורוה לון כי להיות עיקר עבודותיו של דוד היה עוסק בבנין קומתה לקשטה בקשוטין ואיתא בגמרא כל העוסק בבנין מתמסכן והכוונה להיות שהוא עוסק עדיין בבחי' בנין השכינה לתקנה ולקשטה להיות ראוי לזווג אמנם עדיין בעת עוסקו בבניינה איננה בבחי' יחוד וזווג ממילא הוא עדיין בבחי' מסכנותא ולכן תמצא כתוב בזוהר כמה פעמים בימי דוד לא הוה סיהרא באשלימותא ויובן ע"פ האמור כי להיות עיקר עוסקו בבנין קומתה להכינה ולסעדה אח"כ להיות ראוי לזווג וממילא לא היה יחוד בימיו כ"א לקרב חייתו שדי לגבי ימים היינו מדריגות התחתונים הנמשך להם חיות והארה עליונה לגבי ימים אל שורשם ים החכמה ובזה פעל ועשה תיקונה ובניניה ואח"כ אתא שלמה בריה ומצא את השכינה כשהי' מקושטת בקישוטין נאים ומפוארים אזי מה עשה הבן אשקי לון ורוי לון ועשה בחי' היחוד להוריד להם שפע וברכה עליונה ובימיו היה בחי' יחוד להיות שלא עסק בבנין וזהו מה דאיתא בזוהר ואעיל החתן לחופה ובימיו היתה סיהרא באשלימותא ולכן כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה כיון שהי' יחוד בימיו ממילא כל טוב בעולם. והנשמע מכל הנ"ל אשר זאת תורת האדם בעוה"ז לעסוק בבניינה ע"ד אשר חכמים הגידו למה נקראים תלמידי חכמים בנאים ע"ש שעוסקים בבניינה של עולם היא השכינה הנקרא עולם והיינו לאחוז צדיק של דהע"ה לקרב חייתו שדי לגבי ימים כאמור ואח"כ יתכן לו לגרום בחי' יחודים כלל זה נקוט בידך אשר תיקן בניינה כ"י נתן הקב"ה בידינו עם ישראל עשה"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם והכוונה בחינת שמים הידוע עש"ה ואתה תשמע השמים כינוי לקב"ה אינה בכח ורשות בני אדם לתקן כ"א וארץ כינוי לשכינה את בעה מדותיה את זה נתן לבני אדם להכינה ולסעדה קומה שלימה ובנויה ועיין למעלה בדרוש שיר השירים פ"ה נזכירה דודיך מיין מאימא עילאה המורה ליין המשומר כנודע ומלת נזכירה משמעו לשון כר המשפיע לנוק' אמנם כתיב השמים לא זכו בעיניו ונודע פירושו שיש עת כזה שהשמים כינוי וז"א ג"כ לא זכו וכלי מוכן ומוכשר לקבל השפעות הארות מוחין ממעלה הימנו היינו מאו"א להיות אין צדיק בארץ לעבוד את האדמה ולבנות לה קומה שלימה שתוכל לקבל רוב השפעה משמים וזאת הגורם הסתלקות המוחין מז"א כיון שאין מקום ראוי להשפעה והנה בועז צדיק יסוד עולם בדורו עמד בחצי הגלות המר והנמהר השכיל והבין שעדיין נעדר ממנה עיקר הבנין להיות קומה שלימה בנויה קומה נגד קומה וכל הפחות מהראוי להיות לפי הזמן חצי קומה לשכינת עוזינו באמצעות כשרון פעולות הצדיקים ולזאת חרד ופחד ונאמר ויחרד האיש ויהי יגיד לשון צער בחצי הלילה גלות המר הדומה ללילה הנה אשה יראת ה' שוכבת מרגלותיו כ"י עדיין כרגלין וא"כ מתי יבואו ימים המקווים לנו משומר ישראל לרחם עלינו ובאמת כתיב זאת קומתך דמתה לתמר זאת כינוי לשכינה הנקרא זאת קומתך דמתה לתמר ממש שוה צריך להיות קומה נגד קומה ואזי היא כלי מוכן לקבל רוב טוב לבית ישראל מצדיק יסוד עולם הנקרא תמר כנודע מזוהר הקדוש ועיין בדרוש שיר השירים אורך הענין והכלל עתה הוא אלף עם כולן וכולן עם אלף מורה היות שאין קומתה שוה בדומה אחד לקומתו יתברך משא"כ לעתיד נאמר עין בעין נראה בשוב ה' ציון כלומר אזי תהיה עין בעין שוה לא כמו עתה למעוט הכרתינו ושכלנו החלש היא כ"י עין תחת עין ויד תחת יד ורגל תחת רגל והכל תולה בעם ישראל כי הארץ נתן לבני אדם כאמור וממילא שאין אתנו יודע עד מה להשיג אורותיו הבהירים צריך הקב"ה להלביש אותם בחלקי תענוגות בני אדם להשיג עליון מתחתון כפי קוצר ערך תבונתם והכרתם המעוטה אמנם לעתיד לבוא כשיזדככו הגופים ויתעלו העולמות ותתרבה ההשגה למקטנם ועד גדולים לדעת ולהבין איך להעלות כל המדריגות למקורם ושורשם והכתוב רומז לזה ועמדו רגליו ביום ההוא ירצה התלבשות אלהותו יתברך שבמדריגת הפחותים והנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה וכדומה תענוגות בני אדם מצרכי הגוף כ"ז נקראו בחי' רגלים ובחי' עקב כנזכר פי' התיקונים יעקב י' עקב ע"ש ולעתיד לעוצם ההשגה ונקיות הגופים מכל וכל באין שום דבר טינוף ומכוער כ"א הכל צורך גבוה ולא להנאות עצמו כלום זאת הגורמת אשר עם קדוש ישראל יתכן להם לגרום עליה לבחי' הרגלים להיות להם העמדה ביום ההוא הידוע עולם הנסתר כינוי לעולם הבינה ששם למעלה מהזמן:

והנה נודע מזוהר ענין מצות הספירה כי הוא כמקרה האשה בנדת דותה כן קרה לעם בני ישראל בצאתם ממצרים ושבעת ימי ליבון יספרו לה לשכינה ואחר תטהר לבעלה והיתה לאיש כי כאשר עבדים היו לפרעה במצרים נשקעו בטומאת ע"ז המטמאה כנדה וביום צאתם ממצרים משכו ידיהם מכל דבר טומאה ומגע נכרי ותהי להם זאת כפיסוק דם נדה אך עדיין צריך לברר וללבן בחי' עצמם עד יהיו ראוים לקבל התורה אשר היא כיום חופה כנודע מפסוק ביום חתונתו זה מתן תורה ובא וראה מה דאיתא בזוהר ומכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם דייקא כמד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אף הכא לכם לעצמכם והכוונה כמו אשה סופרת שבעת ימים בחושק גדול להנאתה ולטובתה וחשק שלה גדול לקרב עת זיווגם להתחבר עם בעלה אוף הכי מהראוי להיות מי שיש בו מדעת קונו ויראת ה' נגד פניו בעת הספירה מכל יום ויום שחלף ועבר ירגיש תענוג מחדש להיות שנתקרב יותר אל אהבת דודים חג הקדוש יום מתן תורתינו הקדושה יחוד הכללי לחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה אשר כל עצמו הכל תולה לערך השתדלותו והתאמצו בתיקון ז' מדותיו לטהרם ולנקותם ממים מגע נכרי וגם להתבונן במאוד מאוד אם הכנתו שלימה וכבר מוכן ומוכשר לקבל התורה שצריך להיות מופשט מכל גשמיות כאשר מאז במעמד הקדוש היו ישראל מוכנים ומזומנים עם כלי גופם מזוככים בתכלית הזיכוך מחלאת טומאת מצרים ואמרו בזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאבד מניה כד מטי להאי לילה וכו' אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחבריא מדורהון כחדא ולא מתפרשין לעלמא הה"ד מי יגור באהלך וגו' הולך תמים ופועל צדק מאן אינון דמתקנו למטרוניתא בתכשיטהא וכל חד פועל צדק אקרי. ולהבינך כי הנה כתיב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה כי בודאי אם יחסור האדם ח"ו אפילו מדה אחת שאינה מתוקנת כראוי המוטל עליו לתקנה אזי נגרע ממנו זאת המדה וחושבנא אתאביד מניה כאלו לא הועיל בתקנתו בספירות העומר כי לתבונתו אין מספר אשר חובת גברא לספר שבעה מדותיו הקדושים וזאת תורת אדם עיקר כיוון בספירת עומר כאשר יתבאר אי"ה לקמן וכיון שחושבנא אתאביד מניה ראה מה החטא גורם ומקלקל לעצמו שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל השפעה כי כל אשר בו מום לא יקרב בלתי אפשרי לו לקרב א"ע אליו יתברך לקבל הארת התורה עתה בהגיע חג הקדוש זמן נתינתה כי כבר קדמנו אשר בכל מועדי ה' אשר דבר משה לבני ישראל בכל שנה ושנה חוזר למציאות הראשון לקבל בחינת נתינת התורה מחדש ואם כן מה מאוד צריך המשכיל לירא ולפחד ממורא זו וזהו וחוטא אחד משמעו לשון חסרון כלומר אם מחסר אפילו אחת מהנה מזי"ה שלא תיקן כראוי בימי הספירה גורם רעה לעצמו ח"ו שיאבד טובה הרבה להיותו בעל מום חסרון אבר בעת הראוי להטבה ועדיין הוא כמקרה האשה בנדת דותה וחושבנא אתאביד מינה ועדיין טומאתו עליו לאפוקי מאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מינה ובטוח בעצמו שטרח ויגע להיות זך ונקי וטהור בפרטי מדותיו בכלל ובפרט אשר נודע מדה בכלליות נקרא שבוע א' ומימים הפרטים הם פרטיות המדות הכלולים בה דרך משל שבוע ראשונה שולטת מדת החסד וכל אחד בפרוטרוט היא המדה הכלולה במדת החסד כנודע ויכול האדם להבין כל זאת מבחינת עצמו בראותו שהאהבה גוברת עליו לפעמים לאיזה דבר ומתלהב כ"כ האהבה רבה עד שנופל אחרי האהבה מורא בלבו אולי תאבד ממנו בחי' אהבתו וזה נקרא גבורה שבחסד שזאת היראה נכללת באהבה ועיקר גוברת עליו האהבה ומי שיש לו דעת יכול להשכיל ולהבין ענין מהות התכללות המדות זב"ז והמה אחדות א' ולזה כיוונו חז"ל מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ובודאי לא לאמירה וספירה לבד יצאו ללמד כ"א לדבר הלמד מענינו ואיך לתקן מלא קומתו מראש עד עקב בכלל ובפרט זי"ה המוטל על כל א' מישראל לתקן פרטי מדות הכל נלמד מענין הספירה ולזה בא המצות לממני יומי המורה פרטיות המדות הכלולים זב"ז ומצוה לממני שבועי מורה כללות זי"ה לתקנם בכללותם ויתלהב כ"כ באחת מהנה המדות הכלולות השולטות אז עד שיכלול ג"כ פרטיות המדות הכלולים בה היינו כשזוכה לבוא למדריגות אהבת הבורא ב"ה תגבור אצלו אהבתו כ"כ בחזקה עד שתבא אחריה תיכף מדות היראה פן יאבד ממנו אהבת השם ויאחזנו ולא ירפנו וכדומה שארית זי"ה יראה להכניס בקרבו בכל יום ויום כפי ספירה השולטת באותו היום לעבוד את הקב"ה וידע נאמנה אם נגרע ממנו עיקר העבודה המוטל עליו לעבוד את הבורא ב"ה לערך סוד הספירה אזי תועלתו מעט ולא הועיל כלום באמירתו לגבוה לחוד ואפי' יכווין כל היום כולו עומק ורוחב הכוונה אם חסר ממנו תיקונו שצריך לתקן בעצמותו ישנם בדרך כלל כל זי"ה בכלל ובפרט ומה הועיל הכסיל בתקנתו שמכוון לתקן בעולמות עליונים ועדיין לא תיקן א"ע המדות מעורבים בתערובות ז' תועבות כי זה לעומת זה עשה אלקים ולעמת זי"ה ישנם דוגמת ז' הפכיים וכל זמן שלא תיקן אותם כראוי עדיין הוא במיצר ים החכמה וטומאתו עליו מזוהמת חלאת טומאת מצרים ואם כן איך יכול לגשת לקבלת התורה ומעתה תבין דברי הזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא כלומר טהור ממום מגע נכרי היינו ז' הפכיים שיתקנם כראוי המוטל עליו ובמה נאות לפעול ככה אומר הזוהר וחושבנא לא אתאביד מניה כ"א הכניס בקרבו ספירת העומר לעבוד עבודת בוראו כל יום ביומו כפי המדה השולטת ונמצא לא אתאבד ממנו אפילו יום אחד מימי הספירה ולא יחסור כל בו אהתכח אחר כך בבוא חג הקדוש והטהור דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא יוכלין לקבל האדם עליונה באין שום מונע ולז' אומר הזוהר הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אינון דמתקני למטרוניתא בתכשיטהא וכל חד פועל צדק אקרי כלומר שהוא פועל ומתקן בנין קומת השכינה הנקרא צדק וזה שאומר הכתוב:

גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו והארכנו מזה לקמן ותוכן הדברים גבורי כח לרמוז מי האיש הנראה גבור בבחי' כ"ח עתים המחולקים כנודע שיש י"ד עתים לטובה וי"ד עתים הפכיים שחובת גברא על כל אחד מישראל לתקנם עש"ה עת לעשות לה' שצריך לעשות ולתקן בחי' העת בעצמה להכניס בה הארה עליונה דלית לה מגרמה כלום וצריך המשכיל להעלות התחלקות פרטי העתים לשורשם למחשבה הקדומה ורצון הפועל לאיזה כיון ברא ככה בעולמו עת כזאת כ"א שיעבדו גם עם עת כזאת את הקב"ה ולזה רומז הכתוב אותן שהם גבורי כח לתקן פרטי כ"ח עתיהם כראוי כאשר ברצונו יתברך עושי דברו מתקנן להאי דבר כדברי הינוקא בזוהר לשמוע בקול דברו כלומר אחר כך שהם מתקנין את השכינה ויושבת המלכה בגו חיילהא ומצוה ופקידה להון ע"ש בדברי הינוקא והנשמע לענינינו בהיות כן מעשיהם הטובים זוכים גם כן לשמוע בקול פשוט של דיבור איש לרעהו מהמון עם שומע בהם דברי תורה ומוסר לעבודת אלהים ובאמת הוא המעולה שבמדריגות בהיות לו בהירות כזה אמנם לא תתכן לאדם לבא למדריגה מעוצם כזה כ"א במוסר א"ע עם כל נפשו ומאודו ופרטי חושיו והרגשת איבריו ויטהרם ויקדשם לעבודת אל ולא יעשה שום פעולה ותנועה בעולם בהרמת יד ורגל ופקיחת עינו השמעת אזניו כ"א מה שנוגע אל תיקון השכינה לגרום לה דבורים להתפאר בכשרון מעשיו הטובים לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וכזה נרמז בכתוב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו וגו' ירצה להורות את האמור אם האדם אינו מקשר פרטי חושיו אל עבודת אל כ"א משתמש בהם לצרכי הגוף ולהנאות עצמו זהו עינים להם לצורכם ולתועלתם הגשמיים ולא לתועלת השכינה וזאת הגורמת לכן לא יראו כמו שיש מצדיקי הדור זכי הראות שיוכנון לראות את העתיד והכל נמשך מזכות החושים ולכן רומז הכתוב אזנים להם ולא ישמעו כלומר כל עצמם לקבל מאזניהם טובת הנאה לעצמם לצורכי גופם ומאת ה' שכוח לוח לבם שיגיע צד הנאה אליו יתברך ולכן לא ישמעו כאותן הצדיקים שכחם יפה לשמוע קול כרוזים מרקיע ומכל דיבור המון עם שומעין בהם צרופי אותיות מתורה ומוסר לדעת איך לעבוד את הבורא וכן עתה בימי הספירה החיוב מוטל עליו ביותר לקדש ולזכך פרטי חושיו ורמ"ח איבריו בתכלית הזיכוך בכדי למטי טהור להאי יומא כאשר טהרו וקדשו בני ישראל אז במעמד הקדוש עד שזכו לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה והנה איתא בספרים שבמצרים היה הדעת בגלות ועתה המדות המה בגלות והכוונה טרם הראות אותות ומופתים במצרים עדיין לא ידעו ולא יבינו פירסום אלהותו יתברך ויכלתו הגדולה אשר כל יכול לשדד המערכות וגו' וכ"ז שכחו מחמת גודל טורח השעבוד את בחינת אלהותם שקבלו מהאבות וממילא נפל הדעת את ה' במיצר י"ם החכמה ואחר כך בהגיע עת לצאת בני ישראל מעבודת מצרים ע"י שידוד המערכה והראות אותות ומופתים אז ניכר גדולתו ורוממותו ועוצם יכולתו על ידי משה רבינו ויצא הדעת מהגלות עד שמגדולים ועד קטנים גדול שמו יתברך לדעת שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח אמנם עכ"ז עתה המדות המה בגלות כי עינינו הרואות עתה אם שואלים לא' מישראל מאן דהוא האתה מאמין באמונה שלימה בבורא עולם שהמציא יש מאין ומשגיח בפרטי פרטיות דרכי איש ומעלליו ומספר צעדיו יאמר הן והאמנתי כי אדבר שהוי"ה כל הויו"ת ועכ"ז כשתתבונן ותסתכל אחרי פרטי מעשיו נמצא עולתה בו והולך שובב בדרך לבו ולא זר מתאותיו הבהמיות כ"א מלא פניות ורמאות ואם בא יבא לידו אחת ממדות המגונות לא יעזבנה מורה היות שהמדות המה אצלו עדיין בגלות ואינו יכול להכניס הדעת והמדע שידע בעצמו לערך תבונתו שיש אלוה המשגיח בפרטיותיו וצפונת מחשבותיו עכ"ז התאוה גוברת עליו ונגרר אחרי רוע המדות ז' תועבות המושכים לאדם למטה לקליפות וכיון שכן א"כ מה מועיל לו הדעת את ה' ואמונה התקועה בקרב לבו כיון שעומד עדיין עם ראשו ורובו במיצר ים עם מדותיו שאינו נקי' וזך בהם ממגע נכרי ויכול להיות שילכד ח"ו בחומר שבעונות ומדות מגונות וקשה עונשם של מדות ולגודל רחמנותו יתברך כרחם אב על בנים צוונו לספור שבע שבועות תיכף אחר צאתם ממצרים הגאות הדעת מהגלות צוה לנו להכניס הדעת בהמדות וזה עיקר הכוונה של ספירות עומר להכניס בקרבו אותו הדעת שקנה בעצמותו בצאתו ממיצר דעת ועתה יש לו התפשטות הדעת כאשר נראה בדרוש פסח איך שמיציאת מצרים ישנה בכל אדם ובכל זמן ולערך דעתו ועוצם הכרתו ואמונתו התקוע בקרב לבו יכנם זה הדעת בבחינת מדותיו לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה זולת הבורא כי אם הכל בהתקשרות כאלו עומד לפני המלך ורואה מצפוניו וגילוייו ומלא בושה וכלימה לפניו יתברך וזה תועיל לו אחר כך בבא חג הקדוש שבועות להיות כלי מוכן ומוכשר בקומה שלימה להארת התורה הקדושה שאז חוזר למציאות הראשון שניתנה התורה לעם קרובו ישראל ולכן החיוב מוטל להכין את לבו על ידי סוד הספירה לתקן מלא קומתו בזיכוך גדול שתוכל התורה להאיר אליו בלי שום מונע וכלל זה נקוט בידך לערך הכנתו וזיכוך גופו כמו כן מקבל בחינת תורתו של כל השנה ואיתא בזוהר על פסוק וקול השופר הולך וחזק וגו' ותוכן דברי קדשו אשר קול התורה שנתנה אז בסיני עדיין לא פסק והולך עוד זה הקול להתגלות בכל דור ודור נתוסף חדושי תורה ורזין דאורייתא והכל הי' בכח תחלה בקול שופר של מתן תורה ומשמעות חזק פירש בזוהר כמה דאת אמר כלי מחזיק ארבעים סאה ר"ל תורתינו הקדושה היא בת יכיל להחזיק בתוכה הרבה ואותן החידושים שעתידין להתחדש עד ביאת הגואל ב"ב ומורה צדק מחזקת הכל בכח ולכן אנו מברכין ברכת התורה נותן התורה לשון עתיד ולא נתן לשון עבר מורה היות שלא נפסק עדיין נתינת התורה והוא יתברך נותן עוד בכל שנה ושנה בהגיע זמן מתן תורתינו וכל או"א מישראל לערך הכנתו וזכות קומתו כמ"כ זוכה לקבל הארת התורה מחדש ונודע מספרים שעתה בהגיע חג הקדוש מתחברים שני תורות תורה שבכתב עם תורה שבע"פ שסודה במלכות ולכן נקרא תורה שבעל פה לרמוז שלתורה זו הוא הפה הכינוי למלכות ותורה שבכתב הם אותיות המחשבה אותיות הבינה ותורה שבע"פ הם אותיות הפה בחי' הדבור וכתיב חצבה עמודיה שבעה שיש ז' עמודים בתורה המדבר מענין ז' מדות עמוד א' מדבר מאהבת הבורא ואם האדם שנגרע מעבודתו מדת האהבה עצה היעוצה ילמוד בתורה מעמוד האהבה עד שיכנס בקרבו להתלהב באהבת הבורא ב"ה וכן אם חסר מדות היראה אזי יעסוק בתורה מעמוד היראה עד שיכנס בקרבו יראתו יתברך ויתעלא מלא בושה לירא מפניו ית' וכדומה לשאר ז"ה יכול לעורר לבו בקרבו משבעה עמודים שבתורה כלל. היוצא בזה עיקר הכיוון בענין הספירה בין פסח לשבועות לתקן הז' מדות להכניס בהם הדעת ע"ד ההוב ובדעת חדרים ימלאון וכיון שתיקן את עצמו בקומה בנויה משבעה מדות הקדושים בקדושה וטהרה אזי נתקן דוגמתו קומת השכינה כמבואר למעלה שתולה בזכותם וכיון שנטהרו להפשיט מעליהם כל שיורי חלאת זוהמתן ואז הוכשרו ישראל להיות לו יתברך והוא להם לאלהים ככלה המוכנת לחתן להכניסה לחופה והיינו לחבר שתי תורות תורה שבכתב בתורה שבעל פה קומת המלכות בתיקון וקישוט מדותיה עם תורה שבכתב ותגיע אליו גם כן הארה עליונה אשר נודע כל הוראת חיי אדם תלוי בזמן הזה וכאשר הארכנו מזה במקום אחר ולזה רומז הכתוב בפסוק מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות כלומר מהחל חרמש לשון חרישה כי הצדיקים נקראו פסצדי חקלא ע"ש שחורשין וכורתין תמיד קליפות לבלי יאחזו שמץ מנהו בחקלא קדישא וכל עצמם. ומגמתם של המחצדי חקלא לבנות קומתם בשלימות ולכן נקראו בנאים כנזכר שבונים ומתקנים אותה בקישוטים ותכשיטהא להיותה טהור ונקי מכל מום נגיעת חצונים ח"ו לטהרה ולקדשה והיתה לאיש ביחוד וזווג וזהו מהחל חרמש בקמה כלומר בקומה של השכינה להכינה ולסעדה בתיקון מדותיה מלמדה התורה לאדם דעת במה נאות לו לגרום ככה ובעצה יגיד עשה זאת תחל לספור לך שבעה שבועות ובהם ומהם בעשות מלאכתך למלאכת הקודש עבודת הש"י בתמימות ובאמת להתנהג א"ע ז' מדותיו כפי ענין הספירה דבר יום ביומו לפי הכוונה והמדה השולטת בזה נאות לך לגמור בכי טוב לבנות קומתה להכינה ולסעדה עד עת בא זמן היחוד להכנס הכלה לחופה כנזכר:

ועתה תחזה אם עיני שכל לך עד היכן רמזו בדבריהם מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי להורות שבלתי אפשרי להכינה ולסעדה בקומה בנויה כל צרכה כ"א בתיקון מדותיו בכלל ובפרט להיות בהירים וזכים ממום ומגע נכרי המורה שבע תועבות והיינו העיקר לטהר את עצמו ממותרות ואפילו תענוגות בני אדם המוכרחים בהם שבלתי אפשרי זולתה גם זאת יקדשם לעשות בהתקשרות כי אם יחדל אדם להשכיל להטיב דרכיו ולכפול שמירתו לבלתי יגרר אחרי המותרות סכנה אליו פן ואולי ילכד חס ושלום ברשתו של היצר הרע ובזה מגביר על עצמו חס ושלום תגבורת ז' הפכיים בז' מדותיו להנטותו מדרך הישר והנכון וכשמקלקל מדותיו פוגם במדות עליונים וממילא נפגם קומת השכינה כ"י לערך אחיזת נשמתו בקומתה ולזה יצו האל וספרתם לכם אומרו לכם לכאורה מיותר אמנם להורות בא וספרתם משמעו לשון ספיריות ובהירות כלומר תאירו ותספירו לעצמכם באמצעות מצות ספירות העומר וזהו תיבת לכם לסיבתכם ולטהרתכם וכדברי הזוהר וספרתם לכם דייקא כמד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אוף הכא לכם לעצמיכם לטובת הנאתכם שתזכו אחר כך להארת התורה כמדובר ואין לך הנאה ותענוג גדול מזה ואומר מיום הביאכם את עומר התנופה ר"ל מיום שאתם רוצים להעלות את השכינה הנקרא תנופה כדברי הינוקא בזוהר מאי תנופה תנ"ו פ"ה כמד"א תנו כבוד לה' ירצה תנו כבוד כינוי לשכינה הנקרא כבוד לה' לעשות יחוד שלא ישפיע משפע ברכה עליונה כ"א למקום הראוי שכינת עוזינו וזהו תנו פה מלכות פה ותורה שבע"פ וכו' לחברה וליחדה עם תורה שבכתב כמבואר למעלה שזהו עיקר מגמתינו להגיע לחג הקדוש לזכות לחבר שתי תורות כנזכר ואומר שבע שבתות תמימות תהיינה להורות מאמרינו שדברנ' עד הנה שיהיה שלם בפרטי מדותיו בכלל ובפרט כמבואר למעלה ומאד יירא ויפחד מדברי הזוהר שזכרנו וכד מטי להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מניה שישכל באמת לבלתי יתאביד מיניה ח"ו שום חשבון מתקון מדותיו ואזי יהיה בעל מום ח"ו כנזכר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ואומר:

והקרבתם מנחה חדשה כינוי לשכינה ירצה לרמוז היינו בגשת בני ישראל לעשות בחי' יחוד לחבר את השכינה הנקרא מנחה חדשה לעולמות עליונים ולכן אמרה התורה מנחה חדשה להורות כי אינו דומה מה שמעלים ומגביהים איברי השכינה שנה זו לשנה אחרת וכל עוד שמרבה בהשגה לעבוד עבודת בוראו באמצעות התלבשות מדרגותיו והכרתו החזקה לפשוט אותו יתברך מבחי' התלבשותו ומעלה מחשבה הנאצלה לקדימת המחשבה ובפרט עתה בחג השבועות יחוד הכולל התחברות שתי תורות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה ומעלה מלכות לעולם המחשבה אזי נקרא מנחה חדשה שלא היה בחינת העלאות איברי השכינה בענין כזה מיום הבריאה כאשר דברנו מזה כמה פעמים שאין יום אחד דומה ליום ב' ולא תפלה לתפלה ובפרט יחוד הכללי הנעשה בכל שנה בחג הקדוש בודאי נעשה בבחינה מחודשת שלא היה כזה מקודם אשר בכל שנה ושנה נעשה בחי' יחוד חדש וכן נוהג והולך עד ביאת הגואל לא נגמר עדיין היחוד בשלימות כ"א מעט מעט בהמשך הזמנים כפי דרך כשרון פעולות התעוררות התחתונים ולכן נקרא השכינה נערה בתולה ואיש לא ידעה כלומר שלא היה עדיין מיום הבריאה לגרום יחוד אמתי שעלה ברצונו הפשוט עד לעתיד שאז תהיה השכינה הנקרא נערה כ"י בחי' נשואה בגמר היחוד וזה שרומז הכתוב ואיש לא ידעה לא היה עדיין איש צדיק בארץ לגרום יחוד אמתי ולכן בכל שנה בהגיע חג הקדוש הזה נתוסף אצלה כ"י בחי' יחוד מחדש משנה שעברה ולזה בא הרמז בתורתינו הקדושה והקרבתם מנחה חדשה לה' חדשה ודאי ועיין בדרוש שבועות עוד מענין זה ואם נפשך לדעת במה נאות לך לגרום ככה להעלות את השכינה כ"י בכל שנה ושנה בבחי' מחודשת זולת שנה שעברה רומז הכתוב בפרשה פנחס וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' כנזכר ובמה יתכן להם לגרום ככה רומז הכתוב כמראה באצבע בשבועותיכם כלומר בספירות העומר משבעה שבועות בין פסח לעצרת כד מטי טהור להאי יומא ולא אתאבד חושבנא מיניה כ"א בהירות וספירות זיכוך הקומה מראש ועד עקב אזי באלו הז' שבועות יתכן לכם בהקריבכם מנחה חדשה לה' לעשות יחוד המוטל על כל או"א מישראל אמנם יאמר נא ישראל מי אני שפל בריה שאוכל לעשות ככה במיעוט השגתי וקוצר הבנתי ודלות מע"ט לגרום יחודים בעולמות עליונים ובאמת באמור ככה נותן גרעון בעבודת גבוה שאינו יכול להרים א"ע בהתלהבות והתעוררות הבורא ב"ה כראוי לזה רומז הכתוב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ירצה להורות מכל בחינת מושבות עם בני ישראל יתכן להם להביא ולהעלות את השכינה למקומה הרמה כאו"א לערך בחינתו ואחיזת נשמתו בקומת. השכינה כמבואר בפתיחת הענין וזהו ממושבותיכם כלומר מבחינת מושבות שלכם בקומתה ככה הונו לגרום לה עלייה כי כל או"א אינו חייב כ"א לפי שיעורו ואחד המרבה וגומר ובלבד שיכוין לבו לשמים וכיון שעושה מלאכתו הקודש באמת ותמים ממילא פרטי מעשיו רצוים וגורם בחינת יחוד למעלה:

או יאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה אפילו מבחינת מושבותיכם שבמדריגות הנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה ופרטי תענוגי בני אדם גם שם יש אותיות התורה הנקרא לחם ועיין למעלה מה שביארנו פירוש הכתוב לכו לחמו בלחמי ע"ש וכן נרמז בפסוק וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ויש לרמוז כי מצינו אשר חכמים הגידו איזהו עשיר השמח בחלקו וח"א כל שיש לו בה"כ סמוך לשולחנו והכוונה כל אדם שאינו ממלא תאות לבו באכילה ושתיה כ"א בכדי לשבור רעבונו רק עיקר מגמתו וכוונתו לשים את רוחו ונפשו לדעת איך לראות ולהשיג אותיות התורה המלובש באכילה ושתיה וכאשר כבר קדם לנו הדבור כמה פעמים בשם המגיד זלה"ה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אפי' באכילה ושתיה ויחזו רק את מורה כללות הא"ב ע"ש ואם לאו הלא כבהמה נדמה האוכלת גם כן למלאות תאותה הבהמיות ואם כן יתרון האדם מן הבהמה אין ואנו מצינו בספרים איכות עילוי ותיקון התפשטות אורותיו יתברך באמצעות המדריגות המה תולים בארבעה בחי' דצח"מ חלק הגדול והמבחר מארבעתם הוא האדם ובו בחר אל להעלות התפשטות איברי השכינה מג' חלקי דצ"ח היינו אותיות התורה שבה אסתכיל קודשא בריך הוא וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכל מה שבא לכלל בריאה והמה איברי השכינה השוכנת בהם להחיותם והוא על ידי אכול האדם ושתות לחמו ומימיו וכל יתר מאכל שלחנו יעלה האותיות לשורשם ולא יתכן לו כזאת כ"א בהקדם לו מקודם לקדש ולטהר מלא קומתו לבלתי אחוז בו מגע נכרי הוא היצר הרע ואחרי עשות כזה נאות לו באמת להעלות מדריגה אחר מדריגה היינו מבחי' דומם הוא המים וכדומה וצומח לחם וירק אשר תוציא האדמה מכל מאכל אשר יאכל ובחי' בלתי מדבר הוא בשר כל בהמה חיה ועוף שעל ידי אכול האדם והתקיימו בם יעלו לחשב כחלק ממנו והוא עם כח הדבור אשר בקרבו ובנענוע האותיות הקבועים בפיו להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה ומעשה המצות מעלה אותן האותיות ממדריגה למדריגה לשורשם ומקורם מחשבה הקדומה אבל הכסיל אשר לא ישים את לבו לזאת אין יתרונו מן הבהמה כלום ואדרבא הוא נעשה כחלק ממנה ובהמה המה להם עושים ככה ומעתה תבין אשר שנו חכמים במשנה איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר שאינו נותן שמחה בלבו ממה שמלא כריסו מעדנים ולא זר מתאות לבו כי אמור לשמחה זו מה היא עושה אמנם עיקר השמחה ששומח בחלק הטוב המלובש במאכל שלחנו מאותיות התורה להעלותם לשורשם ולברר וללבנם ממותרי הפסולת לדחותם לחוץ ומה לו להרבות באכילה וצדיק אוכל רק לשובע נפשו דייקא לשמוח בחלקו המגיע אליה ומעלה את חלק המגיע להחיות נפשו לגבוה וזהו איזה עשיר השמח בחלקו כנזכר וכן כל מי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו פירוש לעת האוכל סמוך לשולחנו אינו נותן אל הלב כ"א לחלק הטוב שבמזון המגיע לנפשו והשאר נשאר פסולת לחיצונים ומה לי להרבות באכילה יותר מחלקו וזהו הנותנת התעוררות לאדם לאכול בקדושה וטהרה ויספק במיעוט מאכליו כיון שכוף ידחה המותרות לחוץ בבה"כ ושניהם כאחד לדבר אחד נתכוונו ליתן עצות לנפשו איך ליזהר בעת האוכל ואל ירבה במותרות כ"א ישמח בחלקו דייקא כמבואר וגם הוא הדבר שבה"כ סמוך לשלחנו וכל עצמו בעת אכילה להוסיף אומץ לילך בכח אכילה לבית המדרש ולהוציא דיבור ולעסוק בתורה ולעסוק במצות הכל בכח האכילה ההיא וזהו וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' הוא הדבר אשר דברתי אם כל עצמו ומגמתו בפרטי מאכל שלחנו לדבר אלי דיבורים בכח האכילה זה השלחן אשר לפני ה' לשלול הזוללים בשר למו וחכמים לשתות שכר אין השלחן שלו רק היא צואה בלי מקום והנה זאת הכוונה הנאמרה באמת הוא על פי פשוטה לפחותי ערך כמונו אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה והריחו ביראת ה' נפשו יודעת מאוד כוונת אכילה ושתיה אין להם שיעור וערך מקום מוצאם סודות נפלאים ונוראים לאו כל מוחא סביל דא כי הכוונה האמורה למעלה עכ"פ בעת האוכל ושותה פעולתו מעט כ"א אח"כ בגשתו אל עבודת הקודש לעבוד עבודת בוראו בכח האכילה הזאת יתקן למפרע לא כן מי שזכה לבהירות השכל לכוון כוונת האכילה ע"פ האמת תועלתו גדולה ומעולה לעבוד עבודת הבורא בשעת אכילה גופה לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לדעת איך לעורר נפשו לדבק לרוממות אלהותו ית' באמצעות טעמי המאכלים אשר נודע ששינוי חלקי הטעמים שישנם בעולם הזה לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים ומדות הקדושים וכאשר בשורשם ככה נתפשטו בהנבראים לטובת עם קרובו ישראל להורות להם להשיג תענוגים רוחנים מתענוגות בני אדם הגשמים בשם אל לבו אם יש טעם וריח מתוק לחיך בדבר גשמי שאינו כ"א אחת מני אלף אלפי אלפים וגו' ממדריגה בחי' מדה עליונה שממנה נמשך ונתפשט ככה למטה ואעפ"כ נותן מרגוע לנפשו א"כ איך לא יעבוד את הבורא ב"ה ויתמלא אהבתו לעובדו עם בחינה כזה במדה זאת שנתן מרגוע להשיב נפש ששם בשורשה הוא עולם בפ"ע אור צח ומצוחצח א בתכלית הבהירות דרך משל אם נזדמן במאכל שלחנו דבר מתוק אזי ירגיש בעצמו שזהו הטעם נמשך מעולם אהבה מדות החסד המורה לו אהבת הבורא ומזה יקיש האדם וידמה מלתא למלתא וידמה בנפשו הרגשת טעמים בהירים בחי' התלבשות אלהות באמצעות טעמי גשמים מאכלים וכמו שיש כמה צירופים באותיות התורה הגם שבדרך כלל אינם כ"א כ"ב ובסוד צירופי אלפי ביתות נתהוים ונצטרפים צירופי תיבות עד אין שיעור וערך כמו דאיתא בספר יצירה מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר והאוזן לשמוע ולא עוד אפילו מצירופי תיבות הכתובים בתורה בצירוף קבע כחם יפה של הצדיקים אמיתים לעשות צירופים אחרים מחודשים וזה לך האות אשר בכל דור ודור נתוספים ספרים מיום נתינת התורה כל או"א מישראל כפי בחינתו ואחיזת נשמתו למעלה בשורש כמ"כ ממציא לעצמו לבחי' עובדתו צירופים מחודשים בתורה ולכן עיניך תראנה הגם שהתורה היא מבראשית עד לעיני כל ישראל כולה צירופי תיבות של דיבורים הניתנה בסיני הנראה סיפור מנין אמנם המשכיל מחזיר התורה למציאותה וקדמותה ועושה מהדיבור בחי' קול ומקול פשוט מחתך בחי' דיבורים מצירופים חדשים ועיין בדרוש שיר השירים מה שביארנו פ"ה לחייו כערוגות הבושם ע"ש סוף דבר הכל נשמע אשר זאת תורת האדם בכל מקום עוסקו אל ישים מגמתו לתועלת עצמו כ"א לתועלת השכינה ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ואפי' מאכילה ושתיה כנזכר להעלות משם איברי השכינה וזהו וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ומלת וידבר משמעו מלשון דבר א' לדור כלומר כשהוא דבר ומנהיג אלו אותיות שבפרטי תענוגים מטעמי האכילה שהם מורים על שינוי הצירופים כמו בתורה כמ"כ ג"כ בהתלבשות המדריגות יש גם כן צירופים שונים ובהיות כן זה השלחן אשר לפני ה' גורם בחי' יחוד ממאכל שלחנו כמו משאר מצותיו כנודע למביני מדע וזהו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה כלומר אפי' ממושב מדריגה הנמוכה גם משם תביאו לחם מורה אותיות התורה הנקרא לחם ולגרום לה לשכינה דיבורים להתפאר וזהו תנופה תנו פ"ה כנזכר. כלל הדברים היוצאים לנו מכל הנ"ל אשר אנו בני ישראל החיוב מוטל עלינו לטהר את נפשינו מלא קומתינו מראש ועד עקב באמצעות ספירת עומר בשבעה שבועות מפסח עד עצרת טרם בא יבא יום הקדוש יום מתן תורתינו לקבל בחי' תורה מחדש ולזה צריך זיכוך גדול בפרטי החושים הכל לה' ומאוד מאוד צריך לתקן בחי' שטרות המורים מותרי מוחין כנזכר לנו למעלה ולזה בא הרמז עמר נוטריקון עצמו משערות ראשי והכוונה כי דוד המע"ה רמז בנעים זמירותיו כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונותי ולא יכולתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני וטרם נבוא לביאור אקדים מה שנשאלתי נוסח ברכת החדש מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ וגומר ומלת בקרוב לכאורה אינו מובן והענין דאיתא בכתבים בכוונת הספירה אשר בליל פסח דלגו הויו"ת מכללות חג"ת נה"י דאו"א ונכנסו בז"א שלא כסדרן אך לא הי' זה הדילוג דבר של קיימא ולמוצאי יו"ט ראשון יוצאין מוחי ז"א ולא נשאר זולת הארה בעלמא ע"כ חלה המצוה עלינו קצירת העומר ולספור נו"ן בכדי לחדש מוחין הללו בז"א עד שיגיע לרום המעלות בחג שבועות ותהיה כניסת המוחין בהדרגה קיימת וע"פ הדברים האלה שדברנו עד הנה בנקל יוכל המשכיל להבין ענין זה אשר כל עצמה של ספירת עומר לתקן תחלה את עצמו שבעה מדותיו ואשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' לנהוג מדותיהם ע"פ סדר והדרגה בהנהגה ישרה אזי ילך בטח ושאנן ולא יאונה לצדיק כל און משא"כ אם אינו מתנהג א"ע בעבודת בוראו כסדר המדריגות המוטל עליו לתקנם כ"א במרום שם קנו להוציא עתק מפיו מה שלא שמע ולא ידע ומעולם לא עבד את הבורא ב"ה גם עומק השגתו ותורתו שבודה מלבו זהו סיבת בטולו מתורה ועבודה וגם תועלתו מעט לתקן במקום עליון עם כוונותיו אשר מכוון בהם ע"פ מה שלבו ראה הרבה חכמה ודעת ולב אין להשכיל לדעת תחלה לתקן בבחי' עצמו כמבואר למעלה בענין ואחר כך יתקן מדריגות עליונים כי זה כלל גדול בתורה לכוון לבו לפיו ולשונו מה שמוציא מפיו יאמן כי ידבר לתקן תחלה בקומת עצמו וממילא יתוקן ג"כ בקומה עליונה לערך אחיזתו שמה ולא לשום במרום קנו לכוון בכוונת אשר הוא רחוק מהם אלף שנים אולי יחיה לא ידבק שם מאומה לערך מעשיו וכבר זכרנו למעלה עיקר כוונת של ספירת עומר להמשיך הדעת בהמדות באופן שדברנו שם וכל הוראת חיי אדם תולה בימים האלו וכאשר זכרנו וחוטא א' יאבד טובה הרבה באם מחסר ח"ו מספר יום אחד מנ' ימי הספירה והיינו שלא תיקן מדה א' מהנה מזי"ה אפי' מהכלולים זב"ז יאבד טובה הרבה ולא יהיה בין המנוים מה דאיתא בזוהר בבוא חג השבועות דמלכא עלאה ומטרנותא וחברייא מדוריהן כחדא והוא בכסלותו שם מדוריה בחוץ וחלק אין לו עם חברייא אשר כל חד וחד פועל צדק אקרי והיינו פועל צדק לתקן בנין קומת השכינה הנקרא צדק כמבואר לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ וראה מה החטא גורם למיעוט תיקונו בקומת עצמו כראוי וגם חסר עיקר התיקון בקומה עלאה תורה שבעל פה לחברה לתורה שבכתב באין ספק בודאי איננו ממשיך על עצמו חירות ג"כ כי נודע מאמרם ז"ל ע"פ והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחית ונתעוררו אל תקרי חרות אלא חירות מן שעבוד מלכיות חירות ממלאך המות ולהבין הענין דאיתא והנה טוב מאוד טוב דא יצר טוב מאוד זה מלאך המות כי הוא עומד לקרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים ע"ד ופרעה הקריב אמנם כ"ז לא נאמר כ"א מפחותי ערך הנבערים מדעת קונם לעורר לבם בקרבם לעבודת אל כ"א באמצעות מעיקים וכדומה הבא מצד היצה"ר לאפוקי מי שחלק לו אלהים בבינה איננו צריך לכ"ז ומעורר לבו לדביקות הבורא יומם ולילה ובכל שעה ורגע ממאור התורה רושם אלהות היא המודעת לו כל חסרוניו ומה שצריך להשלמת נפשו ועיין מה שביארנו כמה פעמים שאמר דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שלא להביט נפלאות אל באמצעות מעיקים משעבוד מלכיות וכדומה כ"א ממאור התורה יראני נפלאות ומעתה תבין דברי רז"ל אל תקרי חרות אלא חירות משעבוד מלכיות ירצה על ידי עומק השגת אור התורה שניתנה חרותה על הלוחות יכול המשכיל ליקח לעצמו חלק טוב ממאור שבה שרואה ומבין בנפלאות שהוא כל יכול ותועלתו גדולה שאינו צריך לראות נפלאות בפועל כ"א בלי שום אמצעות יכול לקרב א"ע אל עבודת הבורא ב"ה ע"י אור התורה ונודע כל מקום שאמרו אל תקרי כגון אל תקרי בניך אלא בוניך וכדומה אל תקרי הבא בדבריהם פשט הדברים שאי אתה יכול לקרות בניך אלא אם כן בוניך וכן כאן אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות וצריך להבין טעמים של הדברים למה אין אנו יכולין לקרות בניך אלא א"כ בוניך הכוונה כי אנו בני ישראל נקרא בנים למקום אמנם לא כל אחד נקרא בן להקב"ה כ"א מי שכל עוסקו בעוה"ז בבנין קומת השכינה וזה לך האות שאמר הקב"ה לדוד המע"ה בני אתה ומצינו באמת כתיב אצלו ויעש דוד שם כנזכר לנו למעלה שעסק בבנין השכינה הנקרא שם וכן תלמידי חכמים נקרא בנאים ע"ש שעוסקים בבנין עולם ולהם ראוי לכנותם בשם בנים למקום ולא לזולתם והלואי לערך פעולתם יזכו לשמוע בקול עבדים למקום. וזהו הכוונה אל. תקרי בניך כלומר בלתי אפשרי לכנות עם ישראל בשם בנים כ"ק בהקדם להם מעשה המצות ולמוד תורה ותפלה לשו רוחם ונפשם עבור תיקון בנין קומת השכינה וזה אלא בוניך שבונין קומתה יאות להם באמת להקר בשם בניך ושפיר אמרו אל תקרי בניך שבלתי אפשר כ"א בהקדים להם תחלה לכנותם בשם בוניך כמבואר וכן הענין כאן אל תקרי חרות אלא חירות על הקדמה שהקדמנו שכל א' מישראל לערך הזדככות גופו ותיקון ז' מדותיו בספירות עומר כמ"כ זוכה לקבל בחי' תורתו בחג הקדוש ואם נעדר ממנו גורם רעה לעצמו ח"ו ואינו מקבל התורה בבהירותה כ"ב לערכו על ידי אמצעים בבחי' התלבשות ומזה נמשך ל' מעיקים משעבוד מלכיות וזהו אל תקרי חרות כלומר בלתי אפשרי למעלה מובחרת לקבל בחי' תורת בהגיע יום הקדוש חרותה על הלוחות בבהירות כ"א בהקדם לו תחלה חירות ממלאך המות הו' היצה"ר הצפון בלבו להחטיאו ואם הוא משועבד תחת ידו ממילא אינו יכול לקבל מאור התורה לאפוקי כשרואה תחלה בימי הספירה לטהר ולקדש א"ע ממום לבלתי ישתעבד בו היצה"ר הוא המלאך המות ולהיות חירות ממנו זה הגורם שיכול לקרות חרות על הלוחות כלל דבר הגם שיצא בלילה ראשונה ממיצר ים החכמי וכבר יש לו התפשטות הדעת בבורא עולם עכ"ז אינו שלם עם מלא קומתו כ"א בהכניס הדעת לפרטי המדות להנהגותם כסדר המדריגות וחושבנא לא יתאבד מניה וזה הגורם לו אח"כ לזכות לחבר תורה שבע"פ עם תורה שבכתב וזהו סיבות גאולתו ממות ומשעבוד מלכיות וקול השופר הולך ונוקב עד גאולה אחרונה חירות האמיתי וזהו שאנו אומרים:

מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות היינו גאולת מצרים לא היתה בשלימות כנזכר בשם האר"י זללה"ה כי מוחין דהויות נכנסו בז"א שלא כסדרן ולכן לא היה גאולה של קיימא וחזרו ונסתלקו אמנם גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה להיות גאולה אחרונה תהיה כסדר המדריגות ימין מקרב שעיקר הגאולה תולה בימין וכדברי הזוהר חדש תרין משיחין אינון גואל קרוב וגואל רחוק גואל קרוב מסטרא דימינא ולזה אנו שואלים לפניו ית' מי שגאל אותם מעבדות לחירות אמנם לא היה של קיימא הוא יגאל אותנו בקרוב מורה על גאולה העיקרית גאולה אחרונה מסטרא דימינא כדברי זהר חדש תרין משיחין אינון גואל קרוב וגו' וכבר רמזנו בדרוש פסח ענין מאמרם גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפל לה משמעו לשון התחברות ע"ש כוונתו אשר מאז פתח הגאולה של מצרים עדיין לא היה אפילו יום אחד שיפריד בין שני הגאולות האלו פתח הגאולה עם גאולה אחרונה המה מחוברים יחד וכמו שהוא בבחי' עולם ובחי' הזמן כן הוא באדם פרטי מישראל אסור לו להפריד בין שתי אלה כי בכל אדם מישראל יש לו בחי' יציאת מצרים שלו ובחי' נתינת התורה כמבואר לנו כמה פעמים וכאשר מאז בא הצווי לספור ספירות עומר לחבר גאולת מצרים לבחי' הגאולה של נתינת התורה שאז פסקה זוהמתן ואין לך גדולה מגאולה כזאת שנפסק מהם היצה"ר הוא מלאך המות ומגאולה זה אפשר לו לבוא ולזכות לגאולה אחרונה שיבלע המות לנצח אמנם אסור להפריד אפי' יום אחד מימי הספירה כי בהחסיר ח"ו אזי נדת טומאתו עליו וטמא טמא יקרא ומחוץ למחנה מושבו ואסור לקרב אל המעמד קדוש נתינת התורה ונמצא אינו זוכה לגאולה משעבוד מלכיות ומגאולת היצה"ר ופשיטא שלא יזכה לגאולה אחרונה העיקרית כיון שחסר שנה אחד שלא זכה לנתינת התורה ויש כמה שנים ותמיה לי במאוד איך לא יחרדו ויפחדו ממורא הנ"ל בני ישראל ועינינו הרואות רוב דעלמא בוש לא יבושו והכלם לא ידעו אפילו בימים האדירים האלה בין פסח לעצרת ומורא לא יעלה על ראשם לומר מה יעשה בהגיע חג שבועות לקבלת התורה כיון שלא זככו א"ע כראוי וכד מטו להאי יומא חושבנא אתאבד מהם ואפילו מני וגמרו מנין הספירה כבר הקדמנו שלא באמירה תליא מלתא כ"א בעובדא כי מה הועילו בתקנתם שספרו לומר היום כך וכך ומדה הידוע השולט אז והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כ"א תיכף שהולך בחוץ ידבר כל מה שלבו חפץ היפך מדה מזי"ה השולט אז א"כ לא הועיל כלום בספירת המומר כיון שעדיין לא זר מתאוותיו הגשומיות ומותרות המכונים בשם שערות המורים על בחינת דינים כנודע מסוד תלמידי ר' עקיבא שמתו עיין בכתבים וכן מי שלא השליך מבחינתו בחי' המותרות להיות נקי וזך בהם זה הגורמת להשליט עליו ח"ו דינים והכל תולה בבחי' הספירה להמתיקם. ומעתה נחזור לענין שרמז נעים זמירות ישראל כי אפפו עלי רעות ומה הגורם ככה עד אין מספר להיות שלא סופר כראוי נ' ימים כמאמרינו לעיל וספרתם לכם לעצמיכם ללבן ולברר א"ע בבהירות וספירות וכיון שחסר ממנו המנין לתקן ולספר א"ע באמצעות הספירה אזי הוא עדיין מלא משערות המורים מותרי מוחין וכיון שכן חסר ממנו עיקר מה שמעותד לקבלת התורה בחג שבועות תורה הקדושה שניתנה בז' קולות על דעת חז"ל ולהיות שלא נקי בז' מדותיו ממגע נכרי ממילא עובר בז' קולות ובלתי אפשרי לקבל אור התורה ולכן מוכרח הקדוש ב"ה להביא עליו איזה בחי' מעיקים בכדי לקרבו אל התורה ועבודה כנזכר מי שזוכה וטהור ממום לקבל בחי' התורה בבהירות וממאור שבה רואה נפלאות ולא מאמצעות מעיקים ומעתה תבין הרמז השיגוני עונותי ולא יכולתי לראות כלומר העונות גורמים ככה שבלתי אפשרי לראות במאור התורה להיות חירות משעבוד מלכיות וחירות ממלאך המות כנזכר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ולא להביט נפלאות בפועל וכל זאת גורם אשר לתבונתו אין מספר וחושבנא אתאבד מניה ממספר הספירה ומלא במותרות התענוגים המורים בחי' שערות בחי' דינים הנותנים כח לחיצונים להרע עמדי ולזה רמז הכתוב "עצמו "משערות "ראשי הכוונה להורות מאין נמשך להם עצומתם וחזקם הכל על שלא ידעתי להזהר לקדש א"ע במותרות. המכונים לשערות ומאלו השערות נמשך עצומתם ולכן מצוה לממני יומא ומצוה לממני שבועי בכדי שע"י זה יזכך א"ע לקשוט פרטי מדותיו לנקותם מזוהמת היצה"ר לספר ספירות עמר ונוטריקון "עצמו "משערות "ראשי לתקן באמצעות העומר מותרות שלו ולזכך א"ע בתכלית הזיכוך ואז טוב לו בזה ובבא. סליק ספירת עומר בעזרת עלי גומר ונזכה לעלות לציון ברנה בגזירת אמר שומר אתא בקר א"ס נ"ו:

רמזי אמור

בפסוק ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. להבין נראה בהקדם מה שיסד הפייטן בזמירת שבת לערוך בשלחן לחם חמודות לעשות היום שלש סעודות. והכוונה כי נודע כל עצמינו וכוונתינו עתה ביום השבת בפרטי מעשינו לעורר מדות עליונים ע"י תיקוני שלש סעודות וכנראה מכוונת האר"י זללה"ה ולזה כיוון הפייטן לערוך בשלחן שלנו שלחן הגשמי לחם חמודות המורים אורות עליונים אשר לחם הגשמי הוא רק סימן וציון ללחם חמודות העליונים במקומם המה אורות בהירים ונפלאים וכמו שמצינו בזוהר שדרש לחם הפנים כלומר שנמשך מפנים הבהירים העליונים הן המה בחינת זי"ה הנקרא אנפי מלכין דבהון אתחזי ונתגלה לתחתונים לתופסו ולקרותו בשם משמותיו הקדושים וכינוי וז"ל הזוהר ועל דא אקרי לחם הפנים דהא מזונא וספיקא מאינון פנים דלעילא קאתיין לחם הפנים מיכלא דאינון פנים וכו' בגין דשלחן דא מקבלא מזונא וספוקא מאינון פנים דלעילא וכו' חום הוה מתקרב וחום הוה מתעדי מתמן דכתיב חם ביום הלקחו ולהיות שעתה בעונותינו שנחרב הבית ובטל לחם הפנים וסדר המערכה שלחנו של אדם עומד במקום המזבח ומי שחננו אלהים בבינה והשכל לדעת איך לעבוד את הבורא ב"ה אפילו לעת האוכל בפרטי מאכל שלחנו להשיג משם רמיזא דחכמתא הגנוזה ובפרט מי שעמד בסוד ה' סודות כוונות האכילה ישכיל נפלאות ה' וכחו יפה להעלות משם אברי השכינה מבחי' הטעמים שנתפשטו להחיות מדריגות התחתונים וזה עיקר עבודת אדם בעוה"ז לגרום יחודים בעולמות עליונים בהעלאות נ"ק למחשבה הקדומה והנה מצינו כתוב בדניאל שאמר לחם חמודות לא אכלתי וסוך לא סכתי ובודאי אין דרכו של צדיק להתרעם על העדר אכילת לחם חמודות אמנם הכוונה לרוב צדקות הצדיק התרעם על בחי' העדר היחוד שנעדר ממנו אז מחמת רב שעבוד גלות בבל לא יכול לעשות ולגרום בחי' היחוד בלחם חמודות העליונים היינו אורות עליונים כדברי הזוהר לחם הפנים מאינון פנים דלעילא ולזה אמר לחם חמודות הידוע לא אכלתי כי לשון זווג מתיחם בלשון אכילה נעדר ממני שלא יכולתי לגרום בחי' יחוד לזווגם כאשר מאז וכן סך לא סכתי ג"כ לכוונה הנזכר ואפשר לכוון ג"כ בדברי הפייטן לערוך בשלחן התחתון שאנו מסדרין י"ב לחמים יתכן לנו לעורר באמצעותם לחם חמודות העליונים אל מה מרמזים בשורשם וגמר אומר במה אתה יכול לעוררם ולגרום בחי' זווגם אומר לעשות היום שלש סעודות ופרטי כוונתם ידוע מהזוהר והאר"י זללה"ה ואם יש בו מדעת קונו יתכן לו באמת לגרום בחינתם בשלחנו העומד במקום המזבח ולערוך לחם הפנים ביום השבת ביום השבת אפילו בחרבן הבית ע"י שלש סעודות יחודים וזווגים עליונים באורות הבהירים המרומז בלחם חמודות כמבואר. ומעתה תחזה מול דברינו בא הרמז בתורה ביום השבת ביום השבת כפול בלשונו קאי אעבר ועתיד בין לפני הבית ובין אחרי הבית נאות לו לכל איש הישראלי לערוך בשלחן בחי' לחם הפנים באמצעות שלש סעודות וזהו ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד ולכאורה אך למחסור תיבת תמיד אמנם להורות בא שמערכות הלחמים ישנם תמיד בעבר ועתיד מאת בני ישראל ברית עולם כי כן מוכח הכלל בידינו שכל פרטי מעשה המצות הכתובים בתורה ישנם בעבר ועתיד והוה ודוק. אזמר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין נראה לרמוז ע"ד מאמרם ז"ל שאמרו למה נקראה פסוקי דזמרא שמזמרים הקליפות ויש להתבונן מהות ענין זימור הקליפות ומי ראה ויגיד שעיניו ראו ולא זר קליפות מושלכים בבית הכנסת בעת אמירות הזמירות והמובן בדבריהם שנקרא זמירות ע"ש שמזמרים הקליפות על דרך משל באומרו גדול ה' ומהולל מאוד או באומרו מלכותך מלכות כל עולמים ויאמין כי ידבר כיון שכן שהוא יתברך גדול ומהולל מאוד אם כן ראוי להללו ולפארו ואיה איפוא מהללו שהיה ראוי שיקבל הקב"ה ממני ובפרט ידע אנוש בנפשו מה שפגם טרם החלו להתפלל וממילא בושה וכלימה יכסה פניו ומתחיל לתהות על הראשונות כי איך אוכל להרים ראשי לומר מלכותך מלכות כל עולמים ומלכותו בכל משלה ולית אתר פנוי מניה והוא ית' גדול ומהולל מאוד גדלות שאין לה שיעור וערך ומביט ומשגיח במצפוניו וגילויו ובוחן לבות וכליות ולזה כל פרטי עוונותיו באים נגד פניו ותוהה עליהם בלב נשבר וחורט בחרטה גמורה וחלוטה אשר לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב לעולם לעשות מעשהו זר נכרי' עבודתו כאשר מאז קודם התפלה ובזה כחו יפה להחליש כח הקליפות ומזמר אותם באמצעות זמירותיו וזהו הרמז אזמר בשבחין דהיינו עם השבחין כחי יפה לזמר הקליפות כאמור שלא יעלה על הלב לעולם. למיעל גו פתחין יתפרש ע"ד דאיתא בזוהר ע"ס פתחי לי אחותי רעיתי ודרש שקאי על הקב"ה שאומר לשכינה פתחי לעייל ביך אנת אחותי רעיתי ולהבין אשר כבר קדם לנו הדבור מזה הענין איך שהשכינה הוא דמות דכל דמיונות אתחזין בה והכוונה כשהקב"ה רוצה להיטיב לנבראיו ולהראות עוצם יכולתו והתפשטות אלהותו בזה העולם בלתי אפשרי לתופסו מעוצם בהירות אורו כי אם באמצעות בחינת התלבשות השכינה ופעולות מדריגתה ולזה בא הרמז שאמר דוד המע"ה בנעים זמירותיו הצילני מאויבי ה' אליך כסיתי והכוונה נודע בחי' דוד הוא מדת המלכות אשר דרך בה עוברים כל השפעות משפע ברכה עליונה בזה העולם הגשמי והיא המכסת את דקות הבהירות באמצעות התלבשותה בכדי שיכול רעיון לבות בני אדם לתפוס וליהנות מהארת ההשפעה ולהיפך כשרוצה הקב"ה להראות דינא דמלכותא ליסר את הרשעים וכדומה מסבותיו יתברך המראה מדות גבורתו יתברך כאשר גזרה חכמתו לטעם הכמוס בעצמותו הענין ג"כ צריך להעביר בחי' הדין דרך התלבשות השכינה ומי שיש בו מדעת ועיני שכל לו לדעת ולהשכיל השגה אמיתיות מה זה ועל מה זה עשה ה' ככה אשר מדרכו הטוב להיטיב ותולה החסרון בעצמו שאינו כלי מוכשר ומוכן לקבל רוב השפעות וכיון שמודה ועוזב ירוחם והרע חלף ועבר מהעולם ונופל למטה לנוקבא דת ובתנאי שכל עצמו ומגמתו בהשפוך שיחו להתחנן על נפשו להצילו ממעק ומיצר לא ירגיש מצרות עצמו כלום כ"א ישים את רוחו ונפשו מאיזה מדה נמשך לו כזה משם ראיה מסתמא פגם דוגמתה וצריך לתקן במקום עליון כי לא לו לבדו נגע פגם חטאו כ"א שזה הדין הנוגע אליו צריך לעבור תחלה באמצעות התלבשות השכינה ולזה כאב לבו ודאג בקרבי מאוד מה החטא גורם בשכינה להתפלל עבורה להמתיק הדין ממנה ותהי זאת סיבת הצלתו גם כן ולזה רמז דוד המע"ה ברוח קדשו הצילני ה' מאויבי אמנם הרואה יראה שהתפלל עבור צורך עצמו להנצל מאויביו ובאמת אין דרכו של צדיק אמיתי לשים מגמתו בתפלתו לצורך עצמו כי אם הכל עבור השכינה לזה גמר אומר לפרש שיחתו וכוונתו אליך כסיתי כלומר זה הדין המגיע אלי באמצעות מעיקים צריך לעבור תחלה בהתלבשות השכינה לכסות הדין וזהו אליך כסיתי רומז לבחינתו מדת המלכות במקומה המכסת הדין להקל מעליה להמתיק הדין בשורשו גם רמז אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים כבר קדם לנו כנפים מורים בחינת התלבשות היינו כל בחינת התגלות מאורות עליונים בהשפיע ברכות טוב בעולם או להיפך הכל צריך להיות באמצעות התלבשות כחכר וכל זה נקרא כנפים ובהיות אישים משכילים מביני מדע מתבוננים במעוז שכלם להשיג פנימיות ההתלבשות הן לטוב או להופכו לא שמים לבם על בחינת ההטבה עצמה או בחי' המאורע אשר לא טוב כל עצמם להשיג משם השפעות אורות עליונים או להתפלל עבור תיקון חסרון עליון אזר כחם בפיהם להגביה את בחינת התלבשות למעלה להמתיק בשורשם ובמחשבתם הטהור מחברים א"ע אל איברי השכינה השוכנת בבחינת הכנפיים ולזה רמז דוד המע"ה אשא כנפי שחר כלומר להורות האמור אני בהביני כל זאת באמצעות המאורע רע או טוב ידעתי נאמנה שהמה רק בחי' כנפים להשיב מחמתם עולמות עליונים אזי כחו יפה ואשא ואגביה הכנפים למעלה לשורשם וקדמותם ותועלת הנמשך מזה עוד אשכנה באחרית ים כינוי לשכינה הנקרא אחרית ים סופא דכל דרגין או מטעם אחר נקרא אחרית נוטריקון "אחותי "רעיתי "יונתי "תמתי אני שוכן בפנימיות מחשבתי בתוכם בלי שום מונע ולכן מכנים לקרות השכינה כנסת ישראל מב' טעמים או להיותה כנסיות ישראל דלעילא לכנוס בתוכה כל השפעות עליונים להשפיע לתחתונים או הטעם שאנחנו בני ישראל כללות תואר דיוקנותינו ותכונת איברינו לא נתראה למעלה כ"א באמצעות דמות השכינה להיותה כללות נשמות ישראל מקובצים בקומתה וכשהוא יתברך מסתכל על השכינה אנו כללות ישראל נתחזיין בה ועיין בדרוש ראש השנה שם הרחבנו ביאור וגם זכרנו למעלה בשם סבא דמשפטים מה שפירש צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה וגו' והקשה מהראוי לכתוב ובעטרה ותוכן הדברים כי לא יתכן לראות ולהתבונן במלך שהשלום שלו כי אם באמצעות השכינה הנקרא עטרה ומעתה תשכיל להבין דברי הזוהר לי אחותי רעיתי פתחי לעייל ביך אנת אחותי רעיתי מוסב לשכינה וכמבואר והנה פתח השכינה שאדם עייל להשגת אלהותו יתברך יש בחי' פתחים הרבה שונים זה מזה כי כל אחד ואחד מישראל לערך אחיזת נשמתו באחת מאיברי השכינה זהו בחי' פתחו לעייל להשגת אלהות ולא יותר אפי' כמלא נימא כלל הדברים כל אחד ואחד לערך אחיזת נשמתו זהו דרך פתחו וכשמעמיק להביט בהשגה נתוסף לו עוד בחינת פתח לערך בחינתו וזהו למיעל גו פתחין לשון רבים הם כמבואר כל אחד ואחד לפי שיעורו דאינון קדישין כלומר ואל ירע בעיני המשכיל שנותן בחינת. רבוי הפתחים עד מדרגה התחתונה המקולקלת שבמדריגה גם משם יכול המשכיל להמציא לעצמו בחינת פתח לעייל להשגת אלהות כנזכר כי באמת כולם קדושים ובתוכם ה' ובהאיך דעייל גורם תוספות תענוג אליו יתברך הן מעט או הרבה ובלבד וגו' ומכל בחינות שאדם עייל לעבודת הבורא באמצעות השגת התלבשות השכינה זהו רצונו יתברך ותענוגו שמקבל מעם קרובו ישראל כי לכוונה זו צמצם הקב"ה אורות הבהירים באמצעות התלבשות זי"ה בכדי לקבל ריבוי חלקי תענוגים על ידי התחלקות המדריגות אשר שם במקומם המה אחדין דלא מתפרשין כמוסיף בעצמותו ית' ובהשתלשלות באים לבחינת ריבוי חלקי תענוגות בני אדם והיינו ימין ושמאל ובזה תולה להיות הבחירה חפשית ביד האדם ושכר ועונש וגם הימין ושמאל תולה עיקר עבודת אדם לעשות קישוטין ולבושין לשכינה בהעלאות נ"ק ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות תחתונים וראה והבן בהעדר התחלקות ימין ושמאל בלתי אפשרי להיות השתנות ריבוי חלקי דקשוטין ולבושין ומעתה בין תבין אשר לפניך ימינא ושמאלא להורות האמור בדברינו לכן יש בחינת ימין ושמאל בעולם והכל בעבור שכלה הכלולה בינייהו וזהו כנותן טעם לשבח למה יש ימין ושמאל כי בינייהו כלה היא השכינה ועוד נותן טעם בעיקר על בחינת ימין ושמאל ובקישוטין אזלא ומאנין לבושין והארץ נתן לבני אדם אשר כסותה לא יגרע כי אם בכל פרטי מעשיהם לעשות לה קישוטין ולבושין והכל תולה בימין ושמאל ואומר בלשון רבים קישוטין ולבושין לרמוז הנ"ל בחינת התחלקות ריבוי התענוגים שמקבל הבורא ברוך הוא מעם קרובו ישראל המקשטין אותה כ"י כפי בחינת התחלקות נשמתם בשורשם כידוע למשכיל בתרתין ובתלתין ובתלתא שבשין ר"ל הל"ב נתיבות החכמה מגודל בהירותם אין מחשבה תפיסא בהם ואין שכל אנושי ורעיון לבות יכול להשיג כי אם באמצעות התלבשות זי"ה שהם בדרך כלל שלשה קוים חג"ת ומהבנין ולמטה יכול רעיון לבם לתפוס מחשבות קודש הניכרת מתוך מעשיו וכאשר קדם לנו הביאור פ"ה המכסה אני מאברהם נודע מדתו חסד התחלת עולם הבנין ומשם ולמטה אי אפשר לכסות כי משיגים מצד פעולותיו וזהו בתרתין ובתלתין המה ל"ב נתיבות חכמה עיקר השגתם באמצעות תלתא שבשין המורים שלשה קוים קוי הבנין ודו"ק:

שביתין ושביקין מסאבין דרחיקין וגומר והענין כי דוד המלך ע"ה אמר ויהי נועם וגו' אומר לה' מחסי ר"ת אל"ם ובסוף אמר כי" מלאכיו" יצוה" לך" ופירש בכוונת האר"י זללה"ה ס"ת יוה"ך וכן לשמרך" בכל" דרכיך" ס"ת כל"ך מלאכי שמירה ואומר אני בפחד ומורא להבין הענין כי הנה נתבאר לנו במקום אחר ענין ר"ת וס"ת והכוונה כלליות הארה ותענוגים של כללות אותיות צירוף התיבה המה מקובצים תחלה באות ראשונה ולכן אות ב' דבראשית רברבא ואות ש' דשיר השירים עיין לקמן אורך הענין ותבין כאן ולגודל ההארה המקובץ באותיות ראשונות של צירופי התיבות יוכל לעשות מהם צירופים בפני עצמם כאשר עינינו הרואות כמה שמות קדושים מצטרפים מר"ת וס"ת הוא בחינת כלות התענוג היפך בחינת ר"ת וגם מקובץ כלליות הארה מאותיות הקדימות אכן להיות סוף כלות התענוג צריך שימור רב לבלתי יפול הנופל ממדריגתו הקדומה שאין לך גדולה מתחילתו אז היא במדרגה מעולה ומובחרת ואתה תחזה פתיחת דברו יאיר "אומר "לה' מחסי ר"ת אל"ם כי כן הוא אמונתו של אדם לעשות עצמו אלם בתחלת התעוררותו טרם כלות בחינת תענוגו איננו צריך לשימור רב ולגודל התעוררותו והתלהבתו בחזקה לרוממות אלהותו יתברך לא די לו להוציא דיבור לפני אלהים כי כל מה שמרבה בשבח נדמה בעיניו כאלו הוא מקצר בשבחים לגודל רוממותו ית' ועיין למעלה מה שביארנו שאנו אומרים בכל יום הבוחר בשירי זמרה שהוא ית' בוחר במה שמשייר מהזמרה ואין די לו דיבורים להוציא שבחים פן יגרע כמשל הנזכר בגמרא ע"ש את זה בוחר הקב"ה ואהוב לפניו יותר מזמרה עצמה כי שם מדמה בנפשו כאלו שבח לפניו ית' ולזה רומז' "אומר "לה' "מחסי כלומר בשם בטחונו עליו יתברך ואמונה תקוע בקרבו שאין לו על מי להשען כ"א על בורא עולם והוא מוטל עליו עם רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לגודל התעוררותו ואמונתו משים עצמו אלם ואין די לו דיבורים ולכן בא הר"ת אלם כנזכר לא כן בגמר הזמור ששם בחי' שאדם בא אז למדריגה פחותה קצת דהיינו כלות התענוג כמו בצירוף תיבה אות ראשונה כללות התענוג וסוף האות כלות התענוג כמוהו בבחי' שיר או זימור תחלתו וסופו ממש שוה לתחלת וסוף צירוף תיבה אחת ולכן כשבא לגמור השיר אומר כי מלאכיו" יצוה" לך" ר"ת מלאכי שמירה בהתחננו על נפשו להצילו מפח ודו"ק כי עמוק וקצרתי במקום שראוי להאריך ואפ"ל במורא ופחד שלזה כיון האר"י זללה"ה לסיים סוף הזימור שביתין ושביקין וגו' לרמז הנ"ל בכלליות צירופי תיבות יש חילוק בין ר"ת לס"ת כמ"כ באדם עצמו ג"כ יש הפרש בהתחילו לומר שיר ושבח לא כן בסיום השיר שוה לס"ת שהיא כלות התענוג וצריך למלאכי שמירה כמו שמצינו בדוד המע"ה כיון שנפל מבחי' מדריגתו העליונה ולכן בסוף הזמר אמר שביתין ושביקין מסאבין דרחיקין כמבואר והאל ברחמיו יראנו נפלאות מתורתו א"ס נ"ו: