ריב"ח אמר מד"ת נתחייבו הדא הוא דכתיב והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך כו' אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב ואמר ר' אליעזר מאליהן קבלו המעשרות מ"ט בכל זאת אנו כורתים אמנה וכותבים כו' מה מקיים ר"א מאבותיך פתר לה לעתיד לבא כו'
והנה מדברי הר"ש ועיין בשנות אלי' נראה דהא דאמרינן מאליהן קבלו המעשרו' וכן בכמה מקומות בירושלמי כמו שהביא כולם הר"ש עיין שם היינו דווקא לאחר שחרב הבית אבל בזמן הבית לכ"ע דאורייתא אלא דנ"מ דלר"י דקדושה במצות הקב"ה קיימת אפי' בזמן הזה אעפ"י שחרב הבית אבל לר"א דאמר מאליהן קבלו המעשרות בטלה עכשיו קדושת הארץ דסתמן לא הי' בלבן אלא בזמן שביהמ"ק קיים כן פיר' הר"ש א"כ משמע דבזמן ביהמ"ק הוי לכ"ע מדאורייתא:
ולכאורה הוא תמו' מהא דאית' בירושלמי (פ"ד דקדושין) אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים הא בקדשי הגבול יאכלו אמר ר' יוסי גדולה היא החזקה מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין אף כאן אוכלין וניחא תמן דכתיב הציבי לך ציונים הכא מה אית לך כמ"ד מאליהן קבלו המעשרות וא"כ משמע דאפי' בימי עזרא אמרינן דתרומה לא הוי רק מדרבנן וא"כ מוכח דלא כהר"ש אלא דכיון דמאליהן קבלו המעשרות הוי דרבנן אפי' בימי עזרא גופא אך איפשר לומר דהא דקאמר בירושלמי דמאליהן קבלו המעשרות וע"כ הוי דרבנן אפי' בימי עזרא גופא היינו אף דמאליהן קיבלו הוי כמו דאורייתא בזמן ביהמ"ק היינו לענין שארי דברים כגון לענין דברים התלויים בקרקע כגון חלה וערלה וכלאי הכרם אבל לענין תרומה הוי בלא"ה דרבנן כמו דאמרינן בכתובות (דף כ"ד) דאמר ר"ה ברי' דר"י אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפי' למ"ד דתרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי ז' שכיבשו וז' שחילקו נתחייבו בתרומה ואמינא להו אנא אדרבה אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא חלה דרבנן דתני' בבואכם אל הארץ כו'. והנה הירושלמי ס"ל כרבנן דבי רב דאפי' למ"ד דתרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דחלה) ר' יהושעי' שאל לכהנא מניין שהם חייבין בחלה ופטורים מן המעשרות כו' חזר ואמר מארבע עשר מה ארבע עשר חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות אף אלו חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות אלמ' די"ד שכיבשו ושחילקו נתחייבו בחל' ולא נתחייבו במעשרו' וכן אמרינן בירושלמי (פ"ק דערלה) נטעו אעפ"י שלא כיבשו חייב וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה לאחר ארבעה עשר שנה נאמרו ושבע שכיבשו ושבע שחילקו ר' הילא בשם ר' לעזר מודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה ותני כן בבואכם לפי ששינה משמעו שינו חכמים חיובו פי' דבחלה נתחייב מיד מדכתיב בבואכם וגם בערלה מדכתיב ונטעתםלמעט הנטוע ביד העו"ג אלמא דמיד נתחייבו בחלה. וכן אמרינן בירושלמי (רפ"ב דחלה) כך משיב ר"ע את ר"א אין את מודה לו בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסלתות שהן חייבים בחלה ולא גידולי פטור הן כו' אלמא דבחלה נתחייבו מיד משא"כ בתרומ' מחמת שאין החיוב רק דווקא בביא' כולכ'. וע"ז אומר (בקידושין) כמ"ד מאליה' קבלו המעשרות ואע"ג דבזמן הבית שקדשו מאליהם הוי דאורייתא ה"מ לענין שאר דברים התלויים בקרקע אבל לא לענין תרומות ומעשרות וע"ז אומר כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות והוא דלריב"ח דאמר מד"ת נתחייבו א"כ אפי' בתרומות ומעשרו' נמי נתחייבו מיד ובהא דריש והטיבך והרבך מאבותיך כו' אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר שבע שכיבשו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם ואבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב וא"כ אפי' תרומה חייבת ג"כ מדאורייתא אבל למ"ד מאליהן קבלו המעשרות א"כ קאי האי והטיבך לע"ל א"כ לענין במה שתלוי בקדושת הארץ בזמן הבית הוא מדאורייתא אבל לענין תרומה הוי דרבנן אפי' בזמן עזרא משום דלאו כולהו סליק ועיין במה שביארתי ע"ז בירושלמי (פ' בתרא דיומא) וברמב"ם ספ"א מה' תרומות ודוק: