מתניתין הקדיש קמה ופדה קמה חייב הקדיש עומרין ופדה עומרין חייב. הקדיש קמה ופדה עומרין פטורה שבשעת חובתה הי' פטורה. כיוצא בה המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין. משבאו לעונת המעשרות ופדאן חייבין הקדישן עד שלא נגמרו וגמרן הגיזבר ופדאן פטורים שבשעת חובתן הי' פטורים כו'. ולמה תנינן תרי זימנין. (פי' דבפ"ג דחלה תנן נמי הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואח"כ פדאה פטורה שבשעת חובתה הי' פטורה כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבי' כו' ולמה תנינן תרי זימנין) ר' יונה ר' חייא ריב"ל בשם בר פדי' אחת למירוח ואחת לשליש ר' יוסי אמר ר' בא וחברי' חברי' אמרו אחת למירוח ואחת לשליש (פי' דהכא קמ"ל דכשהביאו שליש ביד הגיזבר פטורין והתם קמ"ל בשמירתן הגיזבר אע"ג שהביאו שליש ביד הדיוט אלא שמירתן הגיזבר פטורין) ר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה לשליש. מתניתין דר"ע הוא דר"ע אמר אחר שליש הראשון את מהלך דאתפלגון שדה שהביאה שליש לפני עו"ג ולקחה ממנו ישראל ר"ע אומר התוספת פטור וחכ"א התוספת חייב מאי כדון תפתר כר"ע במירוח וכדברי הכל בקוצר מיד. (ט"ס וכצ"ל) תפתר או כר"ע במחלוקת. או כד"ה בקוצר מיד וכן הוא בירושלמי פ"ג דחלה פי' אם במחלוקת אתי כר"ע דאמר אחר שליש הראשון את מהלך. וע"כ אפי' נתגדל אח"כ ביד הדיוט פטור כיון ששליש הראשון היה ביד הקדש או כד"ה בקוצר מיד. ופי' דאיפשר לומר אפילו כחכמים ומיירי שקצר מיד ולא נתגדל אח"כ ביד הדיוט ע"כ פטורים אפי' לחכמים נמי):
והנה צריך לבאר הטעם שר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה לשליש. ולכאורה איפשר לבאר בפשיטות והוא משום דבחלה תנן כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות וא"כ בודאי מיירי במירוח וע"כ הוי כיוצא בו דבתבואה הוי הגמר המירוח ובחלה הגילגול וכמו שמירוח הוי גמר לענין מעשרות כן גילגול הוי גמר לענין העיסה שחייבת בחלה. וע"כ אי איפשר לפרש בשליש דהא כה"ג ליתא בחלה דאימתי אמרינן דאם היה בשעת הבאת שליש ביד גיזבר שפטור מן המעשרות הני מילי דווקא לענין מעשר דאמרינן שבתבואה וזיתים אזלינן בתר שליש. וא"כ השליש הוא גמר לענין מעשרות וע"כ כיון שהי' ביד הקדש פטור משא"כ לענין חלה תנן בפ"ג דחלה אלו חייבין בחלה ופטורות מן המעשרות כו' ותבואה שלא הביאה שליש וא"כ חייב בחלה אף שלא הביא שליש וא"כ לא שייך שליש לענין חלה וא"כ איך אומר כיוצא בו לענין מעשרות וא"כ ודאי מיירי בחלה לענין מירוח. וע"כ אומר שר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה לשליש:
[אך מהירושלמי לא משמע הכי דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמעשרות) א"ל מודין לחכמים (צ"ל מודה ר"ע לחכמים בחנט והשרשה ופי' המפרש מודה ר"ע לרבנן בחנט ושרשה פי' באילן דאזלינן בתר חנטה ובקטניות דאזלינן בתר השרשה. אעפ"י שחנט והשריש ברשות עו"ג כיון שעיקר בישולן וגמר ברשות ישראל חייב ולא פליגי אלא בהבאת שליש וא"כ משמע קצת דאין הטעם של שליש משום דעונת המעשרות הוא בתבואה וזיתים מהבאת שליש [ויש לדחותן]]:
ועוד דאמרינן התם אמר ר"י הפקיר והקדיש בסורי' (צ"ל וסורי') מחלוק' ר"ע ורבנן (פי' אם שליש הראשון היה הפקר או הקדש או ביד עו"ג בסורי' דבא"י אמרינן דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. רק בסורי' יש קנין לעו"ג להפקיע מיד מעשר כמו דאמרינן בגיטין (ד' מ"ז) ובזה הוא מחלוקת ר' עקיבא ורבנן דלר"ע אחר שליש הראשון את מהלך. ועל כן פטור אף התוספת. וחכמים מחייבי בתוספת.
ואמרינן שם אח"כ ואף בחלה כן מחלוקת ר"ע ורבנן פי' אם פליגי בחלה ג"כ כמו במעשרות ולפי מה שביארתי איפשר לומר שזה היה השאלה אם בחלה נמי אמר ר"ע דאחר שליש הראשון את מהלך כיון דבחלה חייב אף בפחות משליש ג"כ:
וע"ז אומר מה את בעי מר"ע דר"ע אמר פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה. אין יסבור ר"ע כר"א יאות את מקשי פי' שאומר דאיך איפשר לומר דפליגי בזה ר"ע ורבנן דלר"ע פטור אם יגדל ביד עו"ג שליש הראשון משום דיש קנין לעו"ג בסורי' להפקיע מיד מעשר. דהא ר"ע מחייב בפירות ח"ל שנכנסו לארץ. וא"כ אפי' גדלו בח"ל נמי חייב אם נכנסו לארץ. וא"כ אפי' לר"ע חייב אם גדל שליש הראשון ביד עו"ג ואח"כ נתגדל ביד ישראל דלא גרע מפירות ח"ל שנכנסו לארץ דחייב בחלה. וע"ז אומר אין יסבור ר"ע כר"א יאות את מקשי (פי' אם הי' סובר ר"ע כר"א דפירות ח"ל שנכנסו לארץ פטור מן החלה היה ניחא האיבעי' שלו אי פליג בחלה ג"כ) וא"כ מוכח מהירושלמי דמיבעי ליה אי אפי' בחלה אזלינן ג"כ בתר שליש. וא"כ אמאי קאמר דר' בא מפרש בחלה למירוח ובפיאה לשליש. ודוחק לומר שהפי' הוא אין יסבור כר"א היינו בפלוגתא אחר ג"כ דתנן ר"א אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה דהא הירושלמי לא הביא הך דר' אליעזר ועוד איפשר דהגירסא היא ר' אלעזר ודוק:
ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דבחלה לא מיפטר אם היה שליש הראשון ביד הקדש ורק במעשרות פטור וכמו דתנן פ"ק דחלה שהפקר פטור במעשרות וחייב בחלה אע"ג דהפקר פטור אפי' זכה בו קודם מירוח וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דמעשרו') וכן כתבו התו' בב"מ (ד' כ"א) אפ"ה חייב בחלה וכן בחל' אינו פטור אפי' היה שליש ביד הקדש או הפקר. ובזה יהי' מתבאר הירושלמי שאומר ואף בחלה כן מחלוקת ר"ע ורבנן וכמו שביארתי דהאיבעי' הוא מפני שחלה חייבת אפי' בפחות משליש. וע"ז השיב לו דליכא למימר דפליגי ר"ע וחכמים בחלה. ולכאורה איפשר לומר דאף דלא פליגי בסורי' לענין אם נתגדל ביד עו"ג אע"פ כן איפשר לומר דפליגי לענין הפקר והקדש. אלא ודאי דאף בהפקר והקדש כיון שבאו אח"כ לידי הדיוט קודם גילגול חייב בחלה ובפרט לר"ע שסובר בפירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבים בחלה]. א"כ בהפקר והקדש נמי אם באו להדיוט קודם גילגול חייב בחל' ועי' בפ"ק דחלה.
ובזה יתבאר הירושלמי שם ר' בון בר חייא בעי קומי ר"ש זרעו בעציץ שאינו נקוב א"ל עכשיו נקב. פי' דמיבעי לי' אם זרעו בעציץ שאינו נקוב ואח"כ נקב. אם פליגי בזה ר"ע ורבנן. אי אזלינן בתר שליש הראשון וא"ל עכשיו נקב ואיפשר לומר שהשיב לו דרבנן לא פליגי בזה על ר"ע וכ"ע מודו דאזלינן בתר שליש הראשון של עציץ שאינו נקוב (וכן משמע קצת ברמב"ם (פ"ה דתרומות ה' ט"ו) וע"ש בכ"מ שכתב דאף דלא אפשיטא במנחות (ד' ע') אעפ"כ סמך על הירושלמי דאזלינן בתר שליש הראשון]. וע"כ איפשר דאפי' רבנן נמי מודו בזה. וכמו דאמרינן התם עולא בר ישמעאל בשם ר"א אף חכמים לא חייבו בתוס' אלא לשעבר שאם היה שני שני עני עני. וא"כ בעציץ שאינו נקוב כיון שהיה תחילת גידולו בעציץ שאינו נקוב על כן אף רבנן מודו בזה:
ולפי מה שביארתי איפשר לומר דשייך למה דאמר בתחילה ואף בחלה כן. אם פליגי בה ר"ע ורבנן. וע"ז אומר מה את בעי מר"ע דר"ע אמר פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייב בחלה וכמו שביארתי דלפי"ז ליכא נ"מ בחלה בין בהקדש בין בהפקר בין בסורי'. וע"ז בעי ר' בון בר חייא קומי דר"ש אי פליגי בזרעו בעציץ שאינו נקוב ואח"כ נקב במעשרות ולפי"ז איפשר לומר דפליגי לענין חלה ג"כ. דבחלה בזרעו תחילה בעציץ שאינו נקוב פטור מן החלה כמו דאיתאבירושלמי (רפ"ג דחלה) לא היה הספינה גוששת מעשרותיו מהלכה ע"ש במפרש שמפרש לענין חלה ג"כ דפטור בעציץ שאינו נקוב. וא"כ יהיה תלוי בפלוגתא דר"ע ורבנן לענין אם נתגדל שליש בעציץ שאינו נקוב ואח"כ נקב וע"ז השיב לו דעכשיו נקב ולא פליגי בה ר"ע וחכמים:
וא"כ לפי מה שביארתי דבחלה אינו תלוי בשליש וע"כ אמרינן בירושלמי דר' בא מפרש בחלה למירוח. וע"כ ניחא מה דתנן שם כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות דבמעשרות הגמר הוא מרוח ובחלה הוי גילגול. משא"כ שליש שהיה בהקדש לא מיפטר בחלה. ובפיאה לשליש. וע"כ ניחא כיוצא בו המקדיש פירותיו דבשניהם תלוי בשליש וע"כ מפרש דבחלה למירוח ובפאה לשליש. ועי' ברמב"ם פ"ב מה' מ"ע הקוצר כו' ועדיין לא הביא שליש ה"ז פטורה: