שאלה
יש לי התקן מסוג מיונה מזה שנה. מאז התקנת המירנה, אני ממשיכה לקבל מחזור חודשי אך לעתים הוא מאוד חלש, לא מעבר למספר כתמים. הפעם, חשבתי שאני עומדת לקבל את המחזור ולכן הכנסתי טמפון. בסופו של דבר המחזור לא הגיע, אך כשהוצאתי את הטמפון מצאתי עליו נקודה חומה. האם בכל זאת נאסרתי בגלל שחשבתי שהמחזור מתחיל?
תשובה
אם אשה חושבת שנטמאה אך מתברר לאחר מכן שטעתה, היא אינה נאסרת. לכן לא נטמאת משום שחשבת בטעות שהמחזור התחיל.
לגבי הנקודה החומה על הטמפון:
אילו נמצאה הנקודה על תחתונית או על בגד תחתון, ללא הרגשה הלכתית, הנקודה היתה נידונה לפי דיני כתמים ולא היית נאסרת. אולם, דם הנמצא על טמפון דינו כדם שנמצא בבדיקה פנימית, ועל כן אם הנקודה הינה בגוון האוסר, את נאסרת ללא קשר לגודלה.
להבא, כשאת סבורה שהמחזור עומד להגיע, מומלץ להניח תחתונית או פד ולא להשתמש בטמפון עד שתדעי בוודאות שהדימום כבר החל.
הרחבה
המירנה1ההתקן ההורמונלי משווק כ׳מירנה׳ וגם ע״י יצרנים אחרים. ראו נספח רפואי ה, אמצעי מניעה. היא התקן תוך-רחמי אשר מפריש הורמונים. לאחר תקופת הסתגלות של מספר חודשים, ייתכן שנשים תחוונה וסת קצרה או קלה במיוחד, ואף שהווסת תיעלם לגמרי.
דם שנמצא על טמפון2למקרה שהאישה חוששת ששיפשוף הטמפון או פצע בנרתיק הוא שגרם לנקודת הדם, ראו לעיל סי׳ נב, דימום מפצע הנגרם על ידי התקן תוך-רחמי. כמוהו כדם שנמצא בבדיקה פנימית, היות שגם לגביו קיים חשש שמא הרגישה האישה ולא שמה לב לכך.3יו״ד סי׳ קצ סעיף לג. הרי״ד הנקין מעלה אפשרות שלפי הסוברים שכמעט ולא מצויה הרגשה הלכתית היום, שוב אין מקום לחשוש לה דווקא בשעת הכנסת טמפון או עד בדיקה, ולכן בשעת דחק גדול, אפשר שניתן לדון דם המופיע על עד או על טמפון לפי דיני כתמים. דברים דומים נכתבו בשם הרב מרדכי דליג בספר ״טהרת הקדש״ מאת הרב צבי סובולובסקי The Laws and Concepts of Niddah עמ׳ 313, שבמקרה של צורך גדול, ניתן להקל אף בדם הנמצא על בדיקה פנימית. לפיכך כל שנמצא עליו צבע הנוטה לאדום הוא מטמא, וזאת ללא קשר לגודל הכתם.4להרחבה בענין דם על עד בדיקה, ראו בסמוך סי׳ ס, דם בדיאפרגמה.
יש להעיר שבמקרה שאישה השתמשה בטמפון לצורך בדיקה או לצורך מוך דחוק, עליה לעיין היטב בסמפון.5הר״י אריאל מתיר בדיעבד הפסק טהרה שנעשה עם טמפון אם האישה ניקתה ובדקה היטב לפני הנחת הטמפון, והוא אוטם לגמרי כך שאף טיפת דם קטנה לא תחליק ותאבד. כך באתר מכון התורה והארץ, וראו:
https://www.toraland.org.il/שאלות-ותשובות/חברה-ומשפחה/לפני-מיון/צניעות-בינו-לבינה/דיני-הפסק-טהרה/ ונראה שאפשר להנחות כך גם בשעת הדחק. העיון החיצוני לבדו אינו מספיק, מפני שכתוצאה מכושר הספיגה של הטמפון עלול הטמפון להיראות נקי מבחוץ, אך לאחר פתיחתו ועיון בקיפוליו ייתכן ויתגלה שנספגה בו טיפת דם.
מנגד, במקרה שלנו, בו לא היתה האישה מחויבת לבדוק את עצמה, יכלה לכתחילה לזרוק את הטמפון מבלי לעיין בו.6כך מורה הר״י ורהפטיג. אך לאחר שהיא ראתה נקודה על הטמפון, עליה להתחייס אליה ולברר את דינה.
עוד יש לברר אם הסימנים שהובילו את האישה להכניס טמפון נחשבים לווסת הגוף וממילא עליה לחוש לווסתה. אם מדובר בסימנים מובהקים, כגון שהאישה חשה כאב גב מסוים שאינה סובלת ממנו אלא בשעת הגעת המחזור, אז נחשב הדבר לווסת הגוף.7יו״ד סי׳ קפט ס״ק יט. כלומר, במקרה כזה עליה לחשוש בחודש הבא לעונות הפרישה של וסת הגוף. אולם אם מדובר בתופעות כלליות יותר שאינן סימן מובהק להגעת הווסת, כגון כאבי בטן מהסוג שאישה עלולה לחוש גם כתוצאה מקלקול קיבה וכדומה, אין צורך להתייחס אליהן בביחנת וסת הגוף המבשר את הגעת המחזור.8ראו שו״ת שבט הלוי ח״ג סי׳ קיז, שתחושות בלתי מובהקות סביב הווסת אינן נחשבות וסת הגוף שצריך לחשוש לו. גם אם האישה סבורה בעקבות תחושות אלה שאכן המחזור מגיע, כל שאינה מזהה תחושה ספציפית המשמשת כסימן מובהק להגעת המחזור, אינה צריכה לחשוש לכך.9לתחושות פיזיולוגיות האוסרות מדין הרגשה, ראו לעיל סי׳ כה. במקרה זה, מומלץ שלא תכניס טמפון שמא תיאסר לפני התחלת המחזור.10לדיון רחב יותר על כתמים פעם בחודש עם התקן מירנה, ראו לעיל סי׳ נו, כתמים מזעריים פעם בחודש.
בנוסף, יש לדון מצד ״שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא,״11מקור המושג במשנה בקידושין סה ע״א, באיש האומר שהיה מקודש לאישה, שאוסר את עצמו בכך על קרובותיה אפילו אם היא טוענת שלא התקדשה לו. האם האשה החילה על עצמה נידות, גם ללא ראיית דם, כתוצאה מדיבורה12יו״ד סי׳ קפה סע׳ ג: ״אמרה לבעלה: טמאה אני, ואחר כך אמרה: טהורה אני, אינה נאמנת.״ או ממעשיה,13יו״ד ס׳ קפה סעי׳ ב: ״ואם הוחזקה נדה בשכנותיה, שראוה לובשת בגדים המיוחדים לימי נדותה, חשיבה כודאי טמאה.״ על פי הלכות נדרים או מכוח הנאמנות שיש לאדם על עצמו.14בשו״ת מהר״י בן לב ח״א סי׳ יט כתב שדין שוויה נפשיה הוא כקבלת האיסור עליה בנדר, ולעומתו בנודע ביהודה תנינא אה״ע סי׳ כג כתב שהאיסור חל מדין אדם נאמן על עצמו. הנפקא מינה בין שני ההסברים הוא במקום שבו יש לאישה אמתלא, שאז היא אינה מערערת על הנאמנות הכללית שלה אלא נותנת הסבר להתנהגותה הקודמת. אולם על פי דיני נדרים, אם נדרה על עצמה להיות נידה, הנדר תקף אפילו אם היא תתרץ את מניעיה. בגמרא מבואר כי ניתן לטהר אישה כזו רק אם יש לה אמתלא שתתרץ את התנהגותה.15כתובות כב ע״א. אם יש לאישה אמתלא סבירה לדבריה שהיא נידה, היא נאמנת ואינה טמאה. בגמרא מובא ששמואל לא קיבל את האמתלא של אשתו, אך זאת ממידת חסידות ולא מעיקר הדין. לפיכך, חשוב שכל עוד אישה לא נטמאה בוודאות, שלא תאמר לבעלה שהיא נידה, ולדוגמא על סמך כתמים, גם אם לדעתה הם מעידים על תחילת המחזור. עם זאת, אם יתברר שאסרה את עצמה בטעות, היא אינה נאסרת. אף אם אמרה לבעלה שהיא עומדת בוודאות לקבל מחזור, ולבסוף המחזור לא הגיע, אינה נאסרת בעקבות הצהרתה, שכן היא אמרה רק שהיא עומדת להיטמא. הכנסת הטמפון כשלעצמה אינה נחשבת למעשה המעיד כי האישה נידה, שכן לא מדובר במעשה פומבי.16נושאי הכלים של השולחן ערוך (שם) דנו בשאלה האם אמתלא תקפה גם במקרה שאישה עשתה מעשה ולא רק אמרה שהיא נידה, ראו ט״ז שם ס״ק ב ותורת השלמים ס״ק ו. לפי דבריהם לא ניתן לבטל באמתלא מעשה פומבי, כדוגמת הלובשת בגדי נידות בפני חברותיה. עם זאת, הש״ך, סימן קפה ס״ק ה, מסיק שאם יש לה הסבר למה עשתה מעשה היא לא טמאה בעקבות אמתלא. במקרה שלפנינו מדובר במעשה פרטי מוצנע. לדיון בהבדל שבין אמירה למעשה, וכן בין פעולה פרטית לפומבית, ראו בית יוסף סי׳ קפה. יתר על כן המעשה אינו מעיד אלא על התכוננותה של האישה להגעת הדימום ולא על הדימום עצמו.17בשיעורי שבט הלוי סי׳ קפה סע׳ ג ס״ק ב, דן בשאלה האם יש תוקף לאמתלא מול מעשה כלבישת בגדי נידה דווקא בשעת וסתה. לדבריו, האמתלא מועילה אפילו אם עשתה מעשה, כולל בשעת וסתה, כי בשעת וסתה אין חזקה דאורייתא שהיא תראה, אלא רק שיש לה לחוש ולבדוק שמא ראתה.
מ.ר.