שאלה
התחלתי ליטול גלולות לפני שבועיים. לפי ההוראות המצורפות לחפיסה, המחזור אמור להופיע יומיים עד ארבעה ימים מהפסקת הנטילה. כיצד עלי לחשב את עונת הפרישה כאשר אסיים את החפיסה? האם ניתן לקבוע וסת לפי נטילת גלולות? כיצד עלי לנהוג במידה והמחזור אינו מגיע בזמן הצפוי?
תשובה
לאחר הפסקת הגלולות, בדרך כלל תראה האישה דימום הדומה למחזור (׳דימום נסיגה׳) כעבור יומיים עד ארבעה ימים מנטילת הגלולה האחרונה שבסידרה. במצב זה, לא חלות עליך עונות הפרישה הרגילות (עונה בינונית, וסת החודש, וּוסת ההפלגה) ובמקום זאת עליך לחשב את עונת הפרישה בהתאם למועד הפסקת הגלולות. מועדי הפרישה עשויים להשתנות בחודשים הראשונים עד שתקבעי וסת לגלולות.
בגמר החפיסה הראשונה, עליכם לפרוש על פי הנקוב בהוראות שבחפיסה אשר מפרטות את המועד הצפוי להופעת המחזור. כאשר מצויין טווח של ימים שבהם הדם אמור להופיע, עליכם לפרוש בכל ימי הטווח הנ״ל, ולשיטת הר״י ורהפטיג, רק ביום האחרון של הטווח הנ״ל.1ראו להלן סעיף 3.
בגמר החפיסות הבאות, עליכם לפרוש לאחר מספר הימים שחלפו בפעם הקודמת בין הפסקת הגלולות לבין הופעת הדימום. אם הדם לא יופיע במועד הצפוי, עליך לפרוש גם ביום האחרון של הטווח הנקוב בהוראות.
אם הדם יופיע שלוש פעמים רצופות באותו הפרש ימים ממועד הפסקת נטילת הגלולות, בקביעות ביום או בלילה - קבעת וסת קבוע לגלולות. מכאן ואילך תפרשו במועד זה בלבד כל עוד את נוטלת גלולות.
במידה ובעתיד יחלוף פרק זמן שונה בין הפסקת הגלולות לראיית הדם-עליכם לפרוש בחודש שלאחר מכן לפי הווסת הקבוע וגם לפי הראייה הנוספת. אם תראי שלוש פעמים רצופות שלא בזמן הקבוע, הווסת ייעקר.2במקרה שאישה עוברת לסוג חדש של גלולות, עליה לחזור ולנהוג כפי שנהגה בהתחלת נטילת הגלולות הקודמות.
עליך לבצע בדיקה בעונת הפרישה שלך.
הרחבה
נדון בכמה שאלות בנושא קביעת עונות פרישה לאישה הנוטלת גלולות:3מעבר לשמושן כאמצעי מניעה, גלולות למניעת היריון משמשות רפואית גם להסדרת מחזור לסובלות ממחזור בלתי-סדיר או מבעיה הורמונלית אחרת. בזמן נטילת גלולות, ההורמונים הסינתטיים שומרים על רירית רחם. לאחר הפסקת נטילת הגלולות, ירידה ברמת ההורמונים גורמת לדימום. סימן זה עוסק בגלולות משולבות (הכוללות אסטרוגן ופרוגסטרון) אך הוא הדין לאמצעים משולבים אחרים, כגון טבעת המפרישה הורמונים או מדבקה. בנושא גלולות פרוגסטרון או התקן תוך-רחמי מסוג מירנה, ראו נספח רפואי ה, אמצעי מניעה; וראו גם מאמר מקיף בנושא אמצעי מניעה הורמונליים מאת הרב שלמה לוי בתחומין כרך ג׳. בנושא זריקה הורמונלית, ראו לעיל סי׳ לז הערה 1.
בשנים האחרונות, התפשטה תופעה של נשים המצרפות חפיסות בזו אחר זו על מנת להאריך את משך הזמן ללא דימום וסתי. עיינו להלן סי׳ מא, נטילת גלולות ברצף.
א. גדר ׳וסת הגלולות׳
ב. כיצד מחשבים את ימי הפרישה?
ג. האם יש לחשוש לכל טווח הימים הרשומים בחפיסה?
גדר ׳וסת הגלולות׳
המשנה במסכת נדה מגדירה הרגשות גופניות יוצאות דופן המלוות את הופעת המחזור, כגון שורת פיהוקים או עיטושים, כווסת הגוף.4נדה סג ע״א. הגמרא הוסיפה לכך פעולות רצוניות, וכן פסק הרמ״א: ״אכלה שום וראתה, אכלה בצל וראתה, אכלה פלפלין וראתה, יש אומרים שקבעה לה וסת לראיה ע״י כל אכילת דברים חמים״.5נדה יא ע״א ויו״ד סי׳ קפט סע׳ כג. ושמא דווקא דברים חמים החריפים] ולא שאר מאכלים גורמים לבוא הווסת, וראו מאמרן של יועצות הלכה ד״ר דינה צימרמן וד״ר טובה גבול בתחומין כרך כ עמ׳ 365-6. למרות שווסת הגלולות הפוכה מווסת אכילת ד״ח, שכן דווקא הפסקת ה׳אכילה׳ היא הגורמת לדם לבוא, ולא ה׳אכילה׳-יש לה עדיפות על פניה, שכן בווסת התלוי במעשה, הקשר בין המעשה לראייה של דם אינו מובהק, שכן תופעה כזו לא תופיע אצל רוב נשים. לעומת זאת, בווסת הגלולות קיימת הוכחה ברורה הנשענת על נסיונן של מליוני נשים, להעדר דם בזמן נטילת הגלולות ולהופעתו לאחר הפסקת הנטילה.6שערי אורה עמ׳ 236. ולכן מסתבר שאף הרמב״ם והרשב״א הסוברים שווסת הקפיצות נקבע רק בשילוב עם זמן מסויים (הל׳ איסורי ביאה פ״ח הל׳ ה, ותורת הבית בית ז שער ג), יסכימו שווסת הגלולות ייקבע ללא תלות בזמן מסויים, בדומה לווסת אכילת דברים חריפים. ראו גם תוספות נדה דף סג ע״ב ד״ה אכלה שום וראתה. והרחבה במאמרו של הרב שלמה לוי בתחומין כרך ג. (לדבריו, בגלל ההוכחה הברורה, הפרישה בווסת הגלולות היא מדאורייתא).
כבכל וסת קבוע, גם בווסת הקבוע לגלולות על האישה לבצע בדיקה בעונת הווסת, ואין צורך בבדיקות נוספות.7יו״ד סי׳ קפד סע׳ ט. ראו להלן סי נה, בדיקות בעונת פרישה באישה המרבה להכתים. לאחר הפסקת נטילת הגלולות, בדימום הראשון יש לאישה עדיין דין וסת קבוע. לאחר מכן, אין לחשוש לווסתה שנקבע לגלולות והוא נעקר לאלתר.8ראו להלן סי׳ מ, עונת פרישה בתום שימוש בגלולות.
כיצד יש לחשב את עונת הפרישה?
כאמור, למשך נטילת הגלולות אין האישה צפוייה לראות דם, ואף נחשבת למסולקת דמים.9שו״ת שבט הלוי ח״ד סי׳ צט אות ט. וראו לעיל סי׳ לט עונת פרישה וסילוק דמים בעת נטילת גלולות. לאחר סיום החפיסה, על האישה לפרוש מבעלה בימים בהם היא צפוייה לראות את דם וסתה. בין פוסקי זמננו קיימים חילוקי דעות באשר לימים בהם יש לפרוש:
1. לאחר סיום החפיסה הראשונה
יש לחשב את מועד הפרישה לפי ההנחיות המלוות לגלולות, והדבר משתנה מתרופה לתרופה. בשבט הלוי10שיעורי שבט הלוי סי׳ קפט סע׳ כג אות ה. כתב שעל האישה לפרוש החל מיממה לפני המועד בו צפוי הדם לבוא. ואילו בטהרה כהלכה11טהרה כהלכה פרק 24 קו: ב. כתב שתחילת הפרישה היא רק בעונה שבה הדם צפוי להופיע. שני המחברים לא קבעו את משך הפרישה, ואילו בדרכי טהרה כתב שיש לפרוש החל מ-36 שעות אחרי הפסקת הגלולות, ועד 7 ימים.12דרכי טהרה עמ׳ ק״ה סע׳ ק״ב. אחרים פסקו שיש לחשוש לכל טווח הימים המופיע על גבי החפיסה. לדעת הר״י ורהפטיג, יש לפרוש רק ביום האחרון מבין הימים בהם צפוי הדם להופיע13יחד עם זאת מומלץ להיזהר ביחסים מחשש לרואה מחמת תשמיש כיוון שייתכן מאד שיופיע דם. וראו להלן.
2. בפעמים הבאות, עד שייקבע וסת קבוע
האישה תפרוש לאחר ההפלגה שבין הפסקת הגלולות להופעת הדימום שהיתה בפעם הקודמת, בדומה לכל וסת שאינו קבוע.14דעה חולקת כותב הרב סיני אדלר (במאמרו בתחומין כרך ד עמוד 461, כתגובה למאמרו של הרב שלמה לוי ״השפעת השימוש בגלולות על דיני וסתות״ תחומין כרך ג), שדין הנוטלת גלולות כדין מעוברת בג׳ חודשים ראשונים ואף חמור ממנו, שהרי בגלולות אי אפשר לומר שפסקו דמיה כמעוברת, ועליה לחשוש בחודש השני והשלישי לגלולות גם לווסת הקבוע שהיה לה לפני נטילת הגלולות וגם להפרש הימים שלאחר הפסקת הגלולות בפעם הקודמת, ושכן שמע מהגרי״ש אלישיב.
אם האישה לא ראתה דם בהפלגה של הפעם הקודמת, לדעת הר״י ורהפטיג עליה לפרוש גם ביום האחרון של טווח הימים הרשומים בחפיסה, היות והמציאות מוכיחה כי לאחר הפסקת נטילת גלולות רוב נשים לא תעבורנה את היום האחרון שרשום בחפיסה ללא ראיה של דם.15מטעם ׳וכי לעולם לא תראה׳, בדומה לסברת הרמב״ן באישה בעלת וסת הפלגה קבוע פחות משלושים יום שלא ראתה בווסתה הקבוע. לפי הרמב״ן, היא צריכה לחשוש לעונה בינונית לכשתגיע, מכח סברת ׳וכי לעולם לא תראה׳ (נדה טו ע״א ד״ה והוא). אמנם השו״ע פסק כרשב״א (תוה״ב בית ז שער ג, דף טו ע״א) שרק נשים שאין להן וסת קבוע צריכות לחשוש לעונה בינונית ולא כרמב״ן, אך נראה שכאן גם הרשב״א יודה לסברה זו, בגלל אופיין המוכח של הגלולות. אין צורך להמשיך לפרוש אם לא תראה ביום זה.
3. לאחר שנקבע וסת לגלולות
אם אישה קבעה וסת לגלולות, למשל ראתה שלוש פעמים יומיים לאחר הפסקת הגלולות, היא חוששת מעתה לזמן שנקבע בלבד.16שערי אורה שם.
ההנחיות הללו נכונות הן לאישה המסיימת חפיסת גלולות אחת והן לאישה המצרפת מספר חפיסות (או חלקי חפיסות) ברצף. בכל המקרים חוששת לפי סיום נטילת הגלולות.
כאמור, יש לבצע בדיקה בסוף עונת הפרישה.17שו״ת שבט הלוי (ג קכד) שאסורה עד שתבדוק אפילו בווסת הגלולות שאינו קבוע, ובשיעורי שבט הלוי סי׳ קפט סע׳ כג ס״ק ה. ראו להלן סי׳ נה, בדיקות בעונת פרישה באישה המרבה להכתים.
האם יש לחשוש לכל טווח הימים הרשומים בחפיסה?
לפי הנודע ביהודה,18מהדורה קמא יו״ד סי׳ מו. אם אישה רואה דם באופן קבוע בטווח מסויים של ימים, ווסתה אינו מקדים או מאחר מימים אלו, הרי שהימים הללו נחשבים לווסת הקבוע שלה וקרויים ׳ימי המבוכה׳.19ימי המבוכה נעים לפי הפוסקים בין 3 ל-7 ימים, וראו שערי אורה עמ׳ 223. הסוברים כשיטת הנודע ביהודה שיש לחשוש למשך כל ימי המבוכה, יסברו שיש לפרוש לאחר הפסקת הגלולות למשך כל טווח הימים בהם עלולה לראות.20ראו דרכי טהרה לעיל. נראה כי כך סובר גם בשערי אורה עמ׳ 236 וכן במאמרו בתחומין שם, שימים אלו שהאישה עלולה לראות בהם דם לאחר הפסקת נטילת גלולות הם ׳ימים מסופקים׳. לדוגמא, אם בחפיסה רשום שהדימום צפוי החל מ-24 שעות ועד ל-72 שעות לאחר הפסקת הגלולות, על האישה לפרוש מבעלה למשך כל הימים האלו.
אולם המנהג,21והוא מנהג ירושלים כפי שהר״י ורהפטיג שמע מפי הרב דב בער אליעזרוב. המבוסס על שיטת הש״ך,22יו״ד סי׳ קפט ס״ק לט. הוא שאין חוששים לימי מבוכה, ואם כן הפרישה היא בהתאם לראיית הדם האחרונה בלבד. אך בחודש הראשון לגלולות, אין לאישה הנוטלת גלולות ימי פרישה המבוססים על הראייה האחרונה, כי נטילת הגלולות עוקרת כל חישוב קודם. לכן לדעת הר״י ורהפטיג יש לחוש ליום האחרון בטווח הימים המופיע על הקופסא (ולדוגמא, אם כתוב שהדימום יופיע עד ארבעה ימים, צריכה לפרוש ביום הרביעי).23הסבר דעתו של מו״ר הר״י ורהפטיג כך הוא: את מועד הפרישה בגלולות בטרם תקבע וסת קבוע יש ללמוד ממחלוקת הראשונים לגבי עונה בינונית. נחלקו הראשונים אם בעלת וסת קבוע צריכה לחוש לעונ״ב: לדעת רש״י (להבנת הרמב״ן והרשב״א), כל אישה בין אם אין לה וסת קבוע ובין אם יש לה וסת קבוע, צריכה לחוש גם לעונ״ב שהוא יום השלושים, כיון שהוא יום שרוב הנשים רואות בו. מנגד, הרמב״ן והר״ן סוברים שאישה שיש לה וסת קבוע הארוך משלושים אינה צריכה לחוש לעונ״ב, שהרי תראה בווסתה שהוא מאוחר משלושים יום. אך אם וסתה קצר מעונ״ב ולא ראתה בו, תחוש ליום השלושים שרוב נשים רואות בו, מכח סברתם ׳וכי לעולם לא תראה׳. ולכן בעלת וסת קבוע לעשרים יום, ולא ראתה ביום זה, תחוש ליום השלושים. אך הרשב״א כתב שזו חומרא יתירה, וכל אישה בעלת וסת קבוע, אפילו לא תראה בו, אינה צריכה לחוש לעונ״ב. מהשו״ע יו״ד סי׳ קפט סק״א, וט״ז סק״א, נראה שפסקו כרשב״א וכן נראה בלחם ושמלה סי׳ קפט סק״ב שהבין כן. אומנם בפרי דעה טורי כסף סק״א וסקל״א הקשה על הט״ז מדברי הרמב״ן והר״ן ׳וכי לעולם לא תראה׳, יעויין בדבריו. אמנם יש להקשות על דעת הרמב״ן והר״ן: אם יש לשאול ׳וכי לעולם לא תראה׳, אם כן מדוע אין לחוש מיד כשעבר זמן הווסת הקבוע הקצר (כדוגמת השו״ע ביו״ד סי׳ קפט סעי׳ א׳ ״מכ׳ לכ׳ או מ-כה לכה״) עוד לפני היום השלושים. וכן בעברה את העונ״ב ולא ראתה ובדקה ומצאה טהור מותרת - ושוב מדוע לא נחשוש לפי ׳וכי לעולם לא תראה׳? וצריכים לומר שאין חוששים אלא לתאריך יעד מסויים, כמו לווסת קבוע, לווסת שאינו קבוע (שמא תקבע), ולעונה בינונית (שרוב נשים רואות אז); אך אין לחשוש בהעדר יעד ברור. על פי זה, נראה שבמקרה הגלולות, שנסיונן של מליוני נשים ברור יותר מעונ״ב (וראו הר״י ורהפטיג ״עונה בינונית בזמננו״, תחומין כרך כד עמ׳ 235-242), ודאי שעד ארבעה ימים האישה נוטלת הגלולות תראה. לכן במקרה זה יש לחוש ליום האחרון שכתוב על החפיסה גם לדעת הרשב״א.
הרי״ה הנקין פוסק שאפילו אם המנהג כש״ך שאין לחשוש לימי המבוכה, זהו באישה בעלמא. אבל בנידון שלנו כשקיימת חזקה המבוססת על מליוני נשים שתראה דם מב׳ עד ד׳ ימים, יש להורות לחומרא, ותפרוש לכל הטווח בחודש הראשון, ובחודש השני ועד שתקבע וסת-תפרוש לפי החודש הקודם, ככל בעלת וסת שאינו קבוע.
ש.כ.