שאלה
אני מניקה ולא מקבלת מחזור. אתמול ראיתי דם על מגבון בעת הקינוח בשירותים, והיום שוב ראיתי דם, הפעם על נייר הקינוח. האם נאסרתי?
תשובה
נייר קינוח (נייר טואלט, טישו) ומגבונים לחים אינם מקבלים טומאה, ולכן כל עוד לא היתה לך הרגשה הלכתית אוסרת, אף אם את רואה עליהם דם, באופן עקרוני לא נאסרת כתוצאה מכך. אמנם, אם הקינוח היה סמוך ממש להטלת שתן, לאשכנזים קיים חשש שמא יצא הדם מהגוף בהרגשה, והאישה בטעות ייחסה את ההרגשה למתן השתן, ועל כן האישה נאסרת מספק. אולם, אם האישה המתינה כ-15 שניות לפני שקינחה עצמה, ספק זה אינו קיים, והדם נידון ככתם רגיל הנמצא על דבר שלא מקבל טומאה, והיא אינה נאסרת. לפי מנהג ספרד, אין חוששים שמא תסווה הרגשת הטלת שתן את ההרגשה של יציאת דם, לכן הרואה דם על נייר קינוח תמיד טהורה.
לכן אם את נוהגת כמנהג ספרד, לא נאסרת. אם את נוהגת כמנהג אשכנז, עליך לבחון אם המתנת כ-15 שניות לפני הקינוח. אם המתנת כנדרש, לא נאסרת; ואם נגבת את עצמך מיד בתום מתן השתן נאסרת, ועליך להמתין חמישה יום כולל יום ראיית הכתם, להפסיק בטהרה ולספור שבעה נקיים ולטבול.
הרחבה
בבירור דינה של המוצאת דם בקינוח לאחר הטלת מי רגלים, יש להתייחס למספר עניינים: חשש הרגשה בזמן הטלת מי הרגלים; דינו של נייר טואלט לענין קבלת טומאה; דין כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה אשר מונח על גבי דבר המקבל טומאה; ודיני כתמים באותו מקום.
חשש הרגשה בזמן הטלת שתן
חכמים זיהו שלוש פעולות העלולות להסוות הרגשת יציאת דם מהרחם: הטלת מי רגלים, ביצוע בדיקה פנימית בעד בדיקה, ותשמיש.1 יש סוברים שהמוצאת דם בקינוח לאחר הטלת שתן נאסרת מחשש שמא יצא הדם בהרגשה, והאישה טעתה לחשוב שהרגישה רק את יציאת מי הרגלים.1נדה נז ע״ב.2חוות דעת סי׳ ק״צ ביאורים א׳ ד״ה ואם. יש שלא חששו להרגשה בהטלת מי רגלים, וראו חזון איש סי׳ צ ס״ק ה ד״ה והנה. במקרה זה, לא נוכל לסמוך על דבריה של האישה שלא הרגישה את יציאת הדם, כי ייתכן בעקיצת׳ מי הרגלים העלימה ממנה את ההרגשת יציאת הדם. על כן, האישה תיאסר אפילו אם מצאה את הדם על נייר שאינו מקבל טומאה. הרמב״ם3הל׳ איסורי ביאה פרק ה הל׳ יז. אינו חושש לאפשרות זו.4כך נפסק בטהרת הבית חלק א׳ עמ׳ כד, לכן ספרדיות לא צריכות לחשוש מהרגשה בזמן הטלת מי רגלים.
ואולם, גם החוששים להסוואת הרגשת הדם ע״י יציאת מי הרגלים חוששים רק אם האישה מיהרה לקנח עצמה מיד עם סיום מתן השתן. אם המתינה מעט לפני הקינוח, נתווסף ספק נוסף, היות שכלל איננו בטוחים שהדם שמצאה יצא ממנה בשעת מתן השתן. ייתכן שיצא לאחר מכן, בשעה שכבר יכלה להרגיש את יציאתו. לכן, אם המתינה לקנח את עצמה, אין לחשוש להרגשה, והדם נידון לפי דיני כתמים, ואינו מטמא על נייר שאינו מקבל טומאה.
האחרונים נחלקו בשיעור הזמן שיש לה להמתין בכדי לשלול את החשש שהדם יצא בהרגשה.
את שיעור הזמן ניתן ללמוד אשיעור וסת׳, שהוא הזמן שבין סיום תשמיש לבין מציאת הדם. שיעור זה הוזכר באישה המוצאת דם לאחר תשמיש, כאשר עולה החשש שמא אישה זו רואה מחמת תשמיש. ׳שיעור וסת׳ מוזכר בגמרא5נדה יב. בהקשר הבדיקות הפנימיות שעל האישה לבצע לפני תשמיש ולאחריו.6איננו פוסקים כדעת הרמב״ם, ואין חובה לבדוק לפני ואחרי תשמיש. ראו יו״ד סי׳ קפו סע׳ א. שיעור זה מוגדר בגמרא באופן הבא: ״משל לשמש ועד שעומדים בצד המשקוף ביציאת השמש נכנס עד״. מדובר בשיעור זמן קצר ביותר, שהוא פחות מהזמן שלוקח לאישה לבצע בדיקה פנימית של חורים וסדקים, ולמעשה רק קינוח חיצוני מהיר יכול להתבצע בתוך שיעור וסת.7וכלשון השו״ע יו״ד סי׳ קצ סע׳ נא: ״שקנחה עצמה בעד שבידה מיד תיכף למציאת הדם, אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה דהיינו כדי שתקנח בחורים ובסדקים..." בעקבות זאת, כותב החוות דעת8חוות דעת סי׳ קצ ביאורים א ד״ה ואם מצאה. לאסור את האישה רק במקרה שמצאה את הדם בקינוח שנעשה בתוך שיעור וסת.
השלחן ערוך9יו״ד סי׳ קפז סע׳ א. קובע ששיעור זה הוא ״הזמן שלוקח להושיט ידה לתחת הכר ותטול עד ותקנח״ והרמ״א פוסק כראב״ד שאיננו בקיאים לשער במדויק את הזמן, ולכן יש לחשוש לכל דם שמצאה סמוך לחשש ההרגשה.10להרחבה בנושא ראו סי׳ מד, דם לאחר תשמיש בנוטלת גלולות.
בבדי השלחן11בדי השלחן סי׳ קצ ס״ק קד. נפסק להחמיר כל עוד קיים ספק אם הקינוח היה סמוך להטלת מי הרגלים; אולם המחבר מוסיף12שם סי׳ קצ ביאורים ד״ה כיצד. שאם הדם שנמצא הוא פחות מגודל גריס, והאישה אומרת שברור לה שהיא לא הרגישה, אפשר לצרף זאת לכך שאין דרך הנשים לראות דם נידה בשעת הטלת מי רגלים, ולהקל בדינה.13הוא מסתמך על הנטע שעשועים חלק יו״ד סי׳ כא.
בחלק מהפוסקים מופיעה הגדרה כללית בלבד, ללא פירוט זמן. כך החזון איש14יו״ד סי׳ צ ס״ק א. מחלק בין אישה שקינחה מיד לאחר הטלת מי רגלים, למוצאת את הדם לאחר זמן מרובה.
לעומת זאת, בשיעורי שבט הלוי15סי׳ קפז סע׳ א ס״ק יא עמ׳ סח, וגם סי׳ קצ סע׳ י ס״ק ג עמ׳ קע. נפסק שכל שהאישה מקנחת ורואה דם על נייר קינוח בתוך דקה מסיום הטלת מי רגלים, הדבר נחשב לסמוך, והיא נטמאת מספק דאורייתא שמא הרגישה בשעת יציאת הדם ולא הייתה מודעת לכך.16לפי שיעורי שבט הלוי שם, לכתחילה כאשר נמצא דם ממש, כלומר שהאישה בטוחה שיש דימום (ולא כתם חום) ומקורו לא בדלקת בדרכי השתן, יש להחמיר גם מעבר לדקה אחת. אמנם, לאור הדברים שהוזכרו לעיל, לפיהם מדובר בשיעור זמן קצר יותר מזמן בדיקת חורים וסדקים, נראה ששיעור זה הינו מופלג.
לעומת זאת, כתב הפרי דעה17שפתי לוי סי׳ קפז ס״ק ז. ״שיש לנו לתפוס סמיכה היותר קטנה שבש״ס דהיינו שיעור של [הליכת] כ״ב אמה״. השיעור הזה הובא בשלחן ערוך18או״ח סי׳ קסו. בהגדרת המונח ״תכף״ בנושא השהייה בין נטילת ידים לבציעת הפת. בתוספות במסכת סוטה19סוטה לט ד״ה כל כהן שלא נטל ידיו. מוזכר כי שיעור זמן של ״תכף״ נלמד מהסמיכה על ראש הקרבן, שצריכה להיעשות סמוך לשחיטה, ושיעור זה מתקיים אף במקום שבו הסמיכה נעשתה במרחק הליכה של כ״ב אמה ממקום השחיטה. על פי חישוב זמן הליכת מיל, ניתן לקבוע כי הליכת כ״ב אמות אורכת כ-15 שניות,20יש 2000 אמה במיל. שיעור כדי הילוך מיל נע בין 18 ל-24 דקות, ראו שו״ע או״ח סי׳ תנט סע׳ ב. לפי החישוב הקצר, זמן הילוך כ״ב אמה הוא 11.88 שניות, ואילו לשיעור הארוך מדובר ב- 15.84 שניות. כל שהמתינה יותר מכך, אין זה נחשב תכף או סמוך. וכל שהמתינה שיעור זה ולאחר מכן קינחה עצמה אינה צריכה לחשוש להרגשה, ודין הדם שנמצא בקינוח כדין כתם. היות שהראשונים והרבה מהאחרונים לא הביאו את החשש של הרגשה בזמן הטלת מי רגלים, לחוששים להרגשה במקרה זה אפשר לסמוך על השיעור הקצר של הפרי דעה, וכן מורה הר״י ורהפטיג.
במקרה שבו האישה אינה יודעת לומר בוודאות אם אכן חיכתה 15 שניות בין סיום הטלת השתן לקינוח, אפשר לברר איתה אם הייתה לחוצה לצאת מהר מהשירותים. האגרות משה21שו״ת אגרות משה יו״ד חלק ד סי׳ יז ס״ק יג. מחדש שהחשש להרגשה אינו אלא בשעת יציאת טיפות השתן האחרונות, שכן אין דרך הדם לצאת יחד עם קילוח מי רגלים. לדבריו, אישה שהייתה לחוצה לצאת מהשירותים בכדי לטפל בתינוק בוכה או בסיר שגולש על הכיריים וכדומה, ומתוך כך קנחה עצמה במהירות בשעה שטיפות השתן האחרונות עדיין יוצאות מגופה, נטמאת מחשש הרגשה במוצאת דם בקינוח. ואולם, במקרה שהמתינה ולא קינחה עצמה עד לסיום כל הטלת השתן ״אלא ישבה עד שיצאו כל הטיפין, וקינחה ומצאה דם ולא הרגישה כלום - דינה ככתם״ ואיננה חוששת שהדם שנמצא בקינוח בא בהרגשה.
נייר כדבר שלא מקבל טומאה
ההנחה המצויה בדברינו, שדינו של נייר הקינוח של ימינו כדין דבר שאינו מקבל טומאה, מבוארת בדברי הפוסקים. האג״מ כותב שאף לדיעה הסבורה שנייר ראוי עקרונית לקבל טומאה, נייר הקינוח הדק שלנו אינו בגדר הנ״ל היות שהוא לא נעשה לשם שימוש המתקיים.22אג״מ יו״ד חלק ג׳ סי׳ נג, ויו״ד חלק ד׳ סי׳ יז ס״ק יד: ״שהרי לא נעשה לתשמיש [דהיינו, שימוש] המתקיים, וגם לא ראוי לדבר מתקיים״. פוסקים רבים דנו בדין הנייר. בנודע ביהודה תנינא סי׳ קה החמיר, וכן בחכמת אדם כלל קיג סי׳ ח. לעומת זאת, בשו״ת חת״ס ח״ו סי׳ פ״א הקל בנייר אפילו אם נעשה מבלאי בגדים. אמנם יש הבדל בין הנייר כפי שהוא נוצר בעבר לבין הנייר שלנו כיום, ולדעת רוב הפוסקים אף אם הנייר נעשה מחומר שמקבל טומאה, היות שהוא נטחן תחילה וצורתו משתנה לגמרי, למעשה הוא אינו מקבל טומאה. בדברי יציב (חיו״ד סי׳ פט ס״ק ה ד״ה וגם שהנייר צבוע) חילק בין נייר קינוח צבעוני ונייר לבן: דם בנייר צבעוני בוודאי לא אוסר את האישה משום כתם (יו״ד סי׳ קצ ס״ק י). באג״מ (יו״ד ח״ד סי׳ יז ס״ק כח) כתב שאין צורך לקנח בנייר לבן אפילו בשבעה נקיים, ושימוש זה מביא לידי ספקות וחומרות לגבי צבעים שנראו על הנייר. כך גם פוסק הגר״ע יוסף בטהרת הבית.23ומביא שם עוד הרבה פוסקים שמקילים בנייר שלנו. ח״א סי׳ ח סע׳ י ס״ק י. להרחבה בנושא דבר שלא מקבל טומאה ראו להלן סי׳ מה, כתם על תחתונית ובגד סינתטי. למגבונים לחים דין זהה לנייר קינוח.24כך פוסקים הרי״ה הנקין והר״י ורהפטיג, כי המגבון דומה לנייר טישו שהוא לשימוש חד פעמי ונזרק מיד, וכמוהו הוא עשוי מנייר ולא מבד.
דבר שאינו מקבל טומאה המונח על גבי דבר המקבל טומאה
בסדרי טהרה25סדרי טהרה סי׳ קצ ס״ק צג בד״ה מזה יצא. באופן כללי, סדרי טהרה פוסק שאין צורך בהרגשה כדי לטמא אישה מדאורייתא ומספיק שהדם ודאי מגופה כדי לטמאה. להרחבה בעניין ראו לעיל סי׳ כה, בדין הרגשה. העלה חשש נוסף שלפיו, למרות שהדם נמצא בפועל על נייר הקינוח שאינו מקבל טומאה, יש להחמיר בדינו מאחר שהנייר עצמו מונח בתוך ידה, ועל כן יש להחשיבו כדין דם הנמצא על דבר המקבל טומאה. ואולם, באגרות משה,26יו״ד חלק ד סי׳ יז ס״ק טו. בבדי השלחן,27ראן בדי השלחן סי׳ קצ ס״ק י ביאורים ד״ה דבר לא מקבל טומאה שמציין לחת״ם סופר והגרי״ז שאינם פוסקים כסדרי טהרה. ובטהרת הבית28טהרת הבית ח״א סי׳ ח סע׳ יב ס״ק יב. חלקו על דבריו וכתבו שדין הדם שנמצא על נייר הקינוח כדין דם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה.29החוששת לדברי הסד״ט תוכל לפתור את הבעיה ע״י קינוח בנייר צבעוני. זו הסיבה להדרכה שניתנת לפעמים לכלות להעדיף את השימוש בנייר צבעוני, אך כיוון שרוב פוסקים לא קבלו את דברי הסד״ט, אין צורך להנחות כן. ובעיקר יש להקפיד שנשים לא תחשובנה שנאסרו אם לא קנחו בנייר צבעוני.
דיני כתמים באותו מקום
טענה נוספת שהועלתה היא שיש להתייחס לדם שנמצא בקינוח כאל כתם שנמצא על הגוף, היות שברור שהדם היה תחילה על גופה של האישה ורק לאחר הקינוח עבר לנייר הקינוח. על כן אין מקום לטענה שהכתם נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, ויש לאסור את האישה בכתם הגדול מגריס.30קנה בושם ח״א יו״ד סי׳ עז. טענה דומה נמצאת גם בשו״ת חשב האפוד (ח״ב סי׳ עה), וכך גם פוסק בשו״ת בצל החכמה חלק ו סי׳ קכה. טהרת הבית31טהרת הבית ח״א סי׳ ה עמ׳ כה. חולק על כך וכותב שהדם נידון על פי מקום הימצאו, ובדומה לדין בדקה קרקע עולם, שגם שם ודאי הוא שהדם יצא מגופה ובכל זאת טהורה כדין כתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה.32להרחבה בנושא דם שנמצא על הגוף ראו להלן סי׳ מא, נטילת גלולות ברצף.
סיבה נוספת להחמיר במצב שלפנינו היא שיש מקום לומר שהיתר של כתם פחות מגריס לא יחול על דם שנמצא בקינוח של אותו מקום, היות שהדם בוודאי יצא מגופה כי לא מצויות שם מאכולות כלל,33נדה יד עמ׳ א. ועל כן יש לטמא את האישה גם בכתם הפחות מכגריס.34ראו תורת השלמים סי׳ קפג סע׳ א. כך פוסק להלכה טהרה כהלכה פרק ב סי׳ יג. האגרות משה דוחה זאת וכותב שדיני כתמים חלים גם על מקרה של דם שנמצא בקינוח, משום שבשעת הקינוח האישה נוגעת בכל הסביבה ולא רק באותו מקום ממש.35אגרות משה יו״ד ח״ד סי׳ יז ס״ק טז. בדומה לכך כותב אף בשיעורי שבט הלוי סי׳ קצ סע׳ ו ס״ק ו.
באופן כללי, הנוהגות כמנהג ספרד אינן חוששות לדם על נייר קינוח. לנוהגות כמנהג אשכנז, יש פוסקים הממליצים לאישה שכלל לא תסתכל על נייר הקינוח.36שיעורי שבט הלוי סי׳ קצא ס״ק כ עמ׳ רכ״ב, שערי אורה עמ׳ 89, טהרה כהלכה פ״ב סי׳ טז. ואולם, היות שישנן נשים שנלחצות מאוד מהוראה זו, והיות שחשוב שהאישה תדע מה קורה בגופה,37מטעמים שונים חשוב שהאישה תדע אם יש לה כתמים או דימום. מבחינה רפואית, הדבר חשוב לשם זיהוי הפרשות לא תקינות שבעקבותם תוכל לגשת לרופא להיבדק. הדבר חשוב אף מבחינה הלכתית כדי שתדע מתי לצפות לתחילת מחזור כדי להימנע מקיום יחסים בשעה שעלולה לראות דם. יש להנחות את הנשים להמתין כ-15 שניות לפני שהן מקנחות, וכל עוד קינחה רק חיצונית, אף אם תראה דם על הנייר לא נאסרת.38במקרה שהאישה יודעת שהיא סובלת מטחורים, תוכל לתלות את הדימום בטחורים. להרחבה בנושא ראו לעיל סי׳ יז, תלייה בטחורים בז׳ נקיים לאחר לידה.
מ.ר.