שאלה
ילדתי לפני שישה חודשים. מאז הלידה כואב לי מאד להיות יחד עם בעלי. התפרים של הלידה נתרפאו מזמן ואינם כואבים, ואין לי מושג ממה נובע הכאב. בעקבות הכאבים אין לי רצון או כוח ליחסים. אני מניקה ולא מקבלת מחזור, כך שאפילו אין לי הפסקות שבהן עלינו בהכרח לא להיות ביחד. הכאבים מקשים עלי, ובנוסף אני תשושה מהעומס של הטיפול בתינוק ובבית, ומהעבודה שאליה חזרתי לפני חודש. בעלי מתוסכל מהסירוב הקבוע שלי. אינני יודעת מה לעשות.
תשובה
כל עוד כואב לך, אינך מחויבת לצער עצמך לטובת יחסים עם בעלך. אך חשוב לטפל במצב לטובתך ולטובת בריאות הקשר הזוגי.
הריפוי מהלידה אורך בדרך כלל עד שישה שבועות, ואחריו יחסים אינם אמורים לכאוב. אם הכאב נמשך מעבר לתקופה זו, ייתכנו סיבות רבות לכך, ולכן מומלץ לפנות לרופאה לשם איבחון וטיפול מתאים. בין השאר, התמורות ההורמונליות המלוות את ההנקה עשויות להביא לירידה בחשק המיני וכן ליובש נרתיקי אשר הופך את היחסים לכואבים. לחילופין, הכאב יכול להצביע על קיומם של דלקת או של פצע באזור הנרתיק, או על מצב אחר אשר דורש טיפול. רוב גורמי הכאב בשעת יחסים ניתנים לטיפול רפואי.
חוסר העניין ביחסים יכול לנבוע גם מגורמים נוספים, ביניהם מחסור מתמשך בשעות שינה, דיכאון לאחר לידה, ושימוש באמצעי מניעה הורמונליים. כדי להתמודד עם תשישות, ראוי לארגן עזרה בבית ולהקפיד על שעות מנוחה. במקרה שאין שיפור יש להתייעץ עם רופאה לשם אבחון והצעת טיפול. אפשר גם לקבוע ׳זמן איכות׳ עם בן זוגך כגון לצאת יחד למסעדה או להליכה, או להתנסות במגע פיזי ללא יחסי אישות. צעדים אלה עשויים לעורר רצון להתקרב לבן זוגך.
מעבר לכאב, שאלתך מעלה את נושא מחויבותה של אישה ליחסים, וגבולות מחויבות זו. הנישואים מבוססים על המחויבויות ההדדיות של בני הזוג, ואחת מחובות היסוד היא יחסי אישות. מצווה על האיש לפקוד את אשתו בשעת עונתה וגם כאשר היא מגלה רצון לקשר, והאישה אף היא מחויבת לחיות חיי אישות עם בעלה. ההיקף המעשי של מחויבות זו מותנה בתנאים המשתנים מזוג לזוג, בהתאם לתעסוקה, לרצון ולכוחות. על מנת למלא את תפקידכם ההדדי, כדאי להשקיע ביצירת תקשורת פתוחה סביב הקשר שלכם. כך, עם הזמן, לומדים בני זוג להיות קשובים ולהכיל את צרכי בן או בת הזוג. במקרה שאין שיפור אפשר לפנות לייעוץ מקצועי לסיוע.
גם בהעדר כאב, אינך חייבת להיות עם בעלך כאשר מצבך הרגשי אינו מאפשר זאת. יחד עם זאת, עליך לזכור כי את שותפתו הבלעדית בכל הנוגע לתחום האישות, ואף אם בעלך קשוב לקשייך, אין הדבר מספק מענה לצרכים שלו. פירוד ממושך ודאי מקשה עליו ואף עלול להכשילו.
תיאום ציפיות נחוץ במיוחד בתקופת ההנקה, שבה לרוב אינכם נאסרים למשך תקופה ארוכה. במצב זה לפעמים נדרשות הפסקות לאישה על מנת לחדש כוחות פיזיים או נפשיים.
הרחבה
חובת בני הזוג לקשר הגופני נגזרת מעצם הקידושין. לאחר קיום פרייה ורבייה,1רמב״ם הל׳ אישות פרק טו הל׳ א. וראו גם שו״ע אה״ע סי׳ עו סע׳ ו. לבעל מותר להימנע מיחסי אישות שלא ברשות אשתו2ואם שניהם מוחלים, מותר, וראו אג״מ אה״ע ח״א סי׳ קב. רק במקרה שהוא חולה או שאין לו את היכולת הפיזית הנדרשת,3רמב״ם הל׳ אישות פרק יד הל׳ ז. ואף אז, לכל היותר למשך שישה חודשים.4פרק הזמן של שישה חודשים נלמד מעונת מלחים, המותרים לשהות מחוץ לבית למשך שישה חודשים. וצ״ע אם ההיתר לבעל להיעדר מהבית לפרקי זמן ממושכים תופס בימינו, כאשר תנאי התחבורה נוחים ובהישג יד. פירוד ממושך יותר הינו עילה לגירושין, והאישה רשאית לתבוע כתובתה. מנגד, כשם שאסור לאיש למנוע יחסים מאשתו כדי לצערה,5רמב״ם הל׳ אישות פרק יד הל׳ ז. כך אין לאישה להימנע מאישות כדי לנקום בבעלה ולצערו.6שם פרק טו הל׳ יח. סירוב עקרוני לאישות מגדיר את האישה כמורדת והוא עילה לגירושין.7שם פרק יד הל׳ ח-ט. עם זאת, ההלכה מכירה בכך שהאישה אינה מוכנה תמיד לחיי אישות, ולכן אינה חייבת להיענות בכל עת שבעלה חפץ בכך. כל עוד איננה מסרבת באופן מוחלט, זכותה לסרב כאשר הדבר קשה לה8וראו פירוש שם יוסף על הרמב״ם הל׳ אישות פרק טו הל׳ יח. ובוודאי כאשר היחסים גורמים לה כאב וצער.9בשו״ת אגרות משה או״ח ח״ד סי׳ עה כתב שפשוט ״שבזמן שקשה לפניה לקבל תשמיש היא פטורה״ מהשעבוד לבעלה.
חיי אישות אמורים להביא סיפוק והנאה לשני בני הזוג. כך מתארים חז״ל את חובת האישות בתור ״לשמח את אשתו בדבר מצווה״.10פסחים עב ע״ב. האיש מצווה לפקוד את אשתו במועדים קבועים, ועליו להיות קשוב גם לגילויי רצונה לקשר.11או״ח סי׳ רמ סע׳ א. האישה מחויבת גם היא לבעלה, שיוכל לפוקדה בעונה שקבעו לו חכמים, ואף בזמן שמצטער,12שו״ת אגרות משה או״ח ח״ד סי׳ ע״ה ד״ה ״והנה אגב״. יצוין שמעט מאוד פוסקים עסקו בשאלות אלה. דהיינו כשהוא רוצה בקשר. התדירות שקבעו חכמים לקשר היא בהתאם לתעסוקתו ומקצועו של האיש, שמשליכים על יכולותיו וצרכיו.13או״ח סי׳ רמ סע׳ א, ושו״ת אגרות משה או״ח ח״ד סי׳ ע״ה ד״ה והנה אגב.
הגר״מ פיינשטיין14שו״ת אגרות משה אה״ע ח״ג סי׳ כח ד״ה עכ״פ כיון דחזינן. העלה שחובת מצוות עונה מוגדרת לפי צרכיה של האישה, בדומה לחובת שאר וכסות, אלא שחכמים קבעו שיעור תדירות משום שמפאת צניעותה, האישה עשויה להסתיר את צרכיה. הסבר זה מופיע כבר בדברי הראב״ד.15בעלי הנפש לראב״ד שער הקדושה עמ׳ קיז.
למרות שאין לבעל לדרוש להיות יחד עם אשתו בשעה שאינה רוצה בכך,16וראו נדרים כ ע״ב, ואיגרת הקודש המיוחסת לרמב״ן פרק ו. ״שאינה שבויית חרב להזדקק לו בכל שעה״17שו״ת מהרי״ט ח״א סי׳ ה. וראו רמב״ם הל׳ אישות פרק יד הל׳ ח, ועוד שו״ת דברי יציב חלק אה״ע סי׳ נה. ואיינה מחויבת לצער עצמה לצורך מילוי רצון בעלה,18בגמרא (כתובות כב ע״ב ותוספות שם ד״ה ואפילו) מסופר על אשתו של שמואל שאמרה שהיא נידה ע״מ לא להזדקק לו באותו לילה. באג״מ שם תמה למה ראתה צורך לשקר לבעלה, שהרי הבעל אינו רשאי לכוף את אשתו להיות עמו כאשר הדבר קשה לה. ותירץ ששיקרה מתוך רצון להתחשב ברגשותיו, שלא תגרום לו להצטער על חולשתה. ראוי לאישה להבין שהאיזון בין צרכי בני הזוג ורצונותיהם דורש גם ממנה הבנה שהבעל נדרש לעמוד בפני יצרו, ובהיענותה לו היא מרחיקה אותו מעבירה19יבמות סג ע״א, ראב״ד בעלי הנפש שער הקדושה עמ׳ קיז ד״ה והרביעית שהוא מתכוין לגדור את עצמו בה. מהרש״א חידושי אגדות יבמות סב ע״ב ד״ה באין חומה שנאמר נקבה תסובב גבר. וראו עוד שו״ת חת״ס ח״ב יו״ד סי׳ קסב. המחוייבות של האישה נובעת בין השאר מהעובדה שלאחר חרם דרבנו גרשום היא שותפה יחידה לבעלה ואין לו אפשרות אחרת לסיפוק צרכיו. וסירובה הממושך עלול להכשילו.
יש לעודד את בני הזוג לתקשורת גלוייה אשר תאפשר להם להתמודד עם האתגרים המתחדשים לצד החובות ההלכתיות והרגשיות שבחייהם האינטימיים. על האישה להתחשב בצרכי בעלה ולהיות מודעת לאחריותה כלפיו, אך באותה מידה לדעת שאם אין לה כוח ליחסי אישות, היא פטורה מכך, וזכותה לצפות שבעלה יבין ויכיל את מצבה.
מ.ר.