שאלה
מאז הלידה, אני סובלת מטחורים1טחורים הם ורידים מורחבים באיזור פי הטבעת. בתור כלי דם בעלי דפנות דקות, הם נוטים לדמם אחרי פעולת מעיים קשה. המדממים בזמן ניגוב. האם ניתן לתלות את הדם על העדים בבדיקות הפנימיות בטחורים? כיצד ניתן להבחין בין דם מהרחם לדם מהטחורים?
תשובה
אם ייתכן שבשעת הבדיקה נגעת גם באזור פי הטבעת, יש מקום להקל ולתלות את המראה שעל העד בטחורים. עליך להשתדל להימנע ממגע באיזור הטחורים בשעת הבדיקה.
קשה מאוד להבחין בין דם מהרחם לדם הטחורים, משום שאין לו מראה אופייני והוא מופיע בגוונים שונים, כולל כאלה התואמים מראות דם נידה.
הרחבה
חזקתו של מראה דמי שנראה על עד בדיקה היא שבא מן הרחם. הגמרא דנה באפשרות להתיר מראה דמי שנראה על עד, על סמך ההנחה שהעד נתלכלך בדם ממקום אחר לאחר הבדיקה.2נדה נח ע״ב. מסקנת הגמרא היא להתיר כאשר צורת הכתם שנראה על העד מעידה על כך שמקורו אינו בבדיקה,3כגון כאשר צורתו עגולה, נדה נח ע״ב, יו״ד סי׳ קצ סע׳ לד. או כשיש סיבה אחרת שלפיה נראה שאין זה דם מהרחם.
השו״ע פוסק4שם. שהיתר מראה דמי, על יסוד ההנחה שמקור הדם שנמצא עליו אינו מהרחם, אפשרי גם בבדיקת עד כאשר מצטרפים שני תנאים המעידים על כך שהמראה הדמי אינו מן הרחם: צורת הכתם וגודלו; והשהייתו בטרם בדיקתו במקום שאינו בדוק מדם.
בבית יוסף5יו״ד סי׳ קצ סע׳ לד-לה: ״ונראה לי דהיכא דאיכא למיחש שמא בא הדם בעד זה מחמת שנתעסקו סמוך למקום שהעד שם במיני דמים, תולים בהם אפילו יותר מכגריס ועוד, דמפני שקנחה בו לא נניח מלתלות במה שאפשר לתלות, כיוון שלא הרגישה ביציאת הדם מגופה״. כתב שהשימוש בעד לבדיקה לא צריך לעכב מלתלות, גם כתם גדול מגריס, כאשר יש יסוד סביר להניח שמקור הדם על העד אינו מגוף האישה, כגון כאשר נתעסקו בקרבתו במיני דמים. זאת בתנאי שלא הרגישה ביציאת הדם מגופה6דברי הבית יוסף מתבססים על ההנחה שהאישה לא הרגישה ביציאת הדם מגופה, אלא שיש להקשות על הנחה זו מכיוון שמדובר בבדיקת עד, וייתכן שהיא הרגישה ויחסה את הרגשתה מהרגשת עד׳ (נדה נז ע״ב). ועיינו בחוות דעת בביאורים ס״ק כז, שחילק בין מצב שבו קיים ספק אם הדם בא מהרחם, שאז אין תולים וחוששים להרגשת עד, לבין מצב שבו ודאי שהדם בא מהרחם, ובמצב זה חוששים להרגשת העד. וכן כתב הגר״ע יוסף, להלן הערה 16. ושאין מדובר בכתם שצורתו מעידה שנוצר בעת הבדיקה.
האפשרות לתלות את הדם על העד במקור חיצוני קשורה ברמת הסבירות לכך ובכללי התלייה במכה.7ראו להלן סי׳ כא, תלייה בפצע בז׳ נקיים. כדוגמא לסבירות גבוהה, הט״ז8ט״ז יו״ד סי׳ קצ סע׳ לד ס״ק כג. מציין מצב שבו אישה סובלת לעתים מדימום רקטאלי, וכותב שיכולה לתלות דם שנמצא בבדיקה במקור זה, אם בשעת הבדיקה נגעה גם בפי הטבעת. דברים אלו הם פירוש לדברי הבית יוסף, אלא שהט״ז מוסיף שהיות הכתם משוך אינה גורעת, כי ההנחה היא שההכתמה אכן התרחשה בזמן הבדיקה אך מקורה בדם מפי הטבעת.9ראו גם ערוך השולחן יו״ד סי׳ קצ ס״ק צז.
בעוד הט״ז הניח כיסוד להיתר שהעד עלול לבוא במגע עם פי הטבעת במהלך הבדיקה ולהתלכלך מדם המצוי שם, החתם סופר10שו״ת חתם סופר יו״ד סוף סי׳ קפה. דן במציאות שבה, מסיבה רפואית כל שהיא,11החתם סופר מכנה מציאות זו בכינוי ״עורק הזהב״ או ״גילדעני אדר״. מצוי בנרתיקה של האישה דם שאינו מרחם האישה אלא מקורו ברקטום, ושיבוש בסדרי הגוף הרגילים מוליכו בדרך פנימית לנרתיק. יש לציין שמצב זה נדיר מאוד מבחינה רפואית.12וכבר העיר על כך הנוב״י במהדורא קמא בסי׳ מט ובסי׳ ס, וכתב שם שמצב של דימום נרתיקי מחמת גלדני אדער לא ייתכן. למעשה ייתכן מצב נדיר יחסית של התהוות נקב (פיסטולה) בין הנרתיק לרקטום. החת״ס פוסק שמכיוון שמקור הדם נותר בספק, אין להקל אלא בכתמים, ולא בדם הנמצא בעד, אך ניתן להקל שתבדוק את עצמה בדיקה ראשונה על מנת שתתנקה מדם חיצוני, ולא תעיין בעד אלא תזרוק אותו ולאחר מכן תבדוק עצמה.
הגר״ע יוסף מביא את דברי המהרי״ף13שו״ת מהרי״ף סי׳ פו. שכתב בנוגע לאישה שמצאה מראה דמי על העד שלה לאחר יחסי אישות ורצתה לתלות את המראה בדם טחורים, שאכן ניתן לתלות. זאת לאור מסקנת הסוגיא בדין רמ״ת, שכאשר יש מכה - תולים בה, ואין צורך לדמות דם המכה לדם מן הרחם. עוד הוסיף המהרי״ף שלדם טחורים אין מראה אופייני והוא עשוי להימצא בגוונים שונים. זאת בניגוד לדברי אחרונים אחרים14דבר שמואל יו״ד סי׳ עא. שלדעתם על האישה מוטלת החובה להביא ראיה כלשהי לכך שדם זה אינו מן הרחם אלא מפי הטבעת.
אמנם, נראה כי העד שאליו מתכוון המהרי״ף הוא עד שבו האישה קינחה את עצמה קינוח בעלמא לאחר קיום יחסים, ולא העד שבו האישה בדקה עצמה בבדיקה פנימית. לכן כותב בעל שו״ת רב פעלים15שו״ת רב פעלים ח״ג יו״ד סי׳ יג, ולמעשה גם בקינוח הוא חושש להתיר ומסקנתו להתיר רק בכתם. שאין להתיר עד בדיקה על סמך היתר זה.
הגר״ע יוסף16שו״ת יביע אומר חלק י׳ יו״ד סי׳ נח. דוחה את דברי הרב פעלים בעקבות שיטתו כי הרגשת עד אינה אלא ספק הרגשה. בנידון דנן, שבו אין לאישה הרגשה בפועל, אין להחמיר בשל הרגשת העד כנגד ההנחה שישנה אפשרות סבירה שמקור הדם שלפנינו הוא בדם הטחורים. אם ייתכן, לדברי האישה, שבשעת הבדיקה נגע העד בפי הטבעת והוכתם שם מדם, יש להתיר לדבריו את העד.
יצוין כי ניתן לתלות בטחורים גם בשלושת הימים הראשונים לד״נ.17טהרה כהלכה עמ׳ צג.
בכל זאת יש לעודד את האישה לטפל בטחורים, גם מבחינה רפואית וגם על מנת למנוע הסתבכות במחלוקת.
ז.ב.