שאלה
אני בשבוע ה-22 להיריון, ולאחרונה התחלתי בשמירת היריון בעקבות דימום. בבדיקת אולטראסאונד התברר שהדימום הוא בגלל שליית פתח.1שליית פתח היא שלייה הממוקמת מול צוואר הרחם וסותמת את פתח הרחם. הסכנה בשלייה כזו היא שכל נגיעה בה עלולה לגרום לדימום ולפגיעה בשלייה. היפרדות שלייה היא מצב שבו קרומי השלייה נפרדים מדופן הרחם, בניגוד למצב התקין שבו השלייה צמודה הרמטית לדופן הרחם. היפרדות זו יכולה להיות מלאה או חלקית, והיא גורמת בדרך כלל לדימום. מעבר לשאלה ההלכתית, גם אם האישה אינה נאסרת עדיין יש לברר האם מותר לזוג לקיים יחסים מבחינה רפואית. להרחבה נוספת עיינו בנספח רפואי ב, היריון. האם ואסרתי או שניתן לתלות את הדימום בדם מכה?
תשובה
דימום מהשלייה יכול לנבוע מסיבות שונות, ובהתאם להן משתנה גם הדין. אם מקורו של הדימום בשלייה עצמה, הדם נחשב לדם מכה ואינו מטמא. מנגד, אם הדימום נגרם כתוצאה מהיפרדות השלייה מדפנות הרחם, הדם נחשב לדם נידה ומטמא.
בחלק מהמקרים של שליית פתח, מקור הדימום הוא בשלייה עצמה, כתוצאה מלחץ על כלי הדם שבתוכה הנובע ממיקומה החריג של השלייה.
לכן עלייך לברר רפואית מהו מקור הדם אצלך. אם יתברר שהדימום הוא רק מהשלייה, ניתן לתלותו במכה והנך טהורה. אם ישנו חשש גם לדם מדפנות הרחם או מהקרומים שבין הרחם לשלייה, אזי נאסרת.
הרחבה
אישה בהיריון נחשבת מסולקת דמים.2לאחר שעברו שלושה חודשים. להרחבה בנושא זה עיינו לעיל סי׳ ב, עונות פרישה בהתחלת היריון. יחד עם זאת, אם היא בכל זאת רואה דם מהרחם3הכוונה היא לראיית דם בהרגשה או שטף של דם, ולא לדם הנידון לפי דיני כתמים. בזמן ההיריון, הוא מטמא אותה כנידה,4אמנם לא ייתכן שבזמן ההיריון תראה האישה דם וסת, אולם מעיקר הדין כל דם שמקורו ברחם מטמא את האישה ולאו דווקא דם וסת. אלא אם כן ניתן לתלותו במכה שבתוך הרחם או מחוצה לו. כחלק מהדיון ברואה מחמת תשמיש, הגמרא5נדה סו ע״א: ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה. מביאה ברייתא המציינת את האפשרות לתלות ראיית דם במכה וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך.6יו״ד סי׳ קפז סע׳ ה. להרחבה בנושא של תלייה במכה ברחם עיינו להלן בסי׳ כא, תליה בפצע בז׳ נקיים. אמנם הרמ״א7שם. הגביל את התלייה במכה למצבים מסויימים, אך במקרה שלפנינו, של אישה בהיריון הנחשבת מסולקת דמים ורואה שטף של דם, ברור שאם הבדיקה הרפואית מראה על דימום הנגרם מפצע,8לעתים ניתן לזהות פצע כזה באמצעות בדיקת אולטרסאונד, אך הדבר תלוי במומחיות הרופא או הטכנאי שמבצעים את הבדיקה. אפשר לתלות במכה.
פוסקי זמננו9נשמת אברהם יו״ד סי׳ קפז סע׳ ה ס״ק ב . בדבריו הוא נסמך על פסיקות שקיבל מהר״י נויבירט ומהגרי״ש אלישיב. כך פסק גם הרב ד״ר מרדכי הלפרין ״דין האשה בשלית פתח והפרדות שליה״ כתב עת ״הברכה״ גיליון מס׳ 8 טבת תשע״א עמ׳ עד-עז. דנו במצב שבו אישה רואה דם משליית פתח ופסקו כפי שנכתב לעיל, שאם מקור הדימום הוא בשלייה בלבד, ניתן לתלות במכה והאישה טהורה. בעל נשמת אברהם כותב שאם נמצא בבדיקת אולטראסאונד10כפי שנכתב לעיל בהערה 8, יש להיזהר מלהסתמך על בדיקת אולטרסאונד בלבד. שהשלייה במצב פתח, אז כמעט ברור לגמרי (99% אחרי שלושה חודשי היריון, וסיכוי גבוה מאוד גם לפני כן) שהדימום בא מהשלייה ולא מכותלי הרחם, עקב פגם בכלי הדם שנובע ממיקומה הלא רגיל של השלייה. המחבר פנה לר״י נויבירט ולגרי״ש אלישיב ושניהם פסקו שבמצב כזה מדובר בדם מכה והאישה טהורה.
הרב ד״ר מרדכי הלפרין11בכתב עת ״הברכה״, שם. בנשמת אברהם לא כתב אבחנה זו, ונראה לפי דבריו שכל דימום שברור שמקורו בשלייה בלבד נחשב כדם מכה, גם אם לא היתה פגיעה חיצונית. כותב שניתן לתלות במכה רק כאשר ברור שישנה פציעה של רקמת השלייה ע״י נגיעה בה. מקרים כאלה שכיחים בשליית פתח בגלל מיקומה החשוף החוצה מול פתח הרחם. אולם אם לא היתה פגיעה ופציעה של גוף השלייה, ובכל זאת יש דימום מהרחם, לדעתו אין להקל.
לעומת זאת, אם מקורו של הדם הוא בהיפרדות השלייה מהרחם או בהיפרדות חלקית של קרומי השלייה, האישה נטמאת כנידה.12נשמת אברהם, שם בהסתמך על הר״י נויבירט, וכן הר״מ הלפרין, שם. הנשמת אברהם כותב כך משום שהאישה נחשבת כמתחילה להפיל למרות שיתכן שהדימום יפסק וההיריון ימשך באופן תקין. כנגד הסבר זה ניתן לטעון שכל עוד לא יצא העובר החוצה, אין כאן דין של הפלה. לדעת הר״מ הלפרין ניתן להגדיר דימום מהיפרדות שלייה דדם קושי׳,13דם קושי׳ הוא דימום רצוף סמוך ללידה הנובע מחמת הוולד ולא מחמת האישה. דם זה אינו מטמא את האישה בטומאת זבה. בימינו קשה להגדיר ולקבוע מהו בדיוק דם זה. שבתנאים מסוימים אינו מטמא את האישה. אך כיוון שלרוב תנאים אלו אינם מתקיימים, יש להחשיבו כדימום מהרחם, המטמא את האישה מדאורייתא.14עיינו עוד במאמרו של הר״מ הלפרין ״דין האשה בשלית פתח והפרדות שליה״, וראו לעיל הערה 9. דם קושי מוזכר במסכת נדה פרק ד משניות ד-ה, ובגמרא נדה לו ע״ב, לח ע״ב. קשה מאד להבחין בינו לבין דם לידה או הפלה שמטמא את האישה תמיד. כיוון שדם קושי טהור לפי דין המשנה והגמרא רק בימי זיבה ולא בימי נידה, לא ניתן כיום, אחרי חומרת ר׳ זירא, לטהר אישה מכוח הגדרה זו. לע״ד עדיין יש לבחון האם לפי הנתונים הרפואיים וההגדרות ההלכתיות יש כאן דם מכה או לא. עיינו גם באורות הטהרה עמ׳ 185 הערה נז, שנשאר בצ״ע בעניין זה.
הר״י ורהפטיג15בשיחה עם הכותבת. אינו מקבל הבחנות אלו. לדבריו, דימום שמקורו בדפנות הרחם מטמא, ודימום שמקורו בשלייה או בקרומיה בלבד יכול להיחשב כדם פצע ואינו מטמא. יחד עם זאת, במצבים של ספק יש להחמיר.
נ.ל.