שאלה
אני בשבוע ה-11 להיריון ומצאתי דימום קל על תחתון לבן. האם נאסרתי בעקבות הדימום?
תשובה
מבחינה רפואית, דימומים קלים בתחילת היריון הם לרוב תקינים.1תופעה של דימום בתחילת היריון מתרחשת אצל כ-25 אחוזים מהנשים בתחילת היריון. מדובר לרוב בדימום מהרחם. ראו נספח רפואי ב, היריון. למרות זאת, בכל מקרה של דימום בתחילת היריון, יש להיבדק אצל רופא. במקרה שמתלווה לדימום כאב, יש לגשת מידית לבדיקה ע״מ לשלול אפשרות של היריון חוץ רחמי.2בנושא היריון חוץ-רחמי, ראו נספח רפואי ב.
מבחינה הלכתית, בזמן ההיריון את נחשבת כמסולקת דמים ואינך צריכה לחשוש לווסתך, אולם אם מופיע דימום יש לדון בו על פי הכללים ההלכתיים המקובלים.
דימום קל (שאינו מגיע בכמותו לדימום של מחזור רגיל) שנמצא ללא הרגשה הלכתית אוסרת נחשב ככתם ונידון על פי דיני כתמים. מכיוון שצבע התחתון הוא לבן, אם גודל הכתם הוא יותר מכגריס (כעיגול בקוטר כ- 19 מ״מ) הכתם אוסר.
אם הנך מסופקת אם צבע הכתם הוא צבע אוסר, כדאי להראותו לסמכות הלכתית. אם נאסרת לאחר בדיקת הכתם על פי כללים אלה, דינך כדין אישה נידה לעניין הרחקות, ספירה וטבילה.
כהנחיה כללית, מכיוון שכתמים בהיריון הם שכיחים, מומלץ להקפיד על לבישת תחתון צבעוני על מנת להינצל מבעיות וספקות בשל כתמים. כמו כן ניתן להשתמש בתחתונית שנחשבת כמצע שאינו מקבל טומאה, ולכן כתמים שייראו עליה לא יאסרו אותך.
הרחבה
דם נידה האוסר את האישה מדאורייתא הוא דם הבא בהרגשה,3להגדרת הרגשה האוסרת, עיינו להלן סי׳ כה, בדין הרגשה. והוא אוסר את האישה בכל כמות שהיא, וללא קשר לשאלת המצע שעליו נראה. דם הבא ללא הרגשה נקרא בלשון חכמים ׳כתם׳ והוא מותר מדאורייתא, אך חכמים אסרוהו בתנאים מסוימים והתירוהו בתנאים אחרים.4טור ושו״ע יו״ד סי׳ קפג סע׳ א, וסי׳ קצ סע׳ א. על מנת שכתם יאסור, צריכים להתקיים בו כל התנאים שלהלן. כאשר חסר אחד מהם - האישה טהורה.
התנאים לאסור כתם:
א. צבע הכתם - הכתם בצבע אדום, חום נוטה לאדום או שחור.5להרחבה בעניין צבע הכתם, עיינו להלן סי׳ נד, צבעים בעדי בדיקה. אמנם סימן זה עוסק בצבעים בעדי בדיקה, אך אותם עקרונות תקפים גם לגבי צבעם של כתמים חיצוניים.
ב. אין במה לתלות - אין כל גורם אחר שניתן לתלות בו את הכתם (כגון פצע, טחורים, פטריה וכדומה).6להרחבה בעניין זה עיינו למשל בסימנים יז, כא, מה, נב, ו-נו.
ג. גודל הכתם - יורחב להלן.
ד. מצע הכתם - יורחב להלן. גודל הכתם
לגבי גודל הכתם המטמא, שיעור כגריס נפסק על פי המשנה והגמרא7נדה נח ע״ב. העוסקות בתלייה במאכולת (כינת הערווה). רוב הראשונים8רמב״ם הל׳ איסו״ב פ״ט הל׳ כג, רשב״א תורת הבית כ״ז ש״ד, רא״ש פ״ח סי׳ ו, ועוד. פסקו כר׳ חנינא בן אנטיגונוס שתולה במאכולת עד כגריס (וכגריס בכלל, כרב חסדא) גם אם לא הרגה כינה, וכך גם נפסק בשו״ע,9יו״ד סי׳ קצ סע׳ ה. שלא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד.
רוב הפוסקים10עיינו שו״ת מעיל צדקה סי׳ כז, ובעקבותיו רוב הפוסקים האחרונים. מסכימים שגודל גריס הוא עיגול בקוטר של 19 מ״מ, או כל צורה אחרת בעלת אותו שטח.
בעל ספר יראים11ספר יראים סי׳ כו (דפוס ישן קצב) והובא גם בפתחי תשובה, יו״ד סי׳ קצ סק״ט. אמנם יש מי שפירש שהמאכולת היא כינת הערווה, שהיא גדולה בהרבה מכינת הראש, וראו שו״ת בני בנים ח״ב סי׳ לב. כתב שיש להיזהר בגודל הכתמים לפי שיקול הדעת, כיוון שאין אנו יודעים מהו שיעור כגריס. על פי דבריו נראה שאפשר לתלות רק בגודל הכתם שכינים משאירות בפועל, שהוא קטן מאד.12ניתן להסיק מדבריו, שבימינו, כשאין לנו כלל כיני גוף המשאירות כתמים, ייתכן ואי אפשר בכלל לתלות כתמים במאכולת. אולם אף פוסק לא פסק כך להלכה. אולם פוסקים רבים13שו״ת חכם צבי סי׳ ס״ז, שו״ת חת״ם סופר יו״ד ח״ב סי׳ קנ וסי׳ קפב, שו״ת אגרות משה יו״ד ח״ג סי׳ מו, ועוד. החת״ם סופר מסביר שכל גזרת הכתמים נגזרה רק בגלל טהרות, שלא ייתכן שנטהר את הבגד ואילו האישה תהיה טמאה. לפי זה, כיום, כשאין לנו טהרות אין לה בעצם מקום, ואולי יש להחמיר בכתם בכל גודל. אך כיוון שמדובר בגזרת חז״ל לא ניתן לבטלה, ולכן אנו פוסקים לפי מה שגזרו חז״ל בימיהם. סוברים שאין לנו אלא גזרת חז״ל כפי שנגזרה בימיהם, והם לא גזרו כלל על כתם פחות מכגריס, ומשערים את גודל הגריס כפי שנכתב לעיל.
בדרך הטבע, צורת הכתמים אינה צורת עיגול מושלמת וברוב הפעמים הם יופיעו ככתם משוך ומאורך, ויש לחשב האם שטח הכתם גדול מגודל הגריס. במקרים שבהם קשה לשער, אפשר להעתיק את צורת הכתם על נייר שקוף ואז להניחו על שטח העיגול. אם חלק מצבע הכתם הוא צבע מותר, מחשבים את החלק שבצבע המטמא בלבד.14מעיל צדקה סי׳ סב. אוסף כתמים קטנים שבכל אחד מהם אין יותר מכגריס אינם מצטרפים כדי לטמא,15יו״ד סי׳ קצ סע׳ ח. אולם אם הם מחוברים ביניהם, אפילו בכתם בצבע מותר, מצטרפים לאסור.16מעיל צדקה סי׳ סב.
דין דומה ישנו לכתם שנראה על גוף האישה במקום שניתן להניח שבא ממנה.17כגון על ידיה או על ירכיה, כמפורט ביו״ד סי׳ קצ סע׳ יא. הראשונים נחלקו בשאלה האם ניתן לתלות במאכולת גם כתם על הגוף.18היסוד לדיון בכתם על הגוף מצוי בגמרא בנדה נז ע״ב, אך אין שם דיון על גודל הכתם המטמא. הרמב״ם19רמב״ם, הל׳ איסו״ב פ״ט הל׳ ו. ונראה שכך פסק גם הרא״ש (נדה פרק ח סי׳ ב). כתב שכתם על הגוף מטמא בכל שיעור, אולם רוב הראשונים20ראב״ד בהשגותיו על הרמב״ם שם, וכן הרמב״ן והרשב״א כמובא במ״מ על הרמב״ם שם. חלקו עליו ופסקו שגם בכתם על הגוף לא גזרו בפחות מכגריס. השו״ע21יו״ד סי׳ קצ סע׳ ו. הביא להלכה בסעיף ו׳ את שתי הדעות, דעת הרוב בסתם ודעת הרמב״ם ב׳יש אומרים׳, ולפי כללי הפסיקה נראה שפסק כסתם. ראיה לכך היא שבסעיף ח׳ הביא מחלוקת נוספת, שבנויה על הפסיקה שצריך שיעור לגודל הכתם גם על הגוף, ומכאן מובן שכך פסק להלכה.
סעיף ח׳ בשו״ע עוסק בשאלה האם כתמים קטנים נפרדים, המצטרפים ביחד ליותר מגודל גריס, אוסרים את האישה. הדיון בנושא מבוסס על דברי ר׳ ירמיה בגמרא.22נדה נח ע״א. להלכה נקבע שעל הבגד כתמים קטנים אינם מצטרפים, אולם לגבי כתמים על הגוף ישנה מחלוקת ראשונים.23לרמב״ם ולרא״ש אין צורך בצירוף, כי אסרו על הגוף גם בכתם קטן. הרשב״א (תורת הבית, בית שביעי שער ד) הביא את שתי הדעות ולמרות שנטה להכריע שגם על הגוף לא מצטרפים כתמים קטנים, פסק לבסוף כדעה המחמירה, שמצטרפים. הראב״ד (בעלי הנפש שער הכתמים סימן ג) והתוספות (נדה נח ע״א ד״ה כשורה) פסקו שכתמים על גופה מצטרפים לגודל גריס, וכך פסק גם הטור (יו״ד סי׳ קצ סע׳ ח- ט). השו״ע הביא בסתם את הדעה שכתמים קטנים אינם מצטרפים, בלי להבחין בין הבגד לגוף, וב׳יש אומרים׳ הביא את הדעה שעל הגוף הכתמים מצטרפים. לפי כללי הפסיקה נראה שפסק להקל כסתם, אולם הב״ח24ב״ח יו״ד סי׳ קצ סקי״ב. פסק כאן להחמיר וכך פסק גם בעל תורת השלמים.25תורת השלמים יו״ד סי׳ קצ סק״ט. גם אחרוני זמננו פסקו להחמיר לצרף כתמים קטנים על הגוף לגודל גריס.26טהרת הבית ח״א סי׳ ח סע׳ ד, דרכי טהרה עמ׳ כ׳ ב״יש מחמירים״, שעורי שבט הלוי סיכום ההלכות סי׳ קצ סע׳ ח. הגר״ש וואזנר מציין שם בס״ק ד שאם ישנם שני כתמים קטנים על הגוף שנראים ככתמים נפרדים (כגון שאינם באותו מקום) ניתן להקל בשעת הצורך. הגר״ע יוסף מסביר בהערה שם מדוע פסקו אחרונים כנגד כללי הפסיקה המקובלים כ״יש אומרים״.
על מה נראה הכתם
שאלה זו מתחלקת לשני עניינים: החומר שממנו עשוי המצע; וצבע המצע שעליו נמצא הכתם. חכמים לא גזרו על כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה וכן לא גזרו על כתם שנמצא על בגד צבעוני.27יו״ד סי׳ קצ סע׳ י, ורמ״א שם.
מצע שאינו מקבל טומאה
שני מקורות עיקריים דנים במצע שאינו מקבל טומאה:
1. רבי נחמיה במשנה28נדה נט ע״ב. מביא את הכלל שמצע שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים. בגמרא שם מופיעה גם דעה תנאית נוספת החולקת על דברי רבי נחמיה, אך הגמרא מסכמת את הסוגיא ״והורו חכמים כר׳ נחמיה״.29נדה ס ע״ב. כך פסקו גם רוב מוחלט של הראשונים30בבית יוסף יו״ד סי׳ קצ סע׳ י מובא הראב״ד (בעלי הנפש שער הכתמים עמ׳ נט) כיחיד שלא פסק כך. וכך נפסק להלכה.
התוספות במקום31נדה נח ע״א ד״ה כרבי נחמיה דאמר כל דבר שאינו מקבל טומאה כו׳. מבארים את טעמו של רבי נחמיה, שכיוון שהדבר שעליו הכתם נמצא הוא טהור, לא גוזרים טומאה על האישה. בדומה לכך כותב גם הר״ן32חידושי הר״ן נז ע״ב. שכל עיקר גזירת כתמים היא לעניין טהרות ולעניין הבגד. כלומר: נפסק להלכה כי ׳מקור מקומו טמא׳ (הרחם עצמו טמא ולכן כל דימום שיוצא ממנו טמא), ואם כן, הדם שמקורו מהאישה אוסר את הבגד מדאורייתא. ואולם, כשהדם בא ללא הרגשה הוא אינו אוסר את האישה מדאורייתא, לכן האישה נאסרת רק אגב הבגד, משום גזירה שלא יבואו לטהר את הבגד. ואולם, במקרה שהמצע שעליו נראה הדם אינו מקבל טומאה, גם האישה אינה טמאה.33שו״ת נוב״י קמא סי׳ נב.
2. בסיום סוגיית ׳הרואה כתם׳34נדה נז-נח ע״ב מעמיד רב אשי את דברי שמואל ״בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם, טהורה...״ כרבי נחמיה במשנה דלעיל.
במציאות ימינו נזדקק לדיון במצע שאינו מקבל טומאה בעיקר בשאלות העוסקות בכתם הנראה על נייר ניגוב, על תחתונית, על בגד סינתטי, או על מושב האסלה.35להרחבה בנושאים אלו עיינו להלן סי׳ כז, דם על נייר קינוח; סי׳ מד, כתמים על תחתונית ובגד סינתטי; סי׳ ג, דם בשתן בזמן ההיריון.
מצע צבעוני
המקור להקלה בכתם שנמצא על בגד צבעוני מצוי בברייתא בנידה סא ע״ב שבה
תנא קמא אוסר ורבי נתן (יונתן) מטהר. הרמב״ן36הלכות נדה ד ו. פסק כתנא קמא להחמיר, ואילו הרא״ש37נדה פ״ט סי׳ א השני. והרמב״ם38הל׳ איסורי ביאה פ״ט הל׳ ז. כתבו להקל כרבי יונתן. הרשב״א39תורת הבית הקצר כ״ז ,סוף ש״ד. כתב דעה אמצעית - שיש להקל בכתמים, אולם המחמיר תבוא עליו ברכה.
רבי יונתן בברייתא מביא לבישת בגד צבעוני כתקנה שנועדה להציל את האישה מהיטמאות בכתמים. הגמרא דנה בשאלה האם אישה חייבת ללבוש צבעונים או רק מותרת בכך. הרמב״ם פוסק כרב יונתן שלבישת צבעונים היא תקנה. הבית יוסף דוחה את דעת הרמב״ם, ומגדיר לבישת צבעונים כהיתר. הרמ״א בהגהותיו מצטט את הרמב״ם ומביא לבישת בגד צבעוני כתקנה: ״לפיכך תלבש האישה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים״.40יו״ד סי׳ קצ סע׳ י בהג״ה.
הראשונים והאחרונים נחלקו האם הגמרא הקלה בדין בגד צבעוני רק לטהרות או אף להתיר אישה לבעלה.41בהגמ״ר על השו״ע ד״ה על בגד צבוע כותב: ״תמהני שלא הביא שום חולק״. ומזכיר את ההגמ״י פ״ט מא״ב אות ו בשם רבינו שמחה ובשם ראב״ן שלא אמרו בגמרא דבר זה אלא לטהרות. וכן גם הרמב״ן מחמיר בזה וקשה להקל כנגד שלושה חמורי עולם. הברכי יוסף סי׳ קצ סע׳ י בהג״ה, מצטט את הרב דוד קורינאלדי המתקיף את השו״ע בזה, אך הוא עצמו (הברכי יוסף) חולק עליו ומסכים לדעת השו״ע להקל בבגד צבעוני. וכן יש מבחינים בין כתם הנמצא על בגד תחתון צבעוני הצמוד לגוף לבגד שאינו צמוד לגוף.42שו״ת חת״ס יו״ד סי׳ קסא מחמיר בבגד הצמוד לגוף. ועיין בשו״ת אילה שלוחה שכתב על דברי החת״ס ״אין מקום לחומרה זו וכל ישראל יוצאים ביד רמ״א ז״ל שתלבש האישה בגדי צבעונים גם בגד הסמוך לבשר״. בשו״ת יגל יעקב בהגהות על השו״ע סי׳ קצ כתב שנראה להבין את החת״ס שכונתו רק שלא תלבש האישה צבעוני בימי ליבונה כדי להצילה מכתמים, אך לא איירי כלל בזמן אחר להחמיר בזה שהוא נגד פשטות השו״ע. ראו גם שו״ת מעיל צדקה סי׳ סב שמקל בזה.
מכל מקום, רוב האחרונים סמכו על פסיקת השו״ע והרמ״א ומטהרים כתם בבגד צבעוני.43דיון באריכות בשתי הנקודות שהבאתי לעיל (בהערות 40 ו-41) ופסיקות האחרונים ניתן למצוא בטהרת הבית ומשמרת הטהרה בדיני כתמים סי׳ ח סע׳ ו, שיעורי שבט הלוי סי׳ קצ סע׳ י ס״ק ד-ח, ובטהרה כהלכה עמ׳ עז-עט.
לרבים מבין הפוסקים, כל צבע, גם צבע בהיר, נחשב כצבעוני. ואולם, יש המתייחסים לצבעים בהירים מאוד (קרם, צהוב בהיר) כאל לבן ולכן לכתחילה, אם יש אפשרות אחרת, רצוי לא להשתמש בהם.44שש״ה סי׳ קצ ס״ק ד עמ׳ קע. לכן תוכל האישה ללבוש תחתון בכל צבע אחר, גם אם הוא בהיר, כדי לדעת מה מצבה. הנחת תחתונית יכולה אף היא להועיל במקרים של דימומים קלים המופיעים ללא הרגשה.45ראו להלן סי׳ מד, כתמים על תחתונית ובגד סינתטי.
אישה שנטמאה ע״י כתם סופרת בודקת וטובלת כנידה ממש46יו״ד סי׳ קצ סע׳ א וברמ״א שם. ספירה כנידה ממש כלומר: לאשכנזיות חמישה ימים ועוד שבעה נקיים, לנשים בנות עדות המזרח ע״פ האפשרויות השונות. ראו להלן סי׳ נז, המתנה לפני ספירת ז׳ נקיים בכתם המטמא. אולם אינה צריכה לחשב עונות פרישה.
א.ק., נ.ל.