שאלה
אני בהיריון, והיום, אחרי הטלת שתן, מצאתי דם על האסלה וגם במי השירותים. צרב לי בעת מתן השתן, ולכן למרות שעוד לא נבדקתי אצל רופא, נראה לי שאני סובלת מדלקת בדרכי השתן. האם נאסרתי?
תשובה
אישה הרואה דם על מושב האסלה או במי השרותים, למנהג ספרד אינה נאסרת. גם למנהג אשכנז, במקרה ודאי של דלקת בדרכי השתן, כזאת המאובחנת על ידי רופא או בבדיקת מעבדה, אינה נאסרת. גם ללא אבחון של דלקת, האישה נאסרת למנהג אשכנז רק כאשר נמצא הדם תוך 15 שניות ממתן שתן. דם המתגלה על מושב האסלה או במי השירותים לאחר פסק זמן זה אינו אוסר אותך.
בכל מקרה של דימום בתקופת ההיריון רצוי לפנות לרופא המטפל. במקרה של דלקת בדרכי השתן, חשוב לקבל טיפול אנטיביוטי על מנת למנוע צירים מוקדמים ולידה מוקדמת כתוצאה מהדלקת.
הרחבה
המוצאת דם על האסלה או במי האסלה
כאשר אישה רואה דם בשעת מתן שתן, קיים חשש שמא מדובר בדם רחמי אשר התערבב בשתן.1בנדה נז ע״ב מדובר בחשש שמא מי רגלים חזרו למקור והביאו דם. לפי הבנתנו היום את דרכי היציאה של דם בדרכי השתן ודם מהמקור, כנראה שמדובר בערבוב הדמים. חכמים נחלקו באילו מצבים יש לחשוש למצב זה: אם עומדת ומטילה מי רגלים טמאה אם לאו, וכן אם השתן מקלח או שותת מגופה.2נדה יד ע״ב, נז ע״ב, נט ע״ב. הראשונים3נדה נח ע״ב. בגמרא מפורש שפוסקים כרבי יוסי. לפי רש״י (שם נט ע״ב ד״ה מזנקת) ורמב״ם (הל׳ איסורי ביאה פ״ה הל׳ יז) רבי יוסי מטהר בכל המצבים האפשריים, בין עומדת בין יושבת ובין מקלחת בין שותתת. לשיטתם, אין מציאות של אישה העומדת ומזנקת. לפי רבינו חננאל (מובא בתוספות שם יד ע״ב ד״ה ורבי יוסי מטהר), רבי יוסי לא טיהר לגמרי, אלא שהאישה טהורה משום נידה ולטהרות; אבל הוא מודה לרבי מאיר שטמאה משום כתם לבעלה; וטהורה כשיושבת ומקלחת ונמצא דם בתוך הספל. לפי הרא״ש (נדה פרק ט סי׳ א), רבי יוסי סובר שהיושבת היא טהורה בכל מצב, אבל העומדת טהורה רק אם מזנקת בתוך הספל. ואם עומדת ושותתת על שפת הספל טמאה, שהואיל והמקום צר חוזרים מי הרגלים למקור ומביאים דם, וכך מובאת דעת הרא״ש ברמ״א יו״ד סי׳ קצא. נחלקו בדעת ר׳ יוסי שהאישה טהורה בין ביושבת בין בעומדת. השלחן ערוך4יו״ד סי׳ קצא סע׳ א. פסק כדעת הרמב״ם ורש״י, שבכל מקרה אפשר לתלות את מקור הדם במי הרגלים ולא ברחם, וממילא האישה טהורה. ואילו הרמ״א פסק כדעת רבינו חננאל5רבינו חננאל בתוספות נדה יד ע״ב ד״ה ורבי יוסי מטהר. שהאישה טהורה רק אם הטילה מי רגליה בקילוח בהיותה יושבת, והדם נמצא בתוך הספל ולא על דפנותיו, ובשאר המקרים היא טמאה בכפוף לדיני כתמים.6כיום איננו בקיאים להבחין בין שותתת ומקלחת, ויש להקל רק במקרה שקיימים עוד צדדים להתיר, כגון כאשר נמצא הדם על האסלה או במי האסלה, שהם דברים שאינם מקבלים טומאה. ראו שו״ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סי׳ סב ובעקבותיו בדי השלחן סי׳ קצא ס״ק יט. הרמ״א מטהר את האישה רק אם היא מוצאת דם בתוך הספל, שאז מוכח שהדם בא מדרכי השתן ולא מהרחם. אולם גם כשמוצאת כתם דם הגדול מכגריס על מושב האסלה, שהיא קבועה בקרקע, או על דפנותיה של האסלה, ניתן לטהר את האישה כדין המוצאת כתם על דבר שאינו מקבל טומאה,7הספל שנזכר בראשונים הוא כלי שמקבל טומאה. עיינו להלן הערה 9 וכדברי רבי נחמיה שכל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים.8נדה נט, וכך פוסקים בשו״ע יו״ד סי׳ קצ סע׳ י. לכן אם האישה רואה כתם על האסלה, כל עוד אין חשש שמא הייתה הרגשה בשעת יציאת הדם (בנושא חשש הרגשה בזמן הטלת מי רגלים, ראו להלן) היא טהורה כי בית הכיסא אינו מקבל טומאה,9דרכי משה סי׳ קצ אות ד מזכיר הגהות מיימוניות, הל׳ איסורי ביאה פ״ט ה״ז ס״ק ה, בשם ספר המצוות. בגמרא מוזכרת מציאת שתן בתוך הספל. כנראה שהספל היה כמו סיר לילה, כלומר כלי לא מחובר לקרקע שנעשה מחרס ויכול להיטמא. בית הכיסא שמוזכר במקורות והאסלה של ימינו מחוברות לקרקע ולכן לא מקבלות טומאה. וכן נפסק להלכה.10רמ״א יו״ד סי׳ קצ סע׳ י. גם כשנמצא הדם במים, יש לדון האם מי האסלה ומי רגלים מקבלים טומאה ודין הדם הנמצא במים כדין דם שנמצא על מצע שאינו מקבל טומאה.
בספר נדרי זריזין11נדרי זריזין (קונטרס שירי שירים סי׳ כב), וכן נפסק במנחת יצחק חלק ט סי׳ צג, שסברא זו חזי לאיצטרופי להקל במקרה זה. כותב הרב שלמה קלוגר שמשקים ככלל אינם מקבלים טומאה מדאורייתא, וטומאתם אינה אלא מדרבנן, ולכן יש לומר שחכמים לא גזרו כתמים על דבר המקבל טומאה רק מדרבנן, משום שאין עושין גזירה לגזירה.12לעומתו, בנוב״י תנינא סי׳ קט פסק שמשום לא פלוג, גם דבר שמקבל טומאה מדרבנן יכול להיטמא, ראו במנחת יצחק שבהערה לעיל שדן בסוגיא זו באריכות.
לעתים יש סיבה נוספת להקל, והיא שהאסלה אינה בדוקה. כאשר האישה רואה דם במי האסלה ולא הביטה לתוך האסלה לפני שהתיישבה כדי לבדוק שהמים נקיים, שאז ייתכן שהדם היה שם קודם (בכפוף לכך שאחרים השתמשו בשירותים אלה). מציאת דם בשירותים שרבים משתמשים בהם כמוה כדין המוצאת דם על עד שאינו בדוק, שטהורה מטעם ספק ספיקא.13ספק לא ממנה, ואם ממנה אולי לא מן המקור. רמ״א יו״ד סי׳ קצא סע׳ א, חוו״ד קצא ס״ק ד, חוט השני קצא ס״ק ב, ג. בשיעורי שבט הלוי (סי׳ קצא ס״ק ח עמ׳ רכ ) מקל במקרה שהמקום לא בדוק רק כאשר גודל הכתם הוא עד כגריס.
עד כאן התייחסנו לדם שנמצא בשירותים כאילו מדובר בכתם שנמצא ללא הרגשה. אולם יש מקום לחשוש שיציאת הדם שנמצא בשירותים היתה מלווה בהרגשה, אלא שהאישה לא שמה לב לכך היות שהדבר אירע בשעת יציאת מי הרגלים. בגמרא מוזכרים שלושה מקרים שבהם יש חשש שלאישה היתה הרגשה ולא שמה לב לכך: בדיקת עד, קיום יחסים, והטלת מי רגלים.14נדה נז ע״ב. לפי מנהג ספרד15יו״ד סי׳ קצא. אין חשש של הרגשה בהטלת מי רגלים. לעומת זאת, מנהג אשכנז הוא לחשוש להרגשה שאולי היתה בזמן הטלת השתן.16חוו״ד סי׳ קצ ס״ק א באורים ד״ה ואם מצאה. אך יש שלא חששו, וראו חזון איש סי׳ צ ס״ק ה ד״ה והנה. להרחבה בנושא חשש הרגשה בהטלת מי רגלים ראו להלן סי׳ כז, דם על נייר קינוח. לכן, בדומה למצב של מציאת דם בקינוח, אם עבר זמן בין הטלת השתן למציאת הדם, אפשר להניח שדם זה לא בא בהרגשה, ולכן יש לו דין של כתם.
כל עוד לא הביטה תוך 15 שניות מסיום הטלת השתן, אפשר להניח שהדם לא בא יחד עם השתן ולכן אין לחשוש להרגשה בדם זה.17הערה יד של אג״מ על ספר הלכות נידה של הרב שמעון איידר, אג״מ יו״ד ח״ד סי׳ יז ס״ק יג ,חוו״ד סי׳ קצ סוף ס״ק א, שבט הלוי סי׳ קצ עמ׳ קע. להרחבה על משך זמן שהייה של 15 שניות, עיינו להלן סימן כז, דם על נייר קינוח.
דלקת בדרכי השתן
במקרה של דלקת בדרכי השתן, קיימת אפשרות שמקור הדם הוא בדלקת. בין הסימפטומים של דלקת זו, כגון תחושת צריבה בזמן הטלת השתן, דחיפות ותדירות בצורך להטיל מים, ריח רע או צבע שתן שונה, כאבי גב או חום, נמנית גם הימצאות דם בשתן.18תופעה הנקראת ׳המטוריה׳. הדם עובר סינון בכליות ומופרשים ממנו חומרי פסולת ועודפי נוזלים שעוברים דרך השופכנים אל כיס השתן ומשם מופרש השתן מהגוף דרך השופכה. בכל שלב בתהליך יכולות להיווצר כדוריות אדומות בדם. הגורם השכיח ביותר לדם בשתן הוא זיהום בדרכי השתן, אך הוא יכול להופיע גם בעקבות אבנים בדרכי השתן, חסימות בדרכי השתן, או אפילו מנטילת תרופות כגון סוגי אנטיביוטיקה מסוימים ומדללי דם כאספירין.
כבר נכתב בפוסקים שאם האישה חשה כאב בזמן הטלת השתן, אפשר להניח שהדם נובע מדלקת בדרכי השתן ואין לחשוש שמדובר בדם נידה.19שו״ת הר״ן סי׳ מט ד״ה ואני אומר, רמ״א סי׳ קצא סע׳ א. דין זה נלמד מההלכה שאם אישה יודעת שיש לה מכה שיכולה להוציא דם, היא יכולה לתלות את הכתם במכה.20יו״ד סי׳ קפז סע׳ ה. על מכה שהיא יודעת שמוציאה דם ראו להלן סימן כא, תלייה בפצע בז׳ נקיים.
לפעמים דלקת בדרכי השתן אינה מלווה בסימפטומים נוספים פרט לדימום, ובמיוחד בתקופת ההיריון. היום הרופאים בדרך כלל מרבים לבצע בדיקות שתן בעת ההיריון מפאת החשש שזיהום בדרכי השתן יביא לדלקת בכליות. כמו כן, דלקת בתקופת היריון יכולה לסכן את האישה ואת העובר, או להביא לידי צירים מוקדמים ולידה מוקדמת. בשיעורי שבט הלוי21סי׳ קצא ס״ק טו עמ׳ רכ-רכא. נפסק שאין צורך שהאישה תחוש כאב כדי שנוכל לתלות את הדם בדלקת, ואפשר לסמוך על בדיקת מעבדה כדי לקבוע שקיימת דלקת בשתן שיכולה לגרום לדימום. היום ניתן לברר באופן מיידי אם קיימים סימנים של דלקת בשתן (כגון מספר גבוה של כדוריות לבנות או ניטריטים בשתן), ולכן על סמך בדיקת ׳סטיק׳ שנותנת תשובה מיידית אפשר לתלות בדלקת את מקור הדם שבשתן.22כן דעת הר״י ורהפטיג.
גם בהעדר בדיקת שתן, אם יש לאישה סימפטומים נוספים המצביעים על דלקת בדרכי השתן, היא יכולה לתלות את הדם בדלקת, בהתאם לדברי הרמ״א הכותב שאם יש לאישה וסת קבוע ומרגישה כאב ורואה דם בשתן שלא בשעת הווסת, היא טהורה.23הרמ״א מוסיף שיש להחמיר באישה שיש לה וסת, שחייבת לבדוק את מקור הדם. בבבדיקה זו, הנקראת ׳בדיקת המהרי״ל׳, האישה מניחה מוך בנרתיק בשעת הטלת השתן וכך תוכל לראות אם הדם יוצא דרך הנרתיק או מדרכי השתן. הרמ״א אינו סומך על בדיקת המהרי״ל לאישה שאין לה וסת ורואה דם בשתן משום חשש שהיא לא תבחין בין הדם שבשתן לבין דם נידה. כמו כן, אישה מסולקת דמים, או בשל תרופות שנוטלת או משום שהיא מעוברת ומניקה, תוכל לתלות בדלקת את הדם שבשתן היות שאינה אמורה לראות דם נידה.24שבט הלוי סי׳ קצא ס״ק טו עמ׳ רכ.
מ.ר.