כבר בימי הקדמונים, נעשה שימוש בשיטות שונות שמטרתן למנוע הפרייה או קליטה של ההיריון: חלקן על בסיס התנהגותי (הימנעות מיחסים, משגל נסוג), חלקן על בסיס תרופות טבעיות (׳כוס של עיקרין׳), וחלקן דרך חסימת מעבר הזרע או פגיעה בתפקודו (׳מוך׳). החל מאמצע המאה ה-20, פותחו אמצעי מניעה מגוונים, על בסיס מחקר וידע רפואי. תחום זה נמצא כל העת בתהליכים אינטנסיביים של מחקר ופיתוח. כל אמצעי מתאפיין ביתרונות וחסרונות, הן מבחינה רפואית והן מבחינה הלכתית. רובם של אמצעי המניעה מיועדים לשימוש על ידי האישה, ומיעוטם נועדו לגבר. אמצעים שונים משווקים בארצות שונות, וייתכנו גם תמורות במהלך השנים.
אמצעי המניעה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות - מניעה המבוססת על הורמונים, ומניעה בדרכים אחרות. אמצעי המניעה שאינם הורמונליים מתחלקים גם הם לסוגים שונים: אמצעים חוסמים המונעים מעבר של הזרע, אמצעים המתערבים בתיפקודו של הזרע, ושיטות המתבססות על תזמון יחסי האישות.
אמצעים הורמונליים
שני ההורמונים העיקריים המשתתפים בתהליך המחזורי באישה הם האסטרוגן והפרוגסטרון. אמצעי המניעה התרופתיים מכילים הורמונים מלאכותיים הדומים להורמונים אלו, במינונים שונים. על מנת שיפעלו, יש ליטול אותם בהתאם להוראות גם בתקופות שבהן האישה איננה טהורה.
א. פרוגסטרון בלבד
דרך הפעולה
נטילת תחליפי פרוגסטרון מלאכותיים (פרוגסטין) באופן סדיר, מידי יום, משפיעה על האיזון ההורמונלי בגוף באופן שמונע בעקיפין את התרחשותו של הביוץ. הפרוגסטרון גם משפיע על הריר המיוצר על ידי צוואר הרחם, על רירית הרחם ועל החצוצרות, כך שהסיכוי להיריון הינו קלוש.
אופן השימוש
קיימים מספר תכשירי מניעה הורמונלית על בסיס פרוגסטרון בלבד. הנפוץ מביניהם הוא הגלולה, אך ישנם גם תכשירים הניתנים בזריקה וכן ישנו שתל תת-עורי. כ״כ ישנו התקן המפריש פרוגסטרון, וראו בהמשך.
גלולות הפרוגסטרון ידועות בכינויין ׳גלולת מיני׳ (minipill) או ׳גלולות הנקה׳, כיוון שהן מיועדות בעיקר לנשים מיניקות, היות שהאסטרוגן עשוי להשפיע לרעה על ייצור החלב. לכן לפחות בחודשי ההנקה הראשונים, מנסים הרופאים להימנע ממתן גלולות המכילות אסטרוגן לאישה מיניקה. אלה אינן מזיקות לתינוק ולכן אינן אסורות לאישה מניקה, אבל, כאמור, אצל נשים מסויימות הן עלולות לפגוע בייצור החלב.
גלולות הפרוגסטרון ניטלות באופן רציף, מידי יום, ללא הפסקות. הקפדה על השעה המדויקת של נטילת הגלולה עשוייה להיות בעלת משמעות לצמצם אפשרות של דימומים תוך כדי השימוש.
קיימים בשוק מספר סוגי גלולות אלה, והן עשויות להכיל אחת מארבע נגזרות של פרוגסטרון: נורתיסטרון, לבונורגסטרל, דסוגסטרל, אתינודיאל דיאסטט. נגזרות אלו אינן זהות, ועל כן ניתן לנסות ולעבור לסוג שונה במידה ואישה חווה תופעות בלתי- רצויות במהלך השימוש.
מניעה הורמונלית על בסיס פרוגסטרון בלבד ניתנת גם באמצעות זריקה (דפו- פרוברה). בשיטה זו, מוחדר לזרוע פרוגסטין המופרש לגוף. בעבר, הזריקה היתה לעומק השריר, אך פיתוח חדש מאפשר הזרקה תת-עורית. החומר הפעיל משתחרר במשך שלושה חודשים, ועם סיומו של פרק זמן זה, ניתנת זריקה נוספת שתפעל אף היא למשך שלושה חודשים.
פרוגסטרון למניעה קיים גם כשתל תת-עורי. השתל מוחדר מתחת לעור בחלק העליון של הזרוע, בצידה הפנימי, בהליך פשוט המתבצע במרפאה. הגרסה הקיימת כיום נקראת אימפלנון. השתל משחרר את הפרוגסטין אל תוך הגוף למשך שלוש שנים.
יעילות
בשימוש מושלם בתכשירי פרוגסטרון תועדו 3 הריונות בשנה מתוך 100 נשים שהשתמשו בגלולה, כלומר יעילות של 97%. אך למעשה, יעילותן של הגלולות עומדת רק על 91% (תשעה היריונות בשנה למאה משתמשות).1Trussell J. Contraceptive Efficacy. In Hatcher RA., Trussell J, Nelson AL, Cates W, Kowal 1 D, Policar M. Contraceptive Techology: Twentieth Revised Edition. New York NY: Ardent Media, 2011. פער זה נובע מבשלים בשימוש המושפעים מהתנהגותה של האישה, כמו שכחת הגלולה. מבחינה זו, יעילותה של זריקת הפרוגסטרון גבוהה יותר, שכן הסיכוי לשכוח זריקה הניתנת ארבע פעמים בשנה הוא קטן. השתל יעיל עוד יותר, (עם פחות מאחוז אחד של הריונות בשנה)2www.accessdata.fda.gov/drugsatfda_docs/label/2012/021529s006lbl.pdf. שכן הוא מוחדר לגוף ונשאר שם למשך שלוש שנים ואינו מושפע מהתנהלותה של האישה.
תופעות לוואי
דימומים בין-וסתיים צפויים בתקופת השימוש הראשונה של כל אחד מתכשירי הפרוגסטרון. ההערכה היא שכ-40 עד 70 אחוז מהנשים תחוונה דימומים בשלושת חודשי השימוש הראשונים. אצל רובן צפויות ההכתמות להתמעט אחרי כמה חודשים, ואצל חלק מהנשים הדימומים יתמעטו עד להפסקת הופעתו של כל דימום שהוא (אמנוריאה).
בהתמודדות עם ההכתמות, האמצעים ארוכי-הטווח הם בעייתיים יותר. אישה החווה דימומים בעת השימוש בגלולות פרוגסטרון יכולה להפסיק את נטילתן בכל עת ולבחור באמצעי אחר. לעומת זאת, אישה שקיבלה פרוגסטרון למניעה באמצעות זריקה תצטרך להמתין כחצי שנה עד להיעלמותו של החומר הפעיל מהגוף, ואישה שהוחדר לגופה שתל תצטרך להוציאו בהליך כירורגי על מנת להפסיק את פעילותו.
שינויים במצב הרוח (בעיקר דיכאון), ועלייה במשקל נחשבים אף הם כתופעות לוואי שכיחות של אמצעי פרוגסטרון (אע״פ שעלייה במשקל לא הוכחה בשימוש על פני תקופה ארוכה). ממחקרים חדשים עולה כי אין זיקה בין אמצעי מניעה המבוססים על פרוגסטרון לבין סרטן השד, והשימוש בהם אינו משפיע על הסיכון של האישה ללקות בו.
ב. הורמונים משולבים
אמצעי מניעה הורמונליים אחרים אינם מבוססים על פרוגסטרון בלבד, אלא מכילים שילוב של אסטרוגן (בדרך כלל) ואחת מנגזרות הפרוגסטינים.
דרך הפעולה
אמצעי מניעה המכילים הורמונים משולבים יוצרים רמה גבוהה של אסטרוגן בדם שאינה עולה ויורדת באופן מחזורי כפי שקורה בגוף באופן טבעי למשך החודש. רמות גבוהות של אסטרוגן מדכאות את הפרשת ההורמונים מהמוח שהיו אמורים לגרום לביוץ. כתוצאה מכך, הביוץ אינו מתרחש, וממילא לא ייתכנו הפרייה והיריון.
אופן השימוש
קיימים סוגים שונים של אמצעי מניעה המבוססים על שילוב של הורמונים: גלולות, מדבקות, זריקות, וטבעת נרתיקית.
גלולות
קיימים סוגים רבים מאוד של גלולות המשלבות אסטרוגן ופרוגסטרון, וזמינותם משתנה מארץ לארץ. נהוג לחלק גלולות אלה לשלוש קבוצות, על פי כמות ההורמונים שהן מכילות: המינון הנמוך ביותר המיוצר כיום מכיל 15 מק״ג אסטרוגן; גלולות במינון נמוך של 20 מק״ג; וגלולות במינון בינוני של 30 מק״ג אסטרוגן. בעבר היו גלולות במינון גבוה יותר, אך הן אינן נמצאות עוד בשימוש.
רוב הגלולות המשווקות כיום מתוכננות לשימוש במחזוריות של ארבעה שבועות: האישה נוטלת את הגלולות במשך שלושה שבועות, ובשבוע הרביעי אינה נוטלת גלולות, או נוטלת גלולות פלצבו, ללא חומר פעיל. מבנה זה מחקה מחזור טבעי ׳קלאסי׳ של 28 יום. במהלך התקופה שבה האישה נוטלת את הגלולות הפעילות, לא אמור להופיע דימום (דימום שהחל עוד קודם לכן, לא ייפסק באופן מידי עם נטילת הגלולות). עם הפסקת נטילת הגלולות והירידה ברמת ההורמונים בגוף, תוך 2-4 ימים לאחר ההפסקה צפוי להופיע דימום המכונה ׳דימום נסיגה׳. יש גם גלולות העשויות לשם נטילה ברציפות של שלושה חודשים עם הפסקה של פלצבו או מינון נמוך יותר של אסטרוגן. במצב זה דימום נסיגה אמור להתרחש כל שלושה חודשים. אפשר בהמלצת הרופא ליצור מצב דומה דרך צירוף חפיסות של גלולות המיועדות לחודש בלבד, כלומר לדלג על ההפסקה בין גלולות פעילות. קיים סוג נוסף שגלולה משולבת הניטלת ללא הפסקה והאמורה לגרום למצב של אל-וסת בכלל.
בשימוש זה, לא יופיע דימום מידי חודש, אלא בתדירות נמוכה יותר בהתאם למחזורי הנטילה שייקבעו, מצב שעשוי להקל על זוגות שומרי הלכה. מנגד, נטילת הורמונים באופן רציף ללא הפסקה מגדיל את הסיכון להופעתם של דימומים בלתי צפויים. על מנת להקטין את האפשרות לדימומים כאלה, ולמנוע את התסכול הכרוך בכך, מומלץ לשקול התחלת השימוש בהורמונים על פי ההנחיות המקובלות (שלושה שבועות של חומר פעיל ולאחריהם שבוע של הפסקה או פלצבו). בהמשך, ניתן להאריך בהדרגה את תקופת השימוש בחומר הפעיל על פני מספר מחזורים.
דימומים לא צפויים שכיחים במחזור השימוש הראשון, והסיכוי להופעתם עומד ביחס הפוך למינון: ככל שמינון הגלולה נמוך יותר כך הסיכוי לדימומים והכתמות גבוה יותר. ההערכה היא שדימום בין-וסתי יופיע אצל %15-30 מהנשים הנוטלות גלולות במינון בינוני, ואצל 40% עד 70% מהנשים הנוטלות גלולות במינון נמוך יותר. אצל רובן, דימום זה יפסק בחודשיים הבאים (תוך 3 חודשים). לא מומלץ להחליף את סוג הגלולה בעקבות הופעתו של דימום, וההנחיה המקובלת היא להמשיך וליטול את אותו סוג, כיוון שברוב המקרים לאחר תקופת הסתגלות דימום זה עתיד להיעלם. רק במידה והבעיות ממשיכות לאחר 2-3 מחזורים יש מקום לשקול שינוי, ולקחת בחשבון שגם תקופת השימוש הראשונה בסוג החדש עשוייה להיות מלווה בתופעות לוואי דומות, או אחרות.
מדבקות
ניתן להשיג מניעה הורמונלית המבוססת על שילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון גם באמצעות מדבקה המוצמדת לגוף למשך שבוע. ההורמונים הנמצאים בדבק המדבקה נספגים בגוף דרך העור במשך פרק הזמן שבו המדבקה נמצאת על הגוף. גם כאן, כמו בגלולות, ההנחיה העקרונית היא להשתמש במדבקות במחזוריות של ארבעה שבועות: במהלך שלושה שבועות האישה משתמשת בשלוש מדבקות, כל אחת למשך שבוע, ובשבוע הרביעי תישאר ללא מדבקה. במהלך שבוע זה אמור להופיע דימום הנסיגה הנגרם כתוצאה מהירידה ברמת ההורמונים בגוף. גם פה אפשר להאריך את הזמן בין דימום נסיגה לנסיגה על ידי המשך שימוש במדבקות למשך מספר שבועות.
טבעת נרתיקית
זוהי טבעת ספוגה בהורמונים העשוייה פלסטיק גמיש. הטבעת מוחדרת לנרתיק, וההורמונים נספגים בגוף דרך רירית הנרתיק. החדרת הטבעת נעשית על ידי כיווצה משני הצדדים, כך שנוצרת צורה מאורכת שניתן להחדירה בדומה לטמפון. כאשר משחררים את הלחיצה היא מקבלת צורה המאפשרת לה להישאר בתוך הנרתיק ומונעת את נפילתה החוצה. הטבעת אמורה להישאר בנרתיק למשך שלושה שבועות. בשבוע הרביעי האישה תהיה ללא טבעת ובמהלכו יופיע דימום. ניתן להכניס טבעת נוספת לנרתיק גם אחרי שלושה שבועות השימוש בראשון.
זריקות
אמנם כיום בארץ לא ניתן להשיג אמצעי זה, אך במקומות שונים ברחבי העולם קיימות זריקות המכילות אסטרוגן ופרוגסטרון. זריקות אלה ניתנות מידי חודש (עם הפסקה של לא יותר מ-33 יום).3זריקה כזו בשם ׳לונל׳ אושרה לשימוש בארצות הברית בשנת 2000, אך הוצאה משימוש שנתיים לאחר מכן. בארצות אחרות ניתן להשיג פורמטים אחרים של הזריקה.
יעילות
יעילותם של ההורמונים המשולבים נאמדת ב- 99 אחוזים, בשימוש מושלם. למעשה, היעילות נמוכה מעט, בדרך כלל בעקבות כשלים בשימוש המושפעים מהתנהגותה של האישה (שכחה של האישה, לדוגמה). כשלים כאלה מאפיינים יותר את הגלולות, ובסדר יורד גם את האמצעים ההורמונאליים האחרים: מדבקות, טבעת נרתיקית או זריקה.
תופעות לוואי
כפי שנאמר לעיל, דימומי-אמצע שכיחים בתחילת השימוש, אך בדרך כלל המצב משתפר במשך הזמן.
המרכיב האסטרוגני מעלה את הסיכון להיווצרותם של קרישי דם העלולים להגיע לריאות (תסחיף ריאתי), ללב (אוטם שריר הלב) או למוח (שבץ). גם אם מדובר בסיכון נמוך יחסית (12-20 מקרים בשנה מתוך 100,000 נשים), הוא בכל זאת גבוה יותר מאשר הסיכון באוכלוסייה הכללית (רק 4-5 מקרים בשנה מתוך 100,000 נשים). עם זאת, יש לזכור כי אפילו סיכון מוגדל זה הוא עדיין נמוך יותר מאשר הסיכון להיווצרותם של קרישי דם במהלך היריון (48-60 מקרים בשנה מתוך 100,000 נשים).
גורמי סיכון גנטיים שונים עשויים להעמיד חלק מהנשים בסיכון גבוה יותר, ובראשן נטייה משפחתית לקרישיות יתר של הדם. כך הוא במקרה של נשים מעשנות או נשים בעלות היסטוריה משמעותית של מיגרנות.
הקשר בין אמצעי מניעה הורמונליים הכוללים אסטרוגן ופרוגסטרון לבין סרטן השד שנוי במחלוקת. בקרב נשים מעל גיל 50, לא נמצא הבדל בסיכון ללקות בסרטן השד בין נשים הנוטלות גלולות למניעת היריון לבין אלה שלא, אך נראה ששימוש בגלולות מאיץ את האבחון של סרטן השד גם אם הוא אינו משפיע על הסיכון הכללי. הגישה הרווחת כיום במחקר היא שלא קיימת זיקה ישירה בין השימוש באסטרוגן לסיכון לחלות בסרטן השד. אף על פי כן, רופאים רבים עדיין חוששים ממתן תכשירים המכילים אסטרוגן לנשים שיש להן היסטוריה משפחתית משמעותית של סרטן השד4Schreiber CA, Pentlicky S, Barnhart KT. “Contraception” http://www.endotext.org.. יש גם נשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן שד המפחדות ליטול תרופות אלה.
כשליש מהנשים המשתמשות באמצעים הורמונליים מדווחות על שינויים במצב הרוח, ועלולה להיות להם השפעה שלילית גם על החשק המיני.
שימוש באמצעי מניעה הורמונליים ייעשה רק באמצעות מירשם שניתן ע״י איש מקצוע מוסמך לאחר בחינת ההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית. במידה שמתרחשים תופעות לוואי מסוג אחד של גלולה, יש מקום לנסות סוג אחר.
התקן תוך־רחמי
קיימות שתי דרכים למניעת היריון באמצעות החדרת התקן לתוך הרחם: התקן נחושת שאינו כולל הורמונים (IUD), והתקן תוך-רחמי הורמונלי (LNG IUD או IUS).
א. התקן תוך-רחמי לא הורמונלי(IUD)
דרך הפעולה
ההתקן עשוי מנחושת ומעוצב בצורה שתאפשר לו להישאר בתוך חלל הרחם. ההתקן משחרר יונים (ions) של נחושת בחלל הרחם ויוצר סביבה הפוגעת בחיוניותם של תאי הזרע וביכולתם להפרות. במקביל, נוכחותו של גוף זר בתוך הרחם משנה את אופייה של רירית הרחם כך שאם במקרה התרחשה הפרייה, הביצית המופרית תתקשה להשתרש בה.
אופן השימוש
הכנסת ההתקן מתבצעת על ידי רופאת הנשים בהליך פשוט במרפאה. במהלך הפרוצדורה מרחיבים את פתח הנרתיק בעזרת ספקולום על מנת לראות את פתח תעלת הצוואר, ואוחזים את צוואר הרחם באמצעות מכשור רפואי, כך שניתן יהיה לכוון את החדרת ההתקן באופן מדויק. ההתקן מוכנס לרחם בתוך מוליך, כשהוא במצב סגור. המוליך של ההתקן הוא קטן מאוד, בדרך כלל פחות מ-10 מ״מ. עם הוצאת המוליך, ההתקן משתחרר ונפתח לצורה המאפשרת לו להישאר במקומו בחלל הרחם. קיים סוג אחד של התקן (GYNEFIX) שהחדרתו מורכבת מעט יותר, והוא חודר באופן חלקי לדופן הרחם. בדרך כלל מחובר חוט לקצהו של ההתקן, והוא משתלשל אל מחוץ לצוואר הרחם. אם מחדירים אצבע לעומק הנרתיק ניתן להרגיש בו, וכך יכולה האישה לוודא כי ההתקן נמצא במקומו. חוט זה משמש את הרופא להוצאת ההתקן מהרחם כאשר האישה אינה מעוניינת בו עוד.
ניתן להכניס התקן תוך-רחמי מיד אחרי לידה או בכל שלב של המחזור החודשי, והוא נשאר בתוך הרחם ויעיל במניעת היריון למשך 10-5 שנים, תלוי בסוג ההתקן.
יעילות
התקן תוך-רחמי הוא אמצעי יעיל ביותר, ואחוז הכישלונות עומד על 0.6%. השימוש בו אינו מושפע מהתנהגותה של האישה ועל כן יעילותו בפועל כמעט זהה, כאשר אחוז הכישלונות עומד על 0.8%.
תופעות לוואי
תופעת הלוואי המרכזית של ההתקן התוך-רחמי היא דימומים בלתי סדירים. תופעה זו צפויה בחודשי השימוש הראשונים. כמו כן, הדימום הווסתי עשוי להיות מעט ארוך מהרגיל או כבד יותר.
התקן תוך-רחמי אינו מעלה את הסיכון להיריון מחוץ לרחם, אך יעילותו במניעת הריונות כאלה היא פחותה, שכן הוא משפיע באופן מקומי על ההתרחשות בתוך הרחם, ואינו מתערב במערכת ההורמונלית בכללותה.
בניגוד למה שחשבו בעבר, ההתקן אינו פוגע ברחם ואינו מעלה את הסיכון לזיהומים רחמיים.
ב. התקן תוך - רחמי הורמונלי (IUS)
ג. דרך הפעולה
ההתקן ההורמונלי5ההתקנים ההורמונלים משווקים בארץ, כמו במדינות אחרות בעולם, תחת השם ׳מירנה׳ )Mirena(. ו סקיילה (Skyla). דומה בצורתו לחלק מהתקני הנחושת הרגילים, אך הוא מכיל בתוכו גליל ובו פרוגסטין. הפרוגסטין משתחרר אל תוך הרחם באופן סדיר לאורך השנים, והוא גורם לרירית הרחם להיות דקה מאוד, כך שלא תתאפשר השתרשות של ביצית מופרית. הפרוגסטין המופרש על ידי ההתקן משבש גם את תהליך הביוץ, ומעבה את ההפרשות מצוואר הרחם. השילוב של כל אלה יחד מונע את האפשרות שהיריון ייווצר או ייקלט.
אופן השימוש
בדומה להתקן הנחושת הרגיל, ההתקן ההורמונלי מוחדר אף הוא אל תוך הרחם בהליך רפואי פשוט במרפאה. ההתקן ההורמונלי יעיל במניעת היריון במשך 5 שנים.
יעילות
ההתקן ההורמונלי נחשב כאמצעי מניעה יעיל ביותר, ואחוז הכישלונות, באופן אידיאלי ובאופן מעשי, עומד על 0.1%.
תופעות לוואי
הכתמות בלתי-סדירות ודימומים בין-וסתיים הן תופעות שכיחות מאוד ב-3-6 חודשי השימוש הראשונים, אך עם הזמן הדימומים הולכים ופוחתים. לאחר מספר חודשים נשים רבות תחוונה וסת קצר או קל במיוחד, וחלקן יגיע למצב של אל-וסת, בו הוא אינו מופיע כלל. זהו תרחיש תקין, והוא נובע מהשפעתם של ההורמונים המופרשים מההתקן על רירית הרחם.
אמצעים חוסמים
אמצעים חוסמים עושים שימוש במכשול פיזי המונע מתאי הזרע להגיע אל תוך הרחם ולגרום להפרייה. אמצעים אלה כוללים: קוטלי זרע, קונדום, ספוגית, כובעון צווארי ודיאפרגמה.
א. קוטלי זרע
דרך הפעולה
קוטלי הזרע מכילים חומר כימי ׳נונוקסינול 9׳ הפוגע בפעילותם של תאי הזרע.
אופן השימוש
קיים מגוון תכשירים המכילים חומר קוטל זרע: ג׳ל, פילם, נרות וגינאליים, וקצף. זמינותם משתנה ממקום למקום. קוטלי הזרע מוכנסים אל הנרתיק בסמוך למגע המיני, ומקובל לומר שהם יעילים למשך שעה. יש להוסיף מנה נוספת במקרה של קיום יחסים נוסף. ניתן להשתמש בהם כאמצעי מניעה בלעדי, וחלקם עשויים ללוות את השימוש באמצעי מניעה אחר, כפי שיפורט להלן.
יעילות
בשימוש בקוטל זרע כאמצעי בלעדי (במינון המקובל של 100 מ״ג) עומד אחוז ההיריונות על 18% בשימוש מושלם, ולמעשה מדובר ב-28% כישלונות.
ב. דיאפרגמה
ג. דרך הפעולה
הדיאפרגמה היא כיפה עשוייה גומי המותאמת לכסות את פתח צוואר הרחם, והיא חוסמת את דרכם של תאי הזרע ומונעת מהם להיכנס אל הרחם. על מנת לפגוע בתפקודם של תאי זרע שעשויים להתגבר על המכשול, מוסיפים גם חומר קוטל זרע.
אופן השימוש
הדיאפרגמה מוחדרת לנרתיק לפני קיום יחסים )לא יותר משעה לפני כן(, ויש להשאירה בפנים למשך שש שעות לאחר קיום יחסים. על פי ההנחיות, יש ללוות את השימוש בדיאפרגמה גם בחומר קוטל זרע, ולהוסיף מנה נוספת שלו במקרה של קיום יחסים נוסף במהלך פרק זמן זה. לאחר הוצאת הדיאפרגמה, יש לנקותה במים והיא מיועדת לשימוש חוזר. הדיאפרגמה מופיעה במספר מידות, ויש צורך לבצע מדידת התאמה מדויקת בטרם רכישתה. במידה וחלו תנודות משמעותיות במשקל הגוף )5 ק״ג ויותר( או לאחר היריון, יש לחזור על בדיקת ההתאמה ולוודא כי המידה עודנה מותאמת לאישה. כעת מתחילה להיות משווקת דיאפגמה ב׳מידה אחת לכולן׳.
יעילות
בשימוש מושלם עומד אחוז הכישלונות בדיאפרגמה על 5%. בשימוש רגיל, הוא עומד על 18%. טרם התפרסמו נתונים לגבי יעילותה של הדיאפרגמה החדשה.
ד. כובעון צווארי
ה. דרך הפעולה
הכובעון הצווארי הוא מעין קערה קטנה עשוייה סיליקון המותאמת לכסות במדויק את פתח צוואר הרחם. הוא חוסם את פתח הצוואר ומונע מתאי הזרע להיכנס אל תוך הרחם. גם השימוש בכובעון הצווארי מלווה בתוספת של חומר קוטל זרע הפוגע בתאי זרע שעשויים להגיע אליו.
אופן השימוש
הכובעון הצווארי מוכנס לנרתיק לפני קיום יחסים. יש להשאירו בנרתיק למשך שש שעות, והוא יכול להישאר שם עד 48 שעות. בניגוד לדיאפרגמה, בעת השימוש
בכובעון אין צורך בתוספת של קוטל זרע במקרה של קיום יחסים נוסף. הכובעון הצווארי ניתן לרכישה באמצעות מירשם, והוא מגיע בשלוש מידות, בהתאם להיסטוריה המיילדותית של האישה.
יעילות: שיעור הכישלונות בכובעון הצווארי הזמין כיום עומד על 14% בקרב נשים שלא ילדו, ו-29% בנשים שעברו לפחות לידה נרתיקית אחת.
ו. ספוגית
ז. דרך הפעולה
ספוגית למניעת היריון היא ספוגית קטנה ועגולה המכילה גרם אחד של קוטל הזרע ׳נונוקסינול 9׳. הספוגית עצמה יוצרת מכשול פיזי וחוסמת את צוואר הרחם בפני תאי הזרע, וקוטל הזרע משתחרר במהלך השימוש ופוגע בתפקודם.
אופן השימוש
הספוגית מוחדרת לנרתיק לפני קיום יחסים. היא יכולה להישאר במקומה במשך 24 שעות. ניתן לרכוש אותה בבית מרקחת ללא צורך במרשם רופא.
יעילות
בשימוש רגיל, אחוז הכישלונות עומד על 14-24%.
ח. קונדום
דרך הפעולה
הקונדום מהווה מחסום פיזי המונע מעבר הזרע אל הנרתיק. שימוש בקונדום בשילוב עם קוטל זרע משיג גם את הפגיעה בתיפקוד תאי הזרע, ומגדיל את יעילותו.
אופן השימוש
בקטגוריה זו קיימים שני סוגים: קונדום המיועד לשימוש על ידי הגבר, וקונדום המיועד לשימוש על ידי האישה. הקונדום הגברי מגיע כשהוא סגור, ומולבש על איבר המין הזקוף לפני החדירה. הקונדום הנשי הוא בצורת שפופרת דקה ורכה עם טבעת גמישה בכל אחד מצדיה. הטבעת הפנימית בצדו הסגור משמשת להחדרת הקונדום אל עומק הנרתיק ולהחזקתו במקום, והטבעת החיצונית בצדו הפתוח נותרת מחוץ לפתח הנרתיק.
יעילות
בשימוש רגיל, אחוז הכישלונות עומד על 14-18% בקונדום גברי, ו-21% בקונדום הנשי.
אמצעי חירום למניעת היריון
להבדיל מאמצעי המניעה הרגילים המשומשים לפני קיום יחסים, ישנם מצבים בהם עולה הצורך למנוע היריון לאחר קיום יחסים. אמצעי חירום למניעת היריון מיועדים למנוע את ההפרייה או את השתרשותה של הביצית המופרית במקרה של יחסים בלתי- מוגנים. למטרה זו ניתן להשתמש בגלולות משולבות, בגלולות פרוגסטרון, בתכשירים אנטי-פרוגסטינים ואף התקן תוך-רחמי עשוי להיות יעיל לכך.
אופן השימוש
גלולות משולבות
על פי שיטה זו (Yuzpe Method) נותנים שתי מנות של גלולות משולבות למניעת היריון במינון גבוה בהפרש של 12 שעות, וכך ניתן למנוע מההיריון להתרחש, גם לאחר שכבר התקיימו יחסים.
גלולות פרוגסטרון
הוכח כי נטילה של לבונורגסטרל (שהוא הפרוגסטין המצוי בהתקן התוך-רחמי ההורמונלי) במינון של 150 מ״ג (או בשתי מנות של 75 מ״ג בהפרש של 12 שעות) תוך 72 שעות היא דרך יעילה למניעת היריון לאחר קיום יחסים בלתי-מוגנים. בארץ, גלולה זו משווקת תחת השם ׳פוסטינור׳. לתכשיר זה, המבוסס על פרוגסטרון בלבד, יש פחות תופעות לוואי של בחילות בהשוואה לגלולות משולבות.
מיפפריסטון
(׳אנטי-פרוסטין׳) היא גלולה שנמצאת בשימוש לביצוע הפלות בשליש הראשון של ההיריון, וניתן להשתמש בה למטרה דומה כאמצעי מניעה בשעת חירום. היות ומדובר בגלולה שמטרתה המקורית היא גרימת הפלה, היא דורשת מירשם רופא ואינה ניתנת להשגה בקלות. גלולה דומה (אוליפריסטל אצטאט) אושרה לשימוש באירופה ובארצות הברית כאמצעי חירום למניעת היריון (והיא משווקת תחת השם המסחרי ׳אלה׳).
החדרת התקן תוך-רחמי החדרת התקן נחושת רגיל, לא הורמונלי, תוך שבוע מהיחסים הוכחה אף היא כיעילה במניעת היריון, לאחר מעשה. יתרון נוסף שיש לשיטה זו הוא שניתן להשאיר את ההתקן בתוך הרחם ולהשיג המשך של מניעת היריון גם להבא.
יעילות
שימוש בגלולות משולבות נחשב לאמצעי בעל שיעור ההצלחה הנמוך ביותר והוא מוריד את הסיכון להיריון במחצית. שימוש בפרוגסטין או באנטי-פרוגסטין הוא יעיל יותר, והסיכוי להיריון פוחת ב-75%. האמצעי היעיל ביותר למטרה זו הוא החדרת התקן תוך-רחמי, ואחוז הכישלונות בשיטה זו עומד על פחות מאחוז אחד.
תופעות לוואי
נטילת גלולות משולבות במינון גבוה עלול לגרום לבחילות והקאות. הפרוגסטרון עלול לגרום להופעה מוקדמת מהצפוי של הווסת. שימוש באנטי-פרוגסטין (למשל, מיפפריסטון) עשוי לדחות את הופעתה של הווסת.
שיטות טבעיות למניעת היריון
א. שיטת המודעות לפוריות
שיטה זו למניעת היריון מבוססות על הימנעות מיחסי אישות במשך התקופה שבה האישה פורייה. ניתן לשלב שיטות אלה עם אמצעים חוסמים שונים ולהגביר את בטיחות השיטה ויעילותה.
דרך הפעולה
שיטה זו מבוססת על העובדה כי אורך חייה של הביצית הוא מוגבל, ועומד על 24-36 שעות מאז שהשתחררה מהשחלה אל החצוצרה בזמן הביוץ. הפרייה עשוייה להתרחש רק אם יגיעו אליה תאי זרע בתוך פרק זמן זה. יש לקחת בחשבון כי תוחלת חייו של הזרע ארוכה יותר, ובתקופה הפורייה הוא יכול להחזיק מעמד בתוך ההפרשות שבגוף האישה עד חמישה ימים. הימנעות מיחסי אישות בפרק זמן זה מקטין מאוד את האפשרות להרות.
אופן השימוש
היישום היעיל ביותר של שיטה זו נשען על זיהוי ׳חלון הפוריות׳ באמצעות מעקב אחרי שלושה סימנים: חום השחר, אופי ההפרשות מצוואר הרחם, והמנח של צוואר הרחם. שיטת מניעה זו דורשת לימוד ומיומנות, כאשר האישה לומדת לנהל רישום מדויק של חום הגוף בעת היקיצה, להכיר את ההפרשות בנרתיק, ולבדוק בעצמה את מיקומו של הצוואר. שילוב של שלושה פרמטרים אלה עשוי להצביע על מועד הביוץ, ובני הזוג יימנעו מיחסי אישות בתקופה הפורייה סביב הביוץ (או יבחרו להשתמש בימים אלה באמצעי חוסם כלשהו). מחוץ למסגרת זמן זה, הזוג יוכל לקיים יחסים ללא כל אמצעי מניעה נוסף.
יעילות
בשימוש מיומן בשיטה זו עומד אחוז הכישלונות על 2-3%. היעילות נגזרת גם ממידת המוטיבציה של הזוג להקפיד על התנאים הנדרשים בשיטה זו.
ב. מניעת היריון המושתתת על אל-וסת בהנקה
דרך הפעולה
שיטה זו נשענת על העובדה כי בתקופה של אל-וסת הנגרמת על ידי הנקה בלעדית, סיכוייה של האישה להרות הם באופן טבעי נמוכים.
אופן השימוש
על פי שיטה זו, אישה המצוייה תוך ששה חודשים מהלידה, והיא מניקה באופן בלעדי, והמחזור החודשי (לעניין זה, ההגדרה היא כל דימום המופיע החל מ-56 יום לאחר הלידה) טרם הופיע- נחשבת כאישה בעלת סיכוי נמוך ביותר להרות. במצב כזה הזוג עשוי לבחור לקיים יחסים ללא אמצעי מניעה נוסף ולהניח כי האישה אינה פורייה.
יעילות
כאשר מתקיימים יחד כל שלושת התנאים, הסיכוי להרות עומד על 2%.