נשמת הבית, נספחים רפואיים, נספח רפואי ג; לידה

התקרבות הלידה
תאריך הלידה המשוער הוא בגדר השערה ואין דרך לדעת בוודאות מתי תתרחש הלידה. ישנם סימנים שונים המסמנים את התקרבות הלידה:

שחרור הפקק הרירי
הפקק הרירי הוא הפרשה רירית צמיגה האוטמת את פתח צוואר הרחם במהלך ההיריון, ומשמש כאחת ההגנות מפני זיהום. ה׳פקק׳ עשוי להשתחרר לקראת הלידה, אם כי לעיתים הדבר קורה במהלך הלידה עצמה. הפקק הרירי יימצא בדרך כלל על הבגדים התחתונים. הפרשה זו עשוייה להופיע בגוונים שונים, ופעמים רבות היא כוללת מראה דמי.

ירידת מים
במהלך ההיריון, התינוק נמצא בתוך שק ההיריון, מוקף במי שפיר. בשלב מסויים, השק פוקע ומי השפיר נוזלים או דולפים החוצה. זוהי ׳ירידת מים׳. הלידה מתחילה לרוב סמוך לירידת המים, אם לא התחילה קודם לכן.

צירי לידה
לקראת סוף ההיריון, יופיעו לפעמים צירים לא סדירים בשל התכווצויות הרחם. לקראת הלידה, צירים אלו יתחילו להיות סדירים.

עם הופעת אחד הסימנים האלו, מומלץ שהאישה תהתייעץ עם גורם רפואי על הזמן הנכון לגשת לחדר הלידה.

צירי לידה גורמים לפתח צוואר הרחם להתרחב (׳פתיחה׳) ולצוואר עצמו להתקצר (׳מחיקה׳). במהלך הלידה הצוות המטפל עוקב אחרי התקדמותם של שני מדדים אלה. הפתיחה נמדדת בסנטימטרים, כאשר פתיחה של 10 ס״מ (חמש אצבעות) נחשבת ׳פתיחה מלאה׳. כאשר צוואר הרחם מגיע לפתיחה מלאה, הצירים מסייעים לדחוף את התינוק מטה בתעלת הלידה, ומשם החוצה אל אוויר העולם.

הלידה מתחילה בדרך כלל באופן ספונטני, וממשיכה להתפתח בצורה טבעית. אמנם, יש מצבים שבהם נדרשת התערבות רפואית על מנת להקדים את הלידה או לזרז את התפתחותה.

השראת לידה
השראת לידה היא שם כולל להתערבות רפואית שמטרתה לגרום ללידה להתחיל להתפתח, והיא מתבצעת כאשר המשך ההיריון עשוי לסכן את היולדת או את העובר. פרוצדורה זו כוללת מתן פרוסטגלנדינים שתפקידם ׳לרכך׳ את צוואר הרחם ולסייע לו להיפתח, ומתן פיטוצין שתפקידו לגרום להתכווצויות של הרחם ולצירי לידה. הפרוסטגלנדינים ניתנים בדרך כלל באמצעות ג׳ל מקומי הנמרח על צוואר הרחם או באמצעות הכנסת נר המוכנס לצוואר הרחם. צירים הנגרמים בעקבות פיטוצין עשויים להיות עוצמתיים יותר מצירים שמתפתחים באופן טבעי.

הליך דומה הוא זירוז לידה, כאשר הלידה מתחילה באופן טבעי אך אינה מתקדמת. במצב זה בדרך כלל נותנים פיטוצין, שיכול להשפיע על קצב התקדמותם של התהליכים הטבעיים.

יש פעולות נוספות שמקובל לראות אותן כמסייעות להתפתחות לידה. יש לכך, אמנם, בסיס רפואי, אך הדבר לא נחקר בצורה מסודרת.

גירוי פטמות
גירוי הפטמות של האישה מגביר את ייצור האוקסיטוצין, ההורמון הטבעי שעליו מבוסס הפיטוצין, והוא עשוי לגרום להתפתחות לידה, במקרה שהתנאים בשלים לכך.

הפרדת קרומים (׳סטריפינג׳)
בפרוצדורה זו, הרופא מפריד את הקרומים של שק ההיריון מדפנות צוואר הרחם באמצעות אצבעו. במקרים מסוימים (60-70%) גירוי זה של צוואר הרחם מסייע ללידה להתחיל.¹Boulvain M, Stan C, Irion O. Membrane sweeping for induction of labour. Cochrane Database Syst Rev. 2005 Jan 25;(1):CD000451.

לידה
צירי הלידה, והלחיצות לצורך הוצאת התינוק, מלווים בדרך כלל בכאבים חזקים. קיימות מספר דרכים להוריד את רמת הכאב. הדרך המובילה היום היא הרדמה אפידורלית, כאשר חומר אילחוש מוזרק לגוף דרך מחט דקה המוכנסת בין עצמות עמוד השידרה בכדי להגיע לאזור שמחוץ לאחד מכיסויי חוט השדרה המכונה ׳dura׳. האפידורל מחליש גם את הכאב וגם את יכולת התנועה מתחת לאותה הנקודה בחוט השדרה. משום כך, נשים שקבלו אפידורל אינן מסוגלות ללכת, והן תזדקקנה לסיוע בכדי לשנות תנוחה במיטה. קיימת גם הרדמה בעמוד השידרה, שבה המחט מוחדרת למקום סמוך יותר לחוט השידרה, אך היא פחות רצויה ללידה וגינלית, ולכן היא פחות בשימוש. במקרה של ניתוח קיסרי חירום, ייתכן וייעשה שימוש בהרדמה כללית. התערבות תרופתית נוספת שלעתים נעשה בה שימוש, היא הזרקת משכך הכאבים ׳פטידין׳ או ׳דמרול׳ לתוך השריר. אולם תינוקות שאמותיהם מקבלות חומר זה יכולים להיוולד רדומים, ולכן נעשים מאמצים להימנע משימוש בו כל עוד הדבר אפשרי. דרכי שיכוך כאבים שאינם תרופתיים, דוגמת ההסתייעות בדמיון מודרך ותרגילי נשימה, יכולות להפחית את הצורך בהתערבות תרופתית. הפחתת פחדיה של היולדת, והדאגה לליוויו של אדם תומך מתאים, יכולות גם הן להפחית את הצורך במתן תרופות.

במקרים שבהם הלידה אינה מתפתחת למרות הניסיונות לסייע לכך בדרכי הרפואה, או כאשר ישנן סיבות רפואיות שבגינן נמנעת לידה נרתיקית, יש צורך בניתוח (׳ניתוח קיסרי׳) על מנת להוציא את התינוק. כאשר לידה אינה מתפתחת והצוות הרפואי מחליט על ניתוח חירום, אין שהות מספקת ללימוד או דיון. לעומת זאת, כאשר הרופא ממליץ על לידה בניתוח מתוכנן מראש (אלקטיבי), חשוב ללמוד את הנושא, להכיר את התרחישים האפשריים, ולהציג בפניו כל שאלה שמתעוררת. לאחר לידה בניתוח קיסרי, אמנם עולים הסיכויים ללידות בניתוח בעתיד, אך אין משמעות הדבר שכל הלידות בהמשך יצטרכו להתבצע דווקא בניתוח.

משכב לידה
ההנקה היא ההמשך הטבעי והמתבקש ללידת תינוק, ויש לה יתרונות בריאותיים רבים, הן לאם והן לתינוק. ההמלצה הרפואית היא לאפשר הנקה כבר במהלך השעה הראשונה לאחר הלידה. באופן אידיאלי הדבר מתרחש כאשר מניחים את התינוק ישירות על גוף האם מיד עם צאתו לאוויר העולם. הוכח כי הנקה ראשונית זו, סמוך מאוד ללידה, מעלה את סיכויי ההצלחה של ההנקה ומעודדת את התכווצות הרחם המונעת שטפי דם לאחר הלידה. מומלץ גם לעודד ׳ביות׳ (שהייה של התינוק בצמוד לאמו) ככל שניתן, ולאפשר הנקה מלאה לפי דרישת התינוק. הנקה היא אמנם פעולה טבעית, אך יש נשים שחוות קשיים או כאבים בניסיון להניק. חשוב לדעת כי הנקה אינה אמורה לכאוב, ובמקרה של כאבים, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי. פעמים רבות, הדרכה אישית, הכוללת הסבר של מנגנון ההנקה בליווי עצות מעשיות, היא מתכון להנקה מוצלחת.

לאחר הלידה, מתחילות ההתאוששות וההחלמה. פתח הרחם נסגר כעבור שבועיים וחוזר למצבו המקורי, הסגור. כאשר הצוואר סגור, הסיכון ללקות בזיהומים פוחת באופן משמעותי, ועל כן אין צורך לחשוש מישיבה באמבטיה או מטבילה במקווה. ייתכן שמועד סגירת פתח הרחם ישתנה בהתאם לנסיבות הלידה, ולכן מומלץ ליולדת להתייעץ בעניין זה ברופא/מיילדת לפני שחרורה מבית החולים לצורך ההנחיות מפורטות. אין סיבה רפואית להימנע מטבילה במקווה כשהדבר מתאפשר מבחינה הלכתית.

אין תמימות דעים בקרב הרופאים באשר לפרק הזמן שלאחר הלידה שלאחריו ניתן לחזור ליחסים אינטימיים. מומלץ להעלות גם עניין זה מול הצוות הרפואי המטפל לפני השיחרור ממחלקת היולדות.

שישה השבועות הראשונים שלאחר הלידה הם תקופת ׳משכב הלידה׳. בתקופה זו היולדת עודה מצויה תחת השפעתם של הורמונים הגורמים להתרופפות הסחוס, ולכן עליה להיזהר מהרמת משקלים כבדים ומתנועות חדות. כעבור שישה שבועות, הרחם חוזר לגודלו המקורי ולמצבו מלפני ההיריון. זהו הזמן שבו מקובל לקיים ביקורת רפואית לאחר הלידה. ניתן לקבוע את הביקור גם לפני תום פרק זמן זה, אם יש צורך מיוחד לכך או אם מתעוררת שאלה, ולדוגמה, בנושא אמצעי מניעה.

אישה שילדה בניתוח קיסרי זקוקה לתקופת התאוששות ממושכת יותר, שכן מלבד הלידה עליה להחלים גם מהניתוח. כאבים באזור הניתוח ותשישות יכולים להימשך למשך 4-6 שבועות.

ההתאוששות מהלידה, ההסתגלות למצב החדש, והטיפול בתינוק דורשים מהיולדת כוחות רבים. כל יולדת זקוקה לסיוע בבית במהלך השבועות שלאחר הלידה, והדבר נצרך אף יותר לאחר לידה בניתוח. לאחר כל צורת לידה, מצבי רוח משתנים ודכדוך הם מצבים נורמליים בימים שלאחר הלידה. תופעות אלה הן תוצאה ישירה של השינויים ההורמונליים הקיצוניים שהאישה עוברת בעת זו. במקרה שתופעות אלה ממשיכות ללוות את היולדת מעבר לשבועיים מהלידה, חשוב לוודא שלא מדובר בדיכאון לאחר לידה.

אם אין הקלה בתופעות ושיפור במצב הרוח לאחר מספר ימים שבהם היולדת זוכה למנוחה ולשעות שינה סבירות, יש לעודד אותה לפנות לרופא המטפל. דיכאון אחרי לידה ניתן לטיפול ולריפוי; ואילו דחיית הטיפול עלולה להביא להשלכות חמורות לתינוק ולאם.

אצל נשים רבות, גם כאלה שלא עברו דיכאון אחרי לידה, יכול לעבור פרק זמן לפני שיגלו עניין ביחסי אישות. ברקע עומדים שינויים הורמונליים, חוסר שינה, וכן היבטים רגשיים: האם מתרכזת בתינוק שזה עתה בא לעולם והדורש את התמסרותה המלאה לצרכיו. אם האישה ממשיכה לחוש אדישות מוחלטת בתחום המיני לאורך זמן, מומלץ להתייעץ ברופא.

הדימום אחרי לידה נמשך בממוצע למשך כ-4 שבועות, כאשר יש נשים שידממו פחות מכך, ויש שידממו יותר. דימום אחרי לידה אינו פוסח גם על נשים שילדו בניתוח וגם על נשים שעברו הפלה, ולכולן תהיה הפרשה דמית, למשך פרקי זמן משתנים. דימום זה שונה באופיו מהדימום הווסתי המוכר, והוא עשוי להופיע בגלים - להיעלם ולחזור. כאשר האישה מרגישה שהדימום פסק, והיא בשלה להתחיל בתהליך הטהרה, אין כל מניעה לעשות זאת; אך חשוב לקחת בחשבון שהדימום עשוי לחזור ולקטוע את ספירת הנקיים.

במקרה שהיולדת מגיעה לביקורת השגרתית שישה שבועות לאחר הלידה, והדימום עדיין לא פסק, מומלץ לברר מתי יהיה צורך בבירור נוסף. נשים המדממות פחות מהממוצע עשויות להשלים את תהליך הטהרה ולטבול עוד לפני הביקור אצל הרופא.

חזרה סדירה של המחזור החודשי לאחר הלידה תלויה במספר גורמים, כאשר קיימים הבדלים רבים בקרב הנשים בעניין זה. אצל נשים שאינן מיניקות, המחזור יחזור בדרך כלל כחודשיים לאחר הלידה. נשים מניקות עשויות לעבור כמה חודשים ללא דימום וסתי, מצב המכונה ׳אל-וסת בהנקה׳. זהו מנגנון טבעי של הגוף שמטרתו ליצור רווח בין הלידה לבין תחילתו של ההיריון הבא, על מנת שהאישה תוכל להתאושש.