Nachalat Avot on Avot, Introduction

אמר יצחק בן לאדוני שר וגדול בישראל אדון יהודה אברבנאל ז"ל משורש ישי בית הלחמי ממשפחת בית דוד נגיד ומצוה לאומי¹לפי ישעיה נה, ד., מעם מפוזר ומפורד²לפי אסתר ג, ח. גלות ירושלים אשר בספרד. אלוהים יחנך בני³לפי בראשית מג, כט. שמואל אברבנאל. יושב תהלות ישראל⁴לפי תהילים כב, ד.. אל עליון⁵לפי בראשית יד, יט. ויי' יושב בציון יעשה לך בית נאמן⁶לפי שמואל א' ב, לה., אהל בל יצען⁷לפי ישעיה לג, כ. יושיבך במשכנות מבטחים⁸לפי ישעיה לב, יח., בין אחים ינחך במעגלותיך⁹לפי תהילים יז, ה., יחזיק במעוזיך, והוא יישר ארחותיך¹⁰לפי תהילים כה, ד.. שאול שאלת מעמדי לבאר לך על ספר המשניות היקרות אמרות טהורות¹¹לפי תהילים יב, ז.. כוללות בסתרי הנבואות ושורשי האמונות חכמות נפלאות כגחלי אש בוערות¹²לפי יחזקאל א, יג.. תשואות חן חן¹³לפי זכריה ד, ז. מלאות, הלא המה דברי הישישים הקדושים אל יי' נגשים כולם אנשים ראשים, והמה חכמים מחוכמים מאלמים אלומים¹⁴לפי בראשית לז, ז. מכל מיני בשמים¹⁵לפי שיר השירים רבה פר' ג., אשר במסכת אבות משבלות מוסבות. כי מתקו לך דברים אשר שמעת מפי עליהם, פרישות ישרות וטובות. והתרת ספקות פתח חרצובות¹⁶לפי ישעיה נח, ו., ותאמר היעמדו בלבבות ראות רבות ואזנים קשובות דברים שבעל פה פורחות ברוחות והולכי אורחות. וכי אזכרה האחרונות האם תזכרנה הראשונות שנות רבות יקום אבי יכתוב זאת זכרון בספר, כי הוא באמת נותן אמרי ספר.

והנה יי' עושה ארובות¹⁷לפי מלכים ב' ז, ב. להמטיר על שבטך ומשענתך¹⁸לפי תהילים כג, ד. שבט סופר¹⁹לפי שופטים ה, יד., משענת קנה²⁰לפי יחזקאל כט, ו., גשם נדבות²¹לפי תהילים סח, י., חן ושכל טוב²²לפי משלי ג, ד.. ובנו ממך חרבות דעות לדורי דורות לאלפים ורבבות שמעה אזני²³לפי איוב יג, א., קול מצהלות²⁴לפי ירמיה ח, טז. ושובע שמחות²⁵לפי תהילים טז, יא., ונסו יגון ואנחות²⁶לפי ישעיה לה, י.. כי שמעתי לבינה תקרא²⁷לפי משלי ב, ג.. והבלי הזמן יהיו לך לזרח ותופעליך נהרה²⁸לפי איוב ג, ד., וכי תאמר לחכמה אחותי את²⁹לפי משלי ז, ד., קול ששון וקול שמחה³⁰לפי ירמיה ז, לד. אני שומע והייתי בריך ומצלי קדם אלהי³¹לפי חבקוק א, יב. משתחווה וכורע, אשר נתן לך לב נבון יבקש דעת³²לפי משלי טו, יד. הולך ונוסע. ורצע יי' את אזנך במרצע³³לפי שמות כא, ו., אחרי רואי בני עליה³⁴רש"י – כת המקבלין פני שכינה. בפתחי שערים³⁵לפי משלי א, כא. לקמצים³⁶לפי בראשית מא, מז. מניחים חיי עולם שבים ורצים בחיי שעה כעבדים המתפרצים. והיו כל ימיהם אם חרוצים בממונם ורווחתם אשר הם חפצים, שאל ישאלו חדשים לבקרים³⁷לפי איכה ג, כג.. ומשלוח ספרים ביד הרצים³⁸לפי אסתר ג, יג. או בדרך חטאים או מושב ליצים³⁹לפי תהילים א, א.. להפיח כזבים בקוביא משחקים, ובשחוק ובקלות ראש מתרוצצים. ואל פעל יי'⁴⁰לפי ישעיה ה, יב. הן הוא ראשית דרכו⁴¹לפי משלי ח, כב. ומתנת תורתו לא הביע איש בחלומו. ואדם אין בדעתו וזממו יתהלך בדמותו ובצלמו יתעטר בנזרו וציץ נזמו. ותהי משרת התורה על שכמו שכל אדם ונפש כל חי⁴²לפי איוב יב, י., איפה הם רועים ורוח אלהים מרחפת⁴³לפי בראשית א, ב. מרקיעים. איכה נחשבו לנבלי חרש⁴⁴לפי איכה ד, ב., נפילים היו בארץ⁴⁵לפי בראשית ו, ד., נקדרים נשברים נעים ונדים ומעשה תעתועים⁴⁶לפי ירמיה י, טו.. אף כי הזמן גרמא לתתם לבושת, וגם לכלימה והעדר החכמה ואדם להבל דמה⁴⁷לפי תהילים קמד, ד., נמשל כבהמה בצרות הגרוע מתוך בהלה. וברעת הנדוד והמהומה על זה היה דוה ליבי וכלכל לא אוכל לטמון כאבי בחובי, כי ראיתי עמי זה לי ארבעה שנים במסיבי חכם עדיף מנביא. ועתה בכל צרתם⁴⁸לפי ישעיה סג, ט. ונדודם ספו תמו⁴⁹לפי תהילים עג, יט. וישב ממנו שבי⁵⁰לפי במדבר כא, א.. אין דורש מעל ספר יי'⁵¹לפי ישעיה לד, טז. עטרת ליבי, ואין מבקש חכמה ומוסר⁵²לפי משלי א, ב. ותשורה אין להביא⁵³לפי שמואל א' ט, ז..

עשרה מסעות נסעה⁵⁴לפי זהר פר' משפטים צז, ע"ב. מהם תורה וגדולה, והנם היום על קרן הצבי⁵⁵לפי נדרים לג, ע"ב.. ועוד מעט תשתכח תורה מישראל⁵⁶לפי שבת קלח, ע"ב., יראה ורעד יבא בי⁵⁷לפי תהילים נה, ו. ולך איפה מה אעשה בני⁵⁸לפי בראשית כז, לז., אם תשכח תורת אלהיך⁵⁹לפי הושע ד, ו. תשכח ימיני⁶⁰לפי תהילים קלז, ה.. ואם תעוש תורת אמך⁶¹לפי משלי א, ח. יכפל יגוני. על כן קמתי אני לכונן דעתי בעטי ולבי בניבי כוחי וראשית אוני⁶²לפי בראשית מט, ג. לשנן מיתרי מחשבותי. ודרכי לשוני ללמד ידי לקרב ימיני וחפני. אצבעותי למלחמתה⁶³לפי תהילים קמד, א. של תורה בכור עוני⁶⁴לפי ישעיה מח, י.. באתי לגני⁶⁵לפי שיר השירים ה, א. להשקות בני בחירי אריתי מורי עם בשמי⁶⁶לפי שם. מבית מלוני⁶⁷לפי סנהדרין צה, ע"ב.. ישתה חלבי עם ייני⁶⁸לפי שיר השירים ה, א בהיפוך. מקיני. ידע יראה ויביע עמוני ומצפוני והיה ששוני. ואף כי עזבני כוחי⁶⁹לפי תהילים לח, יא. מרוב כעסי ושיחי⁷⁰לפי שמואל א' א, טז.. ומפני חרבות גזילות וחבלות אשר לי מודבק מלקוחי⁷¹לפי תהילים כב, טז., ויז נצחי⁷²לפי ישעיה סג, ג. בצרות עמי אשר חמתם שותה רוחי⁷³לפי איוב ו, ד., שותה במזרקי יין תרעלה⁷⁴לפי תהילים ס, ה. חמת תנינים וראש פתנים⁷⁵לפי תהילים לב, לג., אוכל למעדנים לחם דמעה⁷⁶לפי תהילים פ, ו. מצה ומרור כרוכים מרוב אונים⁷⁷לפי ישעיה מ, כו.. ובמקום משתה שמנים⁷⁸לפי ישעיה כה, ו. אשמנים⁷⁹לפי ישעיה נט, י., ומים הזדונים⁸⁰לפי תהילים קכד, ה. כתנים⁸¹לפי ירמיה יד, ו.. ונפשי היודעת⁸²לפי תהילים קלט, יד. גם היא נאנחה⁸³לפי איכה א, ח. לא תוסף תת כוחה⁸⁴לפי בראשית ד, יב., כי לא מצאה מנוחה אל אלוה דלפה עיני⁸⁵לפי איוב טז, כ. ואל שדי אתחנן⁸⁶לפי איוב ח, ה. בתחנוני יהב חכמתא⁸⁷לפי דניאל ב, כא., ישלח יי' חסדו ואמתו בעיוני גם יי' יתן הטוב⁸⁸לפי תהילים פה, יג. דברי חפץ וכתוב יושר אמרי אמת⁸⁹לפי קהלת יב, י., כרצוני ובעולה על רוחי יוציא לאור משפטי ודיני ישמור, דרכי מחטוא בלשוני⁹⁰לפי תהילים לט, ב. ולא אכשל בעוני⁹¹לפי תהילים לא, יא.. וידעת היום⁹²לפי דברים ד, לט. בני חמודי, כי לא לבד באו במסכת אבות מוסרים וחידות ערבות ללבבות, כי גם על כל דרוש עומק וכל ידיעה טובה לא יחסר כל בה מעלת היראה טהרת העבודה ושלמות האהבה פנת הידיעה העליונה, וחופשיות הבחירה ברוח נדיבה מדרגת החסידות ואמתת הגבורה, וצורי התשובה. ואף במעשה בראשית תמצא שם חכמה נשגבה ולמעלה ממנו בקדישי עליונין⁹³לפי דניאל ז, יח. מהעלול עד הסיבה תמצא חכמה רבה. על כן אמרתי בטוב המחשבה, האבות הן הם המרכבה שלושה המה נפלאו⁹⁴לפי משלי ל, יח., כללי המדעים העליונים, שהמסכתא הזאת תשרישם משם רועה אבן ישראל⁹⁵לפי בראשית מט, כד. – שלשלת קבלת התורה מאבות החכמה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם⁹⁶לפי בראשית ו, ד.. משם תלמד גבורת המידות ושלמות החסידות המביאה לרוח הקודש ולקנות בנבואה יד ושם⁹⁷לפי ישעיה נו, ה . שם יתנו צדקות יי'⁹⁸לפי שופטים ה, יא. יסודות האמונה ועקריה בדרך הנחה וציור גדר ורושם. על כן אמרתי אני עליהם אבות וגבורות וקדושת השם⁹⁹לפי ראש השנה לב, ע"א.. ואני בעניי הכינותי¹⁰⁰לפי דברי הימים א' כב, יד. לזאת הבנינה בכל משנה דברים מענינה, ובנגעה לעיקר מעקרי האמונה, הרחבתי בה החקירה להושיבה על כנה, ולהוציא לאור משפטה כתקנה, ותצא דינה¹⁰¹לפי בראשית לד, א. והמחשבה הכוזבת אפקוד עונה¹⁰²לפי ויקרא יח, כה..

ואגלה את נבלותה ורעתה להוכיח שהיא צועה זונה¹⁰³לפי ירמיה ב, כ.. ומלבד זה מאמתת פשט המאמר אל אפטר בלי לינה, כי אפרוש רשתי התבונה לבא אל אמתת הכונה וצחות מאמרה ותקם חנה¹⁰⁴לפי שמואל א' א, ט.. ואולם בעבור זה אין ספק שירבו הדברים הצומחים מפירוש המסכתא כארץ תוציא צמחה וכגנה¹⁰⁵לפי ישעיה סא, יא., כי אין המסכתא הזאת ארץ תלאובות¹⁰⁶לפי הושע יג, ה., כי אם גן אלהים¹⁰⁷לפי יחזקאל כח, יג. אשר בו כפות תמרים פרי עץ הדר¹⁰⁸לפי ויקרא כג, מ. וענף עץ אבות. וקראתי שם המאמר הזה נחלת אבות כי הוא נחלת עבדי יי'¹⁰⁹לפי ישעיה נד, יז. אבות העדה¹¹⁰לפי במדבר לא, כו. הורי התעודה, שומרי סודה זיוה הודה, וגם הדרה נחלתם ומסירת התלמדותם. גם המאמר הזה יהיה לך לבדך נחלת אביך זה ילדך¹¹¹לפי משלי כג, כב..

וראיתי אני להקדים לפירוש המסכתא הזאת שלוש הקדמות הכרחיות בעניניה. ואחרי כלותי פירוש פרקיה אפרש גם כן אחריה פרק קנין תורה, כי גם בו מהחכמה ושלמות התורה התמימה. גם כי כבר נמשך המנהג לחברו אל המסכתא בקרב האומה. ועתה יגדל נא כח יי'¹¹²לפי במדבר יד, יז., המסתיר פניו מבית¹¹³לפי ישעיה ח, יז. המוני. ולאין אונים¹¹⁴לפי ישעיה מ, כט. מרוב יגונים כמוני היום¹¹⁵לפי ישעיה לח, יט., ירבה עצמה להוציא לאור תעלומה, כמאמר המשורר (תהילים קיט, עו): "יהי נא חסדך לנחמני כאמרתך לעבדך". וזה החלי לעשות.

ההקדמה הראשונה בביאור השתלשלות קבלת התורה שבעל פה ממשה רבינו עליו השלום עד חבור המשנה. משה רבינו עליו השלום קבל מפי הגבורה התורה והמצוות בפירושן ויכתב מידו ספר התורה. ואמנם פירוש המצוות אשר קבל, מסר ולמד אותו על פה אל השבעים זקנים שהיו בבית דינו, ואל יהושע בן נון ואלעזר הכהן ופנחס בנו שהיו עמהם. וגם לכל ישראל למדו שנאמר (דברים יג, א): "את כל הדבר הזה אשר אנכי מצוה אתכם אותו¹¹⁶בכתוב: "אתו". תשמרו לעשות". והיה הלימוד ההוא כולו על פה. וכמו שדרש (גיטין ס, ע"ב) רבי יהודה בר נחמני מתורגמיה דריש לקיש כתיב (שמות לד, כז): "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית". הא כיצד? דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה. דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב. הנה אם כן נשאר אחרי מות משה איש האלהים¹¹⁷מלכים א' יג, א. אוצר הקבלה ומסורת פירוש המצוות אל זקני בית דינו ויהושע תלמידו בראשם, שגם הוא בכלל הזקנים היה, ומיהושע שקבל ממשה שקבלם בסיני על פה עד רבינו הקדוש שכתב אותה על ספר בחבור המשנה, נמשכה מסורת הקבלה בארבעה כתות מהמקבלים שהם: כת הזקנים, וכת הנביאים, וכת אנשי כנסת הגדולה, וכת חכמי המשנה שבאו אחריהם עד רבינו הקדוש שכתב על ספר הפירוש המקובל ההוא¹¹⁸שישה סדרי משנה.. וכמו שזכר במשנה – "משה קבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים לאנשי כנסת הגדולה". ולא פירשה המשנה מי הם הזקנים, ומי הם הנביאים, ומי הם אנשי כנסת הגדולה, לפי שמסדר המשנה כיון בלבד לפרט השתלשלות הקבלה בחכמי המשנה מסוף אנשי כנסת הגדולה עד רבינו הקדוש מסדר המשנה. לפי שקבול הזקנים והנביאים נזכר בכתובים מה שלא היה כן בחכמים.

האמנם הרב הגדול הרמב"ם בתחילת ספר משנה התורה אשר לו, רצה לבאר כל שלשלת הקבלה הזאת. וכתב שיהושע קבל ממשה רבו, והזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע ובפרט פנחס קבלו מיהושע. ועלי הכהן קבל מפנחס. ושמואל הרואה¹¹⁹לפי דברי הימים א' ט, כב. קבל מעלי ובית דינו. ודוד קבל משמואל ובית דינו. ואליהו קבל מאחיה השילוני. ואלישע קבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קבל מיהוידע ובית דינו. והושע קבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קבל מהושע ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קבל מישעיה ובית דינו. ויואל קבל ממיכה ובית דינו. ונחום קבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קבל מיואל ובית דינו. וצפניה קבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קבל מצפניה ובית דינו. וברוך בן נריה קבל מירמיה ובית דינו. ועזרא הסופר קבל מברוך בן נריה ובית דינו. והנה בית דינו של עזרא נקראים 'אנשי כנסת הגדולה' שהם: חגי, זכריה ומלאכי, דניאל וחנניה מישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה, ומרדכי בלשן, וזרובבל, והרבה חכמים עמהם עד תשלום מאה ועשרים איש, והאחרון מהם היה שמעון הצדיק. וממנו קבל אנטיגונוס איש סוכו. ומאנטיגונוס קבל יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן. ומהם קבלו יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. ומהם קבלו שמעיה ואבטליון, ומהם קבלו הלל ושמאי, ומהם קבלו רבן שמעון בן הלל, וממנו קבל רבן גמליאל הזקן בנו. וממנו קבל רבן שמעון בן גמליאל בנו. וממנו קבל בנו רבן גמליאל השני. וממנו קבל רבן שמעון בן גמליאל השני. וממנו קבל בנו רבי יהודה הנשיא שהוא רבינו הקדוש שכתב חיבור המשנה. זהו סדר הקבלה לדעת הרב.

וראיתי אני בדבריו אלה ספקות הרבה. אם במה שכתב בעניין הזקנים, ואם במה שכתב בנביאים, וגם במה שכתב באנשי כנסת הגדולה ובסדר חכמי המשנה והשתלשלותם. גם כן אם בענין הזקנים שפירש מה שאמרה המשנה: "ויהושע לזקנים" – על הזקנים שהאריכו ימים אחרי יהושע, ואל זה נמשכו המפרשים כולם. והדבר קשה, לפי שב'סדר עולם' אמרו חכמים זכרונם לברכה, שהזקנים האריכו ימים אחרי מות יהושע ארבע עשר שנה ומשם עד שמואל הנביא שהיה התחלת הקבלה בנביאים עברו 400 שנה. ואיך אם כן עמדה הקבלה מבלתי מקבל כל הזמן הרב ההוא? הן אמת שפנחס האריך ימים עד ימי הנביאים, כי מצאנו זכרונו על ענין פילגש בגבעה שנאמר (שופטים כ, כח): "ופנחס בן אלעזר בן אהרון עומד¹²⁰בכתוב: "עמד". לפניו בימים ההם". אבל המשנה אמרה "ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים" ולא אמר יהושע לפנחס ופנחס לנביאים או לעלי. כי גם כן מצאנו זיכרון לפנחס בימי דוד שנאמר (דברי הימים א' ט, כ): "ופנחס בן אלעזר נגיד היה עליהם" ומה לנו אם כן בזיכרון קבלת עלי ולא שמואל כי אם שדוד מפנחס.

ואמנם בענין הנביאים יקשה שמנה הרב מכללם דוד. ועם היותו מלך ישראל לא מנאוהו חכמים זכרונם לברכה מכלל הנביאים, עם היות שרש"י במסכת מגילה מנאו והרב בעצמו בספר המורה פרק מ"ה חלק שני כתב שלא היה דוד נביא. ואפילו שיהיה דוד נביא לא היה ראש במסורת הקבלה, לפי שהמשנה לא אמרה שנמסרה התורה למלכים כי אם לנביאים. גם יקשה שמנה בכללם את יהוידע הכהן הגדול וגם זה לא היה מן הנביאים, והנה בכל דור ודור היו כהנים גדולים במשכן יי'¹²¹לפי ויקרא יז, ד. ואין ספק שהיו מחכמי הדורות. אבל לא נמנו ראשי הקבלה כי אם אלעזר הכהן נמנה לראש איך נמנע יהוידע? וכן צפניה וירמיה אמרו חכמינו זכרונם לברכה¹²²ראה מגילה יד, ע"ב. שהיו בזמן אחד עם חולדה הנביאה ולא באו זה אחר זה לשיקבלו זה מזה כדברי הרב. ויקשה גם כן אליו למה לא זכר יחזקאל בכלל הנביאים, וזכר ברוך בן נריה אשר לא היה נביא כפי מה שהעיד עליו הכתוב.

ואמנם בענין אנשי כנסת הגדולה יקשה גם כן שמנה הרב בכללם דניאל חנניה מישאל ועזריה. כי הנה אנשי כנסת הגדולה כולם היו בירושלים בזמן בית שני, וידוע שלא עלו שמה דניאל וחבריו, ואולי היו כבר מתים באותו פרק. וכן נראה מספורי יוסף בן גוריון, שדניאל הלך לשושן בימי דריוש המדי, והניח במקומו לעבודת המלך את זרובבל, ובשושן מת דניאל קודם שעלה זרובבל אל ירושלים, וחנניה מישאל ועזריה לא נזכרו בימי דריוש. ולכן יראה שכבר היו בעולמם וגם למאן דאמר¹²³אליבא דרבי יוחנן בסנהדרין צג, ע"א. שחנניה מישאל ועזריה אחרי שיצאו מכבשן האש עלו לארץ ישראל ולמדו תורה לפני יהושע הכהן הגדול, ושעליהם אמרו: "שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך היושבים¹²⁴בכתוב: "הישבים". לפניך כי אנשי מופת המה" (זכריה ג, ח) לא היו הם מאנשי כנסת הגדולה כל שכן דניאל שלא עלה שמה. ולכן במסכת יומא (דף סט, ע"ב) אמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה? שהחזירו עטרה ליושנה. משה אמר (דברים י, יז): "האל הגדול הגבור¹²⁵בכתוב: "הגדל והגבר". והנורא". אתא ירמיה ואמר גוים מרקדין בהיכלו איה גבורותיו לא אמר, גבור אתא דניאל. ואמר גוים משתעבדים בניו איה נוראותיו לא אמר נורא אתו אנשי כנסת הגדולה. ואמרי אדרבה הן הן גבורותיו והן הן נראותיו. איזהו גבור הכובש את יצרו ונותן ארך אפים לרשעים והן הן נוראותיו, שאלמלא נוראותיו אומה אחת היכי יכולה להתקיים בין שבעים אומות. והתקינו בתפלות 'האל הגדול הגבור והנורא' והחזירו עטרה ליושנה. הנה התבאר מזה שאנשי כנסת הגדולה באו אחרי ימי דניאל. ולכן החזירו בתפלה העטרה אשר הוא הסיר מכינויי הברוך הוא.

ואמנם בחכמי המשנה שזכר הרב בסדר קבלתם, ראוי לשאול למה לא זכר רבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא וראש ישיבה אחרי מות רבן שמעון בן גמליאל קודם רבן גמליאל השני? וגם כן איך לא זכר רבי עקיבא שנתמנה ראש ישיבה אחרי רבן שמעון בן גמליאל קודם רבן שמעון בן גמליאל בנו אביו של רבינו הקדוש. אבל זה אין להפלא מהרב כי הוא דרך בדרך משנתינו.

ואני אזכור ענינו וכונתו אחרי זה בפירוש הפרק הראשון בעזרת השם. ועם זה ידוע תדע שבדברי הרב עצמו באה סתירה רבה ממה שכתב בתחלת פירוש המשנה בפרק שלישי מאותה פתיחה. כי הנה בספר משנה תורה זכר בסדר הקבלה אחר הלל רבן שמעון בנו, ואחריו רבן גמליאל הזקן בנו, ואחריו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, ואחריו רבן גמליאל השני בנו, ואחריו רבינו הקדוש. ובפתיחת פירוש המשנה השמיע זכרון רבן שמעון בן גמליאל השני אביו של רבינו הקדוש, וכתב שהיה אביו רבן גמליאל השני ושנה ושלוש אותו דעת באותם הפרקים. והנה בלא ספק שבשתא עלתה בפיו כשגגה היוצאת מלפני השליט¹²⁶לפי קהלת י, ה..

ובאבות דרבי נתן עשו סדר הקבלה באופן אחר. אמרו יהושע קבל ממשה, וזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע קבלו מיהושע. שופטים קבלו מזקנים. נביאים קבלו משופטים. חגי וזכריה ומלאכי קבלו מנביאים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי וזכריה ומלאכי. עד כאן.

הנה עשו בהשתלשלות הקבלה מדרגות שלא זכרתם המשנה. ואף שנאמר שהשופטים אינם בכלל הזקנים לברייתא זו, מה נאמר בחגי זכריה ומלאכי לשלא ימנו לא בכלל הזקנים ולא בכלל אנשי כנסת הגדולה. והם באמת כפי מעלתם מכלל הנביאים, וכפי זמנם מכלל אנשי כנסת הגדולה. ובעבור זה כולו ראיתי אני לסדר שלשלת הקבלה באופן אחר, והוא שהזקנים שהוזכרו במשנה הם: שופטי ישראל ששפטו אחרי יהושע. כי הנה השופטים נקראו זקנים כמו שאמר (דברים כא, ב-ד): "ויצאו זקניך ושופטיך¹²⁷בכתוב: "ושפטיך".... ולקחו זקני העיר... והורידו זקני העיר", כי תמיד היו נקראים ה'שופטים' בשם הזקנים. ולכן הוצרך הכתוב לומר בדרך הבדל, וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע מכלל דאיכא זקנים שבאו אחריו ולא היו מדורו. כי הנה נקראו זקנים למעלתם ולחכמתם, ונקראו שופטים להיותם ממונים על העם לשפוט משפט צדק¹²⁸לפי דברים טז, יח.. ומה שבא במשנתנו 'ויהושע לזקנים', עניינו שיהושע מסר ולמד תורה שבעל פה המקובלת אצלו לזקנים, שבאו אחריו דור אחר דור, כי תקן להם לישראל שתמיד יהיה בכל דור פרנס אחד אשר יבחר יי' בו להושיע את ישראל¹²⁹לפי שופטים י, א.. ושהוא יהיה ראש הקבלה עם בית דינו שהם החכמים שילוו אליו בכל דור ודור. וכהני יי' שתמיד יהיו מאותו בית דין, כמו שאמר (דברים לג, י): "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". האמנם ראש הבית דין יהיה הזקן פרנס הדור. ולכן לא היה פנחס ראש הקבלה אבל היה מבית דין בכל דור ודור מדורות השופטים.

והנה זכרון הזקנים השופטים פרנסי דורות שקבלו את התורה בפירושה זה מזה הוא מה שאזכור פה:

כת הזקנים המקבלים

הראשון – עתניאל בן קנז למטה יהודה ששפט ארבעים שנה. וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בבראשית רבה (פר' נח, ב): ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע. עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז שנאמר (יהושע טו, יז): "וילכדה עתניאל בן קנז". ולא אמרו כזה פנחס.

השני – אהוד בן גרה למטה בנימין וישפוט את ישראל פ' שנה ובתנחומא¹³⁰בובר פר' ויחי, יד. "ויעש לו אהוד חרב ולה שתי פיות" (שופטים ג, טז) – שהיה עוסק בתורה שנקראת חרב פיפיות, שאוכלין בעולם הזה ובעולם הבא ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שבימיו היה שמגר בן ענת ששפט בהיות אהוד זקן שנה אחת.

השלישי – ברק בן אבינועם למטה נפתלי ודבורה אשה נביאה. ושפטו את ישראל ארבעים שנה. ותאנא דבי אליהו¹³¹ראה ילקוט שמעוני רמז, מב. – ברק שמש את הזקנים כל ימי יהושע וחזר ושמש אחר מיתתו, ולפיכך הביאוהו ונתנוהו אצל דבורה, והיו שניהם משכימים ומעריבים לבית המדרש ועוסקים בתורה תמיד.

הרביעי – גדעון בן יואש למטה מנשה. וישפוט את ישראל ארבעים שנה. וקם אחריו אבימלך בנו בן פילגשו והרג את אחיו, ולא עמד בממשלתו כי אם ג' שנים. ולכן נמנו כאן בשנות אביו.

החמישי – תולע בן פואה למטה יששכר. וישפוט את ישראל עשרים ושלוש שנים. ובמדרש אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה עולה על כל הסנהדרין בפלפולו וחכמתו.

השישי – יאיר הגלעדי למטה מנשה. וישפוט את ישראל שנים ועשרים שנה. ובילמדנו אמרו למה נקרא שמו יאיר שהיה מאיר פני החכמים בעמקה של תורה.

השביעי – יפתח הגלעדי למטה מנשה. וישפוט את ישראל שש שנים וכבר תראה חכמתו מהדברים אשר שלח לאמר אל בני עמון עם שנלכד בנדר בתו, לפי שלא שאל לפנחס ולחכמי דורו.

השמיני – אבצן מבית לחם למטה יהודה. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה בועז ממטה יהודה היה¹³²לפי מגילת רות, בועז היה נכד נכד נכדו של פרץ בן יהודה. וישפוט את ישראל שבע שנים. וכבר נודע מסיפורו שהיה חכם ויודע בדרכי תורה.

התשיעי – אילון והוא היה ממטה זבולון. וישפוט את ישראל י' שנים.

העשירי – עבדון בן הלל הפרעותי שהיה ממטה אפרים. וישפוט את ישראל שמונה שנים. וזכר הכתוב שהיו לו ארבעים בנים ושלושים בני בנים רוכבים על שבעים עיירים.

האחד עשר – שמשון שהיה ממטה דן. וישפוט את ישראל עשרים שנה. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה שהיה ירא שמים במשפטיו. ובפרקא קמא דסוטה (דף י, ע"א) "ויתפלל¹³³בכתוב: "ויקרא". שמשון אל יי' ויאמר יי' אלהים זכרני נא וחזקני נא" (שופטים טז, כח). אמר רב יהודה אמר רב אמר שמשון לפני הקב"ה זכור נא לי שנים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל זה ממקום למקום.

השנים עשר – עלי הכהן משבט לוי. היה חכם וירא שמים כמו שיראה מסיפוריו וממיתתו שחשש על מות בניו. והוא שפט את ישראל ארבעים שנה.

הרי לך שנים עשר דורות מהזקנים שקבלו את התורה אחרי מות יהושע. ואלה אשר זכרתי היו ראשי הקבלה להיותם פרנסי הדור. ולכל אחד ואחד מהם היה בית דין גדול מאנשים חכמים וידועים. מהם לויים. מהם כהנים. ומהם משאר שבטי ישראל, וכולם היו דורשי תורה ונושאים ונותנים תמיד במה שקבלו, והיו מחדשים סברות ודעות בהבנת העניינים והשורשים. ואם היה בניהם מחלוקת באותם הסברות היו פוסקים את הדין על פי רובם, ותמיד היה לימודם על פירוש המקובל על פה, אלא שבכל דור ודור הראש בית דין וגם התלמידים היה כל אחד כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו. והיו עושין סימנין למשנתן מפני השכחה המצויה בדברים. וכל אחד מה שהיה כותב לעצמו מביאור התורה והלכותיה, ומהדברים שנתחדשו בה בכל דור ודור שלא למדו מפי השמועה, אלא במדה משלוש עשרה מדות בהסכמת בית דין הגדול, היו מסתירין אותם הכתיבות וקוראים לה מגלת סתרים, והיו מלמדין עם כל זה תמיד בעל פה. ואחרי שמת עלי השופט שהיה דבר יי' יקר אין חזון נפרץ¹³⁴לפי שמואל א' ג, א. רצה הברוך הוא לזכות את ישראל, והתחיל דור הנביאים.

וקבלת וזכרון כת הנביאים היה זאת:

כת הנביאים המקבלים

הראשון – שמואל שהוא קבל מעלי ובית דינו. וגם בימיו היה פנחס, ורבים מחכמי ישראל, וסנהדרין והמלך שאול היה בימיו.

השני – גד החוזה ונתן הנביא ודוד המלך ושאר חכמי ישראל היו מאותו בית דין. ובדורם היה אביתר כהן גדול.

השלישי – אחיה השילוני. ומבית דינו היה עדוא החוזה, ושמעיה הנביא, ואחיעמץ כהן גדול, ועזריה שהיה אחריו כהן גדול, ושאר חכמי ישראל שהיו מאותו בית דין.

הרביעי – אליהו התשבי. ומדורו היה עזריה בן עודר, וחנניה הרואה, ויהוא בנו ועובדיה, ויחיזיאל בן זכריה מבני אסף, ומיכיהו בן ימלא, כולם נביאים ויהורם כהן גדול ויהוידע אחריו.

החמישי – אלישע בן שפט ובית דינו – יונה בן אמתי וזכריה בן יהוידע נביאים, ויהושע כהן גדול ושאר חכמי ישראל שהיו בבית דינו.

השישי – הושע בן בארי ואמוץ אביו של ישעיהו שהיה נביא מבית דינו. וצדקיהו כהן גדול ושאר החכמים חבריו.

השביעי – עמוס נוקד בנקודים מתקוע. ובימיו היו כהנים גדולים יואל ויותם אחריו, ואוריהו אחריו, ורבים מחכמי ישראל וגדוליו היו באותו בית דין.

השמיני – ישעיהו בן אמוץ. וכבר אמרו חכמינו זכרונם לברכה (מגילה טו, ע"א) שאביו גם כן היה נביא ולכן נזכר למעלה בכלל הנביאים בימיו היה כהן גדול הושעיהו וחכמי ישראל היו מבית דינו. וזכרתי ישעיהו באחרונה אחרי הושע ועמוס להמשך אחר דעת חכמינו זכרונם לברכה (בבא בתרא יד, ע"ב), שהושע ניבא ראשונה ואחריו עמוס ואחריו ישעיהו¹³⁵אולם בהקדמת רי"א לספר ישעיה שם טוען רי"א, כי הושע ניבא בזמן ישעיה, ועיין שם..

התשיעי – מיכה המורשתי שזכרו בסדר העולם שהוא היה אחרי ישעיהו. ובימיו היה כהן גדול שלום והיו מחכמי ישראל בבית דינו.

העשירי – יואל בן פתואל. ומבית דינו היה נחום וחבקוק הנביאים ושריהו כהן גדול ומחכמי ישראל וגדוליו היו בבית דינו.

הי"א – ירמיהו בן חלקיהו. ומבית דינו צפניה ואוריה הנביאים, וחלקיהו כהן גדול ועזריהו כהן גדול אחריו, ורבים מחכמי ישראל.

השנים עשר – יחזקאל בן בוזי הכהן. ומבית דינו היה ברוך בן נריה ויהוצדק אבי עזרא כהן גדול, ורבים מחכמי ישראל.

הרי לך גם כן שנים עשר דורות מהנביאים במסורת הקבלה. ועם היות שמניתי נביא אחד לראש, כבר זכרתי שהיו בבית דינו וחברתו הכהנים הגדולים שבכל דור ודור, ואנשים מבני ישראל יודעי דעת¹³⁶לפי משלי יז, כז. ומביני מדע שהיו גם כן בלמוד התורה וקבלתה. וכולם היו מתבוננים בדברי הזקנים וקבלתם שהוא היה העקר והשורש. והיו לומדים מהם מלין, ומחדשים ענינים מסברותיהם כפי השורשים המקובלים, וכפי השלוש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם. והנה לא מניתי חגי וזכריה ומלאכי מכללם, לפי שחכמינו זכרונם לברכה אמרו וזקנים לנביאים אלו נביאים ראשונים. מאי נביאים ראשונים לאפוקי¹³⁷להוציא. חגי זכריה ומלאכי. והנה זה לפי שראו אותם מכלל אנשי כנסת הגדולה בקבלת התורה. והנה אזכור מספר שמות האנשים האלה שלמים הם אתנו אנשי כנסת הגדולה. והם אשר תקנו את תפילתנו כדאיתא בפרק הקורא את המגילה למפרע (מגילה יז, ע"ב). ונקראו כן, לפי שנתקבלו לתקן תקנות ראויות להישיר את העם ולהחזיק את בדק התורה. והוא זה:

כת אנשי כנסת הגדולה המקבלים

חגי הנביא. זכריה הנביא. מלאכי הנביא. זרובבל בן שאלתיאל. מרדכי בלשן. עזרא הכהן הסופר. ישוע בן יהוצדק הכהן. שריה. רעליה. מספר בנו. רחום בענה. נחמיה בן חכליה.

אלה הם שנים עשר נשיאים שנקבעו בשמות מאשר עלו מבבל לירושלים בתחילת בית שני, ונלוו עליהם חכמים אחרים ראשי בני ישראל המה, עד תשלום ק"כ איש, כפי מה שזכרו חכמינו זכרונם לברכה (מגילה יז, ע"ב). האמנם מניתי שנים עשר אלה לבדם לפי שהם שזכרו בכתוב בפירוש, והם היו יסוד ושורש הכנסיה הקדושה והקבוץ הטהור ההוא. לא שבאו זה אחר זה בזמן כענין הזקנים והנביאים. אבל שבהתחלת הכנסיה והקבוץ היו אלה ראשי אותו בית דין, ולהם נתחברו שאר החכמים והתלמידים. והמה כולם קבלו מסורת התורה והקבלה מפי הנביאים, וראו מה שפירשו וחידשו בה הזקנים בדורותם והנביאים בדורותם ותקנותיהם, והוסיפו עליהם אנשי כנסת הגדולה תקנות וסייגים לשמירת התורה. והאחרון שהיה מאותה החברה הקדושה ההיא – שמעון הצדיק כהן גדול. והיה בן ישוע בן יהוצדק הכהן הגדול הנזכר, שהיה אחיו של עזרא הסופר. ומדורו של שמעון הצדיק הזה היה דוסא בן הרכינס, שגם הוא היה מאנשי כנסת הגדולה, והאריך ימים עד שראה את רבי עקיבא. ולכן לא מניתי שמעון הצדיק ורבי דוסא בכת חכמי המשנה לפי שהם היו משיירי כנסת הגדולה.

ואמנם דורות חכמי המשנה שבאו אחריהם, כפי הנשיאים וראשי ישיבות שהיו בכל דור ודור זה אחר זה הם אלו:

כת חכמי המשנה המקבלים

הדור הראשון – אנטיגונוס איש סוכו שקבל משמעון הצדיק. ומדורו היה רבי אלעזר בן חרסוס כהן גדול וחבריו. ולהיותו יחיד בשררה לא היה עדיין שום מחלוקת בן החכמים.

הדור השני – יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וחבריהם.

הדור השלישי – יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי. ומדורם היה יוחנן בן מתתיהו כהן גדול וחבריהם.

הדור הרביעי – יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח. ומדורם היה חוני המעגל ואליהו עני בן הקף.

הדור החמישי – שמעיה ואבטליון שהיו גרים. ובדורם היה עקביא בן מהלל ורבי מיאשה וחנין ואדמון וזולתם.

הדור הששי – הלל ושמאי. והלל זה נקרא הלל הבבלי, והיה מזרע המלוכה ממשפחת בית דוד. כי הוא היה מבני שפטיה בן אביטל בן דוד. הלל זה עלה מבבל לירושלים ומצא שם בנשיאות בני בתירה, שאחרי מות שמעיה ואבטליון מנו אותם. ובעבור הלכה אחת שנתעלמה מבני בתירה והודיעה הלל להם הניחו הנשיאות ונתנוהו להלל, לפי שהם לא קבלו משמעיה ואבטליון כי אם הלל. לכן לא נזכר קבלתם בהשתלשלות הזה.

והלל זה למד שם תורה מ' שנה והאריך ימים ק"כ שנה. והיה חבירו בראשונה מנחם ולא חלקו כל ימיהם. ויצא מנחם לעבודת המלך בחיי הלל ונכנס שמאי במקומו. בדורו של הלל היה רבי יהודה בן בתירא, ורבי פנחס ורבי יוחנן בן בגבג, וחנניה בן חזקיהו בן גרון, ורבי יוחנן בן החורוני, והיו לו כמה אלפים תלמידים, ובמובחרים מהם אמרו שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלושים מהם ראויים שתשרה שכינה עליהם ושלושים מהם ראויים לעבר את השנים ועשרים בינוניים. כך היא שנויה באבות דרבי נתן. ואמנם במסכת בתרא פרק יש נוחלין (דף קלד, ע"א) ובמסכת סוכה פרק הישן (דף כח, ע"א) אמרו באופן אחר: שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, ועשרים בינוניים, גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולם וכו'. ובאלה החמישה דורות נזכרו ראשי הקבלה כזוגות שהיה אחד מהם נשיא והשני אב בית דין וראש ישיבה. ולהיותם ב' בשררה היו חולקים זה עם זה, והיו התלמידים נמשכים אחריהם זה בכה וזה בכה.

הדור השביעי – היה רבן שמעון בן הלל שנתמנה נשיא אחרי מות הלל אביו.

הדור השמיני – נשיאו רבן גמליאל הראשון שנקרא הזקן בנו של רבן שמעון בן הלל הנזכר. ובדורותם של רבן שמעון השני ורבן גמליאל זה, היו נחום הלבלר ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול. וכפי מה שאמרו בפרקא קמא דשבת (דף טו, ע"א) הלל ושמעון בנו ורבן גמליאל בנו של שמעון, ורבן שמעון בנו של רבן גמליאל נהגו ארבעתם נשיאותם בפני הבית מאה שנה, כי היה המנהג בירושלים שעם היות בה מחשמונאים ומבית הורדוס ולצאת ולבא במלחמות ולהנהיג את המלכות, הנה תמיד היה נשיא מבית דוד עם הכהן הגדול ועם הסנהדרין לכל דבר המשפט, וללמד התורה והחוקים והמשפטים.

הדור התשיעי – נשיאו רבן שמעון בן גמליאל הנזכר שהיה בנו של רבן גמליאל הזקן. ואחרי מות אביו נתמנה נשיא קודם חורבן הבית. והיה חבירו רבן יוחנן בן זכאי וחכמים אחרים. בימיו עלה אספיסיאנוס וטיטוס שרי רומי על ירושלים, ורבן יוחנן בן זכאי יצא מירושלים מפני רעת הפריצים וקבלו אספיסיאנוס בכבוד גדול. וכאשר הלך אסיפיסיאנוס לרומי נשאר רבן יוחנן עם טיטוס בן אשתו והיה מסביר לו פנים, וכשלכד טיטוס את ירושלים הרג את רבן שמעון בן גמליאל.

הדור העשירי – נשיאו רבן יוחנן בן זכאי הנזכר. כי אחרי שלכד טיטוס את ירושלים, והרג את רבן שמעון בן גמליאל כמו שנזכר, בקש להרוג גם את בנו רבן גמליאל השני ופייסו רבן יוחנן והצילו בחמלת השם יתברך ובכוח השתדלותו הטוב. ולא נתמנה מיד רבן גמליאל נשיא אחר אביו, אבל נתמנה ראש ישיבה רבן יוחנן בן זכאי וחיה ק"כ שנה. מ' שנה מהם נתעסק בפרקמטיא, וארבעים שנה אחרים למד תורה, וארבעים שנה אחרונים שפט את ישראל, ותקן להם תקנות רבות וסייגים קדושים. בדורו היה רבי אליעזר בן יעקב וחכמים אחרים.

הדור השנים עשר – נשיאו רבן שמעון בן גמליאל השני בנו של רבן גמליאל השני בר מחלוקתו של רבי יהושע. ומחביריו של רבן שמעון זה וגדול שבכולם רבי מאיר מקהל גרים, ורבי יהודה, ורבי נתן ורבי יוסי בן שמוע, ורבי שמעון בן יוחאי וזולתם. והסכימו רבי מאיר ורבי נתן לבייש את רבן שמעון בן גמליאל ברבים ונגלה לו הדבר. ונענשו שמשם ואילך לא יהיו נזכרים שמותם והיו אומרים על רבי מאיר – 'אחרים אומרים', ועל רבי נתן – 'יש אומרים'. אמנם בברייתות נמצא שכאשר רבי מאיר היה אומר שמועה מפיו נאמר רבי מאיר אומר. אבל כשהיה אומר דבר בשם רבו אלישע אחר כדי שלא לזכור שמו אמרו 'אחרים אומרים'.

ואחרי שנים עשר הדורות האלה נתמנה נשיא וראש ישיבה רבי יהודה הנשיא הראשון. ואמרתי ראשון לפי שיש רבי יהודה הנשיא אחרינא שהיה אמורא כדמוכח במסכת עבודה זרה (דף לו, ע"א). ורבי יהודה נשיאה האמורא ההוא היה בנו של רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא זה ואותו רבי יהודה נשיאה אמורא, היה אביו של רבי הלל שתקן העיבור שלנו. רבי יהודה הנשיא זה היה מוכתר בכל הכתרים ושלם בכל המעלות יחיד בדורו ואחד בזמנו, כי הוא היה מיוחס בר אוריין ובר אבהן ממשפחת בית דוד ששי להלל. היה עשיר מופלג כמו שאמרו (שבת קיג, ע"ב) אהורייריה דרבי הוא עתיר מן שבור מלכא היה בעל מעלה וכבוד, וגברה יכלתו בבית אנטונינוס קיסר ושאר הקיסרים שקמו אחריו כולם גדלוהו וכבדוהו מאד, כמו שאמרו (גיטין נט, ע"א): שממשה רבינו ועד רבי לא ראו תורה וגדולה במקום אחד. היה שלם במדותיו כמו שאמרו (שוטה מט, ע"ב): "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא", עד שאמרו (שבת קיח, ע"ב) שמעולם "לא הכניס ידו תחת אבנטו" ובשעת פטירתו זקף י' אצבעותיו לפני יוצרו ואמר (כתובות קד, ע"א): ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שמימי לא נהנתי אפילו באצבע קטנה שלי. ובעבור רוב קדושתו וענוותנותו נקרא רבינו הקדוש. היה חכם בתורה שבעל פה ובתורה שבכתב, וכלול בכל החכמות עד שבבראשית רבה¹³⁸מצאנו בקהלת רבה א, י. אמרו: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א, ה) אמר רבי אבא בר כהנא יום שמת רבי עקיבא נולד רבי וקראו עליו: "וזרח השמש ובא השמש". והרביץ תורה בישראל שנים רבות עד שמפני זה קראוהו סתם בהחלט. היה בעל לשון וצח מאד בלשונו המקודשת, עד שהחכמים היו לומדים פירוש מה שנשתבש עליהם מאותיות המקרא, מדברי עבדיו ומשרתיו. ובכלל שהיו בו כל השלמויות, וכמו שאמר רבי שמעון בן מנסיא¹³⁹ראה להלן פרק ו'. משום רבי שמעון בן יוחאי ש"הנוי והכח והעושר והחכמה והזקנה והשיבה והכבוד והבנים נאה להם לצדיקים ונאה לעולם", ושאלו ז' מדות נתקיימו ברבי ובבניו.

היו מחבריו: רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא, ורבי אלעזר בנו של רבי שמעון בן יוחאי, ורבי יהושע בן קרחה שהיה בנו של רבי עקיבא, וסומכוס ואיסי בן יהודה בן אצטרובלי, וחנון בן פנחס ורבי פרת, ורבי אלעזר בן פרטא, ורבי יעקב איש כפר חטיא ,ורבי פנחס בן יאיר. היו לו תלמידים לאלפים ולרבבות עד שאמרו עליו, שכאשר היו הולכים החכמים מהישיבה איש לעירו בחגים ובמועדים היו נשארים תמיד לפניו אלף ומאתיים תלמידים.

ובימיו היו באדום חכמים גדולים. וגיליאנוס בימיו פירש את פרקי אפוקרט¹⁴⁰פרקי אבוקרט – פרקים בענייני רפואה והגיינה, לפי תפיסת עולמו של היפוקרטס – רופא יווני (460 – 377) לפנה"ס., שכבר היה בימי אחשוורוש ואסתר, וחבר ספרים רבים ברפואה. ובכל החכמות ההם נשתלם רבינו הקדוש זה. קבץ את כל השמועות, ואסף ההלכות וכל הדינים, וכל הביאורים והפירושים ודברי החכמים, שכתבו כל אחד לעצמו, ממה ששמע, וממה שסבר, וממה שלמדו בית דין שבכל דור ודור, מימי הזקנים והנביאים ואנשי כנסת הגדולה וחכמי המשנה עד זמנו. ולפי שראה שהתלמידים היו מתמעטין והולכין ואזלת יד¹⁴¹לפי דברים לב, לו. החכמה והקבלה, והיו הצרות מתחדשות ובאות, ומלכות הרשעה¹⁴²לפי בראשית רבה פר' תולדות סה. פושטת בעולם ומתגברת ותדל עד מאד תורה שבעל פה, אין פוצה פה¹⁴³לפי ישעיה י, יד. מתוך שעבוד היוונים ורומיים, שהיו גוזרים בכל יום לבטלם מדברי תורה. וראה את ישראל נפוצים על ההרים¹⁴⁴לפי דברי הימים ב' יח, טז. והולכים לקצוות הארצות¹⁴⁵לפי ישעיה מ, כח.. לכן מפני זה קרא וקבץ בעלי שמועה שהיו בימיו, ונאספו שמה כל החכמים והיה כל אחד אומר שמועתו כפי מה שקבל וחיבר ספר המשנה בפירוש המצוות, כפי מה שקובלו מסיני כדי שיהיה החיבור ההוא ביד כל איש ישראל וילמדוהו במהרה, ולא ישכח .ועשה חיבור המשנה ההוא בשנת שלושת אלפים ותתקל"ע ליצירת העולם שהיא שנת אלף וארבע מאות ותשעים שנה למתן התורה, ושנת ת"ק לשטרות¹⁴⁶מניין השטרות היא שיטה למניית שנים שהייתה נפוצה בעולם היהודי עד המאה ה-9 [למעט אצל יהדות תימן שם נהגה השיטה עד המאה ה-20], ובמצרים עד המאה ה-16. המניין נקרא על שם השטרות משום תיארוך השטרות על פיו [ויקפידיה].. ושנת ק"י' לחורבן בית שני. וכלל בחיבור ההוא פירוש כל המצוות הכתובות בתורה מהם קבלות מקובלות מפי משה רבינו, והם הדינים שנאמרו להם הלכה למשה מסיני ואין עליהם ראיה מהכתובים. ומהם שיש להם רמז בכתוב והם פירושים מקובלים מפי משה ואיפשר להוציאם מן הכתובים בדרך סברא, ובכל זה אין מחלוקת כלל. ומהם דינים שהוציאו על דרך הסברה כפי השורשים התוריים, ונפלו בהם מחלוקת ונפסק הדין בהם על פי הרוב. ומהם תקנות וגזרות שנגזרו בכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו שציוה יתברך (ויקרא יח, ל) "ושמרתם את משמרתי", ופירוש בקבלה¹⁴⁷ראה מועד קטן ה, ע"א; יבמות כא, ע"א. ועוד. – 'עשו משמרת למשמרתי'. ומהם דינים ותקנות שנעשו בדרך הסכמה בדברים הנהוגים בין בני אדם, שאין בהם תוספת מצוה ולא גרעון וקראום תקנות ומנהגים. וכלל כל זה בחבורו בששה סדרים שיש בהם ששים ואחת מסכתות. ואחרי חבורו היה כל ימיו הוא ובית דינו לומד המשנה ברבים מפי חבורו.

הרי לך בזה גם כן שנים עשר דורות מחכמי המשנה מאנטיגונוס דור אחר דור. ונשיא אחר נשיא עד רבינו הקדוש שכתב אותה על ספר. עם היות שהרמב"ם בפתיחת פירוש המשנה סדרם באופן אחר, וחכמים אחרים סדרום גם כן באופנים אחרים מתחלפים¹⁴⁸שונים. כי הנה הרב עשה כתות בזמנים כפי מה שהגיעו לקבל זה מזה, ולא חשש לסדר הנשיאים והוא גם כן סדר ישר ובריא. אולם ומדברי הפרק הראשון מהמסכתא הזאת לקחו כמו שיתבאר בפירושו. ואני הצעתי לפניך סדר הנשיאים והשתלשלותם, כדי שתדע בזכרון כל אחד מהתנאים באי זה דור היה. ואחרי שמת רבינו הקדוש נמשכו גם כן מחכמי המשנה, כי נתמנה ראש ישיבה רבי חנינא בן חמא והיו חבריו שני בני רבינו הקדוש רבי שמעון ורבן גמליאל וגם כן אושעיא ורבי חייא. כי כן ציוה רבי בשעת מותו שיהיה רבי חנינא ראש ישיבה ורבן גמליאל נשיא – בנו של רבי יהיה נשיא, כי תמיד היה הנשיאות באיש ממשפחת דוד. ומאותו דור היה רבי אליעזר הקפר, ורבי חייא, ובר קפרא ולוי ורבי אפס, ואבוה דשמואל, ורב שהיה בן אחיו של רבי חייא, ואלה כולם אף על פי שמנאום מכלל חכמי התלמוד, אבל הם תנאים.

ולפי שרבינו הקדוש לחדוד שכלו וגודל חכמתו היו לפניו הדברים ברורים, באו דבריו במשנה בקיצור גדול עד ששאר החכמים לא היו מבינים אותם על השלימות. ולפיכך ראה רבי חייא תלמידו לחבר 'התוספתא' – לבאר ענייני המשנה . ורב חבר 'ספרא' ו'ספרי' ורבי אושעיא ורבי שמעון חברו ה'ברייתות'. וכן עשו אחרים כמו שאמרו רבי פלוני אתא ואיתי מתניתא בידיה. אבל לא היו הברייתות ההם בצחות הלשון ובתיקון העניינים בערך מה אצל חיבור המשנה. ולכן היה עיקר הדת החיבור המקודש ההוא שחיבר רבינו הקדוש. והבאים אחריו כולם שמו מגמתם והשתדלותם ולהתבונן ולחקור בו ולפרש דברי המשנה בכל דור ודור. ורבי יוחנן חבר התלמוד הירושלמי בארץ ישראל בחמישה סדרים, כי לא נמצא תלמוד לסדר טהרות. והיה זה אחר חורבן הבית בקרוב שלוש מאות שנה.

וכן עשו רבינא ורב אשי אחרונים מחכמי התלמוד שבבבל, שקבץ רב אשי אחרי כן מאה שנה, שהיו ארבע מאות שנה אחרי חורבן בית שני, דברי כל הבאים אחרי רבינו הקדוש. ועשה חיבור התלמוד לפרש את המשנה כמו שרבינו הקדוש קבץ כל דברי הקודמים אליו ממשה עד זמנו. ולא עשה תלמוד רב אשי כי אם בשלושים וחמשה מסכתות בלבד כמו שביאר כל זה בשלמות גדול הרמב"ם בפתיחת פירוש המשנה. ואין צורך להביא בכאן זכרון דורות האמוראים ורבנן סבוראי והגאונים לפי שאינם מעניננו. כי אין הכונה פה כי אם לזכור סדר הקבלה ושמות חכמי המשנה וזמניהם להיותו מפתח גדול בביאור המסכתא הזאת.

והיוצא מכל זה, שמיהושע ועד רבינו הקדוש מחבר המשנה היו ד' כתות זו אחר זו במסורת הקבלה ולימוד התורה האלהית, שהם: הזקנים, והנביאים, ואנשי כנסת הגדולה, וחכמי המשנה. ושהיו בכל אחת מהכתות האלה י"ב דורות או י"ב מקבלים, כאילו ראתה החכמה האלהית להביאם תמיד בזה המנין למספר שבטי ישראל, כי הם היו הראשים והמלמדים אותם. ותדע ותשכיל שהקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות, ראה שהיה דרך הגלות רב וארוך מאד, והיו הדורות הולכים ומתדלדלים להיותם מרוחקים מן המבוע והמקור הראשון משה אדונינו, ושכל אשר היו מתרחקים היו יורדים בחכמתם. ולכן החכימה ההשגחה האלהית להמציא מזמן לזמן אדם גדול יהיה כנר להאיר לדורות הבאים אחריו כאילו היה המשך הזמן דרך ארוך חשוך מאד, ויתראו בו מתחום לתחום נרות ואורים ברואים להאיר ללכת יומם ולילה. כי הנה אחרי יהושע ת"ק בא אליהו התשבי גדול בתורה ונר מאיר בתורה, ומקנא עצום על שמירתה. ואחרי אליהו ת' שנה בא עזרא הסופר שהאיר לכל עמו בלימוד התורה והבנתה. ואחריו כחמש מאות שנה ועשר שנה בא רבינו הקדוש שהאיר לבני הגולה ושם מחשכיהן לאור. וכמו שאליהו נתדמה למשה רבינו עליו השלום בצד מה מהדמוי בענין נבואתו וחייו וקנאתו לאלוהיו, ככה עזרא הסופר נתדמה גם כן למשה רבינו בהרבה מהדמויים, כי הוא היה מזרע לוי – כמוהו היה ראש המלמדים לבני דורו ולבאים אחריו, כמו שהיה משה רבינו עליו שלום לכללות האומה. משה כתב את ספר התורה ברוח נבואיי עליון וספר בה ימי הדורות הראשונים כאילו היה מעתיק מספר החכמה האלהית העליונה שהוא רוחו ורצונו יתברך. ועזרא גם כן כתב ספר דברי הימים ברוח הקודש מאדם שת אנוש עד ימיו והעתיק מספר התורת משה. משה מסר לישראל המלא והחסר אותיות קטנות וגדולות פרשיות פתוחות וסתומות, וכמו אמרו (סנהדרין ד, ע"א): יש אם למקרא ואם למסורת. ועזרא גם כן לימד לישראל הנקודות והטעמים וסופי הפסוקים שבזה היישירם והצילם מכל שבוש וטעות. משה הוכיח לישראל על בנות מדין, ועזרא גם כן הוכיח לעם על הנשים הנוכריות שנשאו. משה הוכיח לישראל על שמירת השבת במן וציוה עליו פעמים רבות, והרג את המחלל. ועזרא גם כן הוכיח את ישראל הוכחה רבה על חלול השבת כמו שנזכר בספרו (נחמיה יג, טו-יט). משה לא זכה לכבוש את הארץ אשר עמל בה בהביאו את העם לרשת אותה. ועזרא לא זכה גם כן לבנות חומת ירושלים אשר בא והביא את העם עליה ובנאה נחמיה בן חכליה. משה רבינו באו אחריו כת הזקנים ואחריהם כת הנביאים, כך באו אחרי עזרא כת אנשי כנסת הגדולה וכת חכמי המשנה. משה רבינו עליו השלום נשאר מזרעו פנחס בן אלעזר בן אהרון אחיו והאריך ימים כל ימי הזקנים עד הנביאים, ועזרא גם כן נשאר אחריו שמעון הצדיק שהיה ישוע שהיה בנו של יהוצדק הכהן אחיו של עזרא. והגיע עד סוף אנשי כנסת הגדולה והתחלת חכמי המשנה. וכבר נוכל לומר על דרך צחות שמשה רבינו היה תלמידו של הקב"ה ברוך ומבורך¹⁴⁹לפי ברכות מה, ע"ב. שהוא נר העולם ואורו כמו שאמר (תהילים לו, י): "באורך נראה אור". ועזרא גם כן היה רבו ברוך בן נריה שגם בזה נתדמה אליו בשתוף השם. וכמו שאחרי הזקנים והנביאים הקים השם את עזרא להחזיק את בדק תורת האלהים ולאמצה, ככה אנשי הכנסת הגדולה וסוף חכמי המשנה, הקים השם את רבינו הקדשו לחזק את בדק קבלת התורה שבעל פה במסמרות נטועים¹⁵⁰לפי קהלת יב, יא..

הנה היו אם כן שני השלמים האלה עזרא בדורו ורבינו הקדוש בדורו משרתי משה מבחוריו ותלמידיו. אחד – בתורה שבכתב שכתבה והכינה וגם חקרה. והאחר¹⁵¹רבי. – בתורה שבעל פה. ובזה נכלל מה שרציתי לבארו בהקדמה הראשונה הזאת.

ההקדמה השנית בביאור הכונה הראשונה הכוללת במסכתא הזאת. כבר הסכימו המפרשים כולם היות התכלית הכולל בזאת המסכתא – לדעת מוסר השכל צדק ומשפט ומישרים. רוצה לומר, ללמד לבני אדם המדות האנושיות המשובחות אשר יעשה אותם האדם בהנהגת עצמו, והנהגת ביתו והנהגת מדינתו ועמו, שהם שלשלת מיני ההנהגה אשר תכללם חכמת המדות. וביאור המדות הפחותות המגונות שיתרחק האדם מהם, לפי ששלמות המדות הוא דרך ומסילה ישרה לעלות לשלמות המעלות השכליות, כמאמר ראש החכמים (משלי יט, כ): "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך".

והמעלות השכליות הם סולם לעלות ולראות את פני האדון יי' צבאות¹⁵²לפי ישעיה א, כד., ולהשיג מעלתו ולדבקה בו כמו שאמר מדבר במעלת החכמה: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת יי' ודעת אלהים תמצא" (משלי ב, ד-ה) – זהו המוסכם מכל החכמים. אבל השתרגו עליו בזה לדעות מתחלפות¹⁵³שונות. מהם חשבו שהיו המוסרים האלה סברות ודברים מושגים מפאת החקירה והעיון, ואל הדרך הזה נטה הרמב"ם. ולכן הקדים בפירוש המסכתא הזאת שמונה פרקים מטבע הנפש וכוחותיה, ודברים מחכמת הטבע האלהות. וגם אני ראיתי חכמים מבני עמנו מזמננו זה שבאו לפרש המסכתא הזאת ושמו השתדלותם להסכים המוסרים אשר באו בה עם דברי ארסטו בספר המדות, ועם דברי אפלטון בספר הנהגת המדינה. ויש מהם שחשבו היות המאמרים והמוסרים האלה לקוחים מדברי שלמה ומדברי דוד ע"ה ושמו השתדלותם להביא על כל מאמר ומאמר פסוקים מדברי התהלים ומדברי שלמה בספר משלי וספר קהלת, ומאמרי חז"ל אחרים מסכימים להם. ומזה הכת היו הקדוש רבינו יונה ורבי יצחק ישראל בפירושם לזאת המסכתא. וגם החכם רבי מתתיא היצהרי זה דרכו ואחריהם בפיהם סלה. וזה באמת דרך נאות.

והרמב"ם בפתיחתו לפירוש המשנה כתב שנכתבה המסכתא הזאת אחרי מסכת סנהדרין, לפי שבה נכללו המוסרים והלמודים הראויין לסנהדרין ולשופטים ולכל מנהיגי ישראל. ולכן היתה התחלת המסכתא "הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה". וציוה על המשפט ושלא יהיו כעורכי הדיינין ושירבו לחקור את העדים ושאר המדות המשובחות שהם ראויות בייחוד למנהיגי הצבור ושופטיו, שראוי שיהיו מוכתרים בכל המעלות, ושלכן באה אחריה מסכת הוריות לבאר שגיאותיהם, כי כל מה שיש בו טבע בשר ודם אי אפשר שלא יטעה ויחטא.

והנראה אלי בדבר הזה הוא, שהכונה הראשונה במסכתא הזאת היא לבאר כמו שאמרו יושר המדות המשובחות הצריכות להתקרב אליהם לא לבד השופטים והסנהדרין, כי אם גם כן כל איש מישראל בעל תורה. ולבאר גם כן המדות המגונות שראוי להתרחק מהם, ולכן נסמכה אחרי המסכת עבודה זרה, כי אחרי שהזהיר באותה מסכתא על מיני עבודה זרה אופניה ומשמשיה המרחיקים את האדם באמונותיו ודעותיו משלימותו האמתי, זכרו אחריה מסכת אבות להזהירם על המדות הפחותות, שירחיקו האדם מהמעלה והשלימות במדות. ולכן באו שתי המסכתות האלו רצה לומר, מסכת עבודה זרה ומסכת אבות בסדר ישועות, לפי שהתשועה והשלמות הנפשיי יושג באמונות האמתיות ובמדות המשובחות.

אמנם המוסרים שנזכרו בזאת המסכתא אינם מושגים ויוצאים משקול הדעת והסברא בלבד כמוסרי הפילוסופים ודבריהם בחכמת המדות. אבל הם דברים נלקחים מדברי התורה ומצותיה, ומאמרי הנביאים. החכמים האלה אמרו מאמרים יפי המליצה וערבים לשומעיהם נלקחים ונלמדים מענין המצוות ודברי התורה והנביאים. ולכן נקראת מסכת אבות להיותם דברי למוד מהקדושים ההמה לתלמידיהם כאב את בן ירצה¹⁵⁴לפי משלי ג, יב..

ועם זה תוכל להשיב את השואל מה היה מדרגת המוסרים אשר זכרו במסכתא הזאת. האם היו כפי השכל האנושי הפשוט והסברא הישרה כדרך הפלוסופים שכתבו בחכמת המדות, או אם היו דברים תוריים יחוייבו על כל אשר בשם ישראל יכנה לשמור ולעשות אותם, כיתר דברי התורה והקבלה. ואם היו דברי סברא פשוטה וחקירה פילוסופית, יקשה למה סמך אותם מסדר המשנה לקבלת השלמיות האלה כאילו הם דברים קבלו איש מפי איש עד משה מסיני. ואם היו דברים תוריים ומצוות אלהיות, למה אם כן לא נמנו במנין המצוות, ולמה לא קראום משפטים או מצוות או תקנות או סייגים, וקראום מוסרים ו'מילי דאבות'.

וכבר שאלתי אני השאלה הזאת. אבל תשובתה מבוארת ממה שזכרתי, שהמאמרים האלה אינם מדעיים בחכמת המדות כפי השכל הפשוט כדברי הפילוסופים. ואינם גם כן המצוות המקובלות מסיני כפי מה שהם. ולכן לא נמנו במנינם ואינם תקנות וסייגים שעשו, אבל הם מוסרים נאמרים ביפוי המליצה נלקחים ונלמדים מדברי התורה והנביאים. ולכן נסמכו אל מקבלי התורה מפני שהוציאו ולמדו אותם ממנה. ומאשר הם בעלי תורה וגדולים בחכמתה נזכרו דבריהם לא כדרך חכמת המדות וחקירתם השכלית. ומפני זה אשתדל אני בפירוש כל מאמר ומאמר מהם לבאר מאי זה פסוק מן התורה הוציאו אותו, כי הוא השורש האמתי בדבריהם. ועם זה לא אחדל מהביא ראיות אחרות מהנביאים והכתובים ודברי חכמינו זכרונם לברכה.

עוד תשוב תראה שכלל החכמים אשר פירשו המסכתא הזאת, לא נתנו קשור וטעם כלל אל סמיכות המאמרים זה לזה. ולא די זה, אבל גם במאמר אחד מדברי השלמים האלה נזכרו דברים רבים מתחלפים וגזירות שונות זו מזו, ולא נתנו המפרשים טעם כלל מה ראה אותו שלם לזכור הדברים ההמה זה אצל זה, ומה היחס אשר יש ביניהם. והוא בעיני זר מאד שמסדר המשנה יביא מאמר מחכם אחד ויביא מאמר אחר אחריו מזולתו, שאין לו קשר עמו כלל כל שכן וכל שכן בדברי חכם אחד שנאמר שלא שמר בדבריו שום סדר.

והנה בשאר המסכתות מצאנו במשניות סמך גדול לאחת עם חבירתה, וגם לפרקים זה עם זה, וגם למסכתות זו אחר זו, וכמו שביאר הרמב"ם בפתיחת המשנה. ואיך נחדל מעשות כן בדברי המסכתא הזאת. גם לא העמיקו בכוונות התנאים, וכל השתדלותם שמו להביא ממוסרי שלמה וחכמי הפילוסופים דומה לעניני המשניות, ומי שבהם הרגיש דבר מה בקישור המשניות עשאו בטעמים ודרכים חלושים מאד.

על כן אמרתי הנני עושה חדשה עתה תצמח¹⁵⁵לפי ישעיה מג, יט. לתת קשור ראוי והגון, כפי סדר הלמוד וטבע הדרושים לא לבד בדברי כל חכם וחכם כי אם גם במשניות שבאו זו אחר זו מבעלים מתחלפים¹⁵⁶שונים, כי אין ראוי שיחשוב אדם בעל שכל, כי כל אחד מהשלמים האלה קדישי עליונין¹⁵⁷לפי דניאל ז, יח. לא אמר בכל ימיו מוסר אחר כי אם מה שנזכר בשמו כאן במסכתא. אבל אמתת הענין הוא שמסדר המשניות הביא מאמריהם אותם הצריכים והמתיחסים לענין הדרוש שהיה בו, ולכן לא הביא זולתם. וידעתי בני ידעתי¹⁵⁸לפי בראשית מח, יט. שהדבר הזה לא דבר רק הוא, רוצה לומר לקשר המאמרים ולבארם על צד המשא והמתן כיתר דברי המשניות, וכי רב ממני הדרך הזה. אבל אני ביי' אקוה המלמד אדם דעת¹⁵⁹לפי תהילים צד, י. שהוא יורני את אשר אדבר¹⁶⁰לפי יחזקאל יב, כה. וזו היא ההקדמה השנית.

ההקדמה הג' בכונה שנית ותכלית אחר בפירוש הראשון מהמסכתא הזאת, הסכימו המפרשים כולם שכיון עוד מסדר המשניות כונה שנית במסכתא הזאת, והיא לבאר ולהודיע סדר הקבלה היאך נשתלשלה איש מפי איש שהיה ממשה רבינו עליו השלום, שהיה המקבל הראשון אותה מסיני, עד רבינו הקדוש שכתב אותה על ספר, כדי להוכיח שבפירוש המצוות והלכתם אינם דברים שחדשו חכמי המשנה מסברותיהם, אבל כולם נתנו מרועה אחד הוא אלהינו ואין עוד אחר¹⁶¹לפי 'עלינו לשבח'.. ומשה קבל פירוש המצוות על פה ומסרו ליהושע תלמידו, וממנו נמשכה אותה הקבלה דור אחר דור על פה בסדר מוגבל וידוע, מקבל מפי מקבל עד שאותה קבלה עצמה נכתבה בחבור המשנה, כי זה עיקר גדול ויסוד מוסד לדעת שהתורה אשר בידינו היום ומצותיה בפירושם ודקדוקם, היא כולה אלהית מאת יי' מן השמים, ואינה סדור ופועל אנושי. ולכן נתחייבנו לשמור ולעשות ככל אשר הורו החכמים והמקבלים ההם, לפי שאין התורה והמשפט מדעתם, כי המשפט לאלהים הוא¹⁶²לפי דברים א, יז. ומימנו אש דת למו¹⁶³לפי דברים לג, ב.. והכונה הזאת היא אמתית בלי ספק, וכבר ביארתי ענינה בהקדמה הראשונה.

אבל כבר תיפול בזה שאלה חזקה והיא, כי ישאלך השואל אם היה שרצה מסדר המשניות לזכור סדר הקבלה. ואיך באה איש מפי איש ממשה רבינו עד רבינו הקדוש למה אם כן לא נזכרו אותם המקבלים כלם בסדר זמנם? ואתה תמצא שהלל שנזכר בפרק הראשון שהיה ששה דורות קודם רבינו הקדוש נזכר שנית בפרק השני אחרי רבינו הקדוש ואחרי בנו רבן גמליאל, ותמצא רבן יוחנן בן זכאי שהיה ראש הדור התשיעי כמו שזכרתי בהקדמה הראשונה נזכר אחרי רבינו הקדוש שהיה אחרי הדור הי"ב. וכן תמצא עקביא בן מהללאל שהיה מזמן שמעיה ואבטליון מהדור החמישי ונזכר אחרי החכמים האחרונים מהדור הי"ב. ובכלל שיאמר השואל עולם הפוך ראיתי¹⁶⁴לפי פסחים נ, ע"א. ועוד. האחרונים בראשונה והראשונים באחרונה. ואם היתה הכונה לסדר סדר הקבלה, למה לא נכתבו החכמים כסדר הבכור כבכורתו והצעיר כצעירותו. אף אתה אמור לו שהכונה השנית הזאת שכיון מסדר המשנה אינה בהמסכת כלה כי אם בפרק הראשון ממנה בלבד, כי שם ביאר סדר הקבלה ונזכרו בו המקבלים כפי סדר זמניהם איש מפי איש ממשה רבינו עליו השלום עד רבינו הקדוש.

אמנם בשאר פרקי המסכתא לא כיון מסדר המשניות בהם דבר מזה כי אם לבד הכונה הראשונה שזכרתי בהקדמה השנית, והיא לבאר עניני המוסרים והענינים התוריים ההם. ולכן לא חשש באותם הפרקים מלזכור אחרונים בראשונה והראשונים באחרונה, וגם לשוב ולזכור מהחכמים שכבר זכר, כי עשה כל זה כפי הצורך בסדר הלמוד וביאור הדרושים. והנה לא זכר בפרק הראשון הזה מדורות המקבלים כי אם איש אחד או שנים אנשים מכל דור, הראשונים בנשיאות ובמנוי ומעלת החכמה אף על פי שבכל דור ודור מהם היו מקבלים רבים מכלל החברים והתלמידים לאלפים ולרבבות. אבל נסתפק מסדר המשנה בזכרון היותר עיקרים מהם בלבד, לפי שלא היתה כוונתו לבאר כללות החכמים ומנינם כי אם סדר הקבלה והשתלשלותה שהיא הכונה הב' בפרק א' ההוא בלבד.

ואני הנה באתי לבאר כל מאמר ומאמר מהשלמים בפני עצמו, ולהעיר ראשונה על הספיקות הנופלות בו. ובסוף כל פרק אבאר הכלל היוצא ממאמריו וכל זה בעזרת העוזר אמתי יתברך.