א. על ג' פשעי ישראל וגו'. פירשו המפרשים שהשבטים חטאו עם יוסף ג' חטאות א' שיסו בו את הכלבים ב' הפשיטו בגדיו ג' השליכוהו לבור ואח"כ מכרוהו.
ב. ועל ד' לא אשיבנו. כלומר דבצבור אם חטאו ג' וכן היחוד ב' הקב"ה מעורר בתשובת וכיון דיחיד חטא ב' והצבור ג'. אינו מעורר רק אם ישוב מעצמו וז"ש לא אשיבנו. הרב מהר"ר יונתן. ואתיא כמו שפירש מורינו הרב מהר"א יצחקי שובו בנים שובבים חוץ מאחר שאיני אומר לו שישוב אך אם ישוב מעצמו אני מקבלו עכ"ד ואני בעניי מוסיף לכך לפי האמור דהב"ק מדבר כלפי כל יחיד מישראל שישוב אם חטא ב' פעמים שנמחל לו והטעם דיש תשובה ליש' ולא לא"ה דיש לנו דין בנים והאב שמחל מחול וז"ש שובו בנים שתשובו לפי שאתם בנים וה"ד שובבים שחטא כל א' ב"פ וזהו שובבים דשב וחטא פעם אחרת ונעשה שובב ולזה אני או' שובו. חוץ מאחר דאפילו פעם ראשונה איני קוראו שישוב.
ג. על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים. היה המנהג שאין עבד לובש מבעל ומכרוהו בעבור נעלים להורות כי הם בני חורין ויוסף עבד. הרב מהר"ר יהונתן. ודרך הלצה פירשו המפרשים שלקחו מנעלים שאין לברך שהחיינו שאלו היה לבוש אחר היו צריכים לברך שהחיינו וכתיב ובוצע ברך נאץ ה' עכ"ד. ואפשר לומר לפי דרכם דזהו פשע כפול דאין מברכין שהחיינו על המנעלים דנעשה מעור בהמה שמתה וא"כ נמצא שמח במיתת הבהמה ומ"ה לקחו מנעלים. וזוהי התמיה על מכרם בכסף צדיק ואביון ולא חשו למוכרו בידי גוים אדונים קשים. והיו מדקדקים שלא לברך שהחיינו על המנעלים דהוי כשמח על מות הבהמה וכתיב ורחמיו על כל מעשיו וזוהי שקשה לרחם על הבהמה ולא על צדיק ובספר ארץ החיים מזמור ל"ב פירש דמה שהשליכוהו לבור ספק שהוא חייב. אך מאחר דראו דנחשים ועקרבים לא הזיקוהו ידעו דהוא צדיק ואז יש עון מכירתו זהו תורף דבריו. ואפשר לתת להם קצת התנצלות דהם סברו דלעול' אינו צדיק אבל בשביל יעקב אי"ה דמסורת בידו שלא ימות א' מבניו משו"ה ניצול והסתירה לזה דאם הוא חייב ולא מת בשביל מסורת יעקב אע"ה הי"ל לעשו' בו מום ולא ימות אלא מוכרח דהוא צדיק וזהו עון על מכרם צדיק. א"נ דהם סברו דהיה חייב והרהר תשובה וניצול מנחשים עקרבים אך קי"ל דהעושה תשובה אינו ניצול ממלקות ומיתת ב"ד ולפיכך הם דנוהו ומכרוהו. אמנם אינו אמת דתברא בצדה דהא דאינו מועיל תשובה היינו משום דהב"ד לא ידעו אי היא תשובה מעליא כמ"ש במ"א דאם היינו יודעי דעביר תשובה אמיתי' היה פטור והכא עין בעין ראו שניצול מסכנה עצומה דנחשים ועקרבים ובודאי אף לפי דמיונם תשובתו כהוגן היא העולה לפני ה' והוא עון על מכרם בכסף צדיק ודוק היטב.
ד. השואפים על עפר ארץ ודרך ענוים יטו ואיש ואביו וגו'. אפשר לומר דרך הלצה במ"ש הרב ראשית חכמה דמהעפר נלמד מדת הענוה דהיותר דק הוא חשוב ובונים בו היכל מלך. והיותר גס אינו מועיל. ולכן צריך להשפיל עצמו וטוב לו וכמ"ש השפלתי הגבהתי. וכתיב בדרך חטאים לא הלך ובמושב לצים לא ישב. ואלו הם מביטים בעפר הארץ והי"ל ללמוד הענוה. ואדרבא לא מיבעיא שאינם חפצים בענוה אלא כל כך מאוסה הענוה בעיניהם שהדרך שהלכו הענוים יטו ואינם רוצים ללכת בה על דרך בדרך חטאי' לא הלך שהם גאים בעצם. וארז"ל כל המתגאה כאלו בא על כל העריות ואלו עושים בפועל ואיש ואביו וכו'.