א. בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם וגו' כטומאת הנדה וגו'. אמרו בתנחומא סוף פ' טהרה וז"ל הקב"ה מדמה טומאת ישראל לטמאת הנדה שנטמאה ונטהרת כך הקב"ה עתיד לטהר את ישראל שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. דבר אחר כטומאת הנדה ולא כטומאת מת שהמת בבית אין כהן נכנס לשם שהוא מטמא אבל נדה נכנס עמה לבית ויושב על האצטבא ובלבד שלא תהא אצטבא מתנודדת כך אלו הקב"ה המשיל את ישראל כטומאת מת אתה אומר אין השכינה חוזרת עליהם לעולם אלא כנדה משלן שהכהן עומד עמה בבית ואינו חושש כך הקב"ה שורה שכינתו עם ישראל אעפ"י שהן טמאין שנאמר השוכן אתם בתוך טומאתם עכ"ל. ומדברי מדרש תנחומא הזה מבואר הפך מ"ש הראב"ד בסוף חידושי תמיד משם ס' המקצועות דכי היכי דאסיר לכהן למיעל בבית דמונח בו מת כך אסור למיעל בביתא דאית ביה נדה וצ"ל כמו שצדד הראב"ד שם דהא ס' המקצועות במקדש קאמר דמזכיר השם כהלכתו ע"ש. והרב פרי חדש כתב דדברי ס' המקצועות אינם מעיקר הדין ואין לפרסמם ע"ש. ולפי פשט הכתוב אפשר דהאשה כשהיא גלמודה חושקת ליטהר ומזרזת עצמה לכך. וגם הבעל רוצה בתקנת ביתו שתטהר ומזרזה אבל אינו בידו. ואם היא מעכבת ליטהר אין בידו דהוא תלוי בה. וז"ש כטומאת הנדה היתה דרכם לפני שאני מחכה שיטהרו ולא לפניהם שהם אינם חושבים בזה. ודרך דרש אפשר במ"ש בדרושים דארץ ישראל שהיא מוחזקת וירשוה ישראל הנה כביכול שהוא ממשל לישראל כמו אשה א"כ הו"ל ארץ ישראל כנכסי מלוג שהקרן קיימת והבעל אוכל פירות וזה טעם מצות בכורים. וא"כ אף שארץ ישראל היא מוחזקת וירושה היא לנו מ"מ הבעל יש לו אחיזה שהפירות שלו ולמ"ד קנין פירות כקנין הגוף נקראת ארץ שלו. ומאחר שכן האשה אינה יכולה לקלקל הקרקע ולשומו שמיר ושית וכיוצא דהגם דהקרקע ירשה מאביה הוא נכסי מלוג. וז"ש בית ישראל אין בית אלא אשה ונמשלים לאשה כ"י ולכן אף שהם יושבים על אדמתם שירשו מאבותם מ"מ ריב לי עמהם כי קלקלוה ויטמאו אותה וכו' והארץ נקראת שלי דיש לי פירות וקנין פירות כקנין הגוף דמי.
ב. ואשפוך חמתי עליכם וגו'. אפשר לומר במ"ש הרשב"א דבמתנת הארץ בטלה המודעא וכשחטאו נתגרשו מארץ ישראל וחזרה המודעא בהיותם בגלות והדור קבלוה בימי אחשורוש והקשה עליו הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל במקראי קדש דא"כ תסגי במה שנתגרשו ואמאי נענשו במיתות ועונשים מרים ואני בעניי כתבתי דהרשב"א קיצר ולא הוצרך לפרש דכיון דכשנכנסו לארץ קבלו התורה ולא היה להם טענת מודעא א"כ נתחייבו מיתות ועונשים על שעברו עליה בהיותם בארץ ישראל והיו ראוים לכליה ח"ו ובחסדו יתברך שפך חמתו על עצים ואבנים והשאיר פליטה לבית ישראל וגלו. וז"ש בית ישראל יושבים על אדמתם שנתתי להם בעבור ישמרו התורה ויטמאוה ונתחייבו כל המיתות והעונשים. ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ וכו' כלומר שכשחטאו בארץ נתחייבו. ועכ"ז לא עשיתי כלה ואפיץ אותם וכו'.
ג. וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש וגו' והסירותי את לב האבן מבשכרם וגו'. אפשר לרמוז דרצה לרמוז להם דיצילם משבעה כחות היצה"ר שיש לו ז' שמות כמ"ש פ' החליל רע טמא ערל שונא מכשול אבן צפוני ומז' חלקיו אלו יצילם וזה רמז אטהר אתכם כנגד טמא שם א'. ונתתי לכם לב חדש כנגד ערל שם שני דכתיב ערלת לבבכם ועל זה אמר ונתתי מתנה אלהית לב חדש. והסירותי את לב האבן שהוא שם ג'. מבשרכם קרי ביה שמר בכם שמר ר"ת שונא מכשול רע שהם הג' שמות אחרים והרי הם ששה. שמר בכם הוא כנגד שם ז' והוא צפוני וזהו צירוף מבשרכם שמר בכם שהסט"א שמר בכם שהסט"א שמר בכם היצה"ר וזהו צפוני שצפון בלבו של אדם כמ"ש פ' החליל ומכל ז' חלקיו יהיו נשמרים והרב צ"ד רמז בסגנון ואופן אחר ע"ש.
ד. ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וגו'. פירש הרב צמח דוד ויסודתו בהררי קדש מאמרי רז"ל דלצדיקים שטרחו עם היצה"ר להעבירו מעט מעט לעת"ל יוסר לגמרי. ולשאר העם ישאר איזה יצה"ר בבואו לעבור עבירות אם בא ללקוט פירות בשבת האילן צועק שבת הוא וכיוצא באופן שאינו חוטא וז"ש והסירותי את לב האבן מהצדיקים יוסר לגמרי. ואף ממי שלא סר ועשיתי את אשר בחוקי תלכו כי אבן מקיר תזעק וכו' זהת"ד בקצור נמרץ ואפשר לומר רה"פ ואת רוחי אתן בקרבכם תוספת רוח קדושה ועשיתי את אשר בחוקי תלכו אף כשאתם הולכים בדרך תמיד עיניכם ודעתכם אל החקים שלהיותם בלי טעם יש לכם חשק לקיימם ואתם חושבים תמיד בהם כי בקיימכם החקים ניכר שהוא לפ"ז דוקא ואת מצותי שיש בהם טעם תמתינו תמיד מתי יבואו לידכם ועשיתם ודוק.