א. ויהי איש אחד וגו'. ס"ת שדי רמז הרומז דזכה לתקן היסוד שבו שם שדי ולהוליד בן והנה אמרו רז"ל שהיה מנוח צדיק גמור מאחד ושלשים צדיקי הדור עמודי עולם וז"ש ושמו מנוח כמו הצדיקים אשר שמם קודם להם. ונראה הטעם כי השם בו רמוז אחיזת נשמתו בעולמות ובספירות והצדיקים שמהפכין החומר צורה ועושים הגוף נשמה נמצא שהעיקר הוא הנשמה והגוף טפל לכך כתיב ושמו קודם הרומז לנשמה ואח"כ קראו בשמו שהגוף ניכר בשם זה והוא מורה על הנשמה ולרמז זה כתיב ושמו קודם. ומכאן תשובה למ"ש הרב מהר"י בס' אהבת יונתן דבזכות אשתו בא ההריון ומשו"ה בא המלאך אליה והדירה בנזיר מאחר שהולד היה בזכותה ומ"ש כי אין האשה מדרת את בנה בנזיר הוא כשהולד בזכותו עכ"ד ולא נהירא לי הדל דסתם אמרו האיש מדיר את בנו בנזיר והטעם כמ"ש בנזיר דף כ"ט דקפסיק ותני איש חייב לחנך את בנו ואין האשה חייבת לחנך את בנה ואפי' אם היא בזכותה הדין אחד הוא ועוד דמה שנראה המלאך אליה ומה שהדירה בפני האשה יש טעמים לדבר כמו שכתבתי אני בעניי בצוארי שלל ומשם באר"ה. והדבר קשה לומר שהיה בזכותה מסברת עצמו כיון שאמרו רז"ל שהיה מל"א צדיקים שעולם עומד עליהם והאיש מצווה בפו"ר ולא האשה.
ב. והוא יחל להושיע. ר"ת יחל להושיע גי' מ' שהושיע ישראל מ' שנה ך' בחייו וך' אחר מותו שנשאד פחדו עליהם כמ"ש רז"ל. וראשי תיבות והוא יחל להושיע את ישראל עם הכולל גי' נח כי מנוח היה גלגול נח לפי מ"ש בס' אהבת יהונתן ע"ש ובזכותו יחל להושיע את ישראל.
ג. אם תעצרני לא אוכל בלחמך. יש לדקדק דהול"ל בבשרך והפשוט כי הסעודה קרויה לחם אמנם אפשר במשז"ל מנוח ע"ה היה ואז"ל ע"ה אסור לאכול בשר וכיון שכן לא מיבעיא דלא אוכל בבשרך דאתה אסור לאכול אלא אפי' לחמך לחם לאכול שאתה מותר בו לא אוכל בלחמך. ומשום דרך ארץ שלא לצאת מביתו בלי רצונו אמר אם תעצרני לא אוכל כלומר אם תעצרני אני אקיים דברך להתעכב כי אינו ראוי ללכת שלא ברצונך אמנם לשוא יהיה העיכוב כי לא אוכל בלחמך שיש לי טעם גדול בזה.
ד. למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. אמרו רז"ל שבפרק זה נקרא כן על שם הפלאה שהדיר בנזיר לשמשון ואפשר שכיוין לומר לו שיהיה זריז בנזירות זה שהרי על שם נזירות זה נקרא שמו פלאי.